מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא הכרה בתאונת דרכים בחו''ל כתאונת עבודה: 1. זוהי תביעה להכיר בתאונת דרכים מיום 16.10.03 אשר אירעה סמוך לעיר שטוקהולם בשבדיה ובמהלכה נפגע התובע, כ"תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק"). 2. מטעם התובע העידו התובע, שותפו מר חוסין (להל: "חוסין"), אחיו של התובע מר רידאן (להל: "רידאן") , אשת התובע הגב' נסראלדין ואבו אלח'יר (להלן: "מר אבו אלח'יר). רקע עובדתי 3. עובר לאירוע הנטען היה התובע אחד משלושה בעל מניות בחברת "נסראלדין הובלות בע"מ" (להלן- "חברת נסראלדין"), אשר הוקמה בינואר 2001. שני בעלי המניות הנותרים היו אחיו, רידאן וזיאן. בנוסף, הועסק התובע לטענתו כעובד החברה, במועדים הרלבנטיים. עפ"י עדות התובע עוסקת החברה בהובלות עפר ופסולת במשאיות וכן "מתעסקת עם ציוד כבד". 4. ביום 30.7.03 הקים התובע, ביחד עם מר חוסין מועדי, חברה בשם "ח.סלימאן 2003 עבודות עפר וסחר בע"מ" (להלן- "חברת סלימאן" או "החברה"). התובע וחוסין החזיקו כל אחד ב- 50% ממניות חב' סלימאן. 5. חוסין, יליד 1980, היה בתקופה הרלוונטית סטודנט לראיית חשבון במכללה (הוא החל לימודיו ב 10/02 ולמד עד חודש 9/04). 6. התובע וחוסין העידו שניהם, כי הרעיון להקמת החברה היה של אביו המנוח של חוסין, מר דיאן מועדי ז"ל (להלן: "המנוח") , שהיה חברו של התובע ועפ"י הגדרת חוסין התובע היה גם "קרוב רחוק של המשפחה" (ראההודעת חוסין בפני חוקר המל"ל, נ/4). המנוח עצמו עסק בסחר במכוניות פרטיות. 7. לטענת התובע, (גם) בחברה הוא עבד כשכיר בתפקיד ניהולי, בנוסף להיותו בעל מניות. לתימוכין הציג התובע שלושה תלושי שכר אשר הונפקו לו ע"י החברה לחודשים הרלבנטיים, מאז הקמת החברה ועד לאירוע התאונתי , קרי - החודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2003. לא נעלמה מאתנו טענת המל"ל, כי התלושים שהוצגו כאמור הונפקו בחלוף שנה מאז האירוע (בתאריך 29.11.04) ומשכך אין בהם כדי להעיד על העסקתו בחברה, אולם הטענה אינה מקובלת עלינו בשים לב לטענת ב"כ התובע, כי המועד הנקוב בתלושים הוא המועד בו הונפקו עותקיהם לצורך הצגתם בפני המל"ל בהתאם לדרישתו (ראה מכתב הדרישה מחודש 11/04, צורף לכתב התביעה). יתירה מכך, הטענה הועלתה לראשונה בסיכומי המל"ל, אין לה זכר במכתב הדחייה אף לא בכתב ההגנה וסבורים אנו, כי אין זה השלב ואין זה העיתוי להעלאת הטענה, מה גם מפי המל"ל. 8. לטענת התובע, החברה הוקמה לשם עיסוק במסחר בכלים כבדים, לרבות ייבואם מחו"ל. בתקנון החברה הוגדרה המטרה סתמית וכללית בלבד: "לעסוק בכל עיסוק חוקי". 9. עפ"י עדות חוסין בחקירתו הנגדית בביה"ד, לחברה לא היה רישיון/היתר לעסוק ביבוא כלים (ובכלל). לא נעלמה מאתנו גרסת התובע בהודעתו לחוקר המל"ל, לפיה "הוציאה" החברה רישיון יבוא כחודש וחצי לפני המועד בו אירעה התאונה, אולם גרסתו זאת אינה מקובלת עלינו משלא הובאו לה תימוכין כלשהם, רישיון יבוא לא הוצג בפנינו ונוכח עדותו המפורשת של חוסין כמפורט לעיל. קל וחומר כך נוכח טענת התובע, כי הודעתו נגבתה ע"י החוקר עת סבל מאבדן זיכרון מוחלט, בסמוך לאחר פגיעתו בתאונה וכי משכך אין להתבסס עליה. הננו קובעים, אפוא, כי לא היה לחברה רישיון יבוא בכל המועדים הרלבנטיים להליך זה. 10. כעולה מעדויות התובע וחוסין ומן המסמכים אשר צורפו לתצהיריהם (כרטסת ממויינת של החברה וחשבונית מס), מאז הוקמה החברה ובכל המועדים הרלבנטיים ביצעה החברה עיסקה רווחית אחת, של רכישת דחפרון ומכירתו. עיון בשני דפים מתוך "כרטסת ממוינת" של החברה (צורפו לתצהיר חוסין) מעלה, כי החברה אכן רכשה דחפרון בתאריך 15.9.03 בסך של 600,000 ₪ (ראה הרישום בכרטסת תחת הכותרת "קניית ציוד כבד") ומכרה אותו ביום 30.9.03 לחברת א.ע.מ בע"מ, בסך של 677,966 ₪ (ר' הרישום תחת הכותרת "הכנסות", כמו גם חשבונית מס ובה נקוב סכום המכירה בסך של 800,000 ₪ כולל מע"מ, שעמד במועדים הרלבנטיים על שיעור של 18% ; מסתמא בספרי החברה נרשמו הסכומים, כנקוב לעיל, ללא המע"מ ברכישה ובמכירה כאחד). 11. ביום 9.10.03 , כחודשיים וחצי לאחר הקמת החברה, יצא התובע לחו"ל ביחד עם חוסין והמנוח. חוסין היה באותה עת בחופשת הקיץ מלימודים. 12. מקרב השלושה, חוסין בלבד רכש כרטיס "הלוך ושוב" בו ננקב מועד הטיסה בחזרה לארץ, לקראת פתיחת שנה"ל. התובע והמנוח מנגד רכשו כרטיס טיסה לכיוון אחד בלבד מבלי ששריינו מועד ומקום לטיסה בחזרה. 13. אין מחלוקת, כי השלושה מימנו את כל הוצאות הנסיעה לחו"ל מכיסם הפרטי. בהודעתו לחוקר המל"ל מסר התובע, לעניין זה, את הדברים הבאים: "...ונסעתי עם נועדי דיאן ושילמנו מכספנו הפרטי את מחיר הכרטיסים לחו"ל וגם שילמנו מהכיס שלנו את המחירים של בתי מלון ואוכל". התובע חזר על הדברים גם בחקירתו הנגדית. גם חוסין מסר בהודעתו לחוקר המל"ל כי הנסיעה מומנה על ידי השלושה מכיסם הפרטי והוסיף וציין, כי ההוצאות אף לא הוחזרו להם ע"י החברה: "שלושתנו קנינו את כרטיסי הטיסה מכספנו הפרטי ואני לא משכתי את ההוצאות של הטיסה והשהיה בחו"ל מכספי החברה שלי ושל נסר אלדין ואני יודע שגם נסר אלדין לא משך כסף מהחברה להחזר ההוצאות". מנגד, בתצהירו חזר בו חוסין מגרסתו הנ"ל בהעידו: "אכן בהודעתי בפני חוקר המוסד לביטוח לאומי ציינתי כי כרטיסי הטיסה וההוצאות היו מכספים פרטיים, אולם אדגיש כי כשהנסיבות אפשרו זאת הייתה התחשבנות עם סלימאן באמצעות בני משפחתו , כשהוצאות הנסיעה נלקחו בחשבון גם מהרווח שעשתה החברה עקב העסקה של מכירת ה- D10." חוסין לא טרח להבהיר מתי היה זה "כשהנסיבות אפשרו זאת..." , מהו הסכום שהוחזר והאופן בו בוצע ההחזר ככל שכך, גם לא הומצאו תימוכין כלשהם לגרסה הסתמית שהועלתה בשלב זה לראשונה, אף לא דו"חות בנק בדבר משיכת סכומי ההחזר (העלומים לכשעצמם), הפקדתם בחשבונות השלושה ו/או העברות שבוצעו מחשבון החברה לחשבונות השלושה בשלב כלשהו, ככל וכך. גם בחקירתו הנגדית בביה"ד, עת ניתנה לו ההזדמנות להבהיר גרסתו המאוחרת הנ"ל ולבססה, לא השכיל לנצלה, משהעיד: "......... אם אני מתבקש להפנות לאמור לעיל בתצהירי אני משיב שאין לכך תמיכה. ש. אתה אומר שנלקחו בחשבון מן הרווח שעשתה החברה עקב העיסקה של מכירת ה- D10 . איפה ההוכחות. ת. אין. " בנסיבות אלו, מה גם נוכח הסתירה אשר התגלתה לעניין זה בין גרסאות חוסין כפי שנמסרו בהזדמנויות השונות ובשים לב להלכה הפסוקה לפיה במקרה כגון זה יש להעדיף, ככלל, את הגרסה הראשונית / הספונטאנית כפי שנמסרה מפי הנחקר בטרם נדחתה תביעת המבוטח ובטרם ננקט ההליך המשפטי, מה גם באין הסבר לשינוי בגרסאות, הננו קובעים כי לא הוכח בפנינו כי הוצאות הנסיעה הוחזרו ע"י החברה לשלושה וכי ההוצאות מומנו אפוא על ידם, מכיסם הפרטי. 14. עפ"י עדות התובע בביה"ד, מטרת הנסיעה היתה רכישה ו/או התעניינות ברכישה של כלים כבדים לחברת סלימאן וכמו כן בדיקת אפשרות לרכישה וייבוא של כלי כבד מסוג "באגר" לחברת נסראלדין. דא עקא שעדות זאת אינה מתיישבת אף היא עם הגרסאות הקודמות כפי שנמסרו ע"י התובע ומטעמו. כך, למשל, בטופס התביעה למל"ל הצהיר התובע, כי תאונת העבודה הנטענת מיום 16.10.03 ארעה לו במסגרת עבודתו בחברת נסראלדין (בלבד). גם עפ"י טופס בל/250, ייחס התובע את הפגיעה לעבודתו בחברת נסראלדין וכך גם רשום בתעודה הרפואית הראשונה לנפגע עבודה מיום 20.11.03. מנגד, במכתבים ששלח ב"כ התובע למל"ל הבהיר בשם התובע, כי התאונה אירעה במסגרת עבודתו של התובע בחברת סלימאן וכך נטען גם בכתב התביעה בהליך זה. 15. באשר לבדיקות שערכו השלושה בארץ, בטרם הנסיעה, "לבחינת האפשרות לרכישת כלים וייבואם", מידת הכדאיות שבדבר וכל הכרוך ברכישה/יבוא מחו"ל, העיד חוסין כי הוא זה שאמון היה על עריכת הבירורים בנוגע לעלויות כלים כבדים בחו"ל, בעוד שהתובע בירר הצעות מחיר בארץ, שכן היה אחראי על "הצד המקצועי". לעניין הבירור שערך בפועל העיד חוסין דלקמן: "עוד לפני הטיסה חיפשתי באינטרנט מקומות וחברות שבהן יש ציוד כבד למכירה ומצאתי כמה באזור מילאנו וגם כמה בפראג ובגרמניה ושבדיה ששם ניתן לקנות משאיות וולוו...". בתצהירו העיד: "הנסיעה לחו"ל תוכננה ונקבעו פגישות עם סוכנים בחו"ל וכן עם מכירים של אבי ז"ל אשר היו אמורים לעזור לנו בעבודתנו, ואנוכי משכתי מידע על עסקים בחו"ל בתחום הכלים הכבדים, באמצעות האינטרנט." חרף עדותו דלעיל בדבר תכנון קפדני לכאורה של "נסיעת העסקים" , לא מסר העד פירוט כלשהו באשר ל"תכנון" אודותיו העיד בסתמיות כאמור, אף לא לפגישות שנקבעו לדבריו עם "סוכנים בחו"ל"; לא ננקבו מועדי פגישות מתוכננות, לא פורטו שמות הסוכנים עמם נקבעו הפגישות (ככל וכך) וכתובותיהם, אף לא צורפה התכתבות כלשהי עם מי מן הסוכנים הרלבנטיים, ככל שנעשתה בטרם צאת השלושה לחו"ל במסגרת ה"תכנית" ולא צורפו נתונים כלשהם באשר לתוכן הפגישות וסיכומן, על הממצאים שהעלו השלושה במסגרתן, ככל וכך. בחקירתו הנגדית העיד לעניין זה: "ש. אתה ביררת הצעות מחיר של בגרים בחו"ל. ת. כן. אם אני מתבקש להראות איפה זה בתצהירי או בנספחים לו אני משיב כי לא צרפתי, משום שביררתי באינטרנט. " מה שצורף על ידי זה בירורים באינטרנט או פגישות עם אנשים. " (כל ההדגשות- אינן במקור, ע.ק.). עיון בנספחים לתצהירו של חוסין מעלה, כי מדובר בנתונים אשר נידלו מן האינטרנט בשנת 2009 (בטרם ישיבת ההוכחות ובסמוך לה) והוא הדין לגבי התכתבויות עם סוכנים שתדפיסן צורף, אף הן כולן מ 2009. לא צורפו נתונים ו/או התכתבויות כלשהם מזמן אמת או בסמוך לו. באשר לבדיקות שערך התובע עצמו, מסר התובע בהודעתו לחוקר המל"ל כדלקמן: "אנחנו רצינו לקנות בגר משומש ופנינו לקטרפילר בקרית אתא ונתנו לנו הצעת מחיר של 80,000$ והם אמרו לנו שיהיה לנו זול יותר אם נקנה באירופה וב- 20,000$ פחות מהמחיר בארץ וגם נתנו לנו שמות של סוכנים בשוודיה..." גם לעניין זה לא הובאו תימוכין כלשהם, אף לא זומן עד מטעם הסוכנות בקריית אתא. הוא הדין לגבי הבירורים שנערכו לטענת התובע בחו"ל משהעיד אף הוא סתמית וכללית: "....... אנחנו בדקנו מחירים של כלים כבדים, המחירים לא היו מתאימים. זה כל מה שעשינו בעניין זה. לא עשינו מעבר לכך. כדי לבדוק מחירים של בגרים צריך לנסוע לחו"ל, אי אפשר לבדוק מהארץ? הרי יש סוכנויות לכלים בארץ. ת. אנחנו רצינו להיכנס למפעל וולוו בשבדיה ע"מ לקנות כלים משומשים שיש להם שם, שהם מחליפים לקליינטים שלהם. ש. לא יכולת לברר בארץ את המחירים האלה. יכולת לשלוח למשל פקס למפעל. ת. נסענו לכל מיני מדינות. אף מחיר לא היה שווה. ... ש. עשיתם סקר שווקים בארץ לגבי המחירים. ת. כן בטח. אנחנו התעניינו בקטר פילר שזה מוצר אמריקאי, כי זה כלי שהיה לי והכרתי אותו והייתי מבסוט ממנו. מכרתי אותו ורציתי לקנות חדש. ... אתה אומר שבדקתם כל מיני מחירים וכל מיני הצעות בכל מיני מקומות- לא צרפת לתצהיר וגם לתצהיר השותף שלך כל שצורף אלא קטעים מהאינטרנט מחודש 2/09- לא צרפת לתצהירך שום הצעת מחיר מכל המפעלים שהיית בהם לטענתך באירופה- למה? ת. הצעות מחיר שקיבלנו לא התאימו. היינו נפגשים עם הסוכנים. אין לי פה את הצעות המחיר. אם אני נשאל איפה הצעות המחיר אני אומר כי נפגשנו עם הסוכנים ודיברנו איתם." (ההדגשות- אינן במקור, ע.ק.). 16. תחנתם הראשונה של השלושה במסעם ברחבי אירופה הייתה איטליה, שם שהו 4 ימים : "אנחנו טסנו בתחילה למילנו באיטליה שם פגשנו את ד"ר מוואפק מועדי שהוא קרוב משפחה ועובד שם כרופא ולמחרת הנחיתה נסענו כבר ארבעתנו לראות ציוד כבד באזור…אנחנו ישנו בעיירה ליד בולוניה שם גר ד"ר מוואפק וכל יום נסענו וחזרנו." חוסין העיד אף הוא: "אנוכי, סלימאן, אבי המנוח וד"ר מופאק ביקרנו בבתי חרושת באיטליה והתעניינו ברכישת כלים כבדים ונשארנו שם מספר ימים והכל לצורכי עבודה בלבד". בחקירתו הנגדית העיד חוסיין לעניין ביקורם באיטליה כדלקמן: "אם אני נשאל לגבי שם המפעל אני אומר כי מדובר במפעל RPB. מדובר במפעל שיפוץ ציוד כבד. מפעל זה נמצא באיטליה, המקום עליו דיברתי שלא זכור לי איפה הוא. את הכתובת למפעל זה השגתי מן האינטרנט באיטליה, כלומר כשהייתי כבר באיטליה. אני חושב שביקרנו גם במפעל של קטר פילר, מפעל זה נמצא גם הוא ליד בולוניה. שם המפעל קטר פילר. בארץ לא ביקרנו במפעל של קטר פילר. את הכתובת של שני המפעלים הוצאתי מן האינטרנט. כתובת המפעל של קטר פילר הוצאתי מן האינטרנט כשהייתי עוד בארץ. " התובע העיד בחקירתו הנגדית באשר לשהותם של השלושה באיטליה : "אני לא זוכר את השמות אך נכנסנו במגרשים שמתעסקים בזה, קונים ומוכרים." (כל ההדגשות-אינן במקור, ע.ק). יצויין, כי חרף עדות התובע וחוסין גם יחד, כי ביקרו במפעלים ביחד עם דר' מואפק (ארבעתם בצוותא חדא), דווקא זה האחרון לא הוזמן למסירת עדות לתמיכה בגרסתם. סבורים אנו, כי הדברים מדברים בעד עצמם, נוכח דלות הראיות ובשים לב לטענת התובע, כי סובל הוא מאובדן זיכרון וכי אין לסמוך אפוא על עדותו, לגביה צויין בתצהירו במפורש כי נמסרה "מטעמי זהירות בלבד". קל וחומר כך בשים לב להצהרת ב"כ התובע, בישיבה מוקדמת (ר' עמ' 2 לפרוטוקול ישיבת 10.11.08), כי בכוונתו להזמין את דר' מואפק למתן עדות, דבר שלא בוצע כאמור, מטעמים השמורים עם התובע. יצויין, כי עפ"י הצהרת ב"כ התובע בישיבה הנ"ל, דר' מואפק "גם הוא במקור מכפר ירכא". 17. מאיטליה טסו השלושה לפראג, שם שהו 2 לילות. בהודעתו לחוקר המל"ל מסר חוסין את הדברים הבאים: "לאחר 4 ימים טסנו מבולוניה לפראג דרך גרמניה ושם פגשנו את איוואן ורק ישבנו וראינו רשימות כלים שהיו למכירה בכל מיני מקומות ומדינות באזור ודיברנו על מחירים…כמו כן משדה התעופה בפראג אסף אותנו דניאל בן כנעאן בן ירכא שגר שם כבר כמה שנים רבות ועוסק בסחר והשקעות והוא הפנה אותנו לקטרפילר בפראג ולמחרת לזכרוני נפגשנו עם איוון." חוסין לא מסר פרטים כלשהם באשר ל"איוואן" ועיסוקו ומה הרלבנטיות שלו ל"נסיעת העסקים" . איוואן ו/או דניאל בן כנעאן לא זומנו אף הם למתן עדות לתמיכה בגרסה. זאת ועוד בחקירתו הנגדית אישר חוסין, כי השלושה לא תיאמו כלל ביקורים במפעלים בצ'כיה, כך בניגוד לגרסתו הקודמת (ראה דלעיל), לפיה תוכננה הנסיעה ותואמו פגישות. עת ניתנה לו ההזדמנות ליתן פירוט והבהרות באשר למעשי השלושה בפראג, שוב לא מסוגל היה לתיתם משהעיד: "היינו במפעלים שונים בצ'כיה: מפעל של קטר פילר שאני לא זוכר איפה הוא נמצא, אין לי גם הצעת מחיר ממפעל זה. " התובע אף הוא לא ידע לפרט , בחקירתו הנגדית, באילו מפעלים ביקר לטענתו בצ'כיה, ועם מי נפגש; כל שהעיד, שוב - סתמית וכללית: "נפגשנו עם סוכן והוא הציע לנו כל מיני כלים והראה לנו תמונות של כלים." 18. מפראג המשיכו התובע והמנוח במסעם ברחבי אירופה ללא חוסין, אשר שב לארץ בשלב זה לקראת פתיחת שנה"ל. בתצהירו העיד התובע: "לאחר מכן נסעתי אנוכי והמנוח לגרמניה, שם פגשנו תושב גרמני בשם עודאי עודה שהיה מוכר לדיאן מקודם, וזאת במטרה שיעזור לנו במשימתנו הנ"ל". בחקירתו הנגדית, לא ידע למסור פרט כלשהו באשר למעשיהם בגרמניה, אף לא למקום בו שהו : "אחרי פראג הגענו לגרמניה. אני לא זוכר איך נסענו מפראג לגרמניה. אני יודע שעברנו ברכב בתוך ספינה. אני לא זוכר בדיוק איפה זה היה. אני לא זוכר באיזו עיר היינו בגרמניה. אם אני נשאל באילו מפעלים היינו בגרמניה אני משיב שאני לא זוכר בכלל שהייתי בגרמניה כתוצאה מהתאונה שקרתה לי" (ההדגשות- אינן במקור, ע.ק.). כאמור, בגרמניה פגשו התובע והמנוח את מר עודאי מעדי (להלן- "עודאי"). בהודעתו לחוקר המל"ל מסר חוסין את הדברים הבאים: "עודאי מתעסק בגרמניה בסחר מכוניות בעיקר והכיר טוב את אבא ז"ל והם תכננו לנסוע ביחד ולחפש מכוניות פרטיות שאבא חיפש ל- 2-3 לקוחות לידיעתי וגם לחפש ציוד כבד והכוונה הייתה לנסוע בגרמניה ושבדיה ושם לחפש מכוניות וציוד כבד. " 19. ביום 16.10.03, בסביבות השעה 6:30 בבוקר, בעת שהיו התובע, המנוח ועודאי בדרכם מגרמניה לשבדיה ברכבו הפרטי של זה האחרון, ארעה תאונת הדרכים המצערת, בעקבותיה נפטר המנוח ונפצע התובע. בכתב התביעה ציין התובע, כי התאונה ארעה אחרי נסיעה של מספר שעות באדמות שבדיה, בסמוך לעיר אורברו הנמצאת דרומית לשטוקהולם, כשמטרת הנסיעה הייתה לבקר בבית עסק של וולבו שנמצא דרומית לשטוקהולם. בתצהיר הוסיף, כי לאחר מכן התכנון שלו ושל המנוח היה להמשיך לשטוקהולם בכדי לפגוש את מר אבו אלח'יר, חבר של המנוח, המתגורר בקביעות בשטוקהולם מאז 1979 שם מנהל הוא מסעדה אשר בבעלותו (ר' גם חקירתו הנגדית של מר אבו אלח'יר). 20. מר אבו אלח'יר שהעיד בפנינו מסר בעדותו כי אף הוא לא ערך בדיקה כלשהי לגבי אפשרויות רכישת כלים, כי לא תיאם ביקור במפעל וכי לאמתו של דבר אין לו כל מושג בתחום: "לפני שהם היו אמורים להגיע לשטוקהולם אני לא בדקתי. אני עצמי לא קניתי קטר פילר בכלל. אין לי מה לעשות עם זה. אתה למשל לא יודע כאשר בודק באינטרנט, אם מדובר בדגם מתאים, אם המחיר כדאי וכו'. ת. נכון אני לא יודע. ש. ביום האירוע /התאונה מתי יצר איתך קשר מר מועדי. ת. הוא התקשר יום לפני בשעה 12:00 ואמר שהוא מגיע אליי. ש. אתה גם לא היית אמור להצטרף אליהם לבית החרושת בשוודיה? ת. לא. זה היה שהוא בא אלי לשטוקהולם ואז הוא יראה את המכוניות. ... אתה גם לא ערכת תיאום כלשהו עם בית החרושת בשוודיה. ת. לא. זה קל, צריך רק להתקשר ולתאם. הם אוהבים שיבואו זרים לראות את המפעל, יש מעין מרכז מבקרים וזה קל, צריך רק להתקשר. ידעת מה הן שעות הפתיחה והקבלה של המפעל בשוודיה. ת. לא." (כל ההדגשות- אינן במקור, ע.ק.). 21. בעקבות התאונה המצערת איבד, כאמור, מר דיאן מועדי ז"ל את חייו והתובע נפצע. התובע אושפז בבית חולים בשבדיה למשך כשבועיים. ביום 30.10.03 הועבר לארץ להמשך טיפול בבי"ח רמב"ם בחיפה ושוחרר לביתו כעבור יומיים, ביום 2.11.03. 22. להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי תביעה לתשלום קצבת תלויים שהגישה אלמנת המנוח מר דיאן מועדי ז"ל, שנהרג, כאמור, בתאונה מיום 16.10.03, למל"ל - נדחתה ע"י המל"ל וכי לא הוגש ערעור לביה"ד על החלטת הדחייה. 23. המחלוקת , כפי שהוגדרה עוד בדיון המוקדם, היא : האם בעת התאונה היה התובע בנסיעה עסקית , שאזי מדובר בתאונת עבודה כטענת התובע, או שמא מדובר בנסיעה פרטית שאיננה בגדר תאונת עבודה, כטענת המל"ל? הכרעה 24. נקדים ונאמר כבר עתה, כי לאחר ששמענו את עדויות הצדדים וטענותיהם, לאחר שעיינו במכלול ראיותיהם, כמו גם בסיכומיהם ובבחינת מכלול נסיבות העניין הגענו למסקנה, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי תאונת הדרכים המצערת מיום 16.10.03 היא בגדר "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק, כפי שיובהר להלן. 25. באשר לטענה כי התאונה אירעה במסגרת עבודתו של התובע בחברת נסראלדין כנטען בטופס התביעה למל"ל ו/או כי מטרת נסיעתו לחו"ל ביום 9.10.03 הייתה גם בדיקת אפשרות רכישה וייבוא של כלי מסוג באגר לחברת נסראלדין כנטען עובר לדיון בביה"ד: טענה זאת דינה להדחות מכל וכל נוכח עדותו של מר רידאן, אחיו של התובע, בעל מניות ומנהל בחברת נסראלדין, אשר הודה בחקירתו הנגדית, כי חברת נסראלדין לא שלחה את התובע לחו"ל ולא שילמה עבור נסיעתו. זאת ועוד. לא זו בלבד שהתובע ורידאן אחיו לא השכילו להמציא החלטה כלשהי של חברת נסראלדין בדבר רכישת באגר בחו"ל או החלטה המסמיכה את התובע, מטעם החברה, "לבדוק אפשרויות" של רכישה כזו, אלא שרידאן אף עמד בחקירתו הנגדית על כך, כי כל עסקת רכש בה הייתה החברה מעורבת הצריכה את מעורבותם של שלושת האחים בעלי המניות בחברה, כך שממילא לא היה בסמכותו של התובע לרכוש עבור חב' נסראלדין כלי כלשהו בעת שהותו בחו"ל. הגם שדי בכך לדחיית הטענה נוסיף ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי מקובלת עלינו טענת המל"ל לפיה העובדה כי לא הוצג תלוש שכר מאת חברת נסראלדין לתובע לחודש 10/03 והתובע עצמו לא זכר אם קיבל תלוש למועד הרלבנטי, מעוררת ספק נכבד ביחס לטענת התובע לפיה יצא לחו"ל ב 9.10.03 על מנת לבדוק, בין היתר, אפשרות לרכישת באגר וייבואו לחברה הנ"ל. לעניין זה נוסיף, כי לא נעלמה מאתנו טענת ב"כ התובע כי התלוש הומצא למל"ל, אולם הטענה הוכחשה מכל וכל ע"י ב"כ המל"ל ומכל מקום, התובע לא טרח אף להמציא עותק של התלוש הגם שהדבר בשליטתו כבעל מניות בחברה. 26. באשר לעבודתו של התובע בחברת סלימאן - הגם ששוכנענו כאמור, כי במועד הרלבנטי היה התובע עובד החברה, אין אנו מאמינים לגרסת התובע לפיה יצא לחו"ל מטעם חברת סלימאן, במטרה לרכוש ו/או להתעניין ברכישה של כלי כבדים עבור החברה, כפי שיפורט להלן. א. הנסיעה מומנה מכיסם הפרטי של התובע, חוסין והמנוח. הטענה הכבושה בדבר החזר ההוצאות, שהועלתה לראשונה בביה"ד מפי חוסין, לא הוכחה ואין היא מקובלת עלינו כמובהר לעיל. למותר לציין, כי נסיעה עסקית, במסגרת העבודה ומטעם המעסיק, אינה מתאפיינת במימונה ע"י העובד באופן פרטי. ב. לחברה לא היה רישיון/היתר לייבא כלים לארץ . ג. הגם שחוסין העיד במפורש, כי מדובר בנסיעת עסקים מתוכננת וכי נקבעו פגישות עם סוכנים - לא הובאו הוכחות לתכנון כלשהו, אף לא לפגישות עם סוכנים, גם לא לאיזה שהוא לוח זמנים מתוכנן, מה גם בשים לב לכך כי התובע וחברו המנוח רכשו כרטיס הלוך בלבד. חוסין בלבד רכש כרטיס חזרה למועד נקוב מראש, אך זאת - על מנת לשוב ללימודיו , מסיבה שאינה קשורה בעסק. ד. עדויות התובע וחוסין באשר לפעילותם העסקית בחו"ל היתה כללית וסתמית ביותר, השניים לא ידעו לפרט אילו פגישות ניהלו, היכן, עם מי, מועדי הפגישות, תוכנן וממצאיהן , כל אלה חרף ה"תכנון" לו טען חוסין . אף לא צורפו על ידם תימוכין כלשהם מזמן אמת. ההתכתבויות והפרסומים מן האינטרנט אשר צורפו, הופקו שנים לאחר המועדים הרלבנטיים, בשנת 2009 , מסתמא - לקראת הדיון המשפטי ולצרכיו ואין בהם כדי להעיד מאומה בהתייחס לפעילות העסקית הנטענת מזמן אמת. ה. אף לא הוזמנו עדים רלבנטיים . ודוק, לא נעלמה מאתנו טענת ב"כ התובע כי נבצר ממר מואפק להגיע לארץ למתן עדות משהועסק במועד הרלבנטי בעיראק - מדינה עויינת, אולם דווקא בשל כך ובשים לב לטענת התובע כי אבד זכרונו ואין לסמוך עליו, משנותרה בפנינו למעשה עדותו של חוסין בלבד, עדות דלה ביותר לכשעצמה, מצופה היה כי יוזמן למתן עדות דר' מואפק, אשר עפ"י גרסת חוסין (כמו גם הצהרת ב"כ התובע בפני ביה"ד, בישיבה מוקדמת) התלווה לשלושה בכל ימי שהותם באיטליה לביקוריהם במפעלים שונים. עד זה בוודאי רלבנטי וייתכן שהיה בעדותו כדי לתמוך בעדויות התובע וחוסין בדברים ביקורים שערכו לטענתם, ארבעתם בצוותא חדא, במפעלים שונים באיטליה, לגביהם לא ידעו למסור פרטים כלשהם. במצב דברים זה אי זימונו יש בו כדי לדבר בעד עצמו. הוא הדין לגבי ה"סוכן" מפראג, מר איוואן (ננקב שמו הפרטי בלבד), שלמעט אמירה סתמית כי מדובר ב"סוכן" לא הובהר עיסוקו וסוכן של מי הוא (ככל וכך), ואף בעדותו היה אפוא כדי לשפוך אור על הנסיבות העובדתיות. ו. מנגד בחר התובע להזמין את מר אלח'יר למתן עדות, אלא שעדותו של זה האחרון לא היה בה כדי להוסיף מאומה, משאירעה התאונה בטרם הגיעו התובע והמנוח לשטוקהולם, בטרם נפגשו עמו ונוכח עדותו כי הוא עצמו לא קבע להם פגישה עסקית או ביקור במפעל כלשהו . לא זו אף זו. נתגלתה סתירה בין עדותו של עד זה (עד התובע!) לבין גרסת התובע, משטען התובע כי התאונה אירעה עת היה בדרכו עם המנוח לביקור במפעל בדרך לשטוקהולם ודרומית לה ואילו העד העיד, כי בכל מקרה השניים אמורים היה תחילה להגיע אליו לשטוקהולם, כך עפ"י מידע טלפוני שקיבל מאת המנוח . בשים לב למכלול הנסיבות הללו התרשמנו, כי אף אם התאונה אירעה, מבחינת המיקום הגיאוגרפי, בדרך המובילה (בין היתר) לעיר דרומית לשטוקהולם בה נמצא לטענתם מפעל וולוו, טענה שיצויין כי לא הובאו לה תימוכין לכשעצמה, הרי השניים (ביחד עם החבר מגרמניה) היו בדרכם לשטוקהולם, לחברם המסעדן, לצרכי ביקור אצל זה האחרון. ז. אף באשר לממצאי פעילותם "העסקית" בחו"ל (כך, עפ"י הטענה) לא נמסר פירוט כלשהו, משכל שהעיד התובע כי נסע "לכל מיני מדינות" וכי "אף מחיר לא היה שווה". "שווה " למה ? בהינתן, כי לא הובאו נתונים בדבר בדיקה אמיתית,רצינית ומעמיקה של נתונים ומחירים שנערכה על ידם בארץ, אם בכלל, בטרם נסיעתם, כמצופה מבעלי חברה ומנהליה היוצאים ל"נסיעה עסקית". בשים לב לטענת התובע, כי אין לסמוך על זכרונו נשאל חוסין לעניין זה ואולם הוא העיד במפורש, כי כלל לא ערך בדיקה של מחירים בארץ , בטרם הנסיעה, שכן היה זה תפקידו של התובע. ניתן היה לצפות, כי לעניין זה לפחות תובא עדות אובייקטיבית של צד ג' ולו של סוכנות קטר פילר בארץ אצלה ביקר התובע לטענתו. כאמור, אף לא הובאו נתונים בדבר המחירים בחו"ל, כפי שהוצגו בפניהם בזמן אמת (ככל וכך), לא הוצגה בפנינו ולו הצעת מחיר אחת שהתקבלה בעת ביקורם הנטען במפעלים בחו"ל (את פרטיהם לא זכרו) ואשר היה בה כדי להעיד על כך, כי המחירים "לא היו מתאימים". ח. למעשה , למעט העובדה כי בכל עיר בה ביקרו ו/או תיכננו לבקר באירופה , בגרמניה, איטליה, צ'כיה, שבדיה, פגשו ו/או תכננו להיפגש עם חבר, בן כפר, מכר ו/או קרוב , לא מצאנו סיבה כלשהי לביקוריו של התובע דווקא בערים הללו, אף לא סיבה "עסקית", לאור כל המובהר לעיל. להזכיר, באיטליה פגשו את קרוב משפחתם של המנוח וחוסין ובן כפרם של השלושה, דר' מואפק, רופא במקצועו; בפראג פגשו בן כפרם לשעבר שעיסוקו "סחר והשקעות"; בגרמניה פגשו חבר של המנוח שעיסוקו סחר במכוניות פרטיות; ובשטוקהולם אמורים היו לפגוש מכר שהוא מסעדן. אין כל קשר בין מי מן הנ"ל לעסקם של התובע וחוסין ו/או למטרה לשמה נסעו, לטענתם, למעט הקשר החברי / משפחתי. ובאשר לפגישות/לביקורים "העסקיים" לא ניתן פירוט ולא הובאו תימוכין כלשהם - בכלל ומזמן אמת , בפרט. ט. לסיכום, על יסוד כל האמור לעיל במצטבר, הגענו למסקנה כי לא הוכח כי מטרת נסיעתו של התובע לחו"ל - ככלל ובבוקר יום 16.10.03 בפרט, היתה מטרה עסקית, לצורך "בדיקת אפשרויות לרכישה ויבוא של כלים כבדים" לחברת סלימאן, לא כל שכן לחברת נסאראלדין . עפ"י התרשמותנו מדובר היה בנסיעה של התובע לחו"ל ביחד עם חברו המנוח ובנו של המנוח, חוסין, שיש לראותה בגדר נסיעה פרטית, טיול/חופשה גרידא. י. בטרם סיום נוסיף ולו בבחינת למעלה מן הדרוש, בהתייחס להפניית ב"כ התובע בסיכומיו לפסיקה הדנה בנסיעה "דו תכליתית", היינו כזו המשלבת בתוכה מטרה פרטית ועסקית וטענתו, כי די בכך שהמטרה העסקית היתה מטרה מקבילה ולא עיקרית, לצורך הכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה. אין בידנו לקבל את הטענה נוכח קביעתנו כמובהר לעיל, כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי עמדה מטרה עסקית כלשהי מאחורי נסיעתו לחו"ל, ממילא - אף לא כמטרה מקבילה למטרה פרטית. לעניין זה נוסיף ונפנה לעדות חוסין בהודעתו בפני חוקר המל"ל, כי השלושה היו עסוקים כל היום בצד "העסקי", וכי רק עם תום יום "העסיקם", בערב, יצאו "לאכול ולשטוף את העיניים" (כך בלשונו, ראה סיפא עמ' 4 להודעתו נ/4), כך לגבי חלקו של המסע לו היה שותף (באיטליה ובצ'כיה). משכך, הפסיקה אליה הופנינו לא חלה על נסיבות המקרה דנן. לא זו אף זו. התובע עצמו אף הוא לא טען כלל לנסיעה "דו תכליתית". מלכתחילה ולאורך כל הדרך טען, כי מדובר בנסיעה עסקית טהורה שכל מטרתה היתה לבחון אפשרויות לרכישת כלים כבדים בחו"ל וייבואם וכי זה היה כל עיסוקם של החברים למסע, במהלכו. 26. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר, התביעה נדחית. כמקובל בתביעות שהן בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות. 27. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד. תאונת דרכיםהכרה בתאונת עבודהתאונת עבודה