חישוב ימי שלילה

להלן החלטה בסוגיית חישוב ימי שלילה של רשיון נהיגה: החלטה 1. זוהי בקשה לחישוב תקופת פסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה. 2. המבקשת הורשעה בעבירה של גרם מוות ברשלנות בתאונת דרכים. ביום 28.4.00 נגזר דינה ובין היתר, הוטל עליה עונש של פסילה מלהחזיק ברשיון נהיגה למשך 7 שנים. התאונה אירעה ביום 28.6.95. רשיון הנהיגה של המבקשת נשלל תחילה בפסילה מינהלית, שאז גם הרשיון נלקח ממנה. לאחר הגשת כתב האישום (ביום 5.9.95) הורה בית המשפט שהפסילה תשאר בתוקף עד גמר ההליכים. תוקף הרשיון שהופקד במשטרה ביום 29.6.95 פג ביום 10.9.97 ובמקומו, רשות הרישוי הנפיקה למבקשת רשיון חדש שצויין בו שהוא בתוקף עד יום 19.10.02. 3. בעקבות גזר הדין היה על המבקשת להפקיד את הרשיון שהיה ברשותה. בא כוחה טוען, שביום 17.5.00 הוא ביקש להפקיד את הרשיון, אלא שהמזכירות סרבה לקבלו "עד שתהיה החלטה בענין". עוד נטען, כי אף שבשיחתו עם הפרקליטה נאמר לו שאפשר להשמיד את הרשיון, הוא החליט להימנע מכך והרשיון נשאר במשמורתו במשך כל תקופת הפסילה. בבקשה לחישוב תקופת הפסילה נטען, כי המבקשת נמנעה מלנהוג במשך 7 השנים האחרונות ושלאור מצב הדברים המתואר יש להורות שתקופת הפסילה נסתיימה. 4. בתגובה שהגישה המשיבה נטען, שהפרקליטה איננה זוכרת דבר בענין שיחה משנת 2000 עם ב"כ המבקשת. המשיבה גם תוהה, כיצד קרה שבעקבות עמדת המזכירות (כנטען ע"י המבקשת) איש לא פנה לבית המשפט כדי לקבל החלטה בקשר להפקדת הרשיון. המשיבה מפנה להוראת הדין המחייבת בעל רשיון נהיגה שנפסל, להפקיד את רשיונו בבית המשפט שהורה על הפסילה. עוד נטען, שהדרך בה נקטה המבקשת איננה מוכרת על ידי החוק. בין היתר, גם הופנתה תשומת הלב לרישום 3 הרשעות המעידות על כך שהמבקשת נהגה בזמן פסילה בתקופה שנאסר עליה לנהוג עד תום ההליכים, וזאת מכוח החלטת בית המשפט. 5. לפי סעיף 42(ג) לפקודת התעבורה, בחישוב תקופת הפסילה לא תבוא במנין התקופה שחלפה עד למסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה. תקנה 557(א) לתקנות התעבורה, מורה שהחובה להפקיד את הרשיון חלה גם במקרים שבמועד הרלבנטי רשיון הנהיגה כבר אינו בר-תוקף. בית המשפט העליון בפסיקתו, חזר והבהיר פעמים רבות שלענין הפקדת רשיון נהיגה הותוו דרכי פעולה ברורים שאין לסטות מהם. ברע"פ 9237/99 רונן מאיר נ' מדינת ישראל פ"ד נד(2) 481 נאמר: "כל פרשנות אחרת להוראות הדין, לא רק שנוגדת את נוסח ההוראות ואת תכליתן, אלא יוצרת העדפות משונות וחסרות בסיס, בין אלה שלא קיימו את הוראות הדין... לאלה שקיימו אותן". ברע"פ 4446/04 ביטון ואח' נ' מדינת ישראל, שוב נקבע לגבי הפרשנות המוצעת על ידי המערער לענין קיום הוראות החוק שהיא "מובילה לתוצאה אבסורדית, באשר מצבו של נהג עבריין שלא מילא אחר ההוראה בדבר הפקדתם של הרשיון או חליפו, יהיה טוב מזה של נהג שפעל על פי הוראות הדין". 6. בהקשר להסבר שניתן על ידי המבקשת ובא כוחה, יש להדגיש שאינני מפקפק בכך שרשיון הנהיגה של המבקשת נמסר בזמנו לעו"ד כהן. יחד עם זאת, הבקשה שבפני מצריכה להבחן בהתאם לשיקולים החורגים מהמקרה הפרטני. כאמור, אין לאפשר יצירת העדפות בין אלה שלא קיימו את הוראות החוק בענין הדרך שנקבעה לצורך ההפקדה, לבין אלה שכלכלו צעדיהם כדין. זאת ועוד. קבלת הבקשה עלולה לעודד עברייני תנועה שרשיונם נפסל, לחשוב בטעות שניתן לצאת ידי חובה בהפקדת הרשיון אצל בא כוחם. בכך לא רק שתסוכלנה הוראות החוק שמצווה להקפיד עליהן באופן דווקני. גם עלולה להתפתח תופעה בעייתית, שפרקליטים יידרשו, לעיתים, להחקר על תצהירים לתמיכה בבקשות לחישוב תקופת פסילה. צריך לצאת מסר ברור, שפרוצדורה מעין זו לחלוטין אינה אפשרית. 7. ב"כ המבקשת הוסיף וטען, כי למעשה יש לראות את מרשתו כמי שמילאה אחר הוראות החוק, בכך שהרשיון שהיה בתוקף ביום התאונה נלקח ממנה ושמכל מקום, רשיון זה פקע בחודש ספטמבר 1997. באשר לרשיון החדש שהונפק ביום 10.9.97, גורס ב"כ המבקשת שמדובר ברשיון "פסול מעיקרו" שהוצא ע"י משרד הרישוי בטעות ושהמבקשת מתוך שגגה שילמה את האגרה מבלי שהיתה מודעת לכך שעליה להחזיר את הרשיון למשרד הרישוי, מחמת שהיתה אז בפסילה. לא ניתן לקבל טענה לפיה, המבקשת היתה חסרת תבונה בכל הנוגע לחובתה להחזיר את הרשיון למשרד הרישוי. המבקשת לא רק ששילמה את האגרה, אלא שביום 21.1.98 וביום 25.3.99, היא ביצעה עבירות תנועה, דבר המעיד על כך שהיא ראתה עצמה כמחזיקה ברשיון תקף וזאת, חרף העובדה שבאותם ימים היתה פסולה מלנהוג. בהקשר זה, יש גם להזכיר את הוראת תקנה 557(א) לפיה, כאמור, החובה להפקיד את הרשיון חלה אפילו במקרים שבהם במועד הרלבנטי רשיון הנהיגה כבר אינו בר-תוקף. 8. בעת מתן גזר הדין היתה בתוקף תקנה 557(ד) לפיה, ניתן לחשב את תקופת הפסילה החל ממחרת היום בו פקע תוקפו של רשיון הנהיגה. ב"כ המשיבה היפנה לתקנה זו, תוך שציין כי תוקף רשיון הנהיגה של המבקשת פג ביום 19.10.02. 9. כמוסבר לעיל, פסיקת בית המשפט העליון איננה מאפשרת לי להכיר בפרוצדורה שהמבקשת נקטה בנוגע להפקדת רשיון הנהיגה. במצב דברים זה, אני מוצא עצמי נאלץ לקבוע שתקופת הפסילה תחושב רק החל מיום 20.10.02, בשים לב למועד שבו פג תוקפו של רשיון הנהיגה האחרון שהונפק למבקשת. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה