טענה בעל-פה נגד מסמך בכתב, מחייבת הוכחה של טענה זו באמצעות מסמך בכתב לפי סעיף 80 סיפא לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני, שזו לשונו: תביעות הנוגעות להתחייבויות וחוזים או לשותפות, למוכסנות או להלוואות שעל פי הרגיל והנהוג הם נעשים במסמך בכתב, והעולות על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב. טענה ותביעה נגד מסמך בכתב בנוגע לדברים האמורים, אף אם איננה עולה על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב או ע"י הודאתו או פנקסו של הנתבע. ואמנם, כידוע, "כאשר עסקה כלשהי באה לכלל ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא, כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם; ועל כן, המגמה הבסיסית, הן של החוק - הוראת הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני - והן של ההלכה הפסוקה, היא שלא להתיר הבאת עדות בעל פה "כנגד תוכנו" של מסמך" (י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה (2009), עמ' 1501, ההדגשות במקור- א.ל.ע.). על-פי ההלכה הפסוקה, האיסור הנובע מן הסיפא של סעיף 80 הנ"ל, שעדיין נותר חלק מן הדין החל בארץ, מתייחס אך ורק ל"טענה הנטענת נגד המסמך", בעוד שאין מניעה להוכיח על-ידי ראיה בעל-פה שהיו מעבר לחוזה הסכמות שבעל-פה או שבהתנהגות (שם, עמ' 1507-1506 והאסמכתאות המוזכרות שם). מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב: בפניי שתי תביעות שהדיון בהן אוחד: האחת, תביעה כספית של חברת שיא לוגיסטיקה והפצה בע"מ (להלן: "התובעת") נגד חברת ארז ריהוט תעשייתי בע"מ (להלן: "הנתבעת") על סך של 286,454 ₪ (ת"א 2095/09). השנייה, התנגדות לביצוע שיק על סך של 41,338.28 ₪ (להלן: "השיק"), אשר נמשך על-ידי התובעת לפקודת הנתבעת ולאחר מכן בוטל על-ידי התובעת וממילא לא כובד על-ידי הבנק בשל העדר כיסוי מספיק. השיק הוגש לביצוע על-ידי הנתבעת בלשכת ההוצאה-לפועל בנתניה וביצועו עוכב לאור ההתנגדות שהגישה התובעת (תא"מ 23597-07-09). רקע עובדתי התובעת הינה חברה פרטית העוסקת, בין היתר, באחסנה והפצה של מוצרים שונים. הנתבעת הינה חברה פרטית המתמחה בתכנון וייצור מרכזים לוגיסטיים שונים. בשנת 2007 התקשרה התובעת עם הוצאת הספרים מודן הוצאה לאור בע"מ (להלן: "מודן") בהסכם לאחסנת והפצת ספרים של מודן. בעקבות זאת התקשרה התובעת ביום 25.9.2007 עם חברת האחים קרטין השקעות בנכסים בע"מ בהסכם לשכירת מבנה בשטח של 2,500 מ"ר עם חצר היקפית בשטח של 1,186 מ"ר, הנמצא באזור התעשייה הצפוני באשדוד (להלן: "המבנה", הסכם השכירות צורף כנספח א' לכתב-התביעה). במקביל לשכירת המבנה, פנתה התובעת לנתבעת בבקשה להתקין מדפים במבנה, שעל גביהם יאוחסנו הספרים (להלן: "המדפים"). לטענת התובעת, הוצגה לנתבעת מלכתחילה דרישה בעל-פה כי המדפים יעמדו בדרישות התקן הישראלי לעניין יציבות המדפים בפני רעידת אדמה, וזאת בשל משקלם הרב של הספרים שנועדו המדפים לשאת. כן טענה התובעת כי הנתבעת נדרשה להציג בפניה אישור מהנדס מוסמך לעניין זה. ביום 17.10.2007 הגישה הנתבעת לתובעת הצעת מחיר מס' 11131-5 להתקנת המדפים במבנה (להלן: "הצעת המחיר", נספח ב' לכתב-התביעה). יצוין כי בהצעת המחיר לא צוין דבר בנוגע לדרישה הלכאורית של התובעת כי המדפים יעמדו בדרישות התקן הישראלי, כמו גם בדבר הצורך באישור מהנדס בעניין זה. בעקבות הצעת המחיר הוסכם בין הצדדים על אספקת והתקנת המדפים בתמורה לסך כולל של 292,464 ₪ בצירוף מע"מ. התובעת משכה אפוא לפקודת הנתבעת תשעה שיקים על סכום זה, לפי הפירוט הבא: שיק על סך של 41,806 ₪ ליום 18.11.2007. שיק על סך של 6,480 ₪ ליום 18.12.2007. שיק על סך של 41,338.28 ₪ ליום 28.1.2008. שיק על סך של 41,338.28 ₪ ליום 28.2.2008. שיק על סך של 41,338.28 ₪ ליום 28.3.2008. שיק על סך של 41,338.28 ₪ ליום 28.4.2008 (זהו השיק נשוא ההתנגדות - א.ל.ע.). שיק על סך של 41,338.28 ₪ ליום 28.5.2008. שיק על סך של 41,338.28 ₪ ליום 28.6.2008. שיק על סך של 41,338.28 ₪ ליום 28.7.2008. צילומי חשבוניות הנתבעת והשיקים צורפו כנספחים ג' ו-ד' לכתב-התביעה, בהתאמה. אין מחלוקת בין הצדדים כי המדפים הותקנו בחודש נובמבר 2007 וכי הספרים אוחסנו על גביהם במשך קרוב לשנתיים. ביום 1.6.2009 הודיעה מודן לתובעת בכתב על פינוי המבנה החל מיום 1.9.2009, וזאת בשל העדר ספרינקלרים במבנה. להלן נוסח מכתבה של מודן לתובעת (נספח י"ד לכתב-התביעה): לכבוד שיא לוגיסטיקה והפצה בע"מ א.נ., הנדון: המבנה באיזור התעשיה הצפוני אשדוד כפי שידוע לכם עניין הספרינקלרים הינו מהותי ביותר ובלעדיו לא ניתן להמשיך ולעשות שימוש במחסן שבנדון המאחסן את ספרינו. לאחר שהמו"מ שנוהל ישירות עם חברת האחים קרטין [משכירת המבנה - א.ל.ע.] להתקנת הספרינקלרים נכשל לא נותרה לנו הברירה ואנו נאלצים לפנות את המחסן וזאת החל מיום 1.9.09. בכבוד רב, עודד מודן, מנכ"ל מודן הוצאה לאור בע"מ אין מחלוקת בין הצדדים כי לאחר פינוי הספרים מן המבנה מכרה התובעת את המדפים לצד ג' בתמורה לסך של 70,000 ₪. ההתכתבויות בעניין חוזק המדפים להשלמת תיאור עובדות המקרה יש להציג גם את ההתכתבויות השונות בין הצדדים ביחס לחוזקם של המדפים. מעבר לטענה הנ"ל של התובעת, לפיה הוצגה לנתבעת מלכתחילה דרישה בעל-פה כי המדפים יעמדו בדרישות התקן הישראלי לעניין יציבות המדפים בפני רעידת אדמה וכן דרישה להציג בפני התובעת אישור מהנדס מוסמך בנושא זה, הרי שהתכתובות הראשונות בין הצדדים בעניין זה הופיעו רק בסביבות החודשים מרץ-אוגוסט 2008, כלומר זמן רב יחסית לאחר שהמדפים הותקנו על-ידי הנתבעת והתובעת החלה להשתמש בהם: ביום 27.3.2008 הגישה הנתבעת לתובעת הצעת מחיר לאספקת, הובלת והתקנת "מגדל אלכסונים", אשר נועד לחזק את המדפים. הצעת המחיר כללה גם אישור קונסטרוקטור בתמורה לסך של 2,500 ₪ ובסך הכול עמדה על סך של 26,320 ₪ כולל מע"מ (נספח ה' לכתב-התביעה). ביום 1.4.2008 כתב מר גדעון הראל מטעמה של התובעת פקס לנתבעת, שבו דרש אישור מהנדס על כך שהמדפים עומדים בדרישות התקן והתריע כי "בינתיים אני משעה את התשלומים שהעברנו אליכם עד לפיתרון הבעיה" (נספח ז' לכתב-התביעה). ואמנם, השיק נשוא ההתנגדות, שמועד פירעונו היה כאמור 28.4.2008, בוטל באותה עת על-ידי התובעת. בסביבות חודש אוגוסט 2008 הותקן מגדל האלכסונים במבנה על-ידי הנתבעת. ביום 4.12.2008 ביקר במבנה הקונסטרוקטור מטעם הנתבעת, מר אריה מאירוביץ' (להלן: "הקונסטרוקטור"), ובאותו יום שלח פקס לנתבעת ובו ממצאיו כדלקמן (נספח ח' לכתב-התביעה): לאחר ביקורי באתר מצאתי לנכון לאשר שאכן מרכיבי המערכת מתאימים להגדרות שהוגדרו ועומדים בתקנים המקובלים במערכות מסוג זה. בנוסף למגדלי האלכסונים שהותקנו במערך עפ"י בקשתי מוצא אני שנדרש לחבר את הטורים הבודדים בקורות רוחב מעל המעברים על מנת לייצבם בציר הרוחב ובנוסף לחבר קושרות גב אל גב בטורים הכפולים. יצוין כי יתר שלושת השיקים שנותרו בידי הנתבעת וטרם נפרעו במועד משלוח מכתבו של מר גדעון הראל, אשר מועד פירעונם היה כאמור בחודשים מאי-יולי 2008, הופקדו במועדם על-ידי הנתבעת וכובדו על-ידי התובעת. בנוסף לכך, התחייבה התובעת לשלם לנתבעת סך נוסף של 11,650 ₪ בצירוף מע"מ בגין התקנת מגדל האלכסונים וקבלת אישור הקונסטרוקטור (הסכום שצוין בהצעת המחיר הנ"ל של הנתבעת מיום 27.3.2009 הופחת בכ-50% לאחר מו"מ בין הצדדים - ראו חשבונית הנתבעת מיום 17.8.2008 אשר צורפה כנספח ו' לכתב-התביעה). סדרה נוספת של התכתבויות בין הצדדים החלה בחודש מרץ 2009. בחודש זה יזמה התובעת עריכתו של "דו"ח אנליזות חוזק/יציבות/רעידות אדמה/תנודות" על-ידי המהנדס ד"ר דורון שלו (להלן: "ד"ר שלו") (נספח ט' לכתב-התביעה). הדו"ח, שהתבסס על מודל מתמטי של כוננית מייצגת, מצא ליקויים במדפים בתחומים מכאניים שונים, קרי סטטיקה, תנודות, יציבות (קריסה) ותגובה לרעידות אדמה. בעקבות הדו"ח הנ"ל של ד"ר שלו פנה בא-כוח התובעת לנתבעת במכתב מיום 30.3.2009 (נספח י"א לכתב-התביעה), שבו נכתב בין היתר: בהתאם לדו"ח הנ"ל יש לבצע פעולות של חיזוק ותיקון ע"י פירוק כל המדפים ופינוי הסחורה המאוכסנת עליהם והכל כמפורט לדו"ח הנ"ל. ... אין כל אפשרות מעשית לפנות את מאות אלפי הספרים הנמצאים ע"ג המדפים וזאת לאחר שאין מקום חלופי לאכסנם מה גם שפינוי הספרים יגרום לכך שמרשתי לא תוכל לספק את שירותיה לחברת מודן עובדה אשר תגרור את מרשתי להפרת ההסכם בינה לבין חברת מודן. ... הנני להציע כי תתקיים פגישה במשרדי ובה נדון על האפשרויות לצמצום הנזקים הנגרמים למרשתי... במכתב נוסף של בא-כוח התובעת מיום 8.6.2009 (נספח י"ב לכתב-התביעה) חזר הלה על האמור במכתב הקודם, אך הדגיש כי לאור החלטתה של מודן לפנות את המבנה, אין עוד צורך לבצע את תיקון וחיזוק המדפים: 3. לצורך אכסנת הספרים הנ"ל התקנתם במושכר הנ"ל מדפים אשר עפ"י דו"ח שצורף למכתבי שבסימוכין היה צורך לבצע פעולות של תיקון וחיזוק של המדפים ולצורך כך היה צריך לפרק את המדפים מהספרים המאוכסנים כמפורט בדו"ח אשר צורף למכתבי שבסימוכין. 4. עד עצם היום הזה טרם נעשה דבר על ידכם. 5. חברת מודן הודיעה למרשתי כי הינה עוזבת את המושכר ועוברת למבנה אחר וזאת החל מיום 1.9.09. 6. בנסיבות אלו אין כל צורך יותר לבצע תיקון ו/או חיזוק של המדפים. יצוין כי בהמשך התנהלו בין באי-כוח הצדדים התכתבויות נוספות אשר צורפו לכתב-התביעה (נספחים י"ב-כ"ג). טענות הצדדים לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את התחייבותה הבסיסית כלפיה, לפיה המדפים יעמדו בדרישות התקן הישראלי לעניין יציבות המדפים בפני רעידת אדמה ויוצג אישור מהנדס מוסמך בנושא זה. עוד טענה התובעת כי מדובר בהפרה יסודית של הסכם ההתקשרות בין הצדדים, באופן המקנה לה זכות לבטל את ההסכם תוך השבה מלאה של הסכומים ששילמה לנתבעת בגין המדפים. בנסיבות אלה תבעה התובעת מן הנתבעת לשלם לה את הסכומים הבאים: סך של 186,550 ₪ בגין השבת הכספים ששילמה התובעת בפועל לנתבעת (בקיזוז מע"מ ששולם אז בשיעור של 15.5% וללא השיק שבוטל, וכן בקיזוז סך של 70,000 ₪ בגין מכירת המדפים לצד ג'). עוד טענה התובעת כי לסכום שיושב לה כאמור יש להוסיף מע"מ (סך הכול נכון ליום התביעה 217,331 ₪). שכר טרחתו של ד"ר שלו בסך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ (סך הכול נכון ליום התביעה 17,475 ₪). דמי שכירות המבנה מיום 10.9.2009 ועד ליום 1.12.2009 בסך של 44,333 ₪ בצירוף מע"מ (סך הכול נכון ליום התביעה 51,648 ₪). זאת, הואיל ולטענת התובעת אילו הייתה הנתבעת מפרקת את המדפים במועד היה ניתן לסיים את הסכם השכירות של המבנה עוד ביום 10.9.2009. סך הכול, כאמור, סך תביעה כולל של 286,454 ₪. כן טענה התובעת כי ממילא יש לקבל את התנגדותה לביצוע השיק על-ידי הנתבעת. הנתבעת, מצידה, טענה כי יש לדחות את התביעה שהוגשה נגדה וכן את התנגדות התובעת לביצוע השיק. לטענת הנתבעת, מעולם לא הוסכם בין הצדדים כי תנאי להתקשרות ביניהם הינו קבלת אישור מהנדס, ועל כל פנים ודאי שלא היה מדובר בתנאי שהפרתו מהווה הפרה יסודית. עוד טענה הנתבעת בהקשר זה, כי במועד ההתקשרות לא היה כל תקן ישראלי המתייחס למדפים והתקנתם, בעוד שהתקן הכללי בנושא של רעידות אדמה לא התייחס לכל עסק או מוצר מן הסוגים אותם מספקת הנתבעת. עוד טענה הנתבעת כי דרישות התובעת בעניין תיקון וחיזוק המדפים הופיעו רק בשלב מאוחר יותר לשלב ההתקשרות בין הצדדים, וכי התובעת מעולם לא דרשה לבטל את ההסכם בין הצדדים ולבצע השבה הדדית, אלא אך דרשה למצוא פתרון מוסכם על הצדדים. אדרבא, התובעת מעולם לא הודיעה לנתבעת על ביטול ההסכם אלא פעלה כל העת כמי שמבקשת לקיים אותו, ורק לאחר שהתברר לה כי אין עוד צורך במדפים בשל סיום ההתקשרות בינה לבין מודן, ביקשה לבטל את ההסכם. ההליכים השיק הוגש לביצוע על-ידי הנתבעת ללשכת הוצאה-לפועל בנתניה ביום 29.6.2009. תביעת התובעת הוגשה לבית-משפט זה ביום 26.10.2009. ביום 18.1.2010 הגיעו הצדדים להסכמה בתא"מ 23597-07-09 - שניתן לה תוקף של החלטה על-ידי בית-משפט השלום בנתניה (כבוד הרשם צ' לרנר) - לפיה ניתנה לתובעת הרשות להתגונן מפני ביצוע השטר והתיק הועבר לבית-משפט זה כך שהדיון בו יאוחד עם תביעת התובעת בת"א 2095/09. עוד נקבע באותה החלטה כי חרף סכום השיק התיק לא יידון בסדר-דין מהיר וכי הוצאות הדיון בבקשת הרשות להתגונן, בסך של 1,200 ₪, ישולמו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי. לאחר ישיבת קדם-משפט ראשונה שהתקיימה בפניי ביום 13.12.2010, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית והתקיים קדם-משפט נוסף בפניי ביום 3.11.2011, שבעקבותיו נקבע התיק להוכחות. בין לבין הגישה הנתבעת בקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה. בקשה זו נדונה בימים 30.4.2012 ו-9.5.2012 בפני כבוד הרשמת ר' ארד. ביום 4.6.2012 ניתנה החלטת כבוד הרשמת, לפיה חויבה התובעת להפקיד ערבות בקופת בית-המשפט בסך של 25,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעת. דיון ההוכחות בפניי התקיים שלשום, ביום 4.2.2013, ובמסגרתו נחקרו בפניי על תצהיריהם ד"ר שלו, מר יוסי ורולקר (עובד של מודן), מר גדעון הראל (מנהל לשעבר ובעל מניות של התובעת), מר יעקב צ'אושו (מנהל ובעל מניות של התובעת), מר ארז דבקרוף (מנהל השיווק של הנתבעת) ומר אלון דלאל (מנהל המפעל של הנתבעת). הצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה, ומכאן פסק-הדין. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי-הטענות, בתצהירים ובמוצגים, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ואת סיכומיהם, הגעתי לכלל דעה כי יש לדחות את תביעת התובעת וכן לדחות את התנגדותה לביצוע השיק. זאת, מן הטעם כי כלל לא הוכח בפניי כי הסכם ההתקשרות בין הצדדים הופר על-ידי הנתבעת. יתרה מכך, אף אם נניח לטובת התובעת כי הסכם ההתקשרות בין הצדדים הופר על-ידי הנתבעת (וכאמור, אינני סבורה כי זה המצב), הרי שאין בכך בכדי לסייע לתובעת, וזאת מפני שהתובעת עצמה בחרה בזמן אמת לקיים את ההסכם ולא לבטלו. אדון אפוא בשתי אפשרויות אלה על-פי סדרן. הפרת ההסכם בין הצדדים על-ידי הנתבעת כאמור, אני סבורה כי כלל לא הוכח בפניי כי הסכם ההתקשרות בין הצדדים הופר על-ידי הנתבעת בשל אי-מילוי דרישתה הלכאורית של התובעת, לפיה המדפים יעמדו בדרישות התקן הישראלי לעניין יציבות המדפים בפני רעידת אדמה ויוצג אישור מהנדס מוסמך בנושא זה. ודאי שאין מדובר בהפרה יסודית לפי סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות"), קרי "הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית". הגעתי למסקנה זו בהסתמך על שני נימוקים עיקריים: האחד, תוכן ההסכם בין הצדדים; והשני, עצם קיומו, או ליתר דיוק אי-קיומו, של תקן רלוונטי. אשר לתוכן ההסכם בין הצדדים, הרי שבכל המסמכים הרבים שהוצגו על-ידי התובעת עצמה, הרלוונטיים למועד ההתקשרות בין הצדדים בסביבות חודש אוקטובר 2007, לא נכללה כל דרישה מצד התובעת בנוגע לכך שהמדפים יעמדו בדרישות התקן הישראלי לעניין יציבותם בפני רעידת אדמה ויוצג אישור מהנדס מוסמך בנושא זה. טענה בעל-פה נגד מסמך בכתב, מחייבת הוכחה של טענה זו באמצעות מסמך בכתב לפי סעיף 80 סיפא לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני, שזו לשונו: תביעות הנוגעות להתחייבויות וחוזים או לשותפות, למוכסנות או להלוואות שעל פי הרגיל והנהוג הם נעשים במסמך בכתב, והעולות על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב. טענה ותביעה נגד מסמך בכתב בנוגע לדברים האמורים, אף אם איננה עולה על עשר לירות, צריך להוכיח במסמך בכתב או ע"י הודאתו או פנקסו של הנתבע. ואמנם, כידוע, "כאשר עסקה כלשהי באה לכלל ביטוי בכתב, ההנחה הבסיסית היא, כי הכתב מסכם את כל הפרטים שהצדדים לעסקה הסכימו עליהם; ועל כן, המגמה הבסיסית, הן של החוק - הוראת הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאני - והן של ההלכה הפסוקה, היא שלא להתיר הבאת עדות בעל פה "כנגד תוכנו" של מסמך" (י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה (2009), עמ' 1501, ההדגשות במקור- א.ל.ע.). על-פי ההלכה הפסוקה, האיסור הנובע מן הסיפא של סעיף 80 הנ"ל, שעדיין נותר חלק מן הדין החל בארץ, מתייחס אך ורק ל"טענה הנטענת נגד המסמך", בעוד שאין מניעה להוכיח על-ידי ראיה בעל-פה שהיו מעבר לחוזה הסכמות שבעל-פה או שבהתנהגות (שם, עמ' 1507-1506 והאסמכתאות המוזכרות שם). ואולם, לאור העדויות שנשמעו בפניי אף אינני מקבלת את טענת התובעת כי הציגה דרישה כלשהי בעל-פה בעניין זה בפני הנתבעת במועד ההתקשרות בין הצדדים. בעניין זה התרשמתי כי אין ליתן אמון בעדותם של עדי התובעת, לפיה התובעת הציגה בפני הנתבעת דרישה כלשהי בעל-פה במועד ההתקשרות בעניין התקן ואישור המהנדס, ואף לא בטענתם כי דרישה זו הוצגה בפני התובעת כדרישה מהותית ויסודית. יתרה מכך, ככל שהייתה דרישה כזו בעל-פה מצד התובעת במועד ההתקשרות (וכאמור, אינני סבורה כי זה היה המצב), הרי שהתובעת ויתרה עליה בכך שקיבלה את הצעת המחיר שהוגשה לה על-ידי הנתבעת, דאגה להתקנת המדפים על-ידי הנתבעת, שילמה עבור המדפים ואחסנה את הספרים על גבי המדפים. בהקשר זה יצוין כי אף העדים מטעם התובעת לא ידעו ליתן כל הסבר לכך שבפועל המשיכו בהתקשרות עם הנתבעת ולא ביטלו באופן מיידי את ההסכם. לעומת זאת, התרשמתי מעדי הנתבעת, שעדותם הייתה מהימנה, קוהרנטית ועקבית, והתיישבה עם המסמכים שצורפו, כאשר ממנה עלה כי במועד ההתקשרות התובעת כלל לא העלתה דרישה כלשהי בעל-פה בעניין התקן ואישור המהנדס. עוד העידו העדים מטעם הנתבעת כי התובעת ביקשה באותה עת לחסוך בעלויות ודרשה לקבל ממספר ספקים הצעות מחיר בגין הפריטים השונים כבודדים ולא בגין מערכת המדפים כולה, ולכן אף לא הוצע לה כי המערכת תיבדק על ידי קונסטרוקטור - בדיקה הכרוכה בעלות נוספת. בעניין אישור קונסטרוקטור זה אף העיד מר ארז דבקרוף כי גורם המבקש אישור כזה מן הנתבעת משלם בנפרד עבור אישור זה (עמ' 39 לפרוטוקול, שורות 13-12), ולעדות זו נמצא חיזוק בעובדה כי לאור הדרישה המאוחרת יותר של התובעת לקבלת אישור קונסטרוקטור דרשה הנתבעת תשלום נפרד עבור אישור זה בהצעת המחיר מיום 27.3.2008 (נספח ה' לכתב-התביעה). לא זו אף זאת. אף כאשר העניין התעורר בשלב מאוחר יותר, בסביבות החודשים מרץ-אוגוסט 2008, והגיע לכדי ביטול אחד התשלומים לנתבעת (בעקבות מכתבו הנזכר לעיל של מר גדעון הראל מיום 1.4.2008), הרי שככל הנראה העניין נפתר לשביעות רצונה של התובעת. זאת ניתן ללמוד מן העובדה שיתר התשלומים שמועד פירעונם הגיע לאחר מועד התשלום שבוטל בוצעו במלואם על-ידי התובעת, כמו גם מן העובדה שהתובעת לא הודיעה באותו מועד על ביטול ההסכם ובהמשך לכך אף שילמה בנפרד עבור התקנת מגדל האלכסונים ואישור הקונסטרוקטור - משמע התובעת לא סברה באותה עת כי מדובר בהתחייבות של הנתבעת שנכללה במסגרת ההתקשרות היסודית בין הצדדים והופרה על-ידי הנתבעת. זאת ועוד. אשר לעצם קיומו, או ליתר דיוק אי-קיומו, של תקן רלוונטי, הרי שמעבר לעובדה כי תוכן ההסכם בין הצדדים לא כלל כל דרישה מצד התובעת בנוגע לכך שהמדפים יעמדו בדרישות התקן הישראלי לעניין יציבותם בפני רעידת אדמה ויוצג אישור מהנדס מוסמך בנושא זה, הרי שכלל לא הוכח על-ידי התובעת כי בעת הרלוונטית להתקשרות בין הצדדים היה תקן כלשהו אשר חייב את הנתבעת או עסקים מסוגה בכל הנוגע להתקנת המדפים. לעניין זה ראו גם חוות-דעתו של המומחה מטעם התובעת, ד"ר שלו, שאינה מכילה כל התייחסות לתקן כלשהו החל על הנתבעת. ראו גם חקירתו של ד"ר שלו בעמ' 23 לפרוטוקול, שורות 21-20. אשר לתקן בדבר רעידות אדמה, הרי שכלל לא הוכח איזה מקדם סיסמי ראוי לקחת בחשבון בעניין זה, וזאת בהתאם למיקומם של המדפים ולרמת הסיכון המיוחסת לאזור אשדוד. עוד יצוין כי אף הקונסטרוקטור מטעמה של הנתבעת ציין במכתבו מיום 4.12.2008, כאמור, כי "לאחר ביקורי באתר מצאתי לנכון לאשר שאכן מרכיבי המערכת מתאימים להגדרות שהוגדרו ועומדים בתקנים המקובלים במערכות מסוג זה". אכן, בחלקו השני של מכתבו ציין הקונסטרוקטור מספר תיקונים נוספים שנדרשו, אך, כאמור, לא צוין כי קיימת בעיה בהתאמת המדפים לתקן כלשהו. בהקשר זה יצוין עוד כי התרשמתי כי לאחר קבלת מכתבו של הקונסטרוקטור נעשו ניסיונות כנים מצידה של הנתבעת לטפל בתיקונים ובשיפורים שנדרשו במכתב זה, כפי שאף עולה ממכתביהם של עורכי-הדין החל בחודש מרץ 2009, כמו גם מעדויות הצדדים. אלא שניסיונות אלה נקטעו עם קבלת הודעתה של מודן לגבי פינוי המבנה. במאמר מוסגר יצוין כי תצהירו ועדותו של מר יוסי ורולקר (עובד של מודן), לפיהם המדפים לא נשאו את העומס הרב של הספרים ונטו לצדדים כך שלעתים נפלו ספרים מו המדפים עקב נטייתם, מהווה הרחבת חזית אסורה ולא היה לטענה זו כל זכר בכתבי-הטענות מטעם התובעת. שכן, כאמור, התובעת כלל לא טענה כי בפועל נפל פגם במדפים, אלא טענתה בדבר הפרת ההסכם על-ידי הנתבעת נשענה על חשש תיאורטי בנוגע לתקינות המדפים וזאת בהעדר אישור מהנדס. על כל פנים, עדות זו אינה תואמת את מכתבה של מודן עצמה (אשר היה לה לכאורה אינטרס מובהק להעלות את מלוא טענותיה כלפי התובעת בזמן אמת) ואינה מתיישבת עם עדויות מנהלי התובעת עצמם, אשר כלל לא טענו לאי-תקינות בפועל של המדפים ולכך שספרים נפלו בפועל מן המדפים. לסיכום: די אפוא באמור בפרק זה של פסק-הדין, לפיו ההסכם בין הצדדים כלל לא הופר על-ידי הנתבעת, על מנת לדחות את תביעתה של התובעת וכן לדחות את התנגדותה לביצוע השיק. בחירת התובעת לקיים את ההסכם עם הנתבעת כאמור, מעבר לדרוש יצוין כי אף אם נניח לטובת התובעת כי הסכם ההתקשרות בין הצדדים הופר על-ידי הנתבעת הפרה יסודית, דבר שהקנה לכאורה לתובעת זכות לבטל את ההסכם ולדרוש את השבת התמורה ששילמה מכוח ההסכם (וכאמור, אינני סבורה כי זה המצב), הרי שאין בכך בכדי לסייע לתובעת. זאת, מפני שהתובעת עצמה בחרה בזמן אמת לקיים את ההסכם ולא לבטלו. אכן, אילו סברה התובעת כי הסכם ההתקשרות בינה לבין הנתבעת הופר הפרה יסודית, היה עליה לבטל את ההסכם ולדרוש השבה הדדית - דבר שכלל לא נעשה על-ידי התובעת עד אשר מודן פינתה את המבנה משיקולים אחרים שכלל אינם נוגעים לענייננו. ראו גם עדותו של מר יעקב צ'אושו, מנהל התובעת, אשר הודה בחקירתו בפניי כי מודן עזבה בגלל עניין הספרינקלרים במבנה (עמ' 36 לפרוטוקול, שורות 24-23). התובעת מבקשת אפוא לאחוז את המקל משני צדדיו - גם לקיים את ההסכם וליהנות מפירותיו (התמורה שקיבלה ממודן בעד אחסנת הספרים על גבי המדפים) כל עוד הדבר אפשרי, וגם לבטל את ההסכם ולהשיב לה את כספה מרגע שבו אין לה יותר צורך במדפים שסופקו לה על-ידי הנתבעת. דבר זה, קרי קיום ההסכם בד בבד עם ביטולו, אינו אפשרי מבחינה משפטית (ראו סעיף 2 רישא לחוק התרופות ("הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה") וראו, למשל, ע"א 759/83 חצרוני נ' זוהר ואח', פ"ד מ(1) 85 (30.1.1986), ועל כל פנים מהווה קיום של ההסכם על-ידי התובעת שלא בתום-לב, באופן המונע מן התובעת להעלות עתה, בדיעבד, טענת בטלות ביחס להסכם. בהקשר זה יש לציין עוד כי יש לדחות את ניסיון התובעת לטעון כי הפסקת ההתקשרות עם מודן באה בהפתעה, שכן במכתבה של מודן המצוטט לעיל צוין במפורש כי מודן התריעה כבר בעבר בפני התובעת על העדרם של הספרינקלרים, כך שהדבר היה ידוע לתובעת. על כל פנים, לעניין זה אין כל משמעות בעיניי, שכן טענתה של התובעת הייתה, כאמור, להפרת ההסכם מיד עם ביצוע ההתקשרות בין הצדדים (עקב אי-עמידה בתקן ואי-המצאת אישור המהנדס), שאז היה אמור להתבצע ביטול ההסכם מצידה, כך שלמועד עזיבתה של מודן אין כל משמעות לעניין זה, וזאת לשיטתה של התובעת עצמה. עוד יודגש כי אף לאחר שנערך הדו"ח של ד"ר שלו בחודש מרץ 2009, לא הודיעה התובעת לנתבעת על ביטול ההסכם ועל דרישתה להשבה - למשל במכתבו של בא-כוחה מיום 30.3.2009, שבו הוצע אך לקיים פגישה במשרדו של בא-כוח התובעת. הודעת ביטול זו באה לראשונה, למעשה, במכתב בא-כוח התובעת מיום 8.6.2009, כלומר רק לאחר הודעתה של מודן סיום ההתקשרות. (למעשה אף במכתב מיום 8.6.2009 טרם באה הודעה בדבר ביטול ההסכם מצידה של התובעת, אלא שם רק נדרשה השבה, כאשר ההודעה הפורמאלית על ביטול ההסכם באה רק במכתב מאוחר יותר של בא-כוח התובעת, מיום 23.7.2009 (נספח ט"ו לכתב-התביעה)). ראו בהקשר זה גם לשונו של סעיף 8 רישא לחוק התרופות, לפיו "ביטול החוזה יהיה בהודעת הנפגע למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה". מעבר לדרוש יצוין עוד כי תוצאתו של ביטול הסכם לפי סעיף 9(א) לחוק התרופות הינה כי המפר (הנתבעת) חייב להשיב לנפגע (התובעת) את מה שקיבל לפי ההסכם (קרי את התמורה ששולמה בעד המדפים), אך גם הנפגע (התובעת) חייב להשיב למפר (הנתבעת) את מה שקיבל לפי ההסכם. ודוק, במקרה שבפנינו, אילו הייתי פוסקת כי יש לבטל את ההסכם ולבצע השבה הדדית, הרי שאין זה מן הנמנע כי התובעת הייתה צריכה להשיב לנתבעת לא רק את המדפים עצמם, אלא גם את הרווחים שגרפה ממודן בזכות אותם מדפים במהלך התקופה הרלוונטית. ברם, לאור התוצאה אליה הגעתי ניתן להשאיר עניין זה בצריך עיון. סיכום מכלל האמור לעיל, תביעת התובעת בת"א 2095/09 נדחית. כמו כן, התנגדות התובעת לביצוע השיק נדחית ואני מורה על חידוש הליכי ההוצאה-לפועל בתיק מס' 16-14727-09-5. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכר-טרחת בא-כוחה בשתי התביעות שבפניי בסך של 40,000 ₪. כן תישא התובעת בשכר כל העדים שהופיעו בפניי, בהתאם לסכומים שנפסקו בפרוטוקול הדיון (750 ₪ לד"ר שלו, 300 ₪ למר יוסי ורולקר, ו-300 ₪ למר גדעון הראל), וכן בהוצאות ההליך שהתקיים בפני כבוד הרשם צ' לרנר בסך של 1,200 ₪ בהתאם להחלטתו דלעיל. הוצאות אלה ישולמו באמצעות העברת הערבות שהופקדה בקופת בית-המשפט על-ידי התובעת לשם הבטחת הוצאות הנתבעת, כאשר היתרה תשולם על-ידי התובעת באופן ישיר לידי הנתבעת. בפסיקת ההוצאות התחשבתי, בין היתר, בעובדה כי מדובר בשתי תביעות אשר נדחו כליל וכן בעובדה כי מדובר היה, בסופו של יום, בתביעת סרק מצידה של התובעת. מסמכיםבעל פה