מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ביטול ביטוח מנהלים ללא ידיעת העובד: 1. לפנינו תביעתו של התובע כנגד מעבידתו, המועצה המקומית אעבלין (להלן: "המועצה") וחברת הביטוח "איילון", בה נוהלה פוליסת ביטוח המנהלים שלו מטעם המועצה (להלן: "המבטחת"). המועצה נתבעת להשיב לתובע כספים שניכתה משכרו ולא העבירה למבטחת. כן עותר התובע לחיובה בפיצוי כספי בגין הפרת חובת תום הלב, על כך שלא יידעה אותו על ביטול הפוליסה. עוד נתבע סעד הצהרתי לפיו המבטחת אינה זכאית להשתחרר מחבותה לפי פוליסת הביטוח אותה הנפיקה לתובע. בנוסף עותר התובע לחייב אף את המבטחת בפיצוי כספי בגין הפרת חובת תום הלב, שכן לא עדכנה אותו, לטענתו, בדבר ביטול הפוליסה. 2. למען העמד דברים על דיוקם יצויין, כי בכתב התביעה תבע התובע, בנוסף, פיצוי בגין אובדן כושר עבודה ובגין נכות ואולם, במהלך הדיון בביה"ד, נדחתה לבקשתו, התביעה לפיצוי בגין אובדן כושר עבודה ולעניין זה ניתן פס"ד חלקי וכין נמחקה התביעה לפיצוי בגין נכות. 3. מטעם התובע העיד בפנינו התובע בלבד. מטעם המועצה העיד גזבר המועצה, מר באסם עואד (להלן: "הגזבר" ו/או "באסם"). מטעם איילון העידו גב' רחל פנסקי, מנהלת ענפי ביטוח חיים, פנסיה ובריאות במבטחת ;מר שמעון כהן, מנהל צוות בחברת הביטוח הפניקס בע"מ ; ומר ג'מאל חוסיין , סוכן הביטוח אשר החתים את התובע, כך עפ"י הטענה, על מסמכי ביטוח . 4. להלן התשתית העובדתית, אשר אינה במחלוקת: א. התובע מועסק במועצה מאז שנת 1999. ב. התובע היה מבוטח בביטוח מנהלים אצל המבטחת, והמועצה החלה להפריש עבורו כספים למבטחת החל מיום 1.1.02. ג. סך ההפרשות מידי חודש עמד על 18.33% לפי הפירוט הבא: 5% תגמולים חלק העובד, 5% תגמולים חלק המעביד, 8.33% פיצויי פיטורים. ד. המועצה, כרשויות מקומיות רבות אחרות, נקלעה לקשיים כלכליים חמורים, ולא הצליחה לשלם משכורות לעובדיה. במקביל, החל מ-8/03 חדלה המועצה להפריש את הפרמיות לחשבונות עובדיה במבטחת. יחד עם זאת, המועצה המשיכה להנפיק לתובע תלושי שכר אשר מעידים על תשלום שכר מלא וכן על הפרשות למבטחת כדבעי. ה. ביום 15.11.04 הגישה המבטחת תביעה לביה"ד כנגד המועצה, בגין דמי ביטוח אשר לא שולמו עבור עובדי המועצה עד ליום 17.08.04, ובהם התובע (עב 4057/04, בית הדין האזורי לעבודה בחיפה). במקביל, סילקה המבטחת את הפוליסות שהיו ברשותה, ונוהלו עבור עובדי המועצה. ביום 22.2.05 ניתן פסק דין בתביעה (שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל), לפיו תשלם המועצה למבטחת סך של 349,079.23 ₪ (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה). המועצה העבירה חלק בלבד מן הסכום הנ"ל למבטחת, אף זאת באיחור ניכר, בשנת 2007 (!) בין החודשים 3-10/07, כך שלאחר שהתקבלו הכספים, תוקן מועד סילוק הפוליסה וביטולה והועמד על חודש 3/04. ו. במהלך 11/05, מינה משרד הפנים ועדה קרואה לעמוד בראש המועצה, וזו שבה לשלם שכר לעובדי המועצה, הגם שלא המשיכה בהפרשת הפרמיות למבטחת. ז. ביום 8.11.05 נפגע התובע בתאונה במהלך עבודתו, ובעקבותיה נעדר מעבודתו במועצה בין ה-8.11.05-19.4.07 (להלן: "התאונה"). במהלך תקופה זו, קיבל התובע דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"). ח. התובע הגיש כנגד המועצה תביעה לבית משפט השלום בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו עקב התאונה, וביום 6.4.09 נפסקו לזכותו פיצויים בשיעור של 200,000 ₪ (תיק אז' 17436/07 בימ"ש השלום חיפה, השופטת נאות-פרי). התביעה כנגד המבטחת- המסגרת הנורמטיבית 5. זכויותיו של העובד כלפי הקופה נגזרות לא רק ממעמדו כעמית בקופה אלא גם ממנגנוני ההגנה שנקבעו בחוק הגנת השכר. קופת הגמל, לפי החוק, ממשיכה לחוב כלפי העובד כל אימת שהפוליסה בתוקף, בין אם מפריש המעביד את הפרמיות לקופה, ובין אם לאו. זאת, מכח הוראת סעיף 19א(ד) לחוק, המורה כי "סכום שמעביד חייב לקופת גמל כאמור בסעיף קטן (א), יראו לענין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם במועדו." הוראה זו "...נועדה, במובהק, להגן על זכויות העובד ולמנוע מצב בו יפול קורבן להפרת הסכם מצד המעביד כלפי הקופה או לסכסוך שבין השניים." (עניין אדיב, פסקה 8). 6. יחד עם זאת, בכוחה של הקופה להשתחרר מחובה זו, בהתקיים התנאים המנויים בסעיף 19א(ח) לחוק: לאחר חלוף 6 חודשים מאז שהפסיק המעביד בהעברת התשלומים לקופה "... רשאית קופת הגמל להודיע על כך בכתב לעובד, עם העתק למעביד, ומשעברו ששה חדשים נוספים מיום מסירת ההודעה ולא שולם החוב לקופת הגמל, לא יחולו לגבי אותו חוב הוראות סעיף קטן (ד) אם קבע בית הדין האזורי לעבודה שהפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל". 7. על המבטחת חלה חובת גילוי , אשר באה לידי ביטוי ביידוע העובד בדבר קיומו של החוב ובהבהרה כי זכויותיו עלולות להיפגע כתוצאה מכך. משקיבל העובד הודעה זו, עומדים לרשותו 6 חודשים, בטרם יפגעו זכויותיו. במהלך תקופה זו, ביכולתו לפנות למעביד, ולדרוש את המגיע לו. 8. לצד החובה המוטלת על חברת הביטוח, נושא העובד בנטל לפקח על ענייניו, ולהבטיח את רווחתו הכלכלית, שכן הוא בעל האינטרס המשמעותי ביותר להבטחת ההפרשות הסדירות לפוליסה, וכן מירב המידע הרלבנטי מכלל הגורמים המעורבים מתנקז לידיו, ובכלל זה תלושי שכר, טופס 106 ודיווח שנתי מהקופה. בנוסף, לעובד נתון הכח לבחור בתרופה אשר תניב את התוצאה הטובה ביותר עבורו. וכבר נקבע כי כאשר מתוודע העובד לכך שמעסיקו אינו מפריש לקרן פנסיה, ואינו מתריע על כך בפני מעסיקו, הוא אינו נוקט בצעדים להפסיק את הפרת החוזה על ידי מעבידו (דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, מיום 9.5.1994, פסקה 52 לפסק הדין). 9. כאמור, על הקופה החובה להצטייד בפסיקה שיפוטית ישירה ומפורשת לפיה "הפיגור בגביית החוב חל שלא עקב רשלנותה או חל עקב נסיבות אחרות המצדיקות את קופת הגמל", שאם לא כן, תמשיך הקופה ותישא באחריות לזכויותיו של העובד. מן הכלל אל הפרט. התביעה לסעד הצהרתי כנגד המבטחת- 10. התובע עותר לקביעה לפיה המבטחת אינה זכאית להשתחרר מחבותה לפי פוליסת הביטוח אותה הנפיקה לו. התובע טוען, כי המבטחת לא נקטה הליכים משפטיים ממשיים לשם גביית החוב בסמוך למועד בו התברר לה כי המועצה אינה מעבירה לה את כספי התגמולים, וזאת בדרך, בזמן ובמהירות המתבקשת. לפי התובע, פסק הדין אשר ניתן בתביעה הכספית של המבטחת נגד המועצה אינו משחרר את המבטחת באופן מפורש מהתחייבויותיה לפי החוק, ואין היא רשאית לשלול את זכויותיו החוזיות של התובע בהתאם לפוליסת הביטוח אשר הונפקה לו על ידה. 11. המבטחת, בסיכומיה, טוענת כי אין להיעתר לסעד ההצהרתי אותו מבקש התובע, לפיו היא אינה זכאית להשתחרר מחבותה לפי פוליסת הביטוח אותה הנפיקה לתובע, שכן היא לא הועלתה קודם לכן בכתב התביעה. עוד מוסיפה המבטחת, כי הצהרה כזו אינה יכולה להינתן לאחר שנפתחה לתובע פוליסה חדשה מטעם המועצה, בחברת "הפניקס", ולאחר שהתובע אף הצהיר בכתב, במסגרת הקמת הפוליסה החדשה, כי אין לו ביטוח חיים בתוקף בקופה אחרת. דיון והכרעה- 12. כפי שטענה המבטחת, הסעד ההצהרתי אותו מבקש התובע לא הוזכר בכתב התביעה, ואף לא עלה במסגרת הדיון בביה"ד. משלא נתבע סעד זה קודם לשלב הסיכומים- דינו להידחות (עע (ארצי) 221-09 התאחדות התעשיינים בישראל נ' בטר אנד דיפרנט בע"מ, מיום 15.7.10, פסקה 22 לפסק הדין). 13. הגם שדי בנימוק זה על מנת לדחות את התביעה ככל שהיא נוגעת לסעד ההצהרתי כנגד המבטחת, נוסיף ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי לגישתנו אין להיעתר לבקשת התובע אף מן הטעם המהותי. נבהיר. 14. כפי שראינו לעיל, לצד האחריות בה נושאת הקופה כלפי מבוטחיה, החוק מאפשר לה להשתחרר מחובותיה בהתקיים תנאים מסויימים. האם תנאים אלו התגבשו בענייננו ? 15. מוסכם על הכל, כי המועצה חדלה להעביר לידי המבטחת את הפרמיות ב-8/03. לפי לשון החוק, היה על המבטחת לשלוח לתובע הודעה בכתב, כבר לאחר חצי שנה ממועד זה, ולעדכנו בדבר, ולאפשר לו לנקוט בצעדים הנדרשים (תביעת המועצה בגין תשלום הפרמיות, או תשלום הפרמיות מכיסו) על מנת להבטיח כי הפוליסה לא תסולק. ואכן, ב-14.6.04 (10 חודשים מן העת בה הפסיקה המועצה להעביר את הפרמיות למבטחת) שיגרה המבטחת מכתב לתובע, עם העתק למר ג'מאל חוסיין (סוכן הביטוח של המועצה, להלן: "סוכן הביטוח") ומר יניב קיהן , ובו נאמר: "הנדון: הודעה על אי תשלום פרמיות במועד לפוליסת ביטוח חיים מספר 941224 בבעלות מ. מ. אעבלין הרינו מתכבדים לפנות אליכם בעניין כדקלמן: במסגרת תנאי עבודתך הינך מבוטח בפוליסת ביטוח חיים המבוססת על הפרשות בגין פיצויים ו/או תגמולים. תנאי יסודי ומהותי לתקופות הפוליסה הינו תשלום רצוף ושוטף של הפרמיות כמפורט בתנאי הפוליסה. מפאת חשיבות הכיסוי הביטוחי שמעניקה הפוליסה לך ולמשפחתו, מצאנו חובה לעצמנו להסב את תשומת לבך, כי מעבידך לא העביר אלינו את חובו בגין הפוליסה על פיה אתה מבוטח, אף שתבענו ממנו בכתב לשלמו. למותר להוסיף ולהדגיש כי אי העברת הפרמיות כמתחייב מתנאי הפוליסה תפגע בזכויותיך הכספיות והביטוחיות. הננו תקווה כי בעקבות פנייה זו, יועבר סכום החוב בתוך שבוע ימים, ממועד קבלת מכתבנו זה, למשרדנו הראשי בת"א. בכבוד רב ..." (ההדגשות- אינן במקור, ע.ק.) 16. בו ביום, שלחה המבטחת מכתב למועצה, בדבר חוב המועצה, בשיעור המסתכם בסך של 10,620.14 ₪ בגין פוליסת הביטוח של התובע. בסוף המכתב ציינה המבטחת: "במידה וסכום החוב לא יועבר אלינו תוך 21 יום מתאריך מכתבנו זה תבוטל/ תסולק הפוליסה שבנדון.". עותק המכתב נשלח למר ג'מאל חוסיין ולמר יניב קיהן. יצויין, כי למכתב זה קדמו פניות למועצה, בימים 12.1.04, 19.4.04, 6.5.04 באותו העניין. מכתב נוסף למועצה נשלח ב- 17.8.04. 17. באשר להודעות לעובד ולמעביד קובעות תקנות הגנת השכר (פרטים ומסירת הודעות), התשל"ו- 1976, כדלקמן: "3. (א) קופת גמל תודיע על פיגור בתשלום ועל תקופת הפיגור במכתב בדואר רשום לעובד; העתק מן ההודעה תשלח בדואר רשום למעבידו. (ב) ההודעה לפי תקנת משנה (א) תביא לידיעת העובד והמעביד כי זכויותיו של העובד בקופת הגמל עלולות להפגע באם החוב של המעביד לא ישולם תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה. 4. אישור למשלוח בדואר רשום עם העתק מההודעה, יראו אותם הוכחה לכאורה על מסירת ההודעה לנמען". 18. התובע חזר וטען בעדותו בפנינו, כי לא קיבל מכתב המודיע לו על אי תשלום הפרמיות ועל ביטול הפוליסה (ר' פרו' עמ' 20, שורות 26-30, ובהמשך עמ' 21, שורות 13-17), אולם המבטחת דאגה להמציא לביה"ד אסמכתאות דואר רשום ביחס לכל המכתבים ששלחה (הוגש ביום 8.12.2009), אשר מהוות ראיות לכאורה למסירת ההודעות לתובע ומקימות חזקה בדבר מסירתן כאמור והננו קובעים, כי לאור האסמכתאות החזקה לא נסתרה, באין מחלוקת כי המכתבים נשלחו בציון שם התובע וכתובתו עפ"י הפרטים כפי שנמסרו על ידו למבטחת . 19. תנאי נוסף, המנוי בסעיף 19א(ח) לחוק, הינו פנייה לערכאה שיפוטית וקבלת קביעה לפיה "הפיגור בגביית החוב אינו נעוץ ברשלנות הקופה או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות שחרור הקופה מהתחייבויותיה כלפי העובד..." 20. כפי שראינו לעיל, לכלל זה ישנם חריגים. טוענת המבטחת, כי בענייננו מתקיים אחד החריגים הנ"ל, היינו, כי מצבה הכלכלי של המועצה, המקביל לגישתה למצב של חברה בפירוק, לא היה מאפשר גביית הפרמיות בכל מקרה, ומכאן מתייתר , הלכה למעשה, הצורך בגושפנקא של ביה"ד לסיום ההתקשרות מול המועצה. המבטחת רואה בעדותו של מר באסם עווד, גזבר המועצה (להלן: "מר עווד", או "הגזבר"), חיזוק לטענה זו, משתאר את מצבה הכלכלי של המועצה באותה העת כ"קשה" (ר' פרו' עמ' 26, שורות 28-32), והסביר כי זהו הטעם בגינו חדלה לשלם את הפרמיות, וכן הודה כי מצב המועצה היה כשל חברה בפירוק (ר' פרו', עמ' 27 לפרו', שורות 3-4). 21. מן הראיות אשר הובאו בפנינו שוכנענו , כי המבטחת יכולה היתה להעריך, כבר בעת בה הגישה את התביעה נגד המועצה ביום 15.11.04, כי לאור העובדה שהמועצה טרם העבירה לידיה, במהלך 15 החודשים שקדמו להגשת התביעה את הפרמיות לעובדים, אין למועצה יכולת כלכלית ממשית להמשיך ולממן את הפוליסות של עובדיה במבטחת. משכך, מקובלת עלינו טענת ב"כ המבטחת כי לאמתו של דבר ,התייתר אכן הצורך לתבוע מביה"ד הכרעה לפיה אין המבטחת עוד אחראית כלפי המועצה ועובדיה והתביעה שהוגשה (לעניין זה, לצד העתירה לחיוב הכספי) הינה, לאמתו של דבר, בבחינת מעבר לנדרש ולמצופה הימנה בנסיבות הספציפיות של העניין. יתירה מכך. אף בבחינה בדיעבד עולה, כי אכן היה בסיס ממשי, אף וודאי, להערכת המבטחת, משהוכח בפנינו, כי המועצה היתה בגרעון תקציבי משמעותי, שאף הצריך מינוי של ועדה קרואה, אשר לא הצליחה לעמוד בתשלומי הפרמיות (אציין כי לפי עדותו של מר עווד, סברה המועצה באותה העת כי הפרמיות עדיין בתוקף). בנוסף, גם פסק הדין שניתן כנגד המועצה ביום 22.2.05, בו נדרשה לשלם את חובה למבטחת, קויים - באופן חלקי בלבד - רק במהלך 3-10/07, היינו שנתיים תמימות (!) לאחר שניתן (ר' עדותה של הגב' רחל פנסקי, מנהלת אגף במבטחת, פרו' עמ' 39, שורות 11-12). 22. מנגד, לא מקובלת עלינו טענת המבטחת בכל הנוגע למועד בו נותקו יחסיה עם התובע ויתר עובדי המועצה. לפי החוק, בין אם התקבלה הכרעה על ידי ביה"ד בעניין חבות חברת הביטוח ובין אם לא היה כל צורך בכך, מחוייבת חברת הביטוח להתריע בפני המבוטח כי חשבונו עומד בפני ביטול 6 חודשים בטרם תוכל לבטלו בפועל. כיוון שלא הוצג בפנינו מכתב לתובע בטרם ה-14.6.04, לא היה בכוחה של המבטחת לבטל, באופן חד צדדי, את חשבונו של התובע לפני ה-14.12.04. דא עקא, שגם בכך אין כדי לשנות את התוצאה, באין מחלוקת כי לא ארע לתובע אירוע ביטוחי בין ה-3/04 (המועד בו גורסת המבטחת כי תמה חבותה כלפי התובע) לבין ה- 12/04, ממילא אין בקביעה זו כדי להטיל עתה חובות נוספים על המבטחת. הפרת חובת תום הלב של המבטחת- 23. טוען התובע, כי המבטחת נדרשה להודיע לו מפורשות ובכתב, מכח חובתה החוקית והחוזית, על שהופסקה העברתם של דמי הביטוח לפוליסה שלו, ובייחוד על זכותו להסדיר בעצמו את כל התשלומים החודשיים. משלא עשתה זאת, הפרה את חובת תום הלב המוגברת הקיימת כלפיו, כמבוטחה. 24. המבטחת מציינת, כי אין עילה בדין המקנה זכאות לפיצוי כספי נפרד בגין אי הודעה על הפסקת תשלומי הביטוח. ובכל מקרה סבורה המבטחת, כי פעלה בהתאם למנגנון שקבע הדין עת יידעה את התובע, באמצעות מכתבים שנשלחו בדואר רשום, בדבר מצב הפוליסה, ומצביעה על סתירות בגרסתו של התובע ואי דיוקים, המפריכים את טענת העדר הידיעה שלו. דיון והכרעה- 25. כמובהר לעיל, סבורים אנו כי המבטחת פעלה כנדרש ממנה מכח החוק, עת שלחה לתובע מכתב רשום ביום 14.6.04, בו יידעה אותו על הפסקת תשלום הפרמיות והעמידה אותו על כך, כי להפסקת התשלום ישנן השלכות על זכויותיו הכספיות והביטוחיות. כאמור, משהמציאה לנו המבטחת אישור על משלוח המכתב בדואר רשום, הרי חלה החזקה כי המכתב אכן הגיע ליעדו ובנסיבות זו לא נסתרה. לאור זאת, אין לומר, כי המבטחת הפרה את חובת תום הלב שלה כלפי התובע, מבוטחה. סיכום- 26. תביעת התובע כנגד המבטחת, על שני פניה, נדחית, אפוא. התביעה כנגד המועצה- המסגרת הנורמטיבית 27. להפרשות המעביד לקופות הגמל נודעת חשיבות רבה ביותר, שכן "תשלומים לקרנות פנסיה, לקרנות השתלמות ולקופות גמל הם חלק בלתי נפרד משכרו של העובד. בתשלומים אלה מעוגן עתידו הכלכלי של העובד, הם אלה המקנים לו ולבני משפחתו רשת בטחון סוציאלי ליום המחר." לפיכך "עיכוב בהעברת תשלומים אלה לקרן, או גריעה מהם, עלול לגרום לעובדים נזק בלתי הפיך, שאינו נופל מן הנזק הנגרם לעובד בהלנת שכרו." (עע 1529/04 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ נ' מועצה מקומית יאנוח ג'ת, מיום 8.11.05, פסקה 9 לפסק הדין, וראה גם דב"ע שן 3 - 66 שקריאת נאצר נ' צבי רחמים, מיום 31.5.90), פסקה 14 לפס"ד). 28. על המעביד מוטלת, אם כן, החובה לדאוג לעובדו, ולעתידו הכלכלי. במידה והופרה חובה זו, עומדת לעובד הזכות לתבוע את מעבידו בגין אחת משתי עילות: האחת, אכיפה, בה מתבקש המעביד לשלם לקופת הגמל את הסכומים אותם הוא חייב; והשנייה, פיצויים על הפרת הסכם, לפיה ישולם לעובד עצמו פיצוי על הנזק שנגרם לו בשל אי העברת תשלומי המעביד לקופת הגמל. באשר לעילת התביעה המועדפת, נפסק כי "... יש לראות בעילת תביעה המכוונת לאכוף על המעביד תשלומים לקופה, כעילה עקרית העדיפה על פני עילת הפיצויים." (עע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, מיום 19.1.2003, פסקאות 16-17 לפסק הדין). 29. נוסיף עוד, כי כאשר המעביד הינו רשות ציבורית, כמו בענייננו, יש מקום לבחון את מחדליו בראי המשפט המינהלי, במסגרתו חלות עליו חובות נוספות, בכללן -החובה לנהוג בתום הלב, בסבירות, בשוויון, תוך שקילת שיקולים רלוונטיים וכיוצא בזה (ר' עע 1495/02 טרודי עאמר נ' מועצה מקומית חורפיש, מיום 14.2.2006, פסקה 5 לפסק הדין). מן הכלל אל הפרט. התביעה להשבת הכספים אשר נוכו על ידי המועצה ולא הועברו למבטחת- 30. התובע טוען בסיכומיו, כי החל מחודש 8/03 ועד למועד התאונה, המשיכה המועצה להנפיק לו תלושי שכר מהם עולה שהיא מנכה ממשכורתו עבור ביטוח פנסיוני ומעבירה סכומים אלה, כביכול, למבטחת. משכך, הניח כי הפוליסה שלו שרירה וקיימת. בפועל, מפאת מצבה הכלכלי הקשה של המועצה, לא הועברה אליו משכורתו וכן לא הועברו הפרשות העובד למבטחת וכתוצאה מכך, בוטלה הפוליסה. לגישתו של התובע, במעשיה ובמחדליה גרמה לו המועצה לנזק כספי, המתבטא בניכוי פרמיות ביטוח משכרו, שלא הועברו למבטחת (כאמור- התובע מודה כי לא שולמה לו אף המשכורת), ולכן יש מקום להורות על השבתם לפי החישוב להלן: 5%X 5,500 ₪ (ממוצע שכר מוערך) X 54 חודשים (מחודש 3/04 ועד ל- 9/08)= 14,850 ₪. 31. המועצה, בסיכומיה, טוענת כי התובע לא זכאי להשבת פרמיות הביטוח שלטענתו נוכו משכרו ביחס למרבית התקופה עליה הוא תובע, ומציגה את נימוקיה לכך, תוך פירוט התקופות הרלבנטיות. כאמור, אין מחלוקת כי במשך שנים רבות, לא הפרישה המועצה למבטחת את חלק העובד של התובע (5%), ואולם אין די בקביעה זו על מנת להורות על העברת כלל ההפרשות הפוטנציאליות לידיו. אין חולק כי בחלק מהתקופה לא הועבר לתובע שכר ועל כן ה"ניכוי" בתלושי השכר בגין חלק העובד לא נוכה בפועל, וממילא לא הועבר למבטחת. בבואנו לבחון את סוגיית חבותה של המועצה כלפי התובע, עלינו להתייחס לתקופות שונות. התקופה שבין ה- 8/03 ל- 3/04: 32. בהתאם לפסק הדין שניתן כנגד המועצה, החלה האחרונה להעביר כספים למבטחת, בין 3-10/07, סכומים אשר כיסו את הפרשות העובד והמעביד לתקופה שבין 8/03-3/04. הן מסמכי הפוליסה והן עדותה של גב' רחל פנסקי, מנהלת אגף באיילון, (ר' עמ' 38 לפרו', שורות 24-28) מאשרים כי העברה כזו אכן התבצעה. כיוון שאין לחייב את המועצה לשלם כפל תשלום, לא יוכל התובע להזדכות על סכום זה. משכך, התביעה, ככל שהיא מתייחסת לפרק זמן זה- נדחית. התקופה שבין ה- 4/04 ל-12/04: 33. במהלך פרק זמן זה, המשיכה המועצה לנכות משכרו של התובע עבור חלק העובד בביטוח המנהלים, וזאת מבלי להעביר כספים אלה למבטחת. יוזכר, כי לאור הכרעתנו דלעיל, הפוליסה בוטלה במהלך 12/04. 34. המועצה טוענת, כי במהלך תקופה זו לא שילמה שכר לתובע (וליתר עובדיה) בשל מצבה הכלכלי הקשה, ולא הפרישה תשלום פרמיות למבטחת. יוזכר, כי תביעתו של התובע היתה להשבת כספים אשר "נוכו" ממשכורתו, ומכאן לא ברור האם מלכתחילה היה מקום לתבוע עבור תקופה זו. נראה כי תביעה על הלנת שכר היתה הולמת יותר בנסיבות העניין (יצויין, כי המועצה אינה מתכחשת להלנת השכר, וממילא לאי הפרשת הניכויים למבטחת). בנוסף, הן התובע והן גזבר המועצה העידו, כי הוועד פעל להשבת המשכורות שלא שולמו, והגיש תביעה בגין הלנת שכר. יתרה מכך, נטען בפנינו כי הוועדה הקרואה שילמה חלק מן המשכורות, רטרואקטיבית. אם כך, לא ברור האם עומדת לתובע כלל זכאות להשבה של חלק העובד בהפרשות לפוליסה, שכן יכול וסכומים אלה כבר הועברו אליו במסגרת תשלום השכר המלא (בין אם בעקבות תביעת הוועד, ובין אם במסגרת תשלום רטרואקטיבי של המשכורות). ואולם, המועצה לא מחתה על חובתה כלפי התובע ביחס לתקופה הרלוונטית, ועל כן אין אנו נדרשים לסוגייה זאת. התביעה, ככל שהיא מתייחסת לפרק זמן זה- מתקבלת אפוא בכך שאנו קובעים, כי על המועצה לשלם לתובע את חובה , בגין ניכויי חלק העובד לפוליסה, בסך כולל של 2,475 ₪ (5% X 5,500 ₪ X9 חודשים). התקופה שבין ה-1/05 ל- 10/05: 35. במהלך תקופה זו, כאמור, לא היתה הפוליסה בתוקף ולכן, הגם שצויין על גבי תלוש השכר של התובע כי הועברו פרמיות לחשבון שניהלה עבורו המבטחת, אפשרות כזו כלל לא היתה קיימת. נראה כי תביעה בגין הלנת שכר תהווה סעד ראוי יותר, באשר לתקופה זו. לפיכך, תביעתו של התובע עבור תקופה זו- נדחית. התקופה שבין ה- 11/05 ל- 4/07 36. לגבי תקופה זאת אין מחלוקת, כי התובע נעדר מעבודתו במועצה בעקבות תאונת העבודה שעבר בחודש 11/05. לטענת המועצה , מאחר ובמהלך תקופה זו שהה התובע בחופשת מחלה ונעדר מעבודתו, הרי לא שולם לו שכר, לא הונפקו לו תלושי שכר ובהתאם לא נוכו אף "פרמיות" משכרו. למעשה, למעט תלושי שכר לחודשים 11/05 - 12/05 ו 1/06, לא הוצגו בפנינו תלושי שכר לחודשים הרלבנטיים בתקופה זאת ומשכך , לא ניתן אף להעריך , האם נוכו משכרו סכומי כסף אשר לא הועברו למבטחת בפרק הזמן בו מדובר, ממילא לא הוכח כי נוכו הכספים. יחד עם זאת, עיון שלושת התלושים אשר כן הוצגו בפנינו כאמור מעלה, כי בהתייחס אליהם ניכתה המועצה 5% משכר התובע (חלק עובד), סכומים שאמורה היתה להעביר למבטחת. מכאן ובאין מחלוקת, כי הסכומים המופיעים בתלושים הנ"ל לא הועברו ליעדם, הרי שעל המועצה להשיבם לתובע, בשיעורם הכולל בסך של 802 ₪. התביעה, ככל שהיא מתייחסת לשיעור העולה על הסך הנ"ל, לתקופה בה מדובר, נדחית אפוא. התקופה שבין ה- 5/07 ל- 1/08: 37. מתלושי השכר שצרפה המועצה עולה כי במהלך תקופה זו, לא נוכו משכרו של התובע הפרשות למבטחת. מאחר והתובע דורש אך ורק השבה של סכומים אשר נוכו ממשכורתו והועברו למועצה שלא כדין, אין לחייב את המועצה לפצות את התובע בגין תקופה זו. משכך, התביעה, ככל שהיא מתייחסת לפרק זמן זה- נדחית. התקופה שבין ה-2/08 ל-9/08: 38. ממסמכי הפוליסה בחברת "הפניקס" (ר' נ/3), אשר הוגשו במהלך עדותו של מר שמעון כהן, מנהל צוות בחברת הביטוח "הפניקס" (ר' פרו' עמ' 30 שורה 25- עמ' 31, שורה 1) עולה כי החל מ-8/07 לתובע היתה פוליסת ביטוח בחברת "הפניקס" (להלן: הפוליסה החדשה). תלושי השכר של התובע, המגובים ברישומי הפרשות של המועצה, מעידים כי המועצה החלה לנכות מהתובע הפרשות לפוליסה החדשה ב-2/08, והעבירה אותן לפוליסה החדשה. מכאן, שאין התובע זכאי להשבת כספים עבור תקופה זו. משכך, תביעת התובע להשבת סכומים שנוכו במשך תקופה זו- נדחית. 39. לסיכום, מכל המקובץ עולה כי חובה של המועצה כלפי התובע מסתכם בסך כולל של 3,277 ₪ ( 2,475 ₪ + 802 ₪) . ככלל, "דרך המלך" הינה העברת הכספים לקופה, אולם במידה והדבר אינו ישים, יש להורות על העברת הכסף ישירות לתובע (דיון נא/2-3 שפרה צח נ' דחף בע"מ, פד"ע כב 462, פסקה 6 לפסק הדין). כאמור, עפ"י קביעותינו דלעיל, הפוליסה בוטלה כבר ב-12/04, וכן הוכח כי בכל מקרה, משתייך עתה התובע לביטוח מנהלים בחברה אחרת. משכך, הננו קובעים כי סכום זה ישולם ע"י המועצה ישירות לתובע. הפרת חובת תום הלב של המועצה - 40. אליבא דתובע, המועצה הפרה את חובת תום הלב המוגברת שלה כלפיו כעובד, משלא יידעה אותו על אי העברת הפרמיות וביטול הפוליסה. לפי המועצה, היא לא הפרה את חובת תום הלב שלה, והדבר לא הוכח. לטענתה, התובע, כשאר העובדים, ידע על הנסיבות בגינן לא שולם לו שכר, ועוד ידע, או לכל הפחות צריך היה לדעת, כי בעטיו של המשבר הכלכלי, חל עיכוב בתשלום פרמיות למבטחת. בנוסף, סבורה המועצה כי היה זה התובע שהוכיח בהתנהלותו חסרת תום הלב בהליך ובעדותו הבעייתית, כי אין לתת אמון בטענותיו. 41. ממכלול הראיות עולה בבירור, כי התובע ידע, או לכל הפחות, בבירור סביר, יכול היה לעמוד על העובדה כי המועצה הפסיקה להעביר עבור את הפרמיות למבטחת, למצער החל מן המועד בו שב לעבודתו לאחר התאונה. הגם שדעתנו אינה נוחה מדרך התנהלותה של המועצה, שוכנענו כי המועצה לא הפרה את חובת תום הלב , ככל שהדבר נוגע ליידוע עובדיה באשר לאי תשלום הפרמיות. נבהיר. 42. אין חולק, כי התובע היה מודע למצבה הכלכלי הבעייתי של המועצה, וכן ידע כי על אף שהוא מקבל תלושי שכר מדי חודש, במהלך השנים 2003-2004, אין הם מעידים על העברת כספים לרשותו. הוא גם היה מודע למינוי הועדה הקרואה. במצב דברים זה, היה עליו להניח שאם לא מועבר אליו השכר, מפאת גרעונות של המועצה, ודאי לא מועברות פרמיות לפוליסה על שמו (ועל שם יתר עובדי המועצה) וכי אין, אפוא, ברישום בתלושים , לכשעצמו, כדי להעיד על ביצוע התשלום בפועל. חרף זאת, התובע טרח ופנה לגזבר המועצה רק בשובו לעבודה לאחר התאונה, היינו 4/07 (ור' לדוגמה העדות בעמ' 19 לפרוטוקול , שורות 1-22). זאת ועוד. התובע הבהיר, כי היה מודע לכך שהוועד מטפל בתביעה כנגד המועצה על אי תשלום המשכורות, אולם לא טרח לבדוק מה היו התוצאות של אותה התביעה, או האם היא רלבנטית אף לתשלומי הפוליסה (ר' פרו' עמ' 19, שורה 27- עמ' 20, שורה 11; עמ' 24, שורה 12- עמ' 25, שורה 13). גזבר המועצה אף העיד, כי המועצה דיווחה לוועד על התביעה של המבטחת נגדה, בגין הפרמיות שלא הועברו (עמ' 27, שורה 30- עמ' 28 שורה 1; עמ' 28, שורות 12-16). כיוון שידע התובע, כי הוועד הוא הכתובת למידע בדבר התנהלות המועצה בכל הנוגע לענייני הכספים, לו היה טורח לפנות לוועד עוד ב-2004 (או אפילו בסמוך להגשת התביעה הנ"ל), היה נחשף לעובדה כי תשלומי הפרמיות אינם מועברים ליעדם. אף לאחר התאונה, למרות שדאג להבטיח את זכויותיו בביטוח הלאומי ובאמצעות תביעה נזיקית כנגד המועצה, לא הגיש התובע תביעה כנגד המבטחת, הגם שסבר באותו מועד, כי הוא זכאי לפיצוי מקרן הפנסיה בגין נכותו הרפואית הצמיתה (כעולה מכתב התביעה של התובע ומתצהירו). בנוסף, סוכן הביטוח הבהיר, כי ציין בפני התובע מפורשות, לאחר התאונה שעבר האחרון, כי אין לו כיסוי ביטוחי, שכן הפוליסה שלו בוטלה (עמ' 48, שורה 26-32; עמ' 51, שורה 28- עמ' 52 שורה 9). התובע שב לעבודתו במהלך אפריל 2007, ובמשך למעלה מחצי שנה קיבל תלושי שכר בזמן, אולם הם לא כללו אינדיקציה כי מנוכות פרמיות לטובת הפוליסה. חרף כל אלה, רק בשנת 2008 פנה התובע לעורך דינו, בבקשה לבירור העניין. 43. כמובהר לעיל, גם למבוטח ישנה אחריות להתעדכן ולברר מהן זכויותיו, בייחוד כאשר הוא מודע לכך שהתנהלות מעסיקו אינה כשורה, לאור תלוש המשכורת שעמד לרשותו (ר' למשל בג"צ 567/87 יהושע גוניק נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מב (4)693). 44. זאת ועוד. הוכח כי התובע יכול היה לדעת על סיום ההתקשרות עם המבטחת כאשר הונפקה לו, כמו לשאר עובדי המועצה, פוליסת ביטוח חדשה בחברת "הפניקס". גזבר המועצה הבהיר, כי בטרם המעבר לפוליסה החדשה, עבר סוכן הביטוח ויידע כל עובד ועובד על כך (ר' פרו' עמ' 27 שורה 30-עמ' 28 שורה 1). במסמכי ההקמה של הפוליסה, נדרש התובע לאשר כי אין על שמו פוליסה נוספת, והוא עשה זאת, בחתימתו. התובע אמנם מכחיש כי החתימה המופיעה על המסמכים הינה חתימתו, אולם סוכן הביטוח אישר כי התובע חתם מולו על הצהרת הביטוח ב"הפניקס" והצהרת הבריאות (עמ' 47, שורה 24- עמ' 48, שורה 2; עמ' 49, שורה 14-32). על אף שכאמור הכחיש התובע כי החתימה המופיעה על גבי הצהרות אלו היא שלו, עדותו נסתרה על ידו מניה וביה שוב ושוב במסגרת החקירה הנגדית (התובע, עמ' 44, שורה 24- עמ' 47, שורה 15). 45. אם כן הוכח, כי התובע יכול היה ללמוד דרך התנהלותה של המועצה על ביטול הפוליסה, ולכל הפחות דרך יצירת קשר עם המבטחת, ו/או הוועד ו/או גזבר המועצה. לאור כל האמור לעיל, הננו קובעים כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי המועצה הפרה את חובת תום הלב , והתביעה לעניין זה נדחית, אפוא. 46. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר, הננו קבועים דלקמן: א. על המועצה לשלם לתובע את הסך של 3,277 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מ 1/1/05 ועד לסילוק המלא בפועל. ב. כל התביעות הנותרות כנגד המועצה - נדחות. ג. משנדחה חלקן הארי של התביעות כנגד המועצה, ישא כל צד לתביעות הללו (התובע והמועצה) בהוצאותיו. ג. התביעות כנגד המבטחת נדחות אף הן. משעסקינן בתביעה של עובד מבוטח נגד חברת הביטוח כמבטחת זכויותיו כעובד, אין צו להוצאות. 47. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד. ביטוח מנהלים