להלן החלטה בסוגיית כיול מכשיר הדבורה (מד מהירות) : החלטה זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' צלקובניק) אשר קיבל ערר על החלטת בית משפט לתעבורה בבאר שבע (השופטת א' גרבי) והורה על המשך הפסילה המינהלית שהוטלה על העורר מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה. 1. ביום 27.7.2010 נתפס העורר על-ידי שוטר תנועה כשהוא נוהג ברכבו, על פי הנטען, במהירות של 148 קמ"ש בדרך שהמהירות המירבית המותרת בה לנסיעה היא 90 קמ"ש. מהירות נסיעתו של העורר נמדדה באמצעות מכשיר המכונה "דבורה" ובו במקום נמסר לו כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה מעבר למהירות המירבית המותרת. בהמשך אותו היום הורה קצין משטרה מכוח סמכותו שבסעיף 47(ה)(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) על פסילתו של העורר מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה וזאת למשך 30 ימים. העורר עתר לבית משפט לתעבורה בבאר שבע בבקשה לביטול הפסילה שהוטלה עליו ובהחלטתו מיום 9.8.2010 קיבל בית המשפט (השופטת א' גרבי) את הבקשה והורה על החזרת רישיון הנהיגה של העורר לחזקתו. בית המשפט לתעבורה קבע כי מכשיר הדבורה המבסס את כתב האישום שהוגש נגד העורר לא עבר כיול במעבדה מוסמכת ועובדה זו שומטת את בסיס הראיות הלכאורי שבידי המשיבה וזאת בהסתמך על ההחלטה שניתנה בע"ח (מחוזי ב"ש) 21240-07-10 ויצמן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 22.7.2010) (להלן: עניין ויצמן), אשר קבעה כי "נדרש כיול של כל מכשיר מדידת מהירות בו עושה שימוש משטרת ישראל ואין זה רלוונטי מהו המכשיר שנעשה בו שימוש". בקשת המשיבה לעיכוב ביצוע ההחלטה נדחתה. 2. על החלטה זו עררה המשיבה ובהחלטתו מיום 19.9.2010 ציין בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט י' צלקובניק) כי בפני קצין המשטרה שהורה על הפסילה עמדו ממצאי מדידת המהירות וכי מזכרון דברים שנערך על ידי שוטר התנועה ניתן ללמוד שלמכשיר הדבורה נערכה בדיקת תקינות בתחילת המשמרת. כמו כן ציין בית המשפט כי בדוח שנרשם לעורר קיימת "ראשית הודאה" במיוחס לו בכתב האישום שכן באותו מעמד נרשמו מפיו הדברים הבאים: "נתפסתי כבר על מהירות והבטחתי לאבא שלי שאני לא אסע יותר מהר, בבקשה תרשום לי 250 בלי נקודות; אני רק אמרתי לאבא שלי שאקפוץ לחבר". בית המשפט קבע כי נתונים אלה, נוסף על החריגה המשמעותית מן המהירות המותרת, מעמידים בסיס ראייתי נאות וברמה המינהלית הנדרשת לצורך החלטת הפסילה על-ידי קצין המשטרה. אשר לטענות בדבר נחיצותה של בדיקת כיול למכשיר הדבורה ציין בית המשפט כי פסק הדין עליו הסתמך בית המשפט לתעבורה בעניין ויצמן לביסוס המסקנה לפיה הדבר אכן נחוץ, ע"פ (מחוזי ב"ש) 5355/08 מדינת ישראל נ' לוין (טרם פורסם, 2.3.2010) (להלן: עניין לוין), עסק במכשיר הממל"ז ולא במכשיר הדבורה ולגישתו ראוי לברר את העניין לגופו של מכשיר הדבורה בשים לב לדרך ההפעלה והדרישות הטכניות הייחודיות הנוגעות למכשיר זה, וזאת במסגרת הדיון בהליך העיקרי שיעסוק בבירור אשמתו של העורר. מטעמים אלה קיבל בית המשפט המחוזי את ערר המדינה והורה לעורר להפקיד את רשיון הנהיגה שלו בתוך 3 ימים. עם זאת, ולבקשת העורר, עוכבה ההחלטה בדבר הפקדת הרשיון עד יום 4.10.2010 ובינתיים הגיש העורר את הערר דנן. 3. בערר מלין העורר על ההחלטה להשיב את הפסילה המינהלית על כנה. לטענתו שגה בית משפט קמא משדן בערר שהגישה המשיבה לאחר שהוחזר לו רשיון הנהיגה על-פי החלטת בית המשפט לתעבורה. העורר מציין כי בין החלטתו של בית המשפט לתעבורה ובין החלטת בית המשפט המחוזי בערר חלפו 41 ימים ובשל ההחלטה בדבר עיכוב הביצוע הוא עושה שימוש ברשיון הנהיגה שלו למעשה עד היום. בנסיבות אלה, כך סבור העורר, יהא בהשבת החלטת הפסילה על כנה משום חוסר צדק באשר אין הפסילה מהווה מקדמה על חשבון העונש שיושת עליו, אם יושת, בהליך העיקרי. העורר מוסיף וטוען כי בחינת נחיצותה של בדיקת כיול למכשיר הדבורה על פי דרישות הדין רלוונטית כבר לשלב המעצר ולא רק למשפט עצמו, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, והוא סבור כי בית המשפט לתעבורה יישם נכונה את הכלל שנקבע בהחלטות בעניין לוין ובעניין ויצמן לפיו קיום בדיקת כיול הוא בבחינת תנאי מוקדם להפעלת מכשיר הדבורה ולהסתמכות על ממצאיו כראיה, לא כל שכן כראיה עליה ניתן לבסס את החלטת הפסילה המינהלית. המשיבה, מצידה, סבורה כי דין הערר להידחות ולגישתה אין להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי כי קיימת במקרה דנן תשתית ראייתית מספקת המעידה על ביצוע העבירה. כך, טוענת המשיבה כי צדק בית משפט קמא משקבע כי ההחלטה בדבר הפסילה המינהלית מבוססת גם בלא צורך להידרש לטענות הנוגעות לדרישת הכיול של מכשיר הדבורה וזאת בהינתן המהירות הגבוהה במיוחד שנמדדה במכשיר; בהינתן "ראשית ההודאה" שנרשמה בדוח השוטר; ובהינתן הבקרה שנערכה למכשיר כפי שעולה מן התיעוד שנמסר. כמו כן סבורה המשיבה כי בדין קבע בית המשפט שראוי לברר את נחיצות דרישת הכיול בהליך העיקרי ולגישתה יש קושי ללמוד לענייננו מן הפסיקה בבתי המשפט המחוזיים העוסקת במכשיר הממל"ז ולא במכשיר הדבורה והעומדת לבחינתו של בית משפט זה כערכאת ערעור (רע"פ 2891/10 הקבוע לדיון בפני הרכב ביום 20.12.2010 ובו תוקפת המשיבה את ההחלטה שניתנה בעניין לוין ו-רע"פ 7093/10). לבסוף טוענת המשיבה כי ההליך דנן עניינו בפסילה מינהלית לתקופה קצובה של 30 ימים ועל כן הפגיעה בעורר היא מידתית ולטווח זמן מוגדר והיא אף מבהירה כי על פי המדיניות המקובלת אין בכוונתה לעתור במקרה דנן להמשך הפסילה עד תום ההליכים לפי סעיף 47(ט) לפקודה. לבסוף מציינת המשיבה כי לחובת המשיב עומדות ארבע הרשעות קודמות בעבירות תעבורה ועובדה זו מבססת אף היא את החלטתו של בית המשפט המחוזי בקבלו את הערר שהגישה. 4. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. סמכותו של קצין המשטרה להורות על פסילת רשיון מינהלית לתקופות קצובות כאמור בסעיף 47(ה) לפקודה מושתתת על שני תנאים מצטברים. התנאי הראשון הוא קיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למי שמתבקשת הפסילה בעניינו בכתב האישום (ככל שזה כבר הוגש), והתנאי השני עניינו בשאלה אם צפויה מהמשך נסיעתו מסוכנות לציבור, וזאת בהתחשב בעברו התעבורתי ובמכלול נסיבות העניין (ראו והשוו בש"פ 8545/02 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 57, 59 (2003); כן ראו סעיף 48 לפקודה הדן בהליך "ביטול הפסילה"). בענייננו סבורני כי צדק בית משפט קמא בקובעו שהחלטת קצין המשטרה לפסול את רשיון העורר למשך שלושים ימים היתה החלטה מבוססת העומדת בשני התנאים הנזכרים. הדברים שמסר העורר ואשר תועדו בדוח שוטר התנועה הנזכר לעיל אכן מהווים לכאורה "ראשית הודאה" בביצוע העבירה המיוחסת לו - נהיגה מעל למהירות המותרת. זאת, בצירוף התרשמותו של השוטר רושם הדוח שהיה במקום די בהם בשלב זה כדי להוליך אל המסקנה כי קיימת במקרה דנן תשתית ראייתית לכאורית לביסוס העבירה המיוחסת לעורר (ראו והשוו בש"פ 2177/98 ארנביב נ' מדינת ישראל, פיסקה 6 (לא פורסם, 5.5.1998)). אוסיף ואומר כי סוגיית הצורך בכיול מעבדה של מכשיר הדבורה על מנת שניתן יהיה להסתמך על ממצאיו כראיה, אינה סוגיה שראוי להכריע בה בבקשה לביטול פסילה מינהלית. כפי שצוין, המחלוקת העקרונית הנטושה בסוגיית הכיול של מכשירים דומים (ממל"ז וממא"ל) תלויה ועומדת בפני בית משפט זה (רע"א 2891/10 הנ"ל) ועל כן, שגה בית המשפט לתעבורה בראותו לקבוע כבר בשלב הבקשה לביטול הפסילה המינהלית כי לממצאי מכשיר הדבורה - שמדד לעורר מהירות נסיעה של 148 קמ"ש - אין ערך ראייתי כלשהו בהיעדר כיול מעבדה. שאלה זו ראוי לה כי תוכרע בבוא זמנה בהליך העיקרי, כפי שקבע בצדק בית המשפט המחוזי, לאחר התייחסות למכלול השאלות הצריכות לעניין. אשר לתנאי הנוסף הנדרש לצורך ביסוס ההחלטה הנוגעת לפסילה המינהלית, שעניינו מסוכנות. חרף התקופה הקצרה יחסית בה מחזיק העורר ברשיון נהיגה (לדבריי בא-כוח העורר מדובר בתקופה של כ-4 שנים), כבר הספיק הוא לצבור ארבע הרשעות תעבורתיות (מסוג ברירת משפט), שתים מהן בגין נסיעה מעל המהירות המותרת. על כן, ובשים לב לתקופה שנותרה עד לסיום הפסילה המינהלית, איני סבורה כי נפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא המצדיק התערבות בית משפט זה בגלגול "שלישי". הערר נדחה, אפוא, וככל שהעורר טרם הפקיד את רשיונו (היה עליו לעשות כן ביום 4.10.2010), עליו להפקידו לצורך המשך הפסילה המינהלית עד יום 6.10.2010 בשעה 10:00 ביחידת התנועה נגב שבמשטרת ישראל. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות