אי קיום פסק דין על פי החלטת רשם

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא ערעור על דחיית בקשה לעיון חוזר - אי קיום פסק דין: 1. ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל שדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה קודמת, וערעור שהוגש באיחור על אותה החלטה קודמת, בה נקבע כי המערערים לא קיימו את חיובם על פי פסק דין. רקע והליכים קודמים 2. בדיון שהתקיים ביום 4.5.2009 בפני השופט (כתוארו אז) דבור בבית משפט השלום בצפת בתביעת המשיבים נגד המערערים, בת"א 415-10-07, מסרו באי כוח הצדדים את ההודעה הבאה (ההדגשות הוספו - א"ג): "הגענו לידי הסכמה ולפיה, לסילוק סופי ומוחלט של התובענה, הנתבעים יבנו את הקיר הקיים במתכונתו הישנה תוך 4 חודשים מהיום תחת פיקוח של מהנדס, כך שישמש גם כקיר תומך, כאשר בקיר זה יישאר פתח ברוחב שלא יפחת מ-1.20 מטר, וזאת למקרה שהתובעים ירצו לבנות מדרגות המאפשרות גישה אל עבר משולש האדמה המסומןx על גבי המסמך המסומן פש/א'. הצדדים מתחייבים לשתף פעולה איש עם רעהו על מנת לקדם את בניית הקיר. הנתבעים יסכימו להכיר בגבול החלקות לפי מפת מדידה של מר סימון הרשקוביץ, המשמשת כחלק בלתי נפרד מהסכם ופסק דין זה, ומסומנת פש/א'. במקביל, התובעים יסירו כל התנגדות שהגישו ולא תהיה להם כל התנגדות בנוגע להיתר בניה שניתן ו/או יינתן, ובכלל זה חזרה מהערר שהוגש לוועדה המחוזית. מוסכם על הצדדים, כי ביחס לפיצוי הנטען כל צד יוכל להעלות את טיעוניו ולצרף כל מסמך אשר רואה הוא לנכון לצרפו לכתב טענותיו. למען הסר ספק, התובעים יחזרו בהם מטענותיהם בכתב התביעה, למעט עניין הגדר אשר הוסדר במסגרת הסכם פשרה זה. התובעים יסירו כל התנגדות ו/או מניעה מלאפשר המשך בניית בית הנתבעים על פי כל דין. מוסכם על החזר אגרה. מבקשים לאשר את המוסכם בין הצדדים וליתן לו תוקף של פסק דין". השופט דבור נתן להודעת הצדדים תוקף של פסק דין חלקי "בנוגע לעניין הגדר ולעניין משולש האדמה אשר סומן X על גבי פש/א" (להלן: משולש האדמה), וקבע כי לעניין סכום הפיצויים וההוצאות יינתן פסק דין בנפרד. פסק הדין לעניין זה ניתן ביום 24.9.2009. 3. המשיבים הגישו לבית המשפט בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט, בה טענו כי המערערים לא קיימו את התחייבויותיהם על פי פסק הדין החלקי. לאחר שבתום דיון שהתקיים ביום 27.10.2009 בפני השופט דבור הוא הורה למערערים לבנות את הקיר התומך תוך שבועיים, הודיעו המשיבים ביום 10.11.2009 לבית המשפט כי המערערים בנו את הקיר שלא בהתאם לתוכנית הנדסית, מבלי שזימנו יועץ קרקע, ללא חפירה ויציקה של יסודות, ללא פיקוח מהנדס ומבלי שהשאירו בקיר את הפתח עליו סוכם. בתום דיון שהתקיים ביום 17.11.2009, בו נכח מטעם המערערים המהנדס אפרים בן ארי (להלן: המהנדס בן ארי), ואמר כי לא ידע שצריך להשאיר פתח בקיר, אך חיווה דעתו לפיה ניתן תוך חודש ימים לבנות את הקיר באופן שנקבע בפסק הדין, הורה השופט דבור למערערים לבנות את הקיר תוך חודש ימים, וקבע כדלקמן: "הקיר ייבנה בהתאם לפסק הדין אשר ניתן, לפיו הוא ישמש כקיר תומך עם פתח ברוחב של 1.20 מטר כפי שצויין על גבי פש/א'. על מנת שהקיר יוכל לשמש כקיר תומך ברור הדבר כי יש להציב יסוד חלק דיו היכול לעמוד בבסיס הקיר, זאת במידה והדבר טרם נעשה". 4. למרות שהמהנדס בן ארי הגיש שתי הודעות לבית המשפט, בהן ציין כי בניית הקיר התומך על פי ההסכמות בין הצדדים ודרישות בית המשפט הושלמה ביום 26.11.2009, שבו המשיבים וטענו בבית המשפט, בדיון ביום 26.1.2010 בפני השופט דבור, כי פסק הדין לא קויים ולא נעשה פתח בקיר כפי שנקבע. באותו מעמד ניתן צו בהתאם לפקודת ביזיון בית משפט, אשר הורה למערערים לקיים עד ליום 4.2.2010 את פסק הדין במלואו, כולל הפתח בקיר כפי שנקבע בו. עוד נקבע בהחלטה: "במידה ופסק הדין לא יקויים במלואו, כולל פתח בקיר הן ביחס למידותיו והן ביחס למיקומו, הנתבעים יחוייבו בתשלום קנס בסך של 700 ₪ עבור כל יום איחור לאחר המועד שנקבע בביצוע פסק הדין, קרי לאחר 4.2.10". החלטת הרשמת מיום 24.7.2011 5. מאחר והמשיבים סברו כי המערערים לא קיימו את החלטת בית המשפט מיום 26.1.2010, הם פתחו בשנת 2010 בלשכת ההוצאה לפועל בצפת תיק לביצועה (שמספרו 06-01863-10-1). בקשתם להגדלת החוב בתיק, לאור החיוב בגובה קנס יומי שנקבע באותה החלטה, נדונה ביום 9.3.2011 והייתה נשוא החלטת הרשמת גבריס מיום 24.7.2011. בהידרשה לשאלה - האמנם לא קיימו המערערים את פסק הדין במלואו - בחנה הרשמת שתי שאלות משנה: (1) האם המערערים רשאים לעשות שימוש במשולש האדמה שבחלקתם; (2) האם הוקם הפתח באופן שנקבע בפסק הדין. 6. באשר לשימוש במשולש האדמה, בחנה הרשמת את לשון הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין חלקי ביום 4.5.2009, וקבעה כי לא נאמר בו במפורש כי למערערים לא תהא זכות שימוש במשולש האדמה. לאור זאת, דחתה הרשמת את טענת המשיבים לפיה שטח משולש האדמה שייך להם והמערערים היו מנועים מלרצף אותו. 7. בשאלת הפתח בקיר התמודדה הרשמת עם טענת המערערים לפיה נקבע בפסק הדין החלקי כי הפתח נועד למקרה שהמשיבים ירצו לבנות מדרגות גישה אל משולש האדמה, ומשבנו קיר תומך במפלסים מדורגים (ולא במפלס אחד) ונותר מפלס נמוך ברוחב של 1.20 מטר - קיימו למעשה את התחייבותם ליצירת פתח שיאפשר למשיבים להקים את מדרגות הגישה. הרשמת החליטה לעשות שימוש בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל), הקובע: "היה רשם ההוצאה לפועל סבור שפסק הדין או חלק ממנו טעון הבהרה לשם ביצועו, רשאי הוא לפנות בכתב לבית המשפט שנתנו כדי לקבל הבהרה; אין בפנייה זו כדי לעכב ביצועו של אותו חלק של פסק-הדין שאינו טעון הבהרה. לאור זאת, הפנתה הרשמת לבית המשפט שאלת הבהרה, בזו הלשון: "האם הקביעה ביחס לפתח ברוחב של לפחות 1.20 מטר (בהתאם לפסק הדין) קוימה על ידי כך שהקיר נבנה לא במפלס אחד אלא במפלסים כך שנותר מפלס יותר נמוך ברוחב של לפחות 1.20 מטר". 8. ביום 7.9.2011 ניתנה החלטתו של השופט דבור, בזו הלשון: "לטעמי פסק הדין ברור דיו ואינו טעון הבהרה כלשהי. למעלה מן הצורך יצויין כי בהוראה מפסק הדין מיום 4/5/09 הוסכם בין הצדדים על פתיחת פתח ברוחב שלא יפחת מ-1.20 מטר וזאת למקרה שהתובעים ירצו לבנות מדרגות המאפשרות גישה אל עבר החלקה המסומנת x. באותו פסק דין לא הייתה התייחסות באשר לאופן הביצוע אך ברור הדבר כי המדובר הוא בפתח ברוחב המדובר המאפשר בניית מדרגות ומתן גישה נוחה לחלקה המסומנת x". החלטת הרשמת מיום 24.7.2012 9. בעקבות החלטתו של השופט דבור, במענה לשאלת ההבהרה, הורתה הרשמת ביום 12.1.2012 למערערים להגיש חוות דעת לפיה המצב הקיים בשטח מאפשר בניית מדרגות ומתן גישה נוחה למשולש האדמה. מטעם המערערים הוגשה חוות דעתו של המהנדס אלכס רוזן, אשר קבע כי בפועל אין מניעה לבנות מדרגות "כנדרש בפסק הדין", ואילו מטעם המשיבים הוגשה חוות דעתו של המהנדס יואב כהן, שקבע "שלמעט הדירוג בקיר לא קיים שום פתח בקיר בכל רוחב שהוא". 10. לאור הבהרת בית המשפט ולאחר שהוגשו שתי חוות הדעת, קבעה הרשמת בהחלטתה מיום 24.7.2012 כי המערערים לא מילאו אחר הוראות פסק הדין. היא אף ציינה כי לא הוכחה הסכמת המשיבים לבניית הקיר המפריד באופן מדורג (כפי שטענו המערערים בפני המומחה שנתן את חוות הדעת מטעמם). החלטת הרשמת מיום 19.9.2012 11. ביום 13.9.2012 הגישו המערערים "בקשה לעיון חוזר" בהחלטת הרשמת מיום 24.7.2012. לטענתם, טעתה הרשמת כאשר, במסגרת החלטתה, קבעה כי המערערים לא הוכיחו כי המשיבים הסכימו לאופן בניית הקיר בדרך שנעשתה בפועל על ידי המערערים. לטענת המערערים, הסכמה כזו תוארה על ידי הרשמת בהחלטתה הקודמת מיום 24.7.2011. לפיכך, ביקשו המערערים כי הרשמת תשנה את מסקנתה, בהחלטה מיום 24.11.2012, לפיה הם לא מילאו את הוראות פסק הדין החלקי. 12. בהחלטתה מיום 19.9.2012 דחתה הרשמת את הבקשה לעיון חוזר, מהטעם שלא קיימת עילה לעיון חוזר. טיעוני המערערים 13. המערערים תקפו את החלטות הרשמת מיום 24.7.2012 ומיום 19.9.2012, וגרסו כי הן מתעלמות מקביעותיה בהחלטתה מיום 24.7.2011 ומהחלטתה מיום 12.1.2012. הם טענו כי הרשמת התעלמה מתוכן חוות הדעת שהוגשה מטעמם בעקבות החלטה מיום 12.1.2012, בה הורתה להם להגיש חוות דעת שתתייחס לשאלה האם המצב בשטח מאפשר בניית מדרגות וגישה נוחה למשולש האדמה, ומכך שבחוות הדעת מטעם המשיבים לא הייתה כל התייחסות לשאלה שהציבה בעניין המדרגות. לדעת המערערים, הקביעה בהחלטת הרשמת מיום 24.7.2012, לפיה הם לא הוכיחו כי המשיבים הסכימו לאופן בניית הקיר התומך כפי שנעשתה על ידיהם, עומדת בניגוד לקביעותיה בהחלטתה מיום 24.7.2011, לפיהן המשיבים לא חלקו על כי אופן בניית הקיר התומך נעשה בהסכמתם. מאחר והקיר נבנה בהסכמת המשיבים, הרי שלדעת המערערים אין בסיס למסקנה כי הם לא קיימו את התחייבויותיהם על פי פסק הדין החלקי. המערערים אף סבורים כי שגתה הרשמת בקביעתה כי אין נימוק המצדיק עיון חוזר בהחלטתה מיום 24.7.2012. טיעוני המשיבים 14. המשיבים טענו כי לא קיים הליך של "בקשה לעיון חוזר" בהחלטת רשם ההוצאה לפועל, והשימוש שעשו המערערים בהליך זה, שאינו קיים, לא נועד אלא "להכשיר" באיחור את עיתוי הגשת הערעור על ההחלטה מיום 24.7.2012, תוך עקיפת הצורך להתמודד עם בקשה לארכה להגשת ערעור, המחייבת הצבעה על "טעם מיוחד". 15. המשיבים טענו כי אין מקום לפרשנות המוצעת על ידי המערערים לפיה בניית קיר במפלסים מדורגים, או הודעתם (של המשיבים) בדיון יום 4.7.2011 כי "הקיר במצבו נכון להיום בוצע בהסכמת הצדדים במתכונתו הישנה", מהווים תחליף ליצירת פתח על ידי המערערים באופן שנקבע בפסק הדין החלקי. 16. בדיון בערעור טען בא כוח המשיבים, בהסתמכו על תמונות שהציג (מש/1 - מש/2), כי דווקא האופן בו בנו המערערים את הקיר התומך, באופן שבמקום פתח שהוגדר בפסק הדין החלקי בחרו ליצור מפלסים מדורגים, טרפד את האפשרות לבנות מדרגות גישה, מאחר ובמצב שנוצר לא ניתן לבנות את המדרגות מבלי "להיתקל" בקיר ביתם של המערערים. הכרעה ההחלטה מיום 24.7.2012 17. במסגרת ערעורם על ההחלטה מיום 24.7.12 טענו המערערים כי היא אינה עולה בקנה אחד עם הממצאים שנקבעו בהחלטה מיום 24.7.11. לאחר הדיון שהתקיים בפני, הוריתי לבא כוח המערערים להמציא לתיק בית המשפט את פרוטוקול הישיבה שהתקיימה בלשכת ההוצאה לפועל וקדמה להחלטת הרשמת מיום 24.7.2011. לאחר שהומצא העתק מפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 9.3.2011, סקרתי בקפידה את דברי בעלי הדין באותו דיון, ונוכחתי כי אין יסוד לטענת המערערים לפיה הסכימו המשיבים לבנייה מדורגת של הקיר המפריד, באופן המייתר את הצורך להקים פתח (או מסגרת לפתח), כפי שנקבע בפסק הדין החלקי מיום 4.5.2009. באותו דיון אמר המשיב מס' 1 כי "הקיר נבנה אכן במתכונת הישנה", אך הדגיש: "אין ויכוח היום לגבי הקיר התומך שנבנה בשנית, אך הויכוח הוא רק לגבי הפתח". לאחר שבעקבות דברים אלו אמרה המערערת מס' 2 כי "הפתח בוצע להסכמת הזוכה", נרשמה בפרוטוקול הודעת הצדדים: "אין ויכוח היום כי הקיר במצבו נכון להיום בוצע בהסכמה. הוויכוח הוא שהזוכה טוען כי בנוסף החייבים היו צריכים לבנות מסגרת ברוחב של לפחות 1.20 מטר וכי היו מנועים מלהשתמש במשולש האדמה ... הזוכה טוען כי החייבים לא בנו את המסגרת ... החייבים טוענים כי הקביעה ביחס לפתח ברוחב של לפחות 1.20 מטר מולאה ע"י כך שהקיר נבנה לא במפלס אחד אלא במפלסים, כך שנותר מפלס יותר נמוך ברוחב של לפחות 1.20 מטר בהסכמת הזוכה, ממנו הזוכה אמור היה לבנות מדרגות למשולש האדמה בהסכמת החייבים ... ". 18. בהחלטתה מיום 24.7.2011 שיקפה הרשמת באופן מדויק את עמדות הצדדים, כפי שבאו לביטוי בדיון שהתקיים בפניה ביום 9.3.2011. מטעמי זהירות החליטה הרשמת על פנייה בשאלת הבהרה לבית המשפט. אולם דומה כי תשובת בית המשפט לשאלת ההבהרה לא סייעה לפתור את המחלוקת בין הצדדים, ועדיין נותרנו עם השאלה: האם ניתן לראות במציאות שהשתררה בשטח, לפיה נבנה קיר מדורג בהסכמת המשיבים, משום מענה לצורך של המשיבים לבנות מדרגות המאפשרות גישה אל עבר משולש האדמה, באופן המייתר את יצירת הפתח כפי שהותווה בפסק הדין החלקי. להכרעה בשאלה זו ישנו קשר ישיר להחלטת הרשמת ביום 24.7.12, בה קבעה כי המערערים לא מילאו אחר הוראות פסק הדין. 19. לאור דברי הצדדים בפרוטוקול הדיון מיום 9.3.2011 בלשכת ההוצאה לפועל, דומני כי לא תיתכן מחלוקת על כך שהמשיבים חזרו והבהירו באותו דיון כי מבחינתם על המערערים להשלים את בניית הפתח, וכי על אף שהסכימו לבניית הקיר באופן בו נבנה על ידי המערערים - הם עמדו נחרצות על דרישתם כי הפתח יוקם באופן שנקבע בפסק הדין החלקי. 20. מה משמעות הסכמת המשיבים לבנייה המדורגת של הקיר המפריד ? מבחינה פונקציונאלית, נתן לכך מענה המומחה מטעם המערערים, המהנדס רוזן, שקבע כי בפועל אין מניעה לבנות את גרם המדרגות. המומחה מטעם המשיבים, המהנדס כהן, נמנע מלענות לשאלה שהפנתה אליו הרשמת, וכל שציין בחוות דעתו הינו ממראה עיניו, לפיו "לא קיים שום פתח בקיר". העובדה שאין פתח ממוסגר הייתה ידועה אף בטרם נתן המהנדס כהן את חוות דעתו. לעומתו, המהנדס רוזן השכילנו בהבהירו כי מבחינה פונקציונאלית, בנית הקיר כקיר מדורג מאפשרת בניית מדרגות שיובילו אל משולש האדמות. לא מצאתי עילה שלא לאמץ את חוות דעתו של המהנדס רוזן. אין די באמירות, כמו זו של בא כוח המשיבים, כי ".. אחרי שהוגשו התמונות ברור כי אי אפשר לבנות את המדרגות" (בדיון בערעור) כדי לקעקע את ממצאי חוות הדעת. 21. נחזור אל פסק הדין החלקי. פסק דין זה נתן תוקף להסכמת הצדדים, כפי שמסרו באי כוחם לבית המשפט, במסגרתה קבעו כי בקיר שייבנה על ידי המערערים יישאר פתח ברוחב שלא יפחת מ-1.20 מטר, וזאת למקרה שהתובעים ירצו לבנות מדרגות המאפשרות גישה אל עבר משולש האדמה. נזכיר מושכלות יסוד: בפסק דין המאשר הסכם פשרה, משולבות הן תכונותיו של הסכם והן תכונותיו של פסק דין. במהותו כפסק דין ניתן לתקפו ככל פסק דין אחר. (ע"א 177/81 רחל גלעדי נגד ד"ר ישראל גלעדי פ"ד לו(3) 179, 183 (1982)). 22. לאור המסכת העובדתית שנפרשה לעיל, הגעתי למסקנה המנוגדת למסקנת הרשמת לפיה המערערים לא מילאו אחר הוראות פסק הדין. ניתן להגיע משלושה כיוונים שונים לתוצאה הפוטרת את המערערים מהחובה ליצור "מסגרת" של "פתח שלא יפחת מ-1.20 מטר": (1) הפירוש המילולי של הסכמת הצדדים - על פי פירוש זה, פעולת המערערים מעלה כי הם אכן יצרו פתח ברוחב שאיננו פחות מ-1.20 מטר, וזאת בדרך של בניית הקיר המדורג אשר יצרה מדרגה פתוחה לחלוטין. הם מעולם לא התחייבו ליצור "מסגרת" של פתח, אשר לחיובם בהקמתה טענו המשיבים בדיון ביום 9.3.2011. כידוע, ההלכה באשר לדרכי פרשנותו של הסכם עברה טלטלה בעקבות פסק דין אפרופים (ע"א4628/83 מדינת ישראל נ' אפרופים, פ"ד מט(2) 265 (1995) וניתוחו בפרשת ארגון מגדלי ירקות (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.5.2006)). בע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט (פורסם בנבו, 28.1.2008) נקבע כי על אף כללי הפרשנות שנקבעו בהלכת אפרופים ובפסק דין ארגון מגדלי ירקות, מן הראוי כי במקום בו לשונו של ההסכם היא ברורה וחד משמעית, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. במקרה הנוכחי לשון ההסכם הינה ברורה ואין אנו נזקקים לפנות לנסיבות החיצוניות לשם לימוד אומד דעתם הסובייקטיבי והאובייקטיבי של הצדדים. ניתן ללמוד, לאור הפירוש המילולי של לשון הסכמת הצדדים, כי אכן ביוצרם קיר מדורג, יצרו המערערים פתח ברוחב שאיננו פחות מ-1.20 מטר. למה הדבר דומה? קח, למשל, התחייבותו של פלוני כלפי אלמוני לחצוב, בתוך חומה שבנה, פתח יציאה ברוחב של מטר אחד שכל תכליתו הינו אפשר לאלמוני גישה אל גינה שמעבר לחומה. פלוני בוחר להרוס את החומה שבנה, וכתוצאה מכך שוב אין צורך בפתח ברוחב של מטר, שהרי כעת מתאפשרת לאלמוני גישה חופשית לגינה. כך אף בענייננו, ה"פתח" שיצר הקיר המדורג הוא הוא הפתח שמאפשר התקנת המדרגות, אשר למענן סוכם על יצירת פתח. (2) פרשנות תכליתית של הסכמת הצדדים - בע"א 8729/07 אירומנטל בע"מ נ' קרן קיימת לישראל (פורסם בנבו, 12.11.2009) הדגיש בית המשפט כי לעולם יפתח הפרשן בלשונו של הטקסט אך בכך לא יסיים את הילוכו, ועל מנת לעמוד על אומד דעתם של הצדדים, יש לבחון את טיבו של החוזה, תכליתו וכלל הנסיבות הקשורות לחוזה. במקרה הנוכחי, תכלית הקמת הפתח הובהרה על ידי באי כוח הצדדים בהודעתם לבית המשפט ביום 4.5.2009: "וזאת למקרה שהתובעים ירצו לבנות מדרגות המאפשרות גישה אל עבר משולש האדמה המסומןx על גבי המסמך המסומן פש/א' ". על פי אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, המדרגות היו המטרה והפתח נועד להיות האמצעי. משנוצר "פתח" ללא מסגרת, הושגה המטרה (כפי שאף כתב בחוות דעתו המהנדס רוזן), ואם כך - מה לי פתח עם "מסגרת" או בלעדיה? (3) הפסיקה הכירה בקיומן של דרכים שתוצאתן הינה אי קיום תוכנו של ההסכם. כך, למשל, נפסק כי פסק דין המאשר הסכם פשרה, אין לפתחו אלא במקרים נדירים בלבד. ניתן לעשות כן אם הצדדים השאירו פתח לכך, אולם גם אם לא התכוונו לכך הצדדים, מכוחו של בית המשפט לקרוא לתוך ההסכם תניה בדבר פתיחתו כשהנסיבות משתנות באופן מהותי. (ע"א 442/83 משה קם נגד דבורה קם פ"ד לח (1) 767, 775 (1984)). במקרה הנוכחי, ניתן לראות בהסכמת המשיבים להקמת הקיר המדורג, שניתנה לאחר המועד בו ניתן להסכמה מיום 4.5.2009 תוקף של פסק דין חלקי, בגדר שינוי נסיבות. שינוי זה הפך למיותר את הצורך ביצירת "מסגרת" של פתח, מאחר והקיר המדורג שוב אינו מצריך את בנייתה. 23. לא למותר להזכיר את חובת קיום הסכם בדרך מקובלת ובתום לב, הגלומה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. לא כל עמידה על זכות לפי הסכם מצביעה כשלעצמה על חוסר תום לב, אלא שבמקרה שלפנינו, לאור הנסיבות שפורטו לעיל, ספק אם קיים טעם ענייני להתעקשות על בניית "מסגרת" לפתח, למעט הרצון להביא להגדלת חובם של המערערים בתיק ההוצאה לפועל. 24. לו היו המערערים מגישים במועד הקבוע בדין את הערעור על החלטת הרשמת מיום 24.7.11, היה מקום לקבל את ערעורם. הם לא הגישו במועד ערעור על החלטה זו, ומעולם לא הגישו בקשה למתן ארכה להגשת הערעור. ממילא, לא הצביעו על טעם מיוחד המצדיק ליתן ארכה זו. איחור בהגשת הערעור ו"טעם מיוחד" 25. מדוע לא הגישו המערערים בקשה למתן ארכה להגשת הערעור , תוך הצבעה על "טעם מיוחד"? ושמא נועדה בקשתם לעיון חוזר לעקוף מכשול זה, בדרך של הגשת ערעור על ההחלטה בבקשה זו ? טענות אלה הועלו כל ידי בא כוח המשיבים בפתח תגובתו להודעת הערעור, ואדרש להן כעת. 26. סעיף 80(ב) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי "צווים והחלטות של רשם ההוצאה לפועל ניתנים לערעור, ברשות שופט בית משפט השלום לפני בית משפט השלום; אולם ערעור על החלטה לפי סעיפים 13, 14, 19, 25, 38(א), 48, 58, 66א(1) ו-(2), 69יב(א), 70(א) ו-74(א), יהא בזכות. תקנות 119 ו-120 לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם - 1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל) קובעות פרק זמן של 20 יום להגשת בקשת רשות לערער או ערעור, לפי העניין. 27. תקנה 128(א) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי "מועד שבסדר דין בפני בית משפט, רשאי בית המשפט להאריכו, לפי הקבוע בתקנות סדר הדין". תקנה 528 (סיפא) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 מאפשרת לבית המשפט להאריך מועד אשר נקבע בחיקוק, ואולם, על המבקש את הארכת המועד להצביע על טעם מיוחד לאיחור. בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נ"ה (2) 904 (2001) עמד הרשם (כתוארו אז) אוקון על ההלכה באשר להגדרתו של "טעם מיוחד", וקבע כי טעם כזה עשוי להיות, למשל, אירוע מחוץ לשליטת בעל דין, אירוע שאינו צפוי מראש וטעות ביחס למצב משפטי או עובדתי. אולם טעם הנעוץ בבעל הדין עצמו לא הוכר בפסיקה כטעם המצדיק הארכת מועד (ב"ש 1038/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ' עומר גלבוע - חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק) פ"ד מ(1) 57 (1986)). 28. באיזון בין השיקולים השונים בשאלת מתן הארכה להגשת ערעור ניתן לומר כי קיימת מעין "מקבילית כוחות" בין "הטעם המיוחד" לבין סיכויי הערעור. ככל שסיכויי הערעור גדולים יותר כך יקטנו הדרישות מעצמתו של "טעם מיוחד" שאינו קשור לטענות שבערעור. ולהיפך - ככל שקטנים יותר סיכויי הערעור, כך יידרש "טעם מיוחד" משכנע במיוחד ובעל עצמה גבוהה יותר. אולם במקרה הנוכחי התעלמו המערערים כליל מהצורך להצביע על "טעם מיוחד", מאחר ונאחזו בהחלטה מיום 19.9.2012 כמושא הערעור. בהעדר בקשה למתן ארכה, ומשלא ניתן "טעם מיוחד", ממילא אין מקום ליתן ארכה ולקבל את הערעור על ההחלטה מיום 24.7.2012. להרחבה ראו: בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (פורסם בנבו, 23.8.2006), בו ציינה השופטת (כתוארה אז) בייניש כי יש להביא בחשבון אף את סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. לאסמכתאות התומכות בדעה כי חשיבות העניין העומד לדיון, כשהיא לעצמה, אינה מהווה "טעם מיוחד" למתן אורכה להגשת הליך ערעורי, להבדיל מטעם שמצטבר לטעם קיים, ראו: רע"א 11667/05 מימי מבואות ירושלים נ' כהן (פורסם בנבו, 17.10.2007); בש"א 4719/93Her majestry the queen in right of Canada נ' ריינהולד, פ"ד מז(5) 646 (1993); בש"א 3112/99 קהתי נ' זוהיר (פורסם בנבו, 29.8.1999). ההחלטה מיום 19.9.2012 29. בבקשה לעיון חוזר חזרו המערערים על ההשתלשלות העובדתית והמשפטית עד למועד ההחלטה מיום 24.7.2012, אך לא העלו נימוק בדבר שינוי נסיבות או כל טיעון עובדתי שלא היה עמד לנגד עיניה של הרשמת, במועד מתן החלטתה ביום 24.7.2012. בדין דחתה הרשמת את הבקשה, כאשר קבעה כי אין עילה לעיון חוזר. על אי קיומו בסדרי הדין של של הליך "עיון חוזר" בהחלטה חלוטה ראו רע"א 6898/09 (פורסם בנבו, 23.6.2011); רע"א 924/11 יופטרו נ' וקנין (פורסם בנבו, 11.5.2011). התוצאה 30. אשר על כן, החלטתי לדחות את הערעור. הנני מחייב את המערערים לשלם למשיבים הוצאות משפט בסך כולל של 2,500 ₪. אי קיום פסק דיןרשם