פסק-דין 1. זהו ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום לתעבורה בת"א-יפו ב"ת 035899/02 (כב' הש' שדמי) לפיו הורשע המערער בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות ובניגוד להוראת שוטר. עפ"י המפורט בעובדות כתב האישום, המערער נכנס למסלול נסיעת אופניים, באותו מסלול נסיעה התנהלה תחרות אופניים לנשים, בניגוד להוראות השוטרים, נהג בפורענות, ביצע פניה לא זהירה במהירות גבוה ויצר סיכון התנגשות בעץ שהיה בקרבת מקום. בהכרעת דינו של ביהמ"ש קמא, דחה גרסתו של המערער לפיה לא הבחין במחסום שהיה במקום, לא נהג בפורענות ולא יצר סיכון התנגשות בעץ. מנגד קיבל גרסת עדי התביעה, השוטרים שעמדו על משמרו של המחסום שנועד להגן על שלומן של המתחרות כאמור, לפיה המערער ביקש להיכנס למסלול נסיעת האופניים, הובהר לו כי עליו להמשיך בניסעה בכיוון האחר, לא שעה להוראות השוטר הראשון, נצפה ע"י השוטר השני נוסע בכיוון נסיעת האופניים, נעצר על ידי אותו שוטר ולאחר בדיקה נרשם לו דו"ח על נהיגה ברכב לא תקין, המערער התרגז על רישום הדו"ח, צעק על השוטר, נסע מהמקום תוך במהירות גבוה תוך שהוא יוצר סיכון פגיעה בשוטר והתנגשות בעץ. סופו של דבר ביהמ"ש הרשיעו והטיל עליו העונשים הבאים: · קנס בסך 1000 ₪ · חודש פסילה בפועל · חודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים. 2. הטיעונים בערעור טיעוני ב"כ המערער: · המערער לא היה מיוצג בביהמ"ש קמא. · עובדות כתב האישום אינן מגלות ביצוע עבירה כאשר כניסתו של המערער למסלול נסיעת אופניים אינה כשלעצמה מעידה על נהיגה בחוסר זהירות, כמו גם אי ציות להוראת שוטר, גם היא לא מעידה כשלעצמה על נהיגה בחוסר זהירות, משכך היה ראוי שכתב אישום זה יימחק. · בתיק זה היו שני שוטרים, שוטרת אחת לפי טענותיה אמרה לו לנסוע לכיוון מסויים והוא לא נוסע בכיוון שהיא הורתה לו, נכנס לנתיב ושם פגש אותו השוטר השני ונתן לו דו"ח על תקלות ברכב. מה שלא ברור איך שוטר שרואה אותו נוסע בתוך שביל של רוכבי אופניים ולא אומר לו לעמוד בצד, איך זה יכול להיות? זה לא נעשה, לכן טעה ביהמ"ש קמא משנתן אמון בגרסת השוטרים ועל סמך עדות זו הרשיע את המערער. · הרכב בו נסע המערער הנו רכב מסוג פורש, וזהו מסוג הרכבים המשמיעים רעש בזמן נסיעה, מכאן מסקנת השוטרים לפיה הרכב נסע במהירות מופרזת או חתך ימינה בצורה חדה אינה נכונה. תגובת ב"כ המשיבה: · הכרעת הדין מבוססת על עדות שני שוטרים, כמו גם על עדות המערער עצמו - טען שהרעש הוא מהאוטו שלו. · השוטרת ציינה כי היא הסבירה לו שלא לנסוע במסלול נסיעת האופניים, הוא עשה כן בכל זאת ושוטר אחר פנה אליו, המערער התעצבן וצעק, הגביר את מהירות נסיעתו וכמעט פגע בשוטר - נסע במהירות ותוך חריקת בלמים וכמעט פגע בעץ. · באשר לעונש, העונש הוא קל שבקלים בהתחייב בנסיבות העבירה וגם להרשעותיו הקודמות של המערער, לחובתו 13 הרשעות קודמות - הוכיח כי הוא מזלזל בהתנהגות שלו בכבישים גם במקרה זה, כל התגובה שלו היתה תגובה מזלזלת. 3. דיון בערעור ראוי לציין עוד בשלב זה של הדיון כי מלבד המצבים בהם מתגלה פגם או פסול מהותי בהכרעת דינו של ביהמ"ש קמא, אין ביהמ"ש של הערעור נוהג להתערב בממצאים העובדתיים שנידונו בערכאה הדיונית, ובפניו נשמעה גרסת מי מהעדים והתרשם מהם באופן ישיר וקבע לגביהן ממצאי מהימנות. לעניין זה ראה דברי כב' השופט זילברג בע"פ 125/50 נעקובוביץ נ' היועמ"ש: "אין ביהמ"ש לערעורים בודק מחדש את צדקתו או הרשעתו של הנאשם, הוא בודק את כשרותו או פסלותו של פסק הדין.... ביהמ"ש לערעורים לא יסתור מסקנה שהוסקה מעובדות שהונחו כחוק....אלא אם כן שוכנע, כי הסקת המסקנה ההיא ע"י ביהמ"ש דלמטה היתה, מבחינה הגיונית פסולה בתכלית "פסולה בתכלית" מבחינה הגיונית פירושה : מסקנה חסרת שחר, אבסורד לכל ולא רק כאשר היא "אינה נראית" לשופטי ביהמ"ש לערעורים" (ע"פ 125/50 דוד יעקובוביץ נ' היועמ"ש, פד"י ו (1) עמ' 560-561). בבואי להתייחס לטענות שעלו מפי ב"כ המערער, הן בהודעת הערעור והן בטיעוניו בפניי, מצאתי כי מן הראוי תחילה לבחון הטענה המקדמית אותה העלה, לפיה מדובר במערער שלא היה מיוצג בביהמ"ש קמא, כאשר ביהמ"ש לא נתן דעתו מספיק לכך - לא נתן המשקל הראוי לעצם העדר ייצוג מטעם המערער. לאחר שבחנתי את הכרעת דינו של ביהמ"ש קמא, הגעתי לכלל מסקנה לפיה "לא מיניי ולא מקצתיי" בכל מה שקשור לטענה כי ביהמ"ש לא נזהר שעה שבא ליתן דינו של המערער. המערער קיבל את יומו בביהמ"ש וקשה להצביע על מחדל כלשהו מצד ביהמ"ש באמור. לגופן של הטענות בערעור, ברי כי המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב עובדות המקרה, כאשר מחד ישנה גרסתו של המערער לפיה לא היה כל מחסום ממנו יכול היה להבין שאסורה כניסתו למסלול האופניים, הכחיש הטענה כי נסע בצורה פרועה עד אשר יצר סיכון פגיעה בשוטר והתנגשות בעץ דקל שהיה בקרבת מקום. מנגד ישנה גרסתם של שני השוטרים אשר עמדו ליד המחסום שנועד להגן על המתחרות במירוץ האופניים. עפ"י העולה מעדותה של השוטרת הראשונה, ציינה כי עמדה במחסום שנועד לאבטח נסיעת המתחרות במסלול האופניים, המערער פנה אליה וביקש לנסוע בכיוון נסיעת המתחרות, זו הסבירה לו כי עליו לנסוע בכיוון ההפוך בשל קיומו של מרוץ אופניים באותו כיוון נסיעה. השוטר השני מסר גרסה לפיה ראה את המערער נוסע במסלול נסיעת האופניים, עצר אותו, בדק רישיונותיו נתן לו דו"ח על נהיגה ברכב לא תקין - המערער התרעם על אותו דו"ח, צעק עליו, נסע מהמקום תוך האצת מהירות רכבו, סיכן חייו של השוטר, ויצר סיכון התנגשות בעץ. ביהמ"ש קמא בחן את גרסאותיהם, הן זו של המערער והן זו של שני השוטרים, התרשם מעדותם בפניו והגיע לכלל מסקנה לפיה גרסת השוטרים מהימנה עליו, ולא קיבל גרסת המערער כפי שזו מפורטת לעיל. לא אוכל לקבל את הערעור, כיוון שמדובר בהכרעת דין המבוססת על ממצאי עובדות וממצאי מהימנות שקבע ביהמ"ש קמא, לאחר שכבר בחן גרסאותיהם והתרשם מעדותם כמבואר לעיל. עוד למותר לציין, כי לא מצאתי כל אינטרס מצד השוטרים בהפללת המערער, כאשר כל תפקידם של אלה היה לאבטח את מסלול נסיעת המתחרות לצורך שמירה על שלומן של המתחרות, ומשכך נראה כי בצדק מצא ביהמ"ש להאמין לגרסת השטרים ולהרשיע את המערער בדין. באשר לעונש - מאחר ומצאתי לדחות את הערעור, ובשים לב לעובדה כי מדובר בעונש מידתי ואינו חורג ממתחם סבירות העונש הראוי בנסיבות המקרה, הרי שמצאתי לדחות את הערעור גם לעניין העונש. סופו של דבר, וכפי שכבר ציינתי זאת לעיל, לא מצאתי כל מקום לקבל את הערעור, ומשכך הערעור נדחה על שני ראשיו. אופנייםרכב