הנתבע התניע את רכבו, במטרה לנסוע מהמקום, אך מתוך טעות שילב את המנוע להילוך אחורי ועקב כך פגע ברכב התובע. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תאונת דרכים בגלל נסיעה בהילוך רוורס בטעות: א. רקע כללי: תביעת פיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן - חוק הפיצויים). ביום 1.4.08, בשעה 12:00 או בסמוך לכך, אירעה תאונת דרכים בסמוך למכולת ופיצוציה בשם "פיצוחי ביאליק" ברח' ביאליק 58, רמת-גן (להלן - הפיצוציה), שם עבד התובע (יליד 1974) באותה העת. רכב השייך לאמו של התובע (להלן - רכב התובע) חנה בצד הרחוב, אחריי רכב נתבע 2. נתבע 2 (יליד 1934) התניע את רכבו, במטרה לנסוע מהמקום, אך מתוך טעות שילב את המנוע להילוך אחורי ועקב כך פגע ברכב התובע (להלן - התאונה). אין מחלוקת על עצם קרות התאונה ואף שולמו פיצויים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב התובע בעקבות התאונה (ר' בפרוטוקול, עמ' 26 שורה 4). התובענה דנא היא, כאמור, תובענה לפי חוק הפיצויים שכן, כך לטענת התובע, בעת התאונה הוא היה בתוך הרכב ועל כן בעטיה נגרמו לו נזקי גוף, אשר התבטאו בעיקרם בכאבים בצוואר (בתעודה הרפואית מיום 6.4.08 צוינה האבחנה whiplash injury). לעומת זאת, לטענת נתבעת 1, מבטחת רכב התובע, התובע היה מחוץ לרכב בעת התאונה, לא נפגע בתאונה וממילא לא נגרמו לו נזקי גוף בעטיה. יתר על כן, לשיטת נתבעת 2 אף אם תתקבל גרסת התובע כי נפגע בתאונה, האחריות לנזקיו הנטענים מוטלת על נתבעת 3, מבטחת רכב נתבע 2. לטענת נתבעת 3 בכל מקרה לא מוטלת עליה אחריות כלשהי לנזקיו הנטענים של התובע, שכן אף אם תתקבל גרסתו לעניין נסיבות התאונה, חובת הפיצוי לפי חוק הפיצויים רובצת לשיטתה לפתחה של נתבעת 1. עיקר המחלוקת בין הצדדים לתובענה נטושה, אם כן, בשאלת החבות; הגם שקיימת מחלוקת ביניהם אף לעניין שיעור הנזק. לעניין אחרון זה יש לציין כי בתחילת ההליכים בתובענה נעתרתי לבקשת ב"כ התובע למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, אך בהתחשב במכלול נסיבות העניין הטלתי את תשלום שכר טרחתו על התובע (ר' בהחלטה בפרוטוקול, בעמ' 3). המומחה שמונה כאמור, ד"ר משה לוינקופף, קבע בחוות דעתו (מיום 1.12.10) כי לתובע נכות צמיתה, בגין תחלואת עמוד שדרה צווארי, בשיעור של 10%, שיש לייחס רבע ממנה לתאונה נוספת ומאוחרת יותר, מיום 4.3.09, בה נפגע התובע פגיעה דומה. עם זאת, על רקע המחלוקת החריפה בסוגיית החבות פשרה בין הצדדים לא נסתייעה. עוד יש לציין, ברקע הדברים, כי התובע פנה בתביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל) בגין התאונה דנא, שלטענתו במל"ל אירעה בעת שהגיע לעבודתו. ואולם, תביעתו האמורה של התובע נדחתה מהטעמים הבאים: "מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, שנגרם אירוע תאונתי עקב עבודתך. התעסקותך בהנעת הרכב של אמך שהעמדת למכירה בקרבת מקום עבודתך ופגיעתך במהלך פעולה זו, אינה מטרה הקשורה במילוי חובותיך כלפי מעסיקך. בהתאם לכך לא מדובר בתאונת עבודה" (ר' מכתב המל"ל מיום 10.7.08). ב. נסיבות אירוע התאונה - ראיות הצדדים ושאלת קבילות ראיות נתבעת 1: (1) עיקר גרסת התובע וראיותיו: לעניין נסיבות אירוע התאונה העידו מטעם התובע הוא עצמו וכן מר עומר חן, הבעלים של הפיצוציה. מר חן, מכרו מילדות של התובע, העסיק את התובע כמוכר בפיצוציה באותה התקופה. גרסתו הראשונית של התובע בדבר נסיבות אירוע התאונה מופיעה במסמכים שהגיש כחלק מתביעתו במל"ל. ב"טופס למתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה" של המל"ל (נספח 1 לתצהיר נסיבות, ללא תאריך), ציין התובע כי מעבידו הוא מר חן ותיאר את נסיבות התאונה, כדלקמן: עמדתי עם רכבי מחכה לחנות את האותו (צ"ל האוטו - ש.א) ובזמן ההמתנה רכב שחנה מלפנים נכנס בי תוך כדי שעמדתי במקום. בהמשך, בטופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" של המל"ל (נספח 2 לתצהיר הנסיבות וכן המוצג נ/2, מיום 18.5.08; להלן - טופס התביעה), שגם בו צירף התובע את פרטי מר חן כמעבידו, ציין התובע: ישבתי באותו (צ"ל באוטו - ש.א.) בזמן שהגעתי לעבודה ותוך כדאי (צ"ל כדי - ש.א.) שאני בא לצאת מהרכב הנהג פוגע עשה נסיעה לאחור ופגע בי בזמן שהרכב היה חונה. ברובריקה של "שמות העדים לפגיעה" שבטופס התביעה ציין התובע כי אמנם נכחו עדים אך הוא לא מסר את פרטיהם בנימוק ש"עדיין לא לקחתי את הפרטים שלהם". בעניין זה יוער כי במהלך חקירתו הנגדית, עת נשאל התובע מדוע לא ציין שמר חן, מכרו מילדות, היה עד לתאונה, השיב התובע "לא חשבתי שזה רלוונטי כי אני לא מתעסק בתאונות דרכים ביום יום שלי" (ר' בפרוטוקול, עמ' 21 שורה 1). כחודש לאחר מכן, ביום 25.6.08, נגבתה מהתובע הודעה על ידי חוקר המל"ל מר גלעד שורקי, בסניף רמת-גן של המל"ל (ר' בתיק המוצגים מטעם נתבעת 1; להלן - הודעת התובע במל"ל או ההודעה במל"ל). על הודעה זו חתם התובע בחתימת ידו בכל עמוד (ר' בפרוטוקול, עמ' 22 שורה 7 ואילך) ובה תיאר התובע את נסיבות אירוע התאונה כלהלן: אני עובד בפיצוח "ביאליק" כשנה פחות או יותר אולי יותר, אני מוכר. העסק שייך לעומר חן, אין לנו קרבה משפחתית אך אנחנו חברים, כלומר מאותה עיר. אני מכיר את עומרי מאור יהודה הרבה שנים. ... ש. איך אתה מגיע לעבודה בכל יום? ת. באוטובוס, מספר 36 מאור יהודה ומס' 67 מליד הספארי. ... ש. מה היה ביום התאונה? ת. הגעתי לעבודה באוטובוס, בדיוק באתי להחליף את בעל העסק. כבר זהו הגעתי לעבוד. ש. התחלת למכור כבר? ת. לא זוכר. ש. אז מה היה? ת. האוטו של אמא שלי עמד מול הפיצוציה עם שלט למכירה כחודש כבר לפני הפגיעה, שמתי אותו שם כי יש הרבה אנשים ברחוב ורציתי למכור אותו. איך שהגעתי לעבודה, ביקש ממני משהו שחנה לפני להזיז את הרכב מעט אחורה כדי שהוא יוכל לצאת, נכנסתי לאוטו, נסעתי מעט קדימה ורכב שהיה לפני נסע באותה העת אוחרה (צ"ל אחורה - ש.א.) ופגע בי. ... ש. מה היה בפגיעה? ת. יצאתי מהאוטו וזהו, הוא (נתבע 2 - ש.א.) ראה שככה קרה, כאב לי הצוואר והגב, החלפנו פרטים, ונסעתי לבית החולים (ר' בהודעה במל"ל, עמ' 1 שורה 1 ואילך. ההדגשות הוספו). בהמשך הדברים הוסיף התובע ותיאר את הרקע לתאונה כלהלן: ש. הספקת להיכנס לקיוסק לפני שנכנסת לרכב של אמא שלך? ת. באתי, אני חושב שנכנסתי לחנות. ... ש. מי מחזיק במפתחות של הרכב? ת. הם נמצאים בחנות, כדי שאם מישהו ירצה לראות אותו כדי לרכוש הוא יוכל. ש. היה שלט למכירה על הרכב? ת. כן, עם טלפון שלי. ש. אני יודע שבביאליק אין מקום ללא תשלום, מה תגובתך? ת. מול הקיוסק יש צבע אפור שלא צריך לשלם בו, הפקח מעיר לי מידי פעם על הרכב כדי שהוא לא יעמוד שם הרבה זמן ולמכירה, אז הייתי מזיז אותו מטר לפה ומטר לשם (ר' בהודעה במל"ל, עמ' 4 שורה 85 ואילך. ההדגשות הוספו). לבסוף, בתצהיר הנסיבות בתובענה דנא - ולאחר מכן בתצהיר עדותו הראשית - תיאר התובע את נסיבות קרות התאונה כדלקמן: 2. ביום 01/04/2008 החניתי את רכבי מס' רישוי 2926106 (להלן: "הרכב שלי") המבוטח ע"י הנתבעת 1 בחניה מול מקום עבודתי ברחוב ביאליק 58 ברמת-גן. 3. לפתע שמעתי אדם שרכבו היה חסום על ידי רכבי מחפש את בעל הרכב היות והוא לא יכול היה לצאת. 4. ניגשתי לרכב שלי כדי להזיז אותו קדימה ולאפשר לנהג שרכבו היה חסום, לצאת. 5. לאחר שרכב החסום יצא חזרתי לחניה שלי. 6. לאחר שסיימתי את החניה שלי, דוממתי מנוע, אך טרם יצאתי מהרכב שלי, עת רכב הנהוג ע"י נתבע מס' 2, מס' רישוי 5884028 בפוליסת ביטוח בת תוקף שמספרה 730011154307 המבוטח בחברת ביטוח שומרה, נתבעת מס' 3 (להלן: "רכב הנתבעת 3"), נסע במהירות בהילוך אחורי והתנגש בחלק הקדמי של הרכב שלי. מצ"ב דו"ח שמאי מיום 7/4/2008 על תיקון הנזקים בחלק הקדמי. 7. אני זוכר במפורש, כי היה מדובר בנהג מבוגר, אשר יצא מרכב הנתבעת 3 - שומרה חברה לביטוח תוך שהוא משוחח בטלפון עם סוכן חברת הביטוח ואומר לו "זה בלי כוונה, לחצתי על הגז במקום על הברקס" (ר' בתצהיר הנסיבות שהגיש התובע). מסעיף 2 לתצהיר הנ"ל, כמו מתצהיר עדותו הראשית, משתמע כי גרסת התובע היא - בניגוד למה שטען בהודעה במל"ל - כי ביום התאונה הגיע התובע לפיצוציה עם רכבו, ולא באוטובוס. ואכן, בעדותו לפניי מסר התובע: ש. מה היתה הסיטואציה כשנפגעת? ת. הגעתי לעבודה, חניתי את הרכב, יצאתי מהרכב, שלושה רכבים עמדו בחזית. אני ראשון, רכב באמצע ועוד שלישי. ש. לפני כן, יצאת מהבית? ת. כן. ש. איך הגעת, באיזה כלי רכב הגעת לעבודה באותו יום? ת. באותו כלי רכב בו ישבתי. ש. איך בד"כ הגעת לעבודה? ת. עם הרכב אם הוא היה תקין, הוא היה רכב בעייתי, רציתי למכור. הבעלים של הרכב היתה אמי... (ר' בפרוטוקול, עמ' 21 שורה 12 ואילך. ההדגשות הוספו). כשנתבקש התובע, במהלך חקירתו הנגדית, להסביר את הסתירות שבין גרסתו לפניי לבין גרסתו בהודעה במל"ל, הוא השיב כלהלן: ש. אני מפנה לעמוד 2 שורה 34 להודעה (במל"ל - ש.א.) ומצטטת... אמרת שהגעת באוטובוס? ת. הייתי אולי מגיע לפעמים באוטובוס. אולי לא שמתי לב, חוסר תשומת לב, חוסר ריכוז, יכול להיות. הייתי על כדורים אותו יום, היו לי כאבי גב והוא חקר אותי שעות. ש. הוא שאל אותך מה היה ביום התאונה ואמרת שהגעת באוטובוס? ת. הייתי בחוסר ריכוז, התבלב(ל)תי בין אוטו לאוטובוס. ש. מפנה לשאלה 38, נשאלת מה היה ואני מצטטת את תשובתך... גם זה לא נכון שהרכב עמד שם ברחוב כחודש? ת. הוא לא עמד ברכב. הייתי מחנה שם. לפעמים אולי אני לא שם לב לשאלה. הוא חקר אותי כל כך הרבה שעות, הייתי עם כאבים ועל כדורים. לא רציתי לבוא, אמרתי לו שאני לא מרגיש טוב וביקשתי לדחות והוא לא הסכים ואמר שישלח לי משטרה עם צו הבאה אז באתי (ר' בפרוטוקול, עמ' 22 שורה 11 ואילך. ההדגשות הוספו). מטעם התובע העיד כאמור גם מר חן, אשר בתצהירו תיאר את נסיבות אירוע התאונה כלהלן: 2. ביום 01/04/2008 נקרא התובע להזיז את רכבו מס' רישוי 2926106 (להלן: "רכב התובע") בחניה מול מקום עבודתו באותה עת, ברחוב ביאליק 58 ברמת-גן, בפיצוציה שבבעלותי. 3. לאחר מספר דקות, כאשר יצאתי מחנותי, הבחנתי כי בשעה שהתובע ישב ברכבו, רכב מס' רישוי 5884028 הנהוג ע"י נתבע מס' 2 - מר אריה גרוס... נסע במהירות בהילוך אחורי והתנגש בחלק הקדמי של רכב התובע. 4. בעקבות התאונה שהה התובע בחופשת מחלה, נעדר מעבודתו אצלי ובסופו של יום נאלצתי לפטרו... (ר' בתצהירו של מר חן. לתצהיר צורף אישור מעביד מיום 3.11.09 שלפיו התובע פוטר מעבודתו בפיצוציה ביום 1.11.09). בחקירתו הנגדית לפניי ציין מר חן כי התובע גדל עמו באותה השכונה והיה חבר של אחיו הצעיר (ר' בפרוטוקול, עמ' 15 שורה 14). את נסיבות אירוע התאונה תיאר מר חן כלהלן: ש. ביום שהיתה תאונה, מה ראית, איפה היית? ת. הוא איחר בכמה דקות, יצאתי מהחנות, פתאום ראיתי אותו מול החנות, זה קרוב למדרכה אבל אני לא יכול לראות מבפנים. יצאתי מהחנות כי ראיתי שהוא איחר והייתי צריך ללכת, ראיתי שהוא ממש מול החנות. ש. האם הוא הגיע לעבודה עם הרכב? ת. כן. זה בלתי אפשרי לבוא מאור יהודה לרמת גן. הוא הגיע עם רכבו כל יום. ש. באותו יום ראית שהגיע לעבודה ברכב? ת. כן. ש. באיזה שלב ראית אותו, באיזה מקום? ת. כשהוא בדיוק חנה מול החנות ראיתי אותו. מול החנות יש מדרכה וחניה והוא חנה בחנייה. ש. מותר שם להחנות? ת. כן. הוא חנה בחנייה. ראיתי שהוא בא עם הרכב וחנה בחניה. אחרי זה, איזה שהוא רכב שאין לי מושג של מי, עמד במעבר שנכנס בתוך הבניינים, אמרו לו לזוז, הוא דיבר עם מישהו בטלפון, הוא אמר תיכף, נכנס לרכב ונסע ברוורס ואני לא יודע מה עשה שם, אם אנשים לא היו זזים גם אותם היה הורג. הוא נסע פול גז, הגלגלים שלו התחילו להתפרפר, הוא נסע ברוורס ונכנס ברכב של התובע. היו עוד אנשים שראו וצעקו חוץ ממני... (ר' בפרוטוקול, עמ' 17 שורה 20 ואילך). בהמשך הדברים הוסיף מר חן וסיפר: ש. אחרי שזה קרה ניגשת לתובע? ת. בוודאי. לא הצלחנו להוציא אותו מהרכב, הדלת נמעכה, כמעט פרצנו את הדלת. ש. איזה דלת? ת. של הרכב מאיפה שיוצא הנהג. ש. ניגשת אליו ועזרת לו לצאת מהרכב? ת. אני ועוד כמה אנשים. ש. אחרי זה מה קרה? ת. הוא התיישב על הספסל, הוא היה בהלם, מיהרתי, השארתי אותו. ש. הוא החליף פרטים עם הנהג? ת. כן ואני הלכתי, כבר לא היה לי זמן, הייתי צריך ללכת לרופא... (ר' בפרוטוקול, עמ' 18 שורה 22 ואילך).   (2) עיקר ראיות נתבעת 1: נתבעת 1 - היחידה מבין הנתבעים שהגישה ראיות - הגישה תיק מוצגים, אשר כלל את הודעת התובע במל"ל וכן תיעוד רפואי. בנוסף זימנה נתבעת 1 את נתבע 2 למתן עדות. ואולם, נתבע 2, יליד 1934 המתגורר כיום בבית אבות, לא התייצב לעדות במשך שלוש ישיבות, אף לאחר שהוצא נגדו צו הבאה. בנסיבות אלה לא אפשרתי דחייה נוספת של הדיון, אך התרתי את העדתו של מר דוד אזולאי, חוקר פרטי אשר תחקר את נתבע 2 והקליט את שיחותיו עמו (ר' ההחלטה בפרוטוקול, עמ' 28). כפי שעולה מתמלילי שתי השיחות שערך מר אזולאי עם נתבע 2 (נ/3א ונ/3ב), נתבע 2 הודה באחריותו לגרימת התאונה אך בד בבד טען שבעת התאונה היה התובע מחוץ לרכבו ולא נפגע כלל; וכדבריו: "אני מתפלא על כל זה, הבן אדם היה שמה אה, ולא קרה שום דבר, הוא לא היה באוטו, הוא היה בחוץ, אני פגעתי באוטו שלו..." (ר' נ/3א, עמ' 1 שורה 23). יחד עם זאת, מתמלילי השיחות האמורות גם עולה כי כוח זכרונו של נתבע 2 כבר אינו כבעבר והוא מתקשה לזכור עובדות ופרטים. כך, למשל, במקום אחד ציין נתבע 2: "...לא זוכר, כבר אני לא זוכר שום דבר", ובהמשך: "לא יאומן כמה אני, לא יכול, לא זוכר שום דבר..." (ר' נ/3ב, עמ' 4 שורה 18 ואילך). בקשר לגרסת נתבע 2 הנ"ל יש לציין עוד, כי היא עולה בקנה אחד עם גרסתו ב"טופס הודעה על מקרה ביטוח לרכב", שאותה מסר בזמנו לחברת הביטוח מטעמו ואשר צורפה על ידי התובע כנספח ת/1 לתצהיר העדות הראשית שלו. בהודעה זו תיאר נתבע 2 את נסיבות אירוע התאונה כלהלן: אני ישבתי ברכב דומם וחיכיתי לאדם שיבוא להכנס לרכב ואז כשהדלקתי את הרכב לנסיעה במקום לשלב הילוך D שילבתי בטעות להילוך רוורס ואז פגעתי בעוצמה ברכב שחנה אחרי (להלן - הודעת נתבע 2 לחברת הביטוח). לעניין ראיות נתבעת 1 יש לציין עוד כי ב"כ נתבעת 1 צירפה לסיכומיה - "לנוחות ביהמ"ש" - את דו"ח השמאי, אשר בדק את רכב התובע לאחר התאונה (להלן - דו"ח השמאי). ב"כ נתבעת 1 ביקשה להסתמך על דו"ח השמאי לצורך סתירת עדותו של מר חן לפיה בעטיה של התאונה נמעכה דלת הנהג ברכבו של התובע והיה צורך לחלצו בכוח (ר' בפסקה 18 דלעיל), שכן מדו"ח השמאי עולה כי בתאונה לא נגרם כל נזק בצידו השמאלי של רכב התובע ודלתותיו כלל לא נפגעו. משהתנגדו באי-כוח התובע ונתבעת 3 לצירוף דו"ח השמאי כאמור (ר' בבקשה מס' 26), הגישה ב"כ נתבעת 1 "בקשה לצירוף ראיה (חוות דעת שמאי מיום 07/04/08)" (ר' בקשה מס' 28). בבקשתה הנ"ל עתרה ב"כ נתבעת 1 דו"ח השמאי, לנוכח חשיבותו הראייתית, כמו גם העובדה שהדו"ח צוין כנספח לתצהיר הנסיבות שהגיש התובע. ב"כ התובע, מצדו, התנגד נמרצות לבקשה, ואליו הצטרף ב"כ נתבעת 3. לטענת ב"כ התובע, עקב שגגה צוין בתצהיר הנסיבות כי צורף אליו דו"ח השמאי, אך הלכה למעשה הדו"ח מעולם לא היה בידי התובע. יתר על כן, בתגובה לפניית ב"כ נתבעת 1 במהלך הכנת הסיכומים הוסברו לה דברים אלה ועל כן היא לא היתה רשאית לצרף את דו"ח השמאי לסיכומיה וכך להפתיע את התובע. אכן, ראוי היה לב"כ נתבעת 1 להימנע מלצרף לסיכומיה - "לנוחות ביהמ"ש" - את דו"ח השמאי, בפרט לנוכח טענת ב"כ התובע כי עובדת אי צירוף הדו"ח לתצהיר הנסיבות הובהרה לה עוד בטרם הגשת סיכומיה. יחד עם זאת, משביקש התובע בזמנו לצרף את דו"ח השמאי לתצהיר הנסיבות שהגיש, אין כל בסיס - לגופו של עניין - להתנגדותו לקבלת הדו"ח; תהא כאשר תהא הטעות שבגינה בסופו של דבר הוא נמנע מלצרפו לתצהיר הנסיבות שהגיש לתיק בית המשפט. לפיכך, אני מקבל בזה את בקשת ב"כ נתבעת 1 ומתיר את הגשת דו"ח השמאי כמבוקש. (3) קבילות ראיות נתבעת 1: ב"כ התובע התנגד להגשת שתי הראיות המרכזיות מטעם נתבעת 1: הודעת התובע במל"ל (שהוגשה כאמור במסגרת תיק המוצגים של נתבעת 1) ותמלילי השיחות שערך מר אזולאי עם נתבע 2 (שהוגשו כאמור אגב עדותו של מר אזולאי וסומנו נ/3א ונ/3ב). לשיטת ב"כ התובע, מדובר בראיות שאינן קבילות בהיותן בגדר עדויות מפי השמועה. ייאמר מיד, כי אין כל יסוד להתנגדות ב"כ התובע להגשת הודעת התובע במל"ל. יש להדגיש, בהקשר זה, כי הלכה למעשה לא נתגלתה לפניי מחלוקת באשר לעצם מתן ההודעה האמורה על ידי התובע. התובע אישר את חתימתו על פני כל עמוד ועמוד בהודעה (ר' בפרוטוקול, עמ' 22 שורה 7 ואילך). יתר על כן, התובע לא התכחש לכך שאמנם מסר לחוקר המל"ל את הדברים המופיעים בהודעה וגרסתו בנושא זה התמצתה בטענה לפיה בעת גביית ההודעה הוא היה בחוסר ריכוז, התבלבל "בין אוטו לאוטובוס" וחש שלא בטוב (ר' בפסקה 15 דלעיל). מכאן, שהשאלה היחידה המתעוררת בהקשר להודעה במל"ל היא השאלה המשפטית בדבר קבילות ההודעה, בהיותה עדות מפי השמועה, להבדיל מהשאלה העובדתית בדבר תוכנה, אשר כאמור אינו שנוי במחלוקת. ואולם, שאלה משפטית זו לאו שאלה היא, שכן הודעת חוץ של בעל דין - דהיינו: הודעה של בעל דין שנמסרה מחוץ לכותלי בית המשפט - הוכרה, עוד מקדמת דנא, כחריג מובהק לכלל הפוסל עדות מפי השמועה; וממילא מדובר בראייה שהינה על פניה ראייה קבילה (לעניין זה ר' והשווה ע"א 7003/99 מרינה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו (1) 517, 525 (2001); י' קדמי, על הראיות (מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע-2009), חלק שלישי, בעמ' 1381 ואילך). שונה הוא דינם של תמלילי השיחות שערך מר אזולאי עם נתבע 2 (נ/3א ונ/3ב), אשר כזכור לא העיד במשפט. כאן עסקינן לא בהודעת חוץ של בעל דין, אלא בהודעת חוץ של עד אשר לא העיד במשפט. ואולם, במשפטנו הכיר המחוקק באפשרות להגשת הודעת חוץ של עד כראייה רק בהליך פלילי - להבדיל מההליך האזרחי דנא - וזאת במסגרת ההוראות והתנאים שנקבעו בסעיפים 10א ו-10ב לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן - פקודת הראיות). יוער, כי אף לפי הוראות אלה - החלות כאמור בהליכים פליליים - בהיעדר הסכמה בין הצדדים תנאי לקבילות הודעת חוץ של עד הוא ש"נותן האמרה הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו" (ר' בהוראות סעיף 10א(א)(2) לפקודת הראיות). אמנם פורמאלית נתבע 2 הינו בעל דין בתובענה דנא, ואולם לענייננו מעמדו הוא כשל כל עד אחר, שכן מדובר במי שזומן כעד מטעם נתבעת 1 ושאין לו אינטרס כלשהו בתוצאות המשפט. יתר על כן, זימון נתבע 2 נעשה כאמור מטעם נתבעת 1, להבדיל מחברת הביטוח שלו, היא נתבעת 3. ברי, אם כן, כי התמלילים נ/3א ונ/3ב עניינם בהודעות חוץ של עד שלא העיד בהליך אזרחי ועל כן הם אינם יכולים להיות קבילים כראייה בו. ב"כ נתבעת 1 ביקשה ללמוד לענייננו מפסק הדין בע"א 3038/05 זידאן נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון (2006) (פורסם בנבו; להלן - עניין זידאן), שעסק במקרה בו בית המשפט קמא דשם קיבל הודעות מוקלטות ומתומללות של עדים שלא העידו לפניו. ואולם, הדבר נעשה שם על רקע ההוראות הספציפיות שנקבעו בחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 4), תשס"ב-2002, שאינן רלוואנטיות לתובענה דנא וממילא אין ללמוד מהאמור שם לכאן. יתר על כן, לא למותר לציין, בהקשר זה, כי בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין זידאן נקבע כי המסקנה העובדתית באותו המקרה "אינה קמה ונופלת על אותם תמלילים" (שם, בפסקה 5 לפסק הדין). ג. דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את עדויות העדים שהעידו לפניי והתרשמתי מהן, וגם עיינתי במסמכים ובמוצגים שהוגשו מטעם הצדדים, מסקנתי היא כי התובע לא הוכיח את גרסתו, לפיה הוא נפגע בתאונה, וממילא לא הוכיח את תביעתו. יש להדגיש כי אין מדובר בהכרעה המבוססת על התרשמות מן העדים גרידא, אלא בהכרעה המבוססת על מכלול של שיקולים, אשר יפורטו בהרחבה להלן. יאמר מיד כי נתבעת 1 אמנם לא העידה את העד מטעמה (נתבע 2), אך בכך אין כדי לשנות מהמסקנה האמורה: ראשית, נתבעת 1 עשתה מאמצים של ממש לצורך זימונו של נתבע 2 (ר' בפסקה 19 דלעיל) ועל כן אין לראות אותה כמי שנמנעה מלזמן עד היכול לתמוך בגרסתה, על כל ההשלכות הראייתיות הנובעות מכך. יתר על כן, בעובדה שבהודעת נתבע 2 לחברת הביטוח הודה הלה בפה מלא באחריותו לקרות התאונה אין כדי לתמוך, כלל ועיקר, בגרסת התובע. למעשה, ההיפך הוא הנכון, שכן בהודעת נתבע 2 לחברת הביטוח יש כדי ללמד על כך שנתבע 2 לא ביקש לחמוק מאחריות אלא ציין עובדות כהווייתן, כפי שהיו ידועות לו, הגם שהיה בכך משום הודאה באחריות לנזקי הרכוש שנגרמו לרכב התובע. שנית, בעצם העובדה שנתבע בהליך אזרחי אינו מביא ראיות מטעמו אין כדי לפטור את התובע מחובת ההוכחה, המוטלת עליו בהתאם לכלל היסודי של דיני הראיות שלפיו "המוציא מחברו - עליו הראייה". והנה, במקרה דנא, על פניי הדברים לא עמד התובע - שהעלה מספר גרסאות עובדתיות, הסותרות האחת את רעותה בסוגיות מהותיות - בחובתו זו; וממילא לא הוכיח את תביעתו. במה דברים אמורים. כזכור, גרסתו הראשונית של התובע היתה כי התאונה אירעה בעת שעמד עם רכבו במקום והמתין להחנותו ורכב שחנה מלפניו פגע בו (ר' בפסקה 8 דלעיל). לאחר מכן, בטופס התביעה מיום 18.5.08 ציין התובע כי התאונה אירעה בעת שישב ברכבו בזמן שהגיע לעבודה ותוך כדי "שאני בא לצאת מהרכב". בטופס התביעה גם ציין התובע כי יש עדים לתאונה אך הוא טרם לקח את פרטיהם, הגם שציין את פרטי מעסיקו מר חן שלפי טענתו בשלב מאוחר יותר היה עד ראייה לתאונה (ר' בפסקאות 10-9 דלעיל). אם הסתירות הנ"ל באשר לנסיבות אירוע התאונה אינן מהותיות, הרי שכחודש לאחר מכן, ביום 25.6.08, מסר התובע, בהודעתו במל"ל, גרסה שונה לחלוטין. בהודעה במל"ל סיפר התובע באריכות כיצד הוא נוהג להגיע למקום עבודתו בפיצוציה באוטובוסים דווקא, ואף נקב במספריהם. התובע גם ציין מפורשות, בניגוד לגרסתו הנ"ל, כי ביום התאונה הגיע לעבודה באוטובוס. לאחר מכן טען התובע כי "האוטו של אמא שלי" וכי חנה מול הפיצוציה כבר כחודש עם שלט למכירה. התובע הוסיף וסיפר כי בעת שהגיע לעבודתו ביקש ממנו מאן דהוא להזיז את הרכב מעט אחורה כדי שהוא יוכל לצאת. לפי גרסה זו, התאונה אירעה עת רכב התובע נסע מעט קדימה ואילו הרכב השני נסע אחורה ופגע בו (ר' בפסקה 11 דלעיל). עוד יש לציין, כי בהודעה במל"ל - כשלושה חודשים בלבד לאחר קרות התאונה - התקשה התובע לומר אם לפני התאונה נכנס לפיצוציה ואמר "אני חושב שנכנסתי לחנות" (ר' בפסקה 12 דלעיל). באותו המועד כבר ידע התובע לומר שמעבידו מר חן היה עד לתאונה (ר' בהודעה במל"ל, עמ' 2 שורה 50), אם כי לא נתן הסבר לכך שלמרות שציין את פרטי המעביד בטופס התביעה, בד בבד ציין כי טרם לקח את פרטי העדים. לבסוף, בעדותו לפניי, קרוב לארבע שנים לאחר קרות התאונה, שב התובע וטען כי ביום התאונה הגיע לפיצוציה עם הרכב (ר' בפסקה 14 דלעיל). יחד עם זאת, התובע לא חזר על גרסתו הראשונית, לפיה הדבר קרה עת הגיע לעבודה עם הרכב, אלא טען - כמופיע בתצהיריו - שלפתע שמע אדם שרכבו היה חסום ועל כן ניגש להזיז את רכבו (ר' בפסקה 13 דלעיל). גם מר חן טען לפניי שהתובע הגיע למקום ברכבו, אלא שלפי גרסתו - לפחות במהלך עדותו לפניי - התאונה קרתה מיד בסמוך למועד בו הגיע התובע לפיצוציה, ולא לאחר שהתובע נקרא לצאת מהפיצוציה (ר' בפסקה 17 דלעיל). עוד יש לציין כי בעדותו תיאר מר חן את התאונה כתאונה קשה, תוך שציין כי גלגלי רכב נתבע 2 "התחילו להתפרפר" (ר' בפסקה 17 דלעיל) ואף טען כי הפגיעה היתה כה חזקה עד שדלת רכב התובע נמעכה והיה צורך לחלצו בעזרת מספר אנשים (ר' בפסקה 18 דלעיל). לא זו בלבד שגרסתו זו של מר חן עומדת בסתירה לדברי התובע עצמו, אשר בהודעתו במל"ל מסר כי לאחר קרות התאונה יצא מהרכב ללא כל בעיה ("יצאתי מהאוטו וזהו" - ר' בפסקה 11 דלעיל), ולא זו בלבד שהגרסה אינה מתיישבת עם ממצאי דו"ח השמאי, אלא שהגרסה גם אינה משתלבת עם המשך תיאורו של מר חן, הטוען כי השאיר במקום את התובע, שהיה ב"הלם", ומיהר לדרכו (ר' בפסקה 18 דלעיל). הנה כי כן, עסקינן במספר גרסאות, שביניהן סתירות חזיתיות בנקודות מרכזיות ומהותיות כלהלן: בגרסה המפורטת הראשונה שמסר התובע - בהודעה במל"ל - הוא טען כי עובר לתאונה הוא הגיע לפיצוציה, כמנהגו, באוטובוס, תוך שהוא מציין מספרי קווי האוטובוסים ותחנות העלייה אליהם. או אז נתבקש התובע להזיז את הרכב, שחנה ליד הפיצוציה עם שלט למכירה כבר כחודש ימים, כשהתובע מזיזו מדי פעם לרק הערות הפקח. בשלב זה, ותוך כדי נסיעה ברכב, אירעה התאונה. לעומת זאת, בגרסה שהציג התובע בתובענה לפניי, עובר לתאונה הוא הגיע לפיצוציה עם הרכב, גם בגרסה זו כמנהגו וללא כל זכר לסיפור בדבר החנייה ממושכת של הרכב במקום לצורך מכירתו. לפי גרסה זו, לאחר שהחנה התובע את רכבו הוא התבקש להזיזו והתאונה אירעה לאחר שהתובע הזיז את הרכב, דומם את המנוע ועמד לצאת מהרכב. גרסה נוספת ושלישית היא הגרסה (המקוצרת) שמסר התובע בנספח 1 לתצהיר הנסיבות - המסמך הראשון שהגיש למל"ל - שלפיה התאונה אירעה עת התובע עמד עם רכבו תוך שהוא ממתין להחנותו (ר' בפסקה 8 דלעיל). לבסוף, גרסתו של מר חן - עד הראייה מטעם התובע - אינה מתיישבת עם אף אחת מגרסאותיו הנ"ל של התובע, שכן בניגוד לגרסת התובע סיפר מר חן על תאונה קשה יחסית, שבעקבותיה היה צורך לחלץ את התובע מרכבו המעוך והפגוע. המסקנה המתבקשת הינה, אפוא, כי התובע כלל לא הציג גרסה עובדתית קוהרנטית ומשכנעת, אשר ניתן לקבוע על פיה ממצאים שיפוטיים. הסתירות בין גרסאותיו השונות של התובע הנן מהותיות ויורדות לשורשו-של-עניין, ולא ניתן לתרצן - כפי שהתובע ביקש לעשות במהלך חקירתו הנגדית לפניי - בכך שהתובע לא חש בטוב והיה "על כדורים" בעת גביית הודעתו במל"ל; בפרט כאשר בהודעה במל"ל עצמה לא העלה התובע כל טענה ממין זה. ואם לא די בכל אלה, מאלפת ממש היא העובדה שאף בסיכומים מטעמו לא השכיל התובע להציג גרסה עובדתית כלשהי, וכל שנטען בהם הוא כי "התובע הוכיח תביעתו..." (ר' בעמ' 2 לסיכומי ב"כ התובע). אכן, מתוך סיכומי ב"כ התובע לא ניתן לדעת מהי לשיטתו גרסת התובע - וזאת לא רק לעניין הדרך שבה הגיע התובע לפיצוציה (ברכב או באוטובוס), או אם רכב התובע אמנם חנה במקום עם שלט למכירה כחודש ימים, אלא גם באשר לשאלה אם התאונה קרתה אגב נסיעה, או חנייה, או עמידה לאחר חנייה. בהקשר זה יוער, כי בסעיף 32 לסיכומי ב"כ התובע מצוטטת גרסת הנסיעה, אך לא ברור מהסיכומים אם זוהי אמנם גרסתו העכשווית של התובע. במקום אחר נטען בסיכומי ב"כ התובע כי גרסת מר חן - בדבר חילוץ התובע מרכבו לאחר התאונה והימעכות דלת הנהג - תומכת ומסייעת לגרסת התובע (ר' בסעיף 17 לסיכומים). ואולם, לא ברור כלל מהו הבסיס לטענה זו, כאשר כזכור התובע עצמו לא טען שהיה לו קושי כלשהו ביציאה מהרכב לאחר התאונה. ו. סוף דבר: העולה מכל המקובץ הוא, אם כן, שהתובע לא השכיל להוכיח לפניי את נסיבות אירוע התאונה וממילא כשל מלהוכיח כי אמנם נפגע בתאונה זו וכי נגרמו לו נזקי גוף בעטיה. כפי שפורט בהרחבה לעיל, התובע מסר מספר גרסאות עובדתיות סותרות, הן לעניין השתלשלות העניינים שהובילה לאירוע התאונה והן באשר לאופן התרחשות התאונה עצמה. בנוסף, העד מטעמו של התובע, מר חן, מסר גרסה מועצמת בעליל, שאינה מתיישבת עם גרסת התובע ואף עומדת בסתירה לה. בנסיבות אלה, שורת ההיגיון מחייבת שלא ניתן לקבוע ממצאים שיפוטיים על סמך ראיותיו של התובע, אשר אף בסיכומים מטעמו לא הובהר מהי גרסתו העובדתית באשר לנסיבות אירוע התאונה. אשר על כן אני מורה בזה על דחיית התובענה. יחד עם זאת, בהתחשב במכלול נסיבות העניין והתנהלות הצדדים - אין צו להוצאות לטובת הנתבעים, חרף דחיית התובענה. 1 הילוכיםתאונת דרכים