בית המשפט פסק כי העובדה שמזכירתו של עו"ד לא מסרה לו את תוכן ההחלטה והמועד של הדיון, בין אם משום ששכחה או בגין כל סיבה אחרת, איננה מעלה ואינה מורידה לעצם העובדה שהודעה נמסרה לו בדרך המקובלת. להלן פסק דין בנושא הודעה למזכירה על מועד דיון: פסק דין זהו ערעור על החלטת בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א. טננבוים) מיום 17.2.05, בתיק מס' 365/04 (להלן: ההחלטה). ההחלטה ניתנה בעקבות השתלשלות העניינים כדלקמן: ביום 30.1.04 נשלחה לביתו של המערער הודעת תשלום קנס ותוספת פיגורים בגין עבירת תעבורה והתראה לפני עיכוב חידוש רשיון נהיגה, הכל בגין עבירה שבוצעה ביום 14.2.03. ביום 3.3.04 הוגשה "בקשה לקבוע מועד לשיפוט ע"פי סעיף 230 ולחילופין בקשה לביטול הודעת תשלום קנס ותוספת/ תוספת פיגור בעבירת תעבורה והתראה לפני עיכוב חידוש רשיון נהיגה", בליווי תצהיר. בתצהיר נטען כי המערער לא קיבל מעולם דו"ח או הודעה בגין העבירה המצוינת בדו"ח. ביום 4.4.04 התקבלה החלטה מטעם בית משפט קמא בה דחה את הבקשה בנימוק: "היות ונשלח לנאשם דואר רשום בגין העבירה". ביום 15.4.04 הגיש המערער בקשה חוזרת לקבוע מועד לשיפוט, כאמור לעיל, והפעם ביקש המערער לראות את חתימתו על אישור מסירת הדואר הרשום המוזכר בהחלטה מיום 4.4.04. ביום 28.4.04, התקבלה החלטתו של בית משפט קמא בנוגע לבקשתו השניה של המערער ובה הוא מורה למזכירות לשלוח למערער התדפיס אשר הוגש על ידי המשטרה, וכי המערער יכול להגיש בקשתו לביטול הפיגורים למרכז לגביית קנסות, וחזר והדגיש את החלטתו הראשונה. עיון בתדפיס מעלה כי הדואר הרשום חזר בגין "מען לא נכון", אף שהוא נשלח לכתובתו הנכונה של המערער. לאור זאת, המערער הגיש ביום 19.5.04 בקשה שלישית באותו נושא והפעם "לעיון חוזר". מאחר ולא קיבל דבר מבית המשפט קמא, חזר והגיש בקשה רביעית ביום 11.10.04 שעניינה "בקשה למתן החלטה". מאחר וגם לבקשתו זו לא קיבל דבר, ניגש המערער בעצמו בחודש פברואר 2005 למזכירות בית משפט קמא לבירור העניין. לטענתו, הוא נדהם לראות בתיק את החלטת בית משפט קמא על גב בקשתו מיום 11.10.04, ובה נאמר, שההחלטה ניתנה ביום 20.5.04 "וצר לי אם לא הודיעו לו". בהמשך בית משפט קמא דחה את הבקשה האמורה בנימוק "היות והכתובת היתה כתובתו הרשומה של המבקש". יחד עם זאת ולפנים משורת הדין, קבע לשמיעת הבקשה ליום 9.11.04, שעה 12:45. במקום אחר על גב הבקשה נרשם כי ביום "13.10.04 הודע לבת שבע מזכירת ב"כ המבקש טלפונית - הל.". לטענת המערער מזכירתו בשם בת שבע טרופר מכחישה את הדבר. המערער מוסיף וטוען, כי בפרוטוקול של יום הדיון שנקבע ל- 9.11.04, עליו לא ידע ובו לא התייצב, החליט בית משפט קמא: ".. כשלא טורח המבקש אפילו להתייצב, אין להלין אלא על עצמו. הבקשה נדחית". מבדיקת אישור המסירה עולה, כי נרשם שם "לא נמסר". לטענתו, הסיבה לאי מסירת האישור נעוצה בכך שעל האישור נרשם "דוד צבי", ללא ציון שם המשפחה "בסקין" וללא ציון התואר "עו"ד". לאחר תהליך ארוך זה הגיש המערער את בקשתו האחרונה, ביום 16.2.05, בה חזר וביקש שוב מועד לשיפוט, כפי שביקש בפעם הראשונה. בית משפט קמא נתן אז את ההחלטה, מושא ערעור זה. בהחלטה ציין בית משפט קמא את הדברים הבאים: המערער לא טרח לעשות דבר ולבדוק את תוצאות הבקשה; הודע טלפונית למזכירה, וציין שמזכירות בית המשפט איננה מכירה את שם מזכירתו של המבקש. המבקש הזניח את הטיפול בבקשתו. המערער מבקש לבטל את ההחלטה האמורה ולהורות לבית משפט קמא להיעתר לבקשתו. 2 בא כוח המשיבה מתנגד לערעור. לדידו, המערער אכן הזניח את הטיפול בבקשתו. עובדה היא שהוא המתין חמשה חודשים בהם לא עשה דבר, ורק בפברואר 2005, הוא ניגש לבית המשפט לברר מה עלה בגורל בקשתו. הוא ביקש לייחס חשיבות מיוחדת להערה של מזכירות בית משפט קמא לפיה הודיעו למזכירתו של המערער. 3. דין הערעור להידחות. בענייננו, נפלו מספר טעויות קריטיות לחובתו של המערער. ראשית, חזקה על עו"ד המגיש בקשה לבית המשפט לעקוב אחר החלטת בית המשפט בעניינה, ולא להמתין תקופות בלתי סבירות לקבלת ההחלטה. שנית, מהשתלשלות העניינים עולה כי המערער המתין, ובלשון יותר בוטה, הזניח את בקשתו במשך 5 חודשים (מחודש מאי ועד חודש אוקטובר 2004). גם אחרי שהגיש את בקשתו במאי 2004, רק בחודש פברואר 2005, הוא פונה בעצמו למזכירות בית המשפט על מנת לברר את גורל בקשתו. שלישית, ברור כי מזכירות בית משפט קמא לא זלזלה במסירת החלטת בית משפט קמא למשרדו של המערער. אין חולק כי המזכירות לא יכלה לנחש מה שמה של מזכירתו של המערער, אם לא היתה עושה זאת בפועל. רביעית, העובדה שמזכירתו לא מסרה לו את תוכן ההחלטה והמועד של הדיון, בין אם משום ששכחה או בגין כל סיבה אחרת, איננה מעלה ואינה מורידה לעצם העובדה שהודעה נמסרה לו בדרך המקובלת. נאשם אחראי לתקלות המתרחשות במגרשו, ואל לו להלין על אחרים. לאור נימוקים אלה, הערעור נדחה. מועד דיוןדיון