דיווח כוזב בדבר שעות העבודה אשר ביצע העובד, מהווה הפרת משמעת חמורה, המצדיקה שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים (ראו: דב"ע נה/3-233 אורינט קולור בע"מ - אנה ברין לא פורסם; דב"ע נד/3-196 חיים חי (עייש) - עזבון ישראל דיין, לא פורסם). עם זאת ההלכה הפסוקה מטילה על המעביד את הנטל להוכיח כי העובד גנב או מעל (ראו: דב"ע נה/3-60 אנואר חמיד - יעקב הלמן, לא פורסם, מיום 5.7.95; ע"ע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, לא פורסם, מיום 25.4.06)). כך נקבע ע"י בית הדין הארצי לעבודה בעניין מרכולית כוכב בע"מ לעיל, בשאלת מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי בהליך אזרחי- "מכאן, הגישה הרצויה החוזרת בפסיקה בעולם והתקבלה בארץ, היא גישה גמישה הבוחנת כל עניין לגופו וקובעת את מידת ההוכחה הדרושה על פי האינטרסים המוגנים. בענייננו, מדובר בטענת עבירה פלילית במשפט אזרחי, ביחסי עבודה. מחד, יחסי עבודה הם יחסים מתמשכים הדורשים מידת אמון גדולה בהרבה ותום לב גדול מזה שבין צדדים לחוזה בדרך כלל... מעילה באמונו של מעביד, ובודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר. הם פוגעים באישיות יחסי העבודה. מנגד עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. הנטל על המעביד להוכיח זאת. אין משמעות לכך שכל שהעובד עשה הוא לומר - "לא נכון... לא גנבתי". לא עליו מוטל הנטל להוכיח שהדבר לא נעשה. על מידת ההוכחה המוטלת על המעביד להיות מוגברת. הנה כי כן כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות". מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא דיווח כוזב של שעות עבודה: 1. בפנינו תביעתו של התובע לקבלת תשלומים שונים מאת חברת רשת ביטחון בע"מ (להלן- הנתבעת) בגין תקופת עבודתו וסיומה. 2. בין התובע לנתבעת שררו יחסי עבודה החל מיום 1.6.09 ועד לחודש 9/11. הצדדים חלוקים בשאלת מועד סיום יחסי העבודה. האם כטענת התובע הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים ביום 8.9.11 או שמא כטענת הנתבעת ביום 7.9.11. העדים- 3. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. מטעם הנתבעת העיד מר דורון חי להלן - דורון). תביעת התובע לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת- 4. לטענת התובע בתקופת עבודתו בנתבעת הוצב כשומר בעבודות תשתיות מטעם עירית תל אביב ברחובות תל אביב. לטענתו לא עבד כסדרן בחניונים, למעט החודש הראשון לעבודתו והיום האחרון לעבודתו ביום 8.9.11 , עת עבד בחניון ברח' הצפירה. עוד טען כי מעולם לא עבד בחניון ברח' פנקס אלא עבד כשומר בפרויקט לשיפוץ כבישים מטעם עירית ת"א - אחוזת חוף , בחודשים 12.10 - 4.11. לטענת הנתבעת התובע עבד בכל תקופת עבודתו כסדרן במספר חניונים באחוזת חוף. בעדותו העיד עד הנתבעת כי התובע עבד גם באתרים וגם בחניון וכי בתצהיר נפלה טעות סופר (עמ' 10 לפר' שורות 6-9). 5. התובע מבסס זכאותו לתשלום פיצוי פיטורים על התנהלות הנתבעת אשר במשך למעלה מחודש התעלמה מבקשותיו לשבצו לעבודה. לטענתו פנה מספר פעמים לדורון אשר הבטיח כי ימצא מקום עבודה עבורו וביקש כי ימתין. עם זאת התובע לא הוצב לעבודה בנתבעת ולמעשה פוטר מבלי שניתן מכתב פיטורים. במשך כל תקופת העסקתו בנתבעת התובע לא זייף את שעות העבודה בכרטיס העבודה, שעות העבודה בכרטיס תואמות את השעות אשר נקבעו ע"י דורון והתובע נכח בכל שעות העבודה כפי שמצוין בכרטיס. כן נטען כי לא נערך שימוע טרם הפיטורים וככל שהיה נערך שימוע טרם שהופסקה הצבתו במשמרות , יכול היה לטעון כנגד ההאשמה המופרכת אשר גרמה לפיטוריו ( 14-20 לתצהיר התובע). 6. מנגד טענה הנתבעת כי התובע הוזהר כי עליו לעבוד בהתאם להוראות, ולהחתים כרטיס בהתאם לשעות העבודה בפועל. התובע נתפס יחד עם עובד נוסף בזיוף שעות עבודה בכרטיס העבודה. לתובע ולעובד הנוסף נערך שימוע במהלכו הודה העובד הנוסף כי זייפו שעות עבודה ואף הוסיף כי התובע הוא אשר הוביל את המהלך. בעקבות הפרת משמעת חמורה זו הופסקה עבודתם שני העובדים. לתובע ניתן מכתב פיטורים מסודר בו פורטה בצורה ברורה סיבת הפסקת העבודה. לטענת הנתבעת, התובע גרם נזק תדמיתי קשה לנתבעת אשר תחום עיסוקה בענף השמירה ואיכות עובדיה הינו חלק מהשירות אשר מעניקה הוא ללקוחותיה. 7. נוכח טענות הצדדים עלינו לבחון האם כטענת הנתבעת התובע זייף את מספר שעות העבודה בדוחות הנוכחות. ככל שהתשובה לשאלה חיובית, יש לבחון האם יש בכך כדי לשלול מהתובע מתן ימי הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. 8. לטענת התובע דורון קבע את שעות העבודה בפרויקט והפנה את התובע לאתרי העבודה . משהנתבעת לא הציבה שעון נוכחות במקום העבודה והעבודה בוצעה מחוץ למשרדיה נדרש התובע לערוך רישום של שעות העבודה בכרטיס העבודה ולהעבירם לנתבעת מידי חודש בחודשו לקבלת השכר. כמו כן נתבקש להחתים על כרטיס העבודה מי מהאנשים שעבדו בפרויקט, לשם הוכחה כי אכן שהה במקום העבודה כמצוין בכרטיס העבודה. לעיתים לא היה גורם המוסמך לחתום על הכרטיס לפיכך, הוגשו כרטיסי העבודה ללא חתימת צד ג' על כרטיס הנוכחות (סעיפים 10-13 לתצהיר התובע). התובע צירף דוחות בהם פורטו שעות עבודה הנושאים חתימות מנהלי פרויקט ולעיתים שם פרויקט, וכן דוחות שעות ללא כל חתימה מטעם מנהל הפרויקט. 9. לטענת הנתבעת התובע פוטר לאלתר ביום 7.9.11 בעקבות מעילה, זיוף מסמכים וגניבה מהנתבעת. התובע היה מחויב להחתים את מנהלי הפרויקט באופן יומי לצורך פיקוח על שעות עבודתו, מנהלי הפרויקטים היו נציגי חברות חיצוניות הנמצאים כל יום באתר. בחלק מהמקרים התובע לא החתים את כרטיסי העבודה ובחלק מהמקרים זייף את חתימת האחראים ובכך למעשה הגדיל את שכרו. בנסיבות אלה קמה לנתבעת הזכות להפסיק באופן מידי את עבודתו לאחר שזייף את חתימת הממונים עליו ומספר שעות עבודתו. פעולות אלה מובילות לשלילת פיצויי פיטורים וימי הודעה מוקדמת. (סעיפים 29-34; 37-40 לתצהיר דורון). 10. אין חולק כי דיווח כוזב בדבר שעות העבודה אשר ביצע העובד, מהווה הפרת משמעת חמורה, המצדיקה שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים (ראו: דב"ע נה/3-233 אורינט קולור בע"מ - אנה ברין לא פורסם; דב"ע נד/3-196 חיים חי (עייש) - עזבון ישראל דיין, לא פורסם). עם זאת ההלכה הפסוקה מטילה על המעביד את הנטל להוכיח כי העובד גנב או מעל (ראו: דב"ע נה/3-60 אנואר חמיד - יעקב הלמן, לא פורסם, מיום 5.7.95; ע"ע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, לא פורסם, מיום 25.4.06)). כך נקבע ע"י בית הדין הארצי לעבודה בעניין מרכולית כוכב בע"מ לעיל, בשאלת מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי בהליך אזרחי- "מכאן, הגישה הרצויה החוזרת בפסיקה בעולם והתקבלה בארץ, היא גישה גמישה הבוחנת כל עניין לגופו וקובעת את מידת ההוכחה הדרושה על פי האינטרסים המוגנים. בענייננו, מדובר בטענת עבירה פלילית במשפט אזרחי, ביחסי עבודה. מחד, יחסי עבודה הם יחסים מתמשכים הדורשים מידת אמון גדולה בהרבה ותום לב גדול מזה שבין צדדים לחוזה בדרך כלל... מעילה באמונו של מעביד, ובודאי גניבה ממעביד, הם חמורים ביותר. הם פוגעים באישיות יחסי העבודה. מנגד עומדת העובדה, כי מדובר בפגיעה בזכויות מוקנות של עובד בגין האשמה שעבר עבירה פלילית ומעל באמונו של מעבידו. הנטל על המעביד להוכיח זאת. אין משמעות לכך שכל שהעובד עשה הוא לומר - "לא נכון... לא גנבתי". לא עליו מוטל הנטל להוכיח שהדבר לא נעשה. על מידת ההוכחה המוטלת על המעביד להיות מוגברת. הנה כי כן כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברות". 11. ראוי להקדים ולהבהיר כי לאחר שבחנו את הראיות אשר בפנינו סבורים אנו כי דין טענות הנתבעת להידחות שעה שהמעשים המיוחסים לתובע הכוללים טענות זיוף וגניבה ממעביד, לא הוכחו במידה הנדרשת. ונפרט - 12. לטענת הנתבעת הוכח מעל לכל ספק כי התובע זייף את חתימות מנהלי הפרויקט ובנוסף עדותו רצופה טענות עמומות וסותרות בעניין זה. נזכיר כי הנטל בעניין זה מוטל על הנתבעת הנדרשת לנטל מוגבר, אשר הנתבעת אינה יכולה להרימו באמצעות טענות דוגמת "סתירות ועמימות" בעדות התובע, שעה שהתובע הציג דוחות בכתב, הנחזים להיות מזמן אמת, הכוללים חתימות. עדות התובע כי אינו זוכר מי חתם לו בכל יום כדבריו "היו שם המון מנהלי עבודה שכל פעם היו מתחלפים", (עמ' 4 לפר' שורות 25-27; עמ' 6 לפר' שורות 7-8) נמצאה מהימנה ועקבית. כן לא מצאנו כל פסול בעובדה כי התובע לא זכר את שמות כל מנהלי העבודה באתרים השונים. כאמור אין די בטענה כי מדובר בעדות עמומה להוכחת טענות הנתבעת בעניין זה. 13. לצורך הוכחת הטענה כי מדובר בדוחות מזויפים, היה על הנתבעת להביא לעדות את אותם אנשים אשר חתימתם מתנוססת על הדוחות על מנת שיאשרו טענתה. כמו כן היה על הנתבעת לזמן לעדות את ה"עובד השני" אשר לטענתה הודה כי הוא והתובע זייפו את רישום שעות העבודה בדוחות . אין די בהצגת מסמך הנחזה להיות שימוע שנערך לאותו עובד, לרבות הרישום בתחתית הדוח ממנו עולה כי לכאורה אשר העובד כי לא עבד בשעות הנזכרות , מבלי שעדותו תשמע ותינתן לתובע האפשרות לחקרו בעניין זה. הלכה פסוקה וידועה הוא כי: "... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחים והן במשפטים פליליים וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה". ע"א 548/78 - נועה שרון ואח' נ' יוסף לוי . פ"ד לה(1), 736 ,עמ' 762-763. הדברים יפים בהתאמה לענייננו. משהנתבעת עליה מוטל נטל ההוכחה נמנעה מלהביא ראיה לרבות עדות אותם מנהלים אשר לטענתה חתימתם זויפה או עדות העובד הנוסף אשר לטענתה הודה כי זייף שעות ונגרר בעניין זה אחר התובע (ראו נספח 2 לתצהיר דורון), אין לנו אלא להסיק כי ככל שהייתה מובאת הראיה הייתה פועלת כנגד הנתבעת. 14. לא נעלמה מעינינו העובדה כי בפתח הדיון טען ב"כ הנתבעת כי "מנהל הפרויקט לא יעיד כיון שהוא נמצא בבי"ח . לכן אנו נמשוך את תצהירו" (עמ' 2 לפר' שורה 12). עם זאת ככל שהנתבעת סבורה הייתה כי עדותו חיונית על מנת להוכיח טענת זיוף היה עליה לפעול כדי להביאו לעדות ולחילופין לזמן מנהל פרויקט אחר. מר דורון העיד בעניין זה כדלקמן: "אני לא טוען שהתובע לא היה באתר בשעות הללו. אני טוען את מה שאמרו מנהלי העבודה באתר. לשאלה למה לא זימנתי את מנהלי האתר לעשות- אני משיב כי אותו מנהל נמצא למעלה מחודש וחצי בבעיה רפואית... אם צריך נביאו בפעם אחרת לעדות...מנהלי העבודה הם אנשי הקשר שלי...אני יכול לומר באופן אישי, שמנהלי העבודה דיברו איתי אישית " (עמ' 14 לפר' שורות 5-8; 13-14; 17, 21). 15. זאת ועוד, לטענת דורון התובע נתפס מזייף שעות עבודה מספר פעמים והוזהר כי עליו לחדול ממעשיו(עמ' 11 לפר' שורות 8-9). עם זאת כאשר נשאל האם נשלח לתובע מכתב המתריע בפניו על מעשיו, השיב כי אין מכתב (עמ' 13 לפר' שורות 6-8). כמו כן כאשר נשאל האם הוא יכול להציג מסמך בו קבלן אינו מאשר את שעות העבודה השיב כי אין לו כעת מסמך כזה (עמ' 14 לפר' שורה 28). נוכח כל האמור ובנסיבות דנן יש ליתן משקל מתאים לכך שהנתבעת לא הביאה איש מטעמה או מסמך כלשהו, כדי לתמוך טענותיה בדבר זיוף הדוחות. 16. אשר לטענת הנתבעת כי סעיף 33 לחוק בתי הדין לעבודה קובע מפורשות כי בית הדין אינו כפוף לדיני הראיות - הגם שלא אחת נפסק כי בבית הדין לעבודה אין מקום ל"משחק פורמלי" בסוגית דיני הראיות (ראו: דב"ע לו/0-1 המל"ל - קרול שוורץ, פד"ע א 14, 16). ההלכה מקדמת דנא הינה כי "בתי הדין לעבודה קשורים וקשורים בעקרונות הצדק לעניין ראיות בהליך שיפוטי" (ראו: דב"ע לא/0-8 פרלה נגד - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב 93, 98). לא ראינו לשנות מנטל ההוכחה בנסיבות מקרה זה בו מועלית טענה חמורה כנגד התובע , ללא כל ראשית ראיה ולו לכאורה להוכחת הטענה. 17. נוכח כל האמור לעיל ומשלא הוכחה גניבה ממעביד או מעילה בכלל, ובפרט במידה הנדרשת כאמור, באנו לכלל מסקנה כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. 18. להשלמת התמונה בסוגיה זו יוער כי הצדדים חלוקים בשאלה האם הנתבעת ערכה לתובע שימוע אם לאו. בעוד התובע טוען כי לא נערך שימוע (עדות הת' עמ' 3 לפר שורה 11) טוענת הנתבעת כי לתובע נערך שימוע כדין ואף צורף מסמך (בכתב יד) מיום 21.9.11 הנחזה להיות שימוע (ראו עדות דורון עמ' 12 לפר'). 19. ממכלול הראיות שהוצגו עולה כי הנתבעת לא ערכה לתובע שימוע כדין ונבהיר. התובע פוטר ולאחר פיטוריו נערכה שיחה אשר הוגדרה ע"י הנתבעת כשימוע (ראו עדות דורון עמ' 12 לפר', ראו גם נספח 2 לתצהיר דורון). כמו כן התובע לא זומן לשימוע בהתאם להוראות הדין . עם זאת איננו נדרשים לדון ולהכריע בשאלה זו משלא נתבע סעד בגין אי עריכת שימוע. יצוין אם כי מעבר לדרוש, כי התובע לא חתם על מכתב השימוע אשר צורף לתצהיר הנתבעת ומכל מקום אין כל תוקף לשימוע אשר נערך כשבועיים לאחר פיטורי העובד, כעולה מגרסת הנתבעת עצמה. חישוב פיצויי פיטורים- 20. הצדדים העמידו את שכרו השעתי של התובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים על סך של 22.59 ₪ לשעה. לטענת הנתבעת היקף המשרה של התובע בתקופת עבודתו עמד על 74% משרה ואילו לטענת התובע עבד במשרה מלאה. הנתבעת צירפה לתצהירה טבלה אולם לא ברור מנין נלקחו נתוני השעות מהן הסיקה כי היקף המשרה עמד על 74%. מכל מקום נחזור ונדגיש כי טענת הנתבעת בדבר זיוף השעות לא הוכחה. יצוין כי תקופת ההעסקה הינה לאחר תיקון 24 לחוק הגנת השכר התשי"ח- 1958, (בתוקף מחודש 2/2009) על כן הנטל בעניין זה מוטל על הנתבעת. 21. לטענת התובע זכאי הוא לתשלום פיצוי פיטורים בסך של 9,559 ₪ ואילו לטענת הנתבעת ככל שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים (טענה המוכחשת לאור טענת הזיוף) עומדים פיצוי הפיטורים על סך של 5,773.16 (ראו נספח נ/1 לסיכומים). 22. בשים לב לתקופת עבודת התובע במשך 27 חודשים, לא הוברר כיצד ביצעה הנתבעת תחשיביה כמו כן , לא הוכח כי אכן הופרש או שולם לתובע סכום כלשהו על חשבון פיצויי פיטורים. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע סך של 9,454 ₪ בגין פיצויי פיטורים (27/12*22.59.*186 = 9,454 ₪). אשר לתביעה להלנת פיצויי פיטורים, נוכח המחלוקות אשר נתגלעו בין הצדדים לעניין זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים, אין מקום להטלת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. הודעה מוקדמת - 23. לטענת התובע מאחר והיה עובד בשכר זכאי הוא להודעה מוקדמת בהתאם לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים והתפטרות, התשס"א - 2001 (להלן- החוק) בסך של 3,253 ₪. הנתבעת לא הציגה חישוב נגדי בהתייחס לרכיב זה. 24. סעיף 4 לחוק קובע בין היתר כי עובד בשכר זכאי להודעה מוקדמת לפיטורים, כמפורט להלן: "(3) במהלך שנת עבודתו השלישית- של 21 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודש עבודה בשנה האמורה". מכאן שהתובע זכאי בגין תקופת עבודתו ל-22 ימי הודעה מוקדמת. עם זאת משהתובע עתר לקבלת 16 ימי הודעה מוקדמת , כך ראינו לפסוק. הנתבעת תשלם לתובע סכום של 3,253 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת. התביעה להפרשי שעות ושעות נוספות - 25. לטענת התובע מדי חודש בחודשו עבד בשעות נוספות רבות כמו גם שעות רגילות בגינן לא קיבל תשלום. התובע צירף לתצהירו תחשיב הכולל את יתרת השעות אשר לא שולמו. מנגד טענה הנתבעת כי התובע קיבל תשלום מלא עבור כל שעות עבודתו, כמפורט בתלושי השכר . עוד נטען כי החתימה על דיווח שעות עבודת התובע מזויפת, על כן התובע אינו זכאי לתשלום כלשהו והנתבעת זכאית לקזז מכל סכום שיפסק את הסכומים הנזכרים בתלושי השכר. 26. בפתח הדיון נציין כי על פי הוראת תיקון 24 לחוק הגנת השכר , התשי"ח-1958 (בתוקף מחודש 2/2009 ) החובות הרישומיות עברו על כתפי המעסיק. אמנם גם לאחר כניסתו של התיקון לתוקף נטל ההוכחה הראשוני כי התובע עבד בהיקף הנטען, מוטל על כתפיו. התובע במקרה דנן כמפורט בהרחבה לעיל, פעל כן בעוד הנתבעת כשלה בהוכחת טענתה כי הדוחות והחתימות זויפו. שני הצדדים הציגו ברכיב זה תחשיבים מטעמם. 27. לאור קביעתנו לעיל , על פיה הנתבעת לא הוכיחה כי התובע זייף את הדוחות או הציג חתימות שלא כדין בעטים יש להפחית את השעות הנעדרות חתימה, יש לדחות את טענת הנתבעת כי יש להפחית מהדוחות שעות עם חתימה מזויפת או ללא חתימה. נבהיר כי חלק מהשעות הנוספות כמו גם השעות הרגילות שולמו באותם ימים בהם נזכר רק שם פרויקט, דבר המהווה ראיה כי בזמן אמת הסתפקה הנתבעת בציון שם הפרויקט (ראו למשל תלוש חודש 1/10 ודוח הנוכחות לאותו החודש בו צוין "בנצבי" ולא שם מנהל הפרויקט; כך גם בחודש 4/10 ). כמו כן לא הוצגה ראיה כלשהי ממנה עולה כי במהלך תקופת העבודה נדרש התובע להחתים את מנהל הפרויקט בשמו ולא ניתן היה להסתפק בשם האתר. 28. זאת ועוד. לא ראינו לקבוע כי מקום בו נעדרת חתימה יומית התובע אינו זכאי לתשלום. עיון בדוחות מלמד כי במקרים לא מעטים לא קיימת חתימה על גבי הדוחות ולמרות זאת שולם לתובע שכר (גם אם באופן חלקי- ראו חודש 9/11 למרות שאין חתימות , שולמו לתובע מרבית השעות הרשומות בדוח). התנהלות הנתבעת לכשעצמה מלמדת כי בזמן אמת לא ראתה כל פגם בעובדה כי התובע לא החתים את הדוחות מידי יום ומכל מקום, לא הובאה כל ראיה כי התובע הוזהר כי ככל שלא יחתים את מנהל פרויקט על הדוחות לא יהא זכאי לשכר. 29. לסיום נציין כי מקובלים עלינו דברי ב"כ התובע בסיכומיו כי נוהלי העבודה (אשר אושרו ע" הנתבעת) לפיהם היה על התובע לחפש מנהל אחראי בכל אתר (צד ד') אשר יאשר את שעות העבודה בסיום כל ,יום הינו נטל כבד מידי. עם זאת וחרף כל האמור , עיון בתחשיב התובע מלמד כי נפלו בו אי דיוקים באופן שמתקשים אנו ללמוד כיצד התחשיב מתיישב עם הדוחות ותלושי השכר. נוכח האמור נדרשנו לערוך חישוב מטעמנו ברכיב זה. יוער כי בגין חודש 9.09 לא קים דוח על כן לא ערכנו חישוב שכן לא ניתן היה ללמוד מהדוחות שהוגשו על מתכונת עבודה קבועה והטענה אף לא עלתה. בנוסף , הן התובע והן הנתבעת ציינו ברובריקה "קיבל בפועל" סכום שאינו עולה מהתלושים וכלל לא הוברר מנין נלקח סכום זה, לפיכך הבאנו בחשבון את הסכום המצוין בתלושים. מהחישוב אשר ערכנו עולה כי התובע זכאי לסכום הגבוה מהסכום הנתבע בגין רכיב זה , עם זאת משהתובע עתר לקבלת סכום של 6,292 ₪, לא מצאנו לפסוק מעבר לסכום הנתבע על ידו. מכל האמור עולה כי יש לקבל את תחשיב התובע בעניין השעות הרגילות והנוספות ולחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 6,292 ₪ בגין רכיב זה. דמי הבראה- 30. לטענת התובע בגין רכיב זה חבה הנתבעת בסך של 1654 ₪. מנגד טענה הנתבעת כי חבה היא לתובע סך של 511 ₪ בלבד . 31. אין חולק כי בהתאם לדין התובע זכאי לדמי הבראה עבור השנתיים האחרונות להעסקתו. מתלושי השכר אשר צורפו לתצהיר התובע, עולה כי בחודש 6/2010 שולם לתובע סכום של 1383.80 ₪ כדמי הבראה שנתיים (תעריף 340 * 4 ימים). בתלוש חודש 6/11 שולם לתובע סכום של 1432 ₪ בגין דמי הבראה. אין בתלושים רישומים נוספים בעניין תשלום דמי הבראה. לפיכך ובהתאם לסכומים הנזכרים לעיל, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע יתרת דמי הבראה בסך של 1,264₪ (2816- 12*340 ₪). פדיון חופשה- 32. לטענת התובע כעולה מתלושי השכר נותרו 13.75 שעות חופשה צבורות העולות כדי 311 ₪ (13.75*22.59). לטענת הנתבעת לתובע נותרו 6.39 שעות חופשה בלבד העומדות על סך של 144.35 ₪ (ראו נספח 1 לסיכומי הנתבעת). עיון בתלוש השכר לחודש 9/11 (חודש אחרון להעסקה) מעלה כי לתובע עמדו במועד זה של 13.75 שעות חופשה כטענתו. לפיכך מקבלים אנו את תחשיב התובע. הנתבעת תשלם לתובע סך של 311 ₪ בגין פדיון ימי חופשה. דמי חגים - 33. לטענת התובע משך כל תקופת עבודתו לא שילמה הנתבעת דמי חג. הנתבעת הציבה אותו למשמרות, דורון היה יוצר עמו קשר טלפוני מידי שבוע וקובע את שעות העבודה (עדות התובע עמ' 8 לפר' שורות 16-19). עוד נטען כי טענת הנתבעת כי התובע עבד בחניונים 24 שעות ביממה ו- 7 ימים בשבוע לפיכך היה בידו לעבוד כל אימת שרצה, נסתרה ע"י עד הנתבעת בעדותו (עמ' 10 לפר' שורות 6-9). מנגד טענה הנתבעת כי התובע כעובד שעתי זכאי לימי חג לאחר שלושה חודשים בהתאם לצו הרחבה בענף. התובע עבד בחניונים 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע ועמדה לו האפשרות לעבוד יום לפני ויום אחרי. בהתאם לצו זכאי התובע לתשלום עבור ימי חג רק כאשר עבד יום לפני ויום אחרי ובמידה ולא מדובר בימי שבת. 34. סעיף 20 לצו ההרחבה בענף השמירה קובע כדלקמן - "עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החד (כלומר יום לפני ויום אחרי החג) אלא בהסכמת המעסיק, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג כדלקמן: 2 ימי ראש השנה, 1 יום כיפור, 2 ימי חג סוכות, 2 ימי חג הפסח, 1 יום העצמאות, 1 חג השבועות ובכל חגי המדינה או שבתון שיוכרז עליו כחוק ויחול עליו תשלום שכר עבודה. עובד יומי לא יהיה זכאי לתשלום בגין יום חג החל בשבת"... עיון בתחשיבי הצדדים מלמד כי הצדדים חלוקים בקשר לימי חג הבאים: יום כיפור (28.9.09) - בעוד התובע טוען כי הוא זכאי לתשלום בגין חג זה טוענת הנתבעת כי התובע לא עבד יום לפני ויום אחרי על כן אינו זכאי לתשלום. עיון בתלושים ובדוחות מעלה כי לא נמצא תלוש שכר או דוח נוכחות לחודש 9.09 . משכך, ושעה שבענף השמירה ההנחה היא כי ימי העבודה נקבעים בשיבוץ על ידי המעסיק ובהסכמתו, וזאת כל עוד לא הוכח אחרת (ראו: ע"ע 459/07 דוד יפה נ' ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ ואח', ניתן ביום 8.12.09), משהנתבעת לא העלתה כל טענה לפיה התובע נעדר מהעבודה בסמוך לימי החג, ללא הסכמתה, זכאי התובע לדמי חגים בגין חג זה. 35. חג פסח (30.3.10, 5.4.10 )-לטענת התובע זכאי הוא לתשלום בגין ימים אלה. מנגד טענה הנתבעת כי בגין ה- 30.3 קיבל התובע תשלום ובגין ה- 5.4 אינו זכאי לתשלום. עיון בתלושי השכר מלמד כי בחודשים מרץ - אפריל 2010 לא שולמו לתובע דמי חג. משלא נטען וממילא לא הוכח כי התובע נעדר יום לפני ויום אחרי ואו כי החג חל בשבת והואיל ומדוחות הנוכחות שצורפו עולה כי התובע אכן עבד יום לפני ויום אחרי החג, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם דמי חגים בגין חג פסח בשנת 2010. 36. יום העצמאות (10.5.11) - התובע עותר לקבלת דמי חג בעוד הנתבעת טוענת כי הסכום שולם. עיון בתלוש השכר לחודש 5.11 מלמד כי אכן שולם לתובע תשלום בגין חג זה. 37. חג שבועות (8.6.11) -התובע עתר לקבלת דמי חג ואילו הנתבעת טענה כי התובע קיבל כספים בגין חג זה. עיון בתלוש השכר לחודש 6.11 מלמד כי אכן שולמו לתובע בחודש זה שעות חג ומשכך התביעה בגין רכיב זה נדחית. 38. על יסוד כי האמור לעיל, אנו קובעים כי הנתבעת חבה לתובע בגין דמי חגים סך של 1,265 ₪ ( 7*8*22.59 ₪) עם זאת , משהתובע עתר לקבלת סכום של 1117 ₪ , כך אנו פוסקים. סוף דבר- 39. הנתבעת תשלם לתובע תוך 30 יום מהיום את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 9,454 ₪; הודעה מוקדמת בסך 3,253 ₪; תשלום בגין שעות עבודה ושעות נוספות בסך 6,292 ₪; יתרת דמי הבראה בסך 1,264 ₪; יתרת פדיון חופשה בסך 311 ₪; דמי חגים בסך 1,117 ₪. הסכומים הנזכרים לעיל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום 23.10.11 ועד התשלום המלא בפועל. 40. משתביעת התובע התקבלה במלואה, תישא הנתבעת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת , יישאו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלתו. שעות עבודה ומנוחה