הצעת עבודה חלופית מטעמי בריאות

האם התובע אכן התפטר מעבודתו בשל מצב בריאות לקוי, בנסיבות המזכות בתשלום פיצוי פיטורים בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצוי פיטורים. בעוד התובע טוען כי מצב בריאותו לא אפשר את המשך עבודתו בנתבעת כצמיגאי, הרי שהנתבעת טוענת כי התובע הציג בפניה מצג שווא ביחס למצב בריאותו וכן כי לתובע הוצעה עבודה חלופית כנהג שתאמה את מצבו - אולם התובע סירב לקבל הצעה זו. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הצעת עבודה חלופית מטעמי בריאות: רקע כללי 1. בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ולתשלום זכויות נוספות: תמורה בעבור עבודה בשעות נוספות, הפרשות לקופת הגמל, תוספת וותק, דמי נסיעות, פדיון חופשה, דמי הבראה וימי בחירה. התשתית העובדתית הצריכה להכרעה 2. הנתבעת עוסקת בתיקון צמיגים לכלי רכב שונים. 3. התובע החל עבודתו בנתבעת ביום 1.11.85 כמתקין צמיגים ואבובים למכוניות. את עבודתו סיים עקב התפטרותו ביום 18.6.08 לטענתו בשל מצב בריאות לקוי ובאופן המזכה אותו בתשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"). 4. המחלוקות העיקריות שבין הצדדים נוגעות לשאלות הבאות: א. האם התובע אכן התפטר מעבודתו בשל מצב בריאות לקוי, בנסיבות המזכות בתשלום פיצוי פיטורים בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצוי פיטורים: בעוד התובע טוען כי מצב בריאותו לא אפשר את המשך עבודתו בנתבעת כצמיגאי, הרי שהנתבעת טוענת כי התובע הציג בפניה מצג שווא ביחס למצב בריאותו וכן כי לתובע הוצעה עבודה חלופית כנהג שתאמה את מצבו - אולם התובע סירב לקבל הצעה זו. ב. האם חלות על העסקת התובע הוראות ההסכם הקיבוצי בענף המוסכים, מכוחן זכאי התובע לתשלום הפרשות בעבור ביטוח פנסיוני בגין שכרו המלא, לתוספת וותק ולתשלום בעבור יום בחירה. ג. האם הרישומים המופיעים בתלושי השכר שהציגה הנתבעת בפני בית הדין בגין החזר הוצאות נסיעה ותשלום גלובלי בעבור עבודה בשעות נוספות אכן משקפים תשלומים ששולמו לתובע בפועל או שמא מדובר ברישום פיקטיבי, ומכאן שתשלומים אלה מהווים חלק משכר הבסיס של התובע. ד. האם התובע זכאי - לאור מתכונת עבודתו - לתשלום בגין שעות נוספות ובאיזה היקף והאם יש להביא בחשבון את הסכומים שצוינו בתלושי השכר כתמורה בעבור שעות נוספות לצורך חישוב התמורה המגיעה לו בגין עבודה בשעות נוספות. הכרעה להלן נדרש למחלוקות הללו תוך התיחסות לרכיבי התביעה אחד לאחד, ותחילה לשאלת זכאותו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים: זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים 5. גרסתו של התובע באשר לזכאותו לתשלום פיצויי פיטורים נוכח מצב בריאותו היתה כדלקמן: לגרסת התובע, כתוצאה מעבודתו בעבודה פיזית של תיקון צמיגים, החל מצבו הרפואי להדרדר והוא חש בכאבים עזים בגבו וברגליו. לדבריו, חרף האמור הוא התמיד בעבודתו עד ליום 18.6.08 - מועד בו התגלה כי הוא סובל משלוש פריצות דיסק בגבו. נוכח זאת, פנה התובע לטענתו ביום 18.6.08 לחדר המיון בבית החולים לצורך קבלת טיפול רפואי, כאשר החל ממועד זה הוא איבד לדבריו את כשירותו להמשיך בעבודתו בנתבעת כצמיגאי. התובע תמך את דבריו במספר אישורים רפואיים כדלקמן: אישור מיום 18.6.08 (שעה 14:08) מהמחלקה לרפואה דחופה בבי"ח אסף הרופא. באישור זה נכתב כי התובע סובל, לדבריו, מכאבי גב תחתון. במסגרת אותו מסמך נכתב כי בעמוד שדרה מותני לא נמצא ממצא המסביר את תחושותיו של התובע וכי ב-CT נמצאו מספר "בלטי דיסק מינימאליים" בחוליות: L4-L5, L5-S1. התובע שוחרר מחדר המיון עם המלצה ל-10 ימי מנוחה, המלצות לבדיקות והמשך מעקב אורטופדי בקופת חולים (ראה - נספח א3 לתצהיר התובע). אישור מיום 18.6.08 מרופא המשפחה המאשר כי בשל תלונות על סימפטומים בגב הומלץ על 3 ימי מנוחה החל מיום 18.6.08 ועד ליום 20.6.08 (ראה - נספח ב1 לתצהיר התובע). אישור מיום 3.7.08 מרופא המשפחה במסגרתו נכתב כי בשל כאבי גב תחתון בחוליות L5-S1 ו-L4-L5 הומלץ על מנוחה מתאריך 21.6.08 ועד 28.6.08, וזאת לפי המלצת הרופא האורטופד בחדר המיון (ראה - נספח ב2 לתצהיר התובע). אישור מיום 29.6.08 מרופא המשפחה. במסגרת אישור זה הומלץ על מנוחה מיום 29.6.08 ועד ליום 6.7.08, בשל כאבי גב תחתון (ראה - נספח ב3 לתצהיר התובע). הפנייה לרופאה תעסוקתית של רופאת המשפחה מיום 29.6.08 (ראה - נספח ג1 לתצהיר התובע). אישור מיום 17.7.08 מרופא אורטופד, במסגרתו הומלץ על מנוחה מיום 7.7.08 ועד ליום 31.7.08, בגין כאבי גב תחתון ובגין LUMBAR DISK DISPLACEMENT (ראה - נספח ב4 לתצהיר התובע). סיכום בדיקה רפואית של רופא תעסוקתי מיום 22.7.08, בו צוין כי התובע אינו כשיר לעבודה מיום 1.8.08 ועד 15.9.08 (ראה - נספח ד1 לתצהיר התובע). אישור מיום 27.7.08 מרופא משפחה, במסגרתו הומלץ על מנוחה מיום 1.8.08 ועד ליום 15.9.08 בגין כאבי גב תחתון (ראה - נספח ב5 לתצהיר התובע). אישור מיום 19.8.08 מפיזיותרפיסטית בגין תלונות על כאבי גב תחתון והרדמות ברגליים (ראה - נספח ב6 לתצהיר התובע). טופס סיכום בדיקה רפואית של רופא תעסוקתי מיום 7.10.08, בו נכתב כי התובע אינו כשיר לעבודתו כצמיגאי מיום 16.9.08 (ראה - נספח ד2 לתצהיר התובע). 6. במסגרת תצהירו הוסיף התובע והעיד כי לאורך כל תקופת מחלתו - החל מיום 18.6.08 ועד לקביעת הרופא התעסוקתי כאמור - הוא עדכן את הנתבעת אודות מצבו הרפואי ושלח (באמצעות מועצת הפועלים וכן באמצעות בא כוחו) מכתבים המעדכנים את הנתבעת באשר למצבו כאמור. לתמיכת גרסתו צרף התובע שני מכתבים של מנהל האיגוד המקצועי מסניף מרחב גבעתיים של הסתדרות העובדים הכללית החדשה, מר יצחק דמתי: המכתב האחד - מיום 17.7.08, בו צוין כי התובע חלה ביום 18.6.08 ואשר אליו צורפו אישורי מחלה מיום 18.6.08 עד ליום 6.7.08. במכתב זה עודכנה הנתבעת בכך שהתובע הופנה לרופא תעסוקתי, אצלו הוא צפוי להבדק ביום 22.7.08 (ראה - נספח ה1 לתצהיר התובע) המכתב השני - מיום 4.8.08, אליו צורפו אישורים רפואיים על ימי מחלה עד ליום 15.9.08, לרבות אישור הרופא התעסוקתי (ראה - נספח ה2 לתצהיר התובע). כמו כן, צירף התובע מכתב של ב"כ מיום 24.9.08, בו צוין כי הוא עתיד להבדק במהלך חודש 10/08 ע"י רופא תעסוקתי (ראה - נספח ה3 לתצהיר התובע). 7. התובע טען כי הנתבעת לא הציעה לו עבודה חלופית - לא ישירות ולא ע"י נציג ההסתדרות. לדבריו, בשלב מסוים הוא אף נפגש עם מנהל הנתבעת, אשר הציג לו מסמך הכולל תחשיב של פיצויי הפיטורים להם היה זכאי לטענת הנתבעת, תוך שהנתבעת נתנה הסכמתה לשלם לו רק מחצית מהסכום. הוסיף התובע והעיד כי לאחר סיום עבודתו בנתבעת הוא לא עבד בכל עבודה הדורשת מאמץ פיזי וכי בשל מצבו הכלכלי הקשה הוא החל לעזור לחתנו במאפית הפיתות בביצוע עבודה של סידור פיתות בשקיות. עבודה שלא דרשה ממנו מאמץ פיזי (ראה - סע' 11-15 לתצהיר התובע). 8. גרסת הנתבעת, כפי שפורטה בתצהירו של הבעלים והמנהל של הנתבעת - מר מנס סנדץ (להלן: "מר סנדץ"), היתה כדלקמן: במהלך שנות עבודתו קיבל התובע מפעם לפעם התראות בשל חיסורים לא מוסברים או היעדרויות פתאומיות שדרשו מהנתבעת "להזעיק" לו מחליפים. בתמיכה לדברים צירפה הנתבעת מכתב התראה מיום 16.11.07 שנשלח לתובע, במסגרתו הלינה על כך שהתובע מרבה להחסיר מעבודתו ללא תאום מראש, הודעה או הסבר. זאת, תוך שהיא מציינת כי בשנת 2005 נרשמו לחובתו 19 חיסורים ללא תאום, בשנת 2006 - 22 חיסורים כאמור ואילו בשנת 2007 - 13 חיסורים. הוסיפה הנתבעת והלינה כי על אף שנערכו עם התובע מספר שיחות, הוא המשיך להחסיר ולאחר לעבודתו וכן ציינה כי ככל שהתובע סבר כי יש בכך לגרום לפיטוריו ולזכותו בפיצויי פיטורים, הרי שלשיטתה (של הנתבעת) המשך התנהגותו הנטענת עלול להביא להפסקת עבודתו לאלתר ללא תשלום פיצויי פיטורים (ראה - נספח א' לתצהיר מר סנדץ). 9. לגרסת הנתבעת, ביום 17.6.08 - יום לפני מועד ההתפטרות הנטען - התובע לא הגיע לעבודה ולא יצר עימה קשר ולכן, מאחר ולא היתה זו הפעם הראשונה שהתובע החסיר ללא הודעה, "הוזעק" עובד חלופי לשמש לתובע כמחליף זמני. לגרסת הנתבעת, למחרת היום (18.6.08) הגיע התובע לעבודה באיחור בשעה 9:30 לערך ולשאלתו של מר סנדץ - מדוע לא הופיע יום קודם לכן - התובע לא השיב. לאור זאת, נאמר לתובע כי מאחר והוא לא הופיע לעבודה, ללא הודעה ואף לא ענה לפניה טלפונית של הנתבעת - הרי שאין באפשרותה להעסיקו באותו היום (18.6.08). שכן, ביום זה החל העובד הזמני עבודתו בנתבעת. בעדותו בפנינו ציין מר סנדץ כי במועד זה הוא אף ביקש מהתובע להודיע האם יש בכוונתו להגיע למחרת היום לעבודה על מנת לאפשר לנתבעת להחליט על המשך העסקתו של העובד המחליף. לדבריו, רק לאחר חילופי דברים אלה פנה התובע לחדר המיון, כפי שעולה מרישום חדר המיון, המלמד כי התובע הגיע לשם רק בשעות הצהריים של יום 18.6.08. 10. לגרסת הנתבעת, התובע לא הופיע לעבודה גם בימים שלאחר מכן בלא לעדכנה באשר לסיבת העדרותו ולא ענה לפניותיה הטלפוניות ומשכך, היא (הנתבעת) פנתה לתובע, עם העתק למועצת הפועלים, בבקשה להודיע לה מה אירע לו. לתמיכת גרסתה צרפה הנתבעת את העתק הפניה למועצת הפועלים מיום 6.7.08. הנתבעת הוסיפה וכתבה במכתבה האמור כי היא הופתעה לשמוע על מחלתו של התובע ועל טענתו לפיה הוא "גורש" מעבודתו וכן כתבה כי לא הומצא לה אישור מחלה עד למועד כתיבת המכתב (6.7.08). הנתבעת הטעימה כי היא לא פיטרה את התובע, אלא דרשה ממנו להגיע לעבודתו בזמן וכי היא מוכנה לקבל את התובע חזרה לעבודה, אולם התובע הוא המסרב לכך ואינו עונה לפניות טלפוניות מצדה (ראה - נספח ב' לתצהיר מר סנדץ). 11. הוסיפה וטענה הנתבעת, כי רק מספר ימים לאחר פנייתה כאמור, העביר התובע בפקס' באמצעות נציג ההסתדרות מר דמתי אישור מחלה ובהתאם לכך שולמו לו דמי מחלה. לגרסת הנתבעת, לאחר קבלת אישור הרופא התעסוקתי ולאור הוותק הרב של התובע ויכולתו המקצועית, היא ביקשה למצוא עבורו עבודה חלופית ואף הציעה לתובע עבודה שכזו. מפאת חשיבות הדברים להכרעה מוצאים אנו להביא את גרסת הנתבעת בהקשר זה, כמופיע בתצהירו של מר סנדץ, כדלקמן: "לאור אישור הרופא התעסוקתי, הוותק הרב של התובע במקום העבודה ויכולתו המקצועית, ביקשנו למצוא עבור התובע עבודה חלופית. לפיכך, הצעתי לתובע לשמש כנהג בנתבעת, המשנע מכוניות לשם החלפת צמיגים, תוך שמירה על תנאי העסקתו - התפקיד כרוך היה בהבאת כלי רכב והחזרתם לחברת ליסינג המקבלת שירות בנתבעת כאשר היה רצון שלנו, זו תקופה לתת שירות כזה ללקוחות על מנת לסייע להם בהבאת הרכבים אלינו לשם טיפול. באותה פגישה, כאמצעי שכנוע להמשך העבודה, כתבתי לתובע בכתב יד את סכום הפיצויים המוערך על ידי (נספח ו' לתצהירו) תוך שאני מסביר לו שכדאי לו להמשיך לעבוד, שכן תוך שנתיים הוא כבר מקבל את אותו הסכום. התובע סירב להצעת העבודה החלופית והעדיף להתפטר מעבודתו". (ראה - סע' 26-28 לתצהיר מר סנדץ) 12. הוסיפה הנתבעת כי חרף ההצעה החלופית הנטענת, מאחר והיא חשדה כי סיבת ההתפטרות אינה בשל מצב בריאות לקוי, היא ערכה בירור וחקירה סמויה ביום 14.9.08 - מועד בו התובע שהה בחופשת מחלה. בירור שהעלה לדבריה כי התובע עבד באותו יום בעבודה פיזית שאינה קלה יותר מעבודתו כצמיגאי. לטענתה, במסגרת מעקב זה נראה התובע פורק ומעמיס חפצים מתא המטען של רכבו. לתמיכת דבריה צרפה הנתבעת דו"ח חקירה ותמונות שצולמו במהלך המעקב הסמוי אחר התובע (ראה - סע' 30-31 לתצהיר מר סנדץ). לגרסת הנתבעת, בהמשך לכך נערך מעקב נוסף אחר התובע ביום 1.4.09, אז נראה התובע עובד במאפיית "אורות ירושלים". לתמיכת גרסתה זו צרפה הנתבעת תמונות בהן צולם התובע במאפיה (ראה - סע' 33-34 לתצהיר מר סנדץ). 13. אשר לדעתנו יאמר - כי הן התנהלות התובע והן התנהלות הנתבעת - מעלות תמיהות, אולם חרף זאת ולנוכח מכלול הנסיבות סבורים אנו כי במקרה דנן יש מקום לקבל את התביעה לתשלום פיצויי פיטורים, כפי שנפרט מייד להלן: אין חולק על כך שהתובע הוא שהתפטר מעבודתו ואין חולק אף על כך שהתובע הציג לנתבעת אישור של רופא תעסוקתי מיום 7.10.08, הקובע כי הוא אינו כשיר לעבוד כצמיגאי החל מיום 16.9.08 וכן הציג אישורי מחלה המתיחסים לתקופה שעד למועד בו נקבע אי כושרו לעבוד כצמיגאי. במסגרת תצהירו לא התיחס התובע במפורש לגרסת הנתבעת (שהועלתה במסגרת כתב ההגנה) לפיה - היא (הנתבעת) העירה לו מספר פעמים על איחוריו/חיסוריו ואף שלחה לו מכתב התראה. התובע אף לא הכחיש באופן מפורש את גרסתה של הנתבעת, לפיה - ביום 17.6.08 הוא לא הגיע לעבודה ולא יצר עימה קשר ואף לא ענה לפניותיה הטלפוניות. כמו כן, לא הכחיש התובע כי הוא הגיע לעבודה ביום 18.6.08 בשעה מאוחרת. אי לכך, אנו מקבלים את גרסתה של הנתבעת בהקשר זה. 14. בנסיבות הללו, בהן עולה כי התובע נעדר ללא סיבה וכי הוא פנה לבית החולים רק ביום 18.6.09 בשעות הצהריים, לאחר שהנתבעת סירבה לקבלו לעבודה ביום 18.6.09 - נוכח העדרותו יום קודם לכן ללא סיבה והעסקת העובד המחליף - הרי שלא יהיה זה מופרך לומר כי יש בהתנהלות זו של התובע כדי לעורר חשד סביר ביחס לאמיתות טענותיו בכל הנוגע למצבו הרפואי. מה גם שהמסמכים הרפואיים עליהם הוא נסמך אינם מנומקים ואינם מפורטים. עם זאת, סבורים אנו כי בנסיבות העשויות לעורר חשש להצגת מצג שווא ביחס למצבו הבריאותי של עובד ניתן לצפות מהמעביד הסביר כי הוא יזום פנייה לקבלת מסמכים רפואיים נוספים או מפורטים ומנומקים מן העובד או לחילופין יבקש למנות מומחה רפואי המוסכם על הצדדים לצורך בדיקת מצבו הרפואי של העובד. לא כך נהגה הנתבעת, אשר בתחילה שקטה על שמריה ולאחר מכן בחרה לערוך מעקבים סמויים אחר התובע במטרה לערער את תוקף האישורים הרפואיים שהציג לה בזמנו. 15. במקרה דנן, לא זו בלבד שיש בהתנהלות זו טעם לפגם, אלא גם לגופו של ענין אין ב"דו"ח המעקב" ובתמונות שהוצגו לבית הדין כדי לשכנע כי התובע הציג בפני הנתבעת ובפני בית הדין מצג שווא באשר למצבו הבריאותי: בניגוד לעמדת הנתבעת, איננו סבורים כי התמונות בהן צולם התובע ביום מסוים נושא משא זה או אחר יכולות ללמד על עיסוק דרך קבע הדורש מאמץ פיזי. עיסוק שהתובע אינו כשיר לו לטענתו. מעבר לכך, החוקר אשר צילם את התמונות ועקב אחר התובע לא ערך תצהיר, לא נחקר בבית הדין ואין ניתן לדעת באיזה הקשר צולמו תמונות אלה, האם הן משקפות פעילות יומיומית ותכופה של התובע, מה היה היקף המעקב שנערך אחר התובע ומה היו הדברים שהחוקר ראה אך נמנע מלתעד במהלך "המעקב" שערך אחר התובע. לאור זאת, סבורים אנו כי אין ליתן כל משקל לדו"ח החקירה ולתמונות שהוצגו בבואנו לקבוע את שאלת מהימנותו של אישור הרופא התעסוקתי שהציג התובע המלמד על אי כשירותו לעבוד כצמיגאי. 16. מכאן, שהשאלה הנוספת בה נדרשים אנו להכריע היא - האם הנתבעת אכן הציעה לתובע עבודה חלופית כנהג, בזמן אמת, כנהג ועובר להתפטרותו. לכשעצמנו, לא שוכנענו אף בטענה זו וזאת מהטעמים, כדלקמן: א. הן התובע והן נציג ההסתדרות - מר דמתי, שעמד בתקופה הרלבנטית בקשר עם הנתבעת, הכחישו את גרסת הנתבעת לפיה הוצעה לתובע עבודה חלופית. ב. על אף שעולה מהתנהלות הנתבעת כי תיעוד ההתנהלות שבינה לבין התובע בעניינים מהותיים לא היה זר לה, הרי שהיא לא מצאה לנכון להעלות על הכתב עד להגשת כתב ההגנה את הצעת העבודה החלופית שהוצעה, לטענתה, לתובע. לא במסגרת ההתכתבות עם התובע, לא במסגרת ההתכתבות עם מר דמתי ואף לא במסגרת ההתכתבות עם ב"כ התובע שקדמה להגשת התביעה. בהקשר זה יצוין כי גם במסגרת המסמך בו נערך חישוב הפיצויים לו היה זכאי התובע - מסמך שבעריכתו מודה הנתבעת - אין כל זכר להצעה שהופנתה לתובע בדבר העסקה חלופית. ג. מעבר לכך יצוין, כי גרסת הנתבעת, כפי שהיא משתקפת בתצהירו של מר סנדץ בכל הנוגע להצעת עבודה חלופית, היתה סתמית ומכאן גם בלתי משכנעת: מר סנדץ לא ציין באיזה עיתוי ובאילו נסיבות הציע לתובע עבודה חלופית, לא הוצגה לבית הדין כל ראיה המלמדת על כך שהנתבעת אכן נזקקה לעובד שיבצע תפקיד חלופי זה, בשים לב לכך שלא נטען ולא הוכח כי אדם אחר אייש את התפקיד שהתובע כביכול סירב לו וכן לא הוצגו נתונים אודות היקף הפעילות של הנתבעת והיזקקותה לעובד שיעסוק בשינוע של כלי רכב. הדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לאופי הפעילות של הנתבעת, אשר לדברי מר סנדץ אינה מטפלת בלקוחות גדולים (ראה - פרוטוקול בעמ' 12 ש' 15-16) וכן בשים לב לדברי מר סנדץ אשר העיד בחקירתו הנגדית כי הנתבעת מעסיקה "פועל וחצי" וכן, בשים לב לכך שלגרסת הנתבעת קליטת עובד מחליף ייתרה את הצורך בהעסקת התובע (ראה - פרוטוקול בעמ' 13 ש' 3-4 וש' 15-16). 17. לאור כל האמור, אנו קובעים אפוא כי הנתבעת לא סתרה את האמור במסמך הרופא התעסוקתי בדבר אי כשירותו של התובע לעבוד כצמיגאי וכן כי לתובע לא הוצעה עבודה חלופית. אי לכך, התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים בסך של 160,974 ש"ח (זאת לפי שכר קובע בסך 7,128 ש"ח - כפי שיפורט בהמשך - ובהינתן תקופת העסקה בת 271 חודשים). זכאות התובע לתשלום בגין פיצויי הלנת פיצויי פיטורים 18. אשר לתביעה לתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, הרי שסבורים אנו כי אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה מעבר להפרשי הצמדה וריבית. זאת, בשים לב לפסיקה אשר עמדה על כך כי בנסיבות מסוימות, גם אם בית הדין מעדיף גרסה עובדתית אחת על פני רעותה, אזי שעדיין ניתן לראות במחלוקת בה הכריע בית הדין ככזו המצדיקה הפחתת פיצויי הלנה (ראה - סעיף 23 לפסה"ד בתיק ע"ע 473/09 מוטור אפ בע"מ נ' יניב ורד ואח', ניתן ביום 1.11.11) ובמיוחד שעה שמחלוקת זו מוכרעת על פי מאזן ההסתברויות המקובל בהליך האזרחי ולא ברמת ההוכחה הגבוהה הקרובה לזו המקובלת בהליך הפלילי (ראה - דמ"ש 50518-12-10 צצשבילי ניקולס נ' חרס ירון שמירה ואבטחה בע"מ, ניתן ביום 22.5.12). אמנם נכון הוא כי באי תשלום פיצויי פיטורים בנסיבות של התפטרות על רקע מצב בריאותי ניתן לראות במקרים מסוימים, ובעיקר בנסיבות של מגבלה חמורה בכושר העבודה, התנהלות המצדיקה קביעת פיצוי הולם ומרתיע המשתקף בפסיקת פיצויי ההלנה. עם זאת, לטעמנו מקרה זה איננו המקרה המתאים לכך משהוא מעלה ספקות ותמיהות ביחס לגרסתו של התובע באשר למצבו הבריאותי ולעיתוי בו חלה התפנית במצבו הבריאותי. דהיינו - במקרה זה על אף שהתביעה לתשלום פיצויי פיטורים התקבלה לא התרשמנו כי הנתבעת אימצה "גרסת בדים" שנועדה ליצור מחלוקת סרק. זאת להבדיל מגרסה שלא הוכחה ברמת ההוכחה הנדרשת בנסיבות העניין. זכאות התובע לתשלום בגין החזר נסיעות 19. מחלוקת נוספת שהיתה בין הצדדים נוגעה לשאלה - האם תשלומים שנרשמו בתלושי השכר של התובע בגין החזר הוצאות נסיעה אכן שיקפו לאמיתו של דבר החזר הוצאות בפועל, או שמא היוו רישום פיקטיבי אשר שיקף חלק משכר היסוד של התובע. 20. כידוע, הכלל הוא כי על הטוען שרישום בתלוש אינו אלא רישום פיקטיבי עליו הנטל להוכיח את טענתו (ראה - ע"ע 300124/98 משה אהרונוביץ' נ' "ערוגות" - מושב עובדים בע"מ, ניתן ביום 10.6.02). במקרה דנן, התובע הודה בחקירתו הנגדית כי הוא אכן נהג להגיע למקום העבודה ברכבו הפרטי (ראה - פרוטוקול בעמ' 10 ש' 11-12). משמע - לתובע אכן היו הוצאות שימוש ברכב לצורך הגעה למקום העבודה וממנו לביתו. התובע לא הוכיח כי הסכום שנזקף בתלושי השכר על חשבון הוצאות נסיעה היה מופרז ובלתי סביר בהשוואה להוצאות המקובלות. 21. לאור זאת, אנו דוחים את התביעה לתשלום החזר הוצאות נסיעה וקובעים כי אין לראות בתשלום זה - כמפורט בתלושי השכר - תשלום פיקטיבי. בהתאם לכך אף אין להביאו בחשבון לצורך חישוב השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות נוספות. זכאות התובע לתשלום בעבור עבודה בשעות נוספות 22. גרסת התובע ביחס להיקף העסקתו, כפי שמצאה ביטויה בתצהיר התובע, היתה כי הוא הועסק במתכונת קבועה: בימים א'-ה' משעה 8:30 ועד 17:30 (למעט הפסקה בת חצי שעה) ובימי ו' החל מהשעה 8:00 ועד 14:30 (למעט הפסקה בת חצי שעה). הוסיף התובע והעיד בתצהירו כי במקרים מסוימים הוא אף נדרש לעבוד עד השעה 18:00 (ראה - סע' 21 לתצהיר התובע). גרסת הנתבעת, כפי שפורטה בתצהירו של מר סנדץ, היתה כי שעות העבודה שהיו נהוגות בנתבעת היו בימים א'-ה' בין 8:30 עד 17:00 ובימי ו' בין השעות 8:00 עד 14:00. לגרסת הנתבעת, בימי חול שהה התובע בשתי הפסקות, כל אחת מהן בת חצי שעה לפחות ובימי ו' היתה הפסקה של חצי שעה לפחות. כן נטען כי התובע איחר פעמים רבות לעבודתו אולם לא הופחת לו שכר בשל איחוריו (ראה - סעיף 44 לתצהיר מר סנדץ). לפיכך, לגרסת הנתבעת שבוע העבודה של התובע, לאחר ניכוי זמני הפסקות, הסתכם ב-45.5 שעות בלבד וכלל 2.5 שעות נוספות בשבוע. שעות בגינן קיבל התובע תשלום גלובלי בעבור שעות נוספות, כעולה מתלושי השכר של התובע (ראה - סע' 43-51 לתצהיר מר סנדץ). 23. אשר לדעתנו יאמר - כי מעדיפים אנו בהקשר זה את גרסתה של הנתבעת, כאשר התרשמותנו היא כי התובע הגזים והפריז בתיאור היקף העסקתו בנתבעת. התובע העיד כאמור בתצהירו כי שעות הפעילות של הנתבעת היו עד לשעה 17:30 (ראה - סע' 21 לתצהיר התובע). לעומת זאת, בחקירתו הנגדית העיד כי הנתבעת דרשה שאחד העובדים יהיה נוכח בפתיחת העסק והעובד הנוסף יהיה נוכח בסגירה. משמע - התובע לא נדרש להיות נוכח בכל שעות הפעילות של הנתבעת. התובע אף לא ציין כי הוא היה העובד היחיד שנדרש באופן קבוע להיות נוכח בסגירה ולשאלה - האם שעות עבודתו היו קבועות - הוא נמנע מלהשיב תשובה ברורה ובלשון הפרוטוקול לאמור: "ש. מהיום שהתחלת לעבוד שעות העבודה שלך היו קבועות? ת. בהתחלה עבדתי מ-7:00 עד 17:00 ובמהלך השנים הוסיפו עוד עובדים והמעביד ביקש שאחד יהיה איתו בפתיחה ואחד בסגירה. מראש זה היה 6 ימים בשבוע". (ראה עמ' 10 לפרוטוקול ש' 19-21) זאת ועוד אחרת, בעוד שבתצהירו העיד התובע כי הוא עבד עד השעה 17:30 ואפילו עד 18:00, הרי שבחקירתו הנגדית ניסה "למתוח" עוד יותר את שעות עבודתו, תוך שהוא מציין כי כמעט בכל יום הוא נשאר לעבוד עד 18:00, 18:30 (ראה - עמ' 10 לפרוטוקול ש' 26-28). לא למותר לציין, כי במסגרת מכתבו של התובע מיום 17.7.08, שנכתב ע"י מר דמתי, ציין התובע כי הוא הועסק בין השעות 8:30 עד 17:30 ולא - מעבר לכך (ראה - נספח ה1 לכתב התביעה). 24. ערים אנו לכך שהנתבעת לא הציגה רישום של שעות העבודה של התובע, אולם נוכח העובדה שבית הדין התרשם כי התובע הפריז בתאור שעות עבודתו, הרי שסבורים אנו שיש לדחות את גרסתו ביחס להיקף שעות עבודתו ולקבל את גרסת הנתבעת לפיה התובע לא הועסק מעבר ל-2.5 שעות נוספות בשבוע בגינן קיבל תשלום בדמות תוספת גלובלית בעבור שעות נוספות. נוכח האמור, אנו דוחים רכיב תביעה זה. חלות צו ההרחבה בענף המוסכים על התובע, לענין זכויות בגין - וותק, הפרשות לפנסיה ויום בחירה 26. ההסכם העבודה הקיבוצי הכללי בענף המוסכים שנערך ביום 13.9.93 ושמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 7064/93 חל על "ענף המוסכים בישראל המאגד בשורותיו את כל המוסכים והענפים העוסקים ב... תקרים וצמיגים". הסכם זה הורחב על כל העובדים והמעבידים בענף המוסכים על פי צו הרחבה מיום 24.12.95 (י"פ 4364, התשנ"ו, עמ' 1006) (להלן: "צו ההרחבה"). 27. משהנתבעת הינה "פנצ'ריה העוסקת בתיקון ובמכירת צמיגים ואבובים" (ראה - סעיף 8 לתצהיר מר סנדץ), הרי שהוראות צו ההרחבה חלות עליה. 28. אשר לזכאותו של התובע לתשלום תוספת ותק יאמר - כי צו ההרחבה קובע כי לאחר שנת עבודה במוסך יקבל עובד תוספת ותק בשיעור של 1% משכרו החודשי לכל שנת ותק עד 30 שנה. בהקשר זה יצוין כי אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה אין התובע זכאי לתוספת ותק בהתאם לאמור לעיל, מששכרו הקובע היה גבוה מזה הנקוב בצו ההרחבה. זאת, מהטעם שהצדדים רשאים לקבוע תנאים מיטיבים על אלה הקבועים בצו ההרחבה. משכך, זכאי התובע לסך של 5,253 ש"ח בגין רכיב תביעה זה (זאת בהתאם לשכרו החודשי הקובע בסך 7,128 ₪ כפי שנקבע לעיל ולהלן וכפי תחשיבה הנגדי של הנתבעת). 29. אשר לתביעת התובע לתשלום בגין ימי בחירה יאמר - כי צו ההרחבה קובע יום בחירה שנתי אחד מעבר ל-9 ימי חג. לאור זאת ומשנמנע מהתובע לנצל יום בחירה זה, הרי שהוא זכאי לתשלום בגינם. משכך, זכאי התובע לתשלום בגין 7 ימי בחירה כנתבע על ידו ובסה"כ לסך של 2,142 ש"ח (בהתאם לשכרו היומי הקובע, כפי שנקבע לעיל ולהלן וכפי תחשיבה הנגדי של הנתבעת). 30. אשר לתביעת התובע לתשלום הפרשים בגין הפרשות לקופת גמל יאמר - כי הנתבעת הפרישה לפוליסת ביטוח מנהלים הפרשות על בסיס שכר בגובה 5,000 ש"ח בעוד ששכרו הקובע של התובע עמד על סך 7,128 ש"ח ומשכך, זכאי התובע לתשלום הפרשים בסך 6,948 ש"ח (ראה - סעיפים 55-59 לתצהיר מר סנדץ). זכאות התובע לתשלום בגין דמי הבראה ופדיון חופשה 31. אשר לזכאות התובע לתשלום בגין דמי הבראה יאמר - כי הנתבעת שילמה לתובע מידי חודש סך של 220 ש"ח על חשבון דמי הבראה, וזאת במהלך שבע שנות העסקתו האחרונות לפחות (ראה - נספח ז' לתצהיר מר סנדץ). משכך, בשים לב לתעריף דמי ההבראה במועד סיום עבודתו של התובע בנתבעת, לוותק שלו במקום העבודה ולתקופת ההתיישנות הקבועה בצו ההרחבה לגבי תביעת דמי הבראה המוגשת לאחר סיום יחסי העבודה - זכאי התובע לסך של 1,340 ש"ח בגין רכיב זה ((220 ₪ X 24 חודשים) - (331 ש"ח X 20 ימים)). 32. אשר לזכאות התובע לתשלום פדיון חופשה שנתית יאמר - כי התובע בחר למסור גרסה מעורפלת ביחס לניצול זכאותו לחופשה שנתית וציין רק כי "מעולם לא ניצל את ימי החופשה בהתאם לחוק". בשים לב לרישום התשלומים ששולמו לתובע במהלך שבע שנות עבודתו האחרונות, ממנו עולה כי לתובע שולם שכר יסוד חלקי מחד ומנגד שולם לו תשלום בגין חופשה שנתית במהלך החודשים 10-11/06, 11-12/05 ו-3/04, כאשר במהלך שנת 2004 שולם לתובע בנוסף גם פדיון חופשה שנתית, הרי שמסקנתנו היא כי התשלום ששולם בגין חופשה שנתית במהלך חודשים 10-11/06 שולם כנגד ניצול חופשה בפועל. משכך, בשים לב לתקופת הצבירה המירבית הקבועה בסעיף 7 לחוק חופשה שנתית, לתקופה בגינה נתבע פדיון ימי חופשה, לוותקו של התובע ולמשכורתו הקובעת, הרי שהתובע זכאי בגין רכיב זה לסכום של 22,032 ש"ח (בהתאם לתחשיב הנגדי שערכה הנתבעת). ממנו יש להפחית סך של 7,604 ש"ח ששולם לתובע בחודשים 10-11/06 ובסה"כ לסך של 14,428 ש"ח. סוף דבר 33. לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה, את הסכומים הבאים: סך של 160,974 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 18.6.08 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 1,340 ש"ח בגין יתרת דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 18.6.08 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 14,428 ש"ח בגין פדיון חופשה שנתית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 18.6.08 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 5,253 ש"ח בגין תוספת ותק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 18.6.08 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 2,142 ש"ח בגין ימי בחירה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 18.6.08 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 6,948 ש"ח בגין הפרשות לקופת גמל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 18.6.08 ועד למועד התשלום בפועל. סך של 19,000 בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. רפואההצעת עבודה חלופית