מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא למידה מרחוק משרד החינוך: לפניי תביעה שהגישה איי.טיץ'.יו.קום ישראל בע"מ (להלן: "התובעת") נגד מדינת ישראל - משרד החינוך (להלן: "הנתבעת" או "משרד החינוך") לתשלום סך של 951,168 ש"ח בגין אספקת שירותי למידה מרחוק למערכת החינוך בישראל, במהלך החודשים ינואר עד אוגוסט 2004, לפי הנטען. רקע עובדתי התובעת זכתה (לצד שלוש חברות נוספות) במכרז "מתן שירותי הוראה ולמידה מרחוק למערכת החינוך בישראל" של משרד החינוך, מיום 12.12.02 (להלן: "המכרז"). הפרויקט נשוא המכרז עניינו העמדת תשתית טכנולוגית וחינוכית לביצוע פעילויות למידה באמצעות האינטרנט. במסגרת הפרויקט התחייבו הזכיינים, וביניהם התובעת, להכין ולהפעיל שיעורים בקורסים לימודיים המותאמים לתוכניות הלימודים ולחומרי הלימוד המאושרים על-ידי משרד החינוך. כעולה מהחלטת ועדת הרכישות של משרד החינוך, מיום 28.5.03, אושרה לתובעת תוכנית עבודה ששוויה הכולל הינו 711,426 ₪. בהתאם לכך, נחתם עם התובעת חוזה לתקופה שמיום 15.11.03 ועד ליום 31.12.03, תמורת סך שלא יעלה על 65,288 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ 77,040 ₪ (להלן: "החוזה המקורי"). בחוזה המקורי נקבע, בין היתר, כי התמורה תשולם לתובעת על-סמך דו"חות מפורטים של כל השירותים שסיפקה בהתאם להתחייבויותיה על-פי החוזה, ואישורם על-ידי הנתבעת. כמו כן הוסכם על אפשרות של הארכת ההתקשרות לתקופות נוספות. ביום 16.5.04 אישרה ועדת הרכישות במשרד החינוך את המשך ההתקשרות עם התובעת לשנת 2004, בעלות של 725,968 ₪ (כולל מע"מ). גם תוקפו של החוזה המקורי הוארך מיום 16.5.04 ועד ליום 31.12.04. שווי ההתקשרות הועמד על הסך של 725,968 ₪, כגובה התקרה התקציבית שאושרה לעיל (להלן: "חוזה ההמשך"). בהמשך הוזמנה מהתובעת עבודה נוספת ובסה"כ נמשכה ההתקשרות בין הצדדים, לאחר מספר הארכות, עד ליום 30.6.07. טענות התובעת במהלך חודש מאי 2003, הודיעה הנתבעת לתובעת על זכייתה במכרז בהיקף של 711,426 ₪ עבור שנת הלימודים תשס"ד, דהיינו עד סוף יולי 2004. במסגרת תקציב זה, פעלה התובעת למימוש וביצוע תוכנית הלמידה ולהקמת תשתית להטעמת הלימוד מרחוק, בכלל זאת החזיקה לאורך כל תקופת ההתקשרות, צוות עובדים שכלל מורים, מדריכים ומטמיעים, כמו גם מערך תמיכה טכנית ופדגוגית. התובעת החלה במתן השירות לנתבעת במהלך נובמבר 2003 ועבור התקופה שעד ליום 31.12.03 קיבלה תשלום. לתובעת נמסר כי תקבל באופן מיידי 10% מסכום התקציב שיכסה את התקופה עד תום 2003, וכי במהלך שנת 2004 יועבר תקציב שיכסה את כל תוכנית העבודה עבור שנה"ל תשס"ד. ביום 16.5.04 התבשרה התובעת כי אושר באופן פורמלי התקציב, בסך של כ-725,000 ₪, עד חודש דצמבר 2004 (כולל). בפועל סיפקה התובעת, על-פי דרישות הנתבעת, שירותי למידה מרחוק לשנת הלימודים תשס"ד (החל מדצמבר 2003 ועד אוגוסט 2004) וכן לשנת הלימודים תשס"ה (עד סוף שנת 2004). לתובעת לא שולמה מלוא התמורה המוסכמת בגין התקופה האמורה. הנתבעת לא שילמה שתי חשבוניות עסקה שהנפיקה התובעת עבור חודשים ינואר-יוני 2004 ועבור חודשים יולי-אוגוסט 2004. התנהלות הנתבעת מהווה הפרה חמורה של הסכם ההתקשרות מול התובעת, אשר ביצעה את חלקה בהתקשרות בתום לב וללא רבב, ואף פעלה לשינוי התוכניות שהכינה בהתאם לרצונות המשתנים של בתי הספר שהשתייכו לפרויקט, דבר אשר גבה ממנה זמן ומשאבים רבים. טענות הנתבעת התובעת החלה לספק את השירותים להם התחייבה בחוזה המקורי בחודשים נובמבר-דצמבר 2003 וגם במהלך חציה הראשון של שנת 2004. הפעילות שקיימה בחציה הראשון של שנת 2004 היוותה חלק מתוכנית העבודה שהוכנה לשנת 2003 והסתכמה בהעברת 8 קורסים בלבד. משרד החינוך שילם לתובעת, ביום 23.5.2004, את התמורה המלאה בגין שירותיה לעיל, בסך של 77,040 ₪ (כולל מע"מ), בהתאם לחוזה המקורי. בסמוך לכך, אושרה התקשרות נוספת עם התובעת ובהתאם נחתמה עמה בקשה להארכת החוזה המקורי עד ליום 31.12.04. בפועל סיפקה התובעת את שירותיה למשרד החינוך מנובמבר 2004 ועד לתום אותה שנה. פעילותה בתקופה זו הוגבלה בהתאם לצורכי משרד החינוך ולמגבלותיו התקציביות. עבור שירותי התובעת בחודשים נובמבר-דצמבר 2004 שילם לה משרד החינוך סכום של 106,800 ₪ כפי שהוסכם עמה מראש. הסכומים לעיל ששולמו לתובעת בשנות הלימודים תשס"ד ותשס"ה, תואמים את היקף פעילותה כפי שדווחו על-ידה. חשבוניות העסקה נשוא התביעה, כמו גם דו"חות ביצוע של התובעת שהוצאו עבורן כנדרש בחוזה, אינם מוכרים למשרד החינוך. לאורך כל תקופת ההתקשרות לא העלתה התובעת טענה לפיה מגיעים לה ממשרד החינוך סכומים נוספים כלשהם. משרד החינוך התנהל מולה באופן מסודר ותקין ושילם לה את מלוא התמורה עבור כל השירותים שסיפקה בפועל. מסכת הראיות מטעם התובעת העידו מר שמואל (מולי) אייל, מנכ"ל התובעת, מר עזרא נוה, שהיה דירקטור ומנהל פיתוח עסקים בתובעת בעת הרלבנטית, והגב' נירה ירון, אשר ניהלה מטעם התובעת את פרויקט הלמידה מרחוק. מטעם הנתבעת העידו מר אהרון (רוני) דיין, מנהל גף יישומי מחשב בחינוך במשרד החינוך, והגב' שרית קיצוני, אשר הייתה אחראית על הפעלה וקשר עם הזכיינים במינהל מדע וטכנולוגיה בגף יישומי מחשב, בפרויקט הלמידה מרחוק. דיון והכרעה כאמור, הזמין משרד החינוך מהתובעת עבודה לתקופה שבין 15.11.03 ועד ליום 31.12.03. בהתאם לחוזה המקורי שולם לתובעת, בחודש מאי 2004, הסך של 77,040 ₪, אשר מהווה כ-10% מסכום התקציב שאושר במסגרת תוכנית העבודה לשנת 2003. קיימת הזמנת עבודה נוספת, בכתב, גם היא ממאי 2004, עת אושרה המסגרת התקציבית החדשה ונחתם חוזה ההמשך. בחקירתו בבית המשפט אמר מנכ"ל התובעת, מר אייל: "ההסכם במאי נערך לאחר שאושר תקציב המדינה לשנת 2004... היינו צריכים לעשות חוזה חדש מול המדינה כי החוזה נגמר. עשינו 9 הארכות במשך 4 שנים... כל אחת מהארכות האלה טיפלה במקטע של שנת הלימודים והכל נגזר מתוצאות המכרז של שנת 2003... ולכל הארכה היה תקציב משלה וכולו שולם במלואו... למעט התקופה של ינואר-אוגוסט 2004, בכל 8 ההארכות ההסכם האחרות, זה הארכות הסכם ולא הסכמים חדשים. תוכנית העבודה שחפפה לסכום המלא." (ההדגשות שלי - דא"ג) (עמ' 10 ש' 17-6). על-פי תצהירו של מר אייל: "...הזמנת ההמשך נמסרה לתובעת, נחתמה ובוילה על-ידה כנדרש מיידית, במאי 2003 (צ"ל במאי 2004 - דא"ג). נציגי הנתבעת הבטיחו כי חתימת המשרד תבוצע מיידית גם כן ואז ניתן יהיה להגיש חשבוניות עבור התקופה מינואר 2004 ואילך", כאשר בפועל ניתן האישור הפורמלי רק בדצמבר 2004 (סעיפים 12-11 לתצהירו). עיון בחשבוניות העסקה שעליהן מבססת התובעת את תביעתה (נספח 4 לכתב התביעה) מעלה כי דרישתה מהנתבעת הינה לתשלום החוב הנטען לשנת 2004, כדלקמן: בעד החודשים ינואר-יוני 2004, סך של 462,240 ₪. בעד החודשים יולי-אוגוסט 2004, סך של 263,728 ₪. סכום זה מגיע כדי סך של 725,968 ש"ח, המהווה את כל מסגרת התקציב שאושרה לשנת 2004. סלע המחלוקת העיקרי בין הצדדים נוגע לשאלה האם פעילות התובעת בתקופה הנתבעת (ינואר-אוגוסט 2004) מהווה עבודה נוספת שהזמינה ממנה הנתבעת ובגינה לא שולמה לה תמורה, כטענת התובעת, או שמא הינה חלק מתוכנית העבודה שהוכנה לשנת 2003 ובוצעה בפועל בסוף שנת 2003 ובמהלך התקופה הנתבעת, ובגינה קיבלה התובעת את כל הכספים המגיעים לה, כטענת הנתבעת. ובמה דברים אמורים? התובעת טוענת כי רק עבור פעילותה במהלך החודשיים הראשונים (נובמבר-דצמבר 2003) כאמור, קיבלה התשלום של 77,040 ש"ח. לדברי התובעת, היא המשיכה בפעילותה ברצף ובהיקף מלא גם לאחר תום החוזה המקורי ביום 31.12.03 ועד לסוף שנת הלימודים תשס"ד. זאת לבקשת הגב' יפה ויגודצקי, ראש מינהל מדע וטכנולוגיה בנתבעת, ועל-פי הבטחתה והתחייבותה כי במהלך המחצית הראשונה של שנת 2004 יאושר תקציב נוסף שיכסה את התחייבות הנתבעת כלפי התובעת עד סוף שנת הלימודים הנ"ל. "ההסכם שנחתם עד ה-31.12.03 הוא היה על 10% כפי שהגדירה זאת הגב' יפה ויגודצקי, 10% מ-711,000 ₪ שזה לא היווה רק כסף אלא תוכנית עבודה שנתית... הפעילות שנעשתה מעבר לדצמבר 2003 נעשתה עפ"י בקשתה של הגב' יפה ויגודצקי, לבצע את מלוא הפעילות תוך הבטחה שהתקציב עבור זה וההזמנה עבור זה תגיע לאחר שהתחלתם לבצע... ההבטחה הזו ניתנה בעל-פה בנוכחות עדים פעמיים ובוודאי שאין מסמך בכתב." (ההדגשה שלי - דא"ג) (עדות מר אייל בעמ' 9 ש' 27-23, ועמ' 17 ש' 16, ור' גם עדות מר נוה בעמ' 20 ש' 9-2). לגרסה של התובעת, דובר בפעילות נוספת על זו שכבר בוצעה על-ידה במסגרת החוזה המקורי ואשר הושלמה, לשיטתה, עד סוף דצמבר 2003: "... הפעילות מ-1.1.04 היא פעילות חדשה, אמנם באותם מקצועות, אבל זה קורס חדש, כי זה מסגרת זמן חדשה של סיסמאות ותמיכה שלנו. זה אמור להיות עד לסוף שנת הלימודים שנגמרה באוגוסט 2004." (עמ' 10 ש' 3-1). התובעת הציגה התכתבויות ודו"חות פעילות מינואר עד אוגוסט 2004 עם גורמים במשרד החינוך, ביניהם מר אהרון דיין, במטרה להראות כי הייתה פעילות נמשכת, שאף הורחבה וצברה תאוצה במהלך שנת 2004, והכל בידיעתה של הנתבעת ולשביעות רצונה המלאה. זאת ועוד, במקביל למתן השירותים, קיימו נציגי התובעת קשר רציף עם הגורמים הרלבנטיים במשרד החינוך "שהבטיחו והרגיעו כי הבטחת הגב' ויגודצקי תמומש עם קבלת אישורי התקציבים לשנת 2004 הצפוי במהלך אפריל-מאי 2004" (סעיף 12 לתצהיר מר נוה). ואולם לדידי התובעת, התקציב שיועד לפרויקט לשנת 2004, ככל הנראה הוקצה לפרויקט אחר, כך שלא נותר בקופת הנתבעת תקציב נוסף לפעילות שביצעה התובעת בחודשי המחלוקת וזו הסיבה לעיכוב תחילה בתשלום עבור פעילות זו, ולאחר מכן להכחשת החוב. כראיה לכך מפנה התובעת לפקודת התשלום של חודש דצמבר 2004 שבה מצוין מקור תקציבי אחר מזה המופיע בכל תקופת ההתקשרות בין הצדדים ואשר משויך לפרויקט נשוא ענייננו. הנתבעת דוחה מכל וכל את גרסתה של התובעת. היא טוענת כי כל הפעילות שביצעה התובעת בחציה הראשון של שנת 2004, הייתה למעשה חלק מתוכנית העבודה של שנת 2003, שויכה לתקציב של שנת 2003, והסתכמה בהעברת 8 קורסים בלבד ובהיקף נמוך יחסית (בהשוואה לשנתיים העוקבות). ר' עדותו של עד הנתבעת, מר דיין (עמ' 36 ש' 22 עד עמ' 37 ש' 5), וכן בעמ' 37 ש' 23-16: "...בוצעה עבודה עבור המשרד, הנתבעת, שסומנה בתקציב 2003 ובפועל ביצעו אותה ב-2004 ולכן מבחינתנו היא מרכיב ששייך ל-2003 ולא ל-2004. ש. אז העניין הוא תקציבי, נכון? ת. תקציב ויכולת ביצוע." עוד טען מר דיין בבית המשפט (עמ' 42 ש' 19-16): "...כיוון שלמעשה לא השלימה התובעת את העבודה לה התחייבה במהלך 2003 לאור תהליך התנעת העבודה והטמעת התוכניות, ביקשנו לאפשר לה לבצע את העבודה במהלך החודשים הראשונים של שנת 2004 ומשקיבלנו אישור על ביצוע העבודה בפועל, גם אישרנו את התשלום מתקציב 2003, ששוריין לפעילות בתחילת 2004." משמע, לשיטתה של הנתבעת, אותם הקורסים שתוכננו לחודשים נובמבר-דצמבר 2003 בוצעו בפועל בינואר-מאי 2004 (בבית המשפט טען מר דיין כי בהתאם לתנאי המכרז נמשכה הפעילות תקופה נוספת ונסתיימה במהלך חודש יוני 2004), ובגינם שולמה לתובעת, ביום 23.5.04, התמורה המלאה (77,040 ₪), זאת בהסתמך על דו"ח ביצוע לחודשים נובמבר-דצמבר 2003 וחשבונית עסקה מיום 31.12.03 (נ/9א). יתרה מזאת, לטענת הנתבעת, משהוארכה ההתקשרות בין הצדדים לקראת תום שנת הלימודים תשס"ד ולאחר שכבר החלו בחינות הבגרות, "לא היה טעם בביצוע פעילות על-ידי התובעת בהמשכה של שנת הלימודים תשס"ד" (סעיף 11 לתצהיר מר דיין). לפיכך נטען כי התובעת ביצעה קורסים נוספים רק החל משנת הלימודים הבאה, תשס"ה (מנובמבר 2004 ועד תום תקופת חוזה ההמשך בדצמבר 2004), ובגינם שולם לה הסך של 106,800 ש"ח (נ/9). לביסוס גרסתה, מפנה הנתבעת גם למסמך התובעת שכותרתו "סיכום ראשוני של פעילות למידה מרחוק תשס"ו" ולחשבונית מס של התובעת מתאריך 31.12.03 (נ/7-נ/8). כאן המקום לציין כי במסגרת תצהיר שנתן מר דיין בתמיכה לבקשת הרשות להתגונן מטעם הנתבעת (בטרם הועברה התובענה לפסים רגילים), נטען כי התובעת כלל לא סיפקה שירותים למשרד החינוך במהלך התקופה השנויה במחלוקת (ינואר עד אוגוסט 2004). בתצהיר עדותו הראשית הבהיר העד מר דיין כי הצהרתו זו לא הייתה נכונה בחלקה בשל טעות בתום לב מצדו, שכן כוונתו הייתה כי לא הוזמנו מהתובעת שירותים חדשים באותה התקופה וגם לא סופקו על-ידה בפועל שירותים חדשים מעבר לאלו שהוזמנו במסגרת החוזה המקורי. בעקבות זאת ולאור התנגדותה של התובעת לשינוי גרסת ההגנה של הנתבעת מטעמי הרחבת חזית, התרתי לנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן (בסמוך לאחר הגשת תצהיר העדות הראשית מטעמה), "וזאת על-מנת להעמיד דברים על דיוקם ולמנוע כל טענות או ספקות באשר למהות התביעה, מהות ההגנה וטענות הצדדים" (ר' פרוטוקול דיון והחלטה מיום 20.12.11). לאור החלטתי זו (שהפכה לחלוטה) אין כל מקום להידרש, שוב, לטענת התובעת בדבר שינוי חזית ועל כן דינה של טענה זו להידחות. לגופו של עניין, לאחר עיון במכלול הטענות והראיות המונחות בתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח, על-פי מאזן ההסתברויות הנדרש, את תביעתה ולפיכך עליי לדחותה, וזאת מהנימוקים שלהלן. התובעת מתנגדת לטענה שלפיה פעילותה במחצית הראשונה של שנת 2004 קשורה לעבודה שהוזמנה לחודשים נובמבר-דצמבר 2003, דהיינו כי נכללה בחוזה המקורי וגם שולמה לה. לשיטתה של התובעת, עסקינן בפעילות נוספת ונפרדת, בהיקף נרחב יותר, שבוצעה על-פי דרישתה של הנתבעת ועל-סמך הבטחתה לשלם בעבורה מתוך תקציב מאושר. משמעותה של הבטחה זו, לדידה של התובעת, היא התחייבות מצד הנתבעת לתשלום, וזאת על בסיס הזמנת העבודה בנספח התקציבי ממאי 2004 והביצוע בפועל (ר' סעיפים 245-235 וכן סעיף 259 לסיכומי התובעת). ואולם אין בנמצא (וממילא לא הוכחה) קיומה של הזמנת עבודה, בכתב, ביחס לתקופה זו. חוזה ההמשך צופה פני עתיד, דהיינו ממאי עד דצמבר 2004. אף לא הובאו בפניי ראיות המעידות על הבטחה, התחייבות או הנחייה שניתנה לתובעת, בעל-פה, על-ידי הנתבעת ומי מטעמה, בעניין ביצוע הפעילות בשנת 2004 והתגמול שבצדה. טענותיה של התובעת בנוגע לתוכן הפגישות שקיימו הצדדים (להבדיל מעצם קיומן), כמו גם בנוגע לנוהלי העבודה המקובלים במשרד החינוך בהקשר הנדון, לא הוכחו ולו בראשית ראיה. אציין כי זימונם של עדים רלבנטיים בנתבעת, דוגמת הגב' ויגודצקי, בנוגע למה שנאמר והובטח, כביכול, באותן פגישות, כלל לא התבקש וברי כי הדבר פועל לחובתה של התובעת הנושאת בנטל הוכחת גרסתה. פועל יוצא מכך הוא שיש לדחות את טענת ההבטחה המנהלית שהעלתה התובעת, על כל הנובע ממנה. גם לא שוכנעתי כי לא הייתה בידי התובעת ברירה אחרת מלבד להמשיך בפעילות חרף העדר חוזה בכתב, כנטען בסיכומיה. וזאת דווקא בשים לב להיקפו הכספי של הפרויקט והצורך בהשקעת משאבים רבים ויקרים כביכול, מצד התובעת, לשם הוצאתו לפועל. באשר להיקף הפעילות שבוצעה, טען מנכ"ל התובעת מר אייל: "העבודה בסך 77,000 ₪ הוזמנה לתקופה 15.11.03 עד 31.12.03. העבודה הזו בוצעה בין 15.11 ועד דצמבר, דווחה בחשבונית של 31.12.03... צורף אליה דו"ח ביצוע של מלוא העבודה. רוני דיין אישר אותה בחתימתו יחד עם הגב' יפה ויגודצקי, ב-22.2.04... התשלום בפועל התבצע במאי. הועברו אכן 8 קורסים בתקופה שבה זה הוזמן בנובמבר-דצמבר 2003. ב-2004 ביצענו פעילות הרבה יותר מורחבת עפ"י תוכנית העבודה המלאה בהיקף של 711,000 ₪ עפ"י החלטת ועדת הרכישות של משרד החינוך." (ההדגשה שלי - דא"ג)(עמ' 8 ש' 26 עד עמ' 9 ש' 5). על-פי עדות זו, את הסך של 77,040 ₪ שילמה הנתבעת עבור פעילות בהיקף מצומצם ביותר (8 קורסים) ואשר התקיימה בפועל במהלך החודשיים הראשונים לפעילות (נובמבר-דצמבר 2003). ואולם הוכח כי הליך התנעת פעילות התובעת ארך זמן ונתקל בקשיים בתחילת הדרך, כפי שאישרו כל נציגי התובעת וכפי העולה גם ממסמכים שצירפה התובעת. גם לא ברור מתי החלה הפעילות בפועל ובאיזה היקף, וכיצד ייתכן שבוצעו 8 קורסים בחודשים הנ"ל, כאשר על-פי מסמך התובעת (נ/7), בכל שנת הלימודים תשס"ד הסתכם היקף הפעילות ב-8 קורסים (אציין כי לטענתה של התובעת, כוונתה לקורסים עבורם שולם בפועל ולא מה שבוצע בפועל). יוצא אפוא כי התובעת לא הרימה הנטל להראות כי עסקינן בפעילות נפרדת שהוזמנה לשנת 2004, לא כל שכן להפריך את הטענה שלפיה לא הספיקה להשלים העבודה שהוזמנה ממנה בשנת 2003 ומנתה 8 קורסים, ולכן המשך הפעילות בשנת תשס"ד היה בגדר "השלמת חוסרים" כפי שגורסת הנתבעת. כפי שהוכח, העבודה שביצעה התובעת בפועל בהתאם לתוכנית העבודה לשנת 2004 ולחוזה ההמשך, התקיימה רק בשנת תשס"ה וגם שולמה במלואה. יתר על כן, על-מנת שהתובעת תהיה זכאית לכלל מסגרת התקציב לשנת הלימודים תשס"ד מושא התביעה, היה עליה לספק לנתבעת שירותים בפועל בהיקף זהה (של כל מסגרת התקציב כפי שאושרה על-ידי ועדת הרכישות). יושם לב כי החלטת ועדת הרכישות ממאי 2003 אישרה שווי התקשרות עם התובעת עד לתקרה של 711,426 ₪ עבור שנת הלימודים תשס"ד (עד אוגוסט 2004). על כך אין כל חולק. מאידך תובעת התובעת, הלכה למעשה, סכומים המגיעים לה, לטענתה, על-יסוד החלטת ועדת הרכישות וחוזה ההמשך ממאי 2004, המתייחסים לתקופה אחרת (ממאי עד דצמבר 2004) ובהם הועמדה תקרת התקציב על סך 725,968 ₪. לשיטתה של התובעת, הרחבת הפעילות כנטען, מגובה בתכתובות ובמסגרת התקציבית הגדולה שהוקצתה לפעילותה בשנת 2004, שהיא השנה היחידה שבה לא מוצתה המסגרת התקציבית שנקבעה. האם יש במסמכים ובעדויות שהביאה התובעת כדי להוכיח כי בתקופה הרלבנטית לתביעה, אכן קיימה פעילות בהיקף הנתבע על-ידה? סבורני כי התשובה לכך הינה שלילית. לא צורפו לחשבוניות העסקה נשוא התביעה דו"חות ביצוע רלבנטיים כאסמכתא לתשלום לתובעת. אלו שונים בצורתם ובתוכנם מדו"חות הפעילות שצירפה התובעת לתצהיריה, אשר חסרים פירוט בדבר מספר שעות הלימוד בקורסים השונים, התעריף לשעה והעלות לכל קורס. מר אייל לא הכחיש את האמור: "אני לא הגשתי למשרד החינוך דו"חות ביצוע פורמאליים מהסיבה שההזמנה שאני חתמתי עליה במאי והייתה צריכה לכסות את כל הפעילות, לא נחתמה ע"י המשרד לפני דצמבר ולא נמסרה לי לפני דצמבר..." (עמ' 12 ש' 31-29). לדברי העד מר אייל, נאמר לו כי ללא הארכת הסכם פורמלית אין הוא יכול להגיש חשבוניות ודו"חות ביצוע, שכן "פורמאלית הם לא יכולים לשלם לי לפני שיש הארכת הסכם פורמאלית." (עמ' 13 ש' 2-1, ר' גם עמ' 16 ש' 26-24). טענה זו לא הוכחה וגם אין בה משום הסבר מדוע לא הוגשו דו"חות הביצוע אף באיחור. ודוק - מנגנון התמורה ונוהל התשלום על-פי דו"חות מפורטים, המאושרים על-ידי משרד החינוך, של כל השירותים שביצעה התובעת, בצירוף חשבונית מפורטת שהוצאה עבורן, נקבעו בחוזה המקורי והיו תקפים לכל תקופת ההתקשרות, כולל ההארכות. בסעיף 16 לתצהירו, מתאר מר דיין את האופן שבו בוצעו התשלומים לתובעת לאורך תקופת ההתקשרות החוזית בין הצדדים, למעט התקופה שבמחלוקת, לפי טענתו: "...התובעת הוציאה חשבונית עסקה בגין כל תקופה בה סיפקה למשרד החינוך שירותים בפועל וצירפה לחשבונית העסקה דוחות ביצוע המפרטים את כמות שעות הלימוד בקורסים השונים לצד תעריף כל שעה. מאידך, משרד החינוך בדק את דוחות הביצוע ואת חשבוניות העסקה ומשמצאם נכונים ותואמים הוציא הוראת ביצוע לתשלום לאגף הכספים, לאחריה שולמה לתובעת תמורה מלאה בגין השירותים שסיפקה בפועל בתקופה הנדונה." בתמיכה לאמור הוצגו בפניי חשבוניות עסקה ודו"חות ביצוע של התובעת, עם אישור של משרד החינוך, כמו גם הוראות ביצוע לתשלום ותשלומים של משרד החינוך (נ/9א - נ/9יג). התובעת הצליחה לסתור את הנטען לעיל כאשר הראתה כי העבודה שהוזמנה לחודשים נובמבר-דצמבר 2003, לכאורה אושרה לתשלום על-ידי הנתבעת כבר בחודש פברואר 2004, על סמך דו"ח ביצוע של התובעת מיום 31.12.03. לדידי התובעת, יש בכך משום הודאה מצד הנתבעת ולפיה העבודה שהוזמנה לתקופה האמורה בוצעה עד תום ואין היא יכולה לטעון בדיעבד כי הושלמה רק לאחר מכן. ובלשונה של התובעת: "לא ייתכן שהנתבעת שילמה לספק מראש בגין שירות שלא סופק! הדבר מנוגד למנגנון התשלום בחוזה ובמכרז, מנוגד לנוהג בין הצדדים לאורך כל תקופת ההתקשרות (ומנוגד להתנהלות הכספית של הנתבעת בכלל)..." (סעיף 142 לסיכומי התובעת). בבית המשפט הבהיר מר דיין כי דרישת התשלום הנ"ל אושרה רק בחודש מאי 2004, משהתקבל בידיו "הדו"ח המלא", שאותו כלל לא טרח להציג במהלך המשפט. עוד הוסיף העד מר דיין: "לא קיבלתי לידי כל דו"ח שמתייחס לתקופה ינואר-יוני 04' שמתייחס לעבודה שהיא מעבר ל-8 קורסים שאושרו לביצוע בנובמבר-דצמבר 03' והותרו לביצוע בינואר-מאי 04'. דו"חות ביצוע אחרים לא הובאו לידיעתי מעולם." (עמ' 45 ש' 25-23). רוצה לומר, שגם אם הייתה חריגה מנוהלי העבודה של הנתבעת ביחס לתקצובה של פעילות התובעת בשנת 2004, באופן זה ששויכה לתוכנית העבודה ולתקציב השנה שקדמה לה, הרי שאין בכך כדי לגבש זכותה של התובעת לקבלת הכספים, מבלי שהציגה את הראיות הנדרשות, שמהן ניתן לגזור את היקף השירותים שסיפקה וסיכום כל העלויות לצורך קבלת התשלום. בחקירתו הנגדית אישר מר אייל כי ההתייחסות בדו"חות הפעילות השוטפת של התובעת הינה לקורסים שבוצעו בשנת 2003 והמשיכו בשנת 2004. לדבריו, מבחינה פדגוגית מדובר באותה הפעילות אך לא מבחינת "הפעילות החוזית": "מדובר באותם בתי ספר, מדובר באותה פעילות שנמשכה 4 שנים ברציפות, רק שהיא הוזמנה בפלחים, כל פעם לחודש, לחודשיים, לשישה חודשים. מעולם לא היתה הזמנה מלאה לשנת לימודים." (עמ' 16 ש' 4-1). כאמור, דו"חות ביצוע לתקופה הרלבנטית, כנדרש בחוזה בין הצדדים, לא התקבלו וממילא לא אושרו. לא זו אף זו - הנתבעת טוענת בסיכומיה, בהסתמך על נספח הצעת המחיר בחוזה המקורי (נ/3) והנוהג בין הצדדים, כי התשלום לתובעת חושב על-פי רוב כביצוע "שעת הוראה". קורס הוגדר כמקצוע לימוד מסוים המורכב מ-30 שעות הוראה וכולל את כל יחידות התוכן לאותו מקצוע לימוד (אשר יכול להתחלק למספר קורסים) (ר' גם סעיף 7 לסיכומי התובעת). בעניין זה העידה הגב' שרית קיצוני, מנהלת הפרויקט בתחום ההדרכתי, הפדגוגי והמנהלתי מטעם הנתבעת: "מקצוע מסוים הוגדר כקורס והוא ניתן כבלוק של חומר של היקף של חומר. תלמיד יכול להיכנס בעצם מס' פעמים לאותו שיעור, ולכן זה לא היקף של שעות אלא היקף של חומר." וכן: "...היקף של שיעור של 30 שיעורים זה דבר אחר מאשר שעות השימוש. ילד בעיקרון יכול להיכנס 100 פעמים בתיאוריה לאותו שיעור. קורס הוא יחידת תוכן..." (עמ' 27 ש' 30-24). לגרסת התובעת, היא העמידה לרשות הנתבעת, לאורך תקופת ההתקשרות, חומרי לימוד במקצועות שונים המתאימים מבחינה פדגוגית לשנת לימודים מלאה, תוך השקעת המשאבים הנלווים הדרושים, ללא תלות בהיקף או בקצב השימוש בשירות (דוגמת הרשאות לתלמידים המאפשרות השתתפות בשיעורים, תמיכה טכנית ופדגוגית וכיוצ"ב). ואולם מהדו"חות שהציגה התובעת לא נהיר מהי העלות המדויקת של השירות ביחס לתקופה הנתבעת. כל שעולה מהם הוא שהתובעת פעלה ב-9 בתי ספר, בכ-18 קבוצות לימוד שונות, וכי הועברו 8 מקצועות לימוד. אף אין בעדויות שהביאה התובעת כדי לסייע בכימות היקף העבודה שביצעה בפועל בחודשים ינואר עד מאי 2004. לדברי המנכ"ל מר אייל התבצעו בסה"כ בין 72 ל-144 קורסים, בעוד שהגב' נירה ירון, אשר הייתה אחראית מטעם התובעת על הדיווח לשם ביצוע התשלום, כלל לא ידעה להשיב בכמה קורסים מדובר. בבית המשפט התברר גם כי ניתנה אפשרות לכל תלמיד להיכנס למקצועות נוספים וכך למעשה הורחבו הקבוצות והפעילות, ללא קבלת אישור פוזיטיבי מהנתבעת. אוסיף כי בניגוד לעדויות התובעת, הצהירה עדת הנתבעת הגב' קיצוני, שההתכתבויות נשוא התביעה, כפי שהוחלפו בין הצדדים, מתייחסות כולן לפעילות התובעת בחציה הראשון של שנת 2004 והסתכמו כאמור בהעברת 8 קורסים בלבד. משמע, אין מדובר בהתרחבות הפעילות. לגבי הפעילות שתוכננה לחודשי הקיץ (מרתונים לבגרויות), הודה מר אייל כי זו לא בוצעה לבסוף, בהעדר מקור תקציבי, אלא שהודעת הנתבעת בעניין זה הגיעה, לדבריו, רק לאחר שהתובעת סיימה את הכנת כל תוכנית העבודה ומערך הלימוד הנחוץ (ר' גם סעיף 2 לכתב התשובה מטעם התובעת). כשנשאלה הגב' ירון לגבי הפעילות בחודשים אלו השיבה: "הוכנו חומרים. אני לא זוכרת אם היתה פעילות בפועל" (עמ' 24 ש' 18). גם במסמך התובעת (נ/7) צוין במפורש כי בשנת תשס"ד לא הייתה פעילות של התובעת במסגרת הבגרויות. ממילא לא הוצגה כל ראיה לפעילות שכזו. סיכומו של דבר, התובעת כשלה להביא ראיות להוכחת העבודה שביצעה בחודשי המחלוקת, בהיקף שנתי מלא או גדול מזה שהוזמן ובוצע בחודשים נובמבר-דצמבר 2003. ממילא לא הוכחה קיומה של התחייבות מצד הנתבעת - לא ביחס לתקופה הנתבעת ולא ביחס להיקף העבודה הנטען. התובעת גם לא הוכיחה כי העבודה שביצעה בחודשי המחלוקת היא עבודה נוספת ונפרדת מהעבודה שהוזמנה בשנת 2003 ועל כן מגיעה לה תמורה בגין פעילותה זו, שלא שולמה לה. מעבר לאמור, יש לתת את הדעת גם להתנהלות התובעת ביחס לדרישת החוב, עובר להגשת התביעה, התנהלות שיש בה כדי לחזק את גרסת הנתבעת כי אין ממש בתביעה. כך למשל, משטוענת התובעת כי דרשה את תשלום התמורה פעמים רבות ומאז שנת 2004, אך לא צירפה כל אסמכתאות לכך. הימנעות זו מהצגת מסמכים רלבנטיים פועלת לחובת התובעת. כמו כן, בדו"ח ביצוע שנתי לשנת תשס"ה, לא הזכירה התובעת חוב נטען כלשהו ואף הצהירה שאין לה דרישות תשלום נוספות (נ/10). כשעומת מר אייל עם האמור במסמך, התחמק ממתן הסבר ברור והסתפק באמירה כי "מדובר באי הבנת הנקרא בסיסית" (עמ' 11 ש' 29-27). גם הגשת התביעה בשיהוי, אשר נעוץ, לטענת התובעת, ביחסי המסחר שקיימו הצדדים, אינה מובנת, משחלפו כחמש שנים מתום התקופה הנתבעת וכשנתיים ימים מאז סיום ההתקשרות. בשולי הדברים אציין כי התובעת, במסגרת סיכומיה האוחזים עשרות עמודים, העלתה טיעונים חדשים שאינם מופיעים בכתבי בי-הדין שהגישה, ובאופן שיש בהם כדי להרחיב את יריעת המחלוקת בין הצדדים. מבין שלל טיעוניה, לא מצאתי ולו טיעון אחד המצביע על ראיות שלפיהן התובעת סיפקה שירותים בתקופה הנתבעת, אשר בגינם לא שולמו לה כספים. למעלה מן הצורך אתייחס, בתמצית, למספר טענות שהעלתה התובעת בסיכומים. התובעת סבורה כי נטל הבאת הראיות והשכנוע מוטל על כתפי הנתבעת בהיות הגנתה מסוג "הודאה והדחה" לכאורה. אין בידי להסכים עמה, בשים לב למחלוקת העובדתית והמהותית לגבי ביצוע העבודה בהיקף הנתבע על-ידי התובעת. עוד סבורה התובעת כי כל הגנתה של הנתבעת מתבססת על עדות יחידה של מר דיין, שיש לו אינטרס בתיק נוכח תפקידו בנתבעת, ובהיותה בבחינת עדות כבושה שאין ליתן בה אמון. בנוסף מלינה התובעת על הימנעות הנתבעת מלהעיד בעלי תפקידים נוספים ורלבנטיים מטעמה, תחת הבאתה של הגב' קיצוני לעדות שלא היה בה כדי לתרום באופן ממשי לבירור המחלוקת (משלא הייתה מעורבת בהיבטים החוזיים והכספיים של הפרויקט). אכן, העלה מר דיין בחקירתו טענות חדשות ונוספות על אלו המופיעות בתצהיר עדותו הראשית, ואף סותרות העדות שמסר בדיון בבקשת הרשות להתגונן (למשל לעניין התקופה לגביה הוזמנו קורסים, אפשרות השלמתם באיחור ושריון התקציב עבורם לשנה הבאה). נהיר כי יש בשינויי הגרסאות כדי לכרסם במשקל עדותו של העד, קל וחומר כאשר לא הוצג ולו בדל של ראיה לשם תמיכה בטענות הנזכרות לעיל. ואולם בענייננו לא בוססה ההכרעה על עדות זו בלבד אלא על כך שהתובעת לא הצליחה להביא ראיות ממשיות המצביעות על זכאותה לתשלום. מה גם שכאמור, נטל ההוכחה היה ונותר על כתפי התובעת שכשלה בהוכחת גרסתה. התובעת עצמה יכולה הייתה לו רצתה, לזמן לעדות גורמים רלבנטיים אצל הנתבעת (אשר לא הוזמנו על-ידי הנתבעת), שהיו יכולים לתרום לבירור המחלוקת, כגון את גב' יפה ויגוצקי. הדבר לא נעשה. לראשונה טוענת התובעת בסיכומיה טענות חלופיות שלפיהן מגיעים לה הסכומים אותם היא תובעת מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט או מכוח דוקטרינת "קיום חוזה בתום לב". משמדובר בטענות חדשות שלא בא זכרן בכתבי הטענות מצד התובעת ולנוכח התנגדות הנתבעת להעלאתן בשלב מאוחר זה, הרי שדינן להידחות בהיותן בגדר הרחבת חזית אסורה. סוף דבר לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת (לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסך כולל של 25,000 ₪. דיני חינוךמשרד החינוך