חובת הגשת מפה בתביעת מקרקעין

הנתבעים טוענים כי לא התמלאו הוראות תקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת כך: 82 (א) בתובענה שבמקרקעין יכיל כתב התביעה תיאור המקרקעין כדי אפשרות לזהותם וככל האפשר - לפי גבולות או לפי מספרים שבפנקס מקרקעין או במפה, ואם היתה בה תביעה - מכל צד שהוא - לרשום טובת הנאה במקרקעין, יש לצרף לכתב התביעה מפת המקרקעין מאושרת בידי מחלקת המדידות; היה המדובר בחלקת קרקע רשומה, רשאי בית המשפט או הרשם לפטור מהגשת מפה ולהורות על הגשת העתק מאושר מן הרישום בפנקס המקרקעין, או כל אמצעי זיהוי אחר של אותה חלקה." מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא תיאור מקרקעין בכתב התביעה: תביעה לסילוק יד ממקרקעין, שעל פי טענת התובע צמודים למקרקעין שהוחכרו לנתבעים ואילו לטענת הנתבעים מהווים חלק מהמושכר. רקע עובדתי: 1. ביום 25/7/63 רכש אבי הנתבעים מאת רשות הפיתוח באמצעות התובע (להלן:- "התובע" או "המנהל") שטח מקרקעין המוגדר בהסכם ככולל את החלקות הבאות: 29, 30, 38, 47, 48 ו- 49 (קטע), בגוש 1209 בשטח של כ- 5,408 מ"ר (להלן:- "המגרש"), על פי הסכם שנכרת בין המנוח ובין המנהל (להלן:- "ההסכם"). הנתבעים ירשו מאביהם את זכויותיו במגרש. 2. בכתב תביעתו עותר התובע לפינויים של הנתבעים מחלק מחלקה 83 ומחלקה 80, כאשר הוברר, כי ביחס לחלקה 49 שבהסכם הרכישה, ניתן מספר חדש לחלקה ומספרו היום 80. לטענת התובע, השטחים שפינויים מבוקש ואשר מוחזקים על ידי הנתבעים אינם כלולים בהסכם והינם בבעלות המנהל. התובע סמך תביעתו, בין היתר, על הצהרות הנתבעים ובקשתם לרכוש שטחים אלו, בקשות שנשלחו לתובע על ידי הנתבעים בתאריכים 14/1/06 ו- 15/1/07 וכן על התשריט שצורף לבקשה מיום 14.1.06, כהודאה בדבר מצב זכויותיהם במקרקעין לרבות הודאה, כי הקרקע אינה שייכת להם. 3. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר. הוגשה בקשת רשות להגן, שבמסגרתה טענו הנתבעים טענותיהם שעיקרן, כי הנתבעים מחזקים במקרקעין כ- 60 שנים ומכח החזקה רבת השנים טוענים שרכשו זכויות במקרקעין, בנוסף או לחילופין קיבלו הנתבעים הבטחה שלטונית, כי המקרקעין יישארו בחזקתם ובהסתמך על כך הקימו הנתבעים במקרקעין סככה, לאחר שקיבלו היתר בנייה להקמתה מאת הוועדה לתכנון ובניה. בנוגע לבקשות הרכישה טוענים הנתבעים, כי הבקשות הוגשו בתום לב בכדי לעגן זכויותיהם ברישומי התובע. 4. ביום 6/4/09 ניתנה החלטה על ידי כבוד הרשמת אורית חדד (כתוארה אז), אשר דחתה בקשת הרשות להגן ביחס לטענות בדבר זכויות במקרקעין מכח התיישנות ומכח הסתמכות על הבטחה שלטונית ואפשרה לנתבעים להתגונן בטענה אחת בלבד, לפיה הסכם המכר מיום 25/7/63 הקנה לאביהם של המבקשים אף את הזכויות בחלקה 80. אלו דבריה ביחס לטענה זו: "חרף כל אמור, ועדיין ובהיסוס לא מועט מצאתי מקום ליתן למבקשים רשות להגן בטענה אחת ויחידה, היא הטענה לפיה הסכם המכר מיום 25/7/63 הקנה לאביהם של המבקשים אף את הזכויות בחלקה מס' 80. טענה זו אמנם גם היא לוקה בקושי כמבואר לעיל, אולם ועדיין מצאתי מקום לקבלה בהצטרפן של נסיבות אלו: כתב התביעה על נספחיו נעדר את התשריט העיקרי הרלוונטי אשר עשוי היה ללמד על גבולות המקרקעין שנרכשו ע"פ ההסכם האמור, הוא התשריט אשר ע"פ טענת המבקשים שלא נסתרה, נילווה במקור להסכם זה ואבד ע"פ דברי נציגי המשיב. תשריט - תרשים זה אף נזכר במבוא להסכם ומהווה חלק בלתי הימנו ע"פ האמור בו. המשיב מוצא עצמו מגיש תביעתו בהסתמך על הודאת המבקשים בזכותו במקרקעין - הודאה המוצאת ביטויה בתשריט - נספח א' אשר כפי הנראה יצא תחת ידם ובמכתביהם האמורים. אין להוציא מגדר אפשרות כי התשריט כפי שנערך עבור המבקשים ועל בסיס נתונים ומידע שפרטיהם אינם ידועים לעת עתה, אינו משקף את מצב הזכויות במקרקעין לאשורו. יתרה מכך, הונח בפני אישור זכויות שצורף כנספח ב' לסיכומי המבקשים. אמנם יש ממש בטענת המשיב כנגד היתלות המבקשים באישור זה, אולם ועדיין ובפרט בהינתן הדעת למשמעות התביעה, ולמעמדו של המשיב כגוף ציבורי, אינני סבורה כי ראוי הדבר שהלה יעצום עיניו בפני אישור זה, וכך גם בית המשפט, וימנע מלעשות שימוש בנסיבות מצטרפות אלא על מנת לברר באם יש ולו דבר בעננה המרחפת נוכח נוסחו של אישור זה, אשר כאמור נוקב בחלקה מס' 80 כמי שרכשה על ידי המבקשים. מסקנה זו מחוייבת אף בהינתן הדעת למשמעותה המשפטית של הודאת בעל-דין המיוחסת למבקשים כאמור): זו איננה יכולה להוות כשלעצמה משום עילת תביעה וליצור לתובע זכות יש מאין, והיא מהווה אך משום אמצעי להוכחת זכותו של התובע ככל שזו נעוצה בעילת תביעה המוצגת על ידו. ראה בספרו של י. קדמי / על הראיות, חלק שלישי תשנ"ט בעמודים 999-1002." עוד הוסיפה כבוד הרשמת בהחלטתה, כי במסגרת ההליך העיקרי תידון אף שאלת גבולות החלקות נשוא התובענה, כך שלא ניתן פסק דין חלקי בר אכיפה המאפשר סילוק ידם של הנתבעים מחלקה מס' 83, אשר לגביה לא הותרה טענה כלשהי. הראיות: 5. לקראת שמיעת הראיות, הגיש התובע את תצהירו של מר ערן הרשגל, עובד המנהל במחלקת עסקות עירוניות. לתצהירו של מר הרשגל צורפו המסמכים כדלקמן:- תשריט שנערך לקראת חתימת ההסכם וצורף להסכם (להלן:- "תשריט הסכם המכר"). התשריט נושא חתימתו של אביהם של הנתבעים, מסמך זה נעדר מכתב התביעה ולגביו ציינה כב' הרשמת בהחלטתה, כי חשיבותו רבה להוכחת התביעה. תוכנית מדידה שנערכה על ידי המודד מ. כרמי, שצורפה למכתב מטעם הנתבעים באמצעות עו"ד רוטנברג והוכנה לצורכי רשום החלקות על שם הנתבעים. תשריט מדידה שנערך על ידי המודד א. שיאון וצורף לבקשת הנתבעים לרכישת חלק מחלקות 80 ו- 83 מיום 14/1/06. כן הגיש התובע חוות דעת מומחה, של מר אברהם חליוה באשר ליחס שבין התשריטים הבאים: התשריט שצורף להסכם מיום 25/7/63, תשריט המודד כרמי ותשריט המודד שיאון ובהתאם ביקש לקבוע את גבולות השטח הנמכר. המומחה קבע בחוות דעתו כך: "עפ"י בדיקתי ישנה חפיפה מלאה בין שלושת התשריטים אשר באה לידי ביטוי בכך שקו הגבול המזרחי של השטח המסומן, זהה. ההבדל היחיד הקיים בין התשריטים הנו שבעוד התשריט הסכם המכר (נספח א') ותשריט המודד כרמי (נספח ב'), מתייחסים לכל שטח המכר, מתייחס תשריט המודד שיאון (נספח ג') רק לחלקו המזרחי. מכל מקום, הגבול המזרחי של מגרש 35ב' המופיע בתשריט אבנר שיאון, זהה לגבול הנ"ל בשני התשריטים האחרים." מהשוואה לחלוקת השטח לחלקות רשומות עולה כי שטח המכר כולל את חלקות 30, 29, 47, 48, ו- 78 בגוש 1209 בשלמות ואת המחצית המערבית של חלקה 80 בגוש הנ"ל. העתק תשריט החלקות הרשומות, מצ"ב כנספח ד'. בעקבות הכנת תוכנית חדשה, הפכו חלקות 38 ו- 49, הנזכרות בהסכם המכר ובתשריט המכר, לחלקות 78 ו- 80 בהתאמה. בהתאם כולל המכר את המחצית המערבית של חלקה 80 וקו הגבול של הממכר הנו כמסומן בשלושת התשריטים הנ"ל יתר הגבולות הנם בהתאם לגבולות החלקות הרשומות. המומחה הבהיר בחוות הדעת: הבהרה: גבול המכר המזרחי הינו הגבול בין חלקה 29 ל- 83 ובחלקו העליון, בהמשך וירטואלי של הגבול הנ"ל - חותך את חלקה באמצע. כמו כן, חלקה 83 אינה חלק מהמכר. 6. מר הרשגל נחקר על תצהירו ומר חליוה נחקר על חוות דעתו. אציין כבר עתה ביחס לעדותו של מר הרשגל, כי היא לא תרמה רבות לבירור המחלוקת. מר הרשגל הסתפק בהוצאת מסמכים מתיק המנהל והגשתם לתיק, מבלי שעדותו יכולה היתה לתרום במאומה, בהעדר ידיעה כלשהי מטעמו על עובדות רלוונטיות הנוגעות למחלוקת בין הצדדים ומבלי שעובר למתן עדותו בירר במנהל או אף בתיק הרלוונטי את העובדות שעליהן עשוי היה להיחקר. 7. מטעם הנתבעים הוגש תצהירם של הנתבעים, כאשר בשל זהות הטענות ומטעמי יעילות וחסכון בזמן, הסתפק ב"כ התובע בחקירה של אחד מהם בלבד, מר יצחק איזק. דיון והכרעה: 8. גבולות ה"קטע מחלקה 80". אחר ששמעתי את הראיות ועיינתי במוצגים, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע הצליח להרים את הנטל להוכיח גבולות הממכר וכפועל יוצא מכך את זכותו לפנות את הנתבעים מהשטח אשר לא הוחכר להם. 9. כבר בהחלטתה עמדה כב' הרשמת על כך שלכתב התביעה לא צורף התשריט שאמור היה להיות מצורף להסכם המכר שנחתם בין הצדדים. טעות זו שנעשתה בעת הגשת התביעה תוקנה על ידי התובע בשלב הגשת הראיות ומר הרשגל צירף מתוך תיק המנהל את תשריט הסכם המכר שעליו חתום אביהם של הנתבעים. 10. אמנם, בתצהירם טענו הנתבעים, כי מסמך זה "מפוקפק", כאשר בעניין זה מתייחסים הנתבעים, בצדק רב לכך שהתובע לא מסר להם העתק התשריט עוד קודם לכן, אך אין בפי הנתבעים הסבר מניח את הדעת לטענתם לפיה, מסמך זה, שחתימת אביהם מתנוססת עליו, אינו משקף אמנם את הסכמת הצדדים באשר לגבולות החלקה, פרט לטענתם בדבר המצב שהיה קיים בשטח. 11. כפי שהדבר עולה מתוך חוות דעתו של המומחה מטעם התובע, מר חליוה, הרי שתשריט זה תואם את התשריטים אשר צורפו על ידי הנתבעים במהלך ניסיונותיהם להסדיר רישום הנכס שנרכש על שמם, או בתמיכה לבקשתם לרכוש את השטחים שבמחלוקת בתיק שלפניי. לנתבעים אין הסבר באשר לאופן שבו נקבעו על ידי אותם מודדים אשר ערכו את מפות המדידה גבולות החלקות הנרכשות, כאשר יש להניח, כי אותם מודדים, אשר ביצעו את המדידה מטעם הנתבעים או מטעם אביהם הסתמכו על מפות קודמות מהן ניתן ללמוד בנוגע לחלקה 49 מהן גבולותיה של חלקה זו בהסכם המכר. הנתבעים עצמם אף לא צרפו מפה אחרת מזו שצורפה על ידי התובע, על מנת שניתן יהיה ללמוד, כי היתה קיימת מפה אחרת שעליה ניתן יהיה להסתמך. 12. בנוסף, וכתימוכין לכל אותן מפות, בהסכם נקבע גם שטח החלקה. ראה זה פלא, בכל מפות המדידה שנערכו, תואם שטח החלקה לשטח תשריט הסכם המכר. אם נלך לשיטתם של הנתבעים ונאמר, כי שטח אותו קטע מחלקה 49 שנמכר גדול יותר מהשטח הנטען על ידי התובע, אין בפי הנתבעים כל הסבר לשטח החלק הנמכר בכללותו. 13. על מנת להוכיח טענתם, אוחזים הנתבעים למעשה במצב שהיה בשטח בפועל על מנת ללמד על שטחו של אותו חלק מחלקה 49 שנמכר. במהלך עדותו, כאשר התבקש מר איזק להסביר מהם גבולותיו של אותו קטע מחלקה 49 שנמכר השיב: "ת:כתוב כאן קטע אבל הם אף פעם לא אמרו איפה הקטע. ש: איך אתה יודע איזה קטע. ת: כתבו 49 אבל לא קבעו את הגבול של זה, אולי מטר פחות. ש: איך אתה יודע. ת: איך אתה יודע. ש:...תסמן את קו הגבול. ת: לא, גם המנהל לא ידע לסמן.... ש: חלקה 80 שייכת למכר או לא? ת: וודאי שייכת, כתוב קטע ולא כתוב איזה קטע יכול להיות שזה 99 אחוז. ש: כאשר כתבת חלקה 80 הינה החלק מחלקה 49 שנמכר לאבי כוונתך לכל החלקה או חלקה? ת: אני אומר לך כל החלקה. ש: איך לפני חמש דקות אמרת אתה לא יודע איזה קטע נמכר ועכשיו אתה אומר אחרת? ת: אני לא אמרתי שאני לא יודע, אני אמרתי שגם המנהל לא יודע, כי לא קבעו את הגבול." (עמ' 18-19 לפרוטוקול). 14. לפי עדותו, למעשה, גם מר איזק אינו יכול להצביע על גבולות החלקה שנמכרה לפי שיטתו ומכאן, הנני סבורה, כי יש לסמוך על הראיות האובייקטיביות המצויות בתיק, דהיינו, התשריט שצורף להסכם ושטח הנכס שנמכר, אשר תואם את גבולות התשריט, כאשר ניתן להבין תוך שילובם של שני אלה, כי האופן שבו נקבע הקטע מחלקה 49 נעשה תוך חשיבה מסויימת, כשלמעשה, חלקה 49 חולקה במקום שבו גבולות השטח הנמכר יהיו גבולות הנמשכים בקו ישר עד לסוף רצועת הנכס שנרכש (החל מחלקה 29 הצמודה לחלקה 49). 15. בנוסף לכל אלה מצטברות הראיות מתוך מסמכי הנתבעים עצמם, כאשר ייתכן והנתבעים אינם יכולים להעיד בנוגע להסכמות שהיו בין הצדדים בזמן כריתת ההסכם, שנכרת עם אביהם המנוח, אך מתוך התכתובות שבין המנהל ובין עו"ד רוטנברג, שהסתבר מתוך עדותו של הנתבע, כי לא רק שהיה עורך דינו של אביהם המנוח של הנתבעים, אלא גם שותפו, עולה, כי התוכנית לצרכי רישום אשר הוכנה מטעם הנתבעים (תוכנית המודד כרמי) הינה תוכנית שגבולותיה תואמים את תשריט הסכם המכר ואת טענות התובע לגבי גבולות החלקה. 16. לא נעלמו מעיני יתר טענות הנתבעים, אלא שגם אלה אינם מסייעים בידם על מנת לסתור טענת התובע באשר לגבולות החלקה, גם לא אישור הזכויות שהומצא לנתבעים, הכל כפי שיפורט להלן. 17. הרחבת - חזית וכשל בזיהוי המקרקעין בפתח שמיעת עדותו של מר חליוה , העלה ב"כ הנתבעים טענה לשינוי חזית, טענה שעל פי הכרעתי יש לדון בה במסגרת סיכומי הצדדים. הנתבעים טוענים כי בכתב התביעה ציין התובע, כי הפינוי מתבקש מחלק מחלקה 83 ומחלקה 80, בעוד שבפועל, מנהל התובע את תביעתו באופן שבו מבוקש פינוי מחלק מחלקה 80 ומחלקה 83 בכללותה. משהוברר כי קטע מחלקה 49 מתייחס לחלקה 80, דהיינו מבוקש פינוי מחלק מחלקה 80, טענו הנתבעים כי מדובר בהרחבת חזית. לטענתם, אין מדובר בטעות טכנית אלא הדבר נעשה בכוונת מכוון ובחוסר תום לב. התובע ידע, כי הרשות להגן ניתנה ביחס לחלקה 80, אז הועלתה טענה המגובה בחוות דעת כי הדרישה לפינוי היא מחלק מחלקה 80, דהיינו, בחלקה 83 אין לנתבעים חלק כלל בניגוד לאמור בכתב התביעה שם נתבקש פינויים של הנתבעים מחלק מחלקה 83, יוצא איפוא, שבעקבות הסטייה מהאמור בכתב התביעה ולאחר החלטת בית המשפט באשר להיקף הרשות להגן, נפסדים הנתבעים ועל-כן השינוי הנדרש הוא בבחינת הרחבת חזית. 18. התובע טען כי מדובר בטעות וכי הכוונה היא אכן לחלק מחלקה 80 וחלקה 83. לטענת התובע, הטענה נטענת בשיהוי ניכר, חוות הדעת הוגשה עוד זמן רב קודם לשמיעת עדותו של מר חליוה - לאחר קיומן של שתי ישיבות קדם משפט והיה מקום להעלות טענה זו כבר אז. 19. בהחלטתי מיום 16/4/12 התייחסתי לטענה זו: "... לאורך ניהול ההליך התייחס מותב זה לסלע המחלוקת כזה הנוגע לחלק מחלקה 80, הדברים כמובן אמורים היו להבחן באופן אחר לו היתה מועלת הטענה קודם לכן, או לו היו מוארות עיניו של בית המשפט לניסוח האחר שבכתב התביעה. התרשמותי כי גם כב' הרשמת בהחלטתה התייחסה לסלע המחלוקת כפי שהתייחסתי אליו אנוכי, שכן כאשר מדובר בחלק מחלקה 49, מטבע הדברים דובר על חלק מחלקה 80. ואולם מובן כי עצם העובדה שבית המשפט סבר כי סלע המחלוקת הוא אחר, אין בה כדי להכשיר הרחבת חזית, או שינוי החזית." 20. לגופו של עניין, עיון בכתב התביעה מגלה כי הנתבעים מנסים להיתפס לטעות התובע ולהיבנות ממנה, שהרי המצב העובדתי היה ידוע לנתבעים באופן ברור עוד קודם להגשת כתב התביעה, שהלא הנתבעים הגישו בקשות מטעמם לרכישת זכויות מאת התובע, במכתב מיום 14/1/06, כאמור לעיל, מצוין במפורש שברצונם לרכוש חלק מחלקות 80 ו- 83, למכתב צורף תשריט ועל פניו נראה כי הנתבעים מכירים את השטח והחלקות. 21. נראה גם, כי השינוי מכתב התביעה אף לא השפיע על החלטת כבוד הרשמת וידוע היה לה בהינתן הרשות להגן כי היא ניתנת ביחס לשאלה, האם חלקה 80, שלגביה ניתן אישור זכויות על ידי המנהל, לפיו כולה נרכשה על ידי הנתבעים היא חלק מחלקה 49 בהתאמה להסכם המקורי או היא חלקה 49 כולה, בהתאמה להסכם המקורי, ומהם גבולותיה של חלקה זו. 22. ממילא, ככל שהדבר נוגע לחלקה 80, הרי שאם התובע מוותר על חלק מהסעד המבוקש על ידו, דהיינו כעת עותרת הוא לפינוי רק חלק מחלקה 80 ולא לכולה, הדבר אינו פוגע בנתבעים ואף מיטיב עמם והקושי הקיים נוגע לחלקה 83 בלבד, שעל פניו, על פי נוסח כתב התביעה, יש לפנות מחלקה בלבד ולא בכדי, הגם שכב' הרשמת דחתה את הרשות להגן ביחס לחלקה זו, לא נתנה היא פסק דין בשל אותו קושי לקבוע את גבולות אותו קטע מחלקה זו. 23. אלא, שהנני סבורה, כי גם אם נקבל את נוסח כתב התביעה כלשונו, לא ניתן לומר, כי טענות התובע מהוות הרחבת חזית. לכתב התביעה צורף תשריט, ממנו ניתן ללמוד מהם גבולותיו המדוייקים של השטח שאותו מבוקש לפנות. התשריט מהווה חלק מכתב התביעה בהיותו זיהוי של המקרקעין שהוגשה התביעה ביחס אליהם, גם אם צויין בכתב התביעה כי מבוקש לפנות מחלקה 80 במלואה ובפועל מבוקש לפנות רק מחלקה, לנתבעים לא נגרם כל נזק וביחס לחלקה 83, הרי שגם אם צויין לגביה, כי מדובר בחלק, אך מהתשריט שצורף עולה, כי החלק הינו למעשה השלם בשלמותו, ולמעשה התובע ממשיך לדבוק בטענותיו העולות מתוך התשריט. לא נראה, כי לנתבעים נגרם נזק כלשהו מאותה טעות וממילא הנתבעים בכתבי הטענות מטעמם לא סימנו את אותו חלק נטען באופן שונה מזה שסומן על ידי התובע בכתב תביעתו. עוד יצויין, כי ככל שהדבר נוגע לחלקה 83, בין אם מדובר בחלק ובין אם מדובר בשלם, כב' הרשמת לא מצאה כל טענת הגנה ראויה ביחס לחלקה זו, כאשר ביחס אליה אף לא נטענו טענות הגנה הלוקחות בחשבון, כי עסקינן במחלוקת ביחס לחלק מהחלקה בלבד. לאור האמור, לא ניתן לומר, כי טענות התובע מהוות הרחבת חזית, 24. זכויות התובע בחלקה 80- הנתבעים בסיכומיהם טענו כי לא הוכחה בעלות התובע במקרקעין ומשכך אין בידי התובע הזכות לדרוש פינויים. התובע טען בסיכומי התשובה כי הנתבעים בבקשה לרשות להגן לא הכחישו את הזכות המקורית של התובע במקרקעין נשוא התובענה ומשכך בית המשפט התיר לנתבעים להתגונן בטענה אחת ויחידה והיא- האם הסכם המכר מיום 25/7/63 הקנה לאביהם של המבקשים אף את הזכיות בחלקה מס' 80. 25. אכן, מצאתי טעם בדברי התובע, כי טענת הנתבעים אינה בגדר הרשות להגן שניתנה להם וכלל לא הועלתה במסגרת בקשת הרשות להגן כטענת הגנה. כאשר הליך נפתח בסדר דין מקוצר, מצטמצמת ההגנה אך ורק לרשות שניתנה ולא ניתן לראות בנתבע כמי שמכחיש באופן כללי את הטענות המועלות בכתב התביעה. משכך, לא מצאתי מקום להתייחס לטענה זו. אוסיף ואציין, כי עצם הפניה של הנתבעים בבקשה לרכוש את המקרקעין הנדונים מהווה הודאה בזכות התובע במקרקעין. 26. זיהי המקרקעין: הנתבעים טוענים כי לא התמלאו הוראות תקנה 82 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת כך: 82 (א) בתובענה שבמקרקעין יכיל כתב התביעה תיאור המקרקעין כדי אפשרות לזהותם וככל האפשר - לפי גבולות או לפי מספרים שבפנקס מקרקעין או במפה, ואם היתה בה תביעה - מכל צד שהוא - לרשום טובת הנאה במקרקעין, יש לצרף לכתב התביעה מפת המקרקעין מאושרת בידי מחלקת המדידות; היה המדובר בחלקת קרקע רשומה, רשאי בית המשפט או הרשם לפטור מהגשת מפה ולהורות על הגשת העתק מאושר מן הרישום בפנקס המקרקעין, או כל אמצעי זיהוי אחר של אותה חלקה." התובע טוען כי לחווה"ד, צורפה כנספח ד', מפת הגוש העדכנית המגדירה במדויק את גבולות החלקות ועל כן אין כל צורך להוכיח גבולות של חלקות רשומות בטאבו. הגבול היחיד שאינו גבול חלקה רשומה, הנו קו הגבול המחלק את חלקה 80 וזה, הוגדר הן בתשריט המכר והן בתשריטי הנתבעים. 27. אמנם, לאור סלע המחלוקת בין הצדדים, ראוי היה, כי נוסף על תיאור המקרקעין לפי גבולות ומספרים, כי היתה מצורפת מפת מדידה, כאשר מתוכה ניתן יהיה ללמוד באופן מדוייק את גבולות חלק מחלקה 80, אלא שסבורתני, כי הגם שהדבר לא נעשה במקרה דנן מראש והיות וזהו ממילא סלע המחלוקת בין הצדדים, מחלוקת שייתכן ולא היתה מתעוררת אם התובע היה מצרף לכתב התביעה את התשריט שצורף להסכם המכר, הרי שאי צירוף מפת מדידה בדבר גבולות חלקה 80 לכתב התביעה אינו משמיט את הבסיס לתביעה, בפרט כאשר עסקינן בקטע מתוך חלקה ידועה ויש לדון עניינית בטענות הצדדים לעניין גבולות החלקה. 28. אציין בנוסף, כי במפת הגוש שצורפה לכתב התביעה, צויינו גבולות החלקה ממנה מבוקש הפינוי, כאשר ביחס לחלקה 80 ניתן לדעת מתוכה בבירור מאיזה חלק מבוקש לפנות את הנתבעים, כך שלא ניתן לומר, מתוך עיון בכתב התביעה, כי נגרעה זכותם של הנתבעים לדעת בגין איזה חלק מהמקרקעין הם מתגוננים. 29. חלקה 80 ביחס לחלקה 49 המצויינת בהסכם- הנתבעים טוענים כי חלקה 80 היא בהתאמה החלק (קטע) מחלקה 49 ומשכך חלקה 80 בשלומתה נרכשה על ידם במסגרת ההסכם. 30. התובע הגיש חוות דעת הכוללת התייחסות בעניין זה והקובעת באופן מפורש כך: בעקבות הכנת תוכנית חדשה, הפכו חלקות 38 ו- 49, הנזכרות בהסכם המכר ובתשריט המכר, לחלקות 78 ו- 80 בהתאמה. בהתאם כולל המכר את המחצית המערבית של חלקה 80 וקו הגבול של הממכר הנו כמסומן בשלושת התשריטים הנ"ל יתר הגבולות הנם בהתאם לגבולות החלקות הרשומות. המומחה במהלך חקירתו נשאל והשיב: ש: האם חלק מחלקה 49 נחתך וצורף לחלקה אחרת? ת: חלקה 49 חולקה והחלק המזרחי שלה עשו איתו משהו אחר, הוא עבר לגוש אחר. ש: איזה חלק נחתך? ת: החלק המזרחי לחלקה 80. 31. לטענת הנתבעים, בחקירתו הנגדית, אישר המודד, כי חלקה 49 פוצלה לשתי יחידות משנה אמנם לא אמר מפורשות שחלקה 49 בכללותה היא חלקה 80 בכללותה אך המנהל לאחר מועד ביצוע החלוקה של חלקה 49 הנפיק אישור זכויות לפיהם הנתבעים הם בעלי חלקה 80. 32. המומחה בחוות דעתו קבע במפורש כי המכר כולל את המחצית המערבית של חלקה 80 וזאת קבע בחוות דעתו שנערכה לאחר הנפקת האישורים. בהמשך חקירתו, נשאל המומחה והשיב: "ש. תוכל לאשר שהזכויות שלי ב- 29 בשלמות." "ת. נכון. גם ב- 30 גם 47 ב- 48 גם 78. ב-80 לא כי יש הסכם שכתוב בו חלק." 33. הנני סבורה, כי הגם שטענת הנתבעים הינה טענה שובת לב, זאת בפרט לאור אישורי הזכויות שהונפקו להם ומהם ניתן היה להסיק, כי משפוצלה חלקה 49, היא פוצלה בהתאם לבקשת הנתבעים לשם רישומה על שמם, כפי שהדבר עולה מתוך התכתובת שבין הצדדים, איני יכולה להתעלם מהמפות שצורפו, כאשר גם המפות שעל פניו נערכו על ידי מודדים מטעם הנתבעים, מלמדות, כי הם נצמדות לתשריט המקורי הקובע את גבולותיה של חלק מחלקה 49. זאת ועוד, המומחה נתן הסבר לאותו פיצול של חלקה 49, שכלל אינו רלוונטי לסוגיה שלפנינו, כשעל פי אותו הסבר נוגע הפיצול לחלקה צמודה אחרת ונעשה לפיכך בנקודה אחרת שאינה קשורה בדרך שבה נקבע אותו קטע מחלקה 49. 34. אוסיף ואעיר בנקודה זו למען הסר ספק, כי בעדותו ציין מר הרשגל, כי חלקה 80 כלל אינה קיימת והחלקה הקיימת עד היום היא חלקה 49. עדותו זו של מר הרשגל, לאור טיעוני הצדדים כולם בנקודה זו ולאור עדותו המפורשת של המומחה, מר חליוה, אינה בעלת משקל כלשהו. 35. אישורי הזכויות שהונפקו לנתבעים על ידי התובע- הנתבעים צרפו לתצהיריהם אישורי זכיות שהונפקו להם על ידי התובע בתאריכים 10/7/03 וב- 19/9/05 -"אישור זכויות על רישום בנכס הידוע - גוש 1209 חלקות 29,30,47,48,78,80 באשקלון בשטח של כ- 5408 מ"ר". הנתבעים טוענים כי אישורי הזכויות שהונפקו הם בבחינת הודאת בעל דין בזכויותיהם של הנתבעים בחלקה 80 במלואה, שכן מאישורי הזכויות נשמטה העובדה שהנתבעים הינם הבעלים של קטע בלבד ממה שהיה בעבר חלקה 49.. ביחס לאישורי זכויות אלו התייחסה כב' הרשמת בהחלטתה : "... יתרה מכך, הונח בפני אישור זכויות שצורף כנספח ב' לסיכומי המבקשים. אמנם יש ממש בטענת המשיב כנגד היתלות המבקשים באישור זה, אולם ועדיין ובפרט בהינתן הדעת למשמעות התביעה, ולמעמדו של המשיב כגוף ציבורי, אינני סבורה כי ראוי הדבר שהלה יעצום עיניו בפני אישור זה, וכך גם בית המשפט, וימנע מלעשות שימוש בנסיבות מצטרפות אלא על מנת לברר באם יש ולו דבר בעננה המרחפת נוכח נוסחו של אישור זה, אשר כאמור נוקב בחלקה מס' 80 כמי שרכשה על ידי המבקשים. 36. מר הרשגל שנשאל בנוגע לאישורי הזכויות האמורים לא ידע ליתן מעלה הולם לכך שלא מצויין באישורים, כי מדובר בקטע מחלקה 80 ואף סבר, כי חלקה 80 כלל אינה קיימת, כך שלמעשה לא ניתן על ידי התובע מענה המניח את הדעת לכך שתחת ידיו הוצאו אישורי זכויות לנתבעים ביחס לחלקה 80. 37. עיון באישור הזכויות מגלה כי סעיף 5 לאישור הזכויות מחריג אחריות התובע ומציין כך: "אין במסמך זה כדי להטיל על ממ"י אחריות, מכל סוג שהוא, אין בו כדי לבסס או לשנות חובות או זכויות משפטיות, אין בו משום ראיה או הוכחה לתוכנו והוא ניתן לבקשת ה"ה אייזיק". הנני סבורה, כי התובע אינו יכול להסתתר מאחורי סעיפי פטור דוגמת זה, שהלא אישורים אלו נועדו לשקף הזכויות הרשומות ובכדי שצדדי ג' יוכלו להסתמך על האמור בהם לצורך ביצוע עסקאות ולא יעלה על הדעת, כי תינתן למנהל האמון על רישומים אלו פריבילגיה להתנער מאחריות שעה שעסקאות מתבצעות על בסיס נתונים אלו. ניתן להבין, כי טעויות מתרחשות וככל הנראה זה מה שארע במקרה דנן, אלא שהתובע אינו מודה בקול כי אכן מדובר בטעות, אף נציג התובע אינו אומר בפה מלא כי מדובר בטעות אלא מתחמק בתשובות חמקמקות לפיהן לא הוא הנפיק האישור. המנהל כרשות ציבורית מחוייב ליטול אחריות על רישומיו ולעשות כל מאמץ בכדי לדייק וליתן אישורים המשקפים את מצב הזכויות בפועל. 38. ואולם, חרף הביקורת על התנהלותו זה של התובע, הנני סבורה, כי שעה שעסקינן במחלוקת בין התובע ובין בעלי הנכס (לעומת צדדים שלישיים, שאז המצב יכול להיות שונה) ושעה שהנתבעים לא הוכיחו ולא טענו כי נגרם להם נזק כלשהו בהסתמך על הרישומים הנ"ל במיוחד שידעו הם כי השטח שרכשו הוא - 5,408 מ"ר והשטח הזה כולל חלקות - 29,30,38,47,48 וחלק מחלקה 49, על פי האמור בהסכם המכר המקורי, הרי הם אינם יכולים לטעון להסתמכות או הטעייה. 39. ערכה הראייתי של חוות הדעת מטעם התובע: הנתבעים טוענים כי אין לייחס לחוות הדעת ערך ראייתי כלשהו מהטעמים הבאים: התובע לא ביקר במקרקעין נשוא התובענה קודם לעריכת חוות הדעת. בסיס המחקר של חוות הדעת נוסח ע"י התובע. המודד השתמש במונחים שאינם מקצועים לשם הכנת חוות הדעת ביחס לתיאור גבולותיה הפנימיים של חלקה 80 . המודד לא בדק הימצאות סימוני גבול בחלקה 80. 40. המומחה בחוות דעתו התייחס לתשריטים שהוגשו ע"י הנתבעים ומציין כך: "עפ"י בדיקתי ישנה חפיפה מלאה בין שלושת התשריטים אשר באה לידי ביטוי בכך שקו הגבול המזרחי של השטח המסומן, זהה...". חוות דעתו של המומחה לא ניתנה על מנת למדוד את גבולות החלקה, אלא באה להוכיח, כי אותם מודדים אשר מדדו את החלקה בעבר הגיעו לאותה מסקנה באשר לגבולות החלקה, מסקנה התואמת את תשריט הסכם המכר. על מנת להשיב לשאלה שנשאל לא נזקק המומחה לביקור במקום, ואין באי הביקור כדי לפגוע בעוצמת חוות הדעת. לעניין השאלה המחקרית שנשאל המומחה, הרי שכשמדובר בחוות דעת מטעם התובע, נכון היה כי התובע יגדיר את סוגיית המחקר הנדרשת. באשר לשימוש שעשה המומחה במלים "המשך וירטואלי, אינני סבורה, כי השימוש במלים האמורות לקוי, אלא מדובר בשימוש במלים מדוייקות על מנת לתאר בשפת בני אדם את גבולות החלקה. המומחה הסביר בחוות דעתו כי מדובר- בהמשכו של קו אוירי עד אשר הוא נתקע בקו אחר, עם כל הכבוד, מומחה אינו צריך להשתמש במלים מיוחדות על מנת לתאר גבולות חלקה וגם לא שמעתי מפי ב"כ הנתבעים במהלך החקירה הנגדית, כי קיימת הגדרה אחרת לתיאור גבולות החלקה, כאשר בעניין זה חשוב להזכיר, כי הנתבעים עצמם נמנעו מהגשת חוות דעת נגדית מטעמם, שתתמוך בטענותיהם. סוף דבר 41. לאור כל האמור, אני מורה לנתבעים לסלק ידם מהמקרקעין הידועים כחלק מחלקה 80 ומחלקה 83 בגוש 1209 באשקלון. אותם מקרקעין שעל הנתבעים לפנות הינם המקרקעין המסומנים במפה המצורפת לכתב התביעה, כאשר למען הסר ספק, אותו חלק מחלקה 80 הינו החלק המזרחי לקו הוירטואלי המהווה המשך הקו הישר המסמן את הגבול המזרחי של חלקה 29, לכיוון חלקה 80 וחוצה אותה. 42. אשר להוצאות, הרי שהתנהלותו של התובע עובר להגשת התביעה ואף עם הגשת התביעה יצרה אצל הנתבעים בלבול. בעניין זה יש להזכיר, כי בעת שפנו הנתבעים אל התובע בעבר הרחוק, אישר התובע, כי ימליץ למכור לנתבעים את חלקה 83 וכן נתן לנתבעים אישור זכויות לפיו כל חלקה 89 הינה בבעלותם. בעבר, אף קיבלו הנתבעים היתר בנייה לסככה בחלקה 83, יש להניח, בעידודו של התובע ולכל זאת יש להוסיף, כי את תשריט הסכם המכר צרפו הנתבעים רק לאחר הגשת התביעה. ייתכן ולו לא היה נוצר כל הבלבול, כלל לא היתה עולה מחלוקת בהליך שלפניי. לאור כל האמור, מצאתי מקום להימנע מפסיקת הוצאות בהליך שלפניי. 43. התובע עותר לפיצול סעדים ולאור נימוקי בקשתו, אני נעתרת לבקשה. למרות זאת ולאור נימוקי באשר לפסיקת הוצאות, מצאתי מקום להמליץ לתובע להימנע מלעמוד על זכויותיו בנוגע לשווי השימוש באותן חלקות, כאשר בפועל, כפי שהדבר עלה מתוך דברי הנתבעים, הם גם אינם עושים כיום כל שימוש באותם מקרקעין. 44. עוד מצאתי מקום להמליץ לצדדים, לאור אותה התחייבות היסטורית של המנהל, לבוא ביניהם בדברים בדבר מכירת חלקה 83 לידי הנתבעים, ככל שהדבר אפשרי וככל שהנתבעים עודם מעוניינים בכך. מקרקעין