חוזה להפעלת מסלול מכוניות מתנגשות

הפלוגתא העיקרית שבין הצדדים, נסובה, למעשה, סביב שלוש שאלות: הראשונה, האם המשא ומתן השתכלל לכדי הסכם מחייב; השניה, במידה והתשובה לשאלה הראשונה היא בשלילה, האם קיימת יתרת חוב בגין הרישיון במקרקעין לתקופה מיום 30.6.2005 ועד ליום 30.6.2006 ומה גובהו; והשלישית, בהנחה וקיימת יתרת חוב כאמור, מי נושא בה? מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוזה להפעלת מסלול מכוניות מתנגשות: אקדמות מילין 1. התובעת הינה הבעלים של חלקת קרקע בשטח של 1,963 מ"ר, והידועה גם כחלקה 15 בגוש 16556 בקרקעות עיריית נצרת עילית. (להלן: "המקרקעין"). 2. ביום 18.7.2004 , התקשרו התובעת והנתבע 3, ללא הליך מכרז פומבי כדין, בחוזה רישיון הדיר, לפי הרשתה התובעת לנתבע 3 להחזיק ולהשתמש, כבר-רשות, במקרקעין לצורך הפעלת מסלול מכוניות מתנגשות בלבד, לתקופה של שנה אחת, החל מיום 1.7.2004 ועד ליום 30.6.2005, ועם אופציה לשנתיים נוספות. (להלן: "החוזה"). 3. סעיף 3 לחוזה מסדיר את דמי הרשות המוסכמים כדלקמן: "א) בר הרשות מתחייב לשלם לעירייה דמי רשות אשר יהיו מורכבים מדמי הרשות הבסיסיים בתקופת הרשות או דמי הרשות בתקופת הרשות הנוספת, לפי העניין, ובתוספת הפרשי הצמדה כאמור להלן: דמי הרשות הבסיסיים בתקופת הרשות יהיו 5,700 ₪ (חמשת אלפים ושבע מאות ₪) עבור כל חודש קלנדרי החל מיום 1.8.04 ועד ליום 30.6.05. (ב) דמי הרשות בתקופת הרשות הנוספת יעמדו ע"ס של 7,700 ₪ לחודש וע"ס של 10,700 ₪ לחודש, בהתאמה. (ג).... .... (ד) כל תשלומים של דמי רשות אשר ישולמו על ידי בר הרשות כאמור בס"ק (א)-(ב) לעיל, ישולמו בתוספת מס ערך מוסף כדין." וכן, נקבע בחוזה ,כי במקרה ובר-הרשות (הנתבע 3) יפסיק את הרשות לפני תום תקופת הרשות או תקופת הרשות הנוספת, לפי העניין, יהא בר-הרשות האמור חייב לשלם את דמי הרשות וכל יתר התשלומים עד לתום תקופת הרשות או תוך תקופת הרשות הנוספת, אם תהיה כזו. (סעיף 17(ד) לחוזה). 4. וכן, נקבע בחוזה, בין השאר, כי חל איסור על בר-הרשות (הנתבע 3) להעביר ו/או להמחות ו/או לשעבד את החוזה או כל זכות הנובעת ממנו, בשלמות או בחלק אחר, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, ובכל דרך אחרת. וכן, אסור לבר-הרשות (נתבע 3) להפסיק את הפעלת המקרקעין במסלול למכוניות מתנגשות על-פי החוזה לפני תום תקופת הרשות או לפני תום תקופת הרשות הנוספות באם תהיינה. (סעיף 8 (א) ו- (ב) לחוזה). וכן, נקבע בסעיף 15(א) לחוזה, כי בתום תקופת הרשות או עם גמירת החוזה, על בר-הרשות לפנות את המקרקעין ולהחזירם לתובעת במצב טוב ותקין, כפי שהיו עם תחילת הרשות, וכשהם פנויים מכל אדם וחפץ השייכים לבר-הרשות. 5. להבטחת חיוביו של בר-הרשות (הנתבע 3) על-פי החוזה, ערך בר-הרשות ,במעמד חתימת החוזה, שטר חוב (מס' 009841) לפקודת התובעת (הנפרעת) על סך 50,000 ₪ וללא תאריך נקוב ובערבות שני ערבים בערבות אוואל ומסרו לתובעת (הנפרעת). (להלן: "שטר החוב"). 6. הנתבע 3 ייסד , בזמנו, את הנתבעת 1 והיה המנהל ובעל המניות היחידי בה. ביום 2.9.2005, העביר הנתבע 3 את זכויותיו על-פי החוזה לנתבעת 1. וכן, יומיים לאחר מכן (ביום 4.9.2005) העביר הנתבע 3 את כל מניותיו בנתבעת 1 לנתבע 2. 7. בעל הרישיון לפי החוזה הפר את החוזה ולא שילם לתובעת את מלוא התמורה המוסכמת על-פי החוזה, במיוחד התמורה עבור תקופת הרישיון מיום 30.6.05 ועד ליום 30.6.06, מועד גמירת החוזה ועזיבת בעל הרישיון (ביום 1.7.2006) את המקרקעין (להלן: "החוב"). יתרת החוב, הנטען לאחר שערוך כדין, נכון ליום הגשת התביעה, הינה סך של 148,685 ₪. 8. ביום 4.7.2006, שלחה התובעת, באמצעות באת-כוחה, עו"ד אולגה גורדון, מכתב לנתבע 3, בו נתבקש הנתבע 3 לפרוע את החוב ללא כל דיחוי, שאם לא כן, ינקטו נגדו הליכים משפטיים לגבייתו. (להלן: "מכתב ההתראה") 9. בתקופה שלאחר משלוח מכתב ההתראה, התנהל משא ומתן בין הצדדים לסילוק החוב. הוצע לתובעת, כי לסילוק סופי ומוחלט של החוב, ישולם לה סכום כולל בסך של 15,000 ₪. התובעת הסתייעה בחוות-דעתה של היועצת המשפטית לעירייה, עו"ד אולגה גורדון, (מיום 3.1.2007), שהמליצה לתובעת, בין השאר, לשקול את ההצעה בחיוב. (להלן: "המשא ומתן"). 10. ביום 19.9.2007 משכה הנתבעת 1 שמונה שיקים, מחשבונה המתנהל בבנק המזרחי - סניף נצרת עלית, לפקודת התובעת, בסכום כולל בסך 15,000 ₪, כדלקמן: מס' שיק מועד פרעון סכום השיק 2390533 1.12.07 1,850 ₪ 2390534 1.1.08 1,850 ₪ 2390535 1.2.08 1,850 ₪ 2390536 1.3.08 1,850 ₪ 2390537 1.4.08 1,850 ₪ 2390538 1.5.08 1,850 ₪ 2390539 1.6.08 1,850 ₪ 2390541 1.7.08 2,050 ₪ 15,000 ₪ 11. השיקים הוצגו לפירעון במועד, אך חוללו באי-פירעון, מהסיבה, כי אין כיסוי מספיק. 12. ביום 28.1.2010, הוגשו השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת (תיק - 10-01074-10-08). וכן, הוגש שטר החוב (ביום 12.4.2010), לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת (10-02963-10-08). ניתנה רשות להתגונן כנגד שטר החוב. טענות התובעת 13. התובעת טוענת, כי הנתבעים חבים, ביחד ולחוד, בתשלום דמי השימוש במקרקעין בתקופת הרישיון השנייה החל מיום 30.6.2005 ועד ליום 30.6.2006. המשא ומתן לא הבשיל לכדי הסכם מחייב. על הנתבעים, ביחד ולחוד לפרוע את החוב. טענות הנתבעים 14. הנתבעים מכחישים, מנגד, את טענותיה המהותיות של התובעת, שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת החבות והן בשאלת גובה הפיצויים הנתבעים. לדידם, המדובר בתובענה קנטרנית, ללא כל בסיס עובדתי או משפטי והוגשה בחוסר תום לב משווע. דין התביעה להידחות על הסף או לגופה. אין יריבות משפטית כדין בין התובעת והנתבע 2. המשא ומתן הבשיל, בזמנו, לכדי הסכם בעל-פה מחייב. לסילוק סופי ומוחלט של החוב, משכה הנתבעת 1, בזמנו, את השיקים לפקודת התובעת. השיקים ושטר החוב הוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ בנצרת. ראש העירייה אישר, בכתב, כי הנתבעים לא חייבים דבר לתובעת. ההסכמה הדיונית 15. הצדדים הביאו את ראיותיהם. הם הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם ומטעם כל עדיהם. במהלך המשפט, הם הגיעו לידי הסכמה דיונית, שקיבלה (ביום 10.1.2012) תוקף של החלטה, לפיה הם מוותרים על חקירות העדים - המצהירים בבית-המשפט, יסכמו את טענותיהם בכתב ובית-המשפט ייתן פסק-דין מנומק על-יסוד המסמכים שבתיק. הפלוגתא 16. הפלוגתא העיקרית שבין הצדדים, נסובה, למעשה, סביב שלוש שאלות: הראשונה, האם המשא ומתן השתכלל לכדי הסכם מחייב; השניה, במידה והתשובה לשאלה הראשונה היא בשלילה, האם קיימת יתרת חוב בגין הרישיון במקרקעין לתקופה מיום 30.6.2005 ועד ליום 30.6.2006 ומה גובהו; והשלישית, בהנחה וקיימת יתרת חוב כאמור, מי נושא בה? דיון הסכם הפשרה 17. לאחר עיון, עיין היטב, בכתבי בי-דין, בראיות הצדדים ובכתבי-הסיכומים, מסקנתי היא, כי המשא ומתן הבשיל, בזמנו, לכדי הסכם פשרה בעל-פה מחייב, וטענתה של התובעת, לעניין זה, בעלמא היא וטוב לה אילו לא באה לעולם כלל. ראשית, היועצת המשפטית של התובעת עו"ד אולגה גורדון המלומדת, (להלן: "היועצת המשפטית") היתה מעורה היטב במשא ומתן. היא נתנה ייעוץ משפטי צמוד לתובעת ואף ערכה (ביום 3.1.2007) חוות-דעת בכתב באשר להצעה לסילוק החוב. (להלן: "חוות-הדעת") (נספח ט' לתצהירו של מר עופר לוי). מסקנתה העיקרית של היועצת המשפטית בחוות-הדעת, היא, כהאי לישנא: "לאחר בחינת ההצעה ושקלול מלוא הנתונים, הנני סבורה כי יש מקום לשקול את ההצעה בחיוב, שכן נקיטת הליכים משפטיים לסילוק יד ולגביית החוב עלולים להימשך זמן רב, אשר במהלכו ימשיך המחזיק להתעשר שלא כדין. כמו-כן עפ"י המידע המצוי בידינו מצבם הכלכלי של המחזיק ושל בר הרשות הינו בכי רע, ועל כן גם אם יהיה בידי העירייה פסק דין לא ניתן יהיה לגבותו". (סעיף 6 לחוות-הדעת). וכן, בחוות-הדעת הובהר לתובעת, כי "שכל שההצעה תתקבל יש לערוך הסכם ברוח הדברים שלעיל" (סעיף 7 לחוות-הדעת). ודוק וקרא: הבהרה זו מיועדת לתובעת בלבד וחוות-הדעת הינה מסמך פנימי של התובעת,אשר נשלח רק לראש העיר דאז, מר מנחם אריאב ולגזבר התובעת מר עופר לוי. (להלן: "הגזבר"). אין חולק, כי בהמשך הוציאה התובעת לנתבעת 1 שובר (מס' 17677) לתשלום יתרת החוב בגין דמי השימוש במקרקעין על-סך 15,000 ₪, וכי הנתבעת 1 משכה מחשבונה את השיקים, לסילוק סופי ומוחלט של החוב (נספחים י' לתצהיר עופר לוי). 18. שנית, עו"ד ערן בר-רבי מכהן כמבקר התובעת וממונה על תלונות הציבור (להלן: "המבקר"). הוא ערך (ביום 11.4.2010) דו"ח ביקורת בכתב, בכל הנוגע לחוזה, החל משלב המשוא ומתן לקראת כריתת החוזה; בהמשך כריתת החוזה, קיום החוזה והפרת החוזה; ולבסוף, גמירת החוזה וטיפול התובעת באשר לזכויותיה על-פי החוזה שהופר והניסיון, אם בכלל, לגבות את החוב כולל הסכם הפשרה. (להלן: "דו"ח הביקורת"). מסקנות המבקר, כאמור בדו"ח הביקורת, לעניין הסכם הפשרה, היו כדלקמן: במסגרת המשא ומתן, סוכם בעל-פה, כי בעל הרישיון לפי החוזה או מי מטעמו יפקיד סך של 15,000 ₪ לסילוק חובותיו בגין השימוש במקרקעין. הסיכום היה בעל-פה. וכן, התובעת נהגה "כאילו ההסכם אושר כדין ויתרת החוב, מעבר לסך ה- 15,000 ₪ נמחקה מספרי התובעת. במעמד הסכם הפשרה, נמסרו השיקים לתובעת. השיקים לא נפרעו. לא נערכו על-ידי התובעת ניסיונות לגביית חובותיו של בעל הרישיון. (ראו-דו"ח הביקורת שצורף נספח א' לתצהירו של הנתבע 2, סעיפים 34-28). ויודגש: המבקר הינו עד תביעה ואף הגיש תצהיר עדות ראשית. דא עקא, שהוא נמנע, מדעת, מלצרף את דו"ח הביקורת לתצהירו. לדידי, מעשה זה של עובד ציבור בכיר לא ייעשה כלל הוא אומר דרשני! למיותר לציין, כי לענייננו-שלנו, תוכן דו"ח הביקורת, עומד בסתירה מוחלטת, פוזיטיבית וקוטבית הן לגרסת התובעת, כאמור בכתב התביעה, והן לתצהיר עדותו הראשית של הגזבר, עד התביעה הקרדינאלי, לפיו המשא ומתן לא השתכלל לכדי הסכם מחייב, וכי בהעדר הסכם פשרה מחייב, התובעת רשאית לגבות את מלוא החוב. (תצהיר הגזבר - סעיפים 15 ו- 16). 19. שלישית, מר שמעון שפסו, ראש עיריית נצרת עלית (התובעת) (להלן: "ראש העירייה") שלח (ביום 5.5.2010) לאחר הסכם הפשרה מכתב/תצהיר לנתבעים, בזו הלשון: "הריני להצהיר בכך שפנייתי אליכם הייתה לא על מנת לגבות את החוב אלא, על מנת לבדוק מה הפרוצדורה שהשתמשה עריית נצרת עלית על מנת למחוק חוב שלא כדין. אי-לכך, פניתי למבקר העירייה בהתאם לממצאים. ידוע לי כי חובכם נמחק ולראייה בבדיקה בספרים לא הופיע חוב כזה. החוב צץ חזרה לאחר שהנחיתי לבדוק את הנוהל"! (להלן: "המכתב") (נספח י' לתצהירו של הנתבע 2-ההדגשות שלי-ש.ס) אין להכביר מילים, כי מכתב זה מהווה הודאה של בעל דין, כי החוב נמחק, בזמנו, מספרי העירייה, לאור הסכם הפשרה המחייב אליו הגיעו הצדדים בתום המשא ומתן ולאחר מסירת השיקים לתובעת. 20. רביעית, ראש העירייה הינו עד הגנה!! הוא הגיש תצהיר עדות ראשית, כהאי לישנא: "1. ... 2. ... 3. הנני להצהיר, כי אני משמש היום כראש העיר נצרת עלית, התובעת, וכי אני מתנגד בכל תוקף להגשת התביעה כנגד הנתבעים וכי דין התביעה הזו להדחות על הסף, הכול כמתואר בהמשך. 4. הנני להצהיר עוד כי אני ולאחר כניסתי לתפקיד כראש העיר החדש של נצרת עלית, בקשתי לראות ולדעת מספר דברים ו/או התנהלות שהיו בעירייה בעקבות העלמת חובות מספרי העירייה. לדעתי זו זכותי ואין כל חולק כי בקשתי זו לגיטימית. 5. הנני להצהיר כי בקשתי ממבקר העירייה, לבדוק בין היתר את ההתנהלות בעניין סגירת החוב של הנתבעת מס' 1, ואכן התברר לי כי אכן היה הסדר והסכם פשרה בין התובעת ובין הנתבעת 1 וכי בהתאם לאותו הסדר שולם סדרת צ'קים בסך של 15,000 ₪ לסגירת החוב של הנתבעת 1. 6. הנני להצהיר כי נודע לי כי היו מעורבים מספר נציגים מורשים בכירים מטעם התובעת ע"מ להגיע לפשרה הנ"ל וכי אכן במקביל לפינוי המסלול, הנהלת הקניון תרוויח שטח גדול לשימוש לחניון וכי התובעת עצמה תחסוך הרבה טרחה והתדיינות מיותרת בבתי המשפט ו/או להוצאת כל מיני צווים, הדבר בוצע בניגוד מוחלט לנוהל תקין. 7. הנני להצהיר כי ולמיטב ידיעתי קודמי מר' "מנחם אריאב" בירך על הפשרה זו, וכל כן הנני רואה כי התנהלות היועצת המשפטית של התובעת בהגשת תביעה מיותרת זו התנהלות לא תקינה, ובעניין זה מתנהלת חקירה גלויה הן במשטרה והן אצל התובעת, עצם מחיקת החוב מספרי העירייה ועצם ההתעלמות המוחלטת עד לרגע בו התחלתי לשאול שאלות גורם לי להבין עד כמה התנהלות עיריית מנצרת עילית הייתה לא תקינה בלשון המעטה. 8. הנני להצהיר כי אכן היועצת המשפטית של התובעת, עוה"ד אולגה גורדון, הוציאה מכתב בעניין זה אשר המליצה לראש העיר דאז ולגזבר העיר לאשר את ההסכמות הנ"ל. ואכן הדבר נעשה, למרות שאישור הפשרה נעשה רק בעל פה ולא בכתב אבל התנהלות העניינים מאשרים כי אכן הייתה פשרה כזו. 9. הנני להצהיר עוד כי אני אכן אישרתי בפני הנתבעים כי לא היה רובץ עליהם חוב כלשהו לתובעת בעניין מסלול המכוניות וכי החוב צץ רק לאחר שביקשתי הסבר בעניין סגירת חוב זה, ואני הוא זה שביקשתי מהנתבעים לסייע לי לאתר את הפרצה בספרי העירייה על מנת לאתר את השיטה בה השתמשו קודמי בעזרת בעלי תפקידים בכירים בעירייה להעלים חובות שלא במסגרת הנהלים המקובלים במשרד הפנים. 10. על-כן, הנני פונה לכבוד בית-המשפט הנכבד בבקשה לדחות את התביעה על הסף." (תצהיר ראש העירייה, סעיפים 10-3. ההדגשות במקור-ש.ס) אין להכביר מילים, כי לענייננו-שלנו, הן המכתב והן תצהיר ראש העירייה סותרים, מינה וביה ובאופן פוזיטיבי ומוחלט, את גרסת התובעת וראיותיה. 21. חמישית, הנתבעים 2 ו- 3 הגישו תצהירי עדות ראשית שלהם, בהם הם מצהירים, במפורש, כי המשא ומתן השתכלל לכדי הסכם פשרה בעל-פה מחייב. וכי, השיקים נמסרו, בזמנו, לתובעת לסילוק סופי ומוחלט של החוב. (תצהיר הנתבע 2, סעיפים 11-6; תצהיר הנתבע 3, סעיפים 12-6). בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור. 22. שישית, התובעת הינה רשות מקומית (עירייה), נוצרה על-ידי החוק ואין לה קיום אלא על-פי החוק. היא כפופה לחוק ופעולותיה תיעשנה במסגרת החוק, מולידה, בלבד. המינהל המקומי הוא חלק מהמינהל המרכזי. הרשות המקומית היא רשות ציבורית. היא מוסד דמוקרטי. לצד ראש הרשות המקומית, ניצבים הנהלת הרשות והמנגנון הביצועי של הרשות (האגפים והמחלקות). כרשות הציבור, הרשות המקומית היא נאמן הציבור. (בג"צ 142/70 שפירא נ' הוועדה מחוזי של לשכת עורכי הדין, ירושלים פ"ד כה (1) 325, 331 (1971); בג"צ 7074/93 סויסא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מח(3) 749, 774 (1994). עליה לנהוג בהגינות, ביושר, מתוך שיקולים ענייניים בלבד, בסבירות ובמידתיות. וכן, מוטלת עליה החובה, מכוח עקרון חוקיות המינהל הציבורי, לפעול אך ורק במסגרת החוק ולקיים כל הוראות החוקים הנוגעים לאותו מעשה. (ע"א 421/61 מדינת ישראל נ' האז, פ"ד טו(3) 2193, 2200 (1961). על הרשות השלטונית ובכלל זה הרשות המקומית, לשמש בעצמה דוגמא ומופת למילוי החוק ולכיבוד שלטון החוק. 23. ראש העירייה הוא המנהל של העירייה, והוא האחראי בפני מועצת העירייה ובפני הציבור שבחר בו על תפקודה התקין. העירייה תפעל באמצעות ראש העירייה. (סעיף 126(א) לפקודת העיריות [נוסח חדש], תשכ"ד - 1964, (להלן: "הפקודה"). ראש העירייה אחראי לכך שתפקידים שהוטלו על העירייה יבוצעו כראוי. (סעיף 126(ב) לפקודה), ושהחלטות מועצת העירייה יבוצעו כהלכה (סעיף 140 לפקודה). 24. וכן, רשות מקומית חייבת בקבלת ייעוץ משפטי (סעיף 2 לחוק הרשויות המקומיות (ייעוץ משפטי) התשל"ו - 1975. (להלן: "החוק"). תפקידו של היועץ המשפטי לרשות מקומית, ובכלל זה עירייה, מוגדר בסעיף 5א לחוק, כדלקמן: "יועץ משפטי יעניק ייעוץ משפטי למועצת הרשות המקומית ולוועדותיה ,לראש הרשות ולסגן ראש הרשות שלו הואצלו סמכויות לפי סעיף 17 לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות וסגניו וכהונתם) התשל"ה - 1975, ולעובדי הרשות, בכל עניין הדרוש למילוי תפקידי הרשות לפי כל דין; כן יחווה היועץ המשפטי את דעתו לפי פניית חבר מועצת הרשות, אם נוכח שהדבר דרוש למילוי תפקידי הרשות ואין במתן חוות הדעת כדי להעמידו במצב של חשש לניגוד עניינים". 25. לעירייה זכות לתבוע ולהיתבע בשמה המאוגד (סעיף 7 לפקודה). היא רשאית לפתוח בהליכים ולהתייצב לפני כל בית שמפט או בכל הליך משפטי על-ידי המזכיר או על-ידי פקיד העירייה או חבר המועצה שהורשו לכך בהחלטת המועצה אם באופן כללי ואם לעניין מיוחד או להליך מיוחד (סעיף 340 לפקודה). בהתאם לפרק שלישי להוראות חוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א - 1961, מוסמך היועץ המשפטי של העירייה, שהוא עורך-דין לפי מקצועו, לייצג את העירייה ולהופיע בשמה לפני בתי-משפט, בתי דין, בוררים וגופים ואנשים בעלי סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית וכיוצא באלה, מכוח הרשאה כללית או מיוחדת. בעירייה, מועצת העירייה קונה את הסמכות כדין בהגשת תביעות משפטיות בשם העירייה ולא היועץ המשפטי שלה. הגשת יפוי כוח כללי המיפה את כוחו של היועץ המשפטי לעירייה בהגשת תביעות משפטיות בשם העירייה, רק מעוררת את ההנחה שמועצת העירייה החליטה או הסמיכה את עורך-הדין שמייצגה ומופע בשמה, כי מועצת העירייה החליטה או הסכימה להגשת התביעה וכי הכל נעשה כהלכה. זוהי הנחה שבעובדה שניתנת לסתירה. 26. בנידון דידן ולדידי, ההנחה העובדתית דנן, נסתרה. המכתב ותצהיר ראש העירייה מוכיחים, בעליל, כי התובענה דנן הוגשה בחוסר תום לב משווע, שלא כדין ושלא על דעתה והסכמתה של העירייה. ראש העירייה הצהיר, אף בהדגשה, כי: "הנני רואה כי התנהלות היועצת המשפטית של התובעת בהגשת תביעה מיותרת זו התנהלות לא תקינה ובעניין זה מתנהלת חקירה גלויה הן במשטרה והן אצל התובעת, עצם מחיקת החוב מספרי העירייה ועצם ההתעלמות המוחלטת על לרגע בו התחלתי לשאול שאלות גורם לי להבין כד כמה התנהלות עיריית נצרת עלית הייתה לא תקינה בלשון המעטה"!! (סעיף 7 לתצהיר ראש העירייה). זאת ועוד, ראש העירייה מבקש, בלהט רב ובתוקף ,כי בית-המשפט ידחה את התובענה על הסף. בלשונו: "הנני פונה לכבוד בית-המשפט הנכבד בבקשה לדחות את התביעה על הסף"!! (סעיף 10 לתצהיר ראש העירייה). ויודגש: בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור את תצהירו של ראש העירייה. היועצת המשפטית, עו"ד אולגה גורדון המלומדת, מילאה את פיה מים. בניגוד למצופה במקרים מעין דא, היא לא התפטרה מייצוג התובעת ולא הגישה תצהיר מטעמה בניסיון לסתור את תצהירו של ראש העירייה האמור. 27. בשולי הדברים, מבקש אני להוסיף דברים שאינם שוליים כלל: אודה ולא אבוש, כי מערכת היחסים העכורה עד למאוד שבין היועצת המשפטית של העירייה שהיא עובדת ציבור בכירה מאוד וראש העירייה, חמורה עד למאוד, לא ראויה במקומותינו ופוגעת, באופן ממשי, באימון הציבור בעירייה, שהוא רשות הציבור, במינהל הציבורי התקין ובשלטון החוק. מכל מקום, אין לנהל את מאבקיהם הפנימיים והאישיים של נבחרי הציבור ועובדי הציבור על גבו של האזרח הפשוט. שאר טענות הצדדים 28. הנה כי- כן מסקנתי היא ,כי המשא ומתן השתכלל לכדי הסכם בעל-פה מחייב. ההסכם בעל-פה בא תחתיו של החוזה והוא ורק הוא מחייב את הצדדים. מסקנתי דנן , מייתרת, למעשה, את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים. התוצאה 29. התוצאה היא, איפוא, כי אני דוחה בזה את התביעה הן בתיק זה והן בתיק המאוחד ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך של 10,000 ₪. 1 חוזהרכב