מאסר לצורך הרתעה

להלן פסק דין בנושא "מאסר לצורך הרתעה": פסק דין 1. זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' טננבוים), בתיק תד 2083/05, מיום 27.10.05, במסגרתו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע העבירות הבאות: נהיגה בקלות ראש - עבירה על סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); קיפוח זכות אדם להשתמש שימוש מלא בדרך - בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: תקנות התעבורה); נהיגה בשכרות - עבירה על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה ובניגוד לתקנות 26(2) ו- 169ב(א) לתקנות התעבורה, וכן, סירוב להיבדק על פי דרישת שוטר -בניגוד לתקנה 169 ו(א) לתקנות התעבורה. בגין עבירות אלה, הושתו על המערער העונשים הבאים: 14 ימי מאסר בפועל למטרת "גינוי והרתעה"; 3 שנות פסילה בפועל; וכן 3 חודשי מאסר על תנאי שלא ינהג בעת פסילה או בזמן שכרות. 2. כעולה מעובדות כתב האישום, ביום 20.10.05, סמוך לשעה 18:00, נהג המערער ברחוב הרטום לכיוון כביש גולדה מאיר, צומת גולדה מאיר - שפע חיים בירושלים. בהגיעו לצומת, נעצר המערער וחסם בכך נתיב נסיעה של אוטובוס "אגד", אשר הגיע משמאל לנתיב נסיעתו. מאבטח שהיה באוטובוס ירד אל הרכב ומצא את המערער כשראשו שמוט על ההגה. המאבטח בדק וראה שיש למערער דופק. אז התעורר המערער והחל בנסיעה תוך שהוא גורר את המאבטח. המערער נכנס לצומת ופגע באוטובוס "אגד", אשר נכנס לצומת מימין לכיוון נסיעתו של המערער. מהדף התאונה נפל המאבטח ונפגע. באותן נסיבות נהג המערער בהיותו שיכור ותחת השפעת משקאות משכרים. המערער סירב פעמיים לבצע בדיקת שכרות. רשלנות המערער מתבטאת בכך שנסע כשהוא שיכור ומשכך גרם לתאונת דרכים - בה נחבל המאבטח. בנוסף, כלי הרכב, אשר היו מעורבים בתאונה, ניזוקו. טענות המערער 3. נימוקי הערעור מתמקדים בטענות נגד קביעות עובדתיות ובענייני מהימנות, אשר בית המשפט קמא קבע, הן למערער והן לעד מטעמו. עוד מתמקדים נימוקי הערעור בתמיהות, אשר הביע בית המשפט קמא בהכרעת דינו. ואולם לא ניתן להבין נימוקי הערעור מבלי להתייחס תחילה, לגרסת המערער בבית המשפט קמא, כדלקמן: ביום האירוע פנה למערער חברו, שורגין, להתלוות אליו לגילה, על מנת לתקן רכבו. כאשר הגיעו לכביש בגין, בצומת, ראו שתי בחורות אשר רצו טרמפ לרמות, ליד תחנת הדלק. משהגיעו הבנות למחוז חפצן, הן שאלו את המערער וחברו, באם ירצו "להיכנס קצת לשבת". לדברי המערער, אז "נכנס בי שד והחלטתי להיכנס אליהן לדירה". בדירה היה עוד זוג רוסים. הם דיברו, שמעו מוסיקה והצעה גם שתייה. היות שסבר המערער, כי הבנות רמזו לו ולחברו להישאר, החליט לשתות משקה חריף. אף ששתה כוסית 30 מ"ג, 50 מ"ג חש ברע וכי "חסר לו אוויר". הוא יצא החוצה לשאוף אוויר, נכנס לרכבו והרגיש "ערפל ובלק אאוט". לדבריו, לא נסע לשום מקום וכאשר התעורר מצא עצמו במגרש הרוסים. הוא הסביר, כי בהודעתו במשטרה מסר פרטים שונים מאחר שחשש, כי יספרו לבני משפחתו את האמת. המערער נשוי, ולו בן 24 ובן בצבא. הוא ביקש להסתיר האמת מבני משפחתו. 4. לעניין הכרעת הדין - טען המערער, כי לא היה מקום לקבוע שגרסתו הנה "מעשייה דמיונית". לא היה מקום גם לפקפק בגרסת עד ההגנה שורגין, עת כינה את ידועתו בציבור, עמה הוא חי, כאשתו, כאשר רצה להעלים ממנה העובדה שהוא נמצא עם "טרמפיסטיות". עוד נטען, כי לא היה מקום לתמיהותיו של בית המשפט קמא, לעניין הטענה, כי הטרמפיסטיות נטפלו למערער וחברו, ורצו לשתות עימם, אף שלמעשה המערער וחברו הם שנטפלו לבחורות. 5. לעניין גזר הדין - העונש אשר הושת על המערער חמור. המערער ציין, כי פרנסתו תלויה בנהיגה יומיומית ברכב ופסילתו לפרק זמן של 3 שנים "מחסלת" מקורות פרנסתו, באופן אשר יפגע גם ביתר בני משפחתו. המערער הציע להפחית תקופת הפסילה, או להמירה במאסר על תנאי. לעניין עונש המאסר בפועל טען המערער, כי זה חמור ביותר ולכן יש לבטלו או להמירו לעבודות שירות. בא כוחו הציג מסמכים רפואיים, המראים כי המערער סובל מבעיות בבריאותו. תגובת המשיבה 6. ב"כ המשיבה מתנגד לערעור. לדידו, אין מקום להתערב בהכרעת הדין. באשר לגזר הדין מסביר ב"כ המשיבה, כי המדובר בנהיגה בשכרות, גרימת תאונה וסירוב להיבדק. למערער 18 הרשעות קודמות, כולל הרשעה בגין תאונת דרכים ושכרות. מדובר כלשונו ב"שור מועד", כך שפוטנציאל הסכנה, הנשקפת מהתנהגותו, הנו עצום. משכך, ראויה העבירה לעונש מאסר בפועל. דיון 7. אין מקום לערעור על הכרעת הדין. בית המשפט קמא בחן את כלל העובדות, הנחוצות לעניין, ולא מצאתי כל דופי בקביעותיו. ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בממצאים עובדתיים או בממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, כל עוד אין נימוק כבד משקל המגלה טעות על פני הדברים. ההלכה בעניין זה ידועה ואין צורך לחזור ולדון בה. באשר לערעור על גזר הדין, הרי גם אליבא דגרסתו של המערער, היה משולל כל מודעות למעשיו, כאשר נהג ברכב מרחק בלתי מבוטל ואך בדרך נס, לא נגרמו אבידות כבדות בנפש. עוד לפי גרסתו, הכניס עצמו המערער למצב של אובדן חושים מרצון, תוך מודעות למעשיו ומבחירתו החופשית. המערער גילה חוסר אחריות נפשע כלפי חיי אדם. נסיבות אלה, נסיבות חמורות מאין כמותן, מצדיקות עונש חמור של מאסר בפועל ממש, ובמצב דברים זה, מתגמדות נסיבותיו האישיות והבריאותיות אל מול הסכנה הפוטנציאלית הגדולה, הנשקפת ממעשיו. 8. סיכומו של דבר, דין הערעור - על שתי פניו - להידחות. המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר ביום 15.5.06 בשעה 09:00, בתחנת המשטרה, בניין מגרש הרוסים, ירושלים. במידה שטרם הפקיד המערער רישיונו, הרי עליו להפקידו עד יום 1.3.06. מאסר