התובעת טענה בכתב התביעה כי סמוך למועד סיום עבודתה נתבקשה על ידי הנתבעת לבצע עבודות ניקיון שלא נתבקשה לעשות קודם לכן, כמו ניקוי משקופים ודלתות בגובה, תוך שימוש בסולם. כן טענה התובעת כי הממונה הישיר עליה בנתבעת ביקש ממנה לעשות חפיפה לעובדת חדשה, הודיע לה כי הנתבעת מפחיתה את היקף משרתה מ 6 שעות יומיות ל - 3 שעות יומיות. מהראיות אשר בפנינו עולה כי לאחר הודעה זו לא שבה התובעת לעבודתה. ##מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הפחתת שעות עבודה לעובדת בהריון / הפחתת שכר בהריון:## בפני בית הדין תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ופיצוי בגין הפסד השתכרות. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת וטוענת כי התובעת התפטרה מעבודתה ואיננה זכאית לסעדים הנתבעים על ידה. העובדות התובעת עבדה אצל הנתבעת מיום 13/8/09 ועד ליום 8/6/10 כעובדת ניקיון על בסיס שעתי. התובעת הייתה בהריון וילדה ביום 9/9/10 . התובעת קיבלה תלושי שכר והם משקפים את התשלומים ששולמו לה בפועל. התובעת קיבלה לידיה את מכתב הנתבעת מיום 21/6/10 (נספח ג' לכתב התביעה). בתחילת עבודתה עבדה התובעת שלוש שעות ביום ולאחר מכן, במהלך חודש ספטמבר 2009 או סמוך לכך, משך מספר חודשים, עבדה שש שעות ביום. התובעת זכאית לפיצוי בגין הפרשות בחסר לפנסיה, דמי חגים ופדיון חופשה. המחלוקת מה היו נסיבות סיום עבודתה של התובעת, האם פוטרה או התפטרה. האם נכונה טענת התובעת כי פוטרה בניגוד לחוק עבודת נשים ומה השלכת הדבר. האם זכאית התובעת לזכויות הבאות, כולן או חלקן, ככל שכן באיזה שיעור: א. פיצוי בגין אבדן הכנסה בתקופת ההיריון, במשך 60 יום לאחר תום חופשת הלידה ובגין 30 ימי ההודעה המוקדמת. ב. פיצוי בגין הפסד פיצויי פיטורים. ג. פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק עבודת נשים. ד. פיצוי בגין דמי הבראה. ה. פיצוי בגין עגמת נפש, כאב וסבל, אבדן הזדמנויות ואי עריכת שימוע. מה שיעור פדיון החופשה, דמי החגים, ופיצוי חלף הפרשות לפנסיה להם זכאית התובעת. הכרעת הדין נסיבות סיום עבודתה של התובעת התובעת טענה בכתב התביעה כי סמוך למועד סיום עבודתה נתבקשה על ידי הנתבעת לבצע עבודות ניקיון שלא נתבקשה לעשות קודם לכן, כמו ניקוי משקופים ודלתות בגובה, תוך שימוש בסולם. כן טענה התובעת כי הממונה הישיר עליה בנתבעת, מר פרץ, ביקש ממנה לעשות חפיפה לעובדת חדשה, הודיע לה כי הנתבעת מפחיתה את היקף משרתה מ 6 שעות יומיות ל - 3 שעות יומיות. מהראיות אשר בפנינו עולה כי לאחר הודעה זו לא שבה התובעת לעבודתה. התובעת טענה בכתב התביעה כי הייתה בשבוע ה - 28 להריונה עת פוטרה מעבודתה לגרסתה ,וכי הרעת התנאים והפחתת היקף משרתה של התבעת בוצעה ללא אישור משרד התמ"ת. משכך פוטרה מעבודתה, מבלי שהנתבעת קיבלה היתר לכך (לפי חוק עבודת נשים). עוד טענה התובעת כי פוטרה מבלי שנערך לה שימוע כדין ובמבלי שניתנה לה זכות הטיעון הבסיסית. בתצהירה ציינה התובעת את הדברים הבאים: "5. בראשית חודש יוני 2010 בעת שהייתי בחודש מתקדם להריוני, פנה אלי נציג הנתבעת והמפקח עלי באותה התקופה ,מר אלירן פרץ (להלן :אלירן) וביקש ממני לעלות על סולם ולנקות משקוף של לדלת - פעולה שקודם לכן לא נדרשה ממני. בפעם הראשונה שביקש ממני אלירן לבצע עבודה זו ביצעתי את הוראותיו אך לאחר שטיפסתי על הסולם וחשתי חוסר בטחון וסירבתי להוראה חוזרת זו וכשביקש ממני לבצעה מספר ימים לאחר מכן, אמרתי לו כי אני בהריון וכי אני חשה כי הדבר מהווה סיכון לשלומי ולשלום העובר שבבטני. 6. ימים ספורים לאחר מכן באמצע המשמרת פנה אלי אליה ןוביקש ממני שאעשה " חפיפה" לעובדת חדשה שתחליף אותי . לשמע הדברים ומאחר שתמהתי על הרצון למצוא לי מחליפה , מחיתי על כך והוספתי כי אני המפרנסת היחידה בביתי ,ובתגובה ענה לי אלירן כי אם אני מעוניינת להמשיך לעבוד בחברתם עלי להוריד את היקף משרתי לשלוש שעות בלבד. 7. ביקשתי מאלירן מכתב פיטורים ,אולם הוא הפנה אותה למזכירות החברה. 8. ביום , 13/06/2010 פנה בעלי למזכירות החברה בבקשה לקבל לידיו את מכתב הפיטורים, אך נענה בשלילה בטענה כי אני יכולה להמשיך ולעבוד באותו מקום בו עבדה ,בהיקף של שלוש שעות." ובהמשך תצהירה ציינה "...מייעוץ משפטי שקיבלתי יש לראות את הנסיבות המתוארות לעיל בפיטורין. 18 . עקב פיטורי נכפתה עלי בטלה מבישה וזאת עד ללידת בני ביום 09/09/2010" בדיון שהתקיים בפנינו ציינה התובעת כי התצהיר עליו חתמה לא תורגם לה לאמהרית וכי היא לא קוראת עברית(עמ' 6 לפרוטוקול ש' 23, 27). תצהיר עדות ראשית, אינו מסמך בעלמא המוגש לתיק בית הדין. תצהיר המוגש לבית הדין הינו בגדר ראיה לכאורה לאמיתות תוכנו [יעקב קדמי, על הראיות, עמ' 445] ותופס "מקום מרכזי במסגרת הבאת הראיות בהליך המשפטי בפני בתי הדין" משיש בו כדי לסייע בהכנה יעילה של הדיון, ואף לייתר במרבית המקרים את הצורך בחקירה ראשית של המצהיר [ע"ע 148/08 אשליק יוסוף - מנרב הנדסה ובנין בע"מ, ניתן ביום 8.12.08]. נוכח חשיבותו של התצהיר, אין להקל ראש בדרישה לפיה על נותן התצהיר להיות מודע לתוכנו, להסכים לו ולחתום עליו לאחר שהוזהר כדין כי "עליו להצהיר את האמת" [סעיף 15 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971]. כל זאת, לא נעשה בענייננו לעניין סיום עבודתה אמרה התובעת בחקירתה הנגדית " אז ביום ראשון חזרתי כרגיל לעבודה, ....ואמר לי שהגיעה עובדת חדשה, אמרתי לו מה אתי, אמר לי תלכי למשרד תשאלי אותם אני לא אתן לך מכתב" (עמ' 9 לפרוטוקול ש' 11-14). התובעת טוענת כי בהמשך לכך, הלך בעלה למשרדי הנתבעת, שם נמסר לו כי התובעת יכולה להמשיך בעבודתה אצלם, שלוש שעות ביום (במקום 6). הנתבעת טוענת כי תפקודה של התובעת היה לקוי, התובעת נהגה לאחר לעבודה, לצאת מוקדם, להיעדר מעבודתה ללא הודעה ו/או אישור וכך איכות עבודתה הייתה נמוכה והנתבעת קיבלה תלונות רבות ממקבל השירות (משרד המשפטים) על רמת הניקיון הירודה במחלקה אותה ניקתה התובעת. עוד טענה הנתבעת כי דברים ברוח זו נאמרו לתובעת לא פעם. הנתבעת מכחישה את טענות התובעת לפיהן פוטרה מעבודתה. הנתבעת טוענת כי העובדת קמה ונטשה את עבודתה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי עד לאחר הפסקת עבודתה של התובעת, לא ידעה כי התובעת בהריון. מר דוד דהאן, מנהל הנתבעת העיד בפנינו כי לאחר שהתובעת נטשה את עבודתה, אלירן החליף את התובעת בעבודתה, משך מספר ימים, עד שמצאו מחליף (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 28-30) וכי אף אחד לא אמר לתובעת להפחית מהיקף משרתה ולאלירן אין סמכות לעשות כן (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 17-18). מר פרץ, האחראי הישיר על התובעת, העיד בפנינו כי ביקש מהנתבעת עובד אחר במקומה של התובעת, לאור תלונות מקבל השירות על רמת הניקיון במחלקה של התובעת(עמ' 23 לפרוטוקול ש' 1-4) וכי ברגע שהתובעת שמעה שהוחלט להפחית לה את מכסת השעות היא קמה והלכה (עמ' 23 ש' 13-14). אין מחלוקת בין הצדדים כי החל מיום 8/6/09 התובעת לא התייצבה לעבודתה. מר דהאן צירף לתצהירו מכתב (נספח ב'), שלטענת הנתבעת נשלח אל התובעת ביום 14/6/09 ולפיו מזה מספר ימים התובעת לא הגיעה לעבודתה והנתבעת לא הצליחה לאתרה. כן פרשה הנתבעת במכתב זה את השתלשלות העניינים וחוסר שביעות רצונה מעבודת התובעת, ובסיומו צוין: "אנו מבקשים לדעת האם הינך מתכוונת לחזור לעבודתך כפי אשר הובהר לך בשיחה עם מפקח המקום , במתכונת של 6 שעות עבודה , ללא כל פגיעה במעמדך ותוך שמירה מוחלטת על זכויותיך,או שהחלטת להתפטר מעבודתך . חברתנו מצפה לשמוע את תגובתך באופן מיידי בכדי להיערך עם מצבת כח אדם במקום . במידה ולא תתקבל כל תגובה מצידך תוך 7 ימים , נראה זאת כהתפטרות מצידך" התובעת הכחישה קבלת מכתב זה של הנתבעת וצירפה לתצהירה את מכתב ב"כ אל הנתבעת, מיום 15/6/09 (נספח א') בו דרישה לקבלת מכתב פיטורים או החזרת התובעת לעבודתה עקב פיטוריה ללא היתר משרד העבודה. הנתבעת טוענת כי לא קיבלה מכתב זה לידיה, אולם ביום 21/6/09 פנתה בשנית אל התובעת וחזרה על נוסח מכתבה מיום 14/6/09. ביום 14/7/09 פנתה הנתבעת אל התובעת שוב ודרשה לדעת האם יש בכוונת התובעת לשוב לעבודתה אם לאו. התובעת מסכימה כי קיבלה את מכתבה של הנתבעת מיום 21/6/09 ביום 6/7/09 ומסרה אותו לידי ב"כ. בתגובה, ביום 15/7/09 פנה ב"כ התובעת אל הנתבעת וציין כי : במועד הנ"ל, הודיע לה מפקח מטעמכם על הפסקת עבודתה מקום וביקש כי תערוך חפיפה לעובדת אחרת. באותה ההזדמנות הוא אמר לח כי היא יכולה להמשיך לעבוד בהיקף עבודה של 3 שעות מידי יום בלבד. ובהמשך ציין "לנוכח האמור, כפי שהתבקש במכתבנו שבסימוכין, נבקש להעביר לידינו מכתב פיטורין, ולחילופין על החזרת מרשתי לעבודת באותו מקום ובאותם תנאים בהם. הועסקה עד ליום 8.6.10" ביום 18/7/09 משלא קיבל ב"כ התובעת מענה למכתבו פנה אל הנתבעת בשנית בדרישה לשבץ את התובעת בעבודה. ביום 19/7/09 השיבה הנתבעת לב"כ התובעת כי היא מוכנה להשיב את התובעת לעבודתה במשרה של 6 שעות ביום לביצוע עבודתו ניקיון . ביום 27/7/09 פנה ב"כ התובעת אל הנתבעת, ומסר כי בטרם יענה לפניית הנתבעת לחזרת התובעת לעבודתה הוא מבקש לקבל מסמכים שונים אשר יש בהם להעיד על תפקודה הלקוי של התובעת. מגרסת התובעת בתצהירה ומתוכן פניותיו של ב"כ התובעת אל הנתבעת עולה כי התובעת טוענת לפיטוריה מעבודתה. נטל ההוכחה בדבר מעשה הפיטורים מוטל על התובע בבחינת המוציא מחברו (דב"ע נז/32-3 רוחמי נ' פלקו בע"מ, לא פורסם), אין בידינו לקבוע כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את אקט הפיטורים של הנתבע הנטען על ידו. הפסיקה קובעת כי כאשר באים לפסוק בשאלה מי הביא את היחסים לידי גמר, יש ליתן את הדעת למכלול העובדות הרלוונטיות ולבחון בין היתר למי מהצדדים הייתה מוטיבציה להביא לניתוק יחסי העבודה, מי יזם את ניתוק היחסים, מי היה הצד המעוניין בניתוקם ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה. כן נפסק, כי כוונתו של עובד להביא את יחסי העובדה לידי סיום יכול ותמצא ביטויה שלא באקט בפורמאלי אלא במעשיו שיש בהם כדי ללמד על כוונה חד משמעית של העובד לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים לידי סיום (ראה דב"ע לה/3-85 עיריית כפר סבא - יעקב כהן, פד"ע ז' 175). גרסאות שני הצדדים אינן נקיות מספק (לאור הסתירות בין הגרסאות והסתירות הפנימיות בגרסת כל צד), ולא ניתן לבסס לפיהם ממצאים חד משמעיים. אולם, בנסיבות שנוצרו יש לראות את התובעת כמי שיזמה את ניתוק יחסי העבודה. אנו מקבלים את עדותו של מר פרץ לפיה הודיע לתובעת כי היקף משרתה הופחת ל 3 שעות. עדותו זו מתיישבת עם שורת ההגיון, ועם גרסת התובעת עצמה. התובעת מסכימה, כי למעשה הנתבעת ביקשה בתחילה להפחית את היקף משרתה מ 6 שעות ביום ל 3 שעות ביום ואז עזבה התובעת את עבודתה. עוד עולה מהאמור לעיל, כי זמן קצר לאחר מכן, חזרה בה הנתבעת והציעה להמשיך ולהעסיק את התובעת בהיקף של 6 שעות עבודה ליום אך התובעת לא שבה לעבודתה. לפיכך טענתה של התובעת כי פוטרה על ידי הנתבעת להידחות. ואכן, בסופו של יום, בסיכומיה טענה התובעת להתפטרות בדין מפוטר, עקב הרעת תנאי עבודה והפחתת היקף משרתה במהלך הריונה, בניגוד לדין. הטענה להתפטרות בדין מפוטר נטענה לראשונה בסיכומי התובעת. אמנם, התובעת ציינה בסיכומיה "למרות ועל אף שבכתב התביעה לא ציינה היא מפורשות עילה זו (התובעת ניסחה תביעתה בלשון "פיטורין") הרי שיש לראות במונח 'פיטורים" ככזה הכולל בתוכו אף את המונח התפטרות כדין פיטורין. ג. לחילופין ובנוסף, תטען התובעת כי ציינה היא את העובדות העומדות בבסיס עילה זו וכי ע"פי תקנה 5 (9) לתקסד'יא על כתב התביעה להכיל, בין היתר, את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה;". ודוק, תקנה זו איכה מחייבת ציון עילת התביעה עצמה. ד. ממכלול העובדות אשר פורטו בכתב התביעה ובתצהירי העדויות הראשיות (ובכללן ממכלול התכתובות שהוחלפו בין הצדדים ואשר מהווים חלק בלתי נפרד מכתב התביעה). עולה בבירור ואף הוכח כי התובעת התפטרה מעבודה בנסיבות כמוגדר בסעיף 11 א) לחוק פיצויי פיטורין:.." אין לקבל טענה זו של התובעת. התובעת טענה ברחל בתך הקטנה בכתב התביעה למעשה פיטורים על ידי הנתבעת ופיטורי אישה בהריון ללא היתר. לא זו אף זו טענה התובעת כי פוטרה ללא שנערך לה שימוע. הכיצד טענה זו מכילה בתוכה התפטרות בדין מפוטר לא ברור.משכך מדובר בטענה חדשה המהווה בראש ובראשונה הרחבת חזית, אסורה. למעלה מכך, בכל פניותיה אל הנתבעת, בטרם הגשת תביעה זו שבפנינו, טענה התובעת לפיטוריה מעבודתה. "עורך דין המעלה בכתב טענה פוזיטיבית של פיטורים, ולחילופין - טענת התפטרות (עקב נסיבה המצדיקה תשלום פיצויי פיטורים מציב במו ידיו מכשול בדרכו של מרשו מכשול שספק אם ניתן לסלקו". (דב"ע ל"ג/8-3 טוטנאור - אליהו לפידות, פד"ע 3 321, דב"ע מז/108-3 עבד אליאס אלדויק - עיזבון חג'וג' ראשיד אלשוויקי, פד"ע יט 382) אמנם, נפסק כי "מותר לטעון מערכת עובדות אחת ולבקש מבית הדין ללמוד ממנה, כי התפטר או פוטר, כאשר העובדות והמניעים הצריכים בשתי הטענות יכולים להסתיים ולתפעל במסגרת אחת" (דב"ע מז/108-3 עבד אליאס אלדויק נ' עזבון חאג' ראשיד אלשוויקי, פד"ע י"ט 382) אך אין זה המקרה בפנינו באשר לאורך כל הדרך טענה התובעת לפיטוריה מהעבודה בלבד. עם זאת, ולהנחת דעתה של התובעת, נבחן טענה זו אשר בפנינו. אכן, כפי שעולה מהראיות והעדויות אשר בפנינו, הנתבעת ביקשה, או לפחות כך הבינה התובעת, להפחית את היקף משרתה של התובעת במחצית. אין מחלוקת כי התובעת בעת הזו הייתה בהריון. התובעת טוענת כי מסרה לאלירן על הריונה בעת בה ביקש ממנה לעלות על סולם לבצע עבודות ניקיון משקופים. הנתבעת כאמור מכחישה כי ידעה על הריונה של התובעת בעת הפסקת עבודתה. אולם, לנוכח העובדה כי התובעת הייתה בעת ההיא בשבוע 28 להריונה (בחודש השביעי) הדעת נותנת כי בשלב כזה ניכר הריונה של התובעת לכל בר בי רב. מכאן אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה לא ידעה על הריונה של התובעת. לפיכך, הפחתת היקף משרתה של התובעת אכן היה שלא כדין ובנסיבות מסוימות ניתן לראות זאת כפיטורים. עם זאת, כפי שמצינו לעיל, התובעת חדלה מעבודתה החל מיום 8/6/09 כשנודע לה על כוונת הנתבעת להפחית מהיקף משרה, המסקנה היא כי התובעת נטשה את עבודתה מבלי שהתריעה בפני הנתבעת על כוונתה לעשות כן אם לא תפעל הנתבעת כדין. אמנם, בעלה של התובעת ניגש למשרדי הנתבעת שם אמרו לו כי הם מוכנים להעסיק את התובעת כ 3 שעות ביום, ועדיין, התובעת לא חזרה לעבודתה. ניתן לראות את הפסקת עבודתה של התובעת כחוסר הסכמה לתנאי העבודה החדשים, אך על מנת להתפטר בדין מפוטר על התובעת היה ליתן לנתבעת התראה מראש על כוונתה לעשות כן כל עוד לא תתקן הנתבעת דרכיה. אין מחלוקת כי התובעת לא עשתה כן. למעלה מכך, מהתכתבויות הצדדים עולה כי הנתבעת חזרה בה מכוונתה להפחית את היקף משרתה של התובעת, בכתב, וזאת תוך זמן קצר מיום הפסקת עבודתה של התובעת וביקשה מהתובעת לשוב לעבודתה תוך שמירה על כל זכויותיה לרבות היקף משרתה. יודגש כי לעניין זה כי התובעת, באמצעות ב"כ פנתה אל הנתבעת מספר פעמים במהלך החודשים יוני-יולי 2010 בדרישה להשבתה לעבודה בהיקף של 6 שעות עבודה ליום או ליתן לתובעת מכתב פיטורים, והנתבעת השיבה, ויותר מפעם אחת, כי התובעת יכולה לחזור לעבודתה בהיקף משרה של 6 שעות ביום. אולם, התובעת, שאף הייתה מיוצגת באותה עת המשיכה לדרוש את חזרתה לעבודה אך לא התייצבה במשרדי הנתבעת ולא עשתה דבר. ניכר ממכתבו של ב"כ התובעת אל הנתבעת מיום 27/7/09, שאין התובעת מזדרזת לשוב לעבודה. אמנם מתחילה פעלה הנתבעת שלא כדין משהפחיתה את היקף משרתה של התובעת. אולם משהתובעת לא נתנה התראה בידי הנתבעת, ומשהנתבעת נכונה הייתה להשיב את התובעת לעבודתה בהיקף משרתה ולשמור על זכויותיה, והתובעת לא חזרה לעבודתה, הרי שלא מתקיימים התנאים להתפטרות בדין מפוטר.לאור האמור נדחית אף טענה זו. משכך, נדחית תביעתה של התובעת לפיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים. כן נדחית תביעתה של התובעת לפיצוי בגין אי עריכת שימוע, עגמת נפש ואבדן הזדמנויות שכן התובעת התפטרה מעבודתה בדרך של עזיבה בפועל. תביעת התובעת לפיצויי פיטורים נדחית. התובעת עבדה אצל הנתבעת תקופה של 9 חודשים ומשום כך איננה זכאית לפיצויי פיטורים בכל מקרה. בנוסף, התובעת היא שהתפטרה מעבודתה, ללא שהתקיימו התנאים להתפטרות בדין מפוטר המזכים בפיצויי פיטורים ולכן לא ניתן לקבל את טענת התובעת כי אלמלא התנהלות הנתבעת הייתה ממשיכה בעבודתה וזכאית לפיצויי פיטורים. פנסיה התובעת טענה בסיכומיה כי הנתבעת לא הפרישה בעבור התובעת הפרשות לקרן פנסיה. הנתבעת טענה כי לתובעת הופרשו סכומים לקרן פנסיה החל מ 3/2010 ומסכימה כי התובעת זכאית לפיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה לתקופה שקדמה ל 3/2010 בסך של 853 ₪. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובעת ברכיב זה סך 853 ₪. השלמת שכר התובעת טוענת כי הפסקת העבודה נכפתה עליה עקב מעשי ומחדלי הנתבעת. ולפיכך עותרת התובעת לקבלת שכרה עד למועד הלידה ולתקופה של 3 חודשים לאחר תום חופשת הלידה. הנתבעת טוענת כי בנסיבות סיום עבודתה של התובעת, אין היא זכאית לסעד זה. אמנם, הפחתת היקף משרתה של התובעת נעשתה בניגוד לחוק, אולם לאחר שהבינה הנתבעת כי פעלה בניגוד לחוק, ביקשה להמשיך ולהעסיק את התובעת, בתחילה בהיקף משרה מופחת ולאחר מכן בהיקף המשרה מלא ואילו התובעת לא חזרה לעבודתה. על אף שהנתבעת הפחיתה את היקף משרתה של התובעת, היה על התובעת להמשיך בעבודתה, ולדרוש מהנתבעת את השבתה להיקף משרה מלא. לכל הפחות היה על התובעת ליתן בידי הנתבעת התראה על כוונתה להתפטר מעבודתה עקב הרעת התנאים. בנסיבות אלו אין התובעת זכאית להשלמת שכר עד לאחר חופשת הלידה. פידיון חופשה התובעת טוענת כי אלמלא הורידה הנתבעת את היקף משרתה למחצית הייתה ממשיכה לעבוד לפחות 3 חודשים לאחר תום חופשת הלידה ולכן זכאית היא בגין תקופה זו ל 17.5 ימי חופשה, ובניכוי הסך ששולם לה בגין חופשה שנתית. הנתבעת טוענת כי עבור עשרת חודשי עבודתה ובהתאם להיקף משרתה, זכאית היתה התובעת לתשלום סך 1110 ש"ח עבור פדיון חופשה שנתית מתוכם שולם לה שולם לה סך 558 ש"ח. התובעת זכאית אפוא ליתרת פדיון חופשה שנתית בסך של 552 ש"ח. כפי שמצינו לעיל קובעים אנו כי הפסקת העבודה נעשתה ביוזמתה של התובעת ובנסיבות אשר אינן מזכות אותה בזכויותיה לו המשיכה בעבודתה. לפיכך אנו קובעים כי כטענת הנתבעת, התובעת זכאית ליתרת פידיון חופשה בסך של 552 ₪ אותם תשלם הנתבעת. דמי חגים התובעת טוענת כי לו הייתה ממשיכה בעבודתה אצל הנתבעת ואלמלא הורידה הנתבעת את היקף משרתה, הייתה התובעת זכאית לקבלת דמי חגים בגין ראש השנה ויום כיפור. הנתבעת טוענת כי התובעת ליתרת דמי חגים בסך של 196 ₪. התובעת איננה זכאית לדמי חג עבור חגי תשרי בשנת 2009 שכן התובעת החלה לעבוד ב 9/2009 ובהיותה עובדת שעתית איננה זכאית לדמי חג ב 3 החודשים הראשונים לעבודתה. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת איננה זכאית לימי חג בגין התקופה שלאחר הפסקת עבודתה. התובעת איננה זכאית לסכומים הנתבעים על ידה בגין התקופה שלאחר הפסקת עבודתה. עוד נציין כי התובעת איננה זכאית לדמי החגים עבור חגי תשרי בשנת 2010 שכן בתקופה זו שהתה התובעת בחופשת לידה. הנתבעת תשלם לתובעת יתרת דמי חגים בסך של 196 ₪. דמי הבראה התובעת טוענת כי אלמלא התנהלות הנתבעת הייתה ממשיכה בעבודתה עד לאחר 6 חודשים לאחר מועד הלידה, לכל הפחות, ולפיכך ויתקה בנתבעת היה עומד על שנה ו 8 חודשים והיא עותרת לתשלום דמי הבראה לתקופה זו. כפי שכבר מצינו לעיל התובעת הפסיקה את עבודתה בנתבעת בנסיבות אשר אינן מזכות אותה בסעדים המתייחסים לתקופה שלאחר סיום יחסי עובד מעביד. לפיכך, משלא עבדה שנה דין תביעתה ברכיב זה להידחות. קיזוז אשר לתביעת הנתבעת לקיזוז הודעה מוקדמת, מצאנו כי בנסיבות אלו אין מקום לפסוק הודעה מוקדמת לנתבעת. בין אם ידעה הנתבעת כי התובעת בהריון ובין אם לאו, הפחתת היקף משרתה של התובעת באופן חד צדדי מהווה הפרה של חוזה העבודה בין הצדדים שהיא אסורה שהרי לא ניתן לשנות באופן חד צדדי את תנאי העבודה, גם אם שינוי זה מוצדק לאור הנסיבות, ללא סיום החוזה כולו (ראה בג"צ 239/83 יהושע מילפלדר נ. בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא (2) 210)). לפיכך, התנהלות הנתבעת היתה המכוננת לכל השתלשלות הדברים,שעלולה היתה להביא לתוצאה זו כפי שאכן ארע. אין בכך שהנתבעת התחרטה כדי להצדיק תביעתה זו וממילא עבד עובד אחר כך שגם לא נתממש הרציונל לתביעת הודעה מוקדמת מהתובעת. טענת הנתבעת לזכאות להודעה מוקדמת מהתובעת נדחית. סוף דבר תביעות התובעת לפיצוי פיטורין ,לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק עבודת נשים ,פיצוי בגין הפסד השתכרות ופיצוי בגין אי עריכת שימוע ,נדחות .נדחות גם התביעות לדמי הבראה, ולפיצוי בגין עגמת נפש ,כאב וסבל . הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן: הפרשות לפנסיה - סך של 853 ₪ יתרת פידיון חופשה - סך של 552 ₪. דמי חגים - סך של 196 ₪. סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין וישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסקת העבודה (8/6/10) ועד ליום התשלום בפועל. משעיקר תביעתה של התובעת נדחתה כל צד ישא בהוצאותיו. תביעת הנתבעת לקיזוז הודעה מוקדמת נדחית. הריוןהפחתת שכר / ירידה בשכר