פסק דין 1. המשיב, (שערער בערעור שכנגד), הורשע בבימ"ש קמא, לפי הודאתו, ביום 9.2.06, בעבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961, ותקנות 26(2) ו-169(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. זאת, לאחר שביום 11.4.05 נהג ברכב פרטי בכביש 89, באזור מעיליא, בחצות הלילה, בהיותו שיכור. ריכוז האלכוהול שנמדד בדמו היה 137% מיליגרם לכל 100 מ"ל דם, דהיינו בכמות העולה כמעט פי שלושה על המותר. התביעה בבימ"ש קמא דרשה להטיל על המשיב מאסר בפועל ועל-תנאי, פסילה בפועל שלא תפחת מפסילת המינימום בת שנתיים, פסילה על-תנאי, קנס והתחייבות כספית. בית המשפט הטיל עליו 4 חודשי מאסר על-תנאי, קנס בסך 1,500 ₪, פסילה לקבל או להחזיק רשיון נהיגה ל-18 חודשים, ופסילה על-תנאי ל-4 חודשים. הפסילה סויגה, כך שהנאשם יהיה רשאי לנהוג טרקטור. כן הוטלה על הנאשם התחייבות כספית בסך 2,500 ₪. המאשימה הגישה ביום 23.2.06 ערעור על קולת העונש וביקשה להחמיר בעונש בשני רכיבים: האחד, להטיל על המשיב עונש מאסר בפועל; השני, לבטל את סיוג הפסילה. ביום 30.3.06 הוגש ערעור מטעמו של המשיב (לאחר שבקשתו להארכת המועד להגשת ערעור התקבלה). הבקשה היא להפחית מתקופת הפסילה בפועל שהושתה עליו. 2. המשיב הוא תושב אבו-סנאן בן 40. בדבריו לעניין העונש בביהמ"ש קמא ציין: "בדרך כלל אני לא שותה, הייתי לחוץ ושתיתי 2 בקבוקים. אני לא השתוללתי בדרך ועצרו אותי בגלל מחסום. אני לא שיקרתי ואמרתי ששתיתי מייד". מטיעוני הסניגור עלה עוד, כי השוטרת שרשמה את הדו"ח נסעה ברכבו של המשיב, לאחר שנתפס, כאשר המשיב נהג ברכב, מהמחסום במעלות לתחנת המשטרה במעונה, ומשם לבית החולים בנהרייה לשם בדיקת השכרות, היינו, נסיעה של 30 דקות. מכאן ביקש הסניגור ללמוד, שהשתייה לא השפיעה למעשה על רמת נהיגתו של המשיב ובטיחותה. עוד עלה מהטיעונים, כי המשיב עובד כמפעיל ציוד כבד וזקוק לרכב לצורכי פרנסה, בהיותו מפרנס יחיד למשפחתו. בנו הקטן בבית, והמשיב מפרנס את הוריו הזקנים. 3. ביהמ"ש קמא עמד על חומרתה של הנהיגה בשכרות, המצדיקה ככלל להטיל את עונש פסילת המינימום הקבוע בחוק. יחד עם זאת, התחשב ביהמ"ש קמא בכך שמדובר ב"כישלון ראשון" של המשיב בנהיגה בשכרות, וכן בנסיבותיו האישיות. לאור זאת הוטלו העונשים שצוינו מעלה, כאשר ביהמ"ש הטעים, כי אין הוא מטיל את מלוא התקופה של פסילת המינימום, וכן סייג את הפסילה כאמור. בית המשפט דן את המשיב, בין השאר, לעונש מאסר על-תנאי, ולא הטיל עונש מאסר בפועל. 4. בערעורה בכתב ביקשה המאשימה כאמור הטלת עונש מאסר בפועל וביטולו של סיוג הפסילה, אך אעיר, כי נימוקי הערעור הוקדשו למעשה לנושא סיוג הפסילה בלבד. לעומת זאת בטיעונו בעל-פה התייחס ב"כ המאשימה לשני רכיבי העונש. בעניין זה יש להדגיש את עברו התעבורתי של המשיב. כבר בטיעונו לעונש בביהמ"ש קמא, עמד ב"כ המאשימה על-כך שהמשיב צבר בשנות נהיגתו (משנת 1987) כ-80 הרשעות קודמות, וביניהן הרשעה בנהיגה "תחת השפעת סמים/אלכוהול". ביהמ"ש קמא שגה אפוא בראותו בעבירה שעבר המשיב במקרה שלפניי כישלון חד פעמי. לא למותר לציין, כי באותו מקרה הוטל על המשיב עונש של 11 חודשי פסילה בפועל (וכן 6 חודשי מאסר על-תנאי), אך הפסילה סויגה. עוד ראוי להטעים, כי עיון ברשימת העבירות הקודמות מגלה, כי למרות שחלק ניכר מהעבירות נוגעות לרשיון הרכב ותקינותו הרי שחלק מהעבירות הן חמורות ומסוכנות, וביניהן אי ציות לתמרור "עצור" (4 פעמים), נהיגה כשאור אדום ברמזור, ומשמאל לקו הפרדה רצוף, נהיגה בזמן פסילה ועבירות מהירות. 6. ב"כ המאשימה הדגיש אפוא בטיעוניו את חומרת העבירה ואת עברו התעבורתי של המשיב. לעומת זאת הסניגור עמד על נסיבותיו האישיות של המשיב שצוינו לעיל, הודאתו באשמה, והעובדה שהשתייה לא השפיעה בעת הארוע על אופן נהיגתו. 7. לאחר שמיעת הטיעונים ועיון בחומר, הגעתי לכלל דעה כי ערעור המאשימה מוצדק, וכי יש מקום לקבלו (וממילא לדחות את ערעורו של המשיב). לא מצאתי כל נסיבות יוצאות דופן שהצדיקו במקרה זה לסטות מעונש פסילת המינימום הקבוע בחוק. אדרבה, זהו מקרה מובהק שבו לא היו לדעתי נסיבות יוצאות דופן לקולא. כיוצא בזה, לא ראיתי מקום לסיוג עונש הפסילה. סיוג כזה מעקר חלק ניכר מתכליתו של עונש הפסילה. מובן שגם בנהיגה בטרקטור יש סכנה (רע"פ 2867/97 גרינברג משה נ' מדינת ישראל, תק-על 97(2), 743). יש להזכיר, כי סויג בעבר עונש הפסילה שהוטל על המשיב בעקבות הרשעתו בעבר בעבירה דומה. עוד סבור אני, כי אין מנוס במקרה חמור זה מהטלת עונש מאסר בפועל על המשיב. נהיגה בשכרות - לאחר שתיית "שני בקבוקים" - מצדיקה הטלת עונש זה, והדברים אמורים במשנה תוקף כאשר מדובר במי שכבר הורשע בעבר בעבירה דומה, ואף בעבירות תעבורה חמורות נוספות. התלבטתי בנקודה אחת, והיא השאלה, האם מתחייב במקרה זה, כי עונש המאסר בפועל יהיה בכליאה ממשית, או שמא ניתן לשקול ריצוי העונש בעבודות שירות. 8. החלטתי לבסוף, כי אהיה מוכן לשקול ריצוי עונש המאסר המוטל בעבודות שירות. הטעמים לכך הם: א. העובדה שאין מדרכה של ערכאת ערעור למצות עונש בעת שהיא מקבלת ערעור. במקרה זה יש החמרה בהטלת עונש המאסר, בתקופת הפסילה ובאיכותה. ב. מאחר שעל המערער לא הוטל בעבר עונש מאסר בפועל, ואף לא פסילה משמעותית - יש לקוות שגם עונש מאסר בעבודות שירות (ופסילה ארוכה) יהיה מרתיע לגביו. ג. התרשמתי, כי המאשימה התרכזה יותר במקרה זה בעונש הפסילה מאשר בעונש המאסר בפועל, וגם לכך ייחסתי משקל מסוים. 9. לאור כל זאת מתקבל הערעור, כדלקמן: א. על המשיב מוטלים 5 חודשי מאסר בפועל. יישקל ריצוי העונש בעבודות שירות. ב. עונש הפסילה בפועל יעמוד על 24 חודשים. סיוג הפסילה - מבוטל. ג. שאר קביעותיו של בימ"ש קמא יעמדו בעינן. המשיב יישלח לממונה על עבודות שירות במפקדת גוש צפון, מתקן חרמון, לשם קבלת חוות דעת לעניין התאמתו לעבודות שירות. הממונה מתבקש לשלוח חוות דעתו לקראת הישיבה הבאה של בית המשפט. מס' הטלפון של ב"כ המשיב הוא: 0546503050. טל' במשרד 049961820. מובהר, כי אין בכך משום הבעת דעה סופית לגבי העונש. השלמת פסק הדין נקבעת בזאת ליום 25.6.06 בשעה 08:30. מודעת למשיב חובת התייצבותו במועד שנקבע. משפט תעבורהשכרותמשקאות משכרים / אלכוהול