מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא חוב על שירותי כיבוי: לפניי תביעה בסדר דין מהיר על סך 45,674 ₪, לתשלום בגין שירותי כבאות. התובעת הינה רשות כבאות הפועלת כמוסד ללא כוונת רווח ומספקת שירותי כבאות על פי חוק בהרצליה ובסביבה. הנתבעת הינה חברה בע"מ אשר, בהתאם לנטען, בכל הזמנים הרלבנטים לתביעה נדרשה לשירותי כבאות על פי חוק. התביעה הינה לתשלום בגין ביקורת שבוצעה לנתבעת בהתאם לחוק שירותי כבאות תשי"ט - 1959 (להלן - "החוק"), בשנים 2004 עד 2010 (6 ביקורות בלבד). בהתאם לנטען בגין כל ביקורת הוצא דו"ח לנתבעת ואילו הנתבעת לא נשאה בתשלום בגין השירותים שסופקו לה. לכתב התביעה, צורפו שוברי החיוב. הנתבעת בכתב ההגנה, דחתה את הדרישה לתשלום. לטענתה, לא צרכה או הזמינה מהנתבעת שירותי כבאות נוספים למעט ביקורות שגרתיות שבוצעו בהתאם לנטען והמתחייבות על פי חוק רישוי עסקים. הנתבעת טענה, כי הביקורת אופיינה בכך שנציג התובעת התייצב במשרדיה, ששטחם כ-175 מ"ר, כעולה משובר חיוב ארנונה, רכוב על קטנוע, בצע סריקה שארכה מספר דקות ולכן אין לחייב הנתבעת בתשלום הנדרש. הנתבעת טענה כי בגין שירותי הביקורת שהוענקו לה זכאית התובעת בהתאם להוראות תקנות שירותי הכבאות (תשלומים בעד שירותים), תשל"ה - 1975, (להלן "התקנות") לתשלום בסך של 250 ₪ בלבד לכל ביקורת. בכתב התשובה נטען, כי הנתבעת מחזיקה בשטח כולל של 20,700 מ"ר ולא כפי שנטען על ידה, בשטח ישנם משרדים, מחסנים, תחנת דלק, מיכלי סולר ושמנים, גנרטור ומתקני חשמל ובמסגרת הביקורות נמצאו ליקויים אשר הנתבעת נדרשה לתקנם, אולם היא לא פעלה בהתאם לנדרש. הסוגיות שבמחלוקת ובהן עלי להכריע הן מהו הסכום אותו רשאית התובעת לגבות בגין ביקורות שנתיות אותם היא מבצעת בהתאם לחוק. האם רשאית התובעת לגבות תשלום בהתאם לשטח בו מחזיקה הנתבעת? והאם בוצעו הביקורות בהתאם לנדרש? ישיבת הוכחות התקיימה ביום 12.1.12 במסגרתה נחקרו פקחים וגזבר התובעת ומנהל הנתבעת. לאחר סיום הישיבה, נקבע ביקור באתר הנתבעת שנערך ביום 25.1.12, הצדדים ניהלו מו"מ על בסיס הצעת בית המשפט ומשלא הגיעו להבנה, הוגשו סיכומי הצדדים. המסגרת החוקית בסעיף 4 לחוק הוגדרו תפקידי התובעת כדלקמן: - "לשם מילוי תפקידיה לפי סעיף 2, חייבת שירות כבאות: (4) לקבוע, בכפוף לתקנות שהתקין שר הפנים סידורי כבאות במוסדות ובמפעלים, בין ציבוריים ובין פרטיים וכן בבניינים גבוהים, לפקח על ציודם ולתאם את סידורי הכבאות כאמור עם סידורי הכבאות של רשות הכבאות." בסעיף 18 לחוק נקבע כי התמורה בגין השירותים, תגבה בהתאם לתקנות. התשלום יהיה ניתן לגביה לפי הוראות החוק החלות על גביית ארנונה בהתאם לפקודת העיריות. אופן חישוב התשלום נקבע בסעיף 2 (א) לתקנות, אשר הפנה לתוספת. "3. ביקורת ציוד במקרקעין - ביקורת ציוד כיבוי במקרקעין ששטחם במטרים מרובעים - (א) עד 10025.00 (ב) למעלה מ-100 עד 500, לכל 100 נוספים או חלק מהם 20.00 (ג) למעלה מ-500 עד 2000, לכל 100 נוספים או חלק מהם 18.00 (ד) למעלה מ-2000 לכל 100 נוספים או חלק מהם 12.00 " סעיף 1 לתקנות מגדיר "מקרקעין" בקובעו "מקרקעין כמשמעותם בסעיף 1 לחוק המקרקעין, התשכ"ט - 1969" חוק המקרקעין מגדיר מקרקעין כ- "קרקע, כל הבנוי והנטוע עליה וכל דבר אחר המחובר אליה חיבור של קבע, זולת מחוברים הניתנים להפרדה". התובעת חייבה את הנתבעת בתשלום בגין שטח של 8,818 מ"ר, בהתאם לחשבון הארנונה שבוצע לרשות המקומית (רמת השרון). לדרישה בכתב התביעה צורפו הפרשי הצמדה וריבית. ראיות הצדדים מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר אמיר צורי, גזבר, מר עמית גולדמן, ראש מדור מניעת דליקות, מר גבריאל ציוני ומר טירן שמר, מפקחים אצל התובעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדותו הראשית של מר X, מנהלה של הנתבעת. מר גולדמן, ראש מדור מניעת דליקות, התייחס בתצהירו לביקורות השנתיות ולאופן ביצוען: "לביקורות השנתיות התייצב מפקח מטעם התובעת ברכבה אשר בודק בין היתר את ציוד הכיבוי במקרקעין, נשוא הביקורת, ומציין בדו"ח את הליקויים שנמצאו בשטח המקרקעין ונדרש תיקונם - שיפורם. מהיכרותי את האתר של הנתבעת ישנם בשטח בין היתר תחנת תדלוק, מיכל סולר, מבנים ניידים המשמשים למגורים ולמשרדים, אתר בנייה ומחצבה חומרי בנייה ומגרשי חניה לטרקטורים ולרכבים וקונסטרוקציות שונות וכן מחזיקה הנתבעת בשטח ציוד ומלאי עסקי, ופועלת על פני שטח מקרקעין גדול מאוד." (סעיפים 4-5 לתצהיר). עוד במסגרת תצהירו, התייחס מר גולדמן למשך הזמן שעורכת הביקורת ולממצאים שנקבעו במסגרתה וכן לייחס בינם לבין האגרה המשולמת בגין הביקורת. לטענתו, מחושבת האגרה על פי שטח המקרקעין בו מבוצעת הביקורת שעה שהביקורת יכולה להיות "קצרה או ממושכת" . בחקירתו הנגדית נדרש להתייחס לאמירה זו וטען כי משך ביצוע הביקורת הינו גם פונקציה של ניסיון המפקח ואם ערך ביקורת במקום בעבר. עוד הבהיר, כי במסגרת הביקורת נלקח בחשבון מלוא השטח המבוקר והסיכונים העשויים לנבוע ממנו. הביקורת נערכת בכל השטח בצורה מאוד יסודית, כן מצופה מהמפקח שיעבור ויסרוק את השטח כולו הן באמצעות רכב או באופן רגלי. מהיכרותו את השטח בו מחזיקה הנתבעת, הביקורת עשויה לארוך בין שעה לשעה וחצי. (עמוד 5 שורות 8-13 בפרוטוקול הדיון מיום 12.1.12). מר גולדמן הבהיר, כי בשטח קיים מפעל, נמצאים כלים כבדים טרקטורים, תחנות תדלוק ומיכלי סולר, המפוזרים בכל המתחם. עוד, לדבריו הפעילות במקום הינה דינמית וענפה המחייבת בקרה והערכת סיכונים בשטח כולו. במקום נדרשה הצבת שלושה מטפים: סמוך לגנרטור, סמוך למשרד וסמוך לארגז הכיבוי "משטחים שהם ברי סיכון מבחינתי". (שם,שורות 26-31). מר טירן שמר הצהיר, כי ערך את הביקורות השנתיות אצל הנתבעת בשנים 2004-2006, ברכב התובעת:- "מהלך הביקורת שערכתי בדקתי בין היתר את ציוד הכיבוי במקרקעין ואף ציינתי בדוחות בעקבות הביקורות את הליקויים שנמצאו בשטח המקרקעין ונדרש תיקונן ושיפורן. הביקורות שביצעתי נערכו ביסודיות: בעקבות הביקורות נבדקו, והנתבעת נדרשה לתקן, ליקויים כמפורט בהם. למשל, נבדקו תכולת ארגזי כיבוי, התקנות במטפי הכיבוי, ביצוע בדיקות חשמל, נדרשה המצאת אישורים בכתב, פינוי מיכלי סולר או קבלת אישורים מתאימים להפעלתם, הכנת תיק הערכות מוקדם, הגשת הצהרה על שטח מושכר, פינוי עמדת גז מאולתרת וכיוצ"ב". (סעיפים 4 ו-5 לתצהיר). בחקירתו הנגדית, פרט והוסיף כי התחיל לעבוד בשירותי כבאות ביום 1.1.98, במשרה בהיקף של 8.5 שעות עבודה ביום. כשלוש וחצי שעות עבודה משרדית יתרת השעות מנוצלת לביצוע סריקות בשטח. מר טירן טען כי הוא מבקר בשלושה עד ארבעה עסקים, בממוצע ביום. (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 4-8). מר טירן פירט כי בשטח הנתבעת קיימים שלושה ברזי כיבוי, ברז אחד בקוטר של 3 צול ועוד 2 בקוטר של שני צול, שני ארגזי כיבוי על הגדר ההיקפית, ארגז כיבוי אחד במקום הסמוך לסחורה ולעמדת הגנרטור, והעמדה השנייה הינה בצמוד ל"מוסך (אותו מבנה סככה שהיו מאוחסנים כלים) ושם המיקום השני שלו. המרחק בין הגנרטור למוסך בערך 80-100 מ', המבנה של המוסך הוא בחלק הדרומי של העסק, בשנים שאני זוכר, הייתה בגדר הצפונית." (שם, שורות 14-20). מר טירן הציג גם תמונות, שצולמו סמוך למועד ישיבה ההוכחות, ת/1 המציגה את עמדת הכיבוי (תמונה מס' 26), ת/2 המוסך (תמונה 7) ת/3 ות/4 הציגו ברזים נוספים (תמונות 1 ו-47 בהתאמה). מר טירן לבקשת בית המשפט שרטט מפה המציגה את מיקומם של המתקנים בשטח לרבות מיקומם של אמצעי הכיבוי סומן ת/5. בחקירתו הנגדית נשאל מר טירן על מתקני החשמל וציין כי הם פזורים ברחבי המתחם והיו אמורים להיבדק על ידי חשמלאי מוסמך, לדבריו הלוחות נמצאים על מבנה המשרדים. אשר למיכלי הסולר העיד כי אחד נמצא סמוך לגנרטור ואחר היה שם ככל הנראה לגיבוי. לדבריו, זיהה סיכון בתחנת הדלק הפנימית ולכן הנחה את הנתבעת לפעול לתיקון הליקויים בהתאם לתקנות רישוי עסקים. מר טירן העיד כי במהלך הבדיקה סרק את כל השטח שבחזקת הנתבעת. לדבריו הבדיקה ערכה כשעתיים ובוצעה על ידו באופן פיזי בהליכה רגלית. "ש.: איך ביצעת את הבדיקה ההיקפית? ת.: רק ברגל, מגיעים פיזית עם שירותי הכבאות, לאחר שמסבירים שהגענו לביקורת שירותי הכבאות בצמוד איתי ולא לבד אנו מסיירים על כל המתקנים יחד עם נציג הנתבעת, אני יודע להגיד שהאדם שסייר איתי אינו מר X. ... במקרה שלי, X התלווה אלי, אם X זה היה הבחור שהיה בחוץ או לא, לא יודע אם X זה הבחור. אני זוכר את X כבעלים וכמי שהפניתי אליו את הדוחות לא יודע מי היה איתי בפועל בשטח" (שם, בעמוד 9, שורות 27-30, עמוד 10 שורות 2-5). בהמשך חקירתו טען כי גם הביקורת בשנת 2005 ושנת 2006 בוצעה על ידו, וערכה כשעה עד שעה וחצי. לתצהיר מר טירן צורפו דו"חות הביקורת שביצע. מר גבריאל עציוני הצהיר, כי ערך את הביקורות בשנים 2008 עד 2010 ברכב של התובעת וכי במהלך הביקורת שערך בדק בין היתר את ציוד הכיבוי במקרקעין ואף ציין בדו"חות שנערכו בעקבות הביקורות את הליקויים שמצא בשטח. גם בהתאם לתצהירו הביקורות שביצע נערכו ביסודיות ובמהלכם "נבדקו תכולת ארגזי כיבוי, התקנות במטאטא הכיבוי, ביצוע בדיקות חשמל, נדרשה המצאת אישורים בכתב, פינוי מיכלי סולר או קבלת אישורים מתאימים להפעלתם, הכנת תיק הערכות מוקדם, הגשת הצהרה על שטח מושכר, פינוי עמדת גז מאולתרת, וכיוצ"ב." בחקירתו הנגדית, נדרש לפרט היכן נמצאים המתקנים אליהם התייחס בדו"חות שערך. בחקירתו הפנה לתמונות ובהן תחנות התדלוק הוגשו וסומנו ת/8 - ת/10. לדבריו, בשנת 2008 התלווה אליו לסיור רועי (מנהל הנתבעת - הערה שלי), בשנת 2009 X (X - הערה שלי) ובשנת 2010 הפקידה גב' גלית. לטענתו, גב' גלית יצאה עימו לשטח ועברה ביחד איתו על עמדות הכיבוי הקיימות במתחם. עוד, הבהיר כי גב' גלית הראתה לו שלוח החשמל קיים בתוך הקרוואן ושולט על כלל המתחם ואילו הגנראטורים ממוקמים מחוץ לקרוואנים (שניים). מר עציוני לא זכר היכן ממוקמים מיכלי הדלק. לדבריו הביקורת ערכה בין 50 דקות לשעה ונציגת הנתבעת גב' גלית התלוותה אליו למשך כל הבדיקה. מר עציוני פירט, כי הבדיקה נערכת על ידו בכמה שלבים: בשלב הראשון נבדקו המשרדים, גימורי הרצפה, גימורי התקרה, החשמל ועמדת הכיבוי הסמוכה לקרוואנים. במסגרת בדיקת המשרדים נבדקו עמדות כיבוי האש וברז כיבוי האש. לאחר מכן נערכת בדיקה בשטח הפתוח: נסרקו עמדות הכיבוי המפוזרות בשטח וכן הקרוואנים הפזורים בתוך השטח (כארבעה קרוואנים). (ת/11 ו- ת/12). לדבריו, לא נכנס לתוך הקרוואן והוסיף כי בשנת 2010 הקרוואנים לא נמצאו במקום שהם נמצאים בו היום (ת/11) וכן כי בשנת 2011 לא בוצעה כלל ביקורת. עוד, לדבריו במקום שני קרוואנים המשמשים ללינת עובדים כאשר סמוך אליהם ישנה עמדת גז מאולתרת ומסוכנת ובסמוך לה נמצאת עמדת גנרטור, בדיקה זו בלבד ערכה לטענתו כחצי שעה. הביקורת נערכה בסיור רגלי. בחקירתו החוזרת התייחס מר עציוני לכך שבכל השטח המשתרע על כעשרה דונם מפוזרים מכולות, קרוואנים, מוסך, תחנות תדלוק ומיכלים של חומרים מסוכנים (עמוד 14, שורות 17-25). לתצהירו של עציוני צורפו דו"חות הביקורת שבוצעו על ידו. מטעם הנתבעת, העיד מנהלה מר X, בתצהיר עדותו הראשית טען כי הנתבעת הינה חברה העוסקת בעבודות עפר ומנהלת את עסקה ממשרדיה בגלילות המשתרעים על פני כ-170 מ"ר וממוקמים בשטח כולל המוחזק על ידה של כ-20,000 מ"ר, אשר רובו ככולו הינו שטח דיונות גבוהות של חול ים (זיפזיף). עוד הצהיר מר X, כי הנתבעת מעולם לא דרשה או הזמינה שירותי כבאות מהתובעת, וכי התובעת הוזמנה לביקורות המתחייבות על פי חוק רישוי עסקים. קוימו 6 ביקורות שגרתיות בלבד, מעבר לכך לא הזמינה התובעת שירותי כבאות נוספים. לטענת מר X:- "הביקורת התאפיינה בכך שנציג התובעת (המכונה "מומחה" בסעיף 5 לכתב התביעה) התייצב במשרדי הנתבעת, ששטחם כ-175 מ"ר, כעולה משובר חיוב הארנונה, המצ"ב כנספח א' לכתב ההגנה, רכוב על קטנוע, סרק את המשרדים למשך דקות ספורות, (ומעולם לא למעלה מחמש דקות תמימות) והמציא את ממצאיו. הא ותו לא." (סעיף 4 לתצהיר). לכן, הצהיר וטען כי דרישת התובעת לתשלום, מעבר לסך של 250 ₪ הנקובים בתקנות, לפי חישוב שערכה הנתבעת, על בסיס שטח המשרדים הנטען, הינה בלתי סבירה מנופחת ומהווה ראיה לחוסר תום ליבה של התובעת, המציגה עצמה כמוסד ללא כוונת רווח שעה שהיא מבקשת להתעשר שלא כדין על חשבונה של הנתבעת. מר X טען כי יש לחייב הנתבעת בתשלום רק בהתאם לשטח המבנים שנבדקו ולא בגין שטח החול והדיונה אשר אינה מחייבת התקנת עמדות כיבוי שכן אינה שטח בר התלקחות במיוחד שעה שלא נערכה לגביו ביקורת ציוד כיבוי. מר X טען כי לא יעלה על הדעת שהתובעת תגבה תשלום בגין שטחים פתוחים בהם לא נערכו ביקורות ציוד אש ובהם הנתבעת לא נדרשה להתקין ציוד. לעניין זה הוסיף, כי אין נפקא מינה אם הנתבעת מחזיקה ב-20,000 מ"ר או 100,000 מ"ר. במיוחד נוכח העובדה שהביקורת ערכה כ-5 דקות וכללה רק את שטח המשרדים. מר X במסגרת השלמת עדותו הראשית, התייחס לשרטוטים שהוצגו על ידי עדי התובעת ושרטט את המתחם בעצמו, (נ/1). מר X שרטט את מיקום המשרדים (שני קרוואנים) הסככה, מגורי העובדים (שני קרוואנים), מוסך ומיקום ברזי הכיבוי. בהתייחס לת/1 העיד כי המדובר בסחורה של מר "עותמן חסן" וכי אין המדובר בסחורה שלו, ת/2 ות/3 - זהו שטח אחסנה של הנתבעת, ת/4 קרוואן וברז כיבוי של הנתבעת, לגבי ת/8, העיד כי המדובר במתקן תדלוק וכי ת/9 הינו מיכל תדלוק של "עותמן חסן", ת/10 הינו מיכל של הגנרטור ליד השירותים. ת/12, נמצא בשטח הנתבעת, אולם המדובר במתקן זמני. מר X התייחס בחקירתו המשלימה לכך כי גורמים נוספים עושים שימוש בשטח הנמצא בחזקתו, "עותמן חסן" ובעבר חברת רמצ"ח תברואה בע"מ, מר X העיד כי השטח היה מופרד פיזית מהשטח של הנתבעת, וכי ממוקמים במקום שערים. בחקירתו הנגדית הודה כי השתתף בשתי ביקורות בלבד. האחת עם המפקח טירן והשנייה עם המפקח עציוני. לדבריו, אחד מהפקחים הגיע עם רכב ואילו השני עם "טוסטוס" והביקורת ערכה כשלוש דקות עד רבע שעה. (עמוד 21 לפרוטוקול שורות 12 ו-16). בחקירתו הנגדית לא זכר אם בסככה (המצולמת בת/2) אוחסנו כלי רכב במועד הביקורות והוסיף כי במקור הסככה הייתה בשימוש של חברת רמצ"ח ושימשה כמסגרייה, אולם הנתבעת לא עשתה בה שימוש בתור מוסך, לכן פורק הגג כדי לחסוך תשלום ארנונה. לטענתו, אחסן במקום דיונה של חול. בחקירתו הנגדית הודה כי כל השטח המשתרע על לפחות 8 דונם הינו בשימוש יומיומי. רכבים נכנסים אל השטח, לכיוון פינת ההעמסה ושופל מביא את החול מהדיונה למשאית. כאמור, נוכח המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לגודלו של האתר, למיקומם של המתקנים ומתקני הכיבוי נערך על ידי סיור באתר, בנוכחות נציגי התובעת ונציגי הנתבעת. בהחלטה מיום 25.1.12, פירטתי: "בשעה 14:00 התייצבו ארבעה מנציגי התובעת, מנהל הנתבעת, עובד וב"כ הנתבעת עו"ד זלר. (ב"כ הנתבעת עו"ד שלו אחרה והסיור החל בהעדרה). במהלך הסיור נצפו מבנה המשרדים, מגורים, עמדות צנרת הכיבוי, מיכלי האחסון, "סככת המוסך" תחנת התדלוק, כלי עבודה וחפצים שאוחסנו ברחבי השטח. עוד נצפו משאיות נכנסות ויוצאות לתוך המקרקעין ועבודות בעפר שהתקיימו בעת הסיור, נמסר הסבר לגבי "הניוד" בשטח ומיקומם של גבעות העפר." עוד במהלך הביקור, ציין מנהל הנתבעת כי מידי יום נכנסות למתחם עשרות משאיות, כן הבהיר מנהל הנתבעת, מהן אותן משאיות ומיכלים, אליהם התייחס בחקירתו וטען לגביהן כי אינן בבעלותו אלא בבעלות "עותמן חסן". הובהר, כי המדובר בציוד כבד ובמיכליות הנמצאות על השטח המוחזק על ידי הנתבעת. הנתבעת מאפשרת לגורמים שלישיים להיכנס ולצאת לתחומה, לעשות שימוש בנכס שלה ואף לתפוס חזקה באופן האמור. יובהר כי אותן מכליות וציוד של "עותמן חסן" הוצבו בתוך המתחם של הנתבעת, סמוך לסככה ולקרוואנים. לא נמצא כי קיימת היתה הפרדה או "שער" בהתאם לעדותו של מר X. עוד במסגרת הביקור, נצפתה "הסככה" או "המוסך" ובתוכו ציוד ומיכליות של הנתבעת. כעולה מסיכום הביקור, הוכח כי הגם שהשטח המוחזק על ידי הנתבעת משתרע על פני אלפי מ"ר, והגם ששטח המבנים- היינו המשרדים, הקרוואנים והמוסך הינו קטן יותר, הרי שהפעילות בתוך כל המתחם "שוקקת X". אל המתחם נכנסות ויוצאות עשרות משאיות המובילות את העפר ומשאיות נוספות של גורמים אחרים. בשטח, מכונה הגורסת את האבנים ושופל המבצע את ההעמסה. עוד בסיור נצפו עמדות הכיבוי והמטפים, על הגדר ההיקפית. סוגיה דומה נידונה בע"א (ת"א) 1465/99 מקורות חברת מים בע"מ נגד איגוד ערים לשירותי כבאות איילון ואחרים (פסק דין מיום 17.08.99 להלן "פס"ד מקורות") במסגרת הערעור נידונה שאלת פירוש תקנות התשלומים והדרך בה יש לחשב את התשלום הנזכר בסעיף 3 של התוספת לתקנות. התובעת (כמו המערערת בפס"ד מקורות) טוענת כי התשלום עבור שירותי הביקורת, מתייחס לשטח הכולל של המקרקעין המוחזק על ידי המשלם, ללא אבחנה בין שטח בנוי או מקורה לבין שטח פתוח ופנוי. הנתבעת מנגד, טוענת כי הפירוש הנכון והראוי הינו כי יש לחייבה בתשלום בגין השטחים המבונים בלבד, שכן לגביהם נדרשת התקנת אמצעי הכיבוי. יש לקיים זיקה ויחס סביר בין השירות הנטען ובין התשלום הנגבה היות ואין המדובר ב"מס" או "אגרה". הלכה היא, כי דברי חקיקה וחקיקת משנה יש לפרש על פי המטרה אותה הם מבקשים להגשים. "החוק הוא יצירה נורמטיבית הבאה להגשים תכלית חברתית והוא הביטוי למדיניות. על הפרשן לחשוף מבין קשת האפשרויות הלשוניות אותה משמעות אשר תגשים מטרת החוק". (ד"נ 40/80 קניג נ' כהן, בעמ' 715). בית המשפט בפס"ד מקורות לא קיבל את עמדת המערערת (שם) ולפיה המדובר בתשלום מסוג "מחיר" וקבע כי המדובר ב"אגרה": "במקרה שלפנינו נראה כי צדק ביהמ"ש קמא בקובעו כי מדובר בתשלום מסוג אגרה וזאת ראשית משום שחוק שירותי כבאות עצמו מתייחס לתשלומים על פי תקנות התשלומים כאל אגרות בקובעו בסעיף 18.א. כי "רשות הכבאות רשאית להפחית אגרות לפי חוק זה או לוותר עליהן...". שנית, וזה העיקר, עצם המתכונת הקבועה בתוספת לתקנות התשלומים ולפיה נקבע התשלום כפועל יוצא של שטח, מלמדת כי אין מדובר במחיר עבור ביקורת ציוד וזאת משום שאין כל הגיון כלכלי בתמחור עלות ביקורת ציוד על פי שטח, בין אם מדובר בשטח מבונה כגרסתה מערערת ובין אם מדובר בשטח הכולל המוחזק, כגרסת המשיב. עלות הביקורת שבה מדובר איננה, בשום מקרה, פועל יוצא של שטח האתר שבו מצוי הציוד ובהעדר התחשבות כלשהי בעלויות הבדיקה והביקורת כגון: מרכיב כח האדם והציוד הנדרשים לביקורת, וכן משך הזמן שאורכת הביקורת, אין מנוס מן המסקנה שהתשלום הקבוע בתקנות התשלומים עבור ביקורת הציוד, איננו "מחיר" אלא תשלום הנושא סממנים מובהקים וברורים של אגרה." (שם, פסקה 7 בעמ' 7). משקבע בית המשפט כי המדובר באגרה, בחן את הזיקה בין האגרה ובין השירות בגינה היא משתלמת, במובן של קשר סיבתי בין התשלום לבין השירות. בית המשפט קבע: "חישוב האגרה כפועל יוצא של שטחים מבונים מבלי להתייחס לשאלה מה הזיקה ומה הקשר בין שטחים מבונים אלה ובין ציוד הכיבוי הנבדק, הינו חישוב אוטומטי המתעלם מתכלית החקיקה באותה מידה שמתעלם ממנה חישוב אוטומטי של האגרה כפועל יוצא של כלל שטח האתר". (שם, פסקה 9 בעמוד 8). לסיכום, פסק ביהמ"ש כי פירושו הנכון של המונח "מקרקעין" בסעיף 3 של התוספת לתקנות התשלומים, "הינו שטח ההתייחסות אשר לגביו חלה חובת ההתקנה של אמצעי הכיבוי, על פי התקנות הרלבנטיות הנוגעות לאותו סוג מקרקעין ואילו שטחים פנויים אשר לגביהן אין חובה להתקין אמצעי כיבוי כאמור, לא יובאו בחשבון לצורך חישוב האגרה." (שם, פסקה 11 עמוד 10). בת"א (חי') 1102-06 אגוד ערים אזור חיפה נ' רפאל-רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע"מ, (מיום 2.10.2010), נדונה סוגיה דומה. השופטת תמר שרון נתנאל, שבה על ההלכה שנקבעה בפס"ד מקורות, לשאלה מהו שטח ההתייחסות של ציוד הכבוי, בגינו יש לחייב הנתבעת בתשלום, קבעה כי שטח ההתייחסות של אמצעי כיבוי המותקנים במבנים הוא השטח המבונה. אשר לשטחים החיצוניים, קבעה כי יש לחשב את שטח המחסנים בלבד, וכן כי קביעת רדיוס של 50 מ' סביב ברזי כיבוי חיצוניים לשטחים מבונים הינה סבירה. בגין מגרשי חניה, שהם שטחים פתוחים, קבעה כי אין לחייב באגרת ביקורת ככל שלא מותקנים בהם כלל אמצעי כיבוי. אולם, ככל שהתקנות מחייבות התקנת אמצעי כיבוי עבור שטחים המשמשים לצורך מסוים, הרי שבגין יבוצע חיוב. בעניננו, מן העדויות, התמונות, המוצגים ובהתאם לעולה מהביקור שנערך בשטח, אין ספק כי השטח כולו, הגם שהוא משתרע על פני אלפי מטרים רבועים, משמש את התובעת ומהווה כולו "מפעל" לייצור עפר. הגם שאותו "מפעל" רובו אינו מקורה, והמלאי והתוצרת הינם דיונות עפר. הרי, שהמשאיות נכנסות ויוצאות בשטחו, פורקות ומעמיסות סחורה, והעפר הנגרס לחול מועבר למשאיות באמצעות שופל. במקום משרדים, קרוואנים, מיכליות תדלוק, תחנת תידלוק, מיכלי מים, גנרטורים, סככה מקורה (אשר לא ניתן לדעת למה היא משמשת אולם היא מלאה בציוד) וציוד רב הפרוס על יתרת השטח אשר אינו מכוסה בעפר. עוד, למקום נכנסות משאיות נוספות ורבות, הפורקות ומעמיסות סחורה נוספת ברחבי המתחם ובאזורים בהם לא נמצאות ערמות עפר. ציוד הכיבוי סמוך למשרדים, לקראוונים וכן לגדר ההיקפית, הסמוכה לסככה. תכלית החוק והתקנות מתוקפו, בהתייחס לשטח הרלבנטי בו חלה חובת ההתקנה של אמצעי הכיבוי, תכליתם ומטרתם לוודא אמצעי כיבוי תקינים ופיקוח בשטח כולו המצוי בחזקתה של הנתבעת. לא שוכנעתי כי המדובר בשטחים פנויים אשר לגביהם אין חובה להתקנת אמצעי כיבוי, נהפוך הוא. דיונות העפר אינן נמצאות במקומות קבועים, שטחם גדל וקטן מידי יום. מאידך, בכל יתרת השטח הפנוי עוברות עשרות משאיות מידי יום, המהווים סכנה המחייבת פיקוח וביקורת של התובעת על אמצעי הכיבוי, במיוחד נוכח העובדה כי בשטח מבנים ארעיים, ציוד ומיכליות תדלוק. אשר לטענת הנתבעת, באמצעות מנהלה, לאופייה ומישכה של הביקורת. מחד, נשמעה עדות פקחי התובעת ולפיה נערכה ביקורת בפרק זמן של כשעה ואף יותר. פקחי התובעת הצהירו, העידו ופרטו את שלבי הביקורת והבדיקה, וכן כי היא בוצעה בנוכחות נציגי הנתבעת ובאופן רגלי תוך סיור ובדיקה של כל המתקנים על ידם. לרבות מתן הערות והנחיות לשיפור ותיקון הלקוי. אין מחלוקת בין הצדדים כי מר X נכח בשתי ביקורות בלבד. נציגיו ועובדיו אשר נכחו בהתאם לנטען בארבע הביקורות הנוספות וליוו את הפקחים לא התייצבו לעדות ולא הוגש תצהיר מטעמם. נתתי אמון מלא בגרסת המפקחים, יובהר לעניין זה, כי גרסתם עלתה בקנה אחד עם הפרטים והנתונים שנמצאו בשטח (בביקור), ומהתמונות שצולמו, הוגשו וסומנו על ידם וכן מדו"חות הביקורת המפורטים שערכו והגישו לנתבעת מידי שנה. מאידך, גרסתו של מר X הייתה רצופת סתירות וחוסר דיוקים לרבות ניסיון להעלמת מידע רלבנטי תוך רצון לזרות חול, תרתי משמע, בעיני בית המשפט. נציגי הנתבעת אשר התלוו לסיורי הפקחים לא טרחו להתייצב לדיון ואף לא הוגשו תצהירים מטעמם. עדותו של מר X, הינה עדות יחידה, שעה שלא הוצגה כל מניעה להעדתם של עובדיה הנוספים של הנתבעת. אי העדתם וזימונם, בנסיבות אלו פועלת לחובת הנתבעת. זאת ועוד, מר X העיד כי המיכלים שנראו בתמונות אינם שייכים לו, ובמהלך עדותו היתמם והשתומם מדוע הינו מחויב בביקורת ובפיקוח עבורם. עוד טען מר X, כי סככת המוסך אינה בשימוש כלל. במהלך הביקור הובהר, כי המיכליות והציוד, אשר מר X טען כי אינם בבעלותו אלא בבעלות חסן עותמן, מצויים בשטחו וזאת נוכח הרשאה שנתנה על ידו לחסן עותמן. בנוסף, הובהר כי במוסך נמצא ציוד רב, הסככה נמצאת במקומה, וכי המוסך אינו משמש לאחסון עפר. זאת ועוד, נוכחתי כי למתחם נכנסות עשרות משאיות מידי יום העושות דרכן אל עבר דיונות העפר. חלק מהמשאיות הנכנסות בשערי המתחם עוברות דרכו לעבר המתקנים השייכים למר חסן עותמן. עוד מהסיור עלה, כי המבנים והקרוואנים פרוסים במספר מתחמים ואינם מרוכזים במתחם אחד, שטחם הכולל בוודאי אינו משתרע על פני 170 מ"ר בלבד, לפי טענת מר X שלא הוכחה. אזור המשרדים פרוס על פני שטח גדול וסביבו רכבים (בכניסה למתחם מצד שמאל) ואילו אזור המגורים נמצא באזור אחר, מרוחק (מימין לכניסה). המדובר בקרוואנים, מיכליות וערמות של ציוד. ציוד הכיבוי הינו הקפי, פרוס במקומות רלבנטיים בהתאם להנחיות מפקחי הנתבעת. עולה כי פעילות הנתבעת מבוצעת על רובו של השטח המוחזק על ידה. וכן כי הביקורת בוצעה על פני רובו של השטח המוחזק. דרישת התובעת לתשלום התמצתה בדיווח ישן של הנתבעת לפעילות בשטח של כ- 8,000 מ"ר. כיום אין מחלוקת כי הנתבעת מחזיקה בשטח כולל של כ- 20,000 מ"ר. הוכח כי פעילות הנתבעת מתבצעת ברובו של השטח המוחזק על ידי הנתבעת כיום ואשר אינו שנוי במחלוקת. לפיכך מצאתי דרישת התובעת לתשלום בהתאם לדיווח הארנונה כאמור סביר, הוגן ומשקף נכונה את השטח בו בוצעה הביקורת. מכל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה. יש לקזז מסכום התביעה את התשלום שבוצע על ידי הנתבעת, לאחר שהוגשה התביעה. יתרת החוב, תשא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו-כן, אני מחייבת את הנתבעת בהוצאות הליך זה ובשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪. מובהר כי בפסיקת ההוצאות הובאו על ידי בחשבון מספרן של ישיבות קד"מ שקויימו בתיק זה, ישיבת ההוכחות הארוכה לרבות מספרם של העדים, הסיור שנערך בשטח וכן סיכומי הצדדים שהוגשו בכתב. עוד, הנתבעת לא עמדה בלוחות הזמנים שנקצבו על ידי, דבר אשר חייב את ב"כ התובעת להגיש בקשות רבות נוספות. שריפהכבאות / מכבי אשחוב