ביום 20.1.2007 ,חנה הרכב בחניון. בשעות הלילה נשבה רוח חזקה במקום. אחד ממוטות המעקה של הפיגום השתחרר ממקומו ונפל על גג הרכב וגרם לו נזק. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נזק לרכוש במהלך שיפוצים בבית משותף: אקדמות מלין 1. גב' אפרתי מתגוררת בבית משותף שנמצא ברחוב בני משה 16 בתל אביב (להלן: "הבית המשותף") והייתה, במועדים הרלוונטיים לתובענה, הבעלים או המחזיקה כדין של ג'יפ מסוג פולקסווגן טוראג, מ"ר 22-714-62, המבוטח בביטוח מקיף על ידי התובעת, לפי פוליסה בת תוקף. לבית המשותף יש חניון, המשמש את דיירי הבית המשותף ומבקריהם, והוא נמצא בסמוך מאוד לבית המשותף (להלן: "החניון"). 2. בתאריך 24.8.2006, התקשרו נציגות הבית המשותף (בתור מזמינת העבודה) מצד אחד וחברת דני טבק בע"מ (צד ג' 4), העוסקת בעבודות שיפוצים ובנייה , מצד שני (להלן: "הקבלן" או "צד ג' 4"), בחוזה קבלנות לביצוע עבודות שיפוץ ושימור הבית המשותף (להלן: "עבודות השיפוץ"), בתמורה כוללת בסך של 505,902 ₪ (להלן: "חוזה הקבלנות"). 3. וכן, הותנה והוסכם בחוזה הקבלנות, בין השאר, כי: א. הקבלן יתחיל את ביצוע עבודות השיפוץ לא יאוחר מיום 30.11.2006, והוא יסיימן לא יאוחר מסוף חודש פברואר 2007 (סעיף 4 לנספח א' לחוזה הקבלנות); ב. הקבלן בצע עבודות השיפוץ בימים א'-ה' בשבוע בין השעות 6:30 עד 17:00. ביום שישי בשבוע תבוצע עבודה באופן חריג ולאחר מתן הודעה נפרדת לדיירי הבית המשותף (נספח ב' לחוזה הקבלנות); ג. דיירי הבית המשותף חייבים לפנות את כלי הרכב וכל כלי אחר "מכל היקף הבניין וסביבתו" בשעות העבודה (סעיף 1 לנספח ב' לחוזה הקבלנות), ויש לתת תשומת לבם להוראות, הנחיות והתרעות המתפרסמות על גבי לוח המודעות של הבית המשותף (ס' 8 לנספח ב' לחוזה הקבלנות). 4. עבודות השיפוץ כללו, בין היתר, גם "עבודה בגובה", כהגדרת מונח זה בתקנה 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה) תשס"ז-2007 ( להלן: "תקנות עבודה בגובה"), ולשם ביצועה היה צורך בהתקנת פיגום מסביב לקירות החיצוניים של הבית המשותף (להלן: "הפיגום"). 5. הנתבעת הינה חברה פרטית, רשומה כדין בישראל ועוסקת, בעיקר, בהשכרת והתקנת פיגומים לקבלני בניין שונים ברחבי הארץ. מזה זמן , היא נוהגת להשכיר ולהתקין לקבלן פיגומים לצורך ביצוע עבודה בניה בגובה בפרויקטים שונים בהם הוא זכה. 6. בחודש אוקטובר 2006 ,שכר הקבלן את הפיגום מהנתבעת. וכן, הוא גם שכר את שירותיה המקצועיים של הנתבעת, בתור קבלן משנה, לצורך התקנת הפיגום. אכן, הנתבעת סיפקה לקבלן את הפיגום ואף התקינה אותו (ככל הנראה בחודש נובמבר 2006), בהתאם לחוזה קבלנות בעל פה שביניהם ודרישות הקבלן. 7. לאחר התקנת הפיגום, עובדי הקבלן התקינו, בעצמם, רשת בטחון על הפיגום. (להלן: "רשת הבטחון"). הנתבעת לא ידעה ,לא התירה ולא אישרה את התקנת רשת הבטחון. 8. נציגות הבית המשותף נהגה לפרסם לדיירי הבית המשותף ולמבקרים במקום ובסביבה, לפני ובמהלך ביצוע עבודות השיפוץ, "הודעות/הוראות שעה" בנושא ביטחונם ושלמות גופם ורכושם של דיירי הבית המשותף והמבקרים האמורים (נספח ב' ל-ש/2). ביום 23.11.2006 ,פרסמה נציגות הבית המשותף הודעה מס' 22/2006, כדלקמן: "החל מהיום יום ה' למשך כ-3 חודשים מתבקשים הדיירים לתשומת לב מיוחדת בנושא בטיחות: אין להסתובב בין הפיגומים. שים לב לתנועת מנופים, משאיות ומכוניות זרות. אין לאפשר לילדים לשחק בחצר הבניין (אלטרנטיבה - חצר יד לבנים). במקומות שונים בבניין ובחצר יהיו חומרים חדים ומסוכנים. הוועד ממליץ בתקופה זו להשאיר מכוניות מחוץ לבניין ולתדרך אורחים. נשתדל לעבור תקופה זו." (להלן: "ההודעה"). 9. וכן, הוציאה נציגות הבית המשותף (ביום 30.11.2006) "הוראת שעה" (מס' 10/2006) לדיירי הבית המשותף, לפיה: "החל מיום א' 3.12.2006 יחל שלב שיפוץ הקירות הצפוניים והמזרחיים. 1. אין להחנות מכוניות בתחום הבית (כולל אזורי החנייה). בטיחות. 2. אין לעבור מתחת אזורי הפיגומים. דרך "בטוחה" לדיירים תסומן. 3. תורכב תאורה (נגד-פורצים). 4 . השלב הזה מלווה באבק, צבע, אפשרות לנפילת חלקי אבן וטיח מגובה רב. בואו נעבור את השיפוץ עם אפס ליקויים ואירועים. מומלץ בשעות העבודה לסגור חלונות/תריסים .בברכה ובתודה על תשומת הלב" . (להלן: "הוראת השעה"). 10. כמו כן, הוציאה נציגות הבית המשותף (ביום 22.12.2006) הוראת שעה למשתמשים בחניון הנמצא ברח' פנקס והסמוך לבית המשותף, כהאי לישנא: "אדון/גברת נכבדים, במסגרת שיפוץ ביתנו - בני משה 16, יורכבו ויפורקו פיגומים, תבוצע עבודות צבע ותיקונים. כדי למנוע נזקים למכוניתך, אבקשכם: בחנייה להזיז 3 מטר אחורנית את מכוניתך" (להלן: "הוראת השעה הנוספת"). 11. ביום 20.1.2007 ,חנה הרכב בחניון. בשעות הלילה נשבה רוח חזקה במקום. אחד ממוטות המעקה של הפיגום (להלן: "המוט") השתחרר ממקומו ונפל על גג הרכב וגרם לו נזק (להלן: "התאונה"). 12. אין חולק, כי התאונה הינה מקרה ביטוח. התובעת שילמה (ביום 21.5.2007) למבוטחת, הגב' כרמית אפרתי (להלן: "המבוטחת"), תגמולי ביטוח בסך של 75,982 ₪. טענות התובעת 13. התובעת טוענת, כי הנתבעת אחראית, באופן בלעדי, לתאונה ולנזקי המבוטחת. היא מבססת את עילת התביעה על שתי עוולות: הרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח-1968 (להלן: "הפקודה"), והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה. 14. אליבא דתובעת, הנתבעת לא התקינה את הפיגום כיאות ובאופן המונע התמוטטותו. וכן, העסיקה הנתבעת פועלים בלתי מיומנים ולא פעלה כפי שחברה קבלנית סבירה הייתה נוהגת בנסיבות העניין. 15. וכן, ממשיכה התובעת וטוענת, כי למבוטחת זכות פיצוי כלפי הנתבעת, שלא מכוח חוזה ביטוח. התובעת שילמה למבוטחת תגמולי ביטוח בגין התאונה, המהווה מקרה ביטוח. על כן, זכות המבוטחת דנן עברה לה, והיא זכאית לגבות מהנתבעת פיצוי בשיעור תגמולי הביטוח ששולמו בפועל למבוטחת, והכול בהתאם לסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשנ"א - 1981. טענות הנתבעת 16. הנתבעת מכחישה, מנגד, את טענותיה העיקריות של התובעת שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידה, אין זכות תשלום לתובעת; אין הכתב מראה עילת תביעה; אין יריבות בין הצדדים; המדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית ומוגשת בחוסר תום לב. 17. וכן, טוענת הנתבעת, כי היא לא התרשלה כלל בהתקנת הפיגום. היא השכירה את הפיגום לקבלן והתקינה אותו מסביב לבית המשותף. המדובר בפיגום תקין ותקני, שהותקן כיאות למטרה שלה הוא מיועד ובאופן בטיחותי ביותר. היא נהגה כקבלן סביר והעסיקה מתקיני פיגום מקצועיים, מיומנים ומוסמכים. 18. כמו כן, ממשיכה הנתבעת וטוענת, כי התאונה ונזקי המבוטחת נגרמו, למעשה, באשמה הבלעדי של המבוטחת, שהחנתה את הרכב בחניון, במקום שאסור להחנות בו ובניגוד לאזהרות שניתנו לה. 19. טענה נוספת בפי הנתבעת לפיה ,התאונה קרתה מכוח עליון. הקבלן התקין, ללא ידיעתה, בלי אישורה ושלא כדין, רשת הבטחון על הפיגום, דבר שתרם לנפילת המוט, עת שנשבה רוח במקום. וכן, עם מסירת הפיגום לקבלן, עברה האחריות לתחזוקתו התקינה של הפיגום לקבלן. 20. וכן, הנתבעת מכחישה את הנזק ושיעור הפיצויים הנתבעים. ההודעה לצדדים שלישיים 21. אפתח ואומר, כי הנתבעת ושולחת ההודעה לצדדים השלישיים (להלן: "שולחת ההודעה") זנחה, למעשה, את הודעתה לצדדים השלישיים 1 ו-2. הצדדים השלישיים 2-1 לא הגישו כתב הגנה מטעמם ולא התייצבו למשפט. חרף זאת, שולחת ההודעה לא ראתה לנכון לבקש נגדם פסק דין על יסוד ההודעה , והכול גם בניגוד להצהרת בא כוחה לעשות כן (ראו פרוטוקול, עמ' 8, ש' 12-11). וכן, ההודעה לצד שלישי 3, שהיא התובעת, נמחקה במהלך הדיון, וזאת לבקשת שולחת ההודעה ולהצהרת בא כוחה, לפיה: "הואיל וקיבלתי הבטחה מחברי [ב"כ התובעת/צד ג' 3 - ש"ס] היום שהם לוקחים על עצמם אחריות במידה ואני אחויב, אז אני מוחק אותם. כמובן שאשלם השתתפות עצמית" (פרוטוקול, שם, ש' 18-17]. גם בכתב הסיכומים ,זנחה שולחת ההודעה את הודעתה לצדדים שלישיים 1 ו-2. 22. בנסיבות אלה, אתייחס רק להודעה לצד שלישי 4 בלבד. שולחת ההודעה טוענת, כי צד שלישי 4, שהוא הקבלן, הינו הקבלן הראשי לביצוע עבודות השיפוץ. הוא שכר את שירותיה המקצועיים, בתור קבלן משנה, לצורך השכרת הפיגום והתקנתו, וזאת לפי חוזה קבלנות בעל פה. היא השכירה את הפיגום לקבלן והתקינה אותו מסביב לבית המשותף, בהתאם לחוזה הקבלנות שבין הצדדים. המדובר בפיגום תקין שהותקן על ידי עובדיה, שהם מתקינים מוסמכים, כיאות למטרה שלה הוא מיועד ובאופן יציב ובטיחותי. הקבלן - צד ג' 4 - התקין על הפיגום רשת בטחון ללא ידיעתה, הסכמתה ורשותה, ובצורה לא תקנית ולא בטיחותית. 23. וכן, מוסיפה שולחת ההודעה וטוענת, כי התאונה ונזקי המבוטחת, המוכחשים כשלעצמם, נגרמו ברשלנותו של הקבלן - צד ג' 4 - עובדיו ושליחיו, שהתבטאה, בין השאר, במעשים ובמחדלים כדלקמן: א. לא התנהג כקבלן בניין סביר ומיומן, בהתחשב בנסיבות העניין; ב. התקין את רשת הבטחון על הפיגום בניגוד לתקן ולכללים; ג. לא פיקח כדין על הפיגום והשימוש בו; ד. העסיק עובדים רשלניים ובלתי מיומנים, ולא פיקח על עבודתם בכלל ובזמן התקנת רשת הבטחון בפרט; ה. לא נקט באמצעי הזהירות המתבקשים לצורך מניעת נפילת המוט; ו. וכן, הקבלן הפר חובות חקוקות, בעיקר הוראות פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל-1970, דיני החוזים, דיני השכירות וחוק השליחות. צד שלישי 4 - הקבלן 24. צד שלישי 4 מכחיש, מנגד, את טענותיה של שולחת ההודעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. 25. צד שלישי 4 מוסיף וטוען, כי שולחת ההודעה שהתקינה את הפיגום לא קשרה את המעקות בפין קשירה המיועד לכך, דבר שגרם לנפילת המוט. שולחת ההודעה היא הבעלים של הפיגום והיא האחראית להתקנתו ובטיחותו כדין. התאונה קרתה ברשלנותה הבלעדית או התורמת של שולחת ההודעה או המבוטחת. למעשה, המבוטחת נושאת באשם תורם מכריע בקרות התאונה, הרכב חנה במקום שאסור לחנות בו. 26. וכן, מוסיף צד שלישי 4 וטוען, כי בנסיבות העניין הוא לא התרשל כלל ולא הפר חובה חקוקה כלשהי. מסכת הראיות 27. המבוטחת העידה מטעם התביעה. היא הקדימה והגישה תצהיר עדות ראשית (ת/1). מנהל הנתבעת ושולחת ההודעה, מר סאלם נחאש, העיד מטעם הנתבעת. גם הוא הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית (נ/1). לבסוף, מר דני טבק, הבעלים והמנהל הראשי של צד ג' 4 - הקבלן - העיד מטעם צד ג' 4. גם הוא הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית (ש/1). וכן, הוגש מטעם צד ג' 4 מוצג נוסף: ש/2 - תצלום הפיגום עם רשת הבטחון. דיון והכרעה 28. אפתח ואומר, כי לאחר עיון במארג הראיות שנפרש בפניי ובכתבי הסיכומים, חוששני, כי התובעת לא הוכיחה כדין את עילת התביעה, ודין התביעה להידחות. ראשית, עדת התביעה היחידה, המבטחת, לא פירטה בעדותה בכתב (ת/1), משום מה ובאופן תמוה ביותר, את עילת התביעה, ולא העידה כלל ,כי הנתבעת התרשלה במעשה או במחדל וגרמה לתאונה ולנזקים הנתבעים. בתצהירה היא גם לא פירטה כלל את מעשי הרשלנות והפרת החובה החקוקה המיוחסים לנתבעת. המדובר בעדות סתמית ביותר, שלא ניתן לבסס עליה אחריות בנזיקין ויודגש: המבטחת אינה עדת ראייה לתאונה. שנית, במהלך עדותה בעל פה העידה המבוטחת, בין השאר, כי בזמן התאונה הרכב חנה על פי הרשאה כדין, בחניון. התאונה קרתה במוצאי שבת, ביום 20.1.2007, ובסופי שבוע מותר לחנות בחניון (עמ' 11, ש' 31-18; עמ' 12, ש' 2-1). ויודגש: המבוטחת הודתה, במהלך חקירתה שתי וערב, כי נציגות הבית המשותף אכן פרסמה מודעות ואזהרות בכתב בקשר לסכנות הכרוכות בביצוע עבודות שיפוץ הבית המשותף על ידי הקבלן, כולל איסור החנייה בחניון, בהתאם לפרסומים בכתב שצורפו כנספח ו' למוצג ש/2, והיא הייתה מודעת לביצוע עבודות השיפוץ ולפרסומי נציגות הבית המשותף האמורים ובכלל זה ההודעה, הוראת השעה והוראת השעה הנוספת(עמ' 10, ש' 30-22; עמ' 11, ש' 31-1; עמ' 12, ש' 12-7). דא עקא, אין ביכולתי לסמוך על עדות זו ולבסס עליה אחריות בנזיקין, וזאת ממספר נימוקים פרוצדורליים ומהותיים כדלקמן: הראשון: המדובר בשינוי ולמצער הרחבת חזית אסורה ,בניגוד להסכמה הדיונית שבין הצדדים, לפיה הם מתנגדים לכל הרחבת או שינוי חזית פסולים (עמ' 9, ש' 14-12). 29. השני: המבוטחת העידה, כי ביום התאונה "הרשו" לה להחנות את הרכב בחניון. היא לא מסרה את זהות ה"מרשה", ולא הוכח בפניי כי ה"מרשה" הוא מוסמך לתת את ה"הרשאה" דנן. 30. השלישי: התובעת נמנעה, מדעת, מהזמנה לעדות של עדי תביעה קרדינליים, אשר לפי תכתיב השכל הישר וההיגיון המשפטי היו יכולים לתרום, עד מאוד, לגילוי האמת ועשיית משפט צדק. כוונתי היא, למעשה, לחברי נציגות הבית המשותף. בפניי אין הסבר סביר ומהימן למחדל זה. בהתנהגותה המחדלית דנן, מחזקת התובעת את גרסת ההגנה וראיותיה. 31. לבסוף, עדותה של המבוטחת, הינה עדות יחידה במשפט אזרחי, שאין לה סיוע. המבוטחת מעוניינת בתוצאת המשפט לטובת התובעת שקראה לה להעיד. בנסיבות אלה, אין ביכולתי לבסס על עדות זו אחריות בנזיקין (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971). 32. שלישית, עד ההגנה, מנהל הנתבעת, מר סאלם נחאש, העיד, בכתב ובעל פה, ולענייננו, כי הנתבעת השכירה את הפיגום לקבלן ואף התקינה אותו לפני תחילת עבודות השיפוץ, בהתאם לחוזה קבלנות בעל פה שנכרת בחודש אוקטובר 2006 בינה ולבין הקבלן. חומרי הפיגום היו תקינים ותקניים. הפיגום הותקן על ידי בוני פיגומים מוסמכים ומקצועיים ,כיאות למטרה שלה הוא מיועד ובאופן יציב ובטיחותי. לאחר התקנת הפיגום, הקבלן הוא האחראי להחזקתו התקינה. הנתבעת לא נדרשה ולא התקינה רשת הבטחון על הפיגום. הקבלן הוא זה שהתקין את רשת הבטחון על הפיגום, וזאת ללא ידיעתה, הסכמתה או הרשאתה. למחרת יום התאונה, נודע לנתבעת על התאונה מפי הקבלן. רשת הבטחון הותקנה שלא כדין על הפיגום. רשת הבטחון נקשרה למעקה הפיגום ולא לגוף הפיגום. הפיגום לא נפל. ביום התאונה, מזג האוויר היה סוער. "הסערה החזקה" העיפה את רשת הבטחון, דבר שגרם לניתוק המוט מהמעקה ונפילתו למטה, על הרכב שחנה בחניון במקום שאסור לחנות בו. במקרה דנן, הנתבעת התקינה את הפיגום ומסרה אותו למנהל העבודה של הקבלן. הקבלן אישר את התקנת הפיגום והשתמש בו מספר חודשים עוד לפני התאונה, והכל לאחר אישור מנהל העבודה (נ/1, סעיפים 7-5, 9, 13; עמ' 13, ש' 26; עמ' 14, ש' 26-3; עמ' 15, ש' 6-1; עמ' 16, ש' 19-10; עמ' 18, ש' 14-1). 33. כאן המקום לציין, כי עדותו של עד ההגנה, מר סאלם נחאש, הייתה, ככלל, סבירה ומהימנה. בעדות זו לא מצאתי סתירות מהותיות כלשהן. ההפך הוא הנכון. מצאתי אישור, חיזוק ותימוכין לעדות זו בשאר הראיות שנפרשו בפניי, ובכלל זה ראיות צד ג' 4. על-כן, עדות זו ראויה למלוא המשקל הראייתי. 34. רביעית, מר דני טבק, הבעלים והמנהל הראשי של חברת דני טבק בע"מ - צד ג' 4 - העיד, בכתב ובעל פה ולענייננו שלנו, כי בזמן ביצוע עבודות השיפוץ אסור היה להחנות כלי רכב בחניון, והקבלן נהג לחסום "את הכניסה לחניונים בסרטי סימון זוהרים, אך לצערנו, לאחר שעות העבודה, חלק מהדיירים נהגו בחוסר זהירות, הסירו את החסימות והכניסו את רכביהם לחניונים" (ש/2, סעיף 11). וכן, העיד מר טבק ,כי עבודות השיפוץ נמשכו כשלושה חודשים לערך. מתחילת העבודות דנן (ביום 23.11.2006 או בסמוך לכך) ועד לסיומן, אסור היה ,באופן מוחלט, להחנות כלי רכב בחניון, בכל ימות השבוע. הנתבעת התקינה את הפיגום. הפיגום והתקנתו נבדקו על ידי מנהל העבודה של הקבלן. מנהל העבודה לא דיווח על פגם בפיגום ובהתקנתו. ביום התאונה, הייתה סערה בחוץ. המוט התנתק ממעקה הפיגום, נפל למטה ופגע בגג הרכב (ש/2, סעיף 11; עמ' 18, ש' 22; עמ' 19, ש' 30-7; עמ' 20, ש' 1, ש' 31-30; עמ' 21, ש' 12-1, ש' 29-24; עמ' 23, ש' 10-1, ש' 30-24). אומר מיד, כי מצאתי אי -דיוקים, תמיהות וסתירות מהותיות בעדותו של מר טבק. עדות זו אינה עשויה מקשה אחת. היא ניתנת, הגיונית, לפיצול. בנסיבות אלה, יש לנהוג לפי כלל "פלגינן דיבורא" בעדותו של מר טבק. בכל הקשור לאיסור החנייה בחניון בזמן התאונה ,אני נותן אמון, ואולם עדותו בכל הקשור לאחריות לתאונה, בהיותה עומדת בסתירה לשאר הראיות שבפניי, במיוחד ראיות ההגנה והוראות הדין שלעניין, נדחית היא כבלתי אמינה. 35. חמישית, כמבואר, נציגות הבית המשותף, מזמינת העבודה, שכרה את שירותיו המקצועיים של הקבלן לצורך ביצוע עבודות השיפוץ, והכול בהתאם לחוזה הקבלנות. עבודות השיפוץ הן, למעשה, "עבודות בנייה" כהגדרתן בתקנה 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בנייה) תשמ"ח-1988 (להלן: "תקנות עבודות בנייה"). הקבלן הוא "מבצע בנייה", כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות הבנייה, ואחראי לכך כי עבודות השיפוץ תתבצענה בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה מוסמך שהוא מינהו (תקנות 2 ו- 3 לתקנות הבנייה). על הקבלן ,בהיותו קבלן ראשי ומבצע הבנייה בבית המשותף, מוטלות כל החובות המפורטות בתקנות הבנייה (תקנה 6(א) לתקנות הבנייה). מבצע בנייה אחראי להתקנת פיגום מחומרים טובים ובצורה תקנית ובטיחותית לצורך ביצוע עבודות בנייה שלא ניתנות לביצוע בביטחון ללא פיגום .התקנת פיגום או פירוקו יבוצעו אך ורק על ידי בונה מקצועי לפיגומים (תקנה 17 לתקנות הבנייה). מנהל העבודה חייב לבדוק את החומרים לפיגום והתקנתו היציבה והבטיחותית לפני השימוש בו. וכן, עליו לבצע בדיקות תקופתיות כאמור במועדים ובאופנים כפי שנקבע בתקנה 20 לתקנות הבנייה. מנהל העבודה חייב לדאוג לכך ,כי לא יהיה שימוש כלשהו בפיגום פסול (תקנה 22 לתקנות הבנייה). 36. וכן, אין חולק כי עבודות השיפוץ כללו גם "עבודה בגובה", כהגדרתה בתקנה 1 לתקנות עבודה בגובה, וכי הקבלן הינו "מבצע" כהגדרתו בתקנה 1 לתקנות האמורות ועליו מוטלות החובות שבתקנות דנן (תקנה 2 לתקנות עבודה בגובה). בתור מבצע, על הקבלן מוטלת החובה, בין השאר, לאספקת והתקנת פיגום באתר העבודה, כשהוא במצב תקין ולפי דרישות הדין שלעניין (תקנה 7 לתקנות עבודה בגובה). 37. במקרה דנן, הוכח בפניי כדבעי, כי הנתבעת סיפקה לקבלן פיגום תקין, יציב ובטיחותי ולפי דרישות התקן והדין שלעניין. היא גם התקינה את הפיגום על ידי בונים מקצועיים לפיגום ,כיאות למטרה שלה הוא מיועד ובצורה תקינה, תקנית ובטיחותית. לאחר התקנת הפיגום, נבדק הפיגום על ידי מנהל עבודה שמונה על ידי הקבלן . בפניי לא הוכח כדין, כי הפגום היה פסול. ההפך הוא הנכון. מנהל העבודה האמור הרשה שימוש בפיגום, ולא התריע כלל על פגם או ליקוי כלשהם בפיגום. הקבלן התקין, על דעת עצמו וללא ידיעת, הסכמת או אישור הנתבעת, רשת הבטחון על הפיגום. התקנת רשת הבטחון בוצעה על ידי עובדי הקבלן. בפניי לא הוכח כדין, כי התקנת רשת הבטחון בוצעה על- ידי בונה מקצועי לפיגומים. וכן, לא הוכח ,כי החומר של רשת הביטחון הוא חומר באיכות טובה ותקני. במעשהו זה התרשל הקבלן - צד ג' 4 - וגרם, למעשה, במשותף עם אשמה של המבוטחת, לתאונה. במקרה דנן, צריך היה לצפות ,כי התקנת רשת הבטחון על הפיגום באופן רשלני, כאמור דלעיל, תביא להתרחשות התאונה ונזקי המבוטחת. גם המבוטחת אשמה בקרות התאונה. בזמן התאונה ,חנה הרכב בחניון, במקום שאסור לחנות בו. היא ידעה היטב כי אסור להחנות את הרכב בחניון. בנסיבות אלה, צריכה הייתה לצפות את קרות התאונה ונזקיה. מכאן מסקנתי, כי במקרה דנן, הקבלן/צד ג' 4 והמבוטחת, אחראים ,במשותף ובחלקים שווים, לתאונה ולנזקי המבוטחת. הנתבעת אינה אחראית כלל לתאונה ולנזקים הנתבעים. 38. לבסוף, מעל לכל צורך ובמטרה להפיס את דעתה של התובעת, אוסיף ,כי אי תקינות הפיגום (החומרים וההתקנה) - ללא רשת הבטחון - היא עניין שבמקצועיות, והיה על התובעת להביא חוות דעת של מומחה לאותו עניין, לביסוס עילת התביעה. דא עקא, התובעת לא עשתה כן, ואין לה להלין אלא על עצמה. 39. לא אוכל לסיים את פסק הדין מבלי להעיר, בשולי הדברים, את ההערה דלהלן, שאינה שולית כלל: בכתב הסיכומים שינתה/הרחיבה התובעת, שלא כדין, את החזית, שעה שטענה לתחולתם של הכלל "הדבר מעיד על עצמו", לפי סעיף 41 לפקודה ושל הכלל "דברים מסוכנים" לפי סעיף 38 לפקודה. אין להכביר מילים, כי התנהגות זו אינה כדין ולא תיעשה כלל. התנהגות זו אף מהווה הפרה בוטה להסכמה הדיונית שבין הצדדים לעניין זה (עמ' 9, ש' 14-4). אני רואה התנהגות זו בחומרה רבה. בתקווה ,כי התנהגות מעין דא לא תישנה כלל. שאר טענות הצדדים 40. מסקנותיי דלעיל מייתרות את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים, שבלאו הכי לא מצאתי בהן ממש ודינן להידחות. התוצאה 41. התוצאה היא, אפוא, כי אני דוחה בזה את התביעה ומחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד + מע"מ כחוק בסכום כולל בסך של 8,000 ₪. כפועל יוצא מכך, ההודעה לצדדי ג' 1 , 2 ו-4 נדחית בזה, ללא צו להוצאות. נזקי רכוששיפוצניקשיפוציםבתים משותפים