מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הכרה בתואר ראשון מחו''ל: תמצית ההליכים 1. התובע, שוטר, קיבל מאת שלוחת אוניברסיטת לטוויה בישראל תואר ראשון במנהל עסקים. בכתב התביעה המקורי עתר התובע להצהיר כי התואר האמור הוא שווה ערך ושקול לתארים אחרים במנהל עסקים אשר נלמדים בישראל, וכי בשל כך זכאי התובע להיות מוכר על ידי משרד החינוך כמי שיש לו תואר ראשון לצרכי שכר, כך שמשטרת ישראל אמורה לשלם לו שכר בהתאם לכך. התובענה באה לאחר שהגף להערכת תארים במשרד החינוך, החליט שלא להכיר בתואר שהתובע קיבל, כתואר שקול לתואר ישראלי. 2. הנתבעת, בכתב הגנתה, טענה כי החלטתה בענין אי-ההכרה בתואר של התובע כשקול לתואר ישראלי, התקבלה כדין, כי היא החלטה סבירה וראויה ותואמת את ההלכה הפסוקה בענין זה. 3. הליכי דיון מוקדם בתובענה קויימו תחילה בפני הרשמת סלווא שאמי ולאחר מכן בפני הרשם מוסטפא קאסם. 4. על פי החלטת הרשמת שאמי מיום 22/4/10 (בתיק בש"א 3627/09), חוייב התובע להגיש כתב תביעה מתוקן מכומת, שבו היה עליו לפרט את הסעדים הכספיים שהוא עותר להם למקרה שתתקבל טענתו שהתואר שהוענק לו שקול לתואר ישראלי. התובע אכן עשה כך. (נעיר כי גם לאחר שהתובע כימת את תביעתו, לא היה שוני במהות המחלוקת בין הצדדים. המחלוקת אינה חשבונאית או כספית, אלא היא מחלוקת עקרונית בשאלת שקילות התואר של התובע לתואר ישראלי, כך שבפסק דין זה אין אנו נכנסים לעניינים הכספיים). 5. בהתאם להחלטות שניתנו - הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית, ולאחר מכן, הועברה התובענה לקביעתה לישיבת הוכחות, ישיבה שנדחתה מפעם לפעם לבקשת מי מהצדדים וכן בשל השביתה של פרקליטי הנתבעת. 6. סמוך לפני ישיבת ההוכחות ביקשה הנתבעת לוותר על שמיעת העדויות בעל פה, ולהעביר את התובענה למתן פסק דין לאחר שיוגשו סיכומים בכתב. התובע התנגד לכך, ובקשת הנתבעת נדחתה. עם זאת, 3 ימים בטרם ישיבת ההוכחות שנקבעה - הגיעו הצדדים להסדר דיוני, שלפיו לא נשמעו עדויות כלל. הוסכם על הראיות שבכתב שיהיו בתיק, וכי יוגשו סיכומים בכתב על סמך ראיות אלה. 7. נעיר כי אנו סבורים שמאחר שההכרעה בתובענה זו אמורה להיות לפי השאלה אם יש עילה להתערבות בהחלטת הנתבעת, על פי אחת העילות מהמשפט המנהלי (ועל כך עוד ידובר להלן), אכן לא היה צורך בשמיעת עדויות בתובענה, אלא די היה בכך שהצדדים יגישו לנו את המסמכים שעמדו בפני הגף להערכת תארים במשרד החינוך, בעת שהתקבלה ההחלטה. על כן, טוב עשו הצדדים שהגיעו להסכמה הדיונית שאליה הגיעו. 8. סיכומיהם של הצדדים אכן הוגשו (אם כי לא במועדים המקוריים שעליהם הוסכם), וכעת ניתן פסק דין זה. העובדות שאינן שנויות במחלוקת 9. התובע משרת במשטרת ישראל מאז שנת 1983 או ממועד סמוך לכך. 10. עד שנת 2001 לא היה לתובע תואר אקדמי כלשהו. 11. בשנת 1999 נרשם התובע ללימודים בשלוחת אוניברסיטת לטוויה בישראל, בשיטת לימודים של "למידה מרחוק", שהופעלה על ידי חברת מודום - ייעוץ והכוונה בע"מ. הלימודים היו אמורים לכלול הן השתתפות בשיעורים, הן למידה מרחוק, הן הגשת עבודות, והן כתיבת תזה שעליה יש להגן בפני פורום מרצים של אוניברסיטת לטוויה. 12. ביום 11/6/01, קיבל התובע תואר ראשון במנהל עסקים מאת אוניברסיטת לטוויה. 13. ביום 27/8/01, חתם התובע על טופס בקשה להערכת תואר. הבקשה הופנתה אל משרד החינוך, שם היא טופלה על ידי הגף להערכת תארים. 14. התובע הוזמן על ידי משרד החינוך לראיון אישי שנערך ביום 10/1/05. הראיון הוקלט ותומלל. לראיון זה ייקרא להלן: "הראיון הראשון". 15. ביום 22/2/05, שלח הגף להערכת תארים אקדמיים מחו"ל במשרד החינוך מכתב אל התובע, אשר בו נאמר כך: "בדקנו את בקשתך לאישור שקילות תואר ראשון במינהל עסקים מאוניברסיטת לטביה על יסוד מכלול החומר המצוי בידינו, הכולל גם חומר שנמצא בתיק הסטודנט בחברת 'מודום' והנתונים שמסרת לנו במסגרת השאלון ובמסגרת הראיון האישי שנערך לך. לאחר עיון בחומר הגענו למסקנה כי קיים חשד כי עבודת הגמר אשר הוגשה בשמך במסגרת התואר, ואשר מהווה אחד התנאים לזכאות לתואר, לכאורה לא הוכנה על ידך. מעיון בעבודה ומתשובותיך בראיון עולה כי לא ביצעת את המחקר הניצב ביסוד עבודת הגמר: כאשר נשאלת, במסגרת הראיון האישי, על המחקר של עבודת הגמר ואופן ביצועו, לא הראית ולו התמצאות בסיסית במחקר נשוא עבודת הגמר ובנקודות מהותיות בדרך ביצועו, אף שטענת כי ביצעת אותו בעצמך. בראיון האישי שבו השתתפת נשאלת על ממצאים אלו, אולם לא מסרת הסבר שיש בו כדי להזים אותם. בנוסף לכך, בראיון סירבת לענות על שאלות שנועדו לספק מידע שהינו חשוב לצורך הליך השקילות. אשר על כן, אין באפשרותנו להיעתר לבקשתך לקבל אישור שקילות התואר לצורכי דירוג ושכר. עוד יצויין, כי על פי הממצאים שבידינו, נראה כי תכנית הלימודים שלימדה חברת 'מודום' לא תאמה את תכנית הלימודים שלכאורה נדרשה על ידי אוניברסיטת לטביה.". 16. ביום 1/11/05, התקבל במשרד החינוך ערר ששלח התובע על ההחלטה מיום 2/3/05. בעררו העלה התובע טיעונים על כך שהראיון שנערך לו ביום 13/1/05, לא היה כדין, מאחר שהתובע לא הוזהר שהוא חשוד בדבר מה, מאחר שהוא לא היה מלווה על ידי עו"ד בעת הראיון, מאחר שהשאלות שהוא נשאל היו - למעשה - שאלות של בחינה חוזרת על מה שנלמד על ידיו מספר שנים לפני כן, מאחר שלא התאפשר לו להקליט בעצמו את הראיון, ומאחר שהוא לא נשאל שאלות על העבודה שלגביה נטען כי יש אחרות זהות או דומות לה, ואשר התובע טוען כי הוא הכין אותה בעצמו. 17. ביום 6/2/06, השיב משרד החינוך על הערר האמור של התובע. במכתב התשובה, הודיע משרד החינוך כי הוא לא מצא מקום לשנות את קביעתו שאותה פירט במכתבו מיום 22/2/05. זאת, לטענת משרד החינוך, בשל תוכן התשובות שהתובע מסר בעת הראיון הראשון. על כך, הוסיף משרד החינוך טענה נוספת בענין אי-התאמה בין הלימודים שנלמדו בישראל לבין דרישות האוניברסיטה. 18. ביום 4/9/07, זומן התובע לראיון אישי נוסף, לצורך ההחלטה בדבר שקילות התואר שהתובע קיבל. גם ראיון זה הוקלט ותומלל, והוא ייקרא להלן: "הראיון השני". פרטים נוספים בדבר שני הראיונות, יפורטו להלן, בסעיפים 29-31. 19. ביום 13/12/07, שלח משרד החינוך מכתב אל התובע בעקבות הראיון השני. גם במכתב זה נאמר כי בקשת התובע להכרה בשקילות התואר שקיבל, נדחית. כך, בין השאר, נימק משרד החינוך את החלטתו, במכתב האמור: "1. מתשובותיך בנוגע למושגי יסוד העומדים ביסודם של התואר האקדמי, עולה כי לא עלה בידך להרחיב אודותם ברמה הנדרשת מבוגר תואר ראשון במינהל עסקים. 2. מתשובותיך בנוגע להיכרות עם קורסים מרכזיים שנלמדו במהלך התואר, עולה כי לא עלה בידך להרחיב אודותם ברמה הנדרשת מבוגר תואר ראשון במינהל עסקים. 3. דברים אלו אמורים גם לגבי עבודת הגמר. במהלך הראיון, לא עלה בידך לספר הסבר מניח את הדעת בנוגע לאופן הכנתה ומהותה באופן שעולה בקנה אחד עם אדם אשר עמל על הכנת עבודת הגמר, המהווה אחד התנאים לזכאות לתואר. בין היתר לא ידעת להרחיב אודות: תהליך הכנת העבודה ואיסוף החומר ומקורות המופיעים בה, מטרת העבודה, אופן ביצוע המחקר לרבות אוכלוסיית המחקר, ממצאי והמלצות המחקר.". 20. ביום 6/3/08, ביקש ב"כ התובע, במכתב אל משרד החינוך, לשקול מחדש את ההחלטה בעניינו של התובע במכתב נטען כי התובע עמל על הכנת עבודת הגמר וכי לא ברורה הטענה כלפיו בקשר לאי-הרחבה מספקת של תשובותיו בזמן הראיון השני. בקשתו זו של ב"כ התובע, נדחתה על ידי משרד החינוך, כחצי שנה לאחר שנשלחה, במכתב מאת המשרד מיום 8/9/08, שבו צוטטו חלקים מתמליל הראיון השני. עניינים העולים מההלכה הפסוקה בקשר ל"פרשת לטוויה" 21. בשנת 2001, פתחה משטרת ישראל בחקירה לגבי פעילויות שלוחת אוניברסיטת לטוויה בישראל וחברת מודום - ייעוץ והכוונה בע"מ. החקירה הביאה להגשת כתבי אישום כנגד נושאי משרה במוסדות אלה, וכן לכתבי אישום ולהליכים משמעתיים כנגד עובדי מדינה שקיבלו תארים מאוניברסיטת לטוויה. 22. הנתבעת החליטה להקפיא באופן גורף את הטיפול בבקשות לאישורי שקילות תארים שהתקבלו משלוחת אוניברסיטת לטוויה בישראל עד גמר ההליכים הפליליים, ולאחר מכן, החליטה באופן גורף שלא להכיר בתארים אלה כשקולים לתואר ישראלי לצרכי שכר. 23. כנגד החלטות אלה, הוגשו על ידי מאות עותרים, עתירות שונות לבית המשפט הגבוה לצדק. העתירות נדונו במאוחד בפני בית המשפט העליון, אשר ביום 18/3/04 נתן בהן פסק דין, בבג"צ 3379/03 ועוד, מוסטקי ואח' נ' פרקליטות המדינה ואח', פ"ד נח(3) 856 (שייקרא להלן: "בג"צ מוסטקי הראשון"). כך, בין השאר, נאמר בפסק הדין שניתן בבג"צ מוסטקי הראשון בענין השתלשלות הארועים, ההחלטות והעתירות בפרשה: "...מיום הקמת הנציגות [הכוונה לנציגות בישראל של אוניברסיטת לטוויה] ביקשו בוגרי הנציגות 'אישורי שקילות' מוועדת השקילות לצורך מימוש הטבות השכר והאחרות אשר מוקנות להם כעובדי מדינה בעלי תואר אקדמי, וקיבלו אותם. הטבות אלה כללו: רמת שכר גבוהה יותר, גמול השתלמות, תשלום ותק מואץ לבעלי תואר שני מאוניברסיטת לטביה, גמול כפל תואר לעובדי הוראה וכן הטבות כספיות אחרות שהבוגרים היו זכאים להם כבעלי תואר אקדמי אשר שקילותו אושרה. בנוסף נחשבו בוגרי אוניברסיטת לטביה אשר שקילות התואר שבידיהם הוכרה, כבעלי תואר אקדמי לצורך עמידה בתנאי מכרזים בשירות המדינה. החל בחודש יוני 2001 הוקפא הטיפול בבקשות לאישור שקילות אשר הוגשו לוועדת השקילות על-ידי בוגרי הנציגות. בדיעבד נודע לעותרים, תלמידיה ובוגריה של הנציגות, כי בשל חקירת המשטרה בנושא פעילותה של נציגות אוניברסיטת לטביה הורתה פרקליטות המדינה, על דעת נציבות שירות המדינה, להקפיא את בדיקת הזכאות לקבלת אישורי שקילות. שלוש עתירות ... הוגשו על-ידי בוגרי הנציגות, שהם שוטרים, אנשי שב"ס ואנשי צבא קבע, כנגד החלטת ההקפאה. בהחלטה שנתקבלה בעתירות אלה נקבע כי על המשיבים לעתירות - ועדת השקילות, משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר, המשרד לביטחון פנים ופרקליטות המדינה - לקבל החלטה סופית בעניינם של העותרים עד ליום 1.10.2002. ביום 1.10.2002, במסגרת הדיון בעתירות המקוריות, נמסרה הודעה לבית-המשפט, ובה הודיעו משיבים אלה כי לא תוכר עוד שקילותם של תארים של נציגות אוניברסיטת לטביה לתואר ישראלי מוכר, וכי ייבנה מודל שיאפשר לבוגרים להוכיח את הזכאות לקבלת הטבות שכר בכפוף למתן זכות שימוע. ביום 20.3.2003 נתקבלה על-ידי נציב שירות המדינה וכן על-ידי הממונה על השכר ההחלטה הסופית שלא להעניק אישורי שקילות לבוגרי הנציגות שטרם קיבלו אישורי שקילות, ולשלול את אישורי השקילות שהוענקו בעבר לחלק מבוגרי הנציגות ... משמעותה של שלילת אישורי השקילות היא הפסקת תשלום הטבות השכר שניתנו מכוחם. כן נקבע כי בוגר הנציגות לא ייחשב כבעל תואר אקדמי לעניין עמידה בתנאי מכרז בשירות המדינה הדורש השכלה אקדמית. בהחלטה הסופית מפורטות שלוש חלופות שתעמודנה בפני בוגרי הנציגות, אשר אין לגביהם ראיות על כך שהשיגו את התואר בדרך בלתי חוקית או בלתי כשרה. האפשרות הראשונה היא עמידה בבחינה בתחום הלימודים שנלמד בנציגות והצלחה בה כתנאי להמשך קבלת הטבות השכר. יודגש כי עמידה בהצלחה בבחינה תזכה את הבוגר בהטבות שכר בלבד, אך לא באישור שקילות אשר מקנה זכויות גם במסגרת קידום בתפקיד ובמסגרת עמידה במכרזים. האפשרות השנייה היא תשלום סכום חד-פעמי על-ידי המדינה לבוגר בגובה 100% משכר הלימוד השנתי הנהוג באוניברסיטאות עבור כל שנת לימוד אקדמית שנלמדה על-ידי הבוגר, או בגובה שכר הלימוד החלקי ששילם הסטודנט בניכוי הטבות השכר שקיבל ממעסיקו. האפשרות השלישית הינה תוספת שכר אישית בשווי 20% מהתוספת שכל בוגר היה זכאי לה במועד קבלת התואר, אילו היה התואר שקול לתואר ישראלי מוכר, או 2% מהשכר לשעה שהבוגר היה זכאי לו באותו מועד - הגבוה מבין השניים. התנאי למימוש כל אחת מהחלופות הוא חתימה על כתב ויתור על כל זכות או טענה כלפי מי מרשויות המדינה. האפשרות למימוש החלופות השנייה והשלישית עומדת גם למי שניגש למבחן ונכשל בו. עוד נקבע בהחלטה הסופית כי בכל הנוגע לבוגרי הנציגות שיש נגדם ראיות לכאורה כי השיגו את התואר שלא כדין או בדרך לא כשרה, יופסקו ההטבות שניתנות להם, ולא תעמוד להם הזכות לבחור באחת מהחלופות המוצעות לעיל. ביום 30.3.2003 התקיים דיון נוסף בעתירות המקוריות. לאור ההחלטה הסופית שנתקבלה נקבע בפסק-הדין, בין היתר, כך: 'מן הראוי כי העותרים יגישו עתירה חדשה בעניין נשוא הבקשות שלפנינו. כפי שציינו בעל-פה - ובהסכמת בא-כוח המדינה - יוצא בעתירה (חדשה) זו צו-על-תנאי והן תקבענה במהירות לדיון ולהכרעה'. ... בהמשך ההליכים הוצא על-ידינו ביום 31.7.2003 צו ביניים בשש העתירות לעיכוב ביצוע ההחלטה הסופית לגבי שלילת השקילות מבוגרי הנציגות אשר קיבלו בעבר אישור כאמור.". 24. בית המשפט העליון החליט - למעשה - לקבל את העתירות שנדונו בפניו בבג"צ מוסטקי הראשון ולפסול את ההחלטה לגבי שלילתם הגורפת של אישורי השקילות. זאת בשל כך שלא התקיים שימוע לכל אחד מבוגרי האוניברסיטה ושלא נאספה תשתית עובדתית מספקת המצדיקה קבלת החלטה גורפת. כך, בין השאר, קבע שם בית המשפט העליון: "על יסוד האמור לעיל מסקנתי היא שהמשיבים לא קיימו את זכותם של העותרים ושל מודום להישמע קודם קבלת ההחלטה הסופית. ... היה ראוי שהזכות להישמע תקוים עוד קודם גיבוש עיקרי ההחלטה ביום 1.10.2003. מכל מקום, בוודאי היה צורך לקיימה קודם קבלת ההחלטה הסופית. בנסיבות המקרה מחדל זה של המשיבים מצדיק את ביטול ההחלטה הסופית. .... התשתית העובדתית שעל-פיה נתקבלה ההחלטה הסופית, הייתה חסרה ולקויה." וכן: "אכן, אין דומה שימוע מאוחר לשימוע הנעשה לפני קבלת ההחלטה, אך עדיין אין לשלול כי ניתן לקיים שימוע אשר מאפשר קבלת תמונה מלאה של העובדות והנסיבות הצריכות לעניין, ועל-פיה יוחלט כפי שיוחלט. הגענו למסקנה שראוי להשאיר בידי המדינה את האפשרות לקיום שימוע כאמור בדרך אשר תקיים כהלכה חובה זו. ייתכן מאוד שהמימצאים אשר נתגלו בחקירת המשטרה, אף שהם מתייחסים למעטים מבין הבוגרים בלבד, הם מצדיקים בחינה נוספת לאחר קיום שימוע מתאים אם אין למנוע מן הבוגרים, לרבות העותרים, את ההטבות הכרוכות בקבלת תארים אקדמיים ששקילותם אושרה או מתבקשת. הדבר נתון לשיקול-דעתם של הגורמים המחליטים מטעם המדינה. הנחתנו היא שאם יתקיים שימוע כזה, השימוע ייעשה בלב פתוח ובנפש חפצה.". 25. נבהיר כי הזמנת התובע לראיון הראשון, היתה בעקבות הכרעתו של בית המשפט העליון בבג"צ מוסטקי הראשון. 26. ההליכים שנערכו על ידי הנתבעת לשם השלמת התשתית העובדתית ומיצוי זכות הטיעון של כל אחד מהעותרים בבג"צ מוסטקי הראשון, הביאו גם הם לעתירות של מאות עותרים לבית המשפט העליון. עתירות אלה נדונו במאוחד על ידי בית המשפט העליון, וביום 27/5/07 ניתן בהן פסק דין, בבג"צ 4573/05 ועוד, מוסטקי ואח' נ' משרד החינוך ואח' (שייקרא להלן: "בג"צ מוסטקי השני"). בין העניינים שנדונו בבג"צ מוסטקי השני, היו ענייניהם של עותרים אשר על סמך ייעוץ משפטי שקיבלו מעורכי דינם, לא שיתפו פעולה עם המראיינים בעת הראיונות שנערכו להם (בדומה לראיון שנערך עם התובע). בפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ מוסטקי השני, נדחו - ככלל - העתירות בענין ההליכים שהנתבעת נקטה לשם מימוש זכות הטיעון על פי המתחייב מפסק הדין בבג"צ מוסטקי הראשון. עם זאת, נקבע כי עותרים שסרבו לשתף פעולה בעת הראיון, יוכלו להיות מוזמנים לראיון חוזר. בנוסף, הודיעה הנתבעת כי היא חוזרת בה מההנמקה של אי-ההתאמה של תארים שונים לתוכניות הלימודים ולדרישות האוניברסיטה (כך - כזכור - הודיעה הנתבעת גם לתובע, במכתב משרד החינוך מיום 6/5/07. נביא כאן ציטוטים מפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ מוסטקי השני: "ביום 5.11.2006 הגישו המשיבים את הודעתם, בהתאם להחלטת בית המשפט. בהודעתם עדכנו המשיבים כי נוכח הערות בית המשפט בדיון ובנסיבותיו המיוחדות של המקרה, הוחלט שלא לעמוד על טענת אי ההתאמה לתכנית הלימודים ולדרישות באוניברסיטת האם. בהתאם לכך, המשיבים הודיעו כי יחלו בהנפקת אישורי שקילות למעל 1,200 בוגרי תואר ראשון במנהל עסקים, אשר לגביהם הנימוק היחיד לדחיית הבקשה היה נימוק אי ההתאמה. עוד הודיעו המשיבים כי החליטו לאפשר ראיון חוזר לכ-620 בוגרים, אשר בקשתם נדחתה מאחר שלא שיתפו פעולה במהלך הראיונות, לרוב בעצת עורכי דינם. ... באשר לבקשת העותרים לעיין בעבודות, המשיבים הבהירו בהודעתם כי במהלך הראיונות האישיים ניתנה לכל אחד מן הבוגרים האפשרות לעיין בחומר המגבש נגדו חשדות ולהתייחס אליו. כן צויין כי כל בוגר שביקש זאת, קיבל הקלטה של הראיון האישי וצילום של עבודת הגמר. לשיטת המשיבים, ההליך בוצע באופן הוגן, ולפיכך אין מקום לסטות ממנו ולאפשר לעותרים שיתראיינו בשנית לקבל את העבודות המקוריות לידיהם שלא במסגרת הראיון. ... בעקבות הסרת נימוק אי ההתאמה, אושרו בסך הכל כאלפיים בקשות שקילות, אשר מהוות כמחצית ממספר הבוגרים שרואיינו על-ידי המשיבים. ... מהדיון עלה כי עקב עדכוניהם של המשיבים, נותרו כיום בפי העותרים מספר טענות עיקריות: ראשית, לטענת העותרים יש לאפשר ראיון חוזר גם לבוגרים אשר בקשותיהם נדחו בשל ממצאים פרטניים, ולא רק לאלה אשר סירבו לשתף פעולה עם המראיינים. לשיטתם, אין זה סביר כי מצבם של בוגרים אשר ניסו לשתף פעולה במהלך הראיון האישי, אך נכשלו בו מאחר שלא היו מוכנים למתכונת בה בוצעו הראיונות, יהיה גרוע יותר ממצבם של בוגרים אשר סירבו לשתף פעולה לחלוטין ... שלישית, העותרים טענו כי נדרש מנגנון ערעור, אשר יאפשר לבוגרים שבקשותיהם נדחו להשיג על ההחלטות ... ... זכאות לראיון חוזר ... איני רואה כי יש מקום לקבל את טענתם הגורפת של העותרים. לכלל הבוגרים נערך ראיון אישי, בו נבחן אופן השגת התואר האקדמי על-ידי הבוגר. העובדה שכמחצית מהבוגרים נמצאו זכאים לאישור שקילות, מבלי שעומדת כנגדם טענה פרטנית כלשהי, מעידה על כך שאין בסיס לניסיונם של העותרים להציג את הראיונות כבלתי סבירים. זאת ועוד; גם לבוגרים אשר בקשותיהם נדחו בשל טענות פרטניות שונות עמדה האפשרות להשיג על ההחלטה, והשגות אלה נבחנו כולן על ידי המשיבים. מהדיון שנערך בפנינו עלה כי חלק מהשגות אלה התקבל, עובדה אשר יש בה כדי להעיד על כך שההשגות נבחנו בכובד ראש ובלב פתוח, ולא על מנת לצאת ידי חובה. משהגיעו המשיבים למסקנה כי קיימות בעניינם של חלק מהבוגרים ראיות מינהליות המצדיקות מסקנה כי תואריהם הושגו במרמה, וזאת חרף ההזדמנות שניתנה לבוגרים לשכנע את המשיבים כי התארים הושגו בדרכים כשרות, אין מקום לחייב את המשיבים לערוך ראיונות אלה פעם נוספת. עם זאת, אין גם לקבוע באופן גורף כי כל הבוגרים אשר בקשותיהם נדחו מסיבות פרטניות לא יהיו זכאים לראיון חוזר, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו. ההליך שבפנינו אינו המסגרת המתאימה לבחינת טענותיהם הפרטניות של העותרים באשר להחלטה שהתקבלה בעניינם, שכן דחיית בקשתו של כל אחד מהם התבססה על נסיבות הרלוונטיות לעניינו שלו. משכך, כל בוגר אשר טוען שעניינו לא טופל בדרך נאותה, יהיה רשאי לפנות למשיבים בהשגה מנומקת על ההחלטה בעניינו. המשיבים יבחנו, כפי שעשו עד כה, כל השגה לגופה, ויקבעו, על פי שיקול דעתם, אם יש מקום לערוך לבוגר ראיון חוזר, או לשנות את ההחלטה בעניינו ללא קיום ראיון נוסף. במסגרת שיקוליהם יבחנו המשיבים טענות לפיהן לא הוצגה לבוגר עבודתו, חרף העובדה שנטען כי נמצאו בה פגמים; או כי לא ניתנה לבוגר הזדמנות הוגנת להתייחס לטענות שהועלו נגדו; וכן כי הבוגר נשאל שאלות בקיאות הנוגעות לפרטים שוליים בחומר שלמד; וכל נסיבה אחרת אשר עשויה להעיד על כך שדחיית בקשתו של הבוגר נבעה מאופן התנהלות הראיון, ואין בה בהכרח כדי להעיד על כך שתוארו הושג בדרכים לא כשרות. ... מנגנון ערעור באשר לטענת העותרים כי יש ליצור מנגנון שיאפשר הגשת ערעור על החלטת המשיבים, הרי שכפי שציינתי לעיל, המשיבים בדקו ובודקים כל השגה אשר מוגשת להם באופן פרטני ומעמיק. מהדיון שהתקיים לפנינו עלה כי חלק לא מבוטל מהשגות אלה התקבל, וההחלטה בעניינו של המשיג שונתה. נראה כי המשיבים משקיעים מאמצים ניכרים בבחינת השגותיהם של הבוגרים, במטרה להגיע לתוצאה ראויה בעניינו של כל בוגר. בנסיבות אלה, איננו רואים מקום להתערב בשיקול דעתם של המשיבים באשר לאופן הטיפול בבקשות העותרים או בהשגות המוגשות על ההחלטות בבקשות אלה. ... סיכומם של דברים, ענייננו בפרשה אשר נמשכת מזה מספר שנים, מאז הגשת הבג"ץ הראשון. בעקבות פסק הדין בבג"ץ הראשון, ובמהלך התנהלות ההליכים בעתירה שבפנינו, חלו מספר שינויים בנסיבות ובעמדות המשיבים. ... מסקנתנו היא כי ההליך נשוא העתירה מתנהל כיום באופן ראוי, וכי המשיבים השקיעו מאמצים ראויים להסדרתו. אך טבעי הוא כי חלק מהבוגרים אשר בקשותיהם לאישור שקילות נדחו, אינם שבעי רצון מתוצאות ההליך. עם זאת, לא עלה בידי העותרים להצביע על פגם בהליכים בהם נקטו המשיבים, נוכח קביעת בית המשפט בבג"ץ הראשון כי המדינה רשאית לשלול את הזכות להטבות מבוגרי אוניברסיטת לטביה, כאשר קיימות הוכחות ברורות ומשכנעות ברמה הנדרשת על-פי מבחן הראיה המינהלית, שהתואר שלהם הושג בדרכים שאינן הולמות הליך של השגת תואר אקדמי. כפי שהובהר לעיל, בוגרים אשר להם טענה מבוססת, המצביעה על פגם בבחינת עניינם הפרטני, יהיו רשאים לפנות למשיבים בהשגה, וזו תיבחן לגופה.". 27. נבהיר כי הזמנת התובע לראיון השני היתה בעקבות מה שהנתבעת הסכימה לו במהלך ההתדיינות בבג"צ מוסטקי השני. פרטים בדבר הראיון הראשון ובדבר הראיון השני 28. כדי להכריע בשאלה אם היו בידי הנתבעת "ראיות מנהליות" שעליהן היתה הנתבעת יכולה לבסס את חשדותיה בדבר אי-קיומו של הליך לימודי תקין, נכון לבחון את הראיונות שנערכו לתובע. 29. בחינת שני הראיונות, ככלל, מעלה שהשאלות שנשאלו היו סבירות ביחס לבדיקה שהיה על הגף להערכת תארים לשקול. השאלות נועדו לבחון אם התובע אכן השתתף בלימודים, אם הוא זה שכתב את עבודת הגמר ואם הוא זה שערך את המחקר שתואר בעבודת הגמר. 30. מתמלול הראיון הראשון עולים - בין השאר - העניינים הבאים: א. התובע ציין כי עורך הדין שייצג אותו באותה עת, יעץ לו שלא למלא חלק מהפרטים בשאלון שהתובע התבקש למלא לשם החלטה בבקשה לשקילות התואר. ב. כשהתובע נשאל על קורסים מסויימים, הוא הסביר שאלה דברים שהוא לא "לקח איתו", אלא הוא למד לצרכי הטבות שכר בלבד. גם השחיקה בעבודתו במשטרה גורמת לו שלא לזכור דברים בקשר לקורסים. ג. התובע טען כי הוא אינו זוכר מהות של מושגים כמו "פלח שוק", "מאזן של חברה", ו"אינפלציה", וכי הוא כלל אינו זוכר מושגים שהוא למד לקראת קבלת התואר. ד. התובע נשאל על חומר קריאה שהיה עליו לקבל לצורך עבודת הגמר. נצטט כאן חלק מתמליל הראיון הראשון: "ש. מאיפה השגת חומר עזר? ת. ספריות, ספריה שהייתי בה בטבריה, גם במכללה בצמח לקחתי קצת חומר. ש. יש לך מנוי לספריות האלה? ת. לא. ש. אז איך הצלחת להוציא חומר? ת. דרך מכרים. ... חברים. נכנסים לספריה, קורא מה שצריך ויוצר, לר לוקח איתי כלום. ש. אבל אמרת שחברים עזרו לך. בשביל להיכנס לספריה צריך להיעזר בחברים? ת. לא לזה. למכללה אני לא מדבר על זה. ... ש. משם השאילו לך ספרים? ת. לא השאילו לי. ... יושב בספריה, קורא את הספרים. ש. בכניסה לספריה, כל אדם יכול להיכנס לספריה? ת. לא תמיד. ש. לא קרה מצב שהגעת לבד לספריה? ת. לא. לבד לא. ש. תתמיד הגעת עם חבר? ת. כן. היינו הולכים לשם והוא מכניס. ש. החבר ישב איתך כל התקופה? עיין בספרים? חיכה בסבלנות? ת. כן. ש. ולבד לא יכולת? ת. על צמח אני מדבר, אבל גם חומר לקחתי מהספריה במתנ"ס בטבריה. ש. ואם היית מנסה להיכנס לבד לספריה בצמח, היו נותנים לך להיכנס? ת. נראה לי. ש. בשביל מה היה צריך להביא איתך חבר? ת. אני רוצה פדיחות? אמרתי שחבר יותר טוב.". 31. מתמלול הראיון השני עולים - בין השאר - הפרטים הבאים: א. התובע נשאל אם הוא חשוד בדבר מה ואם הוא זכאי להסתייע בעו"ד. המראיינות הודיעו לו כי הוא אינו חשוד במאומה וכי הוא גם לא יהיה חשוד וכי הוא אינו זכאי להיעזר בעו"ד, מאחר שמדובר בראיון שהוא "לא שום דבר". ב. גם בראיון השני נשאל התובע על חומר קריאה. נצטט כאן חלק מהתמליל: "ש. מאיפה אתה לוקח חומר? איך אתה יודע מה לכתוב? ת. ספריות, אז הייתי הולך לספריות. ש. אתה זוכר איזה? ת. במתנ"ס בטבריה. ... ... ש. אז אמרת בספריה של המתנ"ס. רק בספריה? לקחת ספרים מעוד מקומות? ת. לא. בספריה. קוראים, מתכוננים.". ג. בהמשך הראיון נשאל התובע על מושגים כלכליים שונים ("אבטלה", "מחיר מינימום", "דו"ח רווח והפסד"). התובע השיב את הידוע לו על מושגים אלה. התובע נשאל גם על מושגים אחרים, שעליהם השיב כי אינו זוכר מה הם ("פיחות", "מנוף פיננסי", "סטגפלציה" ו"קרטל"). על המונח "דפלציה" השיב התובע כי זה משהו שקשור לאינפלציה. ד. התובע התבקש לספר באופן כללי על נושא אחד שהוא למד באחד משני הקורסים שבהם הוא קיבל ציון 10 ("תכנון ואנליזת מערכות אינפורמציה", וכן "יסודות הפילוסופיה"). אולם, התובע ביקש לספר דווקא על נושא מקורס אחר, הקורס "פסיכולוגיה ותקשורת בין אישית". כשהתובע ניסה לספר על כך, הוא סיפר דווקא על נסיונו האישי כשוטר, ולא על משהו שהוא למד בקורס. כשהוא התבקש להתמקד במשהו שהוא למד בקורס, המשיך הראיון כך: "ת. פסיכולוגיה, הלימוד היה אם אני זכור לי טוב, זה לגבי ילדים וגם זה נוגע למשפחה. איך לחנך את הילדים. איך בואי נגיד לקלוט את הילד, אם הוא מבין טוב או לא מבין טוב. קשיי דיבור. ש. אתה זוכר שם של תאוריה מהפסיכולוגיה ... שם של איזה הוגה דעות, שם של איזה ספר שהתעסקתם איתו? רעיון שלמדתם בקורס? ת. לא זכור לי. ש. בוא תיקח אפילו כמה רגעים, תנסה להיזכר איזה קורס. אתה העלית שאתה זוכר אותו. ת. כן, אז אני מסביר לך מה זה נתן לי, למה נמשכתי לזה בפסיכולוגיה. ...". גם בהמשך, שב התובע לדבר על נסיון החיים שלו, ולא העלה מאומה ממה שנלמד בקורס שהוא בחר לדבר עליו. התובע שוב התבקש לבחור איזה קורס ולספר על משהו שהוא למד בקורס, ומר שהוא ידבר על תקשורת, אך מייד ער לדבר על קורס שהיה לו במסגרת משטרת ישראל. ה. המשך הראיון השני עסק גם בעבודת הגמר שהתובע הגיש לצורך קבלת התואר, עבודה בענין חברת "ביקורופא". התובע הסביר כי הוא בחר בנושא בשל כך שסוכן של החברה וסוכן של קופת חולים היו אצלו בבית ושכנעו אותו להיות מנוי בחברה. עם זאת התובע לא ידע להסביר אם הנושא היה אחד הנושאים שהמנחה הציע לבחון מביניהם או אם לאו. נצטט כאן חלק מהראיון השני בקשר לעבודת הגמר: "ש. וכמה זמן לקח לך להכין את העבודה מהיום שהתחלת עד שסיימת אותה? ת. לא זכור לי. ש. חודש, שבוע, בערך, חודשיים? ת. לא זכור לי. ש. היו אנשים שהתייעצת איתם במסגרת העבודה, במסגרת ההכנה של העבודה? לאן לפנות, את מי לשאול, איך לכתוב? ת. זה רק החומר שלקחתי מהספריה. ש. והכל בעצם לא התייעצת? ת. לא, כמובן שהתייעצתי עם המנחה מה עושים ומה לא עושים. ... ש. איך בעצם השגת את החומר? ת. דרך ספריות. ש. היה חומר על החברה? על ביקורופא? היה חומר כזה בספריה? ת. כן. ... ש. והיה ספר שמצאת שמסופר על החברה הזאת? ת. כן. דרך הספרים אני כתבתי את הפרוייקט. ש. לא, אבל היה ספר שממש דיבר על ביקורופא? ת. אם עשיתי את העבודה, אז כן. אם לא היה לי את החומר, אז איך הייתי עושה את הפרוייקט? ... ש. מה היתה שיטת המחקר שבחרת? ת. שיטת המחקר שלי היתה בשאלונים שנשאלו אנשים לגבי סכום מסוים. הרי את ההצטרפות צריך לשלם כסף. אם זכור לי זה היה 18 שקל פלוס מע"מ. ש. זה מה שיצא לך בסופו של דבר, הסכום שאנשים רוצים לשלם? ת. לא, אני נותן לך משהו אחר, היה שני מחירים והיה אחד של 13.5 שקל פלוס מע"מ. ש. ... השתמשת בשיטת מחקר כמותית? איכותנית? ת. כומת. אני פיזרתי שאלונים. כמות. ... ש. איפה? איך בעצם פיזרת אותם? ש. זה משפחה, שכנים, גרתי באיזה שכונת מגורים מאד גדולה, שכנים שהם הרוב, חברים. ... ש. ... ומה היתה אוכלוסיית המחקר שלך? ת. גילאים מסויימים. ... עד גיל 65. ש. אנשים עד גיל 65? ת. כן. ש. למה עד גיל 65? ת. כי מהגיל הזה אין טעם. ש. למה אין טעם? הם לא זקוקים לשירות רופא? ת. יכול להיות שהם לא זקוקים. ... ש. ומה היו ההמלצות שלך מהמחקר או המסקנות? ת. המלצות זה כן היה לפתוח את העסק. יש בזה כדאיות כי יש בזה רווחים. ... ש. אולי תספר לנו קצת על השימוש בביבליוגרפיה שלך? באיזה שפות? ת. לא זכור לי. ביבליוגרפיה זה היה בשפה האנגלית. ש. השתמשת גם באינטרנט? ת. אני אישית לא, אבל אולי גיסתי סייעה לי בזמנו. יכול להוית. ש. ואת החומר באנגלית, חיפשת ספרים באנגלית? ת. הסתייעתי בגיסתי. ש. ומצאת באמת באותה ספריה שציינת קודם, מצאת ספרים באנגלית בנושא של העבודה? ת. לא, לא. ש. לא, כי אמרת שהשתמש באנגלית בעיקר. ת. מה? ש. שאלנו אותך על שימוש בביבליוגרפיה, זה, כלומר המקוקות שלך שמהם שאבת את הידע כדי לכתוב את העבודה. ת. אני יודע. כן. זה היה באנגלית. ש. הכל באנגלית? אז שאלנו אותך כיוון שאמרת שמצאת את המקורות האלה בספריה, האם מצאת בספריה את המקורות באנגלית על העבודה שכתבת? ת. לא זוכר.". האם יש לבטל את החלטת הנתבעת שלא להכיר בתואר של התובע כשקול לתואר ישראלי ? 32. בחינת הראיונות שנערכו לתובע, עשויה לבסס את חשדותיה של הנתבעת על כך שהתובע לא ערך את המחקר שנסקר בעבודת הגמר שלטענתו הוא הכין ואשר שימשה בסיס לזכייתו בתואר ששקילותו התבקשה. התובע - כזכור - מסר תשובות סותרות בקשר לאופן השגת החומר הביבליוגרפי שלטענתו שימש אותו לצורך הכנת העבודה. התובע מסר גם תשובות סותרות בשאלה במה הוא הסתייע לשם עריכת עבודת הגמר. חלק מתשובות התובע, נראה כבלתי סביר (כגון, מציאת ספר (ואולי באנגלית?) על חברת ביקורופא). התובע לא ידע למסור פרטים על השאלות שהוא שאל בשאלונים, לא ידע לציין מאומה בקשר למסקנות המחקר מלבד המסקנה שיש כדאיות בהקמת עסק כזה, ואף לא בקשר לשאלה מה בא המחקר לבדוק, מלבד המונח "יעילות". גם האופן שבו התובע התחמק שוב ושוב מלתאר אף דבר מה אחד בקשר למה שהוא למד בקורס שהתובע עצמו בחר להשיב - מקשה על ראייתו של התובע כמי שעבר הליך לימודי תקין. בשל כל אלה, אין אנו סבורים שאנו יכולים לקבוע שהנתבעת טעתה בכך שהיא סברה שיש בידיה "ראיות מנהליות" שהצביעו על חשש שמא זכייתו של התובע בתואר שניתן לו, לא היתה באופן המצופה ממי שזכה בתואר אקדמי. 33. התוצאה היא שאין אנו סבורים שאנו יכולים להתערב בהחלטתה של הנתבעת, החלטה שעומדת במבחני המשפט המנהלי. לסיכום 34. בשל המפורט לעיל, אנו דוחים את התביעה. 35. בהתחשב בכך שלא קבענו כי התובע קיבל את התואר שלא ביושר, אלא רק כי אין אנו מתערבים בהחלטת הנתבעת בענין אי-שקילותו של התואר לתואר ישראלי, ובהתחשב בכך שהתובע נדרש לשלם אגרת משפט בסכום משמעותי אף שהמחלוקת בתובענה זו היתה עקרונית ולא כספית - אין אנו מוצאים לנכון להטיל על התובע גם חיוב בהוצאות משפט. לכן, אין צו בדבר הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. 36. כל אחד מהצדדים רשאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מהיום שבו פסק הדין יומצא לו. אוניברסיטההשכלה גבוהההכרה בתואר / שקילות לתואר