מחלוקת עקרונית נטושה בין הצדדים, למן תחילתו של ההליך לאחר חזרתו מבית הדין הארצי, והיא השאלה לפיה איזה בסיס נתונים יש לחשב את התשלום של הפיצוי לו זכאי התובע, אם בכלל. בבסיס טענת התובע עומדת הטענה כי התובע זכאי היה להתמנות לתפקיד סגן קב"ט, דבר שהיה מביא בהכרח לעליה במתח הדרגות וכן לשינוי בזכויות הנלוות. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא משכורת סגן קב''ט: 1. בתיק זה ניתן פסק דין בשנת 2007, הקובע כי התובע, הועבר מתפקידו עקב חשיפת שחיתויות בתפקידו כעוזר קב"ט בבית חולים וולפסון. על בסיס קביעות אלה, נפסק לתובע פיצוי כספי. 2. במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין (ע"ע 732/07) ביום 9.2.09 הגיעו הצדדים להסכמות, ביניהן להסכמה כי התיק יוחזר לבית הדין האזורי, אשר ישלים את הבירור העובדתי בסוגיה אחת. כך נאמר בהסכמת הצדדים: "עניין זכאות המערער 'להמשך תשלום שכר ותנאים נלווים' של עוזר קב"ט בבית החולים וולפסון בגין העברתו מתפקידו זה, לגבי התקופה מיום 01.01.2000 ואילך - יוחזר לבירור לבית הדין קמא. באשר לשאלת הפרשי השכר והתנאים הנלווים כאמור, אזי, הצדדים יהיו רשאים להשלים ראיותיהם מעבר לראיות שהומצאו כבר בשאלה זו." 3. ביום 25.11.09 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית וכן חוות דעת מומחה מטעם מר שלום גרניט (שנפטר לאחר שנחקר על חוות דעתו). 4. כך נאמר בתצהיר התובע: "ע"פ הסיכום עם הנהלת בית החולים וע"פ הוראות הנש"מ המצ"ב (נספח א') הרי בהיותו בית החולים מעל 601 מיטות הייתה חובת המרת התקן של עוזר קצין הבטחון לסגן קצין בטחון. הדבר אף הובטח ע"י מנהל המחלקה מר אייל דננברג (רצ"ב מכתבו כנספח ב')." 5. ב"כ המדינה הגישה בקשה למשוך את התצהיר ואת חוות הדעת, בטענה של הרחבת חזית. 6. בהחלטה מיום 27.5.10 קבעתי: "10. בתצהיר המשלים, התובע טען לראשונה, להתחייבות שניתנה לו ביום 30.3.98 להמיר את התקן שלו לסגן קצין בטחון. טענה זו לא הועלתה בכתב התביעה ונטענת כעת לראשונה. בכתב התביעה נטען לזכאות לתנאים של עוזר קב"ט. הא ותו לא. אין טענה שהיתה זכאות להיות סגן קב"ט. ודוק - כתב התביעה הוגש בשנת 2003, חמש שנים לאחר שנמסר לתובע המכתב שצורף על ידו לתצהיר המשלים. 11. טענת התובע מהיום לזכויות כסגן קב"ט, מהווה הרחבת חזית לנטען בכתב התביעה. כאמור, כתב התביעה חוזר ומדגיש את זכאות התובע לזכויות של עוזר קב"ט. המילה סגן קב"ט לא נאמרה ולו ברמז. 12. מטעם זה, לא ניתן לאפשר לתובע כיום לדרוש זכויות אשר לטענתו הגיעו לו עוד בשנת 1998 ולא תבע אותם, לא בזמן אמת ואף לא בחמש השנים לאחר מכן, עת הגיש את התביעה בתיק זה. מדובר בטענה שלא ניתן להעלותה ללא תיקון כתב התביעה. ממילא לו תוגש בקשה לתיקון התביעה, מדובר בעילת תביעה שהתיישנה באשר קמה בשנת 1998 ולכן לא יותר תיקון כתב התביעה. 13. שעה שחוות הדעת מבוססת אף היא על טענה זו של התובע ועל המסמך משנת 1998, ולאור החלטתי בדבר משיכת המסמך מהתיק, הרי שאין מנוס להורות אף על משיכת חוות הדעת. 14. על התובע להצמד לטענות שהעלה בכתב התביעה ולערוך תחשיביו לפי שכר עוזר קב"ט, כפי שטען לאורך כל הדרך. 15. הבקשה בעניין זה מתקבלת. 16. טענה נוספת למדינה, להיות סכום חוות הדעת חורג מהנקוב בכתב התביעה . במסגרת התביעה עתר התובע גם לסעד עתידי. כך בסעיף 28 ב' לכתב התביעה. 17. הסכמת הצדדים בבית הדין הארצי , הינה לדון להפרשי שכר מאפריל 2000 "ואילך". נשאלת השאלה מהו המועד שעד אליו יש לבחון את הזכאות להפרשי השכר. לטענת התובע, כפי שעולה מחוות הדעת שהגיש - עד מועד הפרישה לפנסיה. ברי שכתוצאה מכך, סכום חוות הדעת עולה על הסכום שנכתב בכתב התביעה ואשר חושב עד שנת 2003 (מועד הגשת התביעה). 18. מהי טענת המדינה בעניין זה - לא ברור בשלב זה. 19. נוכח פסק הדין של בית הדין הארצי ונוכח הסעד הנתבע בכתב התביעה - הצופה פני עתיד, אני מורה למדינה, בשלב זה, להגיש תחשיב בהתייחס לשנת 2000 ועד המועד הצפוי לפרישה לפנסיה. השאלה עד מתי יחושבו הפרשי השכר במסגרת פסק הדין, תתברר בדיון ההוכחות וכן בסיכומים ותינתן לכך התייחסות בפסק הדין. במאמר מוסגר תועלה כתב עתה השאלה הכיצד ניתן לפסוק פיצוי הצופה פני עתיד." 7. חוות דעת מתוקנת מטעם התובע הוגשה ביום 20.9.10. 8. המדינה ביקשה למשוך גם את חוות הדעת המתוקנת. 9. בהחלטה מיום 23.1.11 נדחתה הבקשה ונקבע שהסוגיה תתברר בפסק הדין. 10. מר גרניט ז"ל נחקר על חוות הדעת ביום 26.1.11. בהחלטה מאותו מועד קבעתי: "לאחר ששמעתי את דברי ב"כ הצדדים.... אני קובעת כי המתווה של הפלוגתאות יהיה כפי שנטען בכתב התביעה, דהיינו - סעד כספי עד למועד הגשת התביעה וממנו ואילך סעד הצהרתי...." 11. לאחר הדיון הוגשו תצהירים מטעם המדינה, של גב' רינה יחזקאל מנהלת מחלקת משכורות בבי"ח וולפסון ושל מר יוסי קינר, אחראי על משרד הבריאות בנציבות שירות המדינה. המדינה בחרה שלא להגיש חוות דעת. 12. סיכומי התובע הוגשו לאחר ארכות רבות, ביום 14.3.12. לאחר מכן הוגשו סיכומי המדינה. 13. לאחר עיון בכל החומר שהוגש, להלן פסק הדין. 14. גדר המחלוקת - סגן קב"ט מחלוקת עקרונית נטושה בין הצדדים, למן תחילתו של ההליך לאחר חזרתו מבית הדין הארצי, והיא השאלה לפיה איזה בסיס נתונים יש לחשב את התשלום של הפיצוי לו זכאי התובע, אם בכלל. בבסיס טענת התובע עומדת הטענה כי התובע זכאי היה להתמנות לתפקיד סגן קב"ט, דבר שהיה מביא בהכרח לעליה במתח הדרגות וכן לשינוי בזכויות הנלוות. טענה זו לא נטענה בכתב התביעה שהוגש בשנת 2003. הטענה הועלתה לראשונה בתצהיר המשלים של התובע ובחוות הדעת של מר גרניט, שהוגשו בחודש נובמבר 2009. 15. אמנם נכון, שבהחלטה מיום 27.5.10 (שהובאה לעיל), קבעתי שטענה זו מהווה הרחבת חזית מהאמור בכתבי הטענות. ואכן, המדינה התנגדה להעלאת טענה זו, בכל הזדמנות שניתנה לה, הן בכתב והן בעל פה. ואולם, עתה לאחר שכל חומר הראיות מצוי בפניי, אני סבורה שלתובע לא היתה מניעה מלהעלות טענה זו, במסגרת טענתו כי את חישוב הפרשי השכר והתנאים להם הוא זכאי, אין לחשב לפי תפקיד עוזר קב"ט - תפקיד אותו מילא לפני העברתו, אלא לפי תפקיד אחר, המהווה מסלול קידום אפשרי. בהחלט סביר שאדם שעבד בשירות המדינה בתפקיד מסויים וביצע אותו נאמנה, כפי שהובהר בפסק הדין הראשון, צפה שיתקדם בסולם הדרגות במקום העבודה ויגיע לתפקידים נוספים, המהווים התפתחות טבעית של המקצוע בו התמחה. כך הוא תפקידו של סגן קב"ט, כהמשך אפשרי לתפקיד עוזר קב"ט. 16. על אף דבריי אלה, הרי שבמקרה הנדון, לאור חומר הראיות שהונח בפניי, לא אוכל לקבל את הטענה כי יש לחשב את זכויותיו של התובע לפי תפקיד סגן קב"ט ולא לפי תפקיד עוזר קב"ט, שאותו ביצע התובע בפועל. להלן אפרט את הנימוקים לקביעתי זו. 17. התובע הפנה בנספח לתצהירו, לפירוט של "תפקוד עובדי מנהל ומשק" ממנו עולה כי לבית חולים שבו מעל 601 מיטות, יש למנות אחראי על הביטחון (קב"ט) וכי ניתן למנות ועל פי צרכי העבודה , סגן לקב"ט במתח דרגות נמוך בדרגה מזה של הקב"ט. עוד הפנה למסמך מיום 20.3.98 ששלח קב"ט בית החולים, מר דננברג, למנהלת האדמינסטרטיבית, בו ביקש להמיר את תקן עוזר קצין בטחון לתקן סגן קצין בטחון. 18. אין בפנינו הוכחה לכך שמכתבו של מר דננברג נענה בפועל ואם כן, מה כללה התשובה שקיבל. אין גם כל הוכחה שלו התובע היה נשאר בבית החולים - כעוזר קב"ט, היה מקודם אוטומטית לתפקיד סגן קב"ט. 19. על פי עדות מר קינר, העברה מתפקיד עוזר קב"ט לסגן קב"ט, נתונה לשקול לדעתו של המעסיק ובכל מקרה כפופה לאישור נציב שירות המדינה. עוד העיד כי רק בשנת 2008 אישרה נציבות שירות המדינה את המרת משרת עוזר קב"ט למשרת סגן קב"ט וזאת בשל שינויים בהיקפי העבודה במערך הבטחון של בית החולים. 20. מר גרניט ז"ל בעדותו נשאל האם יש צורך באישור נציבות שירות המדינה להעברה מעוזר קב"ט לסגן קב"ט והאם יש צורך בעריכת מכרז. לטענתו, מדובר על מסלול קידום ולכן אין צורך במכרז בכלל. עוד טען שהאישור של נש"מ הוא בגדר "פרוצדורה מנהלית" וכי די בסיכום מול נציגות העובדים שאם יש בית חולים שעונה על התנאי של 601 מיטות, חובה לתת. טענותיו אלה עומדות בסתירה לעדותו של מר קינר. כמו כן אינם תואמים את המציאות בשטח, לאור עדותו של מר קינר כי התפקיד של סגן קב"ט, אוייש בפועל רק בשנת 2008. 21. השאלה האם התובע היה מקבל תפקיד סגן קב"ט לו היה ממשיך לעבוד בבית החולים, נשארה לא פתורה וכך גם תשאר. כך גם השאלה לו היה מקבל תפקיד של סגן קב"ט, ממתי היה ממלא את התפקיד. לאור האמור לעיל, בקביעת גובה הפיצוי שלו זכאי התובע, לא ניתן להתחשב בתפקיד של סגן קב"ט ולא ניתן לערוך את התחשיבים על פיו. 22. חוות דעת המומחה קביעתנו זו סותמת את הגולל, למעשה, על חוות דעת המומחה מר גרניט, אשר בוצעה מתוך הנחה שהשוואת השכר נעשית על פי תפקיד של סגן קב"ט ולא עוזר קב"ט כפי שהיה בפועל. 23. מעבר לכך, נפלו פגמים רבים נוספים בחוות הדעת, באופן שאינו מאפשר להסתמך עליה בקביעת זכויותיו של התובע, נפרט דברינו להלן. 24. חוות הדעת בוצעה על בסיס מתח דרגות 16-18, הוא מתח הדרגות של סגן קב"ט, בעוד שמתח הדרגות של עוזר קב"ט, הוא 16-17. 25. המומחה אישר שחוות הדעת נערכה על פי תלושי שכר של התובע עד שנת 2008, זאת למרות שנערכה בחודש ספטמבר 2010. המומחה אישר בעדותו כי ככל שהתובע קיבל קידום או ככל שתפקידו שונה בשנים 2009 או 2010, אין לכך ביטוי בחוות הדעת. 26. הובהר כי לגבי רכב שירות, נלקח בחשבון רכב שירות 5 אל מול רכב שירות 4 בתור רכב שמקבל התובע בפועל. ואולם, משהוגש למומחה תלוש שכר לחודש יולי 2010, אישר שהתובע מקבל רכב שירות רמה א', שהוא גבוה מרכב רמה 4. על כך השיב המומחה: "אני לא התייחסתי בחוות הדעת למה שהוא מקבל היום בפועל". בכך נשמט מיניה וביה הבסיס לחוות הדעת בנוגע לרכב. 27. בעניין זה יצויין כי טענת התובע לפיה הוא נדרש כיום להשתמש ברכב לצרכי עבודה, בניגוד לתקופה בה עבד כעוזר קב"ט שאז לא השתמש ברכב לצרכי עבודה, אינה משנה את קביעתנו לעיל. היה על המומחה להתייחס, באופן מפורש, למה שהתובע מקבל בפועל ולא לקביעה ערטילאית שאין לה עיגון במציאות. 28. עוד התבהר מחקירתו של המומחה, כי התעלם כליל ממצבו התעסוקתי של התובע מאז העברתו ללשכת הבריאות המחוזית, לרבות קבלת דרגה 18 בינואר 2008 ודרגה 18 פלוס בינואר 2010 (נ/3 ו- נ/4). המומחה לא ידע לומר מה התפקיד שמבצע התובע כיום (בעת החקירה הנגדית) ומה אופק הקידום שלו בתפקיד זה. 29. על פי חישובי המומחה, הזכאות לגמול השתלמות היא משנת 1999 בעוד שבפועל הושג אישור זכאות לגמול השתלמות משנת 2003 (נ/5). 30. המדינה העלתה טענות רבות נוספות אודות פגמים בחוות הדעת. לא מצאתי לנכון להתייחס לכל אחד מהם ולו מן הטעם שעל פי החלטתי מיום 26/1/11, ממילא התחשיב הכספי הוא לכל היותר עד מועד הגשת התביעה (בשנת 2003) ומשם ואילך - פסק דין הצהרתי ולא פסק דין כספי. 31. סיכום האמור מעלה כי למרבית הצער, לא ניתן להסתמך על חוות דעת המומחה בעת חישוב זכותו של התובע לפיצוי. 32. השוואת השכר והנלווים נותרו שלושה נושאים ששולמו לתובע בעבודתו כעוזר קב"ט, כתשלום נלווה לתפקיד, ואשר אינם משולמים לו כיום בתפקידו בלשכת הבריאות המחוזית. האחד - תוספת משמרות. השני - כוננויות שבת. השלישי - תוספת שעה אחת למשרה מליאה. 33. בעניינו של התובע נערכו שני מסמכים רלבנטיים לענייננו. האחד - זכרון דברים מיום 11/5/10 ולפיו: "כל עוד מארק אפרים משובץ במשרה יישמרו זכויותיו כפי שהיו ערב העברתו. תחולה 1/2/00". השני - מכתב מאגף משאבי אנוש במשרד הבריאות, אל סגנית מנהל האגף לביקורת פנים (נ/8) בו נאמר: "1. מר מרק ביצע משמרות בעת היותו עובד בביה"ח וולפסון. עם העברתו הופסק גם הביצוע וגם התשלום של משמרות. תשלום זה נהוג רק בבתי"ח ואינו נהוג ביחידה שאינה בי"ח. בנושא זה פנינו בעבר למר י.קינר, מנהל אגף בכיר מערכת הבריאות בנש"מ, והוא השיבנו כי לא ניתן לשלם עבור משמרות שאינן מבוצעות בפועל. 2. בנושא הכוננויות: מר מרק קיבל בביה"ח וולפסון 2 כוננויות חול (אחת הסכמית ואחת צמודה לתפקיד). תשלום בגין כוננויות אלה (16 שעות לכל כוננות כנהוג בבי"ח, ולא 8 שעות לכוננות כנהוג בבריה"צ). הוא ממשיך לקבל מיום העברתו. לגבי כוננות שבת: כוננות זו התחלקה בין מספר עובדים ומר מרק קיבל אותה אחת לכמה חודשים במסגרת הרוטציה. בנסיבות אלה ומאחר וכוננות שבת אינה נהוגה בבריה"צ איננו רואים כיצד ניתן לשלם לו תשלום בעד כוננות שבת. " 34. על פי תצהיר מר קינר, עם העברתו של התובע ללשכת הבריאות, המשיכו להשתלם לו תוספת בית חולים, תוספת מנהל ומשק ותוספת דריכות. כמו כן שולמו שתי כוננויות חול. 35. באשר לכוננויות חול, המדינה הודתה כי בעבודתו של התובע בבית החולים, שובץ אחת למספר חודשים לכוננות בשבת במקום כוננות ביום חול ובמקרה כזה, באותו חודש שולם עבור כוננות שבת אחת ועבור כוננות חול אחת, במקום שתי כוננויות חול. לטענת המדינה, מאז ההעברה ללשכת הבריאות, מכיוון שהתובע לא ביצע כונניות, שולם לו עבור שתי כוננויות חול בלבד. 36. הצדדים שניהם מפנים להוראות סעיף 25.022 לתקשי"ר הקובע: "עובד שהועבר על סמך אישור נציבות שירות המדינה בשל דרישות השירות או בשל מצב בריאות, למשרה לה אינן צמודות תוספות שהיו צמודות למשרתו הקודמת - ימשיך לקבל ללא דיווח, תשלום מיוחד בשיעור סכום התוספת, שהיה ניתן לו במשרתו הקודמת, ערב העברתו" בסעיף 25.022 (ב) נקבע: "עובד המקבל תוספת ייחודית עקב העברתו למשרה החדשה, יקוזז סכום אותה תוספת מן התשלום המיוחד הנזכר בסימן (א) לעיל, עד לביטול התשלום המיוחד." 37. לטענת המדינה, תשלום תוספת משמרות אינה בגדר "תוספות שהיו צמודות למשרתו הקודמת" כמשמעות המונח בסעיף 25.022. לטענתה, הכוונה בתוספות אלה היא ל"תוספת הופעה למשפטנים" או "תוספת דריכות לעובדי שטחים", אך לא לתוספות המותנות כתנאי כגון תוספת כוננות או תוספת משמרות. עוד טענה כי תשלום עבור משמרות בעבודה בבית החולים ניתן כנגד ביצוע משמרות בפועל וכי המעסיק יכול היה שלא לשבץ את התובע למשמרות ואזי לא היה מקבל תוספת משמרות. כך גם בתפקידו כעת בלשכת הבריאות המחוזית, ומשלא קיים צורך לעבודה במשמרות, אין מקום לשלם לתובע תוספת משמרות. טענה דומה נטענה בהתיחס לתשלום עבור כוננויות שבת, נוכח העובדה שבלשכת הבריאות המחוזית אין עבודה כלל בימי שבת, לכן אין גם כוננות בשבת. 38. על פי המכתב נ/8, הרציונל שעומד בבסיס ההחלטה הוא ליתן לתובע את הזכויות המשולמות גם בלשכת הבריאות המחוזית. כך, לגבי תשלום עבור כוננות, מכיוון שבלשכת הבריאות המחוזית קיים תשלום כזה עבור כוננויות חול, ישולם התשלום גם לתובע. מכיוון שבלשכת הבריאות המחוזית אין כוננויות בשבת, התובע לא יקבל תשלום עבור כוננות שבת. לעמדה זו של המדינה תימוכין בפסק הדין בענין ע"ע 249/03 מיכל קאהן נ' נציבות שירות המדינה (מיום 9/12/04), בו נקבע כי תשלום תוספת משמרות הינו תשלום המותנה בתנאי ואינו מהווה חלק מהשכר. הדברים נכונים גם לגבי כוננויות, שאף הן מותנות בביצוען בפועל. 39. עיון בתקשי"ר מעלה כי בפרק התוספות (פרק 25) מופיעות תוספות כגון תוספת משפטנים, תוספת ערבה, תוספת שהיה בדרגה, תוספת עבודה מפוצלת, מענק יובל וכיו"ב. מאידך, נושא הכוננויות והמשמרות הוסדר בפרק נפרד - פרק 27. בפרק זה נקבע במפורש כי תשלום עבור כוננות אינו מהווה חלק מהשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים (סעיף 27.508), כך גם לגבי תוספת משמרות (סעיף 27.635). 40. מחומר הראיות עולה שבעבודה בלשכת הבריאות המחוזית התובע אינו מבצע כוננויות אך מקבלן בפועל. כך ניתן להסיק מתצהירו של מר יוסי קינר. כך נאמר גם בסיכומי המדינה, סעיף 81, בו צויין שהתובע מקבל תוספת כוננויות מעבר לזו הנהוגה בלשכת הבריאות. מכל מקום, התובע לא נשאל על כך ולא הוכח אחרת. הסיבה לכך שהתובע מקבל תשלום עבור כוננויות אף שאינו מבצע אותן בפועל, על פי עמדת המדינה, היא כי בלשכת הבריאות המחוזית קיים אלמנט של כוננויות חול. לעומת זאת, על פי עמדת המדינה, מכיוון שבלשכת הבריאות אין כוננויות בשבת, התובע אינו מקבל תשלום כוננות בשבת. כך גם לענין תוספת משמרות. עמדה זו של המדינה איננה קוהרנטית. מחד - אם על תוספת כוננויות ומשמרות לא חל סעיף 25.022 לתקשי"ר, מדוע משולמות לתובע כוננויות חול ומדוע משולמות אלה באותו שעור ששולמו בבית החולים, שהוא גבוה יותר מזה המשולם בלשכת הבריאות. מאידך - אם תוספת כוננויות חול משולמת לתובע רק בגלל ששולמה לו בבית החולים, ללא קשר לביצוע בפועל בלשכת הבריאות, מדוע אין משולמות לו כוננויות שבת ותוספת משמרות, כפי ששולמו בבית החולים. 41. בנוסף, האבחנה שערכה המדינה כאמור לעיל, אינה מתיישבת עם הרציונל שעמד בבסיס העברתו של התובע מתפקיד עוזר קב"ט בבית החולים וולפסון, לעבודה בלשכת הבריאות המחוזית. המדינה מתייחסת להעברתו של התובע כאל העברה "טהורה", אובייקטיבית, תוך התעלמות מהרקע ומהארועים שהביאו להעברה המדוברת. למרבית הצער, לא כך הדבר. העברתו של התובע לעבודה בלשכה הבריאות, היתה בעקבות חשדות שהעלה כנגד המנהלת האדמיניסטרטיבית של בית החולים וההתנכלות שממנה סבל בעקבות זאת. 42. נוכח נסיבות מיוחדות אלה ונוכח אי הבהירות בפרשנות המדינה את סעיף 25.022, כפי שהובא לעיל, אני סבורה שהתובע זכאי לפיצוי בגין תוספת משמרות וכוננות שבת, אף שאינו מבצע בפועל משימות אלה בעבודתו הנוכחית. יחד עם זאת, על מנת שהתובע יהיה זכאי לתוספות אלה עד לתום תקופת שירותו במדינה, כפי שטוען התובע, עליו להציע על מקור נורמטיבי שיזכה אותו בפיצוי זה. המקור הנורמטיבי שאליו מפנה התובע בסיכומים הוא סעיף 25.022 לתקשיר. כפי שקבעתי לעיל, סעיף זה אינו מתייחס לנושא כוננויות ומשמרות, בהיותן תוספות המותנות בתנאי של עבודה בפועל. 43. בנסיבות אלה אני סבורה שאין מקום להעניק לתובע את הסעד לו הוא עותר - תשלום תוספת כוננויות שבת ומשמרות, כפי שקיבל לפני ההעברה, עד לתום תקופת שירותו במדינה. 44. יחד עם זאת, יש להעניק לתובע פיצוי עקב כך שבעקבות ההעברה, נמנע ממנו מלבצע עבודה במשמרות ומלבצע כוננות שבת ולכן נמנעו ממנו תשלומים על עבודות אלה, שלא מרצונו. פיצוי זה אין מקורו בסעיף 25.022 לתקשיר אלא בדינים הכלליים של קיום חוזה בתום לב ושל מחויבותו של המעסיק, ובמיוחד המדינה, לנהוג כלפי עובדו בהגינות ובתום לב. 45. בהתחשב בעוול שנגרם לתובע כפי שפורט בפסק הדין הראשון ובזמן הרב שחלף עד לבירור זכויותיו של התובע וכן בהפסד הכספי שנגרם לו בעקבות העברתו לתפקיד אחר, אני קובעת שהפיצוי יחושב בגובה התוספות הנ"ל, על פי ממוצע הסכומים ששולמו לתובע בשנה האחרונה לפני הוצאתו לחופשה, וזאת עבור עשרים וארבעה חודשים. תקופת זמן זו נקבעת בשים לב לעובדות שנקבעו בפסק הדין הראשון שניתן בתיק ובשים לב לנסיבות המיוחדות שארעו בעניינו של התובע, אשר נאלץ שלא מרצונו וכתוצאה מאותן נסיבות, לעזוב משרה אשר נילוות לה הטבות שכר משמעותיות כגון כוננויות בשבת ומשמרות. 47. עדיי המדינה אישרו כי היקף המשרה בבית החולים היה 41.5 שעות לשבוע ואילו בלשכת הבריאות - 42.5 שעות לשבוע. לאור האמור, התובע זכאי בנוסף, לפיצוי על תוספת שעה להיקף המשרה, אף כאן עבור 24 חודשים. 48. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין הפסד תוספת משמרות, תוספת כוננויות שבת ותוספת שעה למשרה, עבור עשרים וארבעה חודשים, החל מיום 1/1/00. סכום הפיצוי יחושב על פי ממוצע התשלומים ששולמו לתובע ברכיבים כוננויות ומשמרות בשנה האחרונה לעבודתו בבית החולים וולפסון, כפול עשרים וארבעה חודשים. לכך יצטרף תשלום עבור שעה אחת לחודש (בשל שינוי בהיקף משרה מליאה), אף הוא כפול עשרים וארבעה חודשים. הסכום שיתקבל, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/1/00 ועד לתשלום בפועל. 49. המדינה תערוך חישוב בדבר הסכומים הנ"ל ותגישו לתיק לא יאוחר מיום 30/9/12. התובע רשאי להגיב לתחשיב שיוגש, תוך 20 יום מקבלתו. ככל שלא ניתן יהיה להגיע לתחשיב מוסכם, ישקול בית הדין מינוי חשב שכר לצורך קביעת גובה הפיצוי. 1 54678313 משכורת