התנגשות באמבולנס

מדובר באירוע לפיו ביום 19.8.03 בסמוך לשעה 15:00 נהג המערער את רכבו הפרטי בשדרות גולדה מאיר מכיוון פסגת זאב לצומת גולדה מאיר. בהגיעו לצומת, המשיך המערער לנסוע ונכנס לצומת באור ירוק בפניה שמאלה מכיוון נסיעתו והתנגש באמבולנס. להלן פסק הדין בערעור בנושא התנגשות באמבולנס: פסק דין זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א. טננבוים) בתיק תד' 2470/04 מיום 14.11.04. המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע העבירות הבאות: חוסר זהירות; אי מתן זכות קדימה; חבלה של ממש; וגרימת נזק. העונש אשר הושת על המערער היה: פסילה בפועל למשך 6 חודשים, פסילה על תנאי של 3 חודשים לשנתיים, וכן קנס כספי בסך 1,000 ₪, אשר ישולם בשני תשלומים. טענתו המרכזית של המערער היא, שאין בחומר הראיות די כדי לבסס הרשעה נגדו. בית משפט קמא ביסס את ההרעשה על "חלקי עדויות אשר אינם נותנים את התמונה המלאה בקרות התאונה". מדובר באירוע לפיו ביום 19.8.03 בסמוך לשעה 15:00 נהג המערער את רכבו הפרטי בשדרות גולדה מאיר מכיוון פסגת זאב לצומת גולדה מאיר. בהגיעו לצומת, המשיך המערער לנסוע ונכנס לצומת באור ירוק בפניה שמאלה מכיוון נסיעתו והתנגש באמבולנס אשר נסע בכיוון הנגדי לכיוון נסיעת המערער. האמבולנס הפעיל באותה עת סירנה ואורות אדומים מהבהבים, כשהיה בדרכו לטפל בילד שנחבל בראשו. כתב האישום מתאר את חוסר זהירותו של המערער בכך שהוא לא נתן זכות קדימה לאמבולנס ובכך גרם לתאונת דרכים בה נחבלו המערער ונוסע אחר אשר נסע אתו ברכב, וכלי הרכב המעורבים ועמוד תאורה ניזוקו. מסתבר שגם נהג האמבולנס הועמד לדין והורשע על פי הודאתו באותן עבירות בהן הורשע המערער, בתוספת עבירה של אור אדום. העונש אשר הושת עליו היה: 4 חודשי פסילה בפועל, קנס בסך 400 ₪, ופסילה על תנאי. בא כוח המערער מלין בעיקר על הסתמכות בית משפט קמא על דו"ח בוחן. בדו"ח קבע הבוחן כי שדה הראיה שהיה למערער עת נכנס לצומת היה 120 מטר. הבוחן מאשר כי אם היו כלי רכב ממול שדה זה מתקצר משמעותית. מבחינה עובדתית היו שם מכוניות ולכן לא היה מקום שבית משפט קמא יסתמך על דו"ח הבוחן בצורה גורפת. כאשר המערער עומד בצומת, שדה הראיה שלו מוגבל לצומת. ממקום הימצאו של המערער ובגין העובדה שרכבו לא היה גבוה, הוא לא יכול היה לראות את האמבולנס. הלכה למעשה הוא ראה את האמבולנס רק כאשר הוא נכנס לצומת. לדידו, די בכך כדי לקבוע שהמערער לא הצליח להבחין באמבולנס עד שלא נכנס לטווח שדה הראיה שלו, קרי לצומת. לחילופין, באם הערעור על הכרעת הדין יידחה, הוא מבקש להתערב בעונש כך שהוא יהיה יותר נמוך מהעונש אשר הושת על נהג האמבולנס. 6. בא כוח המשיבה מבקש לדחות את הערעור על שני חלקיו. באשר לטענות נגד הכרעת הדין, הוא הפנה להתייחסות בית משפט קמא לכל טענותיו של הסנגור. טענות אלה נדחו אחת לאחת. בית משפט קמא הסתמך על עדויות נהגים אשר המתינו יחד עם המערער שהאור האדום יתחלף לירוק. עדים אלה ציינו שהם או שמעו וראו או ראו את האמבולנס מתקרב לצומת ונהגו בהתאם. די לנו בכך שנהגים אחרים לידו של המערער ידעו על קיומו של האמבולנס מתקרב לצומת. כאשר הוא מביא בחשבון את עדויות הנהגים האחרים עולה תמונה שכולם ראו או שמעו את האמבולנס למעט המערער. באשר לטענות נגד גזר הדין, הוא מבקש שלא להתערב. העונש מבטא את חומרת העבירות, את עברו התעבורתי של המערער ואת העובדה שהוא בעצמו נפצע פציעה קשה בתאונה. באשר לעונש אשר הושת על נהג האמבולנס, לדעתו לא היה מקום להרשיעו בנסיעה באור אדום כיוון שהוא היה מורשה לעשות זאת על פי דין. מכאן, ההבדלים בעונשים של המערער ונהג האמבולנס הנם מינוריים ואין מקום להתערבות. 6. באשר לטענה בדבר מוגבלות שדה הראיה, הבוחן העיד, כי הוא מדד את שדה הראיה במשך 30 דקות לאחר התאונה והיה 120 מטר. העד התייחס לטענות הסנגור בחקירתו הנגדית והוא לא שינה את דעתו ואף דחה את הטענה בנוגע לאחת התמונות בכך שהיא צולמה לא מהמקום בו עמד המערער (עמ' 8 ש' 11 לפרוטוקול) ועל כן איננה רלוונטית. לא התעלמתי מעדותו של הבוחן לפיה אם ישנם כלי רכב שדה הראיה מתקצר משמעותית, אך כאן מדובר בתיאוריה שלא הוכחה. ישנם כאן שני מרכיבים, האחד נוגע לשדה הראיה והשני נוגע לשמיעת הסירנה של האמבולנס. בהנחה שהוא לא ראה, היה עליו לשמוע את הסירנה ולהסיק מכך את התקרבות האמבולנס. יש לזכור, כי עדות הבוחן היא בבחינת עדות מומחה, והסנגור לא מצא לנכון להביא עדות סותרת של מומחה מטעמו, כפי שציין זאת בית משפט קמא (פיסקה 17 להכרעת הדין). המערער עצמו לא זוכר את מהלך האירועים. אך התביעה העידה שני נהגים אשר נסעו באותו כיוון בו נסע המערער, בין מאחורי המערער ובין לידו. האחד ציין שהוא ראה את האמבולנס מרחוק, והשני ציין שהוא שמע את הסירנה של האמבולנס מתקרבת לצומת. שניהם נהגו בהתאם, בין שעצרו ובין שהאיטו את מהירות נסיעתם. 7. כאמור, הכרעת הדין התייחסה לכל טענותיו של הסנגור ואף העלתה תמיהות אחדות. בית משפט קמא כתב הכרעת דין מלומדת וממצה. לאור האמור, נחה דעתי כי אין מקום להתערב בהכרעת הדין. 8. באשר לטענות הנוגעות לגזר הדין. אכן קיים הבדל בין העונשים אשר הושתו על המערער ועל נהג האמבולנס. בהכרעת דינו קבע בית משפט קמא שאם שני הנהגים נהגו בצורה בלתי סבירה הרי שניהם גם יחד אשמים (פסקה 12 להכרעת הדין). מכאן יש לגזור דין שווה לרמת העונש, בהתייחס לעברו התעבורתי של כל אחד מהם. והשאלה היא האם יש שוני מהותי בעברם זה המצדיק הטלת עונשים שונים? 9. כאשר אני מעיין בעברו התעבורתי של המערער, נראה לי שהוא איננו מכביד. מכאן יש מקום להקלה בעונשו של המערער. לאור האמור, אני מעמיד את מרכיב הפסילה על ארבעה חודשים במקום ששה חודשים ואת הקנס על סך 400 ₪ במקום 1,000 ₪. המערער יפקיד את רישיונו עד יום 1.4.05. ואת הקנס יש לשלם עד יום 1.4.05 בתשלום אחד. מגן דוד אדוםהתנגשותאמבולנס