מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא העברת בורר מתפקידו: בפני עתירת המבקש להעברת המשיבים 2 - 5 מתפקידם כבוררים, על פי סעיפים 11 (1) ו 11 (2) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק"). העובדות בתמצית המבקש הוא רופא מומחה ברפואת נשים. המבקש התקשר עם המשיבה מספר 1 (להלן: "המשיבה") בהסכם למתן שירות רפואי לחברי המשיבה. יחסי הצדדים נמשכו החל משנת 1983 ועד לביטול ההסכם על ידי המשיבה בשנת 1991. ההסכם בוטל על ידי המשיבה בעקבות המלצות וועדה מייעצת שמינתה בעניין המבקש, על יסוד ממצאים שנקבעו על ידי הוועדה המייעצת ביחס להתנהלות המבקש כרופא. (להלן: "הוועדה"). על רקע סיום התקשרות המשיבה עם המבקש נקט המבקש בעשרים השנים האחרונות בהליכים מרובים, ובנוסף התנהלו בערכאות השונות הליכי השגה וערעור בעניינם. עיקר ההליכים שהתנהלו בעניין ביטול ההסכם להעסקת המבקש על ידי המשיבה על ההליכים שהתנהלו בין הצדדים בעניין ביטול ההסכם להעסקת המבקש נמנים בין היתר ההליכים כדלקמן: 3.1 בקשת המבקש למתן צו מניעה שיאסור על המשך פעולת הוועדה המייעצת. הבקשה נדחתה על ידי כב' הנשיא וינוגרד (כתוארו אז) (ה"פ (ת"א) 14254/90). 3.2 בקשת המבקש למתן רשות ערעור על החלטת כב' נשיא (כתוארו אז) וינוגרד. הבקשה נדחתה. (רע"א 21/91). 3.3 תביעה שהגיש המבקש לבית הדין של המשיבה (להלן: "בית הדין") למתן הצהרה שהפסקת ההתקשרות עמו הייתה שלא כדין (להלן: "הבוררות הראשונה") התביעה נדחתה על ידי שלושה בוררים בפסק דין מיום 30.3.97. 3.4 בקשת המבקש לביטול פסק הבורר שניתן. הבקשה הועברה בהסכמת הצדדים להכרעת הבורר כב' השופט בדימוס י. שמעוני והתקבלה על ידי הבורר. 3.5 פסק הבורר בוטל לבקשת המשיבה על ידי כב' השופט ישעיה בפסק דין מיום 21.3.2004 (הפ' (ת"א ) 306/02. הפ' (ת"א ) 247/02). נקבע על ידי כב' השופט ישעיה כי תוכן פסק הבורר כב' השופט בדימוס י. שמעוני מנוגד לתקנת הציבור. 3.6 בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון על ההחלטה המבטלת את פסק הבורר כב' השופט בדימוס י. שמעוני (רע"א 3971/04) הבר"ע נדחתה. 3.7 בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטה (רע"א 3971/04). הבקשה לעיון חוזר נדחתה. 3.8 תביעה כספית לתשלום כ 27 מליון ₪ שהגיש המבקש לבית הדין. (להלן: "הבוררות השנייה"). 3.9 בקשת המבקש לאישור פסק הבורר השופט בדימוס י. שמעוני שבוטל שהוגשה על ידו לבית המשפט העליון (רע"א 2325/99) הבקשה נדחתה. (ראה נספחים 4 - 14 לתגובת המשיבה). 3.10 בחודש אפריל2011 עתר המבקש בבקשה נוספת לביטול פסק דין כב' השופט ישעיה על יסוד טענת מרמה (ת.א (ת"א)31064-05-11). התובענה נמחקה על הסף בהחלטת כב' השופטת שבח מיום 3.1.2012 (מש/2). 3.11 המבקש הגיש שתי תביעות זהות נוספות לביטול פסק הבורר בבוררות הראשונה, האחת לבית משפט זה (ת.א 14930-12-08. נספח מש/א לבקשה), והשנייה לבית הדין (נספח מש/ב לבקשה). ביום 17.2.2008 הגיש המבקש במסגרת הבוררות השנייה כתב תביעה מתוקן ובו העלה טענה חדשה שפסק הבוררות הראשון התקבל עקב זיוף ומרמה. המשיבה עתרה לדחייה על הסף של כתב התביעה המתוקן. ביום 27.10.2008 התקיים דיון בבקשת המשיבה. נקבע על ידי הבוררים כי התביעה בבוררות השנייה תימשך, היינו תימחק בהסכמה, אך אם בית המשפט המוסמך יחליט לבטל את פסק הבוררות הראשון על יסוד טענות המבקש כי התקבל עקב תרמית או זיוף, יוכל המבקש להמשיך בניהול הבוררות השנייה. (ההחלטה בעמוד 29 לפרוטוקול צורפה כנספח 16 לתגובת המשיבה) 4. בעקבות החלטה זו הגיש המבקש שתי תביעות זהות לביטול פסק הבורר בבוררות הראשונה, האחת לבית משפט זה ( ת.א 14930-12-08. נספח מש/א לבקשה), והשנייה לבית הדין (נספח מש/ב לבקשה). הכפילות שבהגשת התביעות באופן זה נובעת מספק שהיה לב"כ המבקש ביחס לערכאה המוסמכת להורות על ביטול פסק הבוררות הראשון. המבקש טען כי פסק הבוררות הראשון התקבל במרמה ועקב זיוף פורוטוקולים של הוועדה. ביום 4.3.2009 התקיים דיון בתובענה בפני כב' הנשיאה גרסטל. הוצע על ידי כב' הנשיאה שהתובענה תופסק והמבקש יהיה רשאי לחדשה תוך 60 ימים מיום קבלת החלטה של בית הדין שאינו מוסמך לדון בתובענה, אם תתקבל החלטה כזו. הצדדים הסכימו למוצע וניתן תוקף של החלטה למוסכם. (נספח מש/ג לבקשה) הבוררות השלישית ביום 1.6.2009 מונו הבוררים עורכי הדין אהרון מלצר, חיים עדיני ועמיקם לוויתן. (כתב המינוי צורף כנספח מש/ד לבקשה). טענות המבקש בתובענה שלפני נוגעות להליך זה. ביום 8.7.2009 הוזמנו הצדדים לדיון שנקבע בפני הבוררים ליום 17.8.2009. (נספח מש/ה' לבקשה). ביום 17.8.2009 התקיימה ישיבת הבוררות הראשונה. (הפרוטוקול צורף כנספח מש/ז לבקשה). בישיבה זו טען ב"כ המשיבה כי טרם קיבל הוראות הבוררים להגשת כתב הגנה, זאת כמצוין במכתבו מיום 2.8.2009 (נספח מש/ו לבקשה). בנוסף נטען על ידו שלמשיבה טענות מקדמיות. נקבע כי הצדדים יוזמנו לישיבה מקדמית נוספת עוד בפגרת הקיץ זאת ליום 27.8.2009 לשמיעת כל הטענות המקדמיות של הצדדים, ובכלל זה טענת המשיבה לחוסר סמכות הבוררים לדון בתביעה. ביום 27.8.2009 התקיימה ישיבה מקדמית נוספת לפני הבוררים. בישיבה זו נשמעו טענות המשיבה בשאלת סמכות הבוררים. הוחלט כי ב"כ המבקש יגיב בכתב לנטען. ב"כ המבקש הגיש תגובתו בכתב לנטען ביום 11.9.2009.לאחר מועד זה פנו המבקש ובא כוחו מספר פעמים ועתרו למתן החלטה בשאלת הסמכות. (הפניות והתגובה צורפו כנספחים מש/ט - מש/יב לבקשה). ביום 1.8.2010 נקבע על ידי הבוררים שלבית הדין של המשיבה יש סמכות לדון בתובענת המבקש לביטול פסק הבוררות הראשון. (להלן: "הבוררות השלישית"). נקבע בנוסף על ידי הבוררים שהתביעה לביטול פסק הבוררות הראשון על יסוד טענת המבקש שהמשיבה הסתירה את חליפת המכתבים בינה ובין משרד הבריאות נדחית. בהחלטת הבוררים מיום 1.8.2010 הוסבה תשומת לב המבקש להלכות בעניין ביטול פסק בורר מחמת תרמית, לנטל הראיה הכבד הוכחת הטענה, ולנדירות הצלחתה. הבוררות השלישית המשיכה להתנהל ביחס לטענת המבקש בדבר זיוף פרוטוקולים של הוועדה.(נספח מש/יג לבקשה) ביום 18.8.2009 ביקש ב"כ המשיבה שהבוררים יקצבו מועד להגשת כתב ההגנה וכי מועד זה יקבע ליום 31.10.10, בהתחשב בתקופת החגים. הבקשה נענתה כמבוקש, מבלי שהועברה לתגובת ב"כ המבקש. (נספח מש/טז לבקשה). כתב ההגנה הוגש ביום 1.11.2010 וביום 7.11.2010 הזמינה מזכירות בית הדין את הצדדים לישיבת בוררות שנקבעה ליום 21.11.2010. הבקשה לתיקון כתב התביעה בחודש נובמבר 2011 עתר המבקש בבקשה להתיר לו לתקן את כתב תביעתו בבוררות השלישית על מנת להוסיף לתובענה את הטענה בדבר מרמה. (נספח מש/יז לבקשה). המבקש טען בבקשה שלאחרונה נודע לו כי המשיבה היא אשר יזמה את הגשת התלונות לקופה כנגדו, שנציגה נפגש עם חוקר וביקש שיאתר עבורה נשים שהיו בעבר בטיפול המבקש ויגישו נגדו תלונות. נטען שפסק הדין בבוררות הראשונה ניתן על יסוד תלונות שקר מוזמנות שהוכנו מראש על ידי המשיבה ועל כן יש לבטלו. לתמיכה בבקשה צורף תצהיר המבקש וכן תצהיר מר אהוד הראל (הרשקוביץ) הטוען כי פעל בשם בעלי תפקידים אצל המשיבה לגביית העדויות המוזמנות לפי הנטען. מטרת התיקון המבוקש היא לשם העלאת הטענה שההתנהגות המשיבה "מצדיקה ביטול כל הליך משפטי אשר ננקט כנגד התובע, לרבות ביטול פסק הדין אשר אישר את הפסקת התקשרותה של הנתבעת עם הנתבע (כך במקור ה.ע) בחוזה עבודה ומצדיקה ביטול פסק הדין של הבוררים אשר ניתן על פי אותן תלונות שקר אשר ביודעין הוזמנו על ידי הנתבעת ביודעין כי הנן עדויות שקר." (ראה האמור בסעיף 13 שהוספתו לכתב התביעה התבקשה בבקשה לתיקון כתב התביעה נספח מש/יז לבקשה) בישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 21.11.2010 ציין ב"כ המבקש כי טיוטת הבקשה נמסרה לב"כ המשיבה ביד ברכבו עוד בטרם הגשתה, מטעמי נימוס. (עמוד 1 בפרוטוקול נספח מש/יח לבקשה). ב"כ המשיבה טען שלא ידע שהמסמך הוגש ולא חשב שזו מסירתו. (עמוד 2 בפרוטוקול נספח מש/יח לבקשה). ב"כ המשיבה ביקש לאפשר לו להגיב לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה. נקבע כי התגובה תוגש תוך חודש ימים. (בעמוד 8 לפרוטוקול הדיון מספח מש/יח לבקשה).ישיבת בוררות נוספת נקבעה ליום 23.12.2010 לדיון בבקשת המבקש לתיקון כתב התביעה (בעמוד 10 לפרוטוקול הדיון שצורף כנספח מש/יח לבקשה.) לבקשת ב"כ המבקש אשר הוברר לו במשרדו כי התאריך אינו מתאים לו נדחה הדיון ליום 6.2.2010 (ראה האמור בסעיף 22 לבקשה). ב"כ המשיבה ביקש להאריך את המועד להגשת תגובתו לבקשה לתיקון כתב התביעה עד יום 30.1.2011 ביום 6.2.2011 התקיים בפני הבוררים דיון בבקשה לתיקון כתב התביעה. במועד זה נחקר המבקש על תצהירו. (פרוטוקול הדיון צורף כנספח מש/כ לבקשה). הבקשה לפסילת הבוררים את עצמם מלדון בבוררות לאחר ישיבה זו ולאחר שהמבקש פנה למזכירות בית הדיו על מנת לקבל פרוטוקול שלם של הדיון, ולאחר שביקש ממזכירות בית הדין לקבל את קלטת הדיון, פנה המבקש אל הבוררים בבקשה כי יפסלו את עצמם מלדון בבוררות. (הבקשה לפסילת הבוררים את עצמם מלדון בבוררות צורפה כנספח מש/כא לבקשה). נימוקי הבקשה לפסילת הבוררים כפי שפורטו בבקשה הם אלה: א. הבוררים עו"ד מלצר ועו"ד לוויתן המליצו למבקש למשוך את תביעתו אם היא מבוססת על עדות העד מר הראל שתצהירו צורף לבקשה תיקון כתב התביעה, שכן העד אינו אמין בעיניהם. הבוררים אף ציינו כי יתקשו להעדיף עדותו על פני מה שהעיד עד זה לפני 20 שנה. דברים אלו נאמרו על ידי הבוררים עוד בטרם התייצב בפניהם העד האמור ובטרם הייתה בידם אפשרות להתרשם מעדותו, בשל עמדתם אשר קובעה מראש. ב. הבוררים קבעו שמדובר בתביעה של מיליונים וכי אם תדחה הבקשה לביטול פסק הבוררים, המבקש יחויב בהוצאות משפט בשיעור 100,000 ₪, זאת למרות שאין בפני הרכב בוררות זה כל תביעה כספית. ג. התובע טען בנוסף שעל הבוררים לפסול עצמם לאור החלטתם שלא לדון בעילת ביטול פסק הדין בגין התכתובת אשר בין הנתבעת ומשרד הבריאות שהוסתרה הן מהבוררים והן מהתובע, ומשהחלטתם פוגעת בכללי הצדק. ביום 9.3.2011 התקיים דיון בבקשה לפסילת הבוררים את עצמם מלדון בבוררות.(פרוטוקול הדיון צורף כנספח מש/כ לבקשה). בדיון זה קרא ב"כ התובע בפני הבוררים קטעים מפרוטוקול הדיון מיום 6.2.2011 וציין כי בידו גם עותק מההקלטה של הדיון. (עמוד 2 לפרוטוקול). במועד זה טענו הצדדים טענותיהם בבקשה בעניין פסילת הבוררים. הבוררים דחו את הבקשה לפסול עצמם מלדון בבוררות. המבקש לא חויב בתשלום הוצאות.(ההחלטה צורפה כנספח מש/כג לבקשה) עיקר נימוקי החלטת הבוררים יובא להלן: דברי הבוררים ביחס לקושי בקבלת עדותו החדשה של העד מר הרשקוביץ (בשמו החדש הראל כמוסבר בבקשת התובע לתיקון כתב התביעה ה.ע) וכי אפילו אם תצלח, נותרו 4 עדויות שאותן קיבל בית הדין בבוררות הראשונה, נאמרו למבקש דווקא מתוך רצון לכוון את טיעוני המבקש לעיקר הבעיות, אלה שהטרידו את הבוררים מתוך כוונה ברורה שהמבקש ירכז את עיקר טיעוניו לקשיים אלה. הדברים נאמרו על מנת שהמבקש ידע מראש מהי הבעיה שעליה הוא צריך להתגבר, וללא קביעת עמדה מראש לכאן או לכאן. הדברים שמייחס ב"כ המבקש לבורר עו"ד עדיני הם שאמר שאם תידחה הבקשה יחויב המבקש בהוצאות משפט בסך 100,000 ₪ אינם בפרוטוקול. הדברים נאמרו בעת חילופי דברים בין 3 הבוררים בינם לבין עצמם, תוך כדי שמיעת טיעוני הצדדים ואין בהם קביעת עמדה כלשהי. טענות כנגד החלטת הבוררים בעניין סמכותם נדונו והוכרעו על ידם עוד ביום 1.8.2010. העלאת הטענות שוב עתה לוקה בשיהוי, ואף לגוף הטענה אין היא נכונה משמדובר בהחלטה שיפוטית שהיא בסמכות בית הדין. טענות הצדדים טענות המבקש בתמצית המבקש עותר להעברת הבוררים מתפקידם על יסוד שתי עילות. האחת, עקב התנהגות הבוררים במהלך הבוררות הגורמת לו לטענתו לעינוי דין; והשנייה, משהבוררים אינם ראויים לאמון. בזיקה לעילה הראשונה נטען על ידי המבקש שהבוררים השתהו בכל שלבי הבוררות: מהגשת כתב התביעה ועד למינוי הבוררים, בהמשך עד לזימון הצדדים לישיבה הראשונה, במתן ההוראה למשיבה להגיש כתב הגנה, זאת רק לאחר קיומה של הישיבה הראשונה. בעניין זה נטען בנוסף כי המועד להגשת כתב ההגנה הוארך בהחלטת הבורר מבלי שהתבקשה כלל תגובתו לבקשה. המבקש טוען בנוסף שהבוררים השתהו במתן ההחלטה בשאלת הסמכות. ההחלטה ניתנה רק כשנה לאחר הגשת סיכומי המבקש. על פי הנטען על ידי המבקש, הבוררות מתאפיינת במתן אורכות תמוהות ובהתנהלות שכולה גורמת לו לעינוי דין. המבקש טוען בנוסף שהבוררים אינם ראויים לאמונו. זאת עקב התנהלותם בדיון שהתקיים לפני הבוררים ביום 6.2.2011. (להלן : "הדיון"). המבקש טוען כי בדיון זה התבטאו הבוררים באופן המעלה חשש ממשי שחרצו את דין תביעתו עוד לפני שמיעת הראיות ואף קבעו שעדות העד מר אהוד הראל (הרשקוביץ) אינה אמינה עליהם. זאת בעוד הם מתעלמים מעדותו במשטרה של מר קוטון שותפו של העד הרשקוביץ, אשר תומכת בתצהיר העד שהוגש על ידו. לטענת המבקש היה על הבוררים לברר בדיון את בקשתו לתיקון כתב תביעה, בקשה שהיא בעיקרה טכנית בלבד. לשם כך היה על הבוררים לברר את הסיבה להגשת הבקשה. לכל היותר ניתן היה לחייב את המבקש במקרה כזה בהוצאות בגין הטרחה הנוספת שתיגרם למשיב לצורך תיקון כתב ההגנה. המבקש טוען כי במקום לברר שאלות אלה, איימו הבוררים על המבקש שאם לא יחזור בו מבקשתו לתיקון כתב התביעה הם יחייבו אותו בתשלום הוצאות בסך מאה אלף ₪, סכום שאינו עומד בכל יחס לבקשה. דברי הבוררים שבפרוטוקול הדיון שנשלח למבקש על ידי מזכירות בית הדין שבהם מצא ביטוי לנעילת דעתם הובאו בסיכומי המבקש, זאת כדלקמן: דברי הבורר עו"ד לוויתן בעמוד 63 לפרוטוקול: "עכשיו יבוא אדון הרשקוביץ בפנינו ויגיד, אני פשעתי אני חטאתי, אני אשם. אז מה אתה מבקש מאיתנו? שאנחנו ניקח ונגיד, מה שהרשקוביץ אומר היום זאת האמת? מה שאמרו הנשים לפני 10 שנים זה שקר? מה שהרשקוביץ אמר לפני 20 שנה זה שקר? מה שאומר הרשקוביץ היום יהפוך את הקו?" דברי הבורר עו"ד לוויתן בעמוד 64 לפרוטוקול שורה 12 ואילך: "רבותי, השאלה של כתב אישום. אני שואל, אני יושב פה בדיון ואני צריך לתת החלטה אז יבוא אלי אדון הרשקוביץ ויגיד, נכון שאני הסטתי, אני זה אני, אני זה, למה שאני אאמין לו למה שהוא אומר היום ואני לא אאמין למה שהוא אמר לפני 20 שנה ואני לא אאמין למה שאמרו הנשים לפני 20 שנה?". דברי הבורר עו"ד לוויתן בעמוד 64 לפרוטוקול שורה 25 ואילך: " עו"ד לוויתן: טוב, אני זרקתי לך שכבר תדע, שלא תגיד שאני מפתיע אותך שאני מאוד מתקשה, נניח שבא לי היום הרשקוביץ ואומר את הדברים שהוא אומר. ואתה מבקש מאיתנו שעל סמך עדותו של הרשקוביץ נרשה לך לתקן את פרשת התביעה. אני אומר לך, אני מתקשה אני מתקשה. עו"ד משה שפירא: מתקשה במה? עו"ד לוויתן: מתקשה להעדיף את העדות של הרשקוביץ היום על מה שהוא אמר לפני 20 שנה ועל מה שאמרו הנשים ההן גם לפני 20 שנה". דברי הבורר עו"ד מלצר בעמוד 163 לפרוטוקול שורה 25: " אדם שיש לו 30 תיקים, הסבירות שאמינותו לא תתקבל היא לא גדולה". בהקשר זה טוען ב"כ המבקש בנוסף כי לא היתה כל עדות שלמר הרשקוביץ 30 תיקים או כל מספר אחר וכי נראה שאת המידע הזה "ספג" הבורר שלא במסגרת הבוררות. דברי הבורר עו"ד מלצר בעמוד 65 שורה 15 ואילך: "רק דע לך עוד דבר שצריך גם אותו לשקול שזה עלות יקרה מאוד. עלות יקרה מאוד. זה אתה יודע, הכנת תיק אימודיום בבית, זה רק חלק מהחומר וכך הלאה וכך הלאה. הסיכויים שהרשקו הראל יהיה אמין היום לעומת זה שהוא אז היה לא אמין, באמת כמו שאומר ידידי לוויתן, סבירים? לא סבירים כלל." המבקש טוען כי יש דופי רב גם בדברים ששמע בדיון ובקלטת מפי הבורר עו"ד עדיני, זאת כדלקמן: "אם נניח, נחייב אותו בנניח מאה אלף הוצאות, משהו כזה..." מפרוטוקול הדיון בבקשת המבקש שהבוררים יפסלו עצמם מהמשך הדיון בבוררות עולה כי דברים אלה בעיקרם שימשו בסיס לבקשת המבקש לפסילת הבוררים. טיעון המבקש בעניין זה נסמך על פרוטוקול הדיון שהתקיים לפני הבוררים ביום 6.2.2011 ועל קלטת הדיון שהייתה בידו במועד הדיון בבקשת הפסילה. (אפנה בין היתר לאמור בעמוד 7 לפרוטוקול הדיון מיום 6.2.2011 נספח מש/ כב לבקשה). בסיכומי המבקש הפנה ב"כ המבקש לאמרות נוספות שנאמרו על ידי הבוררים לטענתו ובמיוחד על ידי עו"ד עדיני, שלהם הבוררים הסכימו בשתיקה, לפי הנטען: "עו"ד עזגד שטרן:"אבל בית הדין קיבל וקומנטציה...(מדברי יחד) ד"ר רם מודן:בית הדין לא קיבל את המסמכים של הבריאות עו"ד חיים עדיני: אם נניח, נחייב אותו, בנניח מאה אלף הוצאות, משהו כזה... עו"ד אהרון מלצר: כן עו"ד חיים עדיני: התיק הזה חרפה............. עו"ד עמיקם לוויתן: טוב, אני זרקתי לך שכבר תדע, שלא תגיד שאני מפתיע אותך, שאני מאוד מתקשה, נניח שבא לי היום הרשקוביץ ואומר את הדברים שהוא אומר, ואתה מבקש מאיתנו שעל סמך עדותו של הרשקוביץ. הרי זה מה....." המבקש טוען כי גם אם הדברים נאמרו בהתלחשות בין הבוררים בינם לבין עצמם בשיחה פרטית, הבהירו הבוררים בכך את דעתם הקדומה נגד תביעת המבקש. לטענת המבקש, כפי שנקבע בהלכת גנאמה (רע"ב 10349/08מדינת ישראל נ' גנאמה ואח' (טרם פורסם. 20.7.2009)) גם בשיחה פרטית בין חברי וועדת השחרורים, בינם לבין אדם אחר, די כדי לפסול את ועדת השחרורים למרות שבראשה שופט בדימוס. המבקש טוען שהתקיימו בנסיבות העניין הן המבחן בדבר חשש ממשי למשוא פנים והן המבחן בדבר מראית פני הדברים המצדיקים את העברת הבוררים מתפקידם. המבקש טוען כי במקרה הנדון אין צורך להיזקק למבחן כלשהו, לא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי להעברת הבוררים מתפקידם שכן מנוסח דברי הבוררים, על פי הקלטת ולרבות מוצג מב/5, הוכח שעמדתם נחרצת ונעולה כנגדו. המבקש טוען בנוסף כי המבחן שנקבע להעברת בורר מתפקידו על פי ההלכה שנקבעה בעניין גנאמה אינו המבחן המחמיר לפסילת שופט, שכן לגבי הבוררים לא עומדת הנחת המקצועיות שהיא הבסיס לאובייקטיביות השיפוטית. המבחן בעניין הבוררים קל יותר לעניין פסלותם, ונוטה יותר לבחינת מראית פני הדברים אשר בנסיבות העניין צריכה לזעזע כל אדם. עיקר טענות המשיבה המשיבה טוענת שלצורך בירור בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה לצורך קיום משפט חוזר בבוררות הראשונה, היה על הבוררים לבחון את הבקשה לפי אמות המידה המחמירות שנקבעו בעניין זה. לטענת המשיבה דברי הבוררים כפי באו לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון הם חלק לגיטימי מניהול הדיון והפניית בעלי הדין לקשיים שיש בטענותיהם, על מנת לכוון אותם לקשיים אלה בטיעונם, ואין הם מצדיקים את העברתם מתפקידם. הבחינה בעניין זה צריכה להיעשות על פי אמות המידה שנקבעו בעניינם של שופטים, היינו יש להראות באמצעות ראיות אובייקטיביות שקיים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את העברת הבורר מתפקידו. ביחס להתבטאויות שנאמרו בהתייעצות הפנימית בין הבוררים, ראיות המבקש אינן תומכות בטענותיו בנוגע למה שנאמר באותה התייעצות פנימית. ממילא על פי הנטען אין המבקש רשאי לבקש את פסילת הבוררים על סמך התבטאויות פרטיות בינם לבין עצמם. המשיבה טוענת שלא הוכח גם כל טעם ראוי להעברת הבוררים מתפקידם על יסוד התנהלותם, ההתנהלות לא גרמה לעינוי דין על פי כל קנה מידה. אם חל עיכוב בדיון, הרי שהדבר נעוץ בהתנהלות המבקש. דיון מה שצריך המבקש להוכיח בבקשה לתיקון כתב התביעה בבקשה לתיקון כתב התביעה התבקשו הבוררים לאפשר לתובע להוסיף לתביעתו סעיף בו נטען כי התנהגות המשיבה מצדיקה את ביטול פסק הבוררים בבוררות הראשונה, אשר ניתן על פי תלונות שקר שהוזמנו על ידי המשיבה ביודעין כי הן עדויות שקר.(נספח מש/יז לבקשה). לצורך כך צרף המבקש את תצהיר מר הראל - הרשקוביץ שעדותו נשמעה כבר בבוררות הראשונה, אשר לפי הנטען יעיד עדות הסותרת את עדותו הקודמת ביחס לאירועים שאירעו בשנים 1989 - 1990, לפני למעלה מעשרים שנה, ולאחר שפסק הבוררים בבוררות הראשונה נדון על ידי ערכאות רבות והפך חלוט. בתצהיר העד מר הראל - הרשקוביץ התייחסות לתלונות שתי נשים.(התצהיר צורף לבקשה לתיקון כתב התביעה נספח מש/יז לבקשה) מה שצריך היה המבקש להוכיח כתנאי לקבלת הבקשה לתיקון כתב התביעה הוא לב הדיון בבקשה שנשמעה לפני הבוררים. בהקשר זה טוען ב"כ המבקש כי מדובר בבקשה שהיא טכנית בעיקרה, ומצריכה בירור הנוגע לסיבת הגשת הבקשה בלבד. אין דעתי כדעתו. אמנם על פי לשון תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 וההלכות בדבר פרשנות התקנה, כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין - נעתרים לו ברוחב לב. לא כך, כשאין בתיקון תועלת לבירור הפלוגתאות או כשמדובר בהוספת עילה חדשה. ראה: י. זוסמן.סדרי הדין האזרחי. מהדורה שביעית. בעמוד 359. ראה בנוסף: א. גורן. סוגיות בסדר דין אזרחי . מהדורה עשירית. בעמודים 152 - 155. הסוגיה בדבר ביטול פסק דין חלוט בשל טענת מרמה בהליך אזרחי נדונה בהרחבה בע"א 6019/07 טרג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (לא פורסם. 8.12.2008). בפסק דין כב' השופטת ארבל נסקרו התנאים שנקבעו בפסיקה לביטול פסק הדין החלוט שעיקרם אלה: קיומן של ראיות אמינות לכאורה או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המרמה. חיוניות טענת המרמה לתוצאת ההליכים, היינו האם קבלתה תשנה את תוצאת ההליך בהתדיינות הראשונה. הראיות החדשות לטענת המרמה התגלו לאחר מתן פסק הדין ולא ניתן היה להשיגן קודם לכן אף בשקידה סבירה. אם טענת המרמה הועלתה במסגרת ההתדיינות הראשונה ונדחתה לא ניתן להעלותה בשנית. אם בהתדיינות הראשונה דחה בית המשפט בקשה להבאת ראיות נוספות בערעור לצורך ביסוס טענת המרמה לא ניתן לעקוף החלטה זו על די הגשת תביעה לביטול פסק הדין המבוססת על ראיות אלה. לצורך ההכרעה במחלוקת שלפני ומבלי לקבוע מסמרות בהליכי הבוררות שאינם נשמעים לפני, סבורתני כי המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שלצורך הדיון וההכרעה בבקשת המבקש לתיקון כתב התביעה, היה על הבוררים לפעול כאמור להלן: לבחון את הראיות ובכלל זה את תצהיר העד מר הראל - הרשקוביץ ולהעריך את מהימנותן ומשקלן הלכאורי, לברר האם קבלת טענת המרמה תוביל לתוצאה שונה מזו שנקבעה בבוררות הראשונה, לברר מתי התגלו הראיות האם ניתן היה להשיגן קודם לכן, לבחון האם הטענה כבר הועלתה בבוררות הראשונה והאם התבקשה הבאת ראיות אלה בגדרה או בהליכי הערעור ונדחתה. יצוין כי טענת המשיבה בהקשר זה שיש לה לכאורה תימוכין היא ששתי הנשים נשוא תצהיר העד מר הראל - הרשקוביץ נחקרו במשטרה ובבוררות הראשונה על הטענות והכחישו את הנטען, וכי אף מר הראל - הרשקוביץ נחקר על כך במשטרה. קשיי הבקשה מזדקרים לעין ואין לומר עליה כי היא בעיקרה טכנית בלבד. על פי העולה מטיעון ב"כ המבקש עצם ההתייחסות הבוררים להיבטים הנוגעים למהימנות העד מר הראל - הרשקוביץ פסולה מכל וכל, ולא היא. המדובר בהתייחסות לגיטימית ואף נדרשת מצד הבוררים למכלול היבטי השאלה הטעונה הכרעה. הדיון בבקשה לתיקון כתב התביעה עיון בעמודים 63 - 65 לפרוטוקול עליהם מבסס המבקש בסיכומיו את טענותיו, מצביע על קיום דיאלוג בין המבקש עצמו, באי כוח שני הצדדים והבוררים בשאלות הנוגעות לראיות שהובאו במסגרת ההליכים הקודמים וכן לעדויות החדשות על פי הנטען ולרבות עדות מר הראל - הרשקוביץ, ולשאלות הטעונות הכרעה על ידי הבוררים. במסגרת חילופי דברים אלה הציג הבורר עו"ד לוויתן לצדדים שאלות בעמוד 63 שורות 8 -9 "עו"ד עמיקם ליוויתן: רגע. עכשיו יש לי עוד שאלה. בואו מבחינת נוהל הדיון. שתי הנשים העידו, נכון, הן העידו שלא דובים ולא יער." המבקש השיב ומסר את גרסתו לדברים וכך גם ב"כ המשיבה. הבורר עו"ד לוויתן התייחס לתשובות והציג היפותזה שלפיה העד מר הראל - הרשקוביץ יחזור בו מעדותו הקודמת כטענת המבקש, ובהקשר זה הציג שאלה נוספת למבקש : "אז מה אתה מבקש מאיתנו?" ובהמשך אמר בשורות 22 - 23 : "זה מבחינה דיונית. אני כדיין, צריך להחליט אחרי שאני אשמע את הרשקוביץ" בהמשך פנה הבורר עו"ד לוויתן לב"כ המשיבה במילים אלה: "שטרן, תעזוב אותי רגע" (עמוד 63 לפרוטוקול שורה 26) והדיאלוג בין הבוררים, המבקש ובאי כוח הצדדים נמשך. גם לאחר דברי השתקה אלה ניכר שברור לכל הצדדים ולבוררים כי הליבון המשותף של הדברים נמשך,ב"כ הצדדים ממשיכים לבטא עמדותיהם הנוגדות בסוגיה שבמחלוקת וכך גם המבקש עצמו. ובהמשך הם אף מדברים ביחד בו זמנית (עמוד 64 שורה 23, עמוד 65 שורה 26) בהמשך התייחס הבורר עו"ד מלצר לאמינותה לכאורה של הראיה החדשה לפי הנטען, עדות מר הראל - הרשקוביץ ואמר: "אדם שיש לו 30 תיקים, הסבירות שאמינותו תתקבל היא לא גדולה". (עמוד 63 לפרוטוקול שורה 27). ביחס לתוכן הדברים טען ב"כ המבקש בסיכומיו שלא הייתה כל עדות שלמר הרשקוביץ 30 תיקים או כל מספר אחר וכי נראה שאת המידע הזה "ספג" הבורר שלא במסגרת הבוררות. מפרוטוקול הדיון בבקשה לתיקון כתב התביעה בעמוד - 63 62 עולה כי המידע נסמך על טענות הצדדים כפי שנשמעו בפני הבוררים ובין היתר על דברי המבקש עצמו שהשיב בהקשר זה לשאלת הבורר עו"ד מלצר ואמר: "עו"ד אהרון מלצר:מה קורה עם התיק שלו במשטרה? ד"ר רם מודן: סגור. הוא היה, על זה, היה לו תיק על המעשים הטובים שהוא עשה הוא נידון ל- 10 חודשי מאסר בנת (כך במקור ה.ע) 93 או 4', נדמה לי שהם צרפו, הצד השני צרף" (פרוטוקול הדיון בעמוד 62 שורות 3 - 5). בהמשך ציין ב"כ המשיבה: "בהסכם עד המדינה מפורטים 30 תיקים שבאותה עת היו פתוחים נגדו. זה נוכל גדול." (עמוד 62 לפרוטוקול שורות 13 - 14). בהמשך הציג הבורר עו"ד לוויתן לצדדים שאלה נוספת: "רבותי, השאלה של כתב אישום. אני שואל, אני יושב פה בדין ואני צריך לתת החלטה. אז יבוא אלי אדון הרשקוביץ ויגיד, נכון אני הסטתי, אני זה, אני זה, למה שאני אאמין לו למה שהוא אומר היום ואני לא אאמין למה שהוא אמר לפני 20 שנה ואני לא אאמין למה שאמרו הנשים לפני 20 שנה?" (פרוטוקול הדיון בעמוד 64 שורות 10 - 14). בתחילת הדברים מדגיש הבורר עו"ד לוויתן כי הוא מציג שאלה, ובסיומם של דבריו סימן שאלה. המבקש עצמו השיב לשאלות והציג תיזה שלפיה יוכל לסמוך את נכונות הגרסה החדשה על ראיות חיצוניות "דקומנטציה רפואית" (עמוד 64 לפרוטוקול שורות 19 - 20). הדיאלוג נמשך. הצדדים מדברים יחד. הבורר עו"ד לוויתן מפנה את המבקש לקושי הניצב מולו במסגרת בירור בקשתו באומרו: "טוב, אני זרקתי לך שכבר תדע, שלא תגיד שאני מפתיע אותך. שאני מאוד מתקשה, נניח שבא לי היום הרשקוביץ ואומר את הדברים שהוא אומר, ואתה מבקש מאיתנו שעל סמך עדותו של הרשקוביץ, הרי זה מה שאתה מבקש, שעל סמך עדותו של הרשקוביץ נרשה לך לתקן את פרשת התביעה. אני אומר לך, אני מתקשה. אני מתקשה. (בעמוד 64 לפרוטוקול שורה 25 - עמוד 65 לפרוטוקול שורה 2). בהמשך ב"כ המבקש שואל את הבורר במה הוא מתקשה והדיון נמשך המבקש עצמו מפנה את הבוררים לעניין נוסף באומרו: "רק תשימו לב, בעדויות במשטרה הוא מגלה טפח. הוא לא אומר במפורש מה שהוא עשה, אבל הוא אומר מה שביקשו ממנו לעשות. (בעמוד 65 לפרוטוקול שורות 20 - 21). והמשך פונה הבורר עו"ד לוויתן לב"כ המשיבה באומרו : "עזוב כרגע...(מדברים יחד) זה אתה טועה." וב"כ המשיבה שב ואומר :"אני אראה לכם". (בעמוד 65 שורות 26 - 27) וחקירת המבקש על תצהירו נמשכת. מפרוטוקול הדיון עולה שדברי הבוררים כמפורט בסעיפים 15 א' עד ה' נאמרו במסגרת הדיאלוג שהתקיים בין הבוררים לצדדים בעת חקירת המבקש על תצהירו בבקשה, בגדרו העלו הבוררים שאלות רלבנטיות שתכליתן לאפשר למבקש לכוון את טענותיו לקשיים הקיימים בטיעונו לצורך בירור השאלה הטעונה הכרעת הבוררים. דברי הבוררים הוצגו כשאלות ונאמרו כהיפותזות לבחינה ולדיון. גם ב"כ הצד שכנגד זכה להערות הבורר עו"ד לוויתן. איני סבורה כי אמרות אלה שנועדו לייעול הדיון מצדיקות את העברת הבוררים מתפקידם כנטען. אמרות הנאמרות לייעול הדיון בעניין אמרות הנאמרות לייעול הדיון נפסק :"בית המשפט רשאי במהלך קדם המשפט להפנות את תשומת לבו של צד לקשיים בתובענתו, ולהפנות אליו שאלות מכוונות במידת הצורך. אמירות בית המשפט קמא במהלך הדיון אינן אלא דברים לכאורה, אשר נועדו לצורך יעול הדיון, במסגרת הדיון בקדם המשפט.". המערער טען כי לאחר שסרב להצעת פשרה בשלב מסוים דרש ממנו בית המשפט תוך הרמת קול לענות על שאלות בית המשפט. הערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לפסול עצמו מלדון בתביעה נדחה בפסק דין הנשיא ברק. ראה: ע"א 8025/03 גבעון נ' שרם (לא פורסם. 3.12.2003). ראה בנוסף פסק דין הנשיאה ביניש בע"א 5085/07 שלום נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח' (לא פורסם. 26.11.2007) שם בוארה ההלכה כדלקמן: "בית המשפט רשאי להפנות את תשומת ליבו של צד לקשיים בתובענתו, ולהפנות אליו שאלות מכוונות, כפי שעשה בית המשפט במקרה הנוכחי." ואפנה בנוסף אל הקבוע בע"א 11618/05 שירמן נ' צ'ינקוב ואח' (לא פורסם. 8.6.2006) שם נקבע: "במקרה הנוכחי, אין חולק כי בית המשפט הביע את התרשמותו מגרסת התביעה בטרם הוכרע הדין. אולם התרשמות זו לא עלתה כדי מסקנה מגובשת שאין ממנה חזרה. היא הייתה לכאורית בלבד." גם העובדה שבית המשפט פסק הוצאות לחובת המערער לא שינתה ממסקנה זו. מתן הסבר על הוצאות בגין בקשה המבקש טוען שבמקום לברר את הנדרש, איימו הבוררים על המבקש שאם לא יחזור בו מבקשתו לתיקון כתב התביעה הם יחייבו אותו בתשלום הוצאות בסך מאה אלף ₪. בעניין זה אציין כי להבנתי כמפורט לעיל עסקו הבוררים בדיון בבירור הנדרש לצורך הכרעתם, ובנוסף לא הוכח שהבוררים איימו על המבקש שאם לא יחזור בו מבקשתו יחויב בהוצאות בסך מאה אלף ₪. בעניין ההוצאות ולאחר קיום הדיאלוג בין הצדדים והבוררים בשאלות שבמחלוקת כמפורט לעיל אמר המבקש לבורר עו"ד לוויתן: "הבנתי את אדוני. הבנתי היטב. אנחנו נצטרך לשקול את הדברים." והבורר עו"ד לוויתן השיב: "אני רק רציתי שתדע מה מטריד אותי." (פרוטוקול הדיון בעמוד 65 שורות 13 - 14). ולאחר מכן בהמשך נאמרו על ידי הבוררים עו"ד מלצר ועו"ד עדיני אמירות שיש בהן התייחסות להוצאות ועלויות ואלה הן: "עו"ד אהרון מלצר: רק דע לך עוד דבר שצריך גם אותו לשקול שזה עלות יקרה מאוד. עלות יקרה מאוד. זה אתה יודע, הכנת תיק אימודיום בבית, זה רק חלק מהחומר, וכך הלאה." (עמוד 65 לפרוטוקול שורות 15 - 17). "עו"ד חיים עדיני: "מכירים את כל הפסיקה ב...של בוררות. אני מעמיד את זה בצורה הרבה יותר קיצונית. אנחנו לא נכנסים כרגע לדקדוקי הפסיקה של העליון של עדנה או כל הדברים האלה, ודיברתי על זה, לפני רבע שעה דיברתי על זה. נניח שאנחנו נשמע, אנחנו כולנו בכובד ראש, אני מבין מה שעובר עליך ומה שעובר עליו ונניח שנקבע אחרת. וזה העדות שלו. זה לא יכול לבוא בלי הוצאות או בלי דברים כאלה. אתה צריך לחשוב על הדברים האלה?"(עמוד 66 לפרוטוקול שורות 4 - 9). הבורר עו"ד לוויתן כלל לא פנה אל המבקש בעניין ההוצאות. איני סבירה כי נכונה הטענה שהמבקש אוים על ידי הבוררים או מי מהם בחיוב בהוצאות בכלל או באופן שאינו ראוי. בעניין מתן הסבר למתדיין על הוצאות שיפסקו כנגדו בגין בקשה שהגיש, אם תדחה, נפסק האמור להלן: "כפי שחזרנו והבהרנו בפסיקתנו לא אחת, אין להיתפס לכל הערה או הצעת פשרה המועלת על ידי השופט במהלך הדיון כדי ללמוד ממנה על קיומה כביכול של דעה קדומה. מקובל ורגיל הוא שבית המשפט מבקש להסביר למתדיין בפני כי כדאי לו לסגת מבקשה בה תהיה כרוכה הוצאה מיותרת. פסילת שופט הוא מהלך שיוחד על פי הפסיקה לנסיבות מיוחדות שאינן מתקיימות בעניין שלפנינו." ראה: ע"א 2374/96 לופטין נ' מוניק (לא פורסם. 23.4.1996) השיחה הפנימית בין הבוררים הוברר בראיות שנשמעו לפני כי בדיון שהתקיים בפני הבוררים ביום 6.2.2011 נאמרו בשיחה פנימית בין הבוררים אמרות שלא תומללו מלכתחילה על ידי מתמללי חברת "חבר" אשר עובדיה ביצעו את הקלדת הפרוטוקול עבור מזכירות בית הדין. במכתב מנהלת חבר הקלטה ותמלול מיום 25.1.2012 (מוצג מב/1) הוסבר שחלק מההקלטה לא תומלל כי בחלק מסוים בהקלטה לאחר שעה ו 50 דקות יש דובר שלוחש ודבריו לא נשמעים בהקלטה בבירור ואינם ניתנים לתמלול. גם לאחר הגברת הקטע לא ניתן לתמללו משום שעדיין לא ניתן לפענח את דברי הדובר. עורכת המכתב העידה בדיון שהתקיים לפני ביום 30.4.2012 והמכתב מב/1 הוגש באמצעותה. במהלך חקירת המבקש בדיון שלפני הושמע תקליטור ובו קובץ המכיל את ההקלטה המקורית של הדיון לפני הבוררים. בעמודים 18 - 19 לפרוטוקול תיעוד של השמעת הקובץ באולם בית המשפט. בנוסף הושמע קובץ בתקליטור שבו הוגברה פי ארבע עוצמת הקול בקטע שאותו לא הצליחו עובדי חבר לתמלל שבו דובר שלוחש ודבריו לא נשמעים בהקלטה. (עדות מר ענסי עובד חבר שביצע את ההגברה בעניין עוצמת ההגברה בעמוד 27 לפרוטוקול הדיון שורה 11) (התקליטור ובו שני הקבצים ובהם ההקלטה המקורית והמוגברת הוגשו כמוצג מב/2 וגם מב/ 3). קטע הלחש הושמע לעד מר משה ענסי. קובץ ההקלטה בעוצמת הקול המוגברת פי ארבע הושמע לעד שמונה פעמים כדי לאפשר לו לנסות ולזהות בו את הנאמר. העד התקשה בכך (עדותו בעמודים 24 - 28 לפרוטוקול). ההקלדה של הדיון הופסקה כדי לאפשר למר ענסי לשמוע את הקובץ המוגבר ולבסוף השיב מר ענסי כי נאמר : "100 אלף הוצאות, אפיק הזה,, משמיע שוב - יכול להיות שהוא אומר "חרפה" אבל אולי בגלל שהם אמרו לי עכשיו באולם חרפה וזאת הקונוטציה." (עדותו בעמוד 27 לפרוטוקול שורות 26 - 28). ב"כ המשיבה מחה על אמירת המילה "חרפה" על ידי ב"כ המבקש בעת השמעת ההקלטה לעד. מוצג מב/5 הוא פרוטוקול מתוקן שהוגש כמוצג מטעם המבקש בכפוף להסתייגויות הצדדים בעניין קבילות המוצגים.פרוטוקול זה נערך על ידי עובד אחר של חבר אשר לא העיד בדיון ותיקוניו הם אלה המצוטטים בסיכומי המבקש כמפורט לעיל מפי דובר לא מזוהה כדלקמן: "דובר 1 אם נניח שנחייב אותו בנניח מאה אלף הוצאות, משהו כזה דובר 2 כן דובר 3 התיק הזה הוא חרפה" מעדות המבקש עולה ספק אם ידע או זכר למי מהדוברים יש לייחס את דברי הלחש. המבקש לא זכר גם היכן עמד בעת שנשמעו הדברים על פי הנטען (עדותו בעמוד 7 שורה 14 - 15 לפרוטוקול. בעמוד 7 שורה 33. ) הדברים שנאמרו בלחש על ידי הדוברים בין אם רק המילים "מאה אלף הוצאות" ו"חרפה" או כגרסת המבקש על פי הפרוטוקול המתוקן, לא נאמרו לצדדים אלא בין הבוררים לבין עצמם. על פי הנטען על ידי המבקש נאמרו דברי הלחש על פי מוצג מב/5 לאחר דברי ד"ר מודן בשורה 25 בעמוד 64 בפרוטוקול המתוקן :"בית הדין לא קיבל את המסמכים של משרד הבריאות, ולפני דברי הבורר עו"ד לוויתן בעמוד 65 לפרוטוקול: "טוב, אני זרקתי לך שכבר תדע, שלא תגיד שאני מפתיע אותך, שאני מאוד מתקשה, נניח שבא לי היום הרשקוביץ ואומר את הדברים שהוא אומר, ואתה מבקש מאיתנו שעל סמך עדותו של הרשקוביץ, הרי זה מה שאתה מבקש שעל סמך עדותו של הרשקוביץ נרשה לך לתקן את פרשת התביעה. אני אומר לך, אני מתקשה. אני מתקשה." לאחר דברים אלה נאמרו גם דברי הבורר עו"ד אהרון מלצר ביחס לעלויות : "רק דע לך שזה עלות יקרה מאוד" ולאחר מכן נאמרו דברו הבורר עו"ד עדיני ביחס להוצאות: "זה לא יכול לבוא בלי הוצאות או בלי דברים כאלה. אתה צריך לחשוב על זה." אניח כי הדובר הוא הבורר עו"ד עדיני, כטענת המבקש. אם כי הדבר לא הוכח כנדרש. אניח גם כי הבורר עו"ד עדיני אמר את המיוחס לו בעניין "מאה אלף ₪ הוצאות" וגם "התיק הזה הוא חרפה". מפרוטוקול הדיון עולה כי לא זאת בלבד ששני הבוררים הנוספים לא קיבלו את דבריו ולא אימצו אותם, אלא כי התייחסו באופן שונה לשאלת ההוצאות. בנוסף עולה כי גם הבורר עו"ד עדיני עצמו חזר בו מהדברים לא השמיעם כדברי ביקורת בפני הצדדים, והתייחס לשאלת ההוצאות באופן כללי ללא התייחסות לסכום. גם את תוכן הלחישה המיוחסת לבורר עו"ד עדיני לא הבינותי לאשורם, האם הכוונה היא לפסיקת ההוצאות כתנאי לקבלת הבקשה לאור מה שנאמר על העלויות הגבוהות הכרוכות לבירור הדברים לגופם, כפי שנוהגים לעיתים לעשות, או בהוצאות עקב דחיית הבקשה. מכל מקום מסקנתי היא כי דברים אלה בגרסתם זו או האחרת לא הותירו כל רושם, לא יצרו כל הד, ולא ניתן להם כל תוקף על ידי הבוררים. איני מקבלת את טענת ב"כ המבקש שהבוררים הנוספים הסכימו בשתיקה. להיפך, מדבריהם עולה כי לאחר שהדברים נאמרו הם לא התקבלו על ידם וכי התייחסותם לשאלת העלויות וההוצאות וביחס למשך ניהול ההליכים הייתה שונה בתכלית. מסקנה זו מתחזקת גם מקריאת פרוטוקול הדיון בבקשת המבקש כי הבוררים יפסלו עצמם מלדון בבוררות. מהפרוטוקול עולה שהבוררים כלל לא ידעו או לא זכרו על מה מדובר. (עמודים 8 - 9 לפרוטוקול הדיון בבוררות מיום 9.3.2011 נספח מש/כב לבקשה). בסיום הדיון קבעו הבוררים מועד לשמיעת סיכומי הצדדים ואף מכך אני מסיקה כי דעת הבוררים לא ננעלה, והשאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים על מורכבויותיה, טרם הוכרעה על ידם. מבקשת המבקש שהבוררים יפסלו עצמם מלדון בעניינו ומפרוטוקול הדיון בבקשה עולה שבקשת הפסילה כלל לא נסמכה על דברי הלחש שלא ניתן היה לשמוע אלא בהגברה ניכרת של קול ההקלטה ובהם המילה "חרפה". המבקש גמר אומר בלבו כי לא יוכל להמשיך להתדיין בפני הבוררים ללא כל קשר לאמרה זו, עליה נודע לו רק לאחר הדיון בבקשת הפסילה. אמות המידה לבחינת טענה לפסלות בורר סיכום ההלכה ביחס לאמות המידה לבחינת טענת פסלות בורר ושופט בוארו בפסק דין כב' השופט דנציגר בעניין ארט - בי (רע"א 296/08 ארט - בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק) נ' עזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (לא פורסם) 11.2.2010). פסק הדין ניתן לאחר שניתן פסק הדין בעניין גנאמה (רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' גנאמה ואח' (לא פורסם. 20.7.2009)) אשר מאוזכר בו בהסכמה בהקשרה הנכון. סיכום הדברים מפי השופט דנציגר יובא להלן: "סיכומו של דבר, כאשר מוגשת בקשה להעברת בורר מתפקידו, בעילה הקבועה בסעיף 11 (1) לחוק הבוררות, עלינו לבחון את הטענה לפיה הבורר אינו ראוי לאמון הצדדים על פי אמות המידה שנקבעו בעניין פסלות שופטים, קרי האם התנהגותו של הבורר מעלה חשש ממשי למשוא פנים בניהול הליך הבוררות, זאת למעט המקרים הקיצוניים שנזכרו בעניין גנאמה."(סעיף 119 לפסק הדין). הנסיבות הקיצוניות שנדונו בעניין גנאמה התייחסו למקרה בו במהלך הפסקה בדיוני וועדת השחרורים שוחחה חברת וועדת השחרורים עם באת כוח המדינה ביחד עם אחי המנוח דני כץ. שאלת שחרורם המוקדם של רוצחיו היא השאלה שנדונה בפני וועדת השחרורים. עצם קיומה של שיחת חצר זו ותקיפת ההמלצה שהתקבלה לקציבת עונשם של המשיבים על ידי וועדת השחרורים, הצדיק על פי דעת הרוב השופטים חיות ודנציגר את העברת עניינם של המשיבים להרכב ועדה חדש. נסיבות העניין שלפני שונות בתכלית. איני סבורה כי מתקיימות כאן הנסיבות העולות מהמקרים החריגים ויוצאי הדופן שבהם יש להעדיף את מבחן מראית פני הצדק על יסוד דברי הלחש הסתומים של הדובר שנאמרו בינו לבינו או בינו לבין הבוררים, שאיש לא זכרם ולא ייחס להם כל חשיבות גם בעת שנאמרו ואף לאחר מכן בדיון שהקיים כחודש אחר כך. אזכיר כי את ב"כ המשיב היסה הבורר עו"ד לוויתן ואף הטיח בו בעודו טוען שהוא טועה. לדברי לחש אלה לא אומצו, לא יושמו ולא קיבלו כל תוקף. הודגש על ידי כב' השופט דנציגר כי לא בנקל יועבר בורר בתפקידו, זאת כדלקמן: "ניתן לומר כי גישה זו, לפיה לא די בחשש לפגיעה במראית פני הצדק כדי להעביר בורר מתפקידו, עולה בקנה אחד עם ההלכה לפיה לא בנקל יחליט בית המשפט על העברת בורר מתפקידו וכי נדרשות נסיבות קיצוניות כדי להצדיק זאת, כאשר הבחינה היא אובייקטיבית." ברע"א 7816/11 זילברשלג, עו"ד נ' מימון ואח' (4.12.2011) הפנה כב' השופט רובינשטיין אל פסק הדין בעניין ארט - בי כפסק הדין הנוהג והמסכם את אמות המידה העקרוניות הנוגעות להעברת בורר מתפקידו. לתוכן המבחן בדבר חשש ממשי למשוא פנים התייחס הנשיא ברק בבקשה לפסילת שופט חבר וועדת חקירה בגין דברים שאמר לפי הנטען מחוץ לכותלי בית המשפט. נקבע: "מבחן האפשרות הממשית משמעותו שהשופט גיבש לעצמו עמדה (סופית) בעניין נושא הדיון השיפוטי, באופן שאין עוד טעם בהמשך רגיל של המשפט ("המשחק מכור"). משמעות הדבר הינה כי אין מקום לצפות לכל שהשופט יהא חסר פניות (IMPARTIAL). גיבוש העמדה יכול שינבע מדעות קדומות שיש לו לשופט כלפי מי מהצדדים, או כלפי נושא המשפט, בלי שקיים סיכוי ממשי כי שכנוע (ראציונאלי) יביא לשינוי העמדה. ושוב: לא די בכך שיש לו לשופט דעה בעניין נושא המשפט. לשם פסילת שופט צריך שתהא לו דעה קדומה, וצריך להראות כי אין כל סיכוי שדעתו זו תשתנה במהלך המשפט. אכן, פסילתו של שופט בשל דעות (קדומות) אפשרית אפוא רק מקום שדעתו של השופט "נעולה" ואין הוא "פתוח" לשכנוע ולשינוי." ראה: בג"צ 2148/94 גלברט ואח' נ' נשיא בית המשפט העליון פ"ד מח (3) 573 (1994). ראה בנוסף: ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל פ"ד כט (2)375 (1975) פסק דין הנשיא אגרנט. בעניין שנדון בפני הנשיאה ביניש בעניין הרב ביאלוסטוצקי (ע"א סיאלוסטוצקי נ' בנק ירושלים בע"מ ואח'. (לא פורסם. 10.10.2008) הוגש ערעור על החלטת שופטת שהפנתה את תשומת לב בא כוחו לקשיים אשר עדותו מעוררת ותמהה על כך שהמערער "לא ראה דבר, לא שמע דבר ולא אמר דבר" המערער טען שהשופטת כינתה את אחיו ואת גיסתו בתואר : "שלושת הקופים". נטען על ידי המערער שהשופטת העליבה אותו ואת בני משפחתו ולה דעה קדומה כלפיו וכלפי הציבור אליו הוא משתייך. הערעור נדחה, משנפסק כי לא קמה בנסיבות העניין עילת פסילה. נפסק בנוסף על ידי הנשיאה : "אין באמירה ביקורתית כשלעצמה. ואפילו נאמרה בחריפות, כדי לפסול את השופט הדן בתיק מלדון בו." הנשיאה מצאה לנכון עם זאת לחזור על הכלל לפיו על בית המשפט לנהוג באיפוק ובריסון, גם בהשמיעו הערות ביקורת. בעניין שלפני אותו דובר שאמר את הדברים בינו לבינו או בינו לבין הבוררים, ריסן עצמו ולא השמיע אותם כדברי ביקורת בפני המתדיינים, וטוב שכך. אפנה בנוסף גם לעניין שנדון בע"א 2501/00 אבוכף נ' אבו כף (לא פורסם. 11.5.2000). בעניין זה דחה הנשיא ברק ערעור על החלטה שופט שלא לפסול עצמו לאחר שהתבטא ביחס לסיכויי התביעה בחריפות רבה באמרות "אני לא מבין מה אתם רוצים כאן" "מלבד החוצפה מה יש לך לומר". מסקנתי לאור כל האמור לעיל היא כי לא הורם הנטל להוכחת הטענה שהבוררים אינם ראויים לאמון הצדדים. הטענה שהתנהלות הבוררים גורמת לעינוי דין לא מצאתי ממש אף בטענה שהתנהלות הבוררים גורמת עינוי דין. אפרט: התמשכות הליכי הבוררות שעודם אמנם אך בראשיתם, סבירה. דברים אלה נכונים ביתר שאת לאור השאלות המורכבות הטעונות הכרעה בפני הבוררים, בין היתר שאלת הסמכות, ותיקון כתב התביעה שהתבקש. זאת גם על רקע יושנם של האירועים, זאת מלפני למעלה מעשרים שנה, וריבוי ההליכים הקודמים שבין הצדדים כמפורט לעיל. את פרק הזמן שקדם למינוי הבוררים ואת פרק הזמן שבו לא קודמה הבוררות לאור ההליך המקביל בו פתח המבקש בבית משפט זה, אין לספור לצורך בחינת קצב התנהלות הבוררות. ניכר מהפרוטוקולים שהבוררים קיימו דיון גם במועד פגרת הקיץ ובנוסף כי היו קשובים, כמצופה מהם, לבקשה להארכת מועד להגשת כתבי טענות שהתבקשה על ידי ב"כ המשיבה, עקב עומס העבודה וחגי ישראל, ולבקשת ב"כ המבקש לדחות את הדיון שנקבע במעמד הצדדים, משלא שם לב שהמועד אינו תואם את יומנו. הייתה התחשבות מצד הבוררים בב"כ המבקש גם בדיון שהתקיים ביום 27.8.2009 ובמועד זה לא טענו הצדדים טענותיהם לעניין הסמכות אלא ניתנה הוראה על הגשת תגובתו בכתב. לאחר הכרעת הבוררים בשאלת הסמכות, זאת ביום 1.8.2011 נקבע דיון בתובענה ליום 21.11.2010 מדובר בפרק זמן קצר. בישיבה זו נקבעו הוראות הדיון בבקשה לתיקון כתב התביעה. הדיון בבקשה נקבע ליום 23.12.2010 ונדחה כאמור ליום 6.2.2011. סיכומי הצדדים נשמעו בפני הבוררים ביום 9.3.2011, והחלטת הבוררים בבקשה (ללא תאריך) נתנה כנראה בחודש מאי 2011. סבורתני כל מדובר בהתנהלות מתקבלת על הדעת בהחלט שאינה גורמת לעינוי דין. ראה בעניין זה: סמדר אוטולנגי. בוררות - דין ונוהל מהדורה רביעית. כרך א'. בעמוד 514. שם בואר כי יש מקום להעברת בוררים מתפקידם בשל עינוי דין רק אם התארכות ההליך אינה קשורה לכמות העדויות וחומר הראיות שהובא בפני הבורר. אין זה המקרה שלפני. ביתר טענות המבקש לא מצאתי ממש. לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיבה 1 ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. יישוב סכסוכיםבורר