אין מחלוקת כי שכרו של התובע עמד על 4,500 ש"ח לחודש בצירוף עמלות בגובה 7% מסך המכירות שבוצעו על ידו. עם זאת, הצדדים חלוקים בשאלה, מהו סכום המכירות ממנו חושבה העמלה כאמור. התובע טען כי היה זכאי לקבל עמלה על כל המכירות שביצע. הנתבעת טענה מנגד כי התובע היה זכאי לקבל עמלה רק ממכירות אשר התמורה בגינן שולמה במלואה מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חישוב בונוסים לאיש מכירות: 1. לפנינו תביעה לתשלום הפרשי שכר ופיצויי הלנת שכר, הפרשות לביטוח למנהלים, דמי חופשה, הודעה מוקדמת, וכן פיצויים בגין הלנת שכר, פיטורים שלא כדין, אי מסירת מכתב פיטורים, הפרת חוזה עבודה, אי מסירת תלושי שכר ובגין אי מסירת הודעה לתובע על תנאי עבודתו. 2. הנתבעת עוסקת במכירת דלתות משוריינות ודלתות פנים. התובע הועסק על ידי הנתבעת בתפקיד איש מכירות מיום 3.7.11 ועד ליום 9.9.11. התנהלותו של התובע היתה מול מנהל הנתבעת, מר יוסי פרץ (להלן: "יוסי"). 3. התובע טען, כי תנאי עבודתו סוכמו עם יוסי בעל פה, וכללו שכר בסיס בגובה 4,500 ש"ח, עמלות בגובה 7% מן המכירות שביצע, והפרשות לביטוח מנהלים או קופת גמל. התובע העביר לנתבעת תרשומת של התנאים עליהם הסכימו הצדדים, אך הנתבעת מצידה לא העבירה לו חוזה בכתב. לטענת התובע, כבר בפעם הראשונה בה קיבל שכר מן הנתבעת, הסתבר כי היא אינה עומדת בתנאים אשר סוכמו עימו, שכן יוסי סירב לשלם לו עמלה עבור מכירות שביצע, אשר התמורה בגינן לא התקבלה בפועל. לאחר שקיבל תשלום בחסר לטענתו, ולאחר שהנתבעת לא העבירה לו הסכם עבודה בכתב ואף לא מסרה לו תלוש משכורת, למרות בקשות חוזרות ונשנות, פרץ ויכוח בינו לבין יוסי, בעקבותיו הודיע לו יוסי כי הוא מפוטר. התובע טען עוד כי פיטוריו נעשו שלא כדין, ללא שימוע, ללא מתן הודעה מוקדמת, מבלי שנמסר לו מכתב פיטורים, ותוך הפרת הסכם העבודה עימו. בנוסף, הנתבעת נותרה חייבת לו תשלומים שונים, ובהם שכר עבודה וימי חופשה. עוד הוסיף, כי בניגוד לסיכום עימו, הנתבעת לא הפרישה עבורו לביטוח מנהלים. 5. הנתבעת מנגד טענה כי התובע יצר קשר עם יוסי וביקש לעבוד אצל הנתבעת. כיוון שמדובר היה בתפקיד חדש, סוכם על שלושה חודשי ניסיון. עוד נטען, כי שכרו של התובע היה אמנם 4,500 ש"ח בצירוף 7% עמלה, אך סוכם במפורש שהעמלה תשולם רק על הסכום העולה על 100,000 ש"ח, כיוון שזה היה היקף המכירות הממוצע לחודש אצל הנתבעת עוד טרם החל התובע לעבוד. בנוסף, כמקובל בענף, העמלות שולמו רק בגין מכירות שתמורתן שולמה בפועל. לאור זאת, הנתבעת טענה כי שולם לתובע מלוא שכרו. יתרה מכך, לתובע שולמה מקדמה בחודש יולי 2011, לבקשתו, בסך 5,500 ש"ח ולפיכך הוא קיבל למעשה תשלום ביתר. הנתבעת טענה עוד, כי לא סוכם עם התובע דבר בנוגע להפרשות לביטוח מנהלים או קופת גמל. ביחס לסיום העבודה, הנתבעת טענה שהתובע הוא שהתפטר ולמעשה חדל להגיע לעבודה, ללא שנתן הודעה מוקדמת או מכתב התפטרות. דיון והכרעה התביעה להפרשי שכר עבודה כולל עמלות 6. אין מחלוקת כי שכרו של התובע עמד על 4,500 ש"ח לחודש בצירוף עמלות בגובה 7% מסך המכירות שבוצעו על ידו. עם זאת, הצדדים חלוקים בשאלה, מהו סכום המכירות ממנו חושבה העמלה כאמור. התובע טען כי היה זכאי לקבל עמלה על כל המכירות שביצע. הנתבעת טענה מנגד כי התובע היה זכאי לקבל עמלה רק ממכירות אשר התמורה בגינן שולמה במלואה; ורק מסכום המכירות שעלה על המחזור הרגיל של הנתבעת, כלומר סכום העולה על 100,000 ש"ח בחודש. התובע טען, כי הנתבעת נותרה חייבת לו סך של 11,549 ש"ח בגין שכר חודש אוגוסט. סכום זה כולל גם יתרה לתשלום בסך 33,000 ש"ח בגין מכירות שביצע בחודש יולי, אשר קוזזו על ידי הנתבעת. הנתבעת טענה כאמור כי התובע קיבל את השכר המלא לו היה זכאי. 7. לאחר שבחנו את הראיות והעדויות שהובאו לפנינו, לרבות עדות התובע ועדותו של יוסי מטעם הנתבעת, דעתנו היא כי אין לקבל במלואן את טענות מי מן הצדדים בעניין זה.ונפרט. 8. ביום 9.9.11 ערכו הצדדים התחשבנות כספית לחודשים יולי - אוגוסט 2011, בצירוף רשימת "לקוחות מוקפאים" (להלן: "ההתחשבנות"). ההתחשבנות נערכה בכתב, ושני הצדדי חתומים עליה (נספחים ד', ה' לתיק המוצגים מטעם התובע; נספח ז' לתצהירו של יוסי, מנהל הנתבעת). מפאת חשיבותה, תובא התחשבנות במלואה: "סיכום דברים 9/9/2011 בין ניסים פרץ העובד לבין יוסי פרץ המעסיק הנדון: התחשבנות לחודש יולי אוגוסט 2011 (השכר) התשלום בעבור חודש יולי 2011 שולם במלואו כולל התמריצים והוצאות נילוות אשר סוכמו מראש. השכר והתשלום עבור חודש אוגוסט 2011 שולמו כולל הבונוסים והתמריצים ושאר ההוצאות. ביתרה להתחשבנות נכללים לקוחות בעייתיים אשר טרם שילמו או עיכבו את המשך העבודה וישולמו כאשר יוסדרו הבעיות. יתרת חודש ספטמבר עד לתאריך 9.9.11 התחשבנות שכר ומכירות. מצורפת רשימת לקוחות מוקפאים. המשך העבודה יתחדש לאחר פגישה וסיכום דברים החתום ע"י שני הצדדים וכל התנאים במהלך הימים הקרובים וזאת לאחר משא ומתן בין הצדדים והסכמה." 5. ההתחשבנות החתומה כאמור על ידי הצדדים, הוגשה כראיה על ידי כל אחד מהם בנפרד, במסגרת הליך זה. התובע אף אישר בחקירתו כי האמור בהתחשבנות הוא נכון (פרוטוקול מיום 2.12.12, עמ' 13 ש' 5-10). לטעמנו, ההתחשבנות מהווה הודאת בעל דין ומחייבת את שני הצדדים לאמור בה. לפיכך, משנכתב במפורש בהתחשבנות כי התובע קיבל את מלוא שכרו לחודשים יולי-אוגוסט 2011, למעט עמלות בגין "לקוחות בעייתיים", אין לקבל את הטענה שהנתבעת נותרה חייבת לתובע תשלומים אחרים בגין שכר עבודה לחודשים אלה, למעט אותה רשימת לקוחות בעייתיים כאמור. יתרה מכך, ממסמך זה עלה כי התובע מסכים למעשה לעמדת הנתבעת, כי העמלה לה הוא זכאי משולמת רק בגין לקוחות ששילמו בפועל, ולא מסך כל המכירות שביצע. לאור האמור, אנו קובעים כי התובע קיבל את מלוא שכרו לחודשים יולי ואוגסט 2011, למעט תשלום בגין עמלה ללקוחות אשר פורטו ב"רשימת לקוחות מוקפאים..." (נספח ה' לתיק המוצגים מטעם התובע), ולקוחות נוספים אשר פורטו בתצהירו של מנהל הנתבעת, יוסי פרץ (פסקאות 12 ו-15 לתצהירו של יוסי). 6. אין מחלוקת, שהנתבעת לא שילמה לתובע עמלה בגין אותם לקוחות שפורטו ברשימות כאמור. יוסי, מנהל הנתבעת, אישר בעדותו כי הנתבעת לא שילמה לתובע בגין לקוחות אלה אשר נכון למועד ההתחשבנות לא שילמו לנתבעת (פסקאות 8, 12, 15 לתצהירו של יוסי; פרוטוקול עמ' 27 ש' 24-27). עם זאת, גם הנתבעת מסכימה שאם התקבלו מאוחר יותר תשלומים מאותם לקוחות "בעייתיים" עבור עסקאות שביצע התובע, כי אז התובע זכאי לקבל עמלה בגין אותן מכירות (פרוטוקול עמ' 27 ש' 28; עמ' 28 ש' 1-5). אמנם, מדבריו של יוסי עלה כי הוא סבר שהתשלום צריך להינתן רק כל עוד מתקיימים יחסי עבודה בין הצדדים (פרוטוקול עמ' 28 ש' 28; עמ' 29 ש' 1); עם זאת, לטעמנו, מאחר שהמכירה בוצעה על ידי התובע בשעה שהועסק על ידי הנתבעת, והסיבה היחידה בשלה לא קיבל עמלה בגין אותה מכירה היא שהלקוח לא שילם אותה עת, אזי ראוי שהתובע יקבל את התשלום בגין אותה מכירה, גם אם מבחינה טכנית התשלום הועבר על ידי הלקוח רק לאחר שהתובע לא הועסק עוד על ידי הנתבעת. לפיכך, ככל שנמצא כי התובע הוכיח כי לקוחות מסוימים שילמו בסופו של דבר, הוא זכאי לתשלום עמלה בגינם, גם אם התשלום התקבל לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים. 7. מר יוסי פרץ, מנהל הנתבעת, נשאל בחקירתו האם ישנם לקוחות מאותה רשימת לקוחות מוקפאים אשר בסופו של דבר שילמו לנתבעת בגין המכירות שביצע התובע, לאחר המועד בו נערכה ההתחשבנות. מן העדות עולה כי הנתבעת קיבלה תשלום מן הלקוחות הבאים: תומר אולד (1,900 ש"ח) - פרוטוקול עמ' 34, ש' 19-21. הסכום, כמו גם יתר הסכומים להלן לקוחים מתצהירו של יוסי ומרשימת הלקוחות המוקפאים (נספח ה' לעיל). אולמי אגמים (2,600 ש"ח) - פרוטוקול עמ' 26, ש' 6-9; אנדריי אורסאנו (10,450 ש"ח) - פרוטוקול עמ' 28, ש' 11-12; לונה טורס (5,000 ש"ח) - פרוטוקול עמ' 26 ש' 6-7; עמ' 28, ש' 13-14; מיכאל חדד (6,000 ש"ח) - פרוטוקול עמ' 26, ש' 6-8; דוד שטרית (3,000 ש"ח) - פרוטוקול עמ' 26, ש' 6-9; שרון טלאור (5,000 ש"ח) - פרוטוקול עמ' 26, ש' 26-27; טרקלין חשמל (2,700 ש"ח) - פרוטוקול עמ' 26, ש' 6-9; האני אלסייד (6,500 ש"ח) - פרוטוקול עמ' 26, ש' 10-11. ביחס ללקוח האני אלסייד יאמר, כי מעדותו של יוסי עלה כי התשלום שהתקבל מלקוח זה היה חלקי בלבד, ובסך הכל שולמו 27,500 ש"ח (מתוך 42,000 ש"ח). כיוון שמנספח ה' עולה כי במועד הכנת המסמך התקבל כבר תשלום של 8,000 ש"ח, הרי בסך הכל מדובר על 6,500 ש"ח נוספים שהתקבלו מאוחר יותר, בגינם זכאי התובע לעמלה (ראו פרוטוקול עמ' 26, ש' 10-11). בנוגע ללקוח דוד שטרית, יוסי העיד כי "ההזמנה של דוד שטרית היתה בעייתית מלכתחילה היתה הזמנה... ההזמנה לא שווה ואין לה ערך. נעשתה הזמנה חדשה. הוא שילם מחצית מהסכום שהוא דרש. בסופו של דבר הוא גם שילם עבור הזמנה אחרת. כי זה אותו לקוח. הוא שילם." (פרוטוקול עמ' 28, ש' 15-19; ההדגשות אינן במקור, א.ס.). לטעמנו, יש לראות בעדות זו הודאה בכך שגם דוד שטרית שילם החוב שהיה לו ולפיכך התובע זכאי לקבל עמלה בגין עסקה זו. 8. לאור כל האמור, בסך הכל התקבלו תשלומים מאוחרים מלקוחות שהנתבעת לא שילמה לתובע עמלה בגינם בסך כולל של 43,150 ש"ח. לאחר הפחתת 16% בגין מע"מ, הסכום ממנו יש לגזור 7% הוא 36,246 ש"ח. התובע זכאי לפיכך לקבל מן הנתבעת הפרשים בגין עמלה לחודשים יולי-אוגוסט 2011 בסך של 2,537 ש"ח. 9. עוד יאמר לעניין שכרו של התובע, כי משקבענו כי ההתחשבנות בין הצדדים היא הודאת בעל דין של שני הצדדים גם יחד, לא מצאנו מקום לקבל את טענת הנתבעת, כאילו התובע קיבל בחודש יולי שכר ביתר בסך 5,000 ש"ח באמצעות מפרעה שניתנה לו לכאורה לבקשתו. משהצדדים ערכו התחשבנות ביניהם ולא ציינו דבר בנוגע למפרעה כאמור, מוטל על הנתבעת - הטוענת טענה שעל פניה היא מנוגדת לאמור בהודאת בעלי הדין - נטל כבד ביותר להוכיח טענתה. לטעמנו, הנתבעת לא הרימה נטל זה. הנתבעת אף לא נתנה הסבר כלשהו מדוע אין זכר לכך שניתנה לתובע מפרעה כלשהי, לא בהתחשבנות בין הצדדים, ואף לא בכל מסמך אחר דוגמת תלוש שכר. משנדחתה טענת הנתבעת ביחס למפרעה, אנו קובעים כי ההמחאה שניתנה לתובע בסך 5,500 ש"ח היא עבור שכר חודש יולי 2011. 10. אין מחלוקת שהתובע לא קיבל שכר עבור חודש ספטמבר 2011. הצדדים חלוקים עם זאת בשאלה מהו גובה השכר לו זכאי התובע בגין חודש זה. התובע טען כי מגיע לו תשלום בסך 1,500 ש"ח בגין שכר יסוד עבור 9 ימי עבודה. הנתבעת טענה כי לתובע מגיע תשלום בסך 1,454 ש"ח בגין 7 ימי עבודה. עוד טענה הנתבעת, כי מאחר שהתובע קיבל מפרעה בסך 5,000 ש"ח, אין הוא זכאי לתשלום בגין חודש ספטמבר, שכן סכום זה "נבלע" בסכום העודף אותו קיבל. מתצהיר הנתבעת עלה כי התובע עבד 5 ימים בשבוע (סעיף 46 לתצהירו של יוסי). התובע לא סתר טענה זו. מכאן עולה כי התובע עבד 7 ימים בחודש ספטמבר. עם זאת, אין חולק כי ההתחשבנות שנערכה בין הצדדים נחתמה ביום 9.9.11. יום זה היה יום שישי. לפיכך, גם ביום זה היה התובע בעבודה. לאור האמור, אנו קובעים כי התובע זכאי לתשלום בגין 8 ימי עבודה בחודש ספטמבר. על פי החישוב שעשתה הנתבעת (1,454 ש"ח בגין 7 ימים) עולה כי ערך יום עבודה של התובע עמד על 207.7 ש"ח. לפיכך, בגין 8 ימים זכאי התובע לשכר בסיס של 1,661 ש"ח. עם זאת, התובע תבע סכום של 1,500 ש"ח בגין רכיב זה (סעיף 47 לתצהיר התובע; סעיף 25 לכתב התביעה) ולפיכך זהו הסכום אותו אנו פוסקים לו. 11. ביחס לעמלה לה זכאי התובע בגין חודש ספטמבר - התובע טען כי היקף המכירות שביצע בחודש זה עמד על 25,400 ש"ח (נספח ב'3 לתיק המוצגים של התובע) ובניכוי מע"מ (16%): 21,336 ש"ח. הנתבעת לא חלקה על הסכום האמור, אך טענה כי מאחר שהיקף המכירות לא עלה על 100,000 ש"ח, התובע אינו זכאי לקבל תשלום כלשהו בגין עמלה. 12. לטעמנו, הנתבעת לא הוכיחה הטענה שהסיכום בין הצדדים היה כי התובע יקבל עמלות רק בגין מכירות העולות על סך של 100,000 ש"ח, משלא הובאה כל ראיה התומכת בטענה זו. בעניין זה יובהר, כי הנטל להוכיח מה היו תנאי עבודתו של התובע מוטל על הנתבעת, משאין מחלוקת כי הנתבעת לא מסרה לתובע הסכם עבודה כתוב או הודעה לעובד (פרוטוקול עמ' 22 ש' 4-9) כאמור בחוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), תשס"ב - 2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"). לפיכך, בהתאם לסעיף 5א' לחוק הודעה מוקדמת, עובר הנטל לנתבעת. יוער כי סעיף 5א' לחוק הודעה מוקדמת הוסף בשנת 2011 ונכנס לתוקף ביום 11.8.11, כלומר בשעה שהתובע הועסק עדין על ידי הנתבעת. עם זאת, גם לפני התיקון קבע בית הדין הארצי כי הפרת החוק עשויה להעביר את נטל ההוכחה למעסיק, ככל שקיימת מחלוקת ביחס לתנאי העבודה (ע"ע (ארצי) 154-10 קלרה שניידר נ' ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.11), להלן: "עניין קלרה שניידר"). בענייננו, דעתנו היא כאמור כי הנתבעת לא הוכיחה את הטענה שהתובע זכאי היה לקבל עמלה רק בגין הסכום העולה על 100,000 ש"ח. לפיכך, הוא היה זכאי לקבל עמלה בגין כל המכירות שביצע. 13. עוד נציין בעניין זה, כי משקבענו כי התשלום בסך 5,500 ש"ח שניתן לתובע בגין חודש יולי 2011 לא היה מקדמה אלא שכר עבודה, תומך הדבר בעמדת התובע, כי העמלות שקיבל היו בגין כל המכירות שעשה. לאור האמור, אנו קובעים כי התובע זכאי לקבל תשלום בגין עמלה עבור חודש ספטמבר 2011 עומד על סך של 1,493 ש"ח (7% X 21,336). בסך הכל זכאי התובע לקבל מן הנתבעת סך של 2,993 ש"ח בגין שכר חודש ספטמבר 2011 (בסיס + עמלות). 14. פיצויי הלנת שכר - לא מצאנו מקום לפסוק פיצויי הלנת שכר, שכן מן הראיות עלה כי היתה מחלוקת אמיתית ביחס לתשלום השכר, זאת משהנתבעת טענה כי אין היא צריכה לשלם לתובע עמלה על עסקאות אשר התמורה עבורן לא התקבלה, ואף סברה כי אין עליה לשלם לתובע בגין תשלומים שהתקבלו לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים. התביעה לעניין רכיב זה נדחית לפיכך. ביטוח מנהלים 15. התובע טען כי סיכם עם הנתבעת כי תפריש עבורו לביטוח מנהלים או קופת גמל. הנתבעת מצידה טענה כי לא היה כל סיכום כאמור. התובע לא הגיש ראיה כלשהי התומכת בטענתו זו. יתרה מכך, במכתב שנשלח מטעמו של התובע על ידי עו"ד רובין (נספח ז' לתיק המוצגים של התובע), לא נאמר דבר לעניין הפרשות לביטוח מנהלים או קופת גמל. למעלה מן הדרוש נציין כי לתובע גם לא קמה זכות לפנסית חובה מכוח צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957 (ילקוט פרסומים 6302 כ"ח באלול התשע"א, 27.9.2011; להלן: "צו ההרחבה"). צו ההרחבה קובע בסעיף 6ה' כי עובד יהא זכאי לביטוח פנסיוני ולהפרשות על פי הצו בתום 6 חודשים מתחילת עבודתו ("תקופת ההמתנה"). עובד שהחל עבודתו כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהא זכאי להפרשות מן היום הראשון, אשר יבוצעו לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס, רטרואקטיבית מיום תחילת עבודתו. התובע עבד פחות משלושה חודשים בנתבעת ולפיכך ממילא אין הוא זכאי לביטוח פנסיוני כאמור ברישא של הסעיף. באשר לסיפא של הסעיף, לעניין מי שהיה לו ביטוח פנסיוני קודם, התובע לא טען שהוא נכנס בגדר סעיף זה, וממילא לא הביא כל ראיה בעניין ואף לא טען שהביא הדבר לידיעת הנתבעת. לאור האמור, אנו קובעים כי לתובע לא קמה זכות לקבל הפרשות מן הנתבעת לביטוח מנהלים או קופת גמל. לפיכך, התביעה ברכיב זה נדחית. פדיון חופשה 16. התובע טען כי הוא זכאי לתשלום בגין שני חופשה, בסך 772.88 ש"ח. הנתבעת טענה כי מאחר שהתובע עבד 5 ימים בשבוע, הוא זכאי ל-10 ימי חופשה בשנה, כלומר 0.83 יום לחודש. מאחר שהתשלום ניתן רק בגין יום שלם, לכל היותר זכאי התובע לתשלום בגין יום אחד. מאחר שהתובע עבד אצל הנתבעת פחות משלושה חודשים, הרי שחל עליו האמור בסעיף 3(ג)(2) לחוק חופשה שנתית, תשי"א - 1951, הקובע, בין היתר, כי חלק של יום חופשה לא יובא במניין. לאור האמור, ובשים לב לכך שהתובע עבד 5 ימים בשבוע, הוא זכאי לתשלום בגין יום חופשה אחד. כפי שפורט לעיל, ערך יום עבודה של התובע עמד, לגרסת הנתבעת, על סך של 207.7 ש"ח, ולפיכך זהו הסכום לו זכאי התובע בגין רכיב זה. לאור האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך של 208 ש"ח בגין פדיון חופשה. נסיבות סיום העבודה 17. הצדדים חלוקים בשאלה האם יחסי העבודה הסתיימו עקב פיטוריו של התובע או בעקבות התפטרותו. התובע טען כי פוטר על ידי הנתבעת ולפיכך הוא זכאי לתשלום בגין פיצויי פיטורים; הודעה מוקדמת; פיצוי בגין פיטורים ללא שימוע וללא מכתב פיטורים וכן פיצוי בגין הפרת חוזה העבודה שלו. הנתבעת טענה כי התובע הוא שהתפטר מעבודתו, לאחר שחדל לבוא לעבודה ללא הודעה מוקדמת וללא מכתב התפטרות. 18. במסמך ההתחשבנות שערכו הצדדים ביניהם נאמר במפורש כדלקמן: "המשך העבודה יתחדש לאחר פגישה וסיכום דברים החתום ע"י שני הצדדים וכל התנאים במהלך הימים הקרובים וזאת לאחר משא ומתן בין הצדדים והסכמה." מן המסמך עולה כי הצדדים הסכימו למעשה על הפסקת עבודתו של התובע בתנאים שהיו והתחלה בתנאים חדשים שיסוכמו. במצב דברים זה, אין לדבר על התפטרות או על פיטורים, שכן סיום פרק זה של העבודה נעשה בהסכמה הדדית. העובדה שהצדדים הסכימו לנהל מו"מ ביחס להמשך העבודה רק מחדד את ההסכמה כי עבודת התובע, במתכונתה הקודמת, הסתיימה בהסכמת הצדדים. נוכח האמור, התובע אינו זכאי לקבל תשלומים כלשהם הנובעים מפיטורים. הנתבעת מצידה אף היא אינה זכאית לקזז סכומים כלשהם הנובעים מהתפטרותו של התובע. התביעה ברכיבים אלה נדחית לפיכך. פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה 19. התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי בסך 20,000 ש"ח מאחר שהנתבעת לא מסרה לו הודעה על תנאי עבודתו, בניגוד לחובה המוטלת עליה מכוח חוק הודעה לעובד. ציינו כבר לעיל, כי הנתבעת לא חלקה למעשה על כך שלא נמסרה הודעה כאמור לתובע, ואף לא נמסר לו חוזה עבודה בכתב (פרוטוקול עמ' 22 ש' 4-9). 20. סעיף 5(ב) לחוק הודעה מוקדמת קובע כדלקמן: "(ב) (1) מצא בית הדין לעבודה כי המעביד לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה לעובד על תנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 1, או המעביד לא מסר לעובדו, ביודעין, הודעה על שינוי בתנאי עבודה בעניינים שבסעיף 2, בניגוד להוראות סעיף 3, רשאי הוא לפסוק לעובד פיצויים שאינם תלויים בנזק (להלן - פיצויים לדוגמה); (2) פיצויים לדוגמה כאמור בפסקה (1) יהיו בסכום שלא יעלה על 15,000 שקלים חדשים, ואולם רשאי בית הדין לעבודה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצוי בסכום אחר..." סעיף 5(ב) אף הוא הוסף לחוק הודעה מוקדמת רק ביום 11.8.11. עם זאת, פסק הדין בעניין קלרה שניידר, אשר ניתן ביום 3.5.11, קבע עוד לפני התיקון לחוק כי מקום בו הפר מעסיק את החובה למסור הודעה על תנאי עבודתו בהתאם לחוק, יהא העובד זכאי לפיצוי בשל הפרת החובה. וכך נאמר בפסק הדין בעניין זה: "א. חוק הודעה לעובד מטיל חובה על מעסיק למסור לעובדו, תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד תחילת עבודתו, הודעה בכתב, בה יפורטו תנאי עבודתו של העובד. החוק אינו מסתפק בהטלת חובה כללית ומפרט את העניינים שיש לכלול בהודעה כאמור, את צורת ההודעה, וכן חובה להודיע על שינויים, ככל שיחולו, בתנאי העבודה. ב. הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה - ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים. ג. הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת היחסים המשפטית שבין העובד למעסיק. כך, וכדוגמא, הפרת החוק עשויה להעביר את הנטל למעסיק, ככל שקיימת מחלוקת על תנאי העבודה. בנוסף, עצם הפרת החוק אפשר שתגרום לנזק לא ממוני שהעובד זכאי לפיצוי בגינו - מבלי שמוטלת עליו חובה להוכיח נזק ממוני או קונקרטי לצורך כך. ד. מסירת הודעה בעל פה על תנאי העבודה, אין בה כדי לייתר את החובה הכלולה בחוק להודעה מפורטת בכתב, ואין בה משום טענת הגנה המצדיקה אי פסיקת פיצוי כספי בגין הפרת החוק. ה. נוכח כל האמור, צודקת המערערת כי הייתה זכאית לפיצוי כספי בגין עצם הפרתו של חוק הודעה לעובד, ולולא הייתה זונחת טענה זו בסיכומיה בבית הדין האזורי - כך היינו פוסקים לה. באשר לאמות המידה לפיהן ייקבע הפיצוי הכספי - אלה תיוותרנה לפסיקה עתידית, במקרים המתאימים." (עניין קלרה שניידר, לעיל). 21. לאור כל האמור, דעתנו היא כי אכן יש מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הפרת חובתה למסור לו הודעה על תנאי עבודתו. לפיכך, הנתבעת תשלם לתובע 2,000 ש"ח פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה. נציין כי בקביעת סכום הפיצוי לקחנו בחשבון גם את התקופה הקצרה יחסית בה הועסק התובע על ידי הנתבעת ואת גובה שכרו של התובע. פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר 22. התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי בסך 20,000 ש"ח כיוון שהנתבעת לא מסרה לו תלושי שכר, למרות ששב וביקש ממנה לעשות כן. הנתבעת טענה כי מסרה לתובע תלושי שכר כחוק. חוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע בסעיף 24 (בצירוף סעיף 1) כי מעסיק ימסור לעובד תלוש שכר עד ל-9 לחודש, מידי חודש. סעיף 26א' לחוק הגנת השכר קובע כי מקום בו מעסיק הפר את החובה כאמור ביודעין, ניתן לחייבו בפיצויים לדוגמה, ללא צורך בהוכחת נזק. 22. התובע בענייננו העיד כי הנתבעת לא מסרה לו תלושי שכר, למרות בקשות חוזרות ונשנות מצידו (סעיף 10 לתצהיר התובע). הנתבעת טענה מנגד שמסרה תלושים לתובע כדין. עוד טענה הנתבעת, כי מטעם התובע נשלח מכתב ביום 30.10.11, על ידי עו"ד רובין, יועץ משפטי להסתדרות (צורף כנספח ז' לתיק המוצגים של התובע). במכתב זה פירט עו"ד רובין את טענותיו של התובע ובין היתר נאמר בו כי התובע טרם קיבל תלוש משכורת לחודש יולי 2011. הנתבעת טענה כי נוכח האמור במכתב, התובע מנוע מלטעון שלא קיבל תלושי שכר אחרים, למעט התלוש לחודש יולי 2011. עם זאת, הגרסה שהציגה הנתבעת עצמה אינה עולה בקנה אחד עם טענותיה. בתצהירו של מנהל הנתבעת, יוסי, נאמר כי "בתקופת העסקתו התובע לא טען כי לא קיבל תלושי שכר ומכל מקום, תלושי השכר של העובדים לרבות התובע הועברו למשרד, למקום קבוע, על ידי, מידי חודש בחודשו ונלקחו על ידי העובדים או נמסרו. התובע התעלם מתלושי השכר באופן מגמתי משום שתכנן כבר אז בתשלום הראשון, לתבוע את הנתבעת." (סעיף 22 לתצהירו של יוסי. ההדגשה אינה במקור, א.ס.). עולה מן האמור, כי גם לגרסת הנתבעת, התלוש לא נמסר לתובע, אלא לכל היותר הושאר במשרד על מנת שהתובע ייקח אותו. הנתבעת לא הביאה כל ראיה, ואף לא טענה, כי התובע ידע כי התלוש נמצא במשרד, וכי עליו לקחת אותו בעצמו. יתרה מכך, יוסי ציין בתצהירו כי התובע "התעלם" מן התלושים. במצב דברים זה, היה על הנתבעת לדאוג לכך שהתלושים יימסרו לתובע במסירה ביד, באמצעות הדואר, או בכל דרך אחרת ובלבד שהנתבעת תוודא בפועל כי התלוש אכן נמסר לתובע. משלא עשתה כן, לא יצאה ידי חובתה כאמור בחוק הגנת השכר. זאת ועוד, משנודע לנתבעת, כך לפי גרסתה, כי התובע "מתעלם" מתלושי השכר, הרי שאי מסירת התלושים על ידה נעשתה ביודעין. 23. נוכח כל האמור לעיל, אנו סבורים כי יש מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין הפרת החובה כאמור. הנתבעת תשלם לפיכך לתובע סך של 2,000 ש"ח בגין הפרת אי מסירת תלושי שכר. 24. לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. הפרשי שכר בגין עמלה לחודשים יולי-אוגוסט 2011 בסך של 2,537 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. ב. שכר חודש ספטמבר 2011 (בסיס + עמלות) 2,993 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מן היום בו היה אמור השכר להיות משולם, כלומר מיום 1.10.11. ג. פדיון חופשה שנתית 208 ש"ח, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה. ד. פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי עבודה בסך 2,000 ש"ח. ה. פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר בסך 2,000 ש"ח. 25. מאחר והתביעה נדחתה במרביתה, אין צו להוצאות. בונוססוכן מכירות