הצמדת שכר דירה לדולר

חכשורי חוזרת על טענותיה בדבר הפרת הסכם השכירות על ידי אבישר, ומוסיפה ומלינה על קביעת בית המשפט כי הוסכם על הצמדת שכר הדירה לשער הדולר. לטענתה, בהסכם ניתנה למשכירה אפשרות בחירה בין הצמדה לשער הדולר לבין הצמדה למדד, כאשר היא בחרה בהצמדה למדד. לטענתה, אין כל חשיבות לדיון בשאלה האם צמד המילים "הפרשי שער" נמחק אם לאו, ואם כן - מהו מועד המחיקה, שכן בכל מקרה הבחירה הייתה בידיה. לאור כל זאת, טוענת המשכירה, כי יש לחייב את אבישר בתשלום בגין הפרשי הצמדה מדד. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הצמדת שכר דירה לדולר: השופטת רות לבהרֿ שרון בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט משה סובל), שניתן בת.א. 54811/08, ביום 16.03.11, במסגרתו התקבלו חלקית תביעה ותביעה שכנגד שהגישו בעלי הדין זה כנגד זה, כאשר בסופו של יום חוייבה חברת אבישר ניהול תכנון וביצוע בע"מ (להלן: "אבישר" או "השוכרת") ודורון אבישר אישית לשלם לחברת פרידמן חכשורי חברה להנדסה ובנין בע"מ (להלן: "חכשורי" או "המשכירה") סך של 20,659 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1. חכשורי השכירה משרד בשטח 713 מ"ר וכן מחסן בשטח 468 מ"ר בבניין הידוע כחלקה 3 בגוש 4939, ברח' נחל שניר 4 ביבנה (להלן: "הנכס" או "המושכר"), לאבישר, וזאת על פי הסכם שכירות מיום 02.06.05 (להלן: "הסכם השכירות" או "ההסכם"). מר דורון אבישר היה הבעלים ו/או המנהל ו/או מורשה חתימה מטעם אבישר, וחתם על כתב ערבות אישית כחלק מהסכם השכירות. 2. חכשורי הגישה תביעה כנגד אבישר ע"ס 493,989 ₪ בטענה כי אבישר הפרה את ההסכם במספר מישורים: (1) כאשר קיזזה על דעת עצמה סכומים שונים מדמי השכירות, בעיקר בגין תיקונים במערכת המיזוג ואספקת החשמל במושכר, כאשר לטענתה לא היה מדובר בבלאי משימוש סביר אלא משימוש בלתי מקצועי במערכות (יצוין, כי חכשורי לא פירטה מהו הסכום שלדעתה לא היה מקום לקזזו); (2) כאשר דמי השכירות לא הוצמדו בהצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן, ועל כן עליה לשלם סך של 193,989 ₪ בגין ההצמדה למדד; (3) כאשר לא שילמה עבור שימוש בחשמל במשך כ-20 חודשים (לפני שהותקן מונה חשמל על שמם) - 296,100 ש"ח; (4) כאשר נמנעה מלהפקיד 6 שיקים מעותדים ל-6 חודשי שכירות מראש החל מיום 01.09.08. 3. אבישר הגישה תביעה שכנגד על סך 200,000 ₪ (לצורכי אגרה), וטענה כי האחריות לתיקון כל פגם במושכר הייתה על חכשורי, ועל כן היא הייתה רשאית לקזז את עלויות התיקון. עוד טענה אבישר, שהוסכם בין הצדדים, בעל פה, כי עד להתקנת מונה חשמל נפרד, היא תישא בתשלומי ארנונה בגין שטח מחסן גדול יותר מזה שהוחזק על ידה בפועל, וזאת במקום תשלום חשבון החשמל. באשר להצמדה למדד, טענה אבישר כי הוסכם על הצמדה לשער הדולר ולא על הצמדה למדד, וכי ההסכם שצורף לתביעה מטעם חכשורי זוייף, כך שייראה כאילו הוסכם על הצמדה למדד. בנוסף טענה לליקויים בגין חדירת מים (דרישה שנזנחה בהמשך), לנזקים עקיפים כתוצאה מהליקויים במערכת המיזוג שלא אפשרו להפעיל את המזגן, ובשל כך לא אפשרו את העבודה השוטפת התקינה, העדר מרחב מוגן, לנזק בגין העדר שטחים פנויים לחניה עבור עגלות של רכבים, ולשיפור הגישה למעלית המשא כפי שהובטח וכדומה (נזק שהועמד בסיכומים על סך של 31,236 ₪). 4. בהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט, מר אביגדור סבו (להלן: "המומחה") לבחינת הטענות בעניין מיזוג האוויר והחשמל. 5. בית משפט קמא, לאחר ששמע את העדויות, ובחן את ההסכם, קבע כי שכר הדירה על פי ההסכם הוצמד לשער הדולר, תוך שדחה את ההסבר מטעם חכשורי לפיו המילים "הפרשי דולר" נמחקו במועד מאוחר למועד חתימת ההסכם, וציין כי מעולם לא נשלחה דרישה לתשלום הפרשי המדד, וכי מנהל חכשורי לא סיפק הסבר להעדר תגובה מצדם לכך שטרם תחילת שנת השכירות השנייה מסרה אבישר שיק הכולל הפרשי דולר בלבד, ללא הצמדה למדד, תוך צירוף מכתב המציין זאת במפורש. באשר לחוב בגין צריכת חשמל, קיבל בית משפט קמא את טענת אבישר כי הוסכם בע"פ כי חלף תשלום בגין צריכת חשמל היא תשלם תשלומי ארנונה מוגדלים בגין שטחים שהיא איננה מחזיקה בפועל, וזאת לאחר שבחן את הראיות השונות המצביעות על כך שאכן דובר בחיוב בגין שטחים שלא הוחזקו בפועל על ידי אבישר, וכל זאת במועדים בהם טרם הותקן מונה חשמל נפרד. יחד עם זאת, חויבה אבישר בתשלום בגין צריכת חשמל בגין 3 חודשים בהם ניתן פטור מארנונה, תוך שבית המשפט ציין כי החישוב יהיה על בסיס תחשיב חכשורי (14,805 ₪ לחודש, ובסה"כ לשלושה חודשים - 44,415 ₪), וזאת על אף שקיבל את טענת אבישר כי צריכת החשמל שלה אינה קבועה, אך בהעדר הצגת תחשיב אחר מטעמה. באשר לטענה בדבר קיזוז בניגוד להסכם - בית המשפט קיבל את חוות דעת המומחה שקבע כי מתוך ההוצאות בגין תיקון מערכת המיזוג, סך של 19,200 ₪ קשור לבלאי סביר, בעוד סך של 35,800 ₪ נובע מבלאי שאינו סביר. לאור זאת, ולאור הוראות ההסכם, לפיהן תיקון בלאי סביר חל על המשכירה, בעוד שכל ההוצאות האחרות צריכות לחול על השוכרת, אשר רשאית לקזז מדמי השכירות רק הוצאות בגין תיקונים שצריכים לחול על המשכירה - קבע בית המשפט כי אבישר לא הייתה רשאית לקזז את הסכום שאינו נובע מבלא סביר בסך של 35,800 ₪. בסיכומו של דבר, בית המשפט קיבל את תביעת חכשורי בחלקה בלבד, ובסך כולל של 80,215 ₪, כפי שמפורט לעיל [44,415 ₪ בגין חוב חשמל לשלושה חודשים ו-35,800 ₪ בגין קיזוז לא כדין של תיקון מערכת המיזוג]. באשר לתביעה שכנגד שהגישה אבישר - בית משפט קמא דחה את הטענה לנזק עקיף בגין אי תפקוד מערכת המיזוג, וזאת לאור העובדה שעל פי ההסכם הסעד היחיד שעמד לרשות אבישר במקרה של פגם או ליקוי במושכר הוא קיזוז עלות התיקון. עוד קבע בית המשפט כי הנזק העקיף לו טענה אבישר לא הוכח. בהתייחס לעלויות תיקון מערכת המיזוג, בית משפט קמא קבע כי יש לקבל את טענת ההגנה של אבישר כי היא רשאית לקזז סך של 13,344 ₪ בשל תיקון מערכת המיזוג וקבע כי היא זכאית לקבל סכום זה מחכשורי (יצוין כי על פי חוות דעת המומחה הסכום אותו הייתה זכאית אבישר לקזז עמד על 19,200 ₪, ואולם בתביעתה דרשה רק את הסך של 13,344 ₪). בית המשפט קיבל את טענת אבישר לנזק בגין העדר שטחים פנויים לחניה, ולשיפור הגישה למעלית המשא, וזאת לאחר שדחה את טענת חכשורי, לפיה מאחר והיא איננה המחזיקה בשאר שטחי הנכס, יש להפנות הטענה לשוכרים האחרים. בית המשפט ציין כי על חכשורי לעמוד בהתחייבויותיה, ולא לגלגל האחריות אל גורמים אחרים, וקיבל את תביעת אבישר בראש נזק זה, בסך 31,236 ₪. לבסוף, קיבל בית המשפט את טענת אבישר במסגרת התביעה שכנגד, לפיה בשל אי התקנת לוח חשמל בעל מקדם ספק מתאים היא חוייבה בקנסות, בסך של 14,976 ₪, כאשר למעשה חכשורי לא טענה דבר כנגד טענה זו. בית המשפט קבע כי אבישר זכאית לסכום זה מחכשורי. לאור כל האמור, בית המשפט קבע כי בגין התביעה שכנגד זכאית אבישר לפיצוי בסך 59,556 ₪, כמפורט לעיל. טענות הצדדים בערעור 6. חכשורי חוזרת על טענותיה בדבר הפרת הסכם השכירות על ידי אבישר, ומוסיפה ומלינה על קביעת בית המשפט כי הוסכם על הצמדת שכר הדירה לשער הדולר. לטענתה, בהסכם ניתנה למשכירה אפשרות בחירה בין הצמדה לשער הדולר לבין הצמדה למדד, כאשר היא בחרה בהצמדה למדד. לטענתה, אין כל חשיבות לדיון בשאלה האם צמד המילים "הפרשי שער" נמחק אם לאו, ואם כן - מהו מועד המחיקה, שכן בכל מקרה הבחירה הייתה בידיה. לאור כל זאת, טוענת המשכירה, כי יש לחייב את אבישר בתשלום בגין הפרשי הצמדה מדד. לטענת חכשורי, שגה בית משפט קמא כשאימץ את חוות דעת המומחה וכשקבע כי סך של 19,200 ₪ בגין תיקון מערכת המזגן נובע מבלאי סביר אשר חל עליה, ועל כן קוזז כדין, בעוד שבפועל מדובר בהוצאות תחזוקה שוטפת - בשונה מליקוי הנובע מבלאי סביר - שהינו באחריות השוכרת, ועל כן היה מקום לקבוע כי הקיזוז נעשה שלא כדין. עוד לטענתה, שגה בית משפט קמא כשחייב אותה לשלם לאבישר סך של 13,344 ₪ בגין עלות תיקוני המזגן, וסך של 14,976 ₪ בגין החזר קנסות בהם חוייבה אבישר בשל התקנת ספק חשמל לא מתאים, כאשר למעשה סכומים אלה קוזזו על ידי אבישר מתשלום דמי השכירות השוטפים, ועל כן מדובר למעשה בכפל פיצוי. חכשורי מוסיפה וטוענת, כי שגה בית המשפט כשלא חייב את אבישר במלוא החוב בגין צריכת החשמל, וכשקיבל את טענת אבישר לקיומה של הסכמה בעל פה בדבר תשלום ארנונה מוגדל במקום תשלום בגין צריכת החשמל, וזאת ממספר טעמים: (א) מדובר בטענה בעל פה כנגד הוראות בכתב של ההסכם; (ב) אין כל היגיון שהמשכירה תסכים לכך לאור העובדה שחיוב ארנונה הוא קבוע וחיוב החשמל אינו קבוע; (ג) בהתאם לסעיף 27 להסכם, אין כל תוקף לסטיה מהוראותיו אלא אם נעשו בכתב; (ד) בית משפט קמא קיבל את הטענה כי הייתה הסכמה בעל פה, זאת על סמך הודעה, שהוגשה לאחר סיום ההוכחות, מטעם עורכת דין במחלקה המשפטית של עיריית יבנה, בשטחה נמצא הנכס, לאחר שהסתיים שלב ההוכחות, ללא צירוף תצהיר, ומבלי שניתנה לחכשורי הזדמנות לחקור את מוסרת ההודעה; (ה) על פי עדות סמנכ"ל אבישר מדובר בהסכמה שנעשתה לפני חתימת ההסכם, אך לא ניתן כל הסבר מדוע הסכמה זו לא עוגנה בהסכם, כאשר העדות הייתה רצופת סתירות והעד שינה גרסאותיו, למשל בשאלה בין מי למי נערכה ההסכמה, והאם הוא זה שפעל מול המשכירה או המנכ"ל. לאור כל זאת, לטענתה, יש לחייב את אבישר במלוא החוב עבור צריכת החשמל. עוד לטענתה, שגה בית המשפט כשחייב אותה בפיצוי בגין העדר שטחים פנויים לשיפור הגישה למעלית המשא ולחניית עגלות לרכבים, שכן התחייבויות אלה קויימו על ידה, ובכל מקרה, הטענות לא הוכחו על ידי אבישר ולא ניתן כל הסבר לדרך חישוב הנזק. 7. מנגד, טוענת אבישר כי מדובר בערעור על קביעות עובדתיות, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות כגון אלה. לטענתה, בית משפט קבע עובדתית שהסכם השכירות לא כלל מנגנון של הצמדה למדד, אלא הצמדה לשער הדולר, כאשר הובאו ראיות לכך שגם המשכירה ידעה שהוסכם על הצמדה לדולר. כך גם העדיף בית המשפט את גרסת אבישר באשר לקיומה של הסכמה בעל פה בעניין אופן התשלום בגין צריכת החשמל, וגם במקרה זה מדובר בקביעה שאין להתערב בה, וטוענת, מבלי להרחיב, כי אין לקבל את הטענות בדבר חיוב כפול בראש הנזק של תיקון מזגנים ותשלום קנסות. מעבר לכך, טוענת אבישר כי הערעור של חכשורי לא הוגש במועד, וכי על בית המשפט למחוק אותו על הסף. בהקשר זה טוענת חכשורי, כי הטענה לא הוכחה, וכי בכל מקרה הערעור הוגש במועד לאור המועד בו התקבל פסק הדין במשרדיה. 8. בנוסף, בערעור שהגישה מטעמה, טוענת אבישר, כי לא היה מקום לחייבה כלל עבור צריכת חשמל, גם לא בגין שלושת החודשים בהם ניתן פטור מארנונה, במיוחד כאשר בית המשפט קיבל את טענתה בדבר קיומה של הסכמה בעל פה בעניין זה. לטענתה, העובדה שהתקבל פטור מארנונה לשלושה חודשים אינה מצדיקה את חיובה בתשלום החשמל, שכן הפטור ניתן לה בשל העובדה שמדובר בעסק חדש, דהיינו הפטור לא היה ניתן לחכשורי, ובכל מקרה, באותה תקופה גם המשכירה לא חוייבה בארנונה. עוד לטענתה, שגה בית המשפט כשקיבל את אומדן המשכירה לגבי גובה תשלומי החשמל, רק מן הטעם שהיא לא הגישה תחשיב מטעמה, ועל אף שקבע מהותית שהאומדן של המשכירה אינו נכון, במיוחד לאור העובדה שצריכת חשמל של אבישר משתנה ואינה קבועה בהתאם לפרוייקט אותה היא מבצעת בכל זמן נתון. בנסיבות אלה טוענת אבישר כי אין באפשרותה להעריך את צריכת החשמל למועדים הרלוונטיים, וכי יש לייחס למשכירה נזק ראייתי, שכן היא זו שבאפשרותה היה לספק את המידע על אודות צריכת החשמל. עוד לטענתה, שגה בית המשפט בקביעתו כי היא לא הוכיחה את רכיב התביעה שכנגד בכל הקשור לנזקים עקיפים כתוצאה מהתקלות במערכת המיזוג וההפרעה לעבודה השוטפת (108,877 ₪), רק בשל כך שלא הוצגו תלושי שכר, יומני עבודה ויומני פגישות. לטענתה, די היה בעדות העד מטעמה, מנכ"ל אבישר במועדים הרלוונטיים, כדי להוכיח רכיב זה, עדות אשר לא נסתרה, ולא הייתה לה חובה להביא ראיות מעבר לכך, ועל כן יש מקום לפסוק לזכותה פיצוי בראש נזק זה. 9. בהתייחס לערעור של אבישר, טוענת חכשורי, כי יש לדחותו, וכי בצדק דחה בית המשפט את עתירת אבישר לפיצוי בגין נזקים עקיפים שנבעו לטעתה מהתקלות במערכת המיזוג, כאשר, בין השאר, טענה זו של אבישר נסמכת על עדות המנכ"ל, בה נמצאו סתירות. כך לטענתה בצדק גם חוייבה אבישר בתשלום עבור צריכת חשמל בגין שלושת החודשים בהם ניתן פטור מארנונה, ולו מן הטעם שמדובר בהרחבת חזית. בהקשר זה היא טוענת כי בכל מקרה בצדק קיבל בית המשפט את התחשיב שלה לגבי גובה החוב. ד י ו ן ו ה כ ר ע ה 10. לאחר שעיינתי בהודעות הערעור ובעיקרי הטיעון, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בפנינו, אני סבורה כי דין הערעור שהגישה חכשורי (ע"א 34914-06-11) להתקבל בחלקו, ודין הערעור שהגישה אבישר (ע"א 49128-05-11) להידחות. 11. חכשורי חזרה בה מטענתה כי יש להצמיד את דמי השכירות למדד ולא לשער הדולר, ולכן איננו נדרשים עוד לדון בעניין זה. 12. בכל הקשור לטענות הצדדים בעניין חיוב אבישר עבור צריכת החשמל, אקדים ואציין כי אני סבורה שדין שני הערעורים להידחות בהקשר זה, כפי שיפורט להלן. כאמור, בית משפט קמא קבע כי על אבישר לשלם בגין צריכת החשמל עבור 3 חודשים בלבד, בהם ניתן לה פטור מארנונה. בית משפט קמא קיבל את טענת אבישר בדבר קיומה של הסכמה בעל פה בכל הנוגע למנגנון התשלום עבור צריכת החשמל, דהיינו כי אבישר תשלם תשלומי ארנונה מוגדלים במקום תשלום עבור חשמל, וזאת עד שיותקן לה מונה נפרד. בית המשפט שמע את העדים, בחן את הראיות שהוצגו בפניו, ואת המכתבים השונים שנשלחו לעירייה, בהם ביקשה חכשורי לחייב את אבישר בארנונה עבור שטחים גדולים מאלה שהוחזקו על ידה בפועל, בחן את כל הראיות, וקבע קביעות עובדתיות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן [ע"א 4814/09 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.12.10]. 13. לגבי טענת חכשורי כי קביעת בית משפט קמא - לפיה הייתה בין הצדדים הסכמה בעל פה - נסמכת על מסמכים שהוגשו לאחר שלב שמיעת הראיות - אין בטענה זו כדי להועיל לחכשורי. עיון בהודעה שהוגשה ביום 21.11.10 על ידי העירייה מלמד כי אומנם מדובר במסמך שהוגש על ידי העירייה לאחר שמיעת הראיות, ואולם מסמך זה נדרש ביוזמת בית המשפט בעקבות חקירת העדה מטעם העירייה. דרישתו של בית המשפט נבעה מרצונו לברר על בסיס מה חייבה העירייה את אבישר בתשלומי הארנונה המוגדלים. בנסיבות אלה, לא היה כל פסול בכך שבית המשפט נסמך על ראיות אלה. 14. כך גם אין מקום לקבל את טענת אבישר כי שגה בית המשפט כשחייב אותה בתשלום עבור צריכת החשמל בשלושת החודשים בהם ניתן לה פטור מארנונה. בית המשפט קבע למעשה כי את הסכמת הצדדים יש לפרש באופן שהוסכם כי אבישר תשלם את חשבון הארנונה המוגדל, כאשר מנגד תישא חכשורי בהוצאות החשמל, אך משלא נדרשו תשלומי ארנונה לגבי מועדים אלה, מצא בית משפט קמא כי בהתאם לכוונת הצדדים על אבישר לשלם עבור צריכת החשמל. מדובר בהתרשמות בית המשפט לגבי כוונת הצדדים וההסכמה אליה הגיעו בעל פה, ולא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו, שמבוססת כאמור על התרשמות בית המשפט. כך גם קיבל בית המשפט את התחשיב שהגישה חכשורי לגבי גובה צריכת החשמל הממוצעת של אבישר לגבי שלושת החודשים הנ"ל, וציין כי אבישר לא הגישה כל תחשיב נגדי, ועל כן קיבל בית המשפט את תחשיב חכשורי. אני סבורה, כי אין מקום להתערב במסקנת בית המשפט, שכן אבישר לא הגישה כל ראיה לסתור את התחשיב של חכשורי, ולא אימתה את טענותיה בקשר לפרויקטים ספציפיים בהם טיפלה ואשר בהם צריכת החשמל הייתה פחותה מהתחשיב של חכשורי. 15. תיקון מערכת המיזוג - אין מחלוקת כי אבישר שילמה עבור תיקונים שונים במערכת המיזוג וקיזזה סכומים אלה מדמי השכירות, אלא שלטענת חכשורי, היא לא הייתה רשאית לקזז סכומים אלה משלא מדובר היה בבלאי סביר, שרק בגינו ניתן לערוך קיזוז. סעיף 12 להסכם השכירות בין הצדדים קובע במפורש כי: "... המשכיר מתחייב לתקן כל פגם ו/או ליקוי במושכר, לרבות במבנה המושכר ובכל מערכותיו, אשר נגרם כתוצאה מבלאי סביר. באם המשכיר לא יתקן כל ליקוי ו/או פגם כאמור בתוך זמן סביר, יהא השוכר רשאי לבצע את התיקון בעצמו ו/או באמצעות מי מטעמו ולחייב את המשכיר בהוצאותיו ו/או לקזז מדמי השכירות". סעיף 24 להסכם השכירות מתייחס להוצאות שרשאי השוכר לקזז מדמי השכירות, וקובע כדלקמן: "... השוכר יהא רשאי לקזז מתשלום דמי השכירות סכומים בגין תיקונים במושכר שמחובתו של המשכיר לבצע ואשר ביצע השוכר על חשבון המשכיר". מכאן שלגבי כל ליקוי כתוצאה מבלאי סביר על המשכיר לתקנו, כאשר ככל שהשוכר נאלץ לתקן ליקוי שחובת התיקון בגינו מוטלת על המשכיר - רשאי השוכר לקזז הוצאות תיקון אלה מדמי השכירות. 16. בית המשפט מינה מומחה למיזוג אויר כדי שיקבע מה מכל התיקונים שבוצעו על ידי השוכר הם אכן בגדר "בלאי סביר". מחוות דעתו מיום 18.1.09 ומתשובת הבהרה לחוות דעתו מיום 12.5.10, עולה כי המומחה קבע כי מסך כל הוצאות התיקונים, שהסכמו בסך של כ-55,000 ₪, רק סך של כ-20,000 ₪ נובע מ"בלאי סביר-הוצאות טיפול שוטפות", וקבע שאלה לפי הבנתו מוטלים על פי ההסכם על המשכיר. בית המשפט אימץ את חוות דעת המומחה, ועל סמך זאת קבע שהשוכרת, אבישר, ראשית הייתה לקזז מדמי השכירות סך של 19,200 ₪ בלבד הקשור לבלאי סביר. בנסיבות אלה, אין ממש בטענת חכשורי כי אין לקבל את חוות דעת המומחה וכי יש לאבחן בין בלאי סביר לבין הוצאות שוטפות בעניין תיקון המזגן, שהרי בדיוק לשם כך מינה בית המשפט מומחה בתחום מיזוג האויר, שנדרש לבחון את מהות התיקונים שבוצעו. כך לגבי מהות "ההוצאות השוטפות". יצוין, כי מחוות דעת המומחה עולה שהוא נדרש לכל תיקון ותיקון, ועל סמך זאת הגיע למסקנה אליה הגיע. בנסיבות אלה, ולאחר שבית המשפט אימץ את חוות דעת המומחה, הרי שהלכה פסוקה היא שאין דרכה של ערכאת הערעור, אלא במקרים חריגים, להתערב בקביעת הערכארה הדיונית שמאמצת חוות דעת מומחה [ע"א 7079/09 ראיף שיבלי נ' בית החולים האנגלי (פורסם בנבו, 13.02.12), פסקה 8]. 17. כפל פיצוי - בכל הקשור לטענות שהעלתה חכשורי כי שגה בית בית המשפט כשחייב אותה בתשלום סך של 13,344 ₪ בקשר לתיקון המזגן, שכן סכום זה כבר קוזז על ידי אבישר מדמי השכירות - הרי שצודקת חכשורי כי משאושר הקיזוז בעניין זה, מדובר למעשה בכפל פיצוי, ולא היה מקום לחייבה בשנית בסכום זה. אומנם בעיקרי הטיעון טענה אבישר כי לא מדובר בחיוב כפול, אולם טענה זו נטענה בעלמא, מבלי שניתן כל הסבר או פירוט מלבד זאת שבית המשפט "בדק את התחשיב הכללי ולאורו פסק" (סעיף 47 לעיקרי הטיעון מטעם אבישר), ואולם מנגד, מודה אבישר בכתבי הטענות כי אכן קיזזה סכומים מדמי השכירות. בנסיבות אלה אני סבורה כי יש לקבל את טענת חכשורי. כך גם לגבי תשלום הסך של 14,976 ₪ בגין קנסות בשל אי התקנת ספק חשמל מתאים בו חוייבה חכשורי. אין מחלוקת כי גם סכום זה קוזז על ידי אבישר מדמי השכירות, ולכן לא היה מקום לחייבה בשנית בסכום זה. בנסיבות אלה, יש לתקן את פסק דינו של בית משפט קמא לגבי שני הסכומים הנ"ל (13,344 ₪ + 14,976 ₪ = 28,320 ₪), סכום אותו יש להפחית מהחיוב של חכשורי על פי פסק דינו של בית משפט קמא. 18. נזקים עקיפים כתוצאה מהתקלות במערכת המיזוג - בית משפט קמא דחה את עתירת אבישר בתביעתה לפיצוי בגין נזקים עקיפים שנגרמו להם כתוצאה מהתקלות במערכת המיזוג. בית המשפט קבע כי על פי ההסכם, הסעד היחיד העומד לאבישר בגין אי עמידת חכשורי בהתחייבותה לתקן פגמים במושכר הוא קיזוז עלות התיקון בלבד. בהקשר זה יצוין כי אין מקום לקבל את בקשת אבישר לתיקון כתב הערעור תוך הרחבת חזית והוספת טענה בעניין זה כי שגה בית המשפט בקביעתו העקרונית. הבקשה הוגשה רק לאחר הדיון שנערך בפנינו, יש בכך משום הרחבת חזית אסורה, ואין מקום לקבלה. גם לגופו של עניין יצוין, כי גם לו היה מקום לקבל את הבקשה להרחבת חזית בעניין זה, ואני לא קובעת זאת, הרי שלא היה בכך כדי להועיל לאבישר, שכן אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא כי בכל מקרה אבישר לא הוכיחה נזקיה. הנטל להוכחת נזקים, הן ישירים והן עקיפים, מוטל על שכמו של התובע. במקרה זה אבישר הסתפקה בהצגת מכתבים שנשלחו על ידה לחכשורי בהם הודיעה לחכשורי, ללא כל אסמכתא, כי נאלצה לשחרר עובדים לביתם ולבטל פגישות לאור הפסקת פעולת המזגן. אני סבורה שאין מקום להסתפק בכך בתביעה לנזקים עקיפים. מצופה היה מאבישר כי תתכבד ותמציא ראיות אובייקטיביות, כך למשל, תצהירים של העובדים, יומני עבודה, כרטיסי עובד וכדומה, דבר שלא נעשה, מה גם שלא הוכיחה כי פעלה בדרך כלשהי להקטנת הנזק הנטען. לאור כל זאת, אינני סבורה כי יש מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא בעניין זה. 19. באשר לטענת חכשורי, כי שגה בית המשפט כשדחה טענתה כי אין לקבוע שהיא הפרה התחייבותה להקצות שטחים פנויים לחניות ולגישה למעלית המשא - אני סבורה כי דין הטענה להידחות. גם בעניין זה מדובר בקביעות עובדתיות של בית משפט קמא, ששמע את העדים, התרשם, וקבע כי חכשורי לא עמדה בהתחייבות שלה על פי ההסכם ונספחיו, ולא מצאתי כל עילה להתערב. 20. לבסוף, ומעבר לנדרש, יצוין, כי לא מצאתי לקבל את הטענה למחיקת ערעור חכשורי, וזאת לאור הסברי ב"כ חכשורי בדיון שבפנינו. סוף דבר 21. לאור האמור, לו נשמעה דעתי אציע לחבריי להרכב לקבל באופן חלקי את הערעור שהגישה חכשורי (ע"א 34914-06-11), באופן שמהסכום בו חוייבה יופחת סך של 28,320 ₪, למועד פסק דינו של בית משפט קמא, בהתאם לאמור בסעיף 17 לעיל, ולדחות את הערעור שהגישה אבישר (ע"א 49128-05-11). דהיינו, בסיכומו של יום, על אבישר לשלם לחכשורי סך של 48,979 ₪, למועד פסק דינו של בית משפט קמא, וזאת במקום הסכום שנקבע בפסק דינו של בית משפט קמא. ככל ששולם סכום פסק דינו של בית משפט קמא, על אבישר לשלם לחכשורי את ההפרש בלבד. בנסיבות העניין, כאשר ערעור אבישר נדחה, וכאשר ערעור חכשורי נדחה ברובו, מלבד קבלת טענה של טעות חשבונאית, אין צו להוצאות בערעור. הפיקדון שהפקידו בעלי הדין יוחזר להם, באמצעות ב"כ. רות לבהר שרון, שופטת השופט י' שנלר, אב"ד אני מסכים ומצטרף לחוות דעתה של כב' השופטת רות לבהר שרון. ישעיהו שנלר, שופטאב"ד השופט ד"ר ק' ורדי ד"ר קובי ורדי, שופט אני מסכים ומצטרף לחוות דעתה של כב' השופטת רות לבהר שרון. הוחלט כאמור בפסק דינה של כב' השופטת לבהר שרון. מקרקעיןשכירותדמי שכירות