להלן פסק דין בסוגיית הסבת דו"ח על שם בן משפחה: פסק דין 1. מונח בפני ערעור על החלטת בית המשפט השלום לתעבורה בב"ש 1313/08, מיום 3.4.08, לפיה דחה את בקשת המערער להסב את דו"ח התנועה שקיבל - דו"ח מס' 4500063598 - מיום 26.11.06, שעניינו אי ציות להוראות רמזור אדום, על שם אחיו. 2. טען ב"כ המערער כי שגה בית משפט קמא עת דחה את בקשת המערער ובהתאם טען כי בנסיבות העניין היתה הצדקה להסבת הדו"ח מאחר והוכח לטענתו, באמצעות התצהירים שהוגשו כי מי שעשה שימוש ברכב הנדון בעת ביצוע העבירה היה אחיו של המערער ולא המערער, מה גם שלטענתו הסכים אחיו של המערער, בתצהיר שהגיש, לקבל על עצמו את החיוב בעבירה הנדונה. 3. מנגד טען ב"כ המשיבה כי אין זה המקרה בו יש להתערב בהחלטת בית משפט קמא אשר לא קיבל את עמדת המצהירים מקום שלא תמכו טענותיהם העובדתיות במסמכים, מקום שעל נקלה ניתן היה לעשות כן. הדגיש ב"כ המשיבה כי המערער שילם את דו"ח ברירת הקנס, בסמוך לאחר שקיבל אותו לידיו והיה בכך כדי לראות בו כמי שהודה בעבירה, קיבל על עצמו את הדין ונשא בעונשו. לאחר שחזרתי ועיינתי בהחלטת בית משפט קמא ובפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, לרבות טענות הצדדים כפי שבאו בפני, סבורה אני כי דין הערעור להדחות. התופעה של הסבת דוחות תעבורה, הינה תופעה שכיחה למדי והיא נעשית לרוב על ידי אזרחים המקבלים דיווח מרשות הרישוי אודות צבירת נקודות בגין עבירות תעבורה שעברו ובהתאם הודעה בדבר אמצעי תיקון - כגון הודעות על פסילת רישיון נהיגה או חובת ביצוע קורסים בנהיגה נכונה. או אז מתעורר האזרח ומבקש לגרוע מרשימת העבירות הרשומות לחובתו, עבירות מספר כדי להפחית את סכום הנקודות, כדי להסיר את רוע הגזירה של אמצעי התיקון. בבקשה מסוג בקשה זו מוטל הנטל על כתפי המבקש להוכיח כי לא הוא זה אשר עשה שימוש בכלי הרכב בעת ביצוע העבירה. תצהירים סתמיים וריקים מתוכן, אשר אין בהם כדי להסביר ולהבהיר מדוע יש לראות באדם האחר כאחראי, לא יתקבלו. זהו גם המקרה בפני. 4. המערער קיבל לידיו דיווח מרשות הרישוי ביום 17.1.08 אודות העובדה כי צבר 36 נקודות לחובתו ובהתאם נדרש הוא לבצע אמצעי תיקון. או אז, הזדעק והחל לפעול להסרת העבירה של נהיגה באור אדום אשר בגינה נזקף לחובתו חיוב של 10 נקודות. התצהירים אותם הגיש המערער לבית משפט, תצהירו שלו ותצהירו של אחיו, בתמיכה לבקשתו, היו סתומים, לא מנומקים ולא היה בהם דבר כדי להסביר ולבסס את הטענה כי אכן אחיו של המבקש הוא זה אשר עשה שימוש ברכב ביום ביצוע העבירה. גם בחקירתם בבית משפט לא היה כדי להוסיף ולהבהיר את הדברים ובהעדר חיזוק חיצוני המבסס טענה זו, מקום בו ניתן היה על נקלה לבססה במסמכים, לא ראה לנכון בית משפט קמא לקבל את גרסתם ונכון עשה. בקביעה זו אין להתערב. נטל ההוכחה אשר היה מוטל על כתפי המערער לא הורם. 5. דברים אלו מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה כי המערער שילם את דו"ח העבירה מבלי שכפר באחריותו בעת ששילם אותו ולנוכח הוראת סעיף 229(ח) לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב- 1982, יש לראותו כמי שהורשע ונשא את עונשו. (ראה ע"פ 3482/99 אריה פסי נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 16.12.99)). בנסיבות אלה הופכת ההודאה, בעצם תשלום הקנס, לפסק דין חלוט. מקום שכך הדבר הדרך הנכונה לתקוף קביעה זו הינה בדרך שבה תוקפים פסקי דין חלוטים ולא בדרך בה נהג המערער, עת פנה אל בית משפט קמא בבקשה להסבת הדו"ח. בית משפט קמא לא נתן לכך את הדעת, מאחר והמערער העלים מעיניו של בית המשפט את העובדה הנדונה, כי הדו"ח שולם. אולם, בסופו של יום, חשובה היא התוצאה שהינה ראויה ונכונה בנסיבות העניין. הסברו הדחוק של המערער כי ביקש מאחיו לדאוג להסבת הדו"ח בעת שקיבלו לידיו בדין נדחה שכן היתה זו אחריותו של המערער לדאוג לכך בזמן אמת וכיום בחלוף שנתיים לא ישמע. 6. לאור כל האמור לעיל, אינני רואה לנכון להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא אשר עשה מלאכתו ראויה ונכונה. דין הערעור להדחות. משפט תעבורההסבת דוח / קנס