מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא משכורת מפקח בנייה: 1. תביעה כספית בסך 50,000 ₪, שעניינה שכר עבור עבודת פיקוח וליווי פרויקט בנייה. רקע 2. הנתבעים ביצעו עבודות הרחבה לביתם. 3. התובע נשכר על ידי הנתבעים לשם ביצוע פיקוח על העבודות. 4. לטענת התובע, שכרו הועמד על סך של 50,000 ₪. 5. לטענת הנתבעים, שכרו של התובע הועמד על סך של 40,000 ₪, לפי 10% מעלות הפרויקט שהוערכה בסך של 400,000 ₪. כן הוסכם כי אם הבנייה תושלם עד ליום 1.3.10, התובע יהיה זכאי לתשלום נוסף בסך של 10,000 ₪. בסופו של דבר, הבנייה לא הושלמה בזמן. 6. ביצוע העבודות החל ביום 15.12.09. לטענת התובע, הוא טיפל בליווי הפרויקט עוד קודם לכן. אין חולק כי עבודתו של התובע הופסקה ביום 1.1.10. 7. ביצוע העבודות הושלם (בליווי של קבלן אחר, מר כהן) בחודש 4/10. מועד השלמת ביצוע העבודות עולה מעדותם של הנתבע ושל כהן, שלא הופרכה. טענות הצדדים 8. הנתבעים טוענים כי ההסכם עם התובע הובא לידי סיום על ידם, עקב ליקויים שונים בעבודתו. במקום התובע נשכר אדם אחר, שהשלים את ליווי העבודות והפיקוח עליהן. הנתבעים אף היו מוכנים לשלם לתובע שכר ראוי בגין עבודתו עד השלב שבו הופסקה, אך בדיעבד התברר להם כי התובע נטל, שלא כדין, סך של 7,000 ₪ שהיה מיועד לקבלן השלד, ועל כן לא מגיע לתובע כל תשלום נוסף. 9. התובע טען כי עבודתו הופסקה שלא כדין, וזאת רק כדי להתחמק מתשלום שכרו. התובע שלל את כל טענותיהם של הנתבעים באשר לליקויים בעבודתו. באשר לסך של 7,000 ₪, התובע הסכים כי לקח סכום זה - בהסכמתו של קבלן השלד, וזאת כקיזוז חוב שהאחרון היה חייב לתובע. העדויות תצהיר התובע 10. התובע העיד כי ביצע עבודת הרחבת בית השייך לבנו, ביישוב מתן. הנתבעים, שראו את עבודתו והתרשמו ממנה, פנו אליו וביקשו ממנו לבצע את אותה העבודה בביתם. לאחר שהוסכם על גובה שכרו של התובע, העבודה החלה בחודש 10/09. במסגרת העבודה התובע נפגש עם מהנדס הפרויקט וכן עם האדריכל מספר פעמים. בנוסף, התובע החל לחפש בעלי מקצוע, וחתם על הסכם עם קבלן השלד. התובע התחייב לסיים את העבודה עד לחודש 3/10. לאחר שביצע את כל עבודת ההכנה, התקבל אישור לבנייה מהוועדה המחוזית, ובחודש 12/09 החלה העבודה בפועל. התובע החל לעבוד לפני שקיבל תשלום, מאחר שהובטח לו על ידי הנתבעים כי התשלום יבוצע בהמשך. התובע פעל לכך שהעבודה תתבצע לפי לוחות הזמנים. במסגרת זו, דרש מקבלן השלד להכניס צוות עבודה מוגבר, ואף נכח במקום מדי יום מהשעה 7 בבוקר ועד לשעה 7 בערב, מועד סיום העבודה. בתוך שבועיים הסתיימה עבודת הרחבת קומת הקרקע, יציקת הקורות, העמודים, בניית קירות חוץ לקומה השנייה. כמו כן, הוכנה התשתית המלאה ליציקת התקרה העליונה. בטרם יציקת התקרה, התובע ביקש תשלום חלקי בגין העבודה. הנתבעים סירבו לדרישתו ופיטרו אותו. העדויות מטעם הנתבעים תצהיר הנתבע 11. הנתבע העיד כי בנוסף לתובע, שנשכר כמפקח, הנתבעים שכרו את שירותיו של מר קייסרמן איסק כמהנדס ומתכנן. התובע כלל לא היה שותף להכנת התוכניות ולהגשתן, למעט פגישה אחת עם קייסרמן. עיקר פעולותיו של התובע, בשלב שלפני תחילת הבנייה, היו ההתקשרות עם קבלן השלד. לטענת הנתבעים, אף התקשרות זו התבררה כהתקשרות שנועדה לשרת את האינטרסים של התובע. התובע אף ניסה להתקשר עם בעלי מקצוע שונים לביצוע עבודות חשמל ואינסטלציה, אך הנתבעים מצאו כי הצעות המחיר של אותם קבלנים גבוהות מההצעות שהם עצמם קיבלו, ועל כן לא שכרו אותם. באשר לקבלן השלד, התובע שכנע את הנתבעים לקבל הצעה לא כתובה של הקבלן, לביצוע העבודות בעלות של 110,000 ₪, תוך שהציג לפניהם מצג לפיו קבלן השלד ראה את התוכניות, והוא מסכים לבצע את העבודה במחיר זה. מצג זה התברר כמצג שווא. בפועל, הנתבעים פגשו את קבלן השלד מספר ימים לפני תחילת ביצוע העבודות, וביום תחילתן ביצוען, התברר להם שהקבלן לא קיבל את תכניות הבנייה, והוא דרש מהנתבעים תשלום נוסף על הצעת המחיר הראשונה. ההסכם בין הצדדים היה בתוקף 15 ימים בלבד, 12 ימים מהם ימי עבודה, ומתוכם התובע לא היה באתר יומיים כך שבפועל, התובע היה באתר 10 ימים בלבד. בנוסף, לפי עדות הנתבע, עבודתו של התובע הסתיימה בכל יום בשעה 16:30. זאת, מאחר שהיה על הפועלים להגיע למחסום לפני השעה 17:00, היא שעת סגירתו. עם תחילת ביצוע העבודות, התגלעו חילוקי דעות יומיומיים בין התובע לבין קייסרמן. בחלוף מספר ימים, קייסרמן הודיע לנתבעים כי הוא אינו מוכן להמשיך לעבוד בפרויקט יחד עם התובע, ואינו מוכן לחתום על גמר ביצוע השלד. לטענתו, התובע נתן לקבלן השלד הוראות לא לעבות עמוד תומך לפי התוכנית, והורה לו לבנות עמוד נוסף במקום אחר, בניגוד לתוכניות. קייסרמן ביטל את הוראותיו האמורות של התובע, דבר שגרר הוצאות נוספות של הנתבעים, מעבר להעמדתם בסיכון. ביום 31.12.09 ביקש קייסרמן להיפגש עם הנתבעים ללא נוכחות התובע באתר. בפגישה שהתקיימה למחרת היום, קייסרמן הבהיר שקיימים ליקויים בבנייה כפי שבוצעה עד כה, וכי אם לא יתוקנו, לא יחתום על תכניות סיום הבנייה. בהמשך היום, הנתבעים נפגשו עם התובע ודרשו ממנו לתקן את הליקויים, אך התובע לא הסכים לכך וטען, כך לפי עדות הנתבע, כי קייסרמן אינו מבין דבר. משכך, הנתבעים ביקשו מהתובע לסיים את ההתקשרות עמו ולעזוב את האתר. 12. בנוסף, כך לפי עדות הנתבע, התובע דרש מהנתבעים סכום של 300 ₪ למטר צנרת בעת התקנת צנרת המזגנים. הנתבעים ביררו ומצאו שעלות הנחת הצנרת נעה בין 100 ל- 150 ₪ למטר, ולכן ביקשו לברר עם השרברב מדוע דרש סכום כה גבוה, אלא שהתברר להם שהאחרון ביקש סכום של 100 - 150 ₪ בלבד. 13. הנתבע העיד כי התובע לקח לעצמו סך של 7,500 ₪, מתוך הסכום ששולם על ידי הנתבעים לקבלן השלד. לפי עדותו, היה על הנתבעים לשלם לקבלן השלד בחשבון הביניים הראשון סך של 30,000 ₪ וכן סכום נוסף של 7,500 ₪ בגין יציקת בטון בחצר. הנתבעים מסרו את הסכום לתובע במזומן, כדי שיעבירו לקבלן השלד. בדיעבד, התברר לנתבעים כי התובע, תוך הפרת חובת הנאמנות החלה עליו, העביר לקבלן השלד על דעת עצמו סך של 30,000 ₪ בלבד. כאשר הנתבעים שאלו את התובע לפשר מעשיו, התובע השיב ש"קיזז" חוב שקבלן השלד היה חייב לו, בסך של 7,500 ₪. קבלן השלד עצמו הכחיש את קיומו של החוב, וכך נאלצו הנתבעים לשלם לו 7,500 ₪ בשנית. 14. לפי עדותו של הנתבע, ההודעה על סיום ההתקשרות ניתנה 10 ימים בלבד לאחר תחילת ביצוע העבודות. הנתבעים הציעו לתובע תשלום בסך של 5,000 ₪ עבור שירותיו עד אותו מועד, אך זאת עוד לפני שידעו על הנזקים שנגרמו ועל קיזוז הסך של 7,500 ₪. 15. סופו של דבר, הנתבעים התקשרו עם קבלן אחר, בשם ניסים כהן, לשם ביצוע תיקון הליקויים והשלמת העבודות. הוגש תצהירו של כהן. כהן העיד כי הנתבעים שכרו את שירותיו כקבלן ביצוע לשלב בנייה וגמר בביתם, החל מיום 3.1.10. כהן העיד כי נכח בסיור שנעשה באתר הבנייה, בנוכחות המהנדס קייסרמן. בסיור הוצגו הליקויים הקיימים בהכנה ליציקת תקרה בקומה השנייה על ידי המהנדס, שהדגיש שנדרש לתקנם בטרם תתבצע היציקה. דחיית ביצוע היציקה בשבוע הייתה לצורך תיקונים שביצע כהן, לפי דרישת המהנדס. כהן העיד כי במהלך העבודה פיקח על עבודת קבלן השלד ועל כל בעלי המקצוע שעבדו באתר, והנתבעים שילמו את כל התשלומים שנדרשו בזמן. 16. לפי עדות הנתבע, אף שהנתבעים הבהירו לתובע את חשיבות סיום הפרויקט במועד, בפועל נוצר איחור עקב מחדליו של התובע. לפי תצהירו של כהן, העבודות נמשכו עד חודש 4/10. 17. עוד העיד מטעם הנתבעים איסק קייסרמן, המהנדס שליווה את בניית ביתם. קייסרמן העיד כי ביום 1.1.10 הבהיר לנתבעים שקיימים ליקויים בעבודות השלד, ושיש לתקנם בטרם תתבצע יציקת התקרה בקומה השנייה. בנוסף, קייסרמן העיד כי בעקבות חילוקי דעות של הנתבעים עם התובע, הנתבעים החליטו להפסיק את ההתקשרות עם התובע, והוא המשיך ללוות את הבנייה. הליקויים עצמם תוקנו החל מיום 3.1.10, על ידי קבלן השלד, בפיקוח כהן, והיציקה של תקרת הקומה השנייה בוצעה שבוע לאחר המועד שתוכנן לכך. דיון מהימנות 18. בפתח הדברים, אציין כי מצאתי את עדות הנתבע מהימנה יותר מעדותו של התובע. עדות הנתבע נתמכה בעדים שאין להם עניין כספי בתוצאות הסכסוך. בנוסף, עדותו של התובע הייתה בלתי מסתברת בפרטים רבים וחשפה - מתוכה - חוסר מהימנות, כפי שיפורט להלן. כך, התובע הודה שהציג עצמו כמהנדס, אף שאינו רשום בלשכת המהנדסים. כך, התובע טען כי אנשי היישוב קטרגו על הנתבעים, ועל כך ש"צפוי" היה שלא ישלמו. כך, התובע סתר את עצמו מספר פעמים באשר לשאלה עד איזו שעה הייתה פעילות באתר (עמ' 10 ש' 23 - 31). בעיקר, התובע נטל לעצמו חירות לקחת חלק מהסכום שהועבר לקבלן השלד, ללא ידיעתם וללא הסכמתם של הנתבעים, ועל כך ארחיב בפרק נפרד. הסיבה להפסקת עבודתו של התובע 19. תחילה יש לבדוק מה הייתה הסיבה להפסקת עבודתו של התובע. בסוגיה זו אני מקבלת את גרסתם של הנתבעים לפיה הליקויים בעבודתו הביאו להפסקתה, ולהלן נימוקיי. 20. עדותו של התובע לא הייתה מהימנה בעיניי, כאמור, מהטעמים המפורטים לאורך הכרעה זו, ומשכך, העדפתי את עדותו של הנתבע באשר לסיבת סיום ההסכם בין הצדדים. 21. עדותו של הנתבע נתמכה בעדותם של שני עדים נייטרלים, מר קייסרמן ומר כהן, שהחליף את התובע. מר כהן העיד שעם כניסתו לאתר, הצביע קייסרמן בפניו על ליקויים בהכנה ליציקת התקרה, שתיקונם דרש שבוע עבודה נוסף (סעיף 3 לתצהירו), וחזר על כך גם בחקירתו הנגדית, מבלי שעומת עם טענה נוגדת של התובע (עמ' 17 ש' 31). קייסרמן העיד, כי אכן בתקופת הפיקוח של התובע היו טעויות רבות בבניית השלד, אף שהטעויות היו ניתנות לתיקון (עמ' 20 ש' 13). קייסרמן אף תמך לחלוטין בעדותו של הנתבע לפיה התריע בפני הנתבעים על ליקויים בעבודת השלד (סעיף 3 לתצהירו). יודגש, כי קייסרמן לא יצא מגדרו, בלשון המעטה, לתמוך בעמדת הנתבעים, והבהיר כי לא חש בנוח להתלונן על טיב עבודתו של התובע, משום שהאחרון המליץ עליו (עמ' 20 ש' 19). קייסרמן אף ציין כי "לדעתו" התובע עזב בשל הוויכוח הכספי ולא בשל הליקויים (עמ' 20 ש' 31). עדות שאינה לטובת הנתבעים. אמנם, אין לעדות זו משקל, באשר היא בגדר "דעה" ולא עובדה, וקייסרמן עצמו הודה כי אין לו ידיעה באשר לטיב המחלוקת שנפלה בין הצדדים (עמ' 18 ש' 28). עם זאת, קייסרמן ציין כי - כמתכנן - העדיף את עבודתו של כהן, משום שהפיקוח של כהן היה יעיל, וקייסרמן נדרש להגיע פחות פעמים לשטח, מאשר במהלך הפיקוח של התובע (עמ' 20 ש' 16 ואילך). עדות זו מתיישבת היטב עם עדותו של הנתבע כי קייסרמן בפירוש העדיף את הפסקת עבודתו של התובע, ואף מבהירה מדוע. זאת, גם אם במהלך עדותו של קייסרמן לא היה לאחרון נוח להודות בכך במפורש. 22. התובע עצמו טען תחילה, כי הליקויים לא היו בתקופה שבה ביצע פיקוח על הפרויקט (עמ' 10 ש' 11). בהמשך החקירה הנגדית, הודה כי הליקוי שהועלה כן היה בעת שהוא פיקח באתר (עמ' 10 ש' 21 - 22). מעבר לסתירה, המדברת בעד עצמה, הרי לגופו של עניין, טענת הנתבעים בדבר העובדה שהפיקוח לא בוצע כהלכה, הוכחה בעדותו של התובע עצמו. עמדת התובע הייתה כי אין ליקוי, אם ניתן לתקנו. איני מקבלת עמדה זו. אם הכוונה היא שקבלן השלד יבנה, מר קייסרמן יגלה ליקויים, ואז הליקויים יתוקנו (ראה עדותו של התובע - עמ' 10 ש' 17 - 20) לא ברור לשם מה דרוש מפקח, ומה מועילה נוכחותו של התובע. מפקח נדרש כדי לפקח על ביצוע הבנייה כהלכה ולא כדי לאפשר בנייה שלא כהלכה, משום שניתן לתקנה לאחר מכן (תוך יצירת חיכוכים עם הפיקוח העליון - מר קייסרמן, ואובדן של זמן). 23. שני הצדדים מסכימים כי קבלן השלד דרש תוספת בגין ביצוע העבודות, לאחר שחתם על הסכם עם התובע (עדות התובע - עמ' 8 ש' 6 ואילך). לטעמי, הנטל להוכיח כי דרישה זו הייתה מוצדקת, או כי לא ניתן היה לדעת על אותה תוספת, מוטל על התובע, והתובע לא עמד בהוכחת נטל זה. התובע הוא זה שנשכר לפקח על הפרויקט וללוות אותו. התובע הוא זה שישב והגיע לסיכום עם קבלן השלד. אין טעם של ממש לשכור שירות של מפקח או מלווה שאי אפשר לסמוך על סיכומיהם. אין טעם של ממש בשירותיו של מי שמנהל משאים ומתנים עם בעלי מקצוע, אם בסופו של יום המשא ומתן נפתח מחדש לדרישות של הקבלן, לאחר שהוא כבר החל בעבודה. התובע לא הצליח ליתן הסבר ממשי ליתרון באותו סיכום עליו עמל עם קבלן השלד, אם בסופו של דבר נדרשו הנתבעים לשלם תוספות. התובע טען כי בעת הסיכום עם קבלן השלד הייתה ברשותו רק ה"גרמושקה" (הבקשה להיתר בנייה), ולא היו תכניות העבודה (עמ' 8 ש' 6). אדרבא, העובדה שהתובע הגיע לסיכומים עם קבלן השלד, מבלי שהיו ברשותו כל המסמכים שעל פיהם ייקבעו היקף העבודה ועלותה, פועלת לחובת התובע. 24. התובע לא שלל את עדותו של הנתבע באשר לכך שבסופו של דבר, הנתבעים הם ששכרו את קבלני המשנה, שהציעו תמחור זול יותר, מזה שהוצע על ידי בעלי מקצוע שהתובע פנה אליהם. התובע אף לא ניסה לסתור את הטענות שהנתבעים הביאו בהקשר לכך (סעיף 27 לכתב ההגנה), אף שקיימת אפשרות, לפי סדרי הדין, להגיש תצהיר עדות ראשית העונה לטענות אלו. 25. זאת ועוד, הנתבעים העלו טענה ספציפית בעניין הצעת המחיר שהתובע הביא, בקשר לעבודת צנרת המזגנים, שהייתה כפולה מהנדרש על ידי בעל המקצוע. הטענה הועלתה בהסתמך על בירור שהם עצמם ערכו עם אותו קבלן (סעיף 11 לכתב ההגנה). הנתבע לא נחקר ע"י ב"כ התובע בנקודה זו כלל, אף שהיא תומכת בבירור בטענת הנתבעים, לפיה התובע לא ביצע את עבודתו באופן ראוי. 26. עוד להוסיף שהתובע אינו רשום כמהנדס בלשכת המהנדסים (עמ' 4 ש' 24 - 25), אף שהציג עצמו כמהנדס בפני הנתבעים (עמ' 5 ש' 1 - 4). אמנם, אין כל ראייה לכך שבזמן אמת, הנתבעים ידעו על כך, אלא שליווי פרויקט בנייה ופיקוח על ביצועו אינם עניין של מה בכך. מי ששוכר מהנדס לצורך עבודה מעין זו, זכאי לקבל מהנדס. לכל הפחות, זכאי הוא לקבל אדם בעל ניסיון רחב בתחום זה. כל ניסיונו של התובע, לפי עדותו, התמצה בליווי בניית שני בתים: שלו ושל בנו (עמ' 5 ש' 10 - 11). עובדה זו תומכת בטענת הנתבעים בדבר קיומם של ליקויים בעבודתו של התובע, שכאמור לא החזיק בהכשרה פורמאלית, ואף לא בניסיון של ממש לביצועה של העבודה. 27. אני דוחה מכל וכל את טענת התובע, כאילו עבודתו הופסקה בשל התנגדות לשלם את שכרו. עדותו, לפיה מסרו לו אנשים מהיישוב, כי "היה צפוי" שלא יקבל את שכרו משום ש"מכירים" את הנתבעים, בלתי מהימנה בעיניי (עמ' 5 ש' 24 - 25), ומשליכה על מהימנותו של התובע בכלל. ראשית, הנתבעים הביאו לעדות שני בעלי מקצוע: מר קייסרמן ומר כהן. שני אנשי המקצוע העידו כי הנתבעים שילמו להם ולקבלנים שעבדו במקום את כל התשלומים המגיעים להם. שנית, קשה להניח שהשיקול הכלכלי עמד לנגד עיניהם של הנתבעים, אם נשאו ממילא בעלות מפקח אחר. 28. במאמר מוסגר אציין כי לא התייחסתי לעובדה שביצוע העבודות החל, ואף הושלם, ללא קבלת היתר בנייה כחוק. עובדה זו היא חמורה ביותר, אך אינה רלבנטית לדיון בתיק זה. מאחר שגם קייסרמן וגם כהן לא מצאו לנכון לעצור את ביצוע העבודות בטרם יתקבל היתר, ממילא אין כל רלבנטיות לכך שאף התובע אפשר את ביצועו של הפרויקט בטרם התקבל היתר בנייה כדין, ולבטח - בנסיבות אלו - לא זו הייתה הסיבה להפסקת עבודתו. 29. לסיכום, אני מקבלת את גרסת הנתבעים, לפיה עבודתו של התובע הופסקה עקב ליקויים בעבודתו. השכר המוסכם ושכר ראוי 30. מעת שקבעתי כי הנתבעים היו זכאים היו להפסיק את עבודתו של התובע, נותרת השאלה בדבר שכרו הראוי, עד למועד שבו הופסקה העבודה. שאלה זו מורכבת הן מהשכר המוסכם בגין העבודה בכללותה, והן מהשכר הראוי עד מועד ההפסקה. השכר המוסכם 31. בעניין זה הובאו שתי גרסאות, שאינן תואמות לחלוטין. אני קובעת, כגרסת הנתבעים, כי השכר המוסכם עמד על 40,000 ₪, וכי סך נוסף של 10,000 ₪ היה מותנה בסיום העבודות עד ליום 1.3.10. אני דוחה את גרסת התובע לפיה שכרו הועמד על סך 50,000 ₪. התובע נושא בנטל הראייה. מעת שהדברים לא הועלו על הכתב, אין כל ראיה שתתמוך בעמדתו. לכך אוסיף כי גם במכלול הדברים, ומהנימוקים שציינתי, עדותו של הנתבע הייתה מהימנה יותר מעדותו של התובע. השכר הראוי 32. הנתבעים, בהגינותם, לא חלקו על כך שהתובע זכאי לשכר ראוי, אף שאציין כי ניתן היה לשקול עמדה זו, בשים לב לפרשת הקיזוז בה אעסוק בהמשך. מכל מקום, מעת שהנתבעים היו נכונים לשלם לתובע בגין עבודתו בפועל, אבחן את סוגית השכר הראוי, המחייבת בחינת משך עבודתו של התובע וטיבה. 33. כאמור, לא מצאתי את עדותו של התובע מהימנה, ועל כן איני מקבלת את עדותו בדבר היקף עבודתו. לפי עדותו של קייסרמן, התובע נכח בפגישה עמו פעם אחת בלבד. קייסרמן העיד כי יכול להיות שהייתה פגישה נוספת, אך עדותו אינה תומכת בעדות התובע כאילו השניים נפגשו מספר פעמים (עמ' 19 ש' 27 - 28). לפי עדותו של הנתבע, שמצאתי מהימנה, התובע כלל לא עסק בהגשת התוכניות לוועדה לתכנון ובנייה (עמ' 15 ש' 29 - 30). 34. באשר לשלב שבו הופסקה עבודתו של התובע: התובע ניסה לטעון כי סיים כמעט את כל העבודה, למעט יציקת התקרה. איני מקבלת טענה זו. ראשית, כהן העיד כי לא רק התקרה הייתה חסרה, אלא נדרש גם תיקון העמוד (עמ' 17 ש' 31 - 32). שנית, מכל העדויות עולה כי ביצוע הפרויקט נמשך עד סוף חודש 3/10, וכלל עבודה מרובה של קבלני משנה. עובדה זו מתיישבת היטב עם העובדה שהצדדים - התובע והנתבעים - העריכו את משך הליווי עד ליום 1.3.10 לפחות, כאשר סיום העבודה עד אותו מועד היה מזכה את התובע בסך נוסף של 10,000 ₪. לא מסתבר כי כבר בחלוף שבועיים, העבודה הייתה לקראת סיומה, שכן שני הצדדים העריכו כי תימשך חודשיים וחצי, לכל המוקדם. עוד יודגש כי בפועל, תחת פיקוחו של כהן (שאיכות הפיקוח שלו לא הייתה שנויה במחלוקת), העבודות נמשכו שלושה חודשים וחצי. לכך יש להוסיף את עדותו של קייסרמן לפיה לאחר יציקת התקרה בוצעה בניית מחיצות, כפי הנראה נותרה בניית המדרגות, והכל לפני נושא הגמר (עמ' 20 ש' 6 - 7). 35. כללו של דבר, התובע נשכר לביצוע עבודה של פיקוח וליווי. העבודה החלה ביום 15.12.09 והסתיימה ביום 1.1.10. בהנחה שהצדדים העריכו כי הפיקוח יימשך חודשיים וחצי לפחות, הרי שהתובע - במקרה הטוב - היה בשטח כ- 20% ממשך הפרויקט. לא הוכח שהתובע היה בוועדה לתכנון ובנייה. התובע אף היה בפגישה אחת (או שתיים) עם קייסרמן, ולפי תצהירו של כהן, עם עזיבתו של התובע, נותרה עוד עבודה רבה בפרויקט. למעשה, הפרויקט הסתיים בסוף חודש 3/10, כך שבפועל התובע פיקח על הפרויקט כ - 15% ממשכו בלבד. לכך יש להוסיף כי טענת הנתבעים לפיה גם באותה תקופה קצרה של פיקוח התובע לא ביצע את עבודתו כראוי, הוכחה. קבלן השלד דרש תוספת לאחר תחילת העבודות, משום שהסיכום עם התובע לא שיקף את מלוא העבודות. מר קייסרמן העיד על ליקויים ושינויים רבים שלא היו לרוחו. הנתבעים ניהלו בעצמם משא ומתן עם קבלני משנה, והם השיגו הצעות טובות יותר מההצעות שהביא התובע. בנוסף, הנתבעים נוכחו לדעת כי ההצעות בהן התובע נקב גבוהות יותר מההצעות האמתיות שניתנו. 36. בשים לב לכלל הנתונים לעיל, אני מוצאת כי התובע היה זכאי לשכר ראוי בשיעור של 10% - 15% מהסכום המוסכם, לכל היותר, קרי, סך של 4,000 - 6,000 ₪. יודגש, כי בכל מקרה, התובע לא היה זכאי לסך נוסף של 10,000 ₪, שכן העבודות לא הושלמו תחת פיקוחו, ובכל מקרה הן הושלמו זמן רב לאחר המועד האחרון המזכה בתוספת (1.3.10). 37. לכאורה, התובע זכאי לקבל סכום זה, אלא שכאן נכנסת לתמונה פרשת הקיזוז, ולה אפנה כעת. ניכוי/קיזוז הסך של 7,000 ₪ - 7,500 ₪ 38. אין מחלוקת בין הצדדים כי בשלב מסוים הנתבעים נתנו בידיו של התובע סך של 37,000 ₪ (כגרסת התובע) או של 37,500 ₪ (כגרסת הנתבעים), לצורך תשלום לקבלן השלד. אף אין מחלוקת כי התובע העביר בפועל לקבלן השלד סך של 30,000 ₪ - במשמע: התובע מודה שלקח סך של 7,000 או 7,500 ₪ מהסכום שהנתבעים הפקידו בידיו (עמ' 8 ש' 28 - 29). אף אין מחלוקת כי הנתבעים לא ידעו על כך שהתובע "ניכה" מהסכום שהעבירו לקבלן השלד את הסך הנ"ל (עדותו של התובע - עמ' 9 ש' 19 - 22). ולבסוף, אף אין מחלוקת על כך שהתובע לא קיבל מסמך בכתב מקבלן השלד, המאשר שקיבל את הסכום המלא (כלומר: 37,000 ₪, כשמאותו סכום קוזז, לשיטתו של התובע, חוב מוסכם) (עמ' 9 ש' 23 - 27). 39. התובע טען כי הסכום האמור קוזז על ידו, בשל חוב שקבלן השלד היה חייב לו. סיפור המעשה, לפי עדותו של התובע, מתחיל בכך שקבלן השלד בנה את בית בנו של התובע. בבניית אותו בית, התובע הוא שסיפק את הרעפים, והקבלן לא שילם את תמורתם. כאשר התובע התנהל מול אותו קבלן בהרחבת ביתם של הנתבעים, הקבלן הסכים לקזז, מהסך של 37,000 ₪, את אותם 7,000 ₪ שהוא - הקבלן - היה חייב לתובע (עמ' 9 ש' 1 ואילך). 40. כזכור, הנתבעים טענו כי בעקבות קיזוז זה, הם נדרשו לשלם לקבלן השלד את סכום הקיזוז פעם נוספת, שכן קבלן השלד התכחש לקיומו של חוב לתובע. התובע טען כי הנתבעים כשלו בהבאת ראיותיהם, שכן לא זימנו את קבלן השלד לתמוך בעדותם זו. לטעמי, טענה זו של התובע מבהירה היטב כי התובע כלל לא היה מודע לתפקידו כמפקח וכמלווה של הפרויקט. הוא לא היה מודע כלל למשמעות של יחסי האמון בינו לבין הנתבעים, ולבטח אינו מודע לחובת ההוכחה החלה עליו כאשר נעשה מעשה מעין זה. 41. אפתח בכך: אין ספק שנטל ההוכחה מוטל על התובע. התובע ביקש ליצור עולם הפוך: הוא זה שגרר את הנתבעים למערכת התחשבנות זרה לפרויקט, בינו לבין קבלן השלד, והנתבעים הם שצריכים להוכיח שלא כך הוא. לפי העובדות הידועות, התובע נטל 7,000 או 7,500 ש"ח מכספם של הנתבעים. בכך יצאו הנתבעים ידי חובתם להוכיח ששילמו לתובע סכום זה. כל יתר סיפור המעשה: ייחוס הכספים למערכת התחשבנות שבין התובע לבין הקבלן, הרעפים בבית בנו של התובע, הקיזוז, הסכמת הקבלן לקיזוז או כל עניין אחר, הוא סיפור שהנטל להוכיחו היה מוטל על התובע. 42. אין גם ספק שהתובע כלל לא היה מודע, ואינו מודע, לתפקידו כמפקח. אין ספק שניהול מערכת חשבונות ברורה הוא חלק חשוב ונכבד מתפקיד הפיקוח. מפקח אינו ממלא את תפקידו כראוי, אם קיים חוסר סדר מוחלט במערכת הכספית של הפרויקט. תשלום כספים ללא קבלת כל אסמכתה, אינו דורש מפקח, ולבטח ביצוע "קיזוזים" ללא כל אסמכתה אינו דורש מפקח. הנתבעים לא נזקקו לשירותיו של התובע כדי להגיע למצב שבו הם חשופים להתחשבנות מול קבלן השלד, ללא שמץ של מסמך המתעד מה שולם לו, מתי, מה קוזז, ועל חשבון מה. 43. הדברים יפים מכוח קל וחומר, כאשר חוסר הסדר בענייני הכספים לא נבע אלא מתוך אינטרס אישי של התובע, ובאשר לכך אין להקל ראש. הנתבעים שכרו את התובע לפקח על הפרויקט שלהם, ונתנו בידיו סכום לא מבוטל של כסף, מתוך הנחה ואמון שסכום זה יגיע לידי קבלן השלד. בפועל, מבלי ליידע את הנתבעים, התובע לא העביר את מלוא הסכום. הכול, בעטיה של טענת קיזוז, שאף היא אינה נשענת על פסק דין חלוט, או למצער, על מסמך בכתב, אלא נשענת על פרשה עלומה הנוגעת לקניית רעפים בבית בנו של התובע. מה לנתבעים ולרעפים בבית בנו של התובע? מה להם וליחסים קודמים בין קבלן השלד לבין התובע? מה להם ולטענת קיזוז בין התובע לבין קבלן השלד? העובדה שהתובע המשיך להחזיק בעמדתו כי הוא רשאי היה לפעול בניגוד להרשאה שניתנה לו על ידי מי שהפקידו בידיו את הכספים, משום שנושא הקיזוז היה "בינו לבין הקבלן" (עמ' 9 ש' 22), משליכה באופן ממשי ומהותי על מידת המהימנות שניתן לתת בתובע. 44. מטעמים אלו, הנתבעים לא נדרשים להוכיח כי שילמו לקבלן השלד את הסכום שנוכה פעם נוספת. עם זאת, אעיר כי מצאתי את עדותו של הנתבע בעניין זה, ככלל עדותו, מהימנה. הנתבע לא נתפס בסתירות, עדותו הייתה קוהרנטית ומסתברת, הוא לא התחמק מהכרה במתן שכר ראוי לתובע, הוא לא נמנע מלאשר עובדות שתמכו בעמדת התובע (עמ' 13 ש' 16 ואילך), או מלציין עניינים שאינם ידועים לו (עמ' 15 ש' 24 - 25). לכך יש להוסיף כי עדותו, בחלקיה העיקריים, אושרה על ידי כהן ועל ידי קייסרמן. עדותו של הנתבע בסוגיה זו של התשלום הכפול אף חוזקה בעדותו של כהן, שציין כי זכור לו שבמועד ההתחשבנות הסופית קבלן השלד דרש כמה אלפי שקלים נוספים (עמ' 18 ש' 14 - 15). 45. לסיכום נקודה זו: פרשה זו, של קיזוז הכספים, אף אם לא היוותה את הגורם לסיום ההסכם בין הצדדים (שהרי לנתבעים נודע עליה רק בדיעבד), מהווה אף היא נדבך חשוב במסקנתי, לפיה לא ראיתי לייחס מהימנות לתובע. לענייננו, אני קובעת שהתובע קיבל מהנתבעים סך של 7,500 ₪. ציינתי לעיל, כי אני מבכרת את עדותו של הנתבע על פני עדותו של התובע, וכך הוא גם באשר להפרש בין הסכומים, אף שהינו זניח. התוצאה האופרטיבית היא, שהתובע קיבל מהנתבעים, במהלך עבודתו, סכום העולה על שווי השכר הראוי כפי שקבעתי לעיל, וממילא הוא אינו זכאי לקבל כל שכר נוסף. יצוין, כי מאחר שאותם 7,000 או 7,500 ₪ שולמו בזמן אמת, ממילא לא מתעוררת כלל סוגיה של שערוך הסכומים. סיכום 46. אני דוחה את התביעה. 47. התובע יישא בהוצאות הנתבעים, בסך כולל של 6,500 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. בניהפיקוח בניהמשכורת