דוגמת הסכם שיתוף פעולה בין חברות

בהסכם לשיתוף פעולה נקבעו עקרונות שיתוף הפעולה בין הצדדים לו. בסעיף 10 להסכם נקבע כי התובעת וחברת סיגנלור יודיעו לנתבעת לפני כל רכישה שיבצעו אצל הספקיות האמריקאיות, וישלמו לנתבעת "עמלה בשעור של 3%". בסעיף 12 להסכם הוצהר כי דרך שיתוף הפעולה שנקבעה בהסכם, נועדה להבטיח שהתובעת וחברת סיגנלור לא תהיינה תלויות בהמשך אספקה ותמיכה טכנית בנתבעת ותוכלנה בעתיד ליטול על עצמן התחייבויות כלפי לקוחותיהן, הן לאספקה ולהתקנה והן למתן תמיכה טכנית ולשרות לטווח של שנים. בסעיף 18(ב) להסכם נקבע כי בכל מקרה בו יותקן ציוד של הספקיות האמריקאיות במערכת הביטחון, הוא יתוחזק על ידי הנתבעת. בסעיף 25 להסכם נקבע כי שירות למערכות שסופקו או יסופקו על ידי הנתבעת יינתן על ידיה בלבד. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא דוגמת הסכם שיתוף פעולה בין חברות: א. רקע כללי: התובעת הינה חברה העוסקת בין השאר בתכנון, התקנה ואחזקה של מערכות מתח נמוך. הנתבעת הינה חברה העוסקת בין השאר בתכנון, יבוא, שיווק וביצוע של מערכות לגילוי וכיבוי אש, ומשמשת כסוכנת בלעדית בישראל של שתי חברות אמריקאיות -Kidde Fenwal Inc. ו- F.C.I (להלן גם - הספקיות האמריקאיות) - המייצרות ומספקות פריטי ציוד וידע למערכות כנ"ל. בתקופה הרלוואנטית לתובענה דנא היה מר אמנון בוקר הבעלים והמנהל של התובעת ושל חברת סיגנלור בע"מ (להלן - חברת סיגנלור), ומר זאב גבאי היה הבעלים והמנהל של הנתבעת. בין התובעת לבין הנתבעת התקיימו קשרים עסקיים, בין השאר בהתאם להסכם לשיתוף פעולה שנחתם ביום 5.4.01 בין התובעת וחברת סיגנלור, מצד אחד, לבין הנתבעת מצד שני (להלן - ההסכם לשיתוף פעולה). בהסכם לשיתוף פעולה נקבעו עקרונות שיתוף הפעולה בין הצדדים לו. בסעיף 10 להסכם נקבע כי התובעת וחברת סיגנלור יודיעו לנתבעת לפני כל רכישה שיבצעו אצל הספקיות האמריקאיות, וישלמו לנתבעת "עמלה בשעור של 3%". בסעיף 12 להסכם הוצהר כי דרך שיתוף הפעולה שנקבעה בהסכם, נועדה להבטיח שהתובעת וחברת סיגנלור לא תהיינה תלויות בהמשך אספקה ותמיכה טכנית בנתבעת ותוכלנה בעתיד ליטול על עצמן התחייבויות כלפי לקוחותיהן, הן לאספקה ולהתקנה והן למתן תמיכה טכנית ולשרות לטווח של שנים. בסעיף 18(ב) להסכם נקבע כי בכל מקרה בו יותקן ציוד של הספקיות האמריקאיות במערכת הביטחון, הוא יתוחזק על ידי הנתבעת, ובסעיף 25 להסכם נקבע כי שירות למערכות שסופקו או יסופקו על ידי הנתבעת יינתן על ידיה בלבד. התובענה דנא עניינה בטענת התובעת לפיה הנתבעת נותרה חייבת לה כספים, בסכום כולל של 445,132.67 ₪, בגין שני עניינים שונים: ראשית, והוא העניין העיקרי, בגין עבודות אותן ביצעה התובעת בעבור הנתבעת במסגרת פרויקט רב היקף בארכיון צה"ל בתל-השומר (להלן - פרויקט ארכיון צה"ל). שנית, בגין ציוד שסיפקה התובעת לנתבעת. בעניין פרויקט ארכיון צה"ל, חברת ש.ב.ה. עבודות בנייה (1988) בע"מ (להלן - חברת ש.ב.ה) היא זו שזכתה במכרז משרד הביטחון לביצועו (להלן - המכרז). חברת ש.ב.ה. מסרה את ביצוע עבודות החשמל והמתח הנמוך בפרויקט זה לחברת לזרוביץ עטיה בע"מ (להלן - חברת לזרוביץ), וחברת לזרוביץ, מצידה, מסרה לנתבעת את ביצוע עבודות מערכות הגילוי וכיבוי אש ועשן (לפי פרק 34 למכרז) ואת מערכות האבטחה, הבקרה והמתח נמוך (לפי פרק 39 למכרז; להלן - העבודות למתח נמוך), וזאת בהתאם להסכם שנערך ונחתם בין חברת לזרוביץ לבין הנתבעת ביום 6.1.02. בשלב מסוים, העבירה הנתבעת לתובעת את ביצוען של העבודות, לפי פרק 39 למכרז בפרויקט ארכיון צה"ל. הדבר נעשה בהסכמות בעל-פה בין מר גבאי לבין מר בוקר, שתוכנן המדויק שנוי במחלוקת בין הצדדים. עם זאת, אין מחלוקת כי דובר על ביצוע העבודות הנ"ל בתנאי "גב אל גב" (back to back) מול המזמין, שבאותה עת היה כאמור חברת לזרוביץ. חברת לזרוביץ נקלעה לקשיים ולא היתה מסוגלת להמשיך ולסיים את ביצוע העבודות שהתחייבה לבצע בפרויקט. בנסיבות אלה נחתם ביום 29.12.02 "הסכם העברת זכויות ו/או חובות" בין שלושה צדדים: חברת ש.ב.ה., חברת לזרוביץ והנתבעת - הסכם שבמסגרתו נכנסה הנתבעת בנעליה של חברת לזרוביץ בכל הקשור לביצוע העבודות לפי פרקים 34 ו-39 למכרז (להלן - ההסכם המשולש). בסעיף 12 להסכם המשולש נקבע כי כל התשלומים בעבור עבודות לפי פרקים 34 ו-39 למכרז, שיבוצעו החל מיום 1.1.03, ישולמו ישירות לנתבעת. לטענת התובעת, על אף שהיא סיפקה והתקינה את כל שנדרשה לספק ולהתקין בפרויקט ארכיון צה"ל, והגם שחברת ש.ב.ה. העבירה את מלוא התמורה הנדרשת לנתבעת בהתאם להוראות ההסכם המשולש, הנתבעת מצידה שילמה לתובעת רק חלק מהמגיע לה. בנוסף, כאמור, טענה התובעת לחובות של הנתבעת בגין אספקת ציוד. התובעת הגישה אפוא את התובענה דנא, וזאת בסדר דין מקוצר ועל סמך החשבוניות הרלוואנטיות. הנתבעת, מצידה, הגישה בקשה למחיקת כותרת ובקשת רשות להתגונן, אשר נתמכה בתצהירו של מר גבאי. בתצהירו זה הודה מר גבאי בחלק מהחובות הנתבעים, אך בד בבד העלה כמה וכמה טענות קיזוז. טענת הקיזוז העיקרית שהעלה מר גבאי, בהתחשב בסכומים הנטענים לפיה, היא טענה למניעת רווחים וגרימת נזקים לנתבעת בפרויקט "כנרית" (א' ו-ב') ובפרויקט "רגבים". זאת, בשל כך שהתובעת - בניגוד להתחייבותה החוזית הנטענת - לא השתמשה בפרויקטים אלה בציוד של הספקיות האמריקאיות ובכך מנעה מהנתבעת רווחים וגרמה לה לנזקים כבדים. מר גבאי העלה גם טענות קיזוז נוספות - הגם שמדובר בטענות משניות בהיקפן ביחס לטענתו הנ"ל - וזאת בשל יתרות חוב נטענות בגין אספקת ציוד ועבודה. לאחר שנערך דיון בבקשת הרשות להתגונן, בפני כב' הרשמת (כתארה אז) ל' רייך, הוגש ערעור בפני כב' השופטת א' מני-גור (ע"ר 6059-11-07). במסגרת ערעור זה הסכימו הצדדים, הלכה למעשה, על מחיקת הכותרת של סדר דין מקוצר (ר' פרוטוקול הדיון וההחלטה בערעור הנ"ל). הדיון בתובענה לגופה הועבר לפניי. ב. עיקר ראיות התובעת: מטעם התובעת העיד מר בוקר, אשר היה המנהל ובעל מניות בתובעת עד ליום 1.3.04, בו מכר את חלקו בחברה בין השאר למר ברוך שחם (להלן - הבעלים החדשים). על פי גרסתו, במסגרת המכירה התחייב מר בוקר לשפות את הבעלים החדשים על כל סכום שנרשם לזכות התובעת בספרים ולא נגבה, ולפיכך שילם להם את הסכום של 450,000 ₪ שהנתבעת טרם שילמה לתובעת (ר' דבריו בקדם המשפט, בפרוטוקול, עמ' 8 שורה 17 ואילך). (1) חובות הנתבעת לתובעת בגין פרויקט ארכיון צה"ל ובגין ציוד שסופק: על פי גרסת מר בוקר, התובעת נטלה על עצמה את ביצוען של העבודות למתח נמוך בפרויקט ארכיון צה"ל רק לנוכח בקשת מר גבאי לסיוע ועל רקע יחסי האמון ששררו באותה התקופה בין מר גבאי לבינו. בשל יחסים אלה, הסכים מר בוקר שהתובעת תבצע את העבודות האמורות בתנאי "גב אל גב" ובאותם מחירים שסוכמו בין הנתבעת לבין חברת לזרוביץ, וזאת אף מבלי שבדק את המחירים שסוכמו בין שתי חברות אלה (היינו הנתבעת וחברת לזרוביץ). לדברי מר בוקר, הוסכם בינו לבין מר גבאי כי הנתבעת תעביר לתובעת את מלוא התשלומים שתקבל עבור העבודות אותן תבצע התובעת ללא ניכוי עמלה או רווח קבלני, בניגוד לנטען על ידי מר גבאי במסגרת התובענה דנא. בהתאם לסיכום הנ"ל שביניהם, היתה הנתבעת מודיעה לתובעת על כספים שנתקבלו בידיה, בעבור העבודות למתח נמוך, והתובעת היתה מוציאה חשבונית בהתאם, על מלוא הסכום שקיבלה הנתבעת מחברת לזרוביץ. לטענת מר בוקר, כשנקלעה חברת לזרוביץ לקשיים פנה אליו מר גבאי וביקש כי יסייע לנתבעת להתקשר ישירות עם חברת ש.ב.ה., מר בוקר נעתר לבקשה ולבקשת מר גבאי אף ניסח את ההסכם המשולש. לאחר מכן, השלימה התובעת את עבודות למתח נמוך והכינה חשבון סופי. על פי חשבון זה, מיום 14.10.03, הסכום הכולל שהגיע לתובעת היה בסך של 664,726.37 ₪ בצירוף מע"מ. עם זאת, כיוון שעד למועד החשבון כבר שילמה הנתבעת לתובעת סך של 412,000 ₪ בצירוף מע"מ, הוציאה התובעת לנתבעת חשבונית על היתרה בהתאם. ואולם, הגם שחברת ש.ב.ה. העבירה את מלוא התשלומים לנתבעת בהתאם לחשבון הסופי - כך שהתקיים התנאי של "גב אל גב" - נמנעה זו האחרונה מלהעביר לתובעת את ההפרש המגיע לה חרף פניות חוזרות ונשנות, לרבות באמצעות ב"כ התובעת. רק ביום 9.8.04 השיב מר גבאי לב"כ התובעת במכתב שכותרתו "חובנו למגאסון - פרויקט ארכיון צה"ל" (להלן - מכתבו של מר גבאי מיום 9.8.04). במכתב נרשם כי "בימים אלה... אושר חשבון סופי לפרויקט ע"י משרד הביטחון", כאשר הסך הכולל לתשלום עומד על 619,683.08 ₪. מסכום זה יש לנכות "8% רווח קבלן מימון ביטוח" וכן סכום בסך 415,512.36 ₪ שכבר שולם, כך שהייתרה לתשלום לתובעת תעמוד על סך של 154,587.07 ₪ בצירוף מע"מ. בסיפא למכתב נרשם כי "עם חתימת מרשתך על טופס העדר תביעות בגין פרויקט זה והשלמת תיקון התקלות במערכות אותן התקינה תפקיד חברתנו את הסכום הנ"ל בידך עבורם". לגרסת מר בוקר, הטענה בדבר עמלה בשיעור של 8% עלתה לראשונה רק במכתבו של מר גבאי מיום 9.8.04. מעולם לא דובר בעמלה כזו והדבר אף היה מנוגד לדרך העבודה שנהגה בין התובעת לבין הנתבעת, וכדבריו בחקירתו הנגדית: "ליעד מעולם לא הגיע רווח קבלני. לא 18% ולא 12% ולא 8%, הכל מצוץ מהאצבע" (ר' בפרוטוקול, עמ' 24 שורה 22). בנוסף, גם סכום החשבון הסופי המאושר הנ"ל שננקב במכתב היה שגוי ומופחת, שכן "למיטב ידיעת מגאסון הסתכם בסך 646,069.08 ₪" (ר' בסעיף 23 לתצהירו של מר בוקר). בנסיבות אלה, כך לטענת מר בוקר, דחתה התובעת את האמור במכתבו של מר גבאי מיום 9.8.04 ודרשה מהנתבעת תשלום בסך של 230,567 ₪ בצירוף מע"מ (כפי שמופיע בכיתוב בכתב יד על פני המכתב הנ"ל). מר בוקר הוסיף וטען, כי מהמסמכים שצירפה הנתבעת לבקשת הרשות להתגונן עולה שהסכום אשר אושר על ידי חברת ש.ב.ה. ושולם לנתבעת היה אף גבוה מהמופיע במכתבו של מר גבאי מיום 9.8.04; ובנוסף עולה כי החשבון הסופי המאושר הומצא לנתבעת ביום 20.5.04 כך שמכל מקום יש לחשב הפרשי הריבית וההצמדה החל ממועד זה. באשר לסכומים ולמועדים, שנטענו כאמור מטעם התובעת, יש לציין כי בחקירתו הנגדית התקשה מר בוקר במסירת פרטים מלאים ומדויקים לגביהם וציין כי האנשים שטיפלו בעניין מטעם התובעת היו מנהל הפרויקט, מר קובי ניסן, ומר דני עקריב (ר' בפרוטוקול, עמ' 20 שורה 5 ואילך). מר בוקר העיד: "אני כבר לא זוכר את הפרטים. יש את הניירת ועל פי הניירת זה המצב" (שם, שורה 14) והוסיף: "אני הבנתי שאם זה כתוב, מי שכתב, מה שכתב בדק שזה נכון. עסקתי בעשרות אלפי מסמכים, 200 עובדים. לא נכנסתי לכל מסמך" (שם, עמ' 21 שורה 17). מר בוקר הדגיש, מספר פעמים, כי אם נפלו טעויות - הן בסכומים והן במועדי ההצמדה - יש לתקן אותן (ר' בפרוטוקול, עמ' 21 שורה 30 ואילך). לעניין הציוד שסיפקה התובעת לנתבעת טען מר בוקר כי הנתבעת נותרה חייבת לנתבעת סך של 91,311.92 ₪ (כולל מע"מ), כמפורט בכל תעודות המשלוח והחשבוניות שצורפו לכתב התביעה. מר בוקר הדגיש כי אינו מסכים לטענות מר גבאי לפיהן חלק מהציוד לא סופק וחובה של הנתבעת לתובעת עומד על סך של 43,049.90 ₪ (לא כולל מע"מ) בלבד. עם זאת, "מתוך מחשבה לקצר את ההליכים ולהימנע מויכוחי סרק" ציין מר בוקר כי הוא מסכים, לצורך סילוק תביעת התובעת בגין אספקת הציוד, כי הנתבעת תשלם את הסכום לו טענה, כמובן בצירוף מע"מ והפרשי ריבית והצמדה כדין (ר' בסעיף 23 לתצהירו). בעדותו לפניי הדגיש מר בוקר כי הסכמתו הנ"ל היתה רק לצרכי פשרה, וכיוון שההצעה לא התקבלה "אני תובע לפי הנתונים של הניירת" (ר' בפרוטוקול, עמ' 25 שורה 6 ואילך). ואולם, גם בהקשר זה בקיאותו של מר בוקר במסמכים ובנתונים הרלוואנטיים היתה מוגבלת למדי (שם). (2) טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת: לגרסת מר בוקר, טענות הקיזוז השונות שהעלתה הנתבעת בתובענה דנא הועלו לראשונה רק במסגרת בקשת הרשות להתגונן. לשיטתו, מדובר בטענות סרק שהועלו על מנת ליצור, בבחינת יש מאין, טענות הגנה לנתבעת לצרכי המשפט. מר בוקר עמד על גרסתו זו גם במהלך חקירתו הנגדית, והכחיש את טענות מר גבאי לפיהן היו כביכול הסכמות כי התובעת תשתמש בפרויקט "כנרית" (א' ו-ב') ו"רגבים" בציוד של הספקיות האמריקאיות וכי בכך שהתובעת השתמשה בפרויקטים אלה בציוד מתוצרת אחרת היא מנעה רווחים מהנתבעת וגרמה לה לנזקים רבים. מר בוקר הדגיש כי לפי הוראות סעיף 25 להסכם לשיתוף פעולה, המגבלה שהוטלה על התובעת היתה רק לגבי ציוד שסופק בפועל על ידי הנתבעת (ר' בפסקה 3 דלעיל וכן בפרוטוקול, עמ' 27 שורה 23 ואילך). בהתייחס לנספח ט"ז לתצהיר מטעם הנתבעת - האמור להיות חלק מכתב הכמויות בפרויקט "כנרית" - אישר מר בוקר כי הכיתוב 30% בתחתיתו של העמוד (ר' בעמ' 110 לנספחי הנתבעת) הוא בכתב ידו. לטענתו, מדובר בהנחה של 30%, אותה החליט לתת "בדקה ה-12" על מנת לזכות במכרז זה, בו אמנם זכה (ר' בפרוטוקול, עמ' 26 שורה 24). מר בוקר טען, כפי שגם נרשם בנספח ט"ז הנ"ל, כי במכרז לפרויקט "כנרית" (א') נדרש ציוד מתוצרת חברת צרברוס. לדבריו, הוא רצה להשתמש במקום זאת בציוד של חברת F.C.I - אחת מהספקיות האמריקאיות - ואף קיבל את אישור ממשרד הביטחון לכך (ר' בפרוטוקול, בעמ' 26 שורה 10 ואילך). ואולם, מר גבאי סירב לתת את ההנחה של 30% שניתנה כאמור למשרד הביטחון ולכן בסופו של דבר השתמשה התובעת בציוד אחר, של חברת E.S.T (ר' בפרוטוקול, בעמ' 27 שורה 5 ואילך, וכן התיקון בעמ' 30 שורה 31. דברים דומים אמר מר בוקר בקדם המשפט - ר' בפרוטוקול, עמ' 8 שורה 21 ואילך - ואין לקבל את טענות ב"כ הנתבעת בסיכומיו בדבר סתירות מהותיות בין הדברים). עוד הכחיש מר בוקר את טענות מר גבאי בדבר חשבוניות שלא שולמו, וכדבריו: אני מכחיש שקיבלתי חשבוניות שלא שולמו. לא היה דבר כזה. כל החשבוניות שקיבלתי של מכון התקנים שולמו כמו שעון. אני שילמתי כל חשבון כמו שעון שוויצרי. גם לא קיבלתי דרישה ולא נאמר שאני לא משלם חשבונית כלשהי... (ר' בפרוטוקול, עמ' 28 שורה 27 ואילך). ג. עיקר ראיות הנתבעת: מטעם הנתבעת העיד מר גבאי. (1) חובות הנתבעת לתובעת בגין פרויקט ארכיון צה"ל ובגין ציוד שסופק: מר גבאי הודה בחלק מהחובות הנטענים על ידי התובעת בעניין ביצוע העבודות למתח נמוך בפרויקט ארכיון צה"ל ובעניין הציוד אותו סיפקה לנתבעת; והכל כפי שיפורט להלן (ר' גם דבריו של מר גבאי בחקירתו הנגדית, שלפיהם "מה שמגיע למגאסון מגיע, מה שמגיע לי מגיע לי", בפרוטוקול עמ' 41 שורה 10; וכן דבריו בבקשת הרשות להתגונן: "לי אין שום ערעור על זה שיש סכום שעומד לרשותו... אני לא מתכחש להתחשבנות של ארכיון צה"ל", בפרוטוקול, עמ' 2 שורה 18 ואילך). באשר להתקשרות בין הנתבעת לבין התובעת, בקשר לפרויקט ארכיון צה"ל, אישר מר גבאי את טענת מר בוקר כי ההתקשרות אכן נעשתה בתנאי "גב אל גב" בהתייחס להסכם שנערך בין הנתבעת לבין חברת לזרוביץ. יחד עם זאת, כך לטענת מר גבאי, ההתקשרות בין הנתבעת לבין התובעת נעשתה גם "בניכוי 17% רווח קבלן ראשי, כמקובל וכנהוג" (ר' בסעיף 5 לתצהירו). מר גבאי אישר את חתימתו על מכתבו מיום 9.8.04 ואת המודפס בו, וכדבריו: "מה שכתוב (במכתב הנ"ל - ש.א.) בכתב יד לא נרשם על ידי למעט חתימתי. אני כתבתי לידי ברוך שחם כי זה עבר בפקס, כי הוא המנהל הנוכחי של מגסון. ורציתי להציג לו איפה הדברים עומדים" (ר' בפרוטוקול, עמ' 2 שורה 4 ואילך). עם זאת, בד בבד טען מר גבאי כי במכתב "נפלה טעות באשר הרווח הקבלני של הנתבעת הנו 17% ולא כפי שצוין בשגגה (דהיינו בשיעור של 8% - ש.א.)" (ר' בסעיף 10 לתצהירו). מר גבאי הדגיש, כי נוהג ידוע ומקובל ביחסי קבלן ראשי וקבלן משנה הוא שהקבלן הראשי מקבל רווח קבלני מתוך מחירי קבלן המשנה. לדבריו, כך היה במהלך השנים כאשר הנתבעת ביצעה עבודות שונות כקבלן משנה בעבור התובעת, תוך שזו האחרונה שמרה על שולי רווח לעצמה. יתר על כן, כך אף היה ביחסים שבין התובעת לבין קבלן משנה מטעמה בפרויקט ארכיון צה"ל עצמו. לפיכך, כך לטענת מר גבאי, הנתבעת זכאית לרווח קבלני בשיעור של 17% הן על העבודות שביצעה התובעת בהקמת הפרויקט והן על עבודות התחזוקה שביצעה, לרבות לפי ההסכם למתן שירות ואחזקה למערכות המתח הנמוך שנחתם בין התובעת לבין חברת ב.מ.נ אחזקות מבנים והמערכות בע"מ (ההסכם שצורף, כנספח י"ג לתצהיר מר גבאי, אינו נושא תאריך ומתייחס לתקופה שמיום 1.1.07). לא למותר להעיר, כי בתצהיר בקשת הרשות להתגונן טען מר גבאי שבהתקשרות דנא זכאית התובעת לרווח קבלני בשיעור של 18% דווקא (ר' בסעיפים 5 ו-9 לתצהיר בקשת הרשות להתגונן) ובדיון שנערך בבקשת הרשות להתגונן ציין כי "יש שם (במכתבו של מר גבאי מיום 9.8.04 - ש.א.) טעות קולמוס היכן שכתוב רווח קבלן של 8% הכוונה היא 18% וזה מה שמקובל בשוק" (ר' בפרוטוקול, עמ' 2 שורה 7). כאשר נשאל מר גבאי בעניין זה בחקירתו הנגדית הוא השיב באופן מתריס (ר' בפרוטוקול, עמ' 37 שורה 25 ואילך), ולשאלת ב"כ התובעת אם טענת מר גבאי היא שהעמלה הנטענת לא סוכמה אלא נדרשה על ידיו רק על סמך מה שמקובל, השיב מר גבאי: "גם אתם שדרשתם לא היה מסוכם אלא מקובל" (שם, בעמ' 38 שורה 4). מכל מקום, לפי חישוביו של מר גבאי בתצהירו, ייתרת התשלום אותו חייבת הנתבעת לתובעת בגין העבודות שביצעה בפרויקט ארכיון צה"ל - לרבות לאחר ניכוי רווח של הנתבעת בשיעור של 17% - עומד על סך כולל של 90,499 ₪ בצירוף מע"מ בלבד. על פי הנטען בסיכומי הנתבעת, סכום זה צריך לשאת הפרשי ריבית והצמדה רק מיום 24.7.06, שכן כעולה מנספח ז' לתצהיר מר גבאי מועד זה הינו מועד התשלום האחרון ששילמה חברת ש.ב.ה לנתבעת, על סך כולל של 113,580 ₪ בצירוף מע"מ. יש להעיר כי בתצהיר בקשת הרשות להתגונן חישב מר גבאי את יתרת חוב הנתבעת הנ"ל בסך כולל נמוך יותר, של 84,401.67 ₪ בצירוף מע"מ (ר' בסעיף 7 לתצהיר בקשת הרשות להתגונן). באשר לציוד שסיפקה התובעת לנתבעת, הכחיש מר גבאי שתיים מהחשבוניות שצורפו לכתב התביעה, ובאשר לחשבון עיסקה מס' 4409 טען כי מתעודת המשלוח יש ללמוד שלא כל הסחורה שצוינה בחשבון העיסקה הנ"ל אמנם סופקה בפועל. מכל מקום, בנושא זה הודה מר גבאי, בסופו של דבר, בחוב של 43,049.90 ₪, בצירוף מע"מ, בקשר לחשבון העיסקה הנ"ל (מס' 4409 מיום 30.11.03) ובחוב של 5,320 ₪, בצירוף מע"מ, בקשר לחשבונית מס מס' 3822 (מיום 29.6.03). (2) טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת: מר גבאי העלה בתצהירו כמה וכמה טענות קיזוז לזכות הנתבעת, כאשר טענתו העיקרית היתה להפרת ההסכמות החוזיות שבין התובעת לבין הנתבעת בפרויקט "כנרית" (א' ו-ב') ובפרויקט "רגבים". לטענת מר גבאי, הצעות התובעת - אשר זכו במכרזים אלה בסיוע הנתבעת - כללו ציוד של הספקיות האמריקאיות שאף אושר על ידי משרד הביטחון. ואולם, לאחר שזכתה במכרזים אלה פנתה התובעת למשרד הביטחון וקיבלה אישור להחליף את הציוד הנ"ל בציוד מתוצרת אחרת - בניגוד להסכמות החוזיות עם הנתבעת - ובכך מנעה התובעת מהנתבעת הן את העמלה בשיעור של 3% לה היתה זכאית לפי ההסכם לשיתוף פעולה והן את הרווח שהיתה מפיקה ממתן השירות והאחזקה לציוד הנ"ל לאורך השנים. מר גבאי תיאר במילים חריפות את התנהלותה הנ"ל של התובעת: טען כי מדובר ב"הפרה קיצונית של החוזה בינינו" (ר' בפרוטוקול, עמ' 32 שורה 22) ותיאר את מצבו הנפשי כשנודע לו על כך - ממפקח במשרד הביטחון ולא מהתובעת - כ"טעון" (שם; ר' גם דבריו בבקשת הרשות להתגונן, בעמ' 3 שורה 16, שלפיהם מדובר בהונאה אשר נעשתה מאחורי גבו). עוד הלין מר גבאי על כך ש"פתאום נתנו לנו בעיטה כשראו את כנרית ואת רגבים וכו'. יעד קטנה ואפשר לבעוט בה ולא לקיים חוזים" (שם, בעמ' 40 שורה 16). יחד עם זאת, כאשר עומת מר גבאי, במסגרת חקירתו הנגדית, עם העובדה שההסכם לשיתוף פעולה כלל אינו דורש מהתובעת להתקין ציוד של הספקיות האמריקאיות בכל פרויקט אותו תבצע, הוא השיב באופן בלתי ברור כלהלן: ש. תאשר שלא כתוב (בהסכם לשיתוף פעולה - ש.א.) שמגאסון חייבת לרכוש דווקא את ציוד הספקיות בארה"ב? ת. לא מאחר וההסכם הזה... בזמן כתיבת ההסכם... אני טוען שההסכם הזה אמר חד משמעי שבמסגרת שיתוף הפעולה חברת מגאסון חייבת... ש. אני אומר לך שבהסכם לא כתוב מה שאתה אומר? ת. מה שכתוב בהסכם כתוב בהסכם. אני כרגע לא נכנס לפרטים... (ר' בפרוטוקול, עמ' 31 שורה 26 ואילך. ההדגשות הוספו). במקום אחר בחקירתו הנגדית טען מר גבאי, באותו הקשר דברים, כי בינו לבין מר בוקר היה בעניין זה "הסכם ג'נטלמני" (ר' בפרוטוקול, עמ' 32 שורה 23), טענה שאותה העלה גם בעדותו בבקשת הרשות להתגונן (שם, עמ' 2 שורה 17; עמ' 3 שורה 1). מכל מקום, לפי חישוביו של מר גבאי כתוצאה מהתנהלותה האמורה של התובעת (בפרויקט "כנרית" א' ו-ב' ובפרויקט "רגבים") נגרם לנתבעת נזק רב, בסכום כולל המתקרב לשניים וחצי מיליון ₪ (ר' הטבלה שבסעיף 44 לתצהירו), אשר אותו זכאית הנתבעת לקזז מחובותיה כלפי התובעת. מר גבאי העלה בתצהירו גם טענות לחובות נוספים של התובעת לנתבעת, הגם שבהיקפים צנועים בהרבה מהנ"ל, וזאת במספר עניינים שונים. לדבריו, התובעת לא שילמה את מלוא התשלומים שנדרשו על ידי הנתבעת בגין בדיקות ציוד על ידי מכון התקנים ובגין אספקת פריטי ציוד שונים ובהם אמבטיית נירוסטה בשווי של 5,460.39 ₪ שסופקה ביום 11.12.01, ציוד ותכנות בפרויקט "מגדלי המרינה". כמו כן נותרת התובעת חייבת לנתבעת בגין מילוי, שירות ואחזקה למיכלי גז, וכן בעבור 373 שעות עבודה (לפי 100 דולר (ארה"ב) לשעת עבודה) ושתי נסיעות לארה"ב. כשנתבקש מר גבאי להסביר מדוע העלה את טענות הקיזוז הרבות הנ"ל רק במסגרת ההליכים דנא, הוא השיב: "הרדמתם אותי למשך שנים ופתאום צצתם" (ר' בפרוטוקול, עמ' 33 שורה 3; ר' גם דבריו בבקשת הרשות להתגונן שלפיהם "אני נרדמתי בשמירה", עמ' 2 שורה 17). במקום אחר אמר מר גבאי "לגבי קיזוזים - אז (בעת משלוח מכתבו מיום 9.8.04 - ש.א.) עוד לא חשבנו על קיזוזים בכלל. חשבנו להגיע לסיכומים הוגנים וג'נטלמניים כמו שהיה לאורך כל הדרך..." (ר' בפרוטוקול, עמ' 34 שורה 30 ואילך). כאשר נשאל מר גבאי על החסר בחשבוניות ובאסמכתאות - בהתייחס לטענותיו בדבר חובות של התובעת לנתבעת - הוא השיב: "כאשר מגאסון הפסיקה לשלוח לנו כסף הפסקנו להוציא חשבוניות כדי לא לשלם את המע"מ..." וכן "זה עדיין לא אומר שלא מגיע לי כסף, אם שכחתי להוציא חשבונית" (ר' בפרוטוקול, עמ' 38 שורה 17 ואילך). במקום אחר אמר: "לא סוכם בכתב, לצערי. אם הייתי יודע שאני צריך לסכם הכל בכתב היה בתיק עוד כ-2.8 מיליון" (שם, עמ' 41 שורה 1). ד. דיון והכרעה: לאחר ששמעתי את עדויותיהם של מר בוקר ומר גבאי והתרשמתי מהן, ובהתחשב בראיות שהוגשו - ושלא הוגשו - במהלך ניהול המשפט לפניי, אני מעדיף את גרסתו של מר בוקר על פני גרסתו של מר גבאי, בכפוף לשני אלה: ראשית, אני מקבל את עדותו של מר גבאי בדבר תחושותיו הקשות בכל הקשור להתנהלות התובעת בפרויקט "כנרית" (א' ו-ב') ובפרויקט "רגבים" במלואה. יחד עם זאת, כפי שיובהר להלן, מדובר בתחושות סובייקטיביות בלבד ועל כן אין בהן כדי לבסס את טענות הקיזוז שהועלו מטעם הנתבעת. שנית, הגם שאין מחלוקת בדבר עצם חובה של הנתבעת לתובעת בגין העבודות שביצעה זו האחרונה בפרויקט ארכיון צה"ל ובגין הציוד שסיפקה, מר בוקר התקשה למסור בעדותו נתונים בעניין שיעור החוב, בין בשל חלוף הזמן ובין לנוכח העובדה שהוא לא עסק בפרטי הדברים (ר' בפסקאות 18 ו-19 דלעיל). אכן, התובעת לא טרחה להביא - לעניין שיעור החוב - את העדים המתבקשים והנדרשים, מן הסתם בשל העובדה שמבחינת הבעלים החדשים מדובר במעין תביעה שיורית לנוכח ההסכמות שנערכו בינם לבין מר בוקר (ר' בפסקה 11 דלעיל). מכל מקום, בנסיבות אלה, בכל הקשור לשיעור החובות הנתבעים ניתן לקבוע ממצאים בהתאם להודאות מטעם הנתבעת בלבד. (1) חובות הנתבעת לתובעת בגין פרויקט ארכיון צה"ל ובגין ציוד שסופק: על פי האמור במכתבו של מר גבאי מיום 9.8.04, ייתרת חובה של הנתבעת לתובעת בגין העבודות אותן ביצעה זו האחרונה בפרויקט ארכיון צה"ל, בהתאם לאישור החשבון הסופי לפרויקט על ידי משרד הביטחון, הינה בסכום כולל של 154,587.07 ₪ בצירוף מע"מ. אמנם בסיפא למכתב נרשמה הסתייגות מסוימת (ר' בפסקה 15 דלעיל), אך היא אינה רלוואנטית לענייננו שכן אין כל מחלוקת כי התובעת השלימה את כל שנדרש ממנה בפרויקט זה. אין לקבל את טענת מר גבאי כי נפלה "טעות סופר" במכתבו הנ"ל בכך שצוין בו ניכוי של "8% רווח קבלן מימון ביטוח" במקום, כביכול, 18% (כטענת מר גבאי בתצהיר בקשת הרשות להתגונן) או במקום 17% (כטענתו בתצהיר העדות הראשית). כפי שהסתבר בחקירתו הנגדית של מר גבאי, טענתו איננה כי סוכם על ניכוי של 18% או 17%, אלא שכך מקובל ונהוג (ר' בפסקה 29 דלעיל). ואולם, אין כל ראיה כי כך אמנם היה מקובל ונהוג בין הצדדים דנא ולמעשה ההיפך הוא הנכון. בהסכם לשיתוף פעולה נקבעה עמלה לנתבעת בשיעור של 3% בלבד, ואין כל סיבה לקבוע כי מנהג הצדדים, לעניין פרויקט ארכיון צה"ל, היה של עמלה בשיעור העולה על 8%; בפרט לנוכח העובדה שמר גבאי אישר, אם גם בחצי פה, את טענת מר בוקר לפיה בפרויקט ארכיון צה"ל הנתבעת נזקקה לשירותי התובעת ולמומחיותה (ר' בפרוטוקול, עמ' 31 שורה 13 ואילך). הנה כי כן, במכתבו של מר גבאי מיום 9.8.04 - שכותרתו היא, כזכור, "חובנו למגאסון - פרויקט ארכיון צה"ל" - יש משום הודאה מפורשת בשיעור החוב שצוין בו; וזאת לאחר אישור המזמין, דהיינו: התקיימות התנאי של תשלום "גב אל גב". לפיכך - ולנוכח האמור לעיל בדבר החסר בראיות התובעת באשר לשיעור חובות הנתבעת - יש לקבוע את חובה של הנתבעת לתובעת בעניין זה בהתאם. באופן דומה יש לקבוע את שיעור חובות הנתבעת, בגין הציוד שסופק לה על ידי התובעת, בהתאם להודאות שבתצהירו של מר גבאי (ר' בפסקה 31 דלעיל). (2) טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת והנטל להוכחתן: כידוע, הלכה פסוקה היא כי הטוען לקיזוז - עליו הראייה; והדברים בבחינת קל וחומר כאשר מדובר בטענת קיזוז המועלית לראשונה בתגובה לתובענה ובסכומים העולים כמה וכמה מונים על הסכום הנתבע בתובענה. הדעת נותנת, בפרט כאשר מדובר בהתקשרות עסקית, כי אם היה ממש בטענת קיזוז כאמור, הצד הטוען אותה היה פותח ביוזמתו בהליכים המשפטיים המתאימים למימוש זכויותיו המגולמות בה. לפיכך יש לקבוע כי על נתבע, הטוען טענת קיזוז בנסיבות כנ"ל, מוטל נטל מוגבר להוכחת טענתו. במקרה דנא, על פני הדברים הנתבעת לא עמדה בנטל הוכחה מוגבר שכזה וגם לא בנטל הוכחה סטנדרטי, או אף מופחת. יתר על כן, כפי שיובהר להלן טענות הנתבעת לקיזוז גם אינן מתיישבות עם שורת ההיגיון, ובנסיבות אלה, אף אין צורך להידרש לטענות ב"כ התובעת כי מדובר בטענות שמבחינה משפטית אינן עולות בקנה אחד עם הוראות סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. כזכור, על פי טענת מר גבאי חובות התובעת לנתבעת - שהינה לדבריו חברה קטנה - עומדים על סך של כ-2.8 מיליון ₪, טבין ותקילין. לא ברור אפוא, כלל ועיקר, מדוע הנתבעת לא עשתה דבר בעניין חובות נטענים אלה ונזכרה בקיומם רק עת הוגשה התובענה דנא נגדה, בפרט אם מדובר בחברה קטנה שמן הסתם אינה יכולה להרשות לעצמה למחול על חובות בסדר גודל שכזה. לא זו אף זו: מר גבאי תירץ את המועד המאוחר להעלאת טענות הקיזוז, כמו גם את החסר בעיגונן בראיות בכתב, בכך שהתובעת כביכול הרדימה את הנתבעת בשמירה. ואולם, לנוכח שיעור חוב התובעת הנטען הנ"ל, לא ברור כלל מה עניין "הירדמות בשמירה" לכאן. גם לפי טענות התובעת חובות הנתבעת כלפיה אינם מתקרבים לסך האמור של כ-2.8 מיליון ₪, באשר סכום התובענה עומד על סך של 445,132.67 ₪ בלבד. אין זה סביר, אפוא, כי הנחה (נטענת) של הנתבעת לפיה התובעת ויתרה לה על חוב של פחות מחצי מיליון ₪ הובילה את הנתבעת ל"הירדם" על חוב המתקרב לשלושה מיליון ₪. יתר על כן, גם הטענה בדבר חוסר מעש מצד התובעת בקשר לחובות הנתבעים בתובענה דנא אינה מבוססת: עוד בשנת 2004 חזרה התובעת ודרשה מהנתבעת את תשלום החוב בגין פרויקט ארכיון צה"ל, לרבות באמצעות פנייה של באי-כוחה, וגם מכתבו של מר גבאי מיום 9.8.04 - הכולל הודאה בחלק ניכר מהחוב האמור - מופנה לב"כ התובעת. בנסיבות אלה לא היה כל מקום שהנתבעת תבסס את פעולותיה על ההנחה כי התובעת, כביכול, מחלה לה על חובותיה כלפיה. ואם לא די בכל אלה, הרי שקיימים טעמים נוספים לדחיית טענות הקיזוז הספציפיות שהועלו מטעם הנתבעת, כלהלן: (א) טענת הקיזוז העיקרית - מניעת רווחים וגרימת נזקים בפרויקט "כנרית" (א' ו-ב') ובפרויקט "רגבים": טענת הקיזוז העיקרית מטעם הנתבעת, בהתחשב בסכומים הנטענים לפיה, הינה כאמור הטענה שהתובעת לא השתמשה בציוד של הספקיות האמריקאיות בפרויקט "כנרית" (א' ו-ב') ובפרויקט "רגבים" ובכך מנעה מהנתבעת רווחים וגרמה לנזקים כבדים, שלפי חישוביו של מר גבאי מסתכמים בסכום כולל המתקרב לשניים וחצי מיליון ₪. לשיטת מר גבאי התנהלותה האמורה של התובעת היתה בגדר "הפרת החוזה" (ר' בפסקה 33 דלעיל וכן בפרוטוקול, עמ' 35 שורה 2). ואולם, ההסכם לשיתוף פעולה, אשר נכרת בין הצדדים, כלל לא דרש מהתובעת להתקין ציוד של הספקיות האמריקאיות בכל פרויקט אותו היא תבצע; וממילא אין יסוד לטענותיו החוזרות ונשנות של מר גבאי בדבר הפרת ההסכמות החוזיות שבין הצדדים בעניין זה. מר גבאי טען בהקשר זה, לחילופין, לקיומו של "הסכם ג'נטלמני" בין הנתבעת לבין התובעת; אך גם טענה חילופית זו אין לקבל: ראשית, "הסכם ג'נטלמני" - או "הסכם שבכבוד" - הינו הסכם שהצדדים לו הסכימו שלא לפנות לבית המשפט לצורך אכיפתו, ומקובלת עליי עמדתה של פרופ' ג' שלו כי עקרון חופש החוזים מחייב ככלל הכרה בהסכמה שכזו (ר' ג' שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (תשס"ה-2005), בעמ' 23 ואילך ובמיוחד בעמ' 39). שנית, וזו הנקודה העיקרית כאן, אין כל ראייה לקיומו של הסכם ג'נטלמני כאמור; ולמעשה ההיפך הוא הנכון. הצדדים דנא אמנם לא הסדירו את כל התקשרויותיהם בכתב והתקשרותם בעניין פרויקט ארכיון צה"ל הינה דוגמא להתקשרות כזו. יחד עם זאת, הם הסדירו את עקרונות התקשרותם באופן מפורט ובכתב, במסגרת ההסכם לשיתוף פעולה. והנה, הסכם זה אינו כולל התחייבות כלשהי מטעם התובעת להתקין ציוד של הספקיות האמריקאיות בכל פרויקט אותו תבצע, ועל כן אין כל מקום להניח כי הצדדים השאירו דווקא התחייבות מהותית ומרכזית שכזו - על השלכותיה הכספיות הברורות - להסכמה ג'נטלמנית שבכבוד, למרות שאת מכלול עקרונות התקשרותם הם הסדירו בחוזה כתוב. המסקנה המתבקשת הינה, אם כן, כי לתובעת לא היתה כל חובה חוזית להשתמש בציוד של הספקיות האמריקאיות בפרויקט "כנרית" (א' ו-ב') ובפרויקט "רגבים", ואין תמה בדבר שהנתבעת לא הגישה תובענה נגדה בנושא זה, חרף טענותיה לפניי. אמנם, אין חולק כי בפרויקט "כנרית" א' היתה, בתחילת הדרך, כוונה מצד התובעת להשתמש בציוד של הספקיות האמריקאיות - וגם בפרויקט "רגבים" הציעה התובעת לעשות כן - ועל כן נקל להבין את תחושותיו הסובייקטיביות הקשות של מר גבאי, כאשר נסתבר לו כי בסופו של דבר החליטה התובעת להשתמש בציוד אחר בפרויקטים אלה, אשר לפי גרסתו היו צפויים להניב לנתבעת הכנסות בסכום כולל המתקרב לשניים וחצי מיליון ₪ (ר' בפסקה 35 דלעיל). ואולם, כאמור, לתובעת לא היתה כל חובה חוזית בעניין זה ועל כן אין בתחושותיו הסובייקטיביות של מר גבאי - כמו גם בטרוניותיו החריפות על התנהלות התובעת - כדי להעלות או להוריד. ממילא ברור, אם כן, כי אין כל בסיס לטענות הנתבעת לקיזוז בגין מניעת רווחים או גרימת נזקים בפרויקטים הנ"ל. (ב) טענות הקיזוז המשניות - חובות של התובעת בגין אספקת ציוד ועבודה: הנתבעת העלתה כאמור גם טענות קיזוז נוספות - הגם שמדובר בטענות משניות בהיקפן ביחס לטענותיה בעניין פרויקט "כנרית" ופרויקט "רגבים" - וזאת בשל יתרות חוב נטענות בגין אספקת ציוד ועבודה (ר' 36 בפסקה דלעיל). ואולם, גם את טענותיה אלה לא השכילה הנתבעת להוכיח כנדרש, וזאת אף מבלי להתייחס להכחשותיו הנמרצות של מר בוקר בדבר קיומם של חובות כנ"ל. הגם שלתצהירו של מר גבאי צורפו העתקים של מאות מסמכים - חלקם באיכות ירודה למדי - האמורים להוכיח את חובות התובעת לנתבעת, לא הוגשו לפניי מסמכי הנהלת החשבונות של הנתבעת וממילא אין לדעת אם נרשם בהם חוב כלשהו של התובעת שלא שולם ובנסיבות העניין מדובר בחסר ראייתי מהותי. בחקירתו הנגדית תירץ מר גבאי את היעדרן של חשבוניות רלוואנטיות לא רק בשכחה, אלא גם בכך שהנתבעת לא רצתה לשלם את המע"מ כאשר התובעת אינה משלמת לה; אך בהתנהלות זו של הנתבעת יש דווקא אינדיקציה כי היא הסתפקה בזמנו בתשלומים אותם שילמה לה התובעת - ועל אחת כמה וכמה שאין בה משום "הוכחה" לחוב כלשהו של התובעת. יתר על כן, גם אם התובעת לא שילמה את כל שדרשה הנתבעת, אין בכך משום הוכחה שקיימת יתרת חוב כלשהו של התובעת לנתבעת; והעובדה שלא הוצגו לפניי מסמכי הנהלת החשבונות של הנתבעת מדברת בנושא זה בעד עצמה. ה. סוף דבר: אשר על כן ולאור כל המקובץ אני מקבל את התובענה באופן חלקי, תוך דחיית טענות הקיזוז שהעלתה הנתבעת, ופוסק כי הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: (א) סך של 154,587.07 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 9.8.04 ובצירוף מע"מ (בשל יתרת חוב בגין פרויקט ארכיון צה"ל); (ב) סך של 43,049.90 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 30.11.03 ובצירוף מע"מ (בשל חשבון העיסקה מס' 4409); (ג) סך של 5,320 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום 29.6.03 ובצירוף מע"מ (בשל חשבונית מס מס' 3822). בהתחשב במכלול נסיבות העניין - לרבות היקף ההליכים לפניי והעובדה שהתובענה התקבלה רק בחלקה - הנתבעת תשלם את הוצאות התובעת ושכר-טרחת עורך-דינה בסכום כולל של 30,000 ₪. כל הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 יום. חוזההסכם שיתוף