נזק בכתף עקב הרמת חפץ כבד

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא נזק בכתף עקב הרמת חפץ כבד: הרקע להגשת התובענה והליכי תחילת ההתדיינות בה 1. התובע הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה בגין טענתו על כך שביום 14/3/06, הוא נפגע בתאונת עבודה בכך שבשל הרמת טלוויזיה כבדה בעת עיסוקו במשלח ידו - ארע לו נזק בכתפו השמאלית. 2. במכתבו מיום 12/2/08, הודיע הנתבע לתובע כי הוא דוחה את תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין הפגיעה הנטענת, וזאת - בטענה שלא הוכח שנגרם ארוע תאונתי תוך כדי עיסוקו של התובע במשלח ידו, ועקב עיסוקו זה. 3. התובענה במקורהּ הוגשה כנגד דחיית התביעה על פי המכתב מיום 12/2/08, והתייחסה לתאונה הנטענת מיום 14/3/06. 4. בהמשך, לאחר שהעתקי מסמכים מתיקו של התובע אצל הנתבע הומצאו לב"כ התובע, ביקש ב"כ התובע (בש"א 3556/08) לתקן את כתב התביעה. בקשתו התקבלה, לפי החלטת הנשיאה שפר מיום 28/9/08, וכתב התביעה המתוקן עסק לא רק בטענה של ארוע תאונתי מיום 14/3/06, אלא גם בטענה של מיקרוטראומה. 5. הצדדים לא הגיעו להסכמה על העובדות, ומשכך - בהתאם ל"החלטות" שניתנו על ידי העוזר המשפטי במחלקת המנ"ת, הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע, ולאחר מכן הועבר התיק להתברר בפנינו. 6. בטרם ישיבת ההוכחות הזמין הנתבע תיקים רפואיים של התובע משני רופאים שטיפלו בו, אלא שהתיקים הרפואיים האמורים לא הגיעו לתיק בית הדין, כך שהחומר הרפואי שעמד בפנינו בעת ישיבת ההוכחות וגם בעת מתן החלטתנו מיום 21/12/09, לא היה מלא. 7. בישיבת ההוכחות שמענו את חקירתו הנגדית של התובע על תצהירו. לאחר מכן, ביקשו הצדדים לסכם בכתב, ואכן עשו כך. אלה העובדות שאותן קבענו בהחלטתנו מיום 21/12/09 8. התובע, יליד שנת 1950, הוא בעלים משותף (עם אחיו) של עסק לשיווק ולתיקון מכשירי חשמל. בין המוצרים הנמכרים על ידי התובע ואחיו מצויות גם טלוויזיות. בית העסק כולל חנות ומעבדה. 9. התובע הוסמך כטכנאי אלקטרוניקה ועיסוקו בבית העסק היה הן בתיקון טלוויזיות במעבדה והן במכירות בחנות. בנוסף, התובע קיבל את הסחורה מהספקים של בית העסק, וסידר אותה על המדפים בחנות. התובע עסק בתפקידים אלה מאז שנת 1971. 10. מאז תחילת עבודתו האמורה של התובע ועד לשנים האחרונות, כלל עיסוקו של התובע הרמה ונשיאה של כ-20 טלוויזיות ביום. בשנים האחרונות, ירד מספר הטלוויזיות. העיסוק האמור הצריך, בדרך כלל, הרמת הטלוויזיה ממכוניתו של הלקוח ונשיאתה עד המעבדה, הנחת הטלוויזיה על הרצפה או על מדף במעבדה (המדפים היו בגובה שבין מטר אחד לבין 2 מטרים), הרמת הטלוויזיה מהמקום שבו הונחה עד לשולחן העבודה לצורך התיקון שלה, ולאחר מכן - הרמתה מהשולחן ונשיאתה (מרחק כ-15 מטרים) עד למקום שבו הונחו הטלוויזיות המתוקנות. כשהגיע הלקוח לקבל את הטלוויזיה בחזרה, היה התובע, בדרך כלל, מרים את הטלוויזיה מהמקום שבו הונחה ומביא אותה בחזרה למכוניתו של הלקוח. 11. משקליהן של הטלוויזיות לא היו אחידים. משקל המכשירים הקטנים היה כ-15 ק"ג, משקל המכשירים הבינוניים היה כ-30 ק"ג, ומשקל המכשירים הגדולים היה 45 ק"ג ומעלה. יש טלוויזיות שמשקלן הגיע גם לכ-70 ק"ג. במשך השנים, עם ההוזלה הנמשכת במחיר מכשירי הטלוויזיה, מספר הטלוויזיות המטופלות במעבדתו של התובע הלך והצטמצם, ובמקביל - משקלה הממוצע של כל טלוויזיה - הלך ועלה. 12. בשלהי שנת 2005 החלו אצל התובע כאבים בכתפיים, בעיקר בכתף השמאלית. התובע פנה לטיפול רפואי והתלונן על כך. במרץ 2006 הכאבים החמירו. התובע הופנה לצילום הכתף השמאלית ובתצלום אובחן קרע בגיד הסופרא-ספינטוס. 13. לגרסת התובע, בעת שהרים טלוויזיה כבדה (במשקל כ-70 ק"ג) בשעות הבוקר של יום 14/3/06, הוחמר בבת אחת מצב הכאבים בכתפו השמאלית, וכתוצאה מכך, לאחר הנחת אותה טלוויזיה הוא לא היה יכול להמשיך לעבוד. הנתבע הכחיש גרסה זו. בהחלטתנו מיום 21/12/09, קבענו כי אין אנו יכולים לראות את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח את גרסתו האמורה בדבר ההתגברות הפתאומית של הכאבים בכתפו השמאלית בדיוק בעת שהרים טלוויזיה מסויימת ביום 14/3/06, וזאת - בין השאר - בשל הטעמים הבאים: א. בטופס 283 שהתובע מילא, הוא ציין שהמקרה ארע ביום 3/4/06, בשעה 16:00. בתצהירו, הסביר התובע כי בעת מילוי הטופס, מספר חודשים לאחר מעשה, הוא לא זכר במדוייק את תאריך הארוע, והוא לא ייחס לכך חשיבות רבה. הסבר זה היה יכול להתקבל על דעתנו, אך שני עניינים מנעו ממנו להתקבל על הדעת (שלנו): (1) הרישום של שעת הארוע כשעה 16:00, אינו יכול להיות מוסבר בשכחה של התאריך. יש הבדל משמעותי מבחינת מיקום הארוע בתוך יום העבודה, בין שעות הבוקר לבין השעה 16:00, במיוחד כשלגרסתו של התובע באותו תצהיר עצמו, לאחר הארוע הוא נח כשעה ומשהכאבים לא חלפו הוא פנה לאורתופד, ד"ר גטאס, באותו יום עצמו בשעות אחר הצהריים. (2) כשהתובע התבקש בחקירתו הנגדית להסביר את פשר הטעות בתאריך ואת האופן שבו תוקנה הטעות, הוא ציין שהוא הצליח לעשות זאת בהתאם למועד הביקור אצל ד"ר גטאס, אלא שהתובע לא הראה כיצד הבדיקה ברישום הרפואי הביאה אותו דווקא לתאריך 14/3/06. באותה מידה הוא היה יכול להגיע לתאריך 7/2/06, או 28/1/06, שבכל אחד מהם נרשמו תלונות על כאבי כתפיים מזה מספר חודשים. נעיר כי נראה לנו שדווקא הרישום של יום 3/4/06 נעשה תחילה על פי הרישומים הרפואיים, שכן יום 3/4/06, הוא המועד הראשון שלגביו הוצאה לתובע תעודת מחלה בגין הקרע בכתף. ב. ברישומים הרפואיים נרשמו פרטים לגבי עיסוקו הכללי של התובע (באופן שתיארנו לעיל), אך לא נרשם דבר מה בענין הרמת טלוויזיה מסויימת ביום 14/3/06, או בכלל אזכור של ארוע תאונתי ספציפי שהביא באופן פתאומי להחמרת הכאבים. ג. סביר להניח שבמעבדתו של התובע יש רישום על מכשירי הטלוויזיה שהתקבלו לתיקון. אם אכן היה מדובר על טלוויזיה ספציפית שהתקבלה לתיקון ביום 14/3/06, היה התובע יכול להראות רישום על קבלתה באותו יום. 14. אשר על כן, בהחלטתנו מיום 21/12/09, לא קיבלנו את גרסת התובע בדבר ארוע תאונתי מסויים ביום 14/3/06. ארוע תאונתי 15. משדחינו את גרסת התובע בענין ארוע תאונתי חד-פעמי שארע לו ביום 14/3/06, לא קיבלנו את טענתו שיש להתערב בעמדת הנתבע שדחה את התביעה בגין טענתו על ארוע כזה. מיקרוטראומה 16. הנתבע טען בפנינו כי לא התקיימה תשתית עובדתית מספקת לשם בחינת תורת המיקרוטראומה. בהחלטתנו מיום 21/12/09, דחינו טענה זו. 17. לדעתנו, בשנות עבודתו של התובע כטכנאי טלוויזיות היתה אצל התובע סדרה של תנועות חוזרות ונשנות בכל הנוגע להרמת הטלוויזיות, לנשיאתן, ולהנחתן במקומות השונים. התובע הרים טלוויזיה, נשא אותה, הניח אותה, וחוזר חלילה. כך, עשרות פעמים ביום, במשך עשרות שנים. פעולות אלה - מצטרפות לכדי סדרת תנועות חוזרות ונשנות. אמנם, לא כל הטלוויזיות היו באותו משקל, ואמנם לא כל המקומות שבהם הונחו הטלוויזיות ומהם הן הורמו היו באותו גובה, אך עדיין מדובר בפעולה דומה במהותה. גם עובד שעובד על פס ייצור שבו הוא עושה סדרה קבועה לחלוטין של תנועות חוזרות ונשנות, עושה גם תנועות אחרות מעת לעת. יש לו הפסקות בין יום עבודה אחד למשנהו, יש לו הפסקות במהלך יום העבודה, יש לו מנוחה שבועית, חופשה שנתית, תקופות מחלה וכיוצ"ב. הפסקות אלה, אשר בהן הוא בהכרח מבצע גם פעולות אחרות, אינן מבטלות את קיומה של סדרת התנועות החוזרות והנשנות שהעובד מבצע. כלומר, גם כאשר יש סדרה אחת קבועה של תנועות חוזרות ונשנות, יש - למעשה - גם ביצוע של תנועות אחרות, ואין בכך כדי להשמיט את הבסיס מתחת ליישום תורת המיקרוטראומה באותו מקרה. אין אנו רואים הבדל עקרוני בשאלה אם התנועות הנוספות על סדרת התנועות החוזרות ונשנות נעשות מחוץ לשעות העבודה או שהן נעשות במהלך שעות העבודה, במסגרת ביצוע סדרת תנועות אחרת (או אף עבודה אחרת שאינה בעלת אופי סדרתי).   אם ניטול לדוגמא מקרה של אדם שעבד במשך 15 שנה, 4 שעות ביום, על פס ייצור עם סדרה אחת של תנועות חוזרות ונשנות. במקרה כזה, סביר להניח שהנתבע לא היה חולק על קיומה של תשתית עובדתית מספקת למיקרוטראומה, והיה מסכים למינוי מומחה רפואי לשם בחינת שאלת קיומה של מיקרוטראומה. האם מצבו של אותו אדם אמור להשתנות רק מפני כך שיום העבודה שלו היה ארוך יותר ובנוסף לאותן 4 שעות של ביצוע סדרת תנועות חוזרות ונשנות, הוא ביצע גם תנועות אחרות במשך עוד 4 שעות ביום העבודה ? לדעתי - התשובה לכך שלילית. הרי אם הנזק הרפואי המצטבר נגרם מביצוע אותה סדרת תנועות במשך 4 שעות ביום עבודה, במשך 15 שנה, הרי אותו נזק מצטבר אינו אמור להישלל רק בשל כך שאותו אדם עשה גם דברים נוספים בעבודתו. (ממילא, גם אם כל יום עבודה היה כולל רק את 4 השעות של סדרת התנועות, היה אותו אדם מבצע תנועות נוספות מעבר לאותה סדרת תנועות, בשעות שהן מחוץ לתחום יום העבודה).   ומה הדין אם בנוסף לאותן 4 שעות שבדוגמא הקודמת, עוסק אותו אדם בעבודתו במשך שעתיים נוספות כל יום, בביצוע עבודה אחרת שגם בה יש סדרת תנועות חוזרות ונשנות ? האם ביצוע סדרת תנועות נוספת שולל את האופי הסדרתי של התנועות מהסדרה הראשונה? גם התשובה על שאלה זו אמורה להיות שלילית, וזאת בדרך של קל וחומר לעומת מצב שבו התנועות הנוספות אינה סדרתיות.   לפיכך, אנו סבורים וכך הבענו את דעתנו בהחלטתנו מיום 21/12/09, שלשם הוכחת התשתית העובדתית המספקת לבחינה הרפואית של שאלת המיקרוטראומה - די בכך שהמבוטח יוכיח כי היתה בעבודתו סדרה של תנועות חוזרות ונשנות, שלכאורה היתה יכולה לגרום נזק כנטען על ידיו. עצם העובדה שהיו גם תנועות נוספות - אינה מספיקה כדי לשמוט את הצורך בבחינה הרפואית של הנזק שנגרם למבוטח מכל אחת מסדרות התנועות שהוכחו.   אצל התובע הוכח כי הוא ביצע תנועות סדרתיות וכי הוא הרים משאות פעמים רבות בכל יום עבודה. העובדה שהוא עשה גם פעולות אחרות, אינה יכולה, לדעתנו, לשלול את ה"סדרתיות" שהיתה בעבודתו של התובע, ונכון לבדוק אם מבחינה רפואית נגרם לו נזק בדרך של מיקרוטראומה.   18. בבית הדין הארצי לעבודה נדון (בתיק עב"ל 357/06 חן - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, פס"ד מיום 13/7/06)) ערעורה של מטפלת במעון ילדים, שתנאי עבודתה כללו פעולות מגוונות מאד. בעת שנדון הענין בבית הדין האזורי לעבודה (בי"ד זה - בתיק ב"ל 1810/02), נדחתה טענתו של הנתבע על כך שאין תשתית עובדתית מספקת לבחינת שאלת המיקרוטראומה. מונה מומחה רפואי, ובסופו של דבר נדחתה התביעה בגין תוכן חוות דעתו של המומחה. בעת הדיון בערעור בבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 357/06 שנזכר לעיל) - הוחלט (גם בהסכמת הנתבע) להחזיר את התיק לבית הדין האזורי כדי למנות מומחה נוסף בשאלת המיקרוטראומה. מכאן, שגם הנתבע עצמו וגם בית הדין הארצי לעבודה, סברו שבעבודתה של אותה מבוטחת, היתה הצדקה לבחינה הרפואית של שאלת המיקרוטראומה, על אף הגיוון הרב שהיה בעבודתה. העובדה שהנתבע אינו עקבי בעמדתו, אינה מצדיקה את קבלת עמדתו הנוכחית. דוגמא נוספת לחוסר העקביות בעמדתו של הנתבע, אשר לא עמדה בפנינו בעת מתן החלטתנו מיום 21/12/09, מצויה במקרה שנדון בבית הדין הארצי לעבודה אך לאחרונה (תיק עב"ל 6364-10-10 דניאל - המוסד לביטוח לאומי, פסק דין מיום 14/4/11). באותו מקרה, נדון עניינו של מבוטח שגם בעבודתו היו מספר סדרות של תנועות חוזרות ונשנות, עם הפסקות ביניהן. בעת שהענין נדון בבית הדין האזורי לעבודה, טען הנתבע כי אין תשתית עובדתית מספקת למיקרוטראומה. בית הדין האזורי (בית דין זה, בתיק ב"ל 1211/09), דחה את עמדתו של הנתבע ומינה מומחה רפואי לשם בחינת ההיבטים הרפואיים של שאלת המיקרוטראומה. נוכח חוות דעתו של המומחה שמונה - נדחתה התביעה של המבוטח בבית הדין האזורי. עם זאת, בעת הדיון בבית הדין הארצי, הוחלט - ושוב; גם בהסכמת הנתבע - להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לשם הפניית שאלת הבהרה למומחה. מכאן, שגם כאשר יש מספר סדרות של תנועות, וגם כאשר יש ביניהן הפסקות, מקובל על בית הדין הארצי לעבודה, שיש מקום לדון בשאלות הרפואיות של מיקרוטראומה (ולא זו בלבד, אלא - שכאמור - גם הנתבע מסכים לכך). כפי שנראה להלן, גם בעניינו של התובע עצמו, בעת הדיון בערעור על פסק דיננו הראשון, הסכים הנתבע להפנות אל המומחה שאלות הבהרה נוספות; משמע - הנתבע, אף שטען תחילה כי אין תשתית עובדתית מספקת לקביעת קיומה של מיקרוטראומה - הסכים בהמשך כי יש לבחון את השאלות הרפואיות המתעוררות. אנו ממליצים לנתבע לשקול היטב בטרם יחליט להתנגד למינוי מומחה רפואי, כאשר מסתבר שיש צורך לבחון שאלות רפואיות בענין קשר סיבתי בין תנאי עבודה לבין פגימה שהתגלתה בגוף המבוטח. הנסיון השיפוטי בבית הדין מעלה, שוב ושוב, כי הנתבע אינו מצליח לגבש לעצמו עמדה עקבית בשאלת הצורך במינוי מומחה במקרים כאלה. יש מספר רב מדי של מקרים שבהם הנתבע התנגד תחילה למינוי מומחה רפואי, ולאחר מכן כבר לא עמד על עמדתו זו, ואנו מניחים שאילו מלכתחילה היה הנתבע נוקט את הגישה שננקטה על ידיו לאחר מכן, הוא היה יכול להביא לחסכון במשאבים, הן שלו, הן של המבוטחים והן של בית הדין. 19. מכל מקום - נוכח האמור לעיל, היה עלינו למנות מומחה רפואי בשאלת המיקרוטראומה. המומחה הראשון 20. מאחר, שכאמור לעיל, בעת מתן החלטתנו מיום 21/12/09, לא עמד בפנינו מלוא החומר הרפואי שהוזמן, היה צורך להמתין עם מינוי המומחה עד לאחר השלמת קבלת החומר הרפואי. ביום 4/3/10, לאחר שכבר היה נראה שכל החומר שהוזמן הגיע - מונה ד"ר יעקב אגינסקי לשמש מומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין. אולם, לאחר שד"ר אגינסקי נתן את חוות דעתו התברר כי חלק גדול מהחומר הרפואי שהועבר למומחה היה חומר רפואי של אדם אחר וכנראה המומחה הסתמך בחוות דעתו על חומר רפואי שאינו של התובע. 21. לאחר שכך התברר, הוחלט על מינוי מומחה אחר. המומחה האחר 22. אכן, ביום 12/10/10, מונה ד"ר אסא לב-אל לשמש מומחה-יועץ רפואי אחר, במקומו של ד"ר אגינסקי שבפניו עמד חומר רפואי שלא היה קשור לתובע. לד"ר לב-אל ייקרא להלן: "המומחה". 23. המומחה נתן את חוות דעתו. 24. בהחלטה מיום 28/11/10, התקבלה באופן חלקי בקשת ב"כ התובע להפנות למומחה שאלות הבהרה. המומחה השיב גם על שאלות ההבהרה. 25. מחוות הדעת של המומחה ומתשובותיו לשאלות ההבהרה, כפי שהיו באותה עת, עלה כי דעת המומחה, היתה כזו: א. התובע סובל משינויים ניווניים בגיד הסופרא-ספינטוס עם קרע חלקי של הגיד. מדובר במחלה ניוונית של הגיד המשותף לקבוצה של 4 שרירים בשרוול המסובב של הכתף, שאחד מהם הוא שריר הסופרא-ספינטוס. בדרך כלל המחלה מתחילה באזור הסופרא-ספינטוס, בלא ביטוי קליני, ולעתים - היא מתפתחת למחלה עם ביטוי קליני. ב. תנאים סביבתיים מתאימים עלולים להביא לביטוי קליני. תנאי כזה הוא מבנה מיוחד של זיזי האקרומיון. תנאי אפשרי אחר - הוא תופעה של "התנגשות" בין גיד הסופרא-ספינטוס לבין זיזי האקרומיון, אלא שכדי שהתנגשות מעין זו תביא לביטוי הקליני של המחלה - יש צורך בכך שיהיה פישוק של הכתף בזוית שמעל ?80 ובתנועות החוזרות על עצמן בקצב של מספר פעמים בדקה. ג. אצל התובע, גם אם הוא פישק את הכתף בזוית שמעל ?80, נראה שלא היה מדובר בקצב של מספר פעמים בדקה, ולפיכך - לא נראה שהתנועות שהוא עשה בעבודה גרמו לליקוי שלו. ד. הממצא של קרע חלקי של הגיד שנמצא אצל התובע, אינו יכול להיות משמעותי לכשעצמו, שכן בלפחות 30% מהמקרים, כאשר בודקים את שתי הכתפיים אצל מטופלים שסובלים מכאבים בכתף אחת - מוצאים קרע בכתף שאינה כואבת. ה. גיד הסופרא-ספינטוס אמור לתת יציבות לכתף. הוא אינו הגיד שנושא את עיקר המשקל. הגיד שנושא את עיקר המשקל הוא גיד הדלטואיד. פסק הדין הראשון 26. ביום 11/5/11, ניתן על ידינו פסק דין בתובענה זו. בפסק הדין האמור (שייקרא להלן: "פסק הדין הראשון") קבענו כי מאחר שבמקומו של ד"ר אגינסקי מינינו את ד"ר לב-אל כמומחה אחר - אין לבסס את פסק הדין על האמור בחוות דעתו של ד"ר אגינסקי (שהיה מתאים, אולי, לאדם אחר, שעיקר החומר הרפואי שהיה בפני ד"ר אגינסקי היה נוגע אליו). מנגד, חוות דעתו של המומחה (ד"ר לב-אל) היתה מבוססת על החומר הרפואי הנוגע לתובע, והיתה מבוססת על הידע המקצועי שלו ועל העובדות שקבענו. בנסיבות אלה, החלטנו בפסק הדין הראשון לאמץ את האמור בחוות דעתו של המומחה. 27. ב"כ התובע ביקש בסיכומיו המשלימים כי על סמך הראיות שבפנינו נקבע כי הוכח שהתובע ביצע פישוק של הכתף בזווית שמעל ?80, מספר פעמים בדקה. בפסק הדין הראשון דחינו בקשה זו - מאחר שלדעתנו קביעה עובדתית מעין זו - היתה בעליל בלתי סבירה. אכן, קבענו - כמפורט לעיל - שהתובע הרים טלוויזיות עשרות פעמים ביום. אולם ברור שמרבית ההרמות האמורות, לא הצריכו את פישוק הכתף לזוית שמעל ?80. לא היה צורך בפישוק כזה כאשר התובע הניח טלוויזיות על המדפים הנמוכים או הרים מהם טלוויזיות. לא היה צורך בפישוק כזה כאשר התובע הניח טלוויזיות על שולחן העבודה שלו או הרים ממנו טלוויזיות. לא היה צורך בפישוק כזה כאשר התובע הניח טלוויזיות על הרצפה או הרים ממנה טלוויזיות, וכפי הנראה לא היה צורך בפישוק כזה כאשר התובע הניח טלוויזיות במכוניות או הוציא מהן טלוויזיות. היה צורך בפישוק כזה, כנראה, רק בעת הנחת הטלוויזיות על המדפים הגבוהים או הורדת הטלוויזיות מאותם מדפים גבוהים. ברור שמדובר רק במיעוט ממספר ההרמות של הטלוויזיות שהתובע ביצע. אם סך כל ההרמות של הטלוויזיות הגיע לעשרות פעמים ביום עבודה, גם אז - אין מדובר בקצב של מספר פעמים בדקה. בדרך של קל וחומר ניתן לקבוע שההרמות שהצריכו פישוק הכתף בזוית שמעל ?80 לא הגיעו לקצב של מספר פעמים בדקה, אלא לקצב נמוך בהרבה. אשר על כן, אימוץ חוות דעתו של המומחה, מנע מאיתנו לראות את התובע כמי שעלה בידיו להוכיח שהיה קשר סיבתי משמעותי (ברמה של 20% לפחות), בין תנאי העבודה שלו לבין הפגימה שהתפתחה בכתפו. בפסק הדין הראשון צויין על ידינו שהיינו מודעים לכך שעמדתו של ד"ר דאוד גטאס שטיפל בתובע שונה מעמדתו של המומחה, אך הבהרנו כי אנו מעדיפים את עמדתו של המומחה על פני עמדתו של ד"ר גטאס, בהיות המומחה רופא נייטרלי אשר מונה על ידי בית הדין, ובהתאם להלכה הפסוקה בענין העדיפות שיש לתת לעמדת מומחה מטעם בית הדין. 26. בשל האמור לעיל - דחינו בפסק הדין הראשון את תביעתו של התובע הן בענין ארוע תאונתי חד-פעמי, והן בענין מיקרוטראומה. הערעור לבית הדין הארצי לעבודה 27. התובע ערער לבית הדין הארצי לעבודה על פסק הדין הראשון. הערעור נדון בבית הדין הארצי לעבודה בתיק עב"ל 16085-06-11. 28. במהלך הדיון בערעור, ביקש ב"כ התובע (המערער שם), להגיש לתיק חוות דעת רפואית נוספת, חוות דעתו של ד"ר עאוני יוסף מיום 20/2/12. בחוות הדעת האמורה, הביע ד"ר יוסף את דעתו כי יש קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הנזק בכתפו השמאלית. ד"ר יוסף אף התייחס לאמור בחוות דעתו של המומחה (ד"ר לב-אל). 29. בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, מיום 17/10/12, נקבע כי יש להשיב את עניינו את התובע לבית דין זה (בנצרת), כדי לפנות שוב אל המומחה, בקשר לחוות דעתו של ד"ר עאוני יוסף, שהוגדרה על ידי בית הדין הארצי לעבודה כמבוססת על ספרות מקצועית, שלפיה תנאי העבודה של התובע מהווים חלק מהאטיולוגיה של המחלה. על פי האמור בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, עניינו של התובע הוחזר לכאן כדי להפנות אל המומחה שאלת הבהרה נוספת, שבה: יהיה על המומחה להתייחס במנומק לחוות דעתו של ד"ר עאוני [יוסף], ולהשיב אם הוא עדיין דבק בדעתו, ואם כן - מדוע אין קשר סיבתי בין עבודת המערער [התובע, כאן] כמתואר בעובדות המקרה לבין הליקוי בסופרא-ספינטוס ממנו הוא סובל בכתף שמאל. בנוסף יישאל המומחה את כל השאלות הרלוונטיות הדרושות להכרעה בשאלת המיקרוטראומה על פי נסיבות המקרה.". 30. ראוי לציין כי פסק הדין האמור של בית הדין הארצי לעבודה ניתן בהסכמת הצדדים, כלומר, גם בהסכמתו של הנתבע. ענין זה ממחיש (שוב) את חוסר העקביות בעמדתו של הנתבע בשאלת ההצדקה למינוי מומחה רפואי כשמתעוררת שאלת המיקרוטראומה, כאשר הנתבע בוחר תחילה לטעון שאין תשתית עובדתית למיקרוטראומה, ולאחר מכן - מסכים שיש צורך לדון בשאלות הרפואיות. אנו חוזרים על ההמלצה לנתבע, כפי שהמלצנו בסוף סעיף 18 לעיל. המשך ההליכים לאחר פסק הדין בערעור 31. עם החזרת התיק לבית דין זה (בנצרת), ניתנה ביום 18/10/12 החלטה בדבר הפניית שאלות הבהרה נוספות אל המומחה, על פי פסק הדין שניתן ביום 17/10/12 בבית הדין הארצי לעבודה. 32. המומחה השיב על שאלות ההבהרה הנוספות. 33. לאחר מכן, קיבלו ב"כ הצדדים הזדמנות להשלים בכתב את טיעוניהם. ב"כ התובע אכן ניצל את ההזדמנות האמורה (לאחר שביקש וקיבל את הארכת המועד לעשות כן). 34. מתשובות המומחה על שאלות ההבהרה הנוספות, עולה כי דעתו נותרה בעינה, גם לאחר שקרא את חוות דעתו של ד"ר עאוני יוסף מיום 20/2/12, שהוגשה לבית הדין הארצי לעבודה. המומחה הסביר כי חוות דעתו של ד"ר יוסף נשענת על סקירה אחת בלבד מהספרות המקצועית, וכי אין בה דיון לגבי הקשר הסיבתי בין תנאי עבודה לבין מחלת השרוול המסובב. יתרה מכך, לדעת המומחה, השמיט ד"ר יוסף מחוות דעתו את משפט המפתח מאותה סקירה, המשפט העוסק בכך שהדברים שנאמרו באותה סקירה אמורים כשמדובר בפעילויות כשהידיים מעל הראש. המומחה הסביר כיצד נכון לקבוע קשר סיבתי בין חשיפה למצב כלשהו לבין מחלה. על פי הסברו של המומחה, נכון לבחון את היחס בין הסיכון של אוכלוסיה שאינה חשופה לאותו מצב ללקות במחלה, לבין הסיכון של אוכלוסיה שכן חשופה למצב כזה. אם היחס הוא לפחות פי שניים - מדובר על סיכון יחסי משמעותי. מדידה זו היא סטטיסטית, וכדי להפוך את הקשר לקשר מדעי - יש להשתמש בקריטריונים נוספים, שהם: א. תזמון (השאלה אם החשיפה קדמה למחלה). ב. חוזק הקשר (האם הקשר חזק יותר כשהסיכון היחסי גבוה יותר). ג. עקביות הקשר (האם הקשר הודגם במחקרים שונים שנעשו על ידי צוותים שונים). ד. סגוליות הקשר (מידת הספציפיות של החשיפה מול מידת הספציפיות של המחלה). ה. היחס בין המינון לבין התגובה (האם ככל שהחשיפה גדולה יותר כך המחלה שכיחה יותר). ו. הגיון ביולוגי. ז. לכידות (האם הקשר נתמך על ידי תהליכים אחרים הקשורים במחלה). ח. הקבלה (האם ניתן למצוא הקבלה למנגון חולי ידוע). ט. ניסוי (האם ניתן לשנות את המצב או למנוע אותו על ידי שינוי בתנאי החשיפה). בעבודה שנעשתה בארה"ב בשנת 1997, נמצא קשר חזק בין מחלת השרוול המסובב לבין תנועות כתף החוזרות על עצמן לעתים קרובות במחזורים קצרים של פחות מ-30 שניות ובעבודה שנעשית בחזרות מרובות כשהכתף בפישוק שמעל ?60, דבר שאינו מתאים לעובדות בעניינו של התובע. במחקרים חדשים יותר, נמצא קשר בין נזק לשרוול המסובב לבין עבודה כשהכתפיים בזווית של ?90. מחלתו של התובע החלה בהיותו כבן 55. בגיל זה, שכיחות המחלה - גם שלא בקשר לעבודה - היא הגבוהה ביותר. אצל התובע, דווקא אז חלה ירידה בעומס על הכתפיים. בהתחשב בכך שהגורמים שנמצאו במחקרים כגורמי סיכון ללקוח במחלת השרוול המסובב אינם דומים לתנאים שהיו בעבודתו של התובע, ובהתחשב בכך שהמחלה הופיע אצל התובע בגיל הטיפוסי להופעתה גם שלא בקשר לעבודה, ודווקא בתקופה שבה חלה ירידה בעומס על כתפיו, הרי שהמומחה סבור שאין קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו. גורל התביעה 35. בהשלמת טיעוניו, טען ב"כ התובע כנגד תשובותיו האחרונות של המומחה, וביקש כי נעדיף את חוות דעתו של ד"ר עאוני יוסף על פני חוות דעתו של המומחה. אין אנו מקבלים את עמדתו זו של ב"כ התובע, ונסביר זאת להלן. 36. שלא כנטען על ידי ב"כ התובע בסעיף 4 להשלמת טיעוניו, אין אנו סבורים שהמומחה התעלם מההבהרה שהיתה בהחלטה מיום 18/10/12, על כך שבגדר תרומה "משמעותית" לפגימה, יש לראות כזו שבשקלול של כלל הגורמים היתה בשיעור של 20%. יישומה של אותה הבהרה בענין בחינת היחסיות של הגורמים, אמורה להיות כאשר ברור שהיתה לתנאי העבודה השפעה על התפתחות הפגימה וכאשר נוצר הצורך לבדוק אם אותה השפעה היתה "משמעותית". במצב כזה, בהתאם להלכה הפסוקה, נכון לבחון את יחסיות ההשפעה ולראות אם היא מגיעה לפחות ל-20% מבין כלל הגורמים. מעמדתו של המומחה עולה כי לדעתו תנאי העבודה של התובע לא היו בין הגורמים למחלתו. בנסיבות אלה - המומחה לא היה חייב (ולמעשה - לא היה יכול) ליישם את ההנחיה בענין בחינת יחסיות השפעת תנאי העבודה על התפתחות הפגימה אל מול השפעת שאר הגורמים. 37. שלא כנטען בסעיף 5 להשלמת טיעוני ב"כ התובע, אין אנו רואים את חוות דעתו של המומחה ככזו שאינה נותנת תשובה מנומקת לשאלת השפעת תנאי העבודה על הפגימה בכתפו השמאלית של התובע. אדרבא; המומחה מסביר בפירוט מדוע הוא הגיע למסקנה שאליה הוא הגיע, על העדר קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין מצב הכתף. 38. שלא כמשתמע מסעיף 6 להשלמת טיעוני ב"כ התובע, ביקורתו של המומחה על חוות דעתו של ד"ר עאוני יוסף אינה רק זו שהוא מצטט ספרות באופן "חלקי" אלא זו שהוא משמיט דווקא את המשפט המרכזי, המלמד על כך שהסקירה מתייחסת לפעילויות שמבוצעות מעל הראש. 39. בסעיפים 8 ו-12 להשלמת הטיעונים, טוען ב"כ התובע כי המומחה, כביכול, אינו מפרט באילו מתשעת הקריטריונים שהמומחה פירט - התובע עמד. בענין זה נראה לנו שב"כ התובע קרא שלא כהלכה את חוות דעתו של המומחה, שכן אותם תשעה קריטריונים (שהובאו על ידינו בסעיף 34 לעיל), אינם קריטריונים המתייחסים לאדם כלשהו ולמצבו הרפואי, אלא קריטריונים מחקריים שבאים להפוך קשר סיבתי סטטיסטי לקשר סיבתי מדעי. קריטריונים אלה הובאו על ידי המומחה כדי להראות מדוע לא ניתן להסתפק בקשר סטטיסטי בין חשיפה לתנאים שונים לבין היארעות פגימה מסויימת. המומחה גם הסביר שהעבודות שהוא נסמך עליהן בקשר למחלות השרוול המסובב, הן עבודות שמבוססות על מחקרים שנעשו לאור אותם קריטריונים. על סמך אותם מחקרים הגיע המומחה למסקנותיו בדבר העדר קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לבין הליקוי בכתפו. 40. בענין טענותיו של ב"כ התובע בסעיפים 9 ו-10 להשלמת טיעוניו, נציין כי המחקרים שהמומחה נסמך עליהם - עסקו בשאלות תדירות התנועות וזווית הפישוק של הכתפיים, כך שאין אנו מקבלים את הטענה שהמומחה, כביכול, התעלם מכך שמשקל הטלוויזיות עלה. ענין המשקל אינו רלוונטי לתדירות התנועות ולזווית הפישוק. 41. טענות ב"כ התובע בסעיפים 13 ו-14 להשלמת הטיעונים על כך שכשמדובר, על סמך מחקרים מסויימים שאוזכרו בתשובותיו האחרונות של המומחה, על זווית פישוק בת ?60 בלבד, יש יותר תנועות של התובע שאמורות להיות מובאות בחשבון - אכן נכונה. עם זאת, טענות אלה מתעלמות משאלת התדירות שנדרשה על פי אותם מחקרים ("חזרות מרובות" וכן "מחזורים קצרים של פחות מ-30 שניות"). אצל התובע, מדובר בתדירות פחותה בהרבה. לפיכך, אין אנו סבורים שהמומחה היה אמור לשנות את עמדתו רק בשל כך שיש יותר תנועות של התובע שנעשו בזווית פיסוק של ?60 מאשר כאלה שנעשו בזווית פיסוק של ?80. 42. לפיכך, אנו מאמצים שוב את עמדתו של המומחה מטעמנו. אין אנו מקבלים את טענת ב"כ התובע על הצורך להעדיף את חוות דעתו של ד"ר עאוני יוסף מטעם התובע. 43. נוכח אימוצה המחודש של עמדת המומחה, אשר לא השתנתה מאז פסק הדין הראשון, אנו דוחים שוב את התביעה. 44. אין צו בדבר הוצאות משפט. 45. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. הרמת משקלכתפיים