להלן פסק דין בנושא נסיעה במהירות כפולה מהמהירות המותרת: פסק-דין 1. זהו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט שלום לתעבורה בנתניה (כב' השופטת בן-יששכר), אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בביצוע עבירה של נהיגה בדרך שאינה עירונית במהירות של 187 קמ"ש במקום המהירות המירבית המותרת במקום של 90 קמ"ש. מדובר בעבירה שבוצעה על ידי המערער ביום 19/5/01, כאשר זהו גלגולו השני של התיק בבית-המשפט המחוזי. לציין, שתחילת המשפט התעכבה משום העובדה שהמערער לא אותר בשלב ראשון של הדיון, וגם לאחר שאותר עתר לבית המשפט לדחיית הדיון, אך לא התייצב למועד הנדחה. ביום 13/1/03 גזר בית המשפט קמא את דינו של המערער לאחר שזה לא התייצב בפניו, אך משום טעות שנפלה תחת ידו של בית המשפט קמא, שעה שלא הרשיע את המערער, אף שהיה מוסמך לעשות כן בהעדר התייצבות של המערער, וגזר את דינו ל-5 שנות פסילה, פסילה על תנאי וקנס כספי. המערער הגיש כאמור ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט קמא, וזה קבע בצדק שיש מקום לבטל את פסק הדין, בשים לב לעובדה שבית המשפט קמא לא הרשיע את המערער בטרם גזר את דינו. על אף עובדה זו הרי ברור לכל שמדובר בפגם טכני שנפל תחת ידו של בית המשפט קמא, כאשר לגופו של עניין לא היתה מחלוקת בדבר העובדה שבית המשפט קמא היה מוסמך להרשיע את המערער משום אי התייצבותו, אך משום שגגה שנפלה בהליך הקודם, בוטל פסק הדין והתיק הוחזר להמשך דיון לבית המשפט קמא. 2. בהליך המחודש שהתקיים בבית משפט השלום המערער היה מיוצג, עתר שוב פעם לדחיית הדיון, עד אשר כפר במיוחס למערער ולפיכך נקבע התיק לשמיעת ראיות, אך שמיעת הראיות נדחתה גם היא מעת לעת, ואירעה תקלה נוספת במזכירות בית המשפט קמא שעה שחלק מהמוצגים נעלמו מתיק בית המשפט קמא. 3. המערער כפר כאמור במיוחס לו בכתב האישום, טען שלא היה זה הוא שנהג באופנוע, אם כי לא חלק לגבי הבעלות שלו על האופנוע ולא חלק על עצם הטענה שמפורטת בכתב האישום, לפיה אותו אופנוע נקלט במצלמה משטרתית שעה שהרוכב עליו נסע במהירות של 187 קמ"ש. המערער ניסה לשכנע את בית המשפט קמא שלא היה זה הוא שנהג על האופנוע, בשים לב לפרטי הלבוש של רוכב האופנוע כפי שנקלטו במצלמה המשטרתית, בשים לב לגובה המשוער של רוכב האופנוע ולצורת הרכיבה על האופנוע, כמו גם הקסדה. לטענת המערער הוא אכן רכש את האופנוע, אך זה היה מעורב בתאונת דרכים במועדים הרלוונטיים, טען שהביא את האופנוע לתיקון במוסך, ובהמשך אף העלה טענה שחברו, אייל יפרח, הוא זה שנהג באופנוע עובר למועד התאונה, טען שהוא יכול להמציא חשבוניות על תיקון שבוצע באופנוע. בחקירתו הנגדית בבית המשפט קמא אישר כאמור המערער את העובדה שהאופנוע היה בחזקתו ובבעלותו, אישר שהוא יכול להמציא את כל המסמכים והראיות לתמיכה בגרסתו, לרבות הבאת אותו חבר שיעיד לגבי הנהיגה באופנוע במועד הרלוונטי, טען שהוא לא התבקש להמציא מסמכים אלה לקראת הדיון, כל זאת על אף העובדה שהיה מיוצג בגלגולו השני של התיק. 4. בית המשפט קמא דחה את הדיון גם בגלגול השני של התיק, לפי בקשת הסניגור, מספר פעמים, ולפחות עד אשר נמסרה כפירה והתיק נקבע לשמיעת ראיות, כל זאת לאחר שחומר הראיות היה מצוי בידי המערער וב"כ, וחזקה על המערער וב"כ שהם הכינו עצמם היטב לקראת דיון ההוכחות הראשון, אך גם לאלה שבאו אחריו, שעה שנשמעה גרסת ההגנה ועדיה. ראוי גם לציין שביום 18/12/03,לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק והכוונה לראיות ההגנה, עתר הסניגור לדחיית הדיון על מנת לאפשר למערער להמציא רישומים וראיות שיתמכו בגרסתו, ואף שבית המשפט קמא הביע תרעומת על בקשה זו שבאה באיחור בפניו, וראוי היה למערער להמציא את המסמכים ולדאוג להתייצבות העדים מבעוד מועד, הרי על מנת לא לחסום את הגנתו ולא לקפח את זכותו, נעתר בית המשפט קמא לבקשה זו ודחה את המשך הדיון כמבוקש. בדיון הנדחה אכן הומצאו מסמכים, אך העד מטעם המערער לא התייצב. 5. בית המשפט קמא הרשיע בסופו של הליך את המערער בעבירה המיוחסת לו, והרי העבירה הונצחה במצלמה, לא היתה מחלוקת בדבר הבעלות והחזקה על האופנוע, לא הועלתה כל טענה לגבי סרט הצילום, תעודת עובד הציבור, העמדה בה הוצב מכשיר המדידה, פיתוח או פיענוח התמונה, כך שכל שנותר בפני בית המשפט קמא הוא לקבוע אם אכן היה זה המערער שנהג באופנוע או שמא הצליח זה להפריך את החזקה הקבועה בחוק לגבי בעלותו וחזקתו באופנוע במועד הרלוונטי. בית המשפט קמא בחן ושקל את טענות המערער ודחה אותן אחת לאחת, תוך הסתמכות על הראיות שהובאו בפניו או על הימנעות המערער להביא את הראיות הנחוצות, שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו. 6. משבאתי לשקול את טענות המערער כנגד הכרעת הדין של בית המשפט קמא, מצאתי לדחות טענות אלה כבלתי מבוססות הן משום העובדה שלא היתה מחלוקת כאמור בפני בית המשפט קמא לגבי עצם העובדה שהקטנוע שהיה בבעלות המערער ובחזקתו הונצח במצלמה משטרתית מבצע את עבירת המהירות, כמפורט בכתב האישום, והן משום העובדה שלמערער ניתנו די והותר הזדמנויות לסתור חזקה זו, אך הוא לא עמד בנטל המוטל עליו. טענת המערער בדבר המסמכים שהוגשו לבית המשפט קמא, אין בה כדי לקעקע את הכרעת דינו של בית המשפט קמא ולו משום העובדה שהמסמכים מתייחסים לתיקון שנערך באופנוע במועד מאוחר יותר ממועד התאונה, ואף שיש במסמכים אלה לאשר את טענת המערער שאכן בוצעו תיקונים באופנוע, הרי לא ניתן לקבוע על סמך המסמכים שהאופנוע היה במוסך במועד הרלוונטי, או שטכנית לא ניתן היה לפתח באופנוע במצבו המכני את המהירות הנטענת. משלא הועלתה כאמור כל טענה על ידי המערער לגבי עצם ביצוע העבירה באותו אופנוע, מתקשה אני להבין את הטענה של המערער, שסותרת לכאורה את אי הכפירה, והרי אם האופנוע היה אותה עת במוסך בתיקון, או שמצבו המכני לא אפשר לו פיתוח מהירות כה גבוהה, מדוע מצא המערער לנכון שלא לכפור ולא להכחיש את הטענות שפורטו בכתב האישום לגבי הנצחת האופנוע בביצוע עבירת מהירות כנטען?. הלכה למעשה, המערער כאמור לא חלק בבית המשפט קמא על עצם ביצוע עבירת המהירות באותו אופנוע, אך טען שיתכן ואולי, כך כלשונו, היה זה חברו שנהג באופנוע או מישהו אחר מטעם המוסך. 7. בית-המשפט קמא גילה אורח רוח והתחשבות מירביים במערער ובזכותו להוכיח את טענתו אף שספק אם המערער היה ראוי למידת חסד שכזו על ידי בית המשפט קמא. מדובר בתיק שהתגלגל בין הערכאות בבתי המשפט שנים רבות, משום מחדליו של המערער ומשום אי התייצבותו לדיונים בשלב ראשון, ולאחר מכן עתירה לדחיית הדיון. למערער עמד די והותר זמן על מנת להביא את אותם עדים מטעמו שיכלו להוכיח את גרסתו, ובית המשפט לפנים משורת הדין ומתוך זהירות רבה שלא לקפח את זכותו לגנה ראויה, נעתר לבקשתו ודחה את המשך הדיון, אך המערער כשל בהרמת הנטל המוטל עליו, ולא הביא כל עד שיכול לתמוך בגרסתו זו. 8. בצדק מצא בית המשפט קמא מקום להרשיע את המערער בעבירה המיוחסת לו, ואינני מבין על שום מה הוגש הערעור על הכרעת דינו של בית המשפט קמא, כאשר ברי לכל שהמערער לא טרח להעיד את אותו חבר שלטענתו נהג באופנוע במועד הרלוונטי, אף שהוא הצהיר בפני בית המשפט שאין לו כל בעיה לדאוג להתייצבות אותו חבר, ואף שבית המשפט קמא אפשר לו לעשות כן. אשר על כן, מצאתי לדחות את הערעור כנגד הכרעת הדין של בית המשפט קמא. 9. באשר לערעור על העונש שהטיל בית המשפט קמא, הרי בבואי לבחון את סבירותו של העונש שהוטל, לא התעלמתי מהעונש שהוטל על המערער עוד בגלגולו הראשון של התיק, שעה שבית המשפט קמא גזר עליו 5 שנות פסילה בפועל, אך כאמור פסק דין זה בוטל על ידי ערכאת הערעור משום העדר הכרעת דין ולא משום נימוק אחר שעומד לזכותו של המערער. מדובר במהירות אסטרונומית שמסכנת סכנה של ממש את המשתמשים בדרך, ובעיקר את המערער עצמו, ועל בית משפט זה כערכאת ערעור לשקול האם ראוי להקל מהעונש שהטיל בית המשפט קמא?. כל הקלה בעונש עלולה להשתמע כהבלגה של בית המשפט או כהבנה מצדו שיש נסיבות המצדיקות הקלה עם נאשם שמבצע עבירה כה חמורה ודומה שמדיניות הענישה הראויה מצדיקה אי התערבות בגזר דינו של בית המשפט קמא. אמנם מדובר בעונש שלכאורה הוא חמור, אך אין לומר שהוא מצדיק התערבותה של ערכאת הערעור, כל זאת בשים לב למהירות החורגת בה נסע המערער. אשר על כן, מצאתי לדחות את ערעורו של המערער כנגד העונש. לציין, שלא אחת הבעתי את דעתי שסיווג פסילה ראוי שבית המשפט יעשה בו שימוש לא לעיתים קרובות, ואולי רק לעיתים נדירות, כאשר הנסיבות מצדיקות זאת אך אין כל טעם לסווג פסילה במקרה דנן, שעה שסיווג הפסילה עלול לסכל את מטרת הענישה ולהרתיע את המערער, כמו גם אחרים, מביצוע עבירות דומות בעתיד - לפיכך, לא מצאתי ממש בעתירה לסיווג הפסילה במקרה זה. סוף דבר, מצאתי לדחות את הערעור על שני ראשיו. על המערער להפקיד את רשיון נהיגתו במזכירות בית המשפט קמא עד ולא יאוחר מיום 13/2/05, שעה 11:00. משפט תעבורהמהירות מופרזת / דו"ח מהירות