אי התאמה במידות הסלון בדירה חדשה

מומלץ לקרוא את פסק הדין להלן על מנת לקבל ידע בנושא אי התאמה במידות הסלון בדירה חדשה: לפני תביעה כספית בסך של 99,330 ₪, בגין נזקים שנגרמו לתובעים בעקבות ליקויי בנייה ואי התאמות שנמצאו בדירתם, אשר נרכשה על ידם מאת הנתבעת. רקע התובעים רכשו ביום 4.9.06 דירת 4 חדרים מאת הנתבעת בישוב אלעד. עוד לפני שנמסרה הדירה לתובעים, התקיימה התכתבות בינם ולבין הנתבעת בקשר למיקום נקודות חשמל ונקודות אינסטלציה במטבח (ראה המכתבים ת/7 עד ת/10 לתצהיר התובע). בהמשך, ואף זאת עוד לפני שנמסרה הדירה לתובעים, התובעים חזרו על טרוניותיהם בקשר עם הליקויים הנ"ל ולרבות בקשר לליקוי נוסף שעניינו אי התאמה במידות הסלון של הדירה (מכתבם מיום 30.1.08 נספח ד' לתביעה). טרוניות אלה נדחו ע"י הנתבעת באמצעות מכתב בא כוחה מיום 6.2.08 (נספח ד' לתביעה). הדירה נמסרה לתובעים בחודש מרץ 2008. לטענת התובעים, נפלו ליקויי בנייה רבים בדירה ופניותיהם החוזרות אל הנתבעת לתיקון הליקויים לא הועילו. לפיכך, פנו התובעים לקבלת חוות דעת הנדסית, אשר ניתנה ביום 24.6.08 ע"י אינג' מרדכי אדלר ולפיה קיימים ליקויים בדירה שעלות תיקונם נאמדת בסכום של 40,533 ₪. חוות הדעת הומצאה לנתבעת ביום 28.7.08. לפי מכתב הנתבעת מיום 25.8.08, צוין כי טרם חלפה שנה מאז אכלוס הדירה, כי על התובעים לפנות ישירות לספקים וכי הנתבעת לא תעשה את עבודת הספקים במקומם, אלא אם כן יתקלו התובעים בסירוב מצד אלה. עוד נטען כי התיקונים שחלים על הנתבעת ושמצויים ברשימה שערך נציגה בדירה ביום 24.8.08, יבוצעו לאחר החגים. בשלב זה, 25.9.08, השכירו התובעים את הדירה אשר עד אז עמדה ריקה. כשנה לאחר מכן, הנתבעת ביצעה תיקונים בדירה, אולם לטענת התובעים שלא כראוי. התובעים פנו אל המומחה אדלר לקבלת חוות דעת מעודכנת, אשר ניתנה ביום 10.8.10 ואשר לפיה נותרו ליקויים בדירה בסכום של 30,982 ₪. כמו כן, פנו התובעים לשמאי מקרקעין (אלי סידאוי), אשר נתן את חוות דעתו ביום 17.2.11 ואשר לפיה קיימות אי התאמות במידות הממ"ד וסלון בדירה, שגורמות לירידת ערך בסכום של 48,000 ₪. בחודש מאי 2011, הגישו התובעים את התביעה ובמסגרתה עתרו לחייב את הנתבעת בסכום של 30,980 ₪ בגין ליקויי הבניה, 48,000 ₪ בגין ירידת ערך, 10,000 ₪ בגין עוגמת נפש, 7,500 ₪ בגין דיור חלופי וכן 2,850 ₪ בגין הוצאות חוות הדעת. במסגרת כתב הגנתה, טענה הנתבעת, בין היתר, כי היא ביצעה את העבודות בצורה מקצועית, בהתאם להסכם ולדין, כי הדירה נמסרה לתובעים במצב תקין וראוי ללא תלונות מיוחדות, כי הליקויים שנמצאו בחוות הדעת מטעם התובעים לא דרשו טיפול דחוף, כי הנתבעת ביצעה בחודש ספטמבר 2009 תיקוני שנת בדק בדירת התובעים ולאחר מכן ניסתה להגיע להבנה עמם בקשר לליקויים שהיו שנויים במחלוקת ואף הציעה כי תיעשה פנייה למומחה מוסכם אשר יכריע בכך אולם התובעים ביקשו להתייעץ עם עו"ד ומאז לא פנו אל הנתבעת. הנתבעת הוסיפה כי בהתאם לחוות דעת שנערכה ע"י מומחה מטעמה ביום 7.7.11, אומדן עלות תיקון הליקויים שנמצאו בדירה עומד על 1,980 ₪ בתוספת מע"מ. במסגרת ניהול התיק, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש (מהנדס הבניין ושמאי המקרקעין אייל שנהב). הצדדים הגיעו להסדר דיוני כי חוות דעתו תהא יחידה ומכרעת, בכפוף לשאלות הבהרה וחקירה נגדית. לפי חוות דעתו של המומחה, עלות תיקון הליקויים עומדת על 16,723 ₪ בתוספת מע"מ, כשמשך ביצוע התיקונים נאמד בחמישה ימים, בהם הדירה ראויה למגורים (3,103 ₪ מתוך הסכום הנ"ל השאיר המומחה לשיקול דעת ביהמ"ש עקב מחלוקות עובדתיות שאינן בסמכותו). כמו כן, קבע המומחה כי אומדן ירידת הערך לגבי אי ההתאמה ברוחב חדר הממ"ד עומד על 13,000 ₪. לגבי אי ההתאמה ברוחב הסלון, המומחה השאיר עניין זה להכרעת ביהמ"ש, תוך כך שאמד את שיעור ירידת הערך על סכום של 8,000 ₪. מטעם התובעים העיד התובע ומטעם הנתבעת העידו מנכ"ל הנתבעת והבעלים שלה, מר מוריס אגבבה וכן מנהל העבודה מר אלון עוקבי. העדים נחקרו על תצהיריהם. יצוין כי הגם שהנתבעת ביקשה לזמן לחקירה את מומחה ביהמ"ש, בפועל, היא ויתרה על חקירה זו, משלא הפקידה את הסכום שקבעתי כתנאי להזמנתו של המומחה. הצדדים סיכמו את טענותיהם בע"פ בתום שמיעת הראיות. דיון ליקויי הבנייה משניתנה חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש ושעה שמומחה זה לא נחקר, חוות דעתו משמשת כעוגן וכנקודת מוצא שממנה ביהמ"ש יוצא וכאשר ככלל, על ביהמ"ש לאמץ חוות דעת זו, אלא אם מצא נימוקים טובים לסטות ממנה. לכל צד, ובפרט לנתבעת, טענות כאלה ואחרות לגבי ממצאי המומחה וכמו כן טענות משפטיות כאלה ואחרות שבגינן מבוקש שלא לקבל חלק מממצאי המומחה. אוורור בחדר האמבטיה המומחה קבע בסעיף 8.1 לחוות דעתו כי שטח החלון נופל מהשטח המינימאלי הדרוש לפי תקנות התכנון והבנייה. במקום 0.49 מ"ר, שטחו 0.44 מ"ר. המומחה קובע כי כדי לעמוד בדרישת התקנות נדרש או לבצע צוהר וזיגוג לדלת הקיימת בחדר האמבטיה, אשר מהווה יציאה למרפסת השירות או להתקין וונטה לאוורור כמפורט בתקנות. המומחה קבע כי אלטרנטיבה א' זולה יותר ועל פיה בוצע התמחור לליקוי זה בסך של 600 ₪. לאחר מכן, במסגרת שאלות ההבהרה, ציין המומחה כי האלטרנטיבה השנייה, עלותה כ-1,200 ₪. בא כוח התובעים מלין על מסקנתו של המומחה. לטענתו, שיקולי הרווחיות של הקבלן אינם רלוונטיים ועל כן, לא היה נכון לאמץ את הפתרון הזול יותר. לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי לעניין זה, נחה דעתי כי יש להותיר את מסקנת המומחה על כנה. מתשובת המומחה לשאלת ההבהרה שנשאל בעניין זה, עולה כי הפתרון המוצע אינו נופל באיכותו מהפתרון האלטרנטיבי של התקנת וונטה וגם אינו מנוגד למפרט הטכני. משקביעתו זו לא נסתרה, אין כל פגם באימוץ האלטרנטיבה הזולה יותר ולעניות דעתי קיימת אף חובה בנסיבות אלה, לאמץ דווקא אותה. אם קיימות שתי דרכים לתיקון של ליקוי ואם שתי הדרכים הנן כדין ואם התוצאה שתושג ע"י שתי הדרכים זהה באיכותה, כי אז יש להעדיף את התיקון הזול יותר בבחינת "זה נהנה וזה אינו חסר", תוצאה שנגיע אליה גם על פי העיקרון של חובת הקטנת הנזק. ליקויים שלא ניתנה לנתבעת הזדמנות לתקנם ב"כ הנתבעת טוען כי ישנם מס' ליקויים שהופיעו לראשונה בחוות הדעת השנייה של מומחה התובעים ואשר לא הופיעו קודם לכן ואשר לא ניתנה לנתבעת הזדמנות לתקנם. בנסיבות אלה, מבקש ב"כ הנתבעת כי ביהמ"ש יתמחר את הפיצוי בגין עלות תיקון הליקויים הנ"ל, לפי עלות לנתבעת (מדובר בליקויים שפורטו בסעיפים 2.7, 2.8, 2.9, 2.10, 7.3 ו- 9.1 לחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש). ב"כ התובעים נתפס להסתמכותו של ב"כ הנתבעת על המכתב ת/9 משנת 2007 וטען כי לאחר מכן נערכו חוות דעת, היו הודעות בכתב ובע"פ שהנתבעת הייתה יכולה להפריך, לו רק הייתה ממציאה את תיק הדייר כראיה, דבר שלא נעשה. לאחר שעיינתי בחומר, נחה דעתי כי יש לקבל את טענת הנתבעת בנקודה זו. לא מצאתי בסיכומי התובעים הפנייה ספציפית לקיומם של הליקויים הנ"ל בחוות הדעת הראשונה של המומחה אדלר או במכתבי התובעים. ב"כ התובעים הסתפק בהפניה כללית להתכתבויות ולחוות הדעת. למעלה מן הדרוש, אציין כי לא מצאתי במכתבי התובע זכר לליקויים הנ"ל. כמו כן, נראה כי אכן ליקויים אלה אינם מופיעים בחוות הדעת הראשונה של המומחה אדלר. בנסיבות אלה, ושעה שלא הוכח לפניי ואף לא נטען ע"י התובעים, כי חוות הדעת השנייה של המומחה אדלר מחודש אוגוסט 2010 נמסרה לנתבעת, ולא הוכח כי ניתנה הודעה בדרך אחרת על ליקויים אלה קודם להגשת התביעה, לא איבדה הנתבעת את הזכות לתקן ליקויים אלה. אוסיף ואומר כי גם בחוות הדעת שהציגה הנתבעת בעת הגשת כתב הגנתה, ישנה הודאה במרבית הליקויים הנ"ל. בנסיבות אלה ושעה שהנתבעת אינה מבקשת בנסיבות לתקן את הליקויים בעין, אלא רק לפסוק לתובעים את עלות התיקון לפי עלות לקבלן ולפי הערכים שנקבעו בעניין זה בחוות דעת המומחה ושעה שהתובעים לא ביקשו בנסיבות, גם לא כטענה חלופית, כי הנתבעת תתקן את הליקויים הנ"ל, מן הראוי יהיה לפסוק לתובעים את עלות התיקון לגבי ליקויים אלה, לפי עלות לנתבעת ולא לפי עלות לתובעים. בהתאם לכך, יש להפחית מחוות דעתו של המומחה בגין ליקויים אלה סכום של 750 ₪ (לפי חישוב - 3,000 ₪ כפול 0.75 בהתאם להערה מס' 2 של המומחה, לפיה עלות לנתבעת קטנה בכ-25% מהסכומים שצוינו בחוות דעתו). אחריות הנתבעת לליקויים בארונות המטבח ב"כ הנתבעת טוען בסיכומיו כי הנתבעת פטורה מכל אחריות לליקויים בארונות המטבח שפורטו בסעיפים 2.3, 5.1, 5.2 ו-5.3 לחוות דעת מומחה ביהמ"ש וזאת בשל העובדה כי המטבח שודרג ע"י התובעים באופן פרטי. ב"כ הנתבעת מפנה בעניין זה לסעיפים 10.4. ו-12.12 להסכם המכר, כמו גם למפרט נספח שינויי הדיירים וכן לטופס שכותרתו "בדיקת אלמנטים בדירה" ואשר מהווה חלק מפרוטוקול מסירת הדירה ואשר צורף כנספח ג' לתצהירי הנתבעת. ב"כ התובעים טוען כי יש לדחות טענה זו שכן מדובר בהרחבת חזית. כמו כן, טוען הוא כי ככל שקיימות תניות בהסכם הפוטרות את הנתבעת מאחריות לליקויים שנפלו במטבח ששודרג, מדובר בתניות בטלות ופסולות. ב"כ התובעים טוען כי ספק ארונות המטבח לא נבחר ע"י התובעים, אלא הם הופנו אליו ע"י הנתבעת. לעניין הטענה להרחבת חזית, יש לדחותה, שכן בסעיף 11 לכתב ההגנה, טענה הנתבעת במפורש כי ארונות המטבח הוזמנו ובוצעו באופן פרטי וכי אין לנתבעת אחריות ביחס לליקויים שנפלו בהם. עם זאת, אני מוצא לנכון לדחות את טענת הנתבעת לגופו של עניין. איני מקבל את טענת הנתבעת שלפיה המטבח שהוזמן, הוזמן ע"י התובעים מספק פרטי לחלוטין שנבחר על ידם. הטענה של הנתבעת בעניין זה נטענה בצורה כללית וסתמית (ראה סעיף 11 לכתב ההגנה וסעיף 12 לתצהירו של מר עוקבי). הנתבעת לא המציאה כראיה את תיק הדייר, שבו הייתה אמורה להיות אסמכתא לכך שהמטבח הוזמן באופן פרטי ע"י התובעים ולא מספק מטבחים של הפרויקט. כשנחקר מר עוקבי בעניין זה, ציין כי ישנה תכנית מטבח סטנדרטית, אולם אין לו עמו את התוכנית כדי להראות (ראה עמ' 13 שורה 32-30). הנתבעת מסתמכת בטענתה על טופס בדיקת האלמנטים, שבו נרשמה המילה "פרטי" ליד הרובריקה "ארונות המטבח", אולם, עדותו של התובע, שלפיה הרישום "פרטי" נרשם ע"י מנהל העבודה מטעם הנתבעת הייתה אמינה עלי (ראה עמ' 5 ש' 1-4). כמו כן, התובע העיד, וגם כאן עדותו הייתה אמינה עלי, כי הוא לא הזמין את המטבח באופן פרטי, אלא מדובר במטבח שהנתבעת סיפקה, בהבדל אחד, שהייתה תזוזה של מטר במיקומו (ראה עמ' 4 ש' 22-19). זאת ועוד: העובדה שהמטבח סופק ע"י קבלן משנה של הנתבעת, מוכחת גם ממכתב התובע מיום 30.1.08 ת/3 לתצהירו, בו כותב התובע למנהל הנתבעת את הדברים הבאים: "התשובה שקיבלנו בשטח, וכן בבירור עמכם, ובבירור עם מטבחי הרהיט, בתאריך הנ"ל, הוברר שעדיין אין תכנית ואף לא סוכם מי ירכיב את המטבחים בפרויקט. אי לכך כמובן שלא יכולנו לתת מענה למיקום השקעים". במכתב התשובה של הנתבע למכתב זה (ת/4 לתצהיר התובע), לא הייתה התייחסות לנקודה זו ומכל מקום לא הועלתה הטענה שספק המטבחים הינו ספק פרטי של התובע. בנסיבות אלה, אני קובע כי הוכח שהמטבח סופק ע"י ספק מטעם הנתבעת. לא יכולה להיות מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת אחראית לאותם רכיבים במטבח שהנם חלק מהמטבח הסטנדרטי שהתחייבה הנתבעת לספק לתובעים. ממילא, אחריות זו קבועה בחוק המכר דירות שהינו קוגנטי, כך ששום הסכמה מצד הדייר, גם אם ניתנה, אינה יכולה למנוע ממנו לתבוע לאחר מכן בגין ליקויים כאמור. בנסיבות, כשמדובר בטענת הגנה שמועלית ע"י הנתבעת וכשבהתאם, הנטל להוכיח אותה מוטל על כתפיה, היה על הנתבעת להוכיח כי אותם הליקויים בארונות המטבח שפורטו בסעיפים הנזכרים לעיל, נפלו ברכיבים במטבח ששודרגו ע"י התובעים ואשר תוספת התשלום בגינם בוצעה ישירות לספק המטבחים. הנתבעת לא הוכיחה זאת. כאמור, התובע העיד כי לא היה למעשה שדרוג ממשי במטבח, אלא לכל היותר המטבח הורכב במיקום שונה מהתוכנית הסטנדרטית (ראה עמ' 4 ש' 22-19). הנתבעת לא המציאה את תכנית המטבח שלפי עדותו של מר עוקבי נמצא בתיק הדייר ולא המציאה את טופס ההזמנה של המטבח מספק המטבחים שלה כדי להוכיח שהייתה תוספת שדרוג למטבח. הדעת נותנת, כי אם היו התובעים משדרגים את המטבח, הדבר היה כרוך בתוספת תשלום והייתה ניירת להוכיח את הביצוע של תוספת התשלום הנ"ל. כאן המקום לציין, כי איני מקבל את טענת הנתבעת שלפיה יש לזקוף לחובת התובעים אי הבאת עדים ומסמכים, בין היתר לעניין המחלוקת בנושא האחריות של הנתבעת לליקויים שנפלו בארונות המטבח. הנתבעת טועה כאן טעות עקרונית. לא חלה כל חובה על התובע להביא לעדות את נציגי הנתבעת הרלוונטיים. ככל שבידי התובע להוכיח את טענותיו ע"פ עדותו הוא, די בכך שהוא מצהיר על גרסתו, כאשר הנטל להביא את אותם נציגי הנתבעת אשר אמורים כביכול לסתור את גרסת התובע, מוטל על הנתבעת. כך למשל, אם התובע העיד כי הוא הזמין את המטבח מספק של הנתבעת, הנטל על הנתבעת היה להביא את נציגת מחלקת הדיירים של הנתבעת או נציג ספק המטבחים הנ"ל, כדי לסתור את גרסת התובע. משלא נעשה כן, לא עמדה הנתבעת בנטל הבאת הראיות, כמו גם לא בנטל השכנוע המוטל עליה כאמור משמדובר בטענה שהיא העלתה במסגרת המשפט. משלא הוכח לפניי כי נעשה שדרוג במטבח, ממילא יש לדחות את טענת הנתבעת שלפיה היא אינה אחראית לליקויים שנפלו בארונות המטבח. גם סעיפים 10.4 ו-12.12 להסכם, אליהם הפנתה הנתבעת, חלים רק על פריטים השונים מהמפרט הטכני שנרכשו על ידי הדייר, מה שלא מתקיים בנסיבות דנא. בנסיבות אלה, אין לי צורך להידרש כאן לשאלה העקרונית, מה הדין לעניין אחריות הקבלן, כאשר הדייר משדרג את המטבח אצל אותו ספק שמהווה ספק מטעם הקבלן בפרויקט וכשהליקויים שנפלו, נפלו באותו חלק של המטבח ששודרג. מיקום נקודות המים והחשמל במטבח ב"כ הנתבעת טוען כי אין מקום לחייב את הנתבעת להשיב לתובעים את הסכום שהם שילמו על שינויים בנקודות חשמל ומים, שכן נודע לנתבעת רק בדיעבד על המיקום המיוחד שהתובעים מבקשים לגבי נקודות אלה ובסטייה מהמיקום הסטנדרטי של הנקודות לפי תכנית המטבח הסטנדרטית. ב"כ התובעים טוען כי השתלשלות העניינים מוכיחה אחרת. לאחר שעיינתי בחומר, נחה דעתי כי יש לאמץ את גרסת התובעים בנקודה זו. התובע נתן בתצהירו גרסה סדורה ומפורטת לגבי השתלשלות העניינים הנוגעת להזמנת השינויים ביחס לנקודות חשמל ומים (ראה סעיפים 28-16 לתצהירו). התובע צירף מכתבים משלו, שנרשמו בזמן אמת, היינו לפני הגשת התביעה ואשר בהם מופיעה גרסה סדורה זו. גרסת התובע הנה בתמצית, כי נאמר לו שלא ניתן עדיין לקבל ממנו תכנית שינויים לגבי נקודות החשמל והמים, שכן אין עדיין הסכם עם ספק מטבחים. לטענתו, מיד כשנודע לו שניתן להגיש תכנית שינויים כאמור, הוא עשה כן ומסר אותה למר עוקבי. חרף זאת, בפועל, הנקודות בוצעו שלא לפי בקשתו, אלא לפי התוכנית הסטנדרטית. בתצהירו של מר עוקבי לא ניתן למצוא התייחסות מפורטת לטענה שלפיה קיבל לידיו תכנית שינויים כאמור וגם לא התייחסות מפורטת להשתלשלות העניינים שנזכרת בתצהיר התובע. כל שניתן למצוא בתצהירו הינו טענה שלפיה היה על התובעים להעביר תכנית שינויים וכי לדידו, הם אינם אפילו טוענים כי עשו כן במועד, אלא רק טוענים כי גילו זאת בדיעבד (ראה פסקה שלישית לסעיף 11 לתצהירו). מובן כי אין ממש בטענתו זו של מר עוקבי, שהרי בסעיפים 28-16 לתצהיר התובע ובפרט בסעיף 19, נרשם במפורש כי תכנית השינויים הוכנה ונמסרה, מיד כשהתקבלה הודעה מהנתבעת שניתן להמציאה לספק המטבחים ואף נמסרה כאמור למר עוקבי עצמו. הנתבעת גם נמנעה מלהביא לעדות את נציגה (מר גבאי(, אשר מוזכר בתצהיר התובע, כמי ששוחח אתו בעניין זה וכמי שביקש ממנו להמתין עם תכנית השינויים לגבי המטבח עד לבחירת ספק המטבחים. בנסיבות אלה, עדיפה עלי גרסת התובעים. בהתאם, יש לפסוק לתובעים את הסכומים ששילמו באופן פרטי מכיסם לשינוי נקודות החשמל. המומחה תמחר עניין זה בסכום של 1,603 ₪ לפני מע"מ, על פי מידע שקיבל מהתובע (ראה ס' 6.1 לחוות דעתו וס' 3 למכתב התשובה של המומחה לשאלות ההבהרה שצורף כת/16 לתצהיר התובע). דא עקא, מתצהיר התובע עולה כי מדובר בסכום של 1,150 ₪ בלבד כולל מע"מ (ראה החשבוניות ת/6). בהתאם, יש להפחית מחוות דעתו של המומחה שנהב בסעיף זה (סעיף 6.1) סכום של 608 ₪ (לפי חישוב 1,603 ₪ פחות 995 ₪, שמהווים את העלות לתובעים להזזת הנקודות לפני מע"מ). צבע האמבטיה מומחה ביהמ"ש קבע כי הליקוי שעניינו אספקת אמבטיה בצבע לבן במקום בצבע פרגמון, נאמד על ידו בסכום של 1,500 ₪, שמהווים את העלות להחלפת האמבטיה לצבע המבוקש. המומחה השאיר עניין זה לשיקול דעת ביהמ"ש, על רקע המחלוקת העובדתית בין הצדדים. ב"כ הנתבעת טוען כי האמבטיה הוזמנה באופן ישיר בין התובעים ולבין ספק הכלים הקרמיים של הפרויקט, חברת נגב קרמיקה וללא התערבות הנתבעת. עוד טען כי בטופס ההזמנה שהציגה הנתבעת, מופיעה במפורש אמבטיה בצבע לבן. עוד נטען כי התובעים הודו בעצמם בטעות שהייתה בעניין זה. הנתבעת מפנה עוד להעדר אזכור ליקוי זה בעת קבלת הדירה וכן למכתביה בזמן אמת שתומכים בגרסתה. ב"כ התובעים טוען כי בטופס ההזמנה שצורף לתצהיר התובע עולה כי הוזמנה אמבטיה בצבע פרגמון. לאחר שעיינתי בחומר, החלטתי לאמץ את גרסת התובעים. התובעים הציגו במסגרת ת/5 טופס הזמנה של חברת נגב קרמיקה מתאריך 24.1.07. בטופס זה, צבע האמבטיה מוזכר כפרגמון. הטופס שהוצג ע"י הנתבעת במסגרת נספח א' לתצהיריה, ואשר בו האמבטיה מוזכרת בצבע לבן, נושא תאריך 4.8.08, שהינו מאוחר למועד קבלת החזקה בדירה ע"י התובעים ומאוחר כמובן למועד התקנת האמבטיה בדירה. בנסיבות אלה, ברור הדבר כי משקלו הראייתי של טופס ההזמנה שהוצג ע"י התובעים רב בהרבה ממשקלו של הטופס שהוצג ע"י הנתבעת. בנסיבות, נראה כי טופס ההזמנה האמיתי הינו ת/5 ואילו נספח א' לתצהירי הנתבעת מהווה טופס שהונפק בדיעבד ואשר מייצג את מה שהוזמן בסופו של דבר בפועל, טופס שהודפס ממחשבי הספק זמן רב לאחר מסירת החזקה בדיקה כאמור. הנסיבות הנ"ל גם תומכות בגרסת התובע, שהייתה אמינה עליי, שלפיה הוא הזמין אמבטיה בגודל 1.70 בצבע פרגמון, אולם לאחר מכן, עקב כך שגודל זה לא התאים לדירה, מר עוקבי שינה את ההזמנה לאמבטיה בגודל של 1.60, מבלי ששם ליבו לכך שהאמבטיה צריכה לבוא בצבע פרגמון, כפי שהוזמן ע"י התובעים (ראה סעיף 13 לתצהירו שלא נסתר). בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את גרסתו של מר עוקבי בתצהירו, שלפיה התובעים כביכול שינו את הזמנתם או כי הטעות הינה של חברת נגב קרמיקה וזאת כאשר אני מעדיף את גרסתו ואת עדותו של התובע, על פני גרסתו של מר עוקבי וזאת בפרט כשנמצאת סתירה בולטת בתצהירו של האחרון, עת טען הוא כי טופס ההזמנה נספח א' לתצהירו, הגיע לידי הנתבעת רק כשנה וחצי לאחר ביצוע ההזמנה ע"י התובעים, עת הגיע העת להתקין את הכלים הסניטריים בדירות. מדובר בסתירה בולטת, שכן לא ייתכן כי מועד זה (שנה וחצי לאחר ההזמנה שבוצעה ע"י התובעים), משיק למועד התקנת האמבטיה בדירה וזאת שעה ששנה וחצי כאמור נופלת על חודש אוגוסט 2008, כחמישה חודשים לאחר מסירת הדירה לתובעים וכשהאמבטיה כבר הייתה מורכבת מזמן. כאן המקום לציין כי משהוכח שהתובעים הזמינו אמבטיה בצבע פרגמון מספק הכלים של הפרויקט מטעם הנתבעת, הרי שגם אם ספק זה טעה בביצוע ההזמנה וסיפק אמבטיה בצבע שונה ממה שהוזמן, יש לראות את הנתבעת כאחראית ישירה כלפי התובעים. הספק במקרה כזה מהווה אך ידה הארוכה של הנתבעת והעובדה שההזמנה מתבצעת ישירות וללא נוכחות נציג הנתבעת, אינה גורעת כהוא זה מאחריות הנתבעת לתקינות המוצרים או לטעות בהספקה מצד הספק. ויודגש - גם כאן יש לצאת מתוך נקודת מוצא שמדובר בפריט סטנדרטי, שכן הנתבעת לא טענה אחרת (ראה סיכומי הנתבעת בעמ' 18, ש' 9 - 19, שם העלתה טענותיה בנושא באמבטיה, מבלי לטעון שפריט זה היה מעבר לסטנדרט). לפיכך, הנתבעת אחראית ישירות כלפי התובעים לאי ההתאמה שחלה בין ההזמנה לאמבטיה לבנה ולבין מה שסופק בפועל. ככל שסברה הנתבעת כי הספק טעה ולא מר עוקבי (כפי גרסת התובעים), היה עליה להגיש כנגד הספק הודעת צד ג'. סיכום עלות תיקון הליקויים על רקע כל האמור לעיל, יש לאמץ את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, בכפוף לסייגים הנזכרים לעיל. משמעות הדבר כי סכום חוות הדעת לפני פיקוח הנדסי ומע"מ מגיע לכדי 13,845 ₪ (לפי חישוב - 15,203 ₪ פחות 608 ₪ בסעיף 6.1 ופחות 750 ₪ בסעיפים 2.7, 2.8, 2.9, 2.10, 7.3 ו- 9.1 יחד). התוצאה הנה כי יש לפסוק לתובעים 13,845 ₪ בתוספת פיקוח הנדסי בסך של 1,384 ₪ ובסה"כ 15,229 ₪ + מע"מ, היינו 17,817 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה מיום 22.1.12 ועד לתשלום בפועל. ירידת ערך רוחב הממ"ד מומחה בית המשפט קבע כי הממ"ד מהווה אחד מחדרי השינה של הדירה וכי לפי תקנות התכנון והבניה, חדר מגורים יהיה בשטח של 8 מ"ר לפחות, עם רוחב מינימאלי של 2.60 מ"ר. המומחה קבע כי הממ"ד הנו אמנם בשטח של 9.8 מ"ר, אולם בשל מבנהו, אין בו רוחב מינימלי כנדרש בתקנות. המומחה העריך את ירידת הערך כתוצאה מאי התאמה זו בסך של 13,000 ₪. הנתבעת טוענת כי התובעים בדקו את התוכניות והיו מודעים לגודל הממ"ד ולצורתו. כמו כן, נטען כי תכניות הדירה והפרויקט בכלל קיבלו אישור של משרד השיכון וועדות התכנון שלו, כמו גם אישור של הועדה המקומית. עוד נטען כי התובעים עצמם מתייחסים לדירה כדירת 4 חדרים (ולא כדירה של 3 וחצי חדרים) והא ראיה לכך הנו הגדרת הדירה בהסכם השכירות שנעשה על ידי התובעים עם שוכרי הדירה. ב"כ התובעת טוען כי היה על הנתבעת להפנות תשומת ליבם של התובעים לאי ההתאמה בממ"ד ולעובדה כי גודלו נוגד את התקנות, תוך הפניה לפסיקה בעניין זה. ב"כ התובעים טוען כי קיימת אי התאמה ברורה וכי אין כל רלוונטיות למה שנכתב בהסכם השכירות. לאחר עיון בחומר שלפני, נחה דעתי כי יש לאמץ את מסקנת המומחה ולדחות את ניסיון הנתבעת לפטור עצמה מתשלום הפיצוי בסעיף זה. קיומה של אי ההתאמה לא מוטל בספק. המומחה קבע זאת במפורש ולא נחקר על חוות דעתו. העובדה שהפרויקט אושר על ידי משרד השיכון כולל תכניות הדירה, אינה רלוונטית כלל. הוא הדין לגבי מתן אישור מהרשות המקומית לאכלוס הדירה ותעודת גמר. גם העובדה שהדירה תוארה כדירת 4 חדרים בהסכם השכירות, אינה מונעת מהתובעים לתבוע ירידת ערך. אי ההתאמה היא עובדה מוגמרת ואין זה משנה כיצד בחר התובע לתאר את הדירה בהסכם השכירות. גם איני מוצא כל פגם בתיאור הדירה כאמור, שכן אי ההתאמה המדוברת במקרה זה, אינה רלוונטית כלל לשוכר, אשר אינו רוכש את הדירה, אלא רק מקבל חזקה בלעדית בה לתקופה קצובה. מבחינתו, די בכך שראה את הממ"ד וגודלו כדי למנוע ממנו לטעון טענות כלשהן. לא כן כאשר עסקינן ברוכש דירה (כגון התובעים מאת הנתבעת או רוכשים מאת התובעים, ככל שהאחרונים יחליטו על מכירת הדירה). במקרה כזה ישנה חובה לציין את דבר אי ההתאמה שהנה רלוונטית לעסקת המכר (בניגוד לעסקת שכירות). גם אין כל רלוונטיות לעובדה שהתובעים ראו את גודל הממ"ד בתכנית, שכן הוכח שהם לא היו מודעים לאי ההתאמה שקיימת בין רוחב הממ"ד ולבין רוחב הנדרש לחדר זה לפי תקנות התכנון והבנייה (ראה עדות התובע עמ' 6, ש' 13 וכן את העובדה שהנתבעת עצמה לא טענה כי היא הפנתה את תשומת לב התובעים לאי התאמה זו). בנסיבות, גם כאן אין לי צורך להידרש לשאלה העקרונית, מה הדין לו היה מוכח כי אי ההתאמה הייתה ידועה לתובעים. לפיכך, יש לאמץ את קביעת המומחה ולפצות התובעים בסכום של 13,000 ₪ בסעיף זה. רוחב הסלון מומחה בית המשפט קבע כי רוחב הסלון נטו בפועל הנו 4.167 מטר ואילו בתכנית המכר נרשם 4.40 מטר. עם זאת, המומחה קבע כי עיון מדוקדק בתכנית מעלה כי הרוחב הנ"ל, של 4.40 מטר, כולל את מלוא עובי קיר הממ"ד (כעולה מהקו האלכסוני שתוחם את קו המידה שנמתח בתכנית ביחס לרוחב הסלון). המומחה קבע כי אם התובעים היו מעיינים בצורה מעמיקה בתכנית, היו מבינים שרוחב הסלון כמתואר ומוצג בתכנית הנו 4.20 מטר בלבד. המומחה מפנה בהקשר זה גם לרוחב המטבח, שהנו לפי התכנית 4.20 מטר ואשר גם מעיון מדוקדק בו, היו יכולים התובעים להגיע למסקנה זהה לגבי הסלון. עם זאת, מאחר והתובע ציין בפני המומחה כי התכנית הטעתה אותו וכי בפרוספקט שקיבל לפני רכישת הדירה, רוחב הסלון היה רשום כ-4.40 מטר, מבלי שקיים קו אלכסוני כלשהו, הותיר המומחה את ההכרעה בשאלת קיומה של ירידת הערך לבית המשפט, תוך מתן אומדן של 8,000 ₪ ביחס לירידת הערך הנטענת על ידי התובע. ב"כ התובעים טוען, בין היתר, כי קיימת הטעיה ברורה של הרוכשים במקרה הנוכחי וכי התובעים אינם אנשי מקצוע שמצופה היה מהם להבחין בכך שהמידה נטו לפי התכנית אינה 4.40 מטר, אלא 4.20 מטר וזאת גם על סמך ההערות שנרשמו על גבי התכנית ואשר מהן לא ברור בהכרח כי המידות הנן ברוטו ולא נטו. ב"כ התובעים טוען שיש להתחשב גם במידע שסופק במסגרת הפרוספקט ולהתחקות אחר אומד דעת הצדדים מכל הנסיבות והמסמכים. ב"כ הנתבעת טוען, בין היתר, כי אין להתחשב בפרוספקט וזאת על רקע האמור בו, כמו גם על רקע האמור בהסכם לגבי העדר תוקף לפרוספקט ולכל מצג מלפני ההסכם. עוד נטען כי התובעים אינם רוכשים חסרי ניסיון וכי יש לזקוף לחובתם רשלנות תורמת בשיעור 100%. לאחר עיון בחומר ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי לבד מכך שקיימת אי התאמה ביחס לרוחב הסלון בין תכנית הדירה ולבין המצב בפועל, הרי שהאופן שבו ערכה הנתבעת את תכנית הדירה, לא היה ראוי והיה בו כדי להטעות את התובעים. בהערות הרשומות על גבי תכנית הדירה, נרשם במפורש כי "שטחי החדרים הנם נטו. כשהמידות המסומנות הנן לפני טיח". על רקע הצהרה זו, היו אמורים התובעים להבין כי רוחב הסלון נטו לאחר טיח (את הטיח אני אומד על 1.2 ס"מ בכל קיר ויחד 2.40 ס"מ), הנו כ-4.376 מטר. כאמור, בפועל, הרוחב נטו לאחר טיח הנו 4.167 מטר, הפרש משמעותי של 20.9 ס"מ. מקבל אני אמנם, בהסתייגות חשובה שתפורט להלן, כי ייתכן והיו יכולים התובעים, לו עיינו בדקדוק בתכנית בדרך שבעל מקצוע נוהג לעיין בה, להבין כי המידה של 4.40 מטר, אינה מייצגת מידה נטו בין הקירות לפני טיח כרשום בהערות, אלא מידה שמייצגת את המרחק בין קיר הסלון החוצץ בין דירת התובעים לדירה הסמוכה ולבין קיר הסלון שמעברו ישנו חדר הממ"ד כשמלוא עובי קיר הממ"ד (20 ס"מ) כלול במידה זו (על מיקומו של הקו האלכסוני שמראה היכן מסתיים הקו שנמתח בתכנית לייצג את רוחב הסלון). דא עקא, גם אז ההפרש בין מה שהוצג בתכנית ולבין המצב בפועל, הנו משמעותי ועלה כדי 15.20 ס"מ. בהקשר זה אציין וזאת ההסתייגות שלי הנזכרת לעיל, כי התכנית שצורפה לחוות דעת המומחה ואשר עליה חתומים התובעים, הנה מצולמת ומוצגת בדף בגודל A4 ולא בגודל טבעי ובתכנית שהוכנה לפי קנה מידה הרשום בה. בעותק זה, ניתן להבחין, בקושי רב, שקו המדידה מסתיים בצד אחד בחלק הפנימי של קיר הסלון ובצד השני בחלק הפנימי של קיר חדר הממ"ד הצמוד לסלון ובאופן שקו המדידה כולל את מלוא עוביו של קיר זה. אם זה העותק של התוכנית שהוצגה לתובעים (לא הוצגה לפני כל תכנית אחרת ולא נטען כי הייתה כזו בזמנו), ספק רב בעיני אם היו יכולים התובעים להבחין במה שעיניו של המומחה ראו. אולם יתרה מכך, לעניות דעתי, לא היה מקום כלל לצפות מהתובעים לדקדק בעיון בתכנית עד כדי בדיקת קו הסיומת המדויק של קווי המדידה. ברגע שנרשם בהערות התכנית כי שטחי החדרים הנם נטו לפני טיח, היו זכאים התובעים להתייחס למידות שנרשמו ככאלה וודאי שלא היה מצופה מהם לבדוק שמא קיימת הטעיה או טעות במצג זה עד כדי דקדוק במיקומו של אותו קו אלכסוני שכאמור בקושי ניתן להבחין בו. מכל מקום, הנתבעת לא הוכיחה כי התובעים הבחינו במידה השונה שיוצר קו המדידה על רקע הסיומת שלו או כי היו מודעים לסתירה שבין המידה הרשומה ולבין ההערה הרלוונטית. בנסיבות, אין לנתבעת אלא להלין על עצמה, שהכינה תכנית קשה לקריאה והבנה ושהמידות שבה, סותרות את הכללים שהיא עצמה התוותה לגביהם בהערותיה, שנרשמו על גבי אותה תכנית בדיוק. גם איני סבור כי היה מקום לצפות מהתובעים להקיש מהמידה שמתקבלת מחיבור קווי המדידה של רוחב המטבח (1.45 ו-2.74), כי המידה שנרשמה לגבי רוחב הסלון הנה שגויה. ראשית, רוחב המטבח לא נרשם כמקטע אחד של 4.20 מ"ר אלא כאמור בשני מקטעים, כך שההבדל בין רוחב הסלון למבטח לא קופץ לעין מתוך עיון בתכנית. כמו כן, כאשר מדובר בהפרשים כה קטנים (20 ס"מ) ובקנה מידה כפי שמוצג בתכנית שהוצגה כראיה לפניי, אין זה בלתי סביר שלא להסתמך על מיקום הקווים שמסמנים את הקירות בתכנית יותר מאשר להסתמך על המידות הרשומות ובפרט כשבתכנית הנדונה קיר המטבח נראה דק יותר בבירור. זאת ועוד: המעמד של רכישת דירה הנו מעמד מרגש. עבור רב האנשים זו העסקה המשמעותית והיקרה ביותר שעשו בחייהם. מסקנה זו נכונה גם מקום שמדובר במשפרי דיור ובמי שכבר עשה עסקאות קודמות, כדוגמת התובעים. וודאי שאין לצפות מהרוכש הסביר את מה שאנו מצפים מבעלי מקצוע מיומנים (כאדריכלים, מהנדסים, מודדים, אנשי מכירות, קבלנים וכו'). תכנית המכר של הדירה, כולל כל המידע לגבי מידות הדירה, חייבים להיות ערוכים בצורה הברורה ופשוטה ביותר, המותאמת לרוכש הסביר. מדובר באינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה, בפרט כאשר צד אחד בעסקה הנו מומחה והצד השני הדיוט. העובדה שרוכש דירה יכול להיות מיוצג על ידי עורך דין או אדריכל, אינה גורעת כהוא זה מן האמור לעיל, שכן אין כל סיבה להגביר במידה ניכרת את הוצאות העסקה של רוכשי הדירות, אך בשל רצונו של הקבלן לנקוט בתכסיסי שיווק שמשמעותם יצירת אי בהירות לגבי נתונים חשובים לעסקה, כגון מידות הדירה או בשל מחדלו מלהציג את הנתונים בצורה ברורה. ויודגש - אין בידי להגיע למסקנה כי במקרה הנוכחי פעלה הנתבעת במכוון ביחס לבלבול וחוסר ההתאמה שיצרה בתכנית, אולם ודאי מדובר במחדל רשלני מצידה. לא הייתה כל סיבה או מניעה שלא להציג את המידה בהתאם להערות התכנית, היינו נטו לפני טיח. מסקנתי הנ"ל, המסתמכת על התכנית עצמה, לא שונה אפוא בהרבה מהמסקנה שהייתה מתקבלת לו ביססתי את מסקנותיי על הפרוספקט (ההבדל מתבטא בשני סנטימטרים), כך שאין חשיבות רבה בתיק הנוכחי לשאלה האם יש לתת תוקף לפרוספקט אם לאו. עם זאת, אציין כי בנסיבות, על רקע האמור בפרוספקט עצמו, לפיו רק התשריט והסכם המכר יחייבו, איני סבור כי היו זכאים התובעים להסתמך אך ורק על האמור בפרוספקט ובמקרה של סתירה בינו ולבין התכנית (בניטרול האלמנטים המטעים וחוסר ההתאמות בתכנית), התכנית גוברת. אשר על כן, על רקע מסקנתי כי אי ההתאמה הנה בשיעור 20.9 ס"מ ברוחב הסלון לעומת מסקנת המומחה שהגיע לפער של 23.3 ס"מ (המומחה לא התייחס בחוות דעתו לנושא הטיח ומכאן ההפרש), יש לפצות התובעים בסכום של 7,176 ₪ (החלק היחסי מתוך 8,000 ₪, כשיעור היחס שבין 20.9 ס"מ ל- 23.3 ס"מ). עגמת נפש התובעים עתרו בכתב התביעה לפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה להם עקב הליקויים, חוסר הנאתם מהדירה, הצורך לתיקון הליקויים בעתיד והפסד ימי עבודה עקב התנהלות הנתבעת. הנתבעת טוענת כי הנתבעים השכירו הדירה מיד ולא התגוררה בה וגם לא התקבלו תלונות מהשוכרים. כמו כן נטען כי יש להתחשב בנכונות שלה להעברת הסכסוך לבוררות עוד לפני הגשת התביעה ובעובדה שביצעה תיקונים בדירה. אין מחלוקת כי הדירה אכן הושכרה והתובעים לא התגוררו בה. לפיכך, התובעים אינם זכאים בנסיבות אלה לפיצוי בגין הסבל ועגמת הנפש שהייתה כרוכה במגורים בדירה שכוללת ליקויי בנייה. התובעים גם לא זכאים לפיצוי בגין הפסד ימי עבודה, מקום שלא הוכח אובדן זה וגם לא הוכח הפסד שכר כלשהו בגין כך. עם זאת, זכאים התובעים לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם עקב עצם קיומם של הליקויים בדירה ואי תיקונם במועד על ידי הנתבעת. דייר שרוכש דירה חדשה מקבלן ואשר נופלים בה פגמים שאינם מינוריים, אשר לא מתוקנים, סובל מעצם עובדה זו מעגמת נפש, גם אם אינו מתגורר בדירה וגם אם היא מושכרת. עצם הידיעה כי הנכס הקנייני שלו פגום ואינו מתוקן, גורמת, מטבע הדברים, לעגמת נפש. במקרה הנוכחי, הליקוי העיקרי שנמצא הנו בריצוף הסלון, כשהמומחה קבע כי יש להחליף את כל הריצוף בחדר זה. לא מדובר בפגם מינורי. כמו כן, נמצאו ליקויים נוספים. התובעים זכאים גם לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם עקב התנהלות הנתבעת, שלא הסכימה לתקן את הליקויים (גם אם הסכימה לבוררות, עובדה שאגב ספק אם הוכחה) ועקב הצורך להתכתב עמה רבות, בניסיון לגרום לה לעמוד בהתחייבויותיה, לרבות הצורך בהגשת התביעה לבית המשפט, תהליך שהוא עצמו גורם לעגמת נפש. התובעים זכאים לפיצוי גם בגין הטרחה והזמן שמטבע הדברים נאלצו להקדיש לפנייה למומחים לקבלת חוות הדעת. בנסיבות, ובהתחשב בכל האמור לעיל, אני אומד את שיעור הפיצוי המגיע לתובעים בראש נזק זה על סך של 5,000 ₪. דיור חלופי מומחה בית המשפט קבע כי משך התיקונים הנו 5 ימים, בהם הדירה ראויה למגורים. בשאלת ההבהרה, ציין המומחה כי במשך תקופה זו לא ניתן להשתמש בסלון. ב"כ הנתבעת טוען כי אין נימוק לסטייה מקביעת המומחה וכי לכל היותר, יש לפסוק לתובעים חלק יחסי מדמי השכירות לחודש (העומדים על 3,000 ₪) וזאת בשל החלק היחסי של הסלון מתוך כלל הדירה ובשל החלק היחסי של תקופת התיקונים לעומת חודש שלם ובסה"כ לפסוק לתובעים 200 ש"ח. אין בידי לקבל טענות הנתבעת. בנסיבות שלפני, פשיטא בעיני כי יש לפסוק לתובעים פיצוי בגין דיור חלופי ובשיעור שונה משציין ב"כ הנתבעת. אין זה מתקבל על דעתי כי דייר יידרש להמשיך ולגור בדירה שבה לא ניתן לעשות שימוש בסלון במשך 5 ימים. מצב שכזה, מחייב פינוי הדירה ומזכה בעלות הדיור החלופי. בהתאם, יאלצו השוכרים, לפנות את הדירה במהלך ביצוע התיקונים, כשהעלות בעניין זה תיפול על כתפי התובעים ביחסים שלהם עם השוכרים. זאת ועוד: לא המומחה הנו בר הסמכא להחליט אם יש לפנות את הדירה אם לאו או אם ניתן לגור בה בתקופת ביצוע התיקונים. תפקידו של המומחה, כמהנדס וכעד מומחה, בקטע זה של המשפט, הנו לקבוע את משך הזמן הדרוש לביצוע העבודות ובמקרים מיוחדים, כשהדבר לא מובן מאליו, לתאר בפני בית המשפט כיצד יבוצעו התיקונים. בית המשפט, הוא זה אשר מוסמך בלעדית לקבוע, האם, על רקע תקופת הביצוע שקבע המומחה ואופי התיקונים המתוארים בחוות דעתו, יש צורך לפנות את הדירה והאם סביר או לא שהדייר ימשיך להתגורר בה במהלך ביצוע התיקונים. לעניין שיעור הפיצוי בראש נזק זה, התובעים עתרו לפיצוי בסך של 7,500 ₪. בהעדר ראיות ספציפיות על עלות דיור חלופי (כגון מחירי בית מלון, מלון דירות או דירות להשכרה לטווח קצר), אני פוסק לתובעים סכום מיניאלי גלובלי לפי אומדן בסך של 2,500 ₪. סוף דבר אשר על כן, סכומי הפיצוי להם זכאי התובעים עומדים, אפוא, על 17,817 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה למדד תשומות הבניה מיום 22.1.12 ועד לתשלום בפועל בגין ליקויי הבנייה, 20,176 ₪ בגין ירידת ערך בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 22.1.12 ועד לתשלום בפועל, 5,000 ש"ח בגין עגמת נפש ו-2,500 ₪ בגין דיור חלופי. על רקע התוצאה, תשלם הנתבעת לתובעים את מלוא אגרות בית המשפט, את מלוא הוצאות המומחים מטעמם, כמו גם מלוא חלקם בשכר טרחת מומחה בית המשפט וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום של ההוצאות על ידי התובעים ועד לתשלום על ידי הנתבעת לידיהם. בנסיבות, תשלם הנתבעת לתובעים בנוסף, שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנתבעת. אי התאמה (חוק המכר)אירועים (תביעות)