בגין מחלת סרטן שנתגלתה אצל התובעת בחודש מאי 2006, ללא קשר לתאונה, קבע פרופ' חייצ'יק, מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האונקולוגיה, כי לתובעת נכות זמנית בשיעור של 100% מיום 6/10/03 עד 4 חודשים לאחר הסיום הטיפול המניעתי ולאחר מכן נכות צמיתה בשיעור של 50%. למעשה בגין מחלת הסרטן הייתה התובעת באי כושר מלא מיום 1/5/06 עד יום 30/4/07. מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא גילוי סרטן לאחר תאונת דרכים: התובעת, ילידת 31/10/58, נפגעה בתאונת דרכים כהולכת רגל ביום 16/11/2004 בסמוך לשעה 17:15, מרכב הנהוג על-ידי הנתבע 1 (שהינו גם צד ג' 1 - להלן: "חגי") ובבעלות צד ג' 2 (להלן: "דביר"). כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובעת שבר בעצם הטיביה והפיבולה מימין, חבלה בקרסול שמאל, שפשוף במצח ובברך ימין, פריקה של כתף ימין עם קרע וחבלת ראש. התובעת אושפזה בבית החולים ברזילי באשקלון ונותחה לקיבוע השבר ברגל ימין. ביום 24/11/04 הועברה התובעת להמשך אישפוז לצרכי שיקום וזאת עד לשחרורה ביום 18/1/05. התביעה הוגשה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק" או "חוק הפלת"ד") נגד חגי בהיותו נהג הרכב וכן נגד הנתבעת 2 (להלן: "קרנית") בהעדר ביטוח תקף במועד התאונה. קרנית הגישה הודעת צד ג' נגד חגי וכן נגד דביר, בעל הרכב. בהיעדר מחלוקת בשאלת החבות ביחסים שבין התובעת לבין הנתבעים, השאלות המצריכות הכרעה הן שאלת הנזק ושאלת חבותם של צדדי ג'. יוער כי חגי ודביר לא טענו לעניין הנזק והצטרפו לטענות קרנית בעניין זה. הנזק הנכות הרפואית נכות התובעת נקבעה על פי דין על-ידי המוסד לביטוח הלאומי אשר קבע כי בעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות רפואית משוקללת בשיעור של 28% לצמיתות החל מיום 1/3/2006. שיעור נכות זה מורכב מ-20% נכות אורטופדית-נוירולוגית בגין פגיעה ביד ימין ו-10% נכות בגין תסמונת בתר חבלתית כרונית. בנוסף, קבעה הועדה הרפואית של המל"ל נכויות זמניות בשיעור של 100% מיום 14/2/05 עד יום 30/6/05 ובשיעור של 70% מיום 1/7/05 עד יום 28/2/06. בגין מחלת סרטן שנתגלתה אצל התובעת בחודש מאי 2006, ללא קשר לתאונה, קבע פרופ' חייצ'יק, מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האונקולוגיה, כי לתובעת נכות זמנית בשיעור של 100% מיום 6/10/03 עד 4 חודשים לאחר הסיום הטיפול המניעתי ולאחר מכן נכות צמיתה בשיעור של 50%. למעשה בגין מחלת הסרטן הייתה התובעת באי כושר מלא מיום 1/5/06 עד יום 30/4/07. הנכות התפקודית לטענת התובעת, שיעור נכותה הרפואית אינו משקף נכונה את שיעור נכותה התפקודית שעולה עליו לאין ערוך. לטענתה, נכותה האורטופדית-נוירולוגית פוגעת בתפקוד ידה הימנית שהיא ידה הדומיננטית והיא מוגבלת בהרמת משקל מעל 3 קילו ומנועה מלבצע כל פעולה הדורשת הפעלה רצופה של הידיים לרבות אחיזת חפצים, ביצוע עבודות בית ועוד. עוד טוענת התובעת כי היא סובלת מפריקות חוזרות ונשנות של כתף ימין. באשר לתסמונות הבתר חבלתית ( PTSD), טוענת התובעת כי זו גורמת לה לסבול מפחדים, עצבנות, חשש מנסיעה ברכבים ומחציית כבישים, דיכאון, שינויים במצב רוח וחרדות. עובר לתאונה עבדה התובעת כפועלת ייצור במפעל זרועות שיח מאז 7/1/97. התובעת עבדה 8 - 9 שעות ביום. מדובר בעבודה פיזית המצריכה עמידה ממושכת והפעלת כוח פיזי. באשר למחלת הסרטן טוענת התובעת כי בחודש 5/06 אובחן אצלה סרטן שד, היא נותחה להוצאת הגוש הסרטני וקבלה קצבת נכות כללית בתקופה שבין 30/7/06 - 1/5/07. לטענתה, למחלת הסרטן לא היתה השפעה על כושר תפקודה לאחר החלמתה. יצויין כי המומחה מטעם בית המשפט קבע כי סיכוייה של התובעת להיות בריאה בחלוף 10 שנים מסיום הטיפול הם 85%. בחודש 7/07 התובעת שבה לעבודתה במפעל זרועות שיח במשרה חלקית בהיקף של 5 שעות יומיות בתפקיד של אורזת. בחקירתה הנגדית (דיון מיום 21/3/10), אישרה התובעת כי שבה לעבודתה לאחר כשלש שנים מיום התאונה וכי חלק מהזמן היא לא עבדה בשל מצבה שנבע ממחלת הסרטן (עמ' 5 ש' 5 - 6 לפרוטוקול). עוד העידה התובעת כי היום עובדת בתפקיד פועלת (עמ' 5 ש' 20 לפרוטוקול), בין השעות 7:30 - 13:00 (עמ' 6 ש' 4 לפרוטוקול) ונאלצת להחליף ידיים במהלך עבודתה בשל כאבים ביד ימין (עמ' 7 ש' 1 - 2 לפרוטוקול). ביום 28/6/10 פוטרה התובעת מעבודתה. על פי מכתב הפיטורין (ת/43) סיבת הפיטורין הינה: "בשל צמצום מחלקת בועות, ובשל העובדה כי לא ניתן לנייד אותך בין המחלקות בשל מגבלתך הגופנית...". ממכתב המעסיק לב"כ קרנית (נ/21) עולה כי "השיקולים לפיטורים של הנ"ל היו, היקף המשרה המצומצם, ואי אפשרות הניוד למחלקות אחרות בשל מצבה הבריאותי". בשים לב לאופי עבודתה, עבודה פיזית המצריכה עמידה ממושכת והפעלת כוח פיזי ובהיעדר הכשרה לכל עיסוק אחר, טוענת התובעת כי שיעור נכותה התפקודית עומד על 60%. לטענת קרנית, לא נותרה לתובעת נכות תפקודית ממשית. לטענתה, התובעת מתפקדת בחיי היומיום, מנהלת חיים חברתיים, עושה שימוש בידה הימנית ואף שבה לעבודתה, ממנה פוטרה בלא כל קשר לתאונה, בשל צמצומים. כן נטען כי התובעת עברה הליך שיקום ומסוגלת לשוב לעבודה. בשים לב לעדות התובעת, העובדה כי גם כאשר שבה לעבוד עשתה כן באופן חלקי, ובהתחשב באופי הפגיעה, אין לקבל את טענת קרנית לפיה לתובעת לא נותרה נכות תפקודית. מנגד, הואיל ועלה בידי התובעת לשוב לעבודה חלקית לאחר התאונה, עבודה בה התמידה תקופה של קרוב ל - 3 שנים, אין לקבוע נכות תפקודית בשיעור הנטען על ידה. יוער כי על פי טופס 106 לשנת 2008 (ת/42), שכרה החודשי הממוצע של התובעת לאחר שובה לעבודה, עמד על סך של 2577 ₪. סכום זה צמוד להיום עומד על סך של 2,900 ₪ ומהווה כ - 70% משכרה של התובעת, עובר לתאונה בערכו היום (4,270 ₪ - כפי שיפורט להלן). מדובר בגריעת שכר של כ - 30%, קרוב לשיעור הנכות הרפואית. על כן, לאור האמור, אני קובעת כי שיעור הנכות התפקודית של התובעת תואם את זו הרפואית ועומד על שיעור של 28%. בסיס השכר כעולה מטופס 106 (ת/42), בשנת המס 2004, עובר לתאונה, השתכרה התובעת שכר חודשי ממוצע בסך 3442₪. על פי מסמכי המל"ל (נ/14), השכר הרבע שנתי עמד על סך של 10,532 ₪ כלומר 3,510 ₪ לחודש. על כן, חישוב הנזק יערך על פי שכר זה ובתוספת הצמדה להיום - סך של 4,270 ש"ח. חישוב הנזק כאב וסבל: 19. לפי 28% נכות, בניכוי גיל ובהתחשב ב- 62 ימי האשפוז - יש לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה בסך של 77,183 ₪. הפסדי השתכרות עבר: 20. לטענת התובעת, יש לפצותה בגין הפסדי שכר בשיעור שכרה החודשי במלואו עד לחודש מאי 2006. החל מחודש יולי 2007, טוענת התובעת להפסד שכר חלקי בשיעור ההפרש שבין כושר השתכרותה עובר לתאונה לבין זה שאחריה. 21. לטענת קרנית, התובעת שבה לעבוד בהיקף משרה חלקי ולאחר פיטוריה, לא עמדה בחובת הקטנת הנזק ולא עשתה כל ניסיון לשוב למעגל העבודה משך תקופה ארוכה. 22. לתובעת נקבעו נכויות זמניות על ידי המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 100% עד יום 30.6.05 ובשיעור של 70% מיום 1.7.05 עד יום 28.2.06. בתקופה זו לא יכולה היתה התובעת לשוב לעבודתה. על כן, בגין תקופה זו, ולמשך חודשיים נוספים עד יום 1.5.06, שכן סביר לצפות כי לאחר פגיעה כה קשה לא תשוב התובעת מיד למעגל העבודה , תפוצה התובעת בסכום העומד על מלוא שכרה החודשי (4,270 ₪) במכפלת מספר החודשים (17.5 חודשים) - סך של 81,410 ₪ ובתוספת ריבית מאמצע התקופה, בסך של 90,938 ₪. 23. מאחר ובחודש 5/06 נתגלתה אצל התובעת מחלת הסרטן, בגינה נקבעו לה אחוזי נכות גבוהים ושולמה לה קצבת נכות כללית עד לחודש 5/07, אין לפצותה בגין תקופה זו. 24. עבור התקופה שבין 5/07 ועד מועד מתן פסק הדין תפוצה התובעת על פי שיעור נכותה התפקודית - 28%. לפי בסיס חישוב זה יעמוד ההפסד החודשי ע"ס 1,196 ₪ ובמכפלת החודשים (70 חודשים) סך של 83,720 ₪. בתוספת ריבית מאמצע התקופה יעמוד הפיצוי בגין תקופה זו ע"ס 87,337 ₪. יוער כי במהלך התקופה עבדה התובעת (מחודש 7/07 ועד פיטוריה בחודש 7/10) אולם התובעת עבדה במשרה חלקית ושכרה היה נמוך יותר משכרה עובר לתאונה בשיעור נכותה התפקודית, בקירוב, ולפיכך יש לפסוק פיצוי על פי שיעור נכותה התפקודית, גם בגין תקופה זו. 25. סה"כ תפוצה התובעת בגין ראש נזק זה בסך של 178,275₪. הפסדי שכר עתיד: 26. על פי נכותה התפקודית בשיעור של 28% עד הגיעה התובעת לגיל 67, בסיס שכר של 4,270 ₪, מקדם היוון 127.0081 - סך של 151,851 ₪. עזרת הזולת לעבר: 27. התובעת בתצהירה מפרטת את ההגבלות שנגרמו לה בעבודות משק הבית (ס' 27 לתצהיר). בנה של התובעת, העיד כי אמו היתה מרותקת למיטה משך שנה וחצי (עמ' 2 ש' 22 לפרוטוקול). 28. בהתחשב בחומרת הפגיעה של התובעת כתוצאה מן התאונה, באשפוזה הארוך, בשיעורי נכות זמנית וכן בתקופה ההחלמה הממושכת יש לפצותה בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך של 20,000 ₪. עזרת הזולת לעתיד: 29. בעדותה, התובעת העידה כי היא מסוגלת לבצע עבודות בית קלות יחסית ובעבודות הקשות יותר נעזרת בבעלה ובעוזרת שבכוונתה להעסיק (עמ' 7 ש' 29-31 וכן בעמ' 8 לפרוטוקול). 30. בהתחשב בחומרת הפגיעה ממנה סובלת התובעת כתוצאה מן התאונה ולקשיים שבהפעלת ידה הדומיננטית, ברי כי תזדקק בעתיד להעסיק עזרה בשכר אף אם לא עשתה כן עד היום. בהתחשב בשיעור נכותה ובתוחלת חייה, פיצויה בגין ראש נזק זה יעמוד ע"ס 50,000 ₪ - גלובלי. הוצאות ניידות לעבר ולעתיד: 31. בהתחשב בחומרת הפגיעה ובאורך תקופת ההחלמה, ברי כי התובעת הוציאה כספים על מנת להגיע לבדיקות ולטיפולים רפואיים. בשים לב לשיעור נכותה התפקודית ולמגבלות בתפקודה תצטרך התובעת גם בעתיד להוציא כספים לצרכים אלו. 32. אי לכך, בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד, תפוצה התובעת בשיעור גלובלי בסך של 10,000 ₪. סיכום סכומי הנזק: 33. כאב וסבל 77,183 ₪ הפסד השתכרות לעבר 178,275 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 151,853 ₪ עזרת הזולת לעבר 20,000 ₪ עזרת הזולת לעתיד 50,000 ₪ הוצאות ניידות 10,000 ₪ סה"כ 487,311 ₪ ניכויים: 34. מסכום זה ינוכה סך של 25,618 ₪ בגין תשלום תכוף ששולם לתובעת משוערך להיום וכן סך של 303,535 ₪ בגין תשלומי המוסד לביטוח הלאומי בהתאם לחוו"ד אקטוארית שצורפה על-ידי קרנית. יצויין כי סכומי הניכויים האמורים הם על פי שיעורם במועד הגשת סיכומי קרנית. על כן יש לעדכן את סכום הניכויים נכון למועד מתן פסק הדין. 35. לאור האמור בסיכומי התובעת, אין לנכות מהפיצויים את קצבת קרן פנסיה "מבטחים החדשה". בנוסף, משלא נקבע פיצוי בגין תקופת אי כושר מלא בשל הנכות עקב מחלת הסרטן, אין לנכות את תשלומי המל"ל ששולמו לתובעת על-ידי ענף נכות כללית. סיכום 36. קרנית תשלם לתובעת את סכום הפיצוי בסך 487,311 ₪ בניכוי הסכומים האמורים בסעיף 34 (כערכם נכון למועד מתן פסק הדין), בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק. חבות צדדי ג' 37. מוסכם על הצדדים כי הרכב שבבעלותו של דביר תוקן במוסך שבבעלות אביו של חגי לאחר ששהה במוסך תקופה של כחודשיים . 38. מוסכם על הצדדים כי התאונה אירעה כשחגי נהג ברכבו של דביר ואף מוסכם על הצדדים כי במועד התאונה לא הייתה לרכב פוליסת ביטוח חובה. 39. כן מוסכם על הצדדים כי הונפקה תעודת ביטוח חובה ביום 16.11.04, בוקר התאונה, בשעה 10:39, אך בפועל לא שולמו דמי הביטוח. 40. נקודות המחלוקת העיקריות בין הצדדים נוגעות לשאלה האם דביר התיר לחגי לעשות שימוש ברכב שנמסר לו למטרת תיקון וכן לשאלה האם דביר יידע את חגי בדבר היעדר הביטוח או להיפך, הציג כלפיו מצג כי לרכב פוליסת ביטוח חובה בתוקף. טענות הצדדים 41. לטענת קרנית, בנסיבות המקרה ומכח סעיף 9 לחוק הפלת"ד, עומדת לה זכות חזרה לצדדי ג' - דביר וחגי, שהינם הבעלים של הרכב ומתיר השימוש והנהג . 42. לטענת חגי, השימוש ברכב שבבעלות דביר נעשה בהיתר מפורש של דביר וזאת לאחר שהרכב תוקן במוסך שבבעלות אביו של חגי. לטענת חגי, בבוקר יום התאונה הוא ניהל שיחה עם דביר במהלכה מסר לו דביר כי לרכב יש כיסוי ביטוחי על פי פוליסת ביטוח שהוצאה באותו יום. על כן טוען חגי כי הוא חוסה תחת הגנת סעיף 7א לפלת"ד שכן נהג בהיתר מבעל הרכב ולא ידע על היעדר כיסוי ביטוחי. עוד טוען חגי כי תיקון הרכב נעשה על בסיס חברי ללא תמורה וכי רכבו של דביר אוחסן במוסך אביו משך חודשים. 43. לטענת דביר, הוא מעולם לא התיר לחגי לנהוג ברכבו וחגי ידע כי לרכב לא היה ביטוח חובה תקף. דביר טוען כי הרכב היה מושבת תקופה ארוכה עוד לפני כניסתו למוסך. עוד טוען דביר כי השיחה הנטענת בינו לבין חגי ביום התאונה מעולם לא התקיימה. יתרה מזו, לטענתו, הוא הבהיר לחגי ולאביו כי יש להודיע לו מבעוד מועד על השלמת תיקון הרכב על מנת שיסדיר פוליסת ביטוח. משקיבל הודעה על השלמת התיקון מספר ימים לפני יום התאונה, פנה לסוכן הביטוח והנפיק פוליסה מתאימה שטרם שולמה במועד התאונה (סעיף 10 לתצהיר). דביר שב וטען כי מעולם לא התיר לחגי לעשות שימוש ברכבו ואף הדגיש בפניו כי לרכב אין ביטוח חובה. 44. לטענת קרנית, לא הוכח כי בין חגי לדביר נתקיימה שיחה בבוקר יום התאונה במהלכה קיבל חגי היתר מפורש לעשות שימוש ברכב תוך הצגת מצג כי לרכב ביטוח חובה בתוקף. משכך, השימוש ברכב של דביר נעשה בהיתר מכללא שניתן על-ידי דביר תוך עצימת עיניים של חגי באשר להיעדר הכיסוי הביטוחי. אי לכך, לטענתה, היא זכאית לחזור אל צדדי ג' - הן אל דביר כבעלים של הרכב ומתיר השימוש בו והן אל חגי אשר נהג ברכב ללא כיסוי ביטוחי. לחילופין טוענת קרנית כי ככל שהתקיימה שיחה בין השניים במהלכה התיר דביר לחגי לעשות שימוש ברכבו תוך יצירת מצג לפיו לרכב פוליסת ביטוח חובה בתוקף, זכאית קרנית לחזור אל דביר בהיותו הבעלים של הרכב ומתיר השימוש בו וזאת מבלי שהיה לרכב כיסוי ביטוחי תקף במועד התאונה. 45. מטעם הצדדים העידו חגי ודביר. כמו כן הוגשו כראיה הודעותיהם של חגי ודביר במשטרה. המסגרת המשפטית 46. זכות החזרה של קרנית מעוגנת בסעיף 9 לחוק הפלת"ד הקובע כדלקמן: "9. (א) מי ששילם פיצויים המגיעים לפי חוק זה לא תהא לו זכות חזרה על אדם אחר החייב בפיצויים לפי חוק זה זולת הזכות לחזור על אחד מאלה: (1) מי שאינו זכאי לפיצויים כאמור בסעיף 7; (2) מי שאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה... (3) בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א". בסעיף 7 לחוק הפלת"ד נקבע: "7. נפגעים אלה אינם זכאים לפיצויים לפי חוק זה: ... (5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב; (6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות הנדונה ...." סעיף 7א לחוק הפלת"ד קובע כדלקמן: "7א על אף האמור בסעיף 7(5), מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב, והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מן הקרן כפי שזכאי לכך נפגע לפי סעיף 12(ב)" חבותו של חגי 47. אין חולק כי חגי נהג ברכב בעת התאונה ללא ביטוח. טענתו העיקרית של חגי היא כי בבוקר אותו יום שוחח עם דביר אשר אמר לו כי יש ביטוח לרכב. כך, "בשעת בוקר של יום 16.11.04 התקיימה שיחת טלפון ביני ובין דביר מסילתי, בעלים של הרכב... בה ביקש ממני דביר מסילתי לנהוג ברכב.... כדי לבדוק את תקינותו לאחר תיקונו. לשאלתי אם יש לרכב "ביטוח חובה"... השיב לי חברי מסילתי דביר, שאכן יש ביטוח, ושהוא היה בשעת בוקר אצל סוכן ביטוח והוציא פוליסת ביטוח חובה אשר נמצאת בכיסו... בדיעבד, הסתבר שאכן מסילתי דביר גרם - לפני אירוע התאונה - להנפקת תעודת ביטוח ביום 16.11.04 בשעה 10:39... אך בפועל לא שילם הוא בשעה 10:39 או בסמוך לאחריה את דמי הביטוח". (ס' 1ד, 1ה' ו - 1 ו' לתצהיר). 48. בעדותו בבית המשפט העיד חגי כי הוא נוהג לברר את עניין קיום הביטוח לגבי כל רכב שמובא למוסך ומצריך בדיקה בנסיעה (עמ' 13 ש' 13 - 14 לפרוטוקול). במקרה של דביר לא בירר את עניין הביטוח ברגע שהרכב הובא למוסך וזאת מאחר שהרכב אוחסן במוסך ורק אחרי תקופה של כחודשיים, משהחליט דביר לתקנו, שאל אותו חגי לגבי הביטוח וקיבל תשובה חיובית (עמ' 13 ש' 18 - 20 לפרוטוקול). בנוסף, העיד חגי כי באותה השיחה שניהל עם דביר ביום התאונה במהלכה בירר את עניין הביטוח, שאל את דביר גם לגבי הטסט לרכב וגם לשאלה זו קיבל תשובה חיובית (עמ' 13 ש' 21—22 וש' 32 - עמ' 14 ש' 1 פרוטוקול). 49. דא עקא, גרסתו זו של חגי אינה מתיישבת עם הודעתו כפי שנמסרה בסמוך לתאונה במשטרה, שם מסר: "אני לא יודע באם ברכב שנהגתי יש ביטוח חובה בתוקף אך אני יודע שיש לרכב טסט" (עמ' 3 למטה בהודעה - נ/9) , שכן במידה וניהל זמן קצר לפני התאונה שיחה עם דביר, כטענתו, במהלכה נמסר לו כי לרכב יש טסט וביטוח, לא ברור מדוע נתן תשובה חד משמעית לעניין הטסט ולא ידע להשיב לגבי עניין הביטוח. 50. ההסבר שניתן על-ידי חגי בעדותו, לפיו השיב כפי שהשיב לחוקר המשטרה כי לא מצא את תעודת החובה של הרכב בעוד שמצא את רישיון הרכב (עמ' 13 ש' 27 לפרוטוקול) אינו מניח את הדעת בשים לב לגרסתו בהליך הנוכחי כי בבוקר יום התאונה נמסר לו על-ידי דביר בשיחה טלפונית כי לרכב טסט וביטוח בתוקף. חגי לא הזכיר במשטרה את גרסתו זו, לא אמר, כפי שהיה מצופה ממנו, כי יש ביטוח על פי מה שנמסר לו על ידי בעל הרכב, או כל אמירה אחרת ממנה ניתן ללמוד, בזמן אמת - סמוך למועד התאונה, על נכונות גרסתו בעניין שיחת הטלפון והאמור בה. 51. בשים לב להודעתו במשטרה, שנמסרה מספר שעות לאחר אירוע התאונה, בצורה ספונטנית ובלתי אמצעית לאיש מרות, לא ניתן לקבל את גרסתו הנוכחית והמתוקנת לפיה דביר התיר לו את השימוש ברכב תוך יצירת מצג לפיו עניין הביטוח הוסדר. בנוסף, חגי העיד כדלקמן: "ש. מתי הזיכרון שלך יותר טוב, היום או ביום התאונה? ת. ביום התאונה. ש. ולכן כששאל אותך החוקר במקום התאונה לגבי הביטוח ענית לו את מה שידעת באותו רגע, שאתה לא יודע אם ברכב שנהגת יש ביטוח חובה בתוקף? ת. כן" (עמ' 17 ש' 28 - 32 לפרוטוקול). מהאמור עולה כי במועד התאונה לא ידע חגי שיש ביטוח בתוקף ובכל זאת בחר לנהוג ברכב. 52. הפסיקה אליה הפנה ב"כ חגי בסיכומיו אינה רלבנטית לענייננו שכן הפסיקה האמורה מתייחסת לאי סבירות של נהג ברכב, הנוהג בהיתר מבעליו, לבדוק קיומה של פוליסת ביטוח במצבים חברתיים מסויימים, בעוד שבענייננו נטען לביצוע בדיקה בפועל באשר לקיום ביטוח, נוכח גרסתו של חגי כי שאל את דביר מפורשות, גרסה שכאמור נדחתה. מדובר בטענות עובדתיות חלופיות שכן לו הניח חגי, מכח חברותו עם דביר, קיומה של פוליסת ביטוח, לא היה עליו לשאול. 53. יתרה מזו, בענייננו אין מדובר בסיטואציה חברתית אלא במקרה של תיקון רכב במוסך, כאשר חגי עצמו אישר בעדותו כי הוא נוהג לברר את עניין קיום הביטוח לגבי כל רכב שמובא למוסך ומצריך בדיקה בנסיעה (עמ' 13 ש' 13 - 14 לפרוטוקול). בעדותו העיד חגי כי עניין הביטוח "לא עניין" אותו כי הרכב שהה במוסך תקופה ארוכה לפני שהוחלט לתקנו (עמ' 12 למטה ועמ' 13 ש' 1 - 5 לפרוטוקול). מכאן, שחגי לא יכול לטעון כי הניח שקיים ביטוח. 54. לסיכומו של דבר, לא עלה בידי חגי להוכיח כי בינו לבין דביר התקיימה שיחה במהלכה הוצג על-ידי דביר מצג מפורש לפיו קיים ביטוח לרכב. גרסתו של חגי עומדת בסתירה להודעתו במשטרה ומתקבל הרושם של גרסה שהתפתחה בדיעבד, לאחר שחגי למד על קיומה של פוליסת ביטוח לא משולמת. 55. בפסיקה נקבע כי על מנת שיחול החריג הקבוע בסעיף 7א לחוק יש להוכיח שלושה תנאים - נהיגה בהיתר מאת הבעלים או המחזיק, אי ידיעה על כך שאין ביטוח תקף ושבנסיבות העניין גם לא היה סביר שהנהג ידע על העדר הביטוח (ת"א 1021/95 אמיל אגמי נ' קרנית ואח'). בענייננו, חגי ידע שאין ביטוח תקף או לפחות עצם עיניים לאפשרות זו נוכח עדותו כי עניין הביטוח "לא עניין אותו", כאמור. יתרה מזו, חגי ידע שהרכב היה מושבת תקופה ארוכה וגם עניין זה יש בו כדי להעיד על אפשרות של היעדר ביטוח. על כן, לא ניתן לקבוע כי "לא היה סביר" שחגי ידע על היעדר ביטוח. לאור האמור, הגנת סעיף 7א' אינה חלה על חגי ומכח הוראות סעיפים 7 ו- 9 לחוק, יש לקבל את ההודעה לצד ג' של קרנית כנגדו. חבותו של דביר 56. טענת קרנית כנגד דביר היא מכח היותו מתיר השימוש ברכב. בפסיקה נקבע כי לקרנית עומדת זכות חזרה כלפי מתיר השימוש ברכב המותנית בכך שהתנהגות מתיר השימוש היתה נגועה באשם המתבטא בידיעה, בפזיזות, בעצימת עיניים או למצער ברשלנות (ע"א 7580/03 קרנית נ' צורדקר). 57. טוען דביר כי לא התיר לחגי לעשות שימוש ברכבו מאחר שהרכב נעדר ביטוח. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר דביר כי במספר הזדמנויות ביקש מחגי ומאביו להודיע לו ברגע שתיקון רכבו יושלם על מנת שיסדיר את הביטוח היות ואין לרכב ביטוח חובה. בסעיף 9 לתצהירו נאמר: "בכל אחד מביקורי במוסך, בעת שהרכב היה בתיקון, אמרתי ליוסי מועלם כי ברגע שהרכב יהיה מוכן שיודיעו לי מראש כי עלי לדאוג להוציא ביטוח חובה לרכב היות ואין לרכב ביטוח חובה". 58. עדותו זו אינה מתיישבת עם ההודעה אותה מסר במשטרה כיומיים לאחר מועד התאונה, שם ציין: "ברכב שלי לא היה ביטוח בזמן שהוא נכנס לתיקון במוסך אני לא יודע באם בעל המוסך או בנו יודעים שלרכב אין ביטוח חובה הם לא שאלו אותי(ההדגשה שלי - ע' ק') וגם לא אמרתי להם לנהוג את הרכב שלי" (נ/10) 59. על מנת לתמוך בגרסתו, כפי שמופיעה בתצהיר, יכול היה דביר להזמין לעדות את אביו של חגי, מר יוסי מועלם, אולם הוא לא עשה כן. יצויין לעניין זה כי הואיל ומדובר בטענה שטוען דביר, הנטל עליו להוכיחה ולכן הנטל עליו לזמן את מר יוסי מועלם לעדות בעניין זה. דביר לא טען כי ניסה לזמן את מר יוסי מועלם לעדות או כי קיים קושי לעשות כן. אי הבאתו לעדות עומדת לדביר לרועץ ומקימה חזקה כי לו היה מובא לעדות, הייתה גרסתו פועלת לרעתו. 60. לא זו אף זו, דביר העיד בחקירתו הנגדית : "לא אמרתי להם (לחגי ואביו - ע' ק') לא לנסוע אלא אמרתי להם שאין ביטוח" (עמ' 22 ש'1 - 2 לפרוטוקול). עם זאת הסכים כי "הגיוני", כדבריו (עמ' 23 ש' 12 לפרוטוקול) כי כאשר הרכב נמסר למוסך לצורך תיקונו ייעשה ברכב שימוש על מנת לבדוק את תוצאות התיקון. 61. מעדותו של דביר עולה כי במועד מסירת הרכב למוסך, היה לו ברור שבשלב זה או אחר יילקח הרכב לנסיעת מבחן לאחר התיקון. בנוסף, מהודעתו של דביר במשטרה - כאמור, הודעה ספונטנית שנמסרה בסמוך למועד התאונה, עולה כי עניין הביטוח לא הועלה על-ידו בפני חגי ואביו - אמירה הסותרת מכל וכל את גרסתו הנוכחית של דביר לפיה אמר והתריע ושב והתריע. על כן, אין לקבל את גרסתו של דביר לפיה התריע על היעדר ביטוח בתוקף. מכאן, שמתקיים יסוד האשם המתבטא בידעתו של דביר כי יעשה שימוש ברכב או למצער בכך שהיה עליו לדעת, כמי שמכניס רכבו לתיקון, כי יעשה שימוש ברכב. 62. לאמור יש להוסיף כי דביר עצמו אישר כי הוא נהג לנהוג ברכב ללא ביטוח. כך, "ש. גם ברכב הזה נסעת ללא ביטוח חובה? ת. כן, אבל לא כל הזמן." (עמ' 22 ש' 18 - 19 לפרוטוקול) וכן "ש. הרבה פעמים נהגת ברכב הזה בלי ביטוח? ת. כן" (עמ' 24 ש' 4 - 5 לפרוטוקול). כן אישר דביר כי גם בפעם האחרונה שנהג ברכב, היה זה ללא ביטוח (עמ' 24 ש' 14 - 19 לפרוטוקול). מכאן, שטענתו כי התריע על היעדר ביטוח, אינה מתיישבת עם התנהגותו שלו בעניין זה. 63. לאור האמור, דביר, כבעלים של הרכב, המוסר אותו לאחר כאשר הוא יודע, או כאשר היה עליו לדעת, כי בשלב כלשהו יעשה ברכב שימוש, הינו "מתיר שימוש" כמשמעות המונח בחוק. משהוחלט, לא לקבל את גרסתו של דביר בדבר התרעתו על היעדר ביטוח, נמצא שדביר הוא מתיר השימוש ברכב הנעדר ביטוח בתוקף. 64. אי לכך, דין הודעת צד ג' של קרנית נגד דביר להתקבל אף היא. סיכום חבות צדדי ג' 65. "במקרה בו התיר בעל הרכב, או המחזיק בו, לאחר, לנהוג ברכב שאין בו ביטוח, מצויים מספר אחראים - המתיר את השימוש ברכב והנוהג בו - כולם חסרי ביטוח. לקרן הזכות לחזור על כל אחד מהם ..." (א' ריבלין, תאונות הדרכים תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים מהדורה רביעית, בעמ' 543 - 544). "... במישור היחסים שבין קרנית לבין כל אחד מן החייבים חייב כל אחד מהם לשפות את קרנית בגין מלוא סכום הפיצוי ששילמה. קביעת "חלקו" של כל חייב היא אך במישור היחסים שבין החייבים לבין עצמם" (רבלין, שם, בעמ' 544). כאשר עומדת לקרנית זכות חזרה כלפי מספר גורמים, אופן חלוקת החבות ביניהם תהיה לפי סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (רבלין, שם בעמ' 544). 66. אי לכך, משהתקבלו ההודעות לצדדי ג' כנגד חגי ודביר, הם חבים כלפי קרנית לתשלום כל הסכום שנפסק, ביחד ולחוד. על כן ישלמו צדדי ג לקרנית את הסכומים בהם חויבה לעיל בתוספת הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד לקרנית בסכום כולל של 15,000 ש"ח. 67. במישור היחסים בין החבים בהחזר לבין עצמם תיקבע חלוקת החבות על פי אשמם המוסרי בהתאם להוראות סעיף 84(ב) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (ע"א 483/84 קרנית נ' אברהם ואח' פ"ד מא(4) 754). לאור נסיבות העניין כפי שהובאו בהרחבה לעיל, כאשר קיימת חובה הן על מתיר השימוש והן על המשתמש לא לעשות שימוש ברכב ללא כיסוי ביטוחי, אני סבורה כי ביחסים שבין צדדי ג' לבין עצמם יחובו צדדי ג' בחלקים שווים. סוף דבר 68. קרנית תשלם לתובעת סכום של 487,311 ₪ בניכוי סכומי הניכויים, כאמור בסעיף 34 לעיל, בערכם ליום פסק הדין, בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק. 69. ההודעה לצדדי ג' שהגישה קרנית מתקבלת במלואה וצדדי ג', יחד ולחוד, ישלמו לקרנית את הסכום בו חוייבה לרבות שכ"ט עו"ד התובעת והוצאותיה, כאמור, וכן ישאו בהוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד קרנית בסך 15,000 ש"ח. 70. חלוקת החבות בין צדדי ג' ביחסים שבינם לבין עצמם תהיה כאמור בסעיף 67 לעיל. 71. הסכומים שנפסקו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. 1 לאור האמור לעיל בדבר סכום הפיצוי והניכויים, תוגש תוך 10 ימים פסיקתא מוסכמת לחתימה. 54678313 1זכות ערעור כחוק. 54678313 רפואהתאונת דרכיםסרטן