ערעור על גובה הנכות של נפגע פעולות איבה

לפני ערעור שהוגש על ידי המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי פעולות איבה) מיום 7.12.2009, שקבעה למערער נכות רפואית זמנית בשיעור 66%, עבור התקופה שהחל מיום 1.10.2009 עד ליום 28.6.2010. המערער, יליד 1989, הוכר כנפגע פעולות איבה בגין אירוע מיום 9.2.2008. הועדה הרפואית מדרג ראשון מיום 1.11.2009, קבעה למשיב נכות זמנית בשיעור 42% עבור התקופה החל מיום 1.10.2009 עד יום 28.6.2010. בתחום האורתופדי הועדה קבעה נכות עבור הפגימה בשוקיים ובכפות הרגלים של 10% עבור כל צד, לפי פריט ליקוי דומה 35(1)(ב) לתקנות. על החלטה זו הוגש ערר. הועדה הרפואית לעררים מיום 7.12.2009 קבעה למערער נכות משוקללת זמנית בשיעור 66%, עבור התקופה הנדונה. בתחום האורתופדי קבעה הועדה למשיב עבור כל הגבלה בקרסול ימין ושמאל נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 48 (3) ובסך הכל בשיעור 20%; עבור ההגבלה בפרק סובטלרי בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 49(2)(ב); ופגיעה באצבעות הבוהן בשתי כפות הרגליים בשיעור 10% עבור כל אצבע, ובסך הכל 20%, לפי פריט ליקוי 51(9)(ב) לתקנות. המוסד מערער על קביעת הועדה בתחום האורתופדי משלטענתו נפלו פגמים משפטיים בהחלטתה בעניין זה. הועדה טעתה עת קבעה את נכותו של המשיב בנוגע לשרירי הרגליים לפי פריט ליקוי 59(9) לתקנות. כמו כן, לפגיעה של המשיב קבועים פריטי ליקוי ספציפיים "בתקנות האיבה" ואילו הועדה שבכאן קבעה לו נכות לפי פריט ליקוי אחר. על הועדה היה לקבוע את נכותו של המערער לפי פריטי ליקוי 50(5) או 50(6) ל"תקנות האיבה". בנוסף לכך, הועדה התעלמה בקביעתה מקיומו של מצב קודם אצל המשיב ולא ניכתה אחוזי נכות בגינו משיעור הנכות שנקבעה. המשיב טען כי החלטת הועדה תואמת את מצבו הרפואי, והוא עדיין סובל מהנכות שנגרמה לו עקב הפגיעה, נזקק לסיוע, ואינו מסוגל לתפקד ללא עזרים של קביים ומשככי כאבים. באשר למצב קודם, נטען כי המשיב מעולם לא סבל מבעייה כלשהי עקב מצבה של בוהן רגלו, ושבכל מקרה מצבו לא הצדיק קביעת דרגת נכות. בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות רפואיות לעררים (נפגעי פעולות איבה), בשאלות משפטיות בלבד לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995, החל מכוח סעיף 5(ד) לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל- 1970, על הליכי ערעור על קביעת דרגת נכות לפי חוק זה. כפי העולה מהחלטת הועדה שיעורי נכותו של המשיב נקבעו לפי התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן- תקנות נפגעי עבודה). ככלל, דרגת הנכות של נפגעי פעולות איבה אינה נקבעת לפי תקנות נפגעי עבודה, אלא לפי תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 (להלן - תקנות הנכים).. לעניין זה נקבע בסעיף 5(ב) לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה כי "רופא או ועדה רפואית שנתמנו לעניין סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי יקבעו את דרגת הנכות לפי המבחנים והכללים שהותקנו על פי סעיף 10(ב) לחוק הנכים בתיאומים ובשינויים שקבע שר העבודה והרווחה בתקנות." מכוח סעיף 10(ב) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט - 1959 הנ"ל, הותקנו תקנות הנכים. עם זאת, בקביעת דרגת נכות זמנית משוחררת הועדה הרפואית מלהסתמך על מבחני הנכות שבתקנות [סעיף 119 לחוק הביטוח הלאומי החל מכוח סעיף 5(ד) לחוק התגמולים, על נפגעי פעולות איבה; דב"ע נז/ 01-18 רז - המוסד לביטוח לאומי, מיום 23.6.1998; עב"ל (ארצי) 1193/01 המוסד לביטוח לאומי - היבי, מיום 18.1.04]. על כן בקביעת הנכות הזמנית הייתה הועדה ממילא משוחררת מתקנות הנכים ואין בעצם קביעתה את נכותו הזמנית של המשיב כנפגע פעולת איבה לפי התוספת לתקנות נפגעי עבודה בכדי להצדיק פסילתה. מעבר לכך, המוסד לא הצביע, ואף לא עולה מנוסח התקנות, שיש הבדל משמעותי בין דרגת הנכות לפי תקנות הנכים לבין דרגת הנכות לפי תקנות נפגעי עבודה בנוגע לשיעורי הנכות הקבועים בכל אחת מהן בצד פריטי הליקוי הרלוונטיים. באשר לטענה בדבר ניכוי מצב קודם - מעבר לעובדה כי המדובר בקביעת נכות זמנית, הרי שטענות המוסד בעניין זה נטענו באופן כללי בלבד ומבלי שבוססו על אסמכתאות או נתונים רפואיים מוכחים כלשהם. באשר לטענה כי נפלה טעות בקביעת הנכות הנוגעת לשרירי הרגליים לפי פריט ליקוי 59(9) לתקנות, הרי שככל הנראה כוונת המערער לפריט ליקוי 51(9) לתקנות נפגעי עבודה. בכל מקרה, כפי שנקבע לעיל, לנוכח העובדה כי מדובר בקביעת דרגת נכות זמנית, הועדה אינה כבולה לנוסח מבחני הנכות שבתקנות. על יסוד כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי המצדיק התערבות בית הדין בהחלטת הועדה הרפואית לעררים לקבוע את דרגת נכותו הזמנית של המערער בגין התקופה הנדונה ועל כן דין הערעור עליה להידחות. המוסד לביטוח לאומי ישלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪. אם סכום זה לא ישולם בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא פסק הדין למוסד לביטוח לאומי, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. זכות ערעור: כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין. ניתן היום, ט' אדר ב תשע"א, 15 מרץ 2011, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. נפגעי פעולות איבהערעורנכות