האם יש חובת הפעלת מונה במונית במשלוח ? פסק-דין 1. לפני ערעור על פסק-דינו של בית-משפט לתעבורה בתל-אביב ב-תח"ת 180/04, שניתן ביום 3.7.2005 על-ידי כב' השופט דרורי, בו זוּכּה המשיב מעבירה של אי-קיום חובת רישיון, לפי סעיף 3 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), התשל"ד-1974 (להלן: "הצַו"). לטענת בא-כוח המערערת, טעה בית-משפט כשקבע כי המשיב אינו צריך להפעיל מונה כשהוא מסיע חבילות. לטענתו, גם במקום שנהג-מונית מסיע משלוח עבור נוסע - עדיין מוטלת עליו החובה להפעיל מונה. טענה נוספת - הסדרת שׂכר ההסעה במונית בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") מהווה רשימה סגורה, שאין להתנות עליה ואין להוסיף לה, כמפורט בתקנה 512 לתקנות, דהיינו: הפעלת מונה או גבייה על-פי מחיר הנקוּב במחירוֹן מוסדר בהסכמת הנוסע. תקנה 512(3) אוסרת במפורש גביית כל תשלום אחר. המשיב לא הביא ראיות כי הנסיעות בוצעו על-פי מחירוֹן תקף למועד הרלוונטי, וּבכל מקרה, עבר עבירה בכך שלא הפעיל מונה. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המערערת כי שגה בית-משפט כשלא הרשיע המשיב בעבירה זו, על-בסיס סעיפים 184 ו-186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בית-משפט קמא שגה בפרשנות תקנה 499 לתקנות, שכּן רק היא מתירה הובלת חבילות וּבתנאי שיש רישיון ממשרד התקשורת ויש רישיון לנסיעת שירות. במקרה שלפנינו, אין רישיונות אֵלֶּה למשיב, וּמכאן מסיק בא-כוח המערערת כי אין היתר בידיו להוֹבלת חבילות. וּבכל מקרה, יש להפעיל מונה על-פי תקנות 509 ו-512 לתקנות. לעניין זה, מפנה בא-כוח המערערת ל-ע"פ 2454/01 עזרא שהרבני ומוחסן אלעג'ו נ' משרד התחבורה, פ"ד נו(3), 175. 2. לגופו של עניין דין הערעור להידחות. תחילה סברתי כי הצדק עם המערערת, אך לאחר ניתוח מעמיק של סעיפי החוק והכרעת-הדין שניתנה בבית-משפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי החלטת בית-משפט קמא נכונה היא. "נוסע", מוגדר בתקנה 384, כ-"נוסע או הרוצה לנסוע, המשלם או המוכן לשלם שכר נסיעה". "נסיעה מיוחדת" מוגדרת בתקנה 485, כ-"נסיעה במונית שעומדת כולה לרשות מזמין הנסיעה". "רישיון לנסיעה מיוחדת" מוגדר בתקנה 492, כ- "מונית שניתן עליה רשיון לנסיעה מיוחדת, מותר להסיע בה - (1) נסיעה מיוחדת; (2) בוטל (3) נסיעת סיור של תיירים בכל שטח המדינה, לפי אישור בכתב מאת משרד התיירות ובהתאם לתנאי האישור." בתקנה 501(א), שעניינה "חובה להסיע", נאֱמר כך: "בעל מונית או מי שהמונית בשליטתו לא יעשה בה כל שימוש זולת מתן שירות לציבור (הדגשה שלי - נ.א.) ויסיע בה כל נוסע המוכן לשלם את שכר ההסעה." תקנה 499, אליה מתייחס בא-כוח המערערת, שעניינה ב-"חובות בעל רישיון שירות", אינה נוגעת לענייננוּ, שכּן זו אינה מתייחסת לשאלה נשוא ערעור זה. התפקיד העיקרי, וחובתו העיקרית של נהג-מונית, הינם הסעת נוסעים עם מטען או בלעדיו. היוצא מהכּלל הינו הוֹבלת חבילוֹת בלֹא נוסע, אך התקנות, אינן אוסרות במפורש הסעת חבילה בלֹא נוסע. לִדרישת הלקוֹח להעביר חבילה ממקום אחד לאחֵר בנסיעה מיוחדת, עונה בעל המונית על חובתו המצויינת בתקנה 501(א), שעניינה, כאמור: "...לא יעשה בה כל שימוש זולת מתן שירות לציבור"; וכן עומד במבחן ההגדרה ל"נסיעה מיוחדת" שבתקנה 485, שעניינה: "נסיעה במונית שעומדת כולה לרשות מזמין הנסיעה". כל פּרשנוּת אחרת הינה גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה, והדוגמא שהובאה על-ידי בית-משפט קמא, ממחישה עוּבדה זו, והיא: נוסע בנסיעה מיוחדת לשדה-התעופה מגלה כי מזוודה אחת שכח בבֵיתוֹ, מבקש את נהג-המונית, בנסיעה מיוחדת, להביא המזוודה שנשכחה אל שדה-התעופה. מטעמים מובנים, הנוסע אינו יכול להתלוות אל נהג-המונית בנסיעה זו. הַאִם נֹאמר כי נהג-המונית המְבצע בקשת הנוסע עובר עבירה?! הַאִם אין בכך "שירות לציבור"?! הַאִם אין זו "נסיעה מיוחדת העומדת כולה לרשות המזמין"?! בא-כוח המערערת, עותר לחלופין להרשיע את המשיב בעבירה של אי-הפעלת מונה. שאלה זו כלל לא עלתה לדיון בבית-משפט קמא, לא צויינה בכתב-האישום. כל שאלת התשלום לא עלתה. אין לנו ידיעה מה הסכום שנקבע - הַאִם הסכום הוא מוסכם, בהתאם למחירוֹן קיים, שׂכר שניתן לִגבּוֹתוֹ על-פי התקנות?! על-כן, דרישת בא-כוח המערערת דינה להידחות. 3. הנושא שעלה ב-ע"פ 2454/01 עזרא הנ"ל אינו נוגע לענייננוּ. לא הועלתה טענה בכתב-האישום כי מדובר במחיר מופקע או בניגוד למחירוֹן. על-פי תקנה 510(ב) אפשר שלא להפעיל מונה וּלשלם על-פי מחיר מחירוֹן. זו שאלה שבעוּבדה שלא הועלתה כלל לדיון בבית-משפט קמא. 4. על-יסוד כל האמור לעיל הערעור נדחה. 5. המזכירות תשלח העתק פסק-הדין בדואר לבא-כוח המערערת, ולמשיב, ברח' הנשיא ויצמן, 1022/16, שיכון ד', טבריה. אי קיום חובת רישיוןמוניתמשלוח