המערער מנמק את ערעורו בהרשעה על עבירות תנועה בכך שהכרעת הדין ניתנה, על בסיס עדות יחידה: להלן פסק דין בנושא הרשעה בעבירות תנועה על פי עדות יחידה: פסק דין זהו ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט י' ריבלין) מיום 18.10.06 בתיק ת.ד 2140/05 במסגרתו הורשע המערער, לאחר הוכחות, בביצוע עבירות של עקיפה בתוך צומת, רשלנות, גרימת תאונה וחבלות, עקיפה מימין וחבלה של ממש. כן הורשע בעקבות הודאתו בעבירות של נהיגה ללא רישיון רכב וביטוח. הערעור נסוב סביב קביעת אחריות המערער להתרחשות תאונת הדרכים. בית המשפט קמא השית על המערער העונשים הבאים: קנס בסך 360 ₪.; 6 חודשי פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה על כל כלי רכב (כולל הפעלת חודשיים פסילה על תנאי מתיק קודם), כאשר אחרי חודש אחד יוכל המערער לנהוג על רכב ארבע גלגלי- עד 4 טון; חודשיים של פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה על תנאי למשך שלוש שנים. טענות הצדדים: 3. המערער מנמק את ערעורו בכך שהכרעת הדין ניתנה, על בסיס עדות יחידה, שהיא עצמה, מעלה ספק סביר, ועל פי הפסיקה שהוצגה, אינה יכולה לשמש בסיס ראוי להרשעה: בית המשפט קמא לא פירט מדוע עדות עד התביעה היחיד אמינה בעיניו; עדות זו לא הייתה חד משמעית, העד מסר כי לא הבחין בעצם הפגיעה בין כלי הרכב- אך מדו"ח המשטרה עולה, כי הוא זה אשר דיווח לשוטרים מיד לאחר התאונה כי הייתה פגיעה; יכולתו של העד האמור לראות את הדברים ממקומו (בתוך הרכב שמאחורי רכב המתלונן) מוגבלת ביותר, בייחוד משום שמדובר באירוע של שבריר שנייה; שגה בית המשפט קמא בקובעו כי לא ניתן ללמוד על האירוע מדו"ח הבוחן, יש לתת משמעות לממצאי הבוחן, אשר יוצרים ספק לגבי הקביעה שהמערער אחראי לתאונה. הבוחן אמר, כי איננו יכול לקבוע מי נכנס ראשון לצומת, ובעובדה כי לא שלל את האפשרות שהמערער קיבל מכה מרכב המתלונן. משרטוט הבוחן עולה, כי המערער היה קרוב מאוד לאי התנועה. הנתונים הפיזיים מצביעים על כך שהמערער עמד בראש טור המכוניות ונפגע על ידי המתלונן עם תחילת הנסיעה. המערער נעמד לפני רכב המתלונן ברמזור האדום, ומשהחלו בנסיעה, נפגע המערער על ידי רכב המתלונן. הבוחן לא התאמץ לבחון כראוי את האופנוע, כן לא נערכה התאמת נזקים כראוי. ייתכן כי בדיקה כזו הייתה מחזקת את גרסת המערער כי נפגע מאחור ולא בצד, מדובר במחדל משטרתי שפגע בהגנת המערער; גם אם נניח שאכן הייתה סימולטאניות, ישנו לפחות ספק סביר לגבי אשמת המערער בתאונה. לו היה המערער סוטה שמאלה, לא היו נוצרות השריטות בכביש ליד אי התנועה- האופנוע צריך היה לעוף; מדובר באירוע של שניות וייתכן שהעד טועה. בשל כל אלו, המערער מבקש לזכותו מהעבירות בהן הורשע. 4. בא כוח המשיבה מבקש לדחות את הערעור. לדידו, המערער משנה בכל פעם את גרסתו: הספיק לעמוד שנייה, 3-4 שניות, או "בדיוק באתי לעמוד", למרות שהעד לא ידע מאיזה חלק מגיע המערער, הרי שהבחין בחלק המהותי והרלוונטי לעניין- מעת שהגיח המערער עד לתאונה. לא מדובר כאן בעדות של זיהוי שהיא היחידה שעשויה לקשור נאשם למעשה- אז יש עודף רגישות לכל בדל ספק שעשוי להתקיים ויש צורך בזיהוי וודאי ומלא - כאן אין ספק בקשר לחלקו של המערער, וכל פרט שהעדות מוסיפה- מסייע להבנת המקרה. גם לפי תיאורו של ב"כ המערער- יש כאן עבירה, גם אם לא עבר באור אדום, אלא עקף בתוך הצומת מימין, לא הצליח להשתלב כראוי ואז התחלף הרמזור והוא נפגע- גם אז התאונה הינה תוצאת רשלנותו של המערער. הכרעת הדין 5. התאונה התרחשה בצומת, המערער נסע על אופנועו בין שני טורי המכוניות שעמדו ברמזור בטרם יפנו שמאלה. בעוד המערער מתחיל לפנות פניית פרסה, נפגע מחזיתו השמאלית של רכב המתלונן. הבוחן הסיק כי לא ניתן לקבוע מי מהרכבים היה הראשון בצומת. כן העיד כי האופנוע לא נבדק וכי בדיקה שלו לא הייתה מסייעת לו לקבוע מי עמד ראשון. בית המשפט מוצא את עדותו של עד התביעה, על פיה המערער סטה בפתאומיות מימין לשמאל, לפני חזית רכבו של המתלונן- אמינה. כן רואה הוא חיזוק לעדות זו בעדות המערער כי התחלפות הרמזור והגעתו לפני רכב המתלונן, היו כמעט סימולטאניות. דיון: 6. מדובר בערעור בו בחר בית המשפט להעדיף את גרסת העד על פני גרסת המערער, תוך שהוא קובע: "עדות עת/1 אמינה וממנה עולה כי הנאשם סטה באופן מפתיע מימין לשמאל מלפני חזית רכב המתלונן וכתוצאה מכך ארעה התאונה. עת/1 יש לומר כי אינו מכיר איש מהמעורבים והתרשמתי שקלט באופן אמין נסיבות התרחשות התאונה" (עמ' 4 להכרעת הדין, ש' 24). בית המשפט מצא חיזוק לגרסת העד בהודעת המערער ובעדותו בבית המשפט לעניין הסימולטאניות בין התחלפות הרמזור והגעתו מפני חזית רכב המתלונן. חיזוק נוסף מצא בית המשפט בדברי המתלונן שבקושי הצליח להבחין במערער. הלכה היא שערכאת הערעור איננה מתערבת בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות שהערכאה הדיונית קובעת ללא נימוק כבד משקל. מעבר לכך, מקובלת עלי טענת בא כוח המשיבה, כי גם על פי גרסתו העובדתית של המערער, האחריות לתאונה הינה שלו: גם אם עצר לפני המתלונן כשעוד היה אור אדום, הרי שבעקיפתו בתוך הצומת מימין, באופן שלא הצליח להשתלב כראוי בתנועה- בפנייתו שמאלה בזוית בה נגרמה הפגיעה- נהג ברשלנות. כך שגם לו הייתה מתקבלת גרסתו העובדתית של המערער- היה דין הערעור להדחות. סיכומו של דבר: 7. הערעור נדחה, המערער יפקיד את רישיונו עד יום 15.3.07. משפט פליליעדותמשפט תעבורהדיוןעבירת תנועההרשעהעדות יחידה