החלטה 1. ערר על החלטת בית המשפט לתעבורה בתל-אביב (כב' השופט י' ויטלסון), מיום 21.10.07, בב"ש 2428/07, לפיה הוארכה תקופת הפסילה המינהלית של רישיון הנהיגה של העורר למשך שישה חודשים. 2. העורר נפסל, ביום 21.8.07, על ידי קצין משטרה מתוקף סמכותו לפי סעיף 47 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה") ורישיונו נשלל ל-30 יום. נגד העורר הוגש כתב אישום, לפיו ב - 11.8.07, בשעה 04:06, נהג ברכב ברחוב הירקון בתל-אביב בעת שהוא שיכור ובדמו נמצאו 113 מ"ג אלכוהול ב - 100 מ"ל של דם (למעלה מכפול מהכמות המותרת). כתב האישום מייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה. 3. התביעה ביקשה לפסול את רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים נגדו. בית משפט קמא ציין, כי השאלה המרכזית שבפניו היא האם נהיגת הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. בית משפט קבע כי "לאור חומרת העבירה לאור הרשעותיו הקודמות הרבות, אני מקבל את הבקשה...". 4. בערר שבפניי טען ב"כ העורר כי בעת שמרשו נעצר, הוא לא היה שיכור וכי בדו"ח הפעולה של השוטרת שעצרה אותו אין "דבר שיכול ללמד שהעורר היה שיכור באותה עת". ב"כ העורר הרחיב בביאורים ופירט מדוע, לשיטתו, העורר לא היה שיכור, תוך התייחסות לזמנים ולתוצאות בדיקת הנשיפה. הוא אף טרח והביא בפניי אסמכתאות ומאמרים, אשר תומכים בגרסתו (וחלקם צורפו אף ברשות, לאחר הדיון). מכל אלה מבקש ב"כ העורר לקבוע כי לא הובאו ראיות לכאורה לעניין השכרות של העורר. כמו כן הוא מבקש להסיק, כי יסודות כתב האישום אינם מהווים עבירה. עוד הפנה ב"כ העורר אל הנסיבות האישיות של העורר, היותו בעל עסק של עבודות גבס, אשר זקוק לרישיונו לצורך עבודתו ויש לו קשיים בניהול עסקו ובביצוע הזמנות. גם משפחתו זקוקה לסיועו והוא משלם משכנתא על דירתו. לחלופין, מבקש ב"כ העותר סיווג הפסילה, כך שהעותר יוכל להמשיך בעבודתו. ב"כ העותר גם ציין בפניי בהקשר זה כי ההליכים בתיקים מהסוג הנדון נמשכים זמן רב, הם אינם נקבעים בהקדם וכשמתחילה שמיעת העדים הם מתנהלים באיטיות. לא ניתנו הכרעות בשאלות המשפטיות שהוא מעלה באשר לבדיקת הנשיפה ורמות האלכוהול בדם על ידי בתי המשפט לתעבורה. התוצאה היא, לטענתו, שאדם נענש טרם הורשע בדינו והפגיעה קשה. 5. שקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בפסיקה ובמאמרים שהוצגו. הסוגיות שהעלה ב"כ המערער הן כבדות משקל וראויות לדיון מעמיק ולהכרעה מנומקת. כמדומני שכדי להכריע בהן, מן הראוי לשמוע ראיות, לרבות מומחים. בית משפט, הדן בשלב זה בערר על החלטה זמנית, חסר כלים ונתונים מתאימים להחלטה מושכלת. יתר על כן, הוא גם אינו צריך בשלב זה להיכנס לעומק בדיקת הראיות, ובפרט כאשר מדובר בסוגיות המצריכות מומחיות של בעלי מקצוע, אשר מטבע הדברים אמורים להחקר בחקירה נגדית. עם זאת, אכן מעלה ב"כ העורר סוגיה קשה והיא פסילת רישיון הנהיגה הזמני, אשר בפועל מתמשכת לתקופה ארוכה עד לשמיעת התיק עצמו והכרעה בו. מן הראוי כי בתי המשפט לתעבורה יעשו כל מאמץ לשמוע תיקים כאלה בזריזות, שכן לא מדובר בתאונות דרכים, אשר מצריכות לעיתים שמיעת מספר רב של עדים, ודומני שהכרעה מפורטת בסוגיות התאורטיות, שמעלה ב"כ העורר, גם תייתר העלאה חוזרת ונשנית של אותן טענות במספר רב של תיקים. לגופו של עניין אוסיף, כי טיעונו של ב"כ העורר לעניין דו"ח הפעולה של השוטרת, לפיו לכאורה הדוח אינו כולל אינדיקציות לנהיגה בשכרות, אין בו ממש. דו"ח הפעולה שהוצג בתיק מלמד כי השוטרת ציינה מפורשות בתחקור ראשוני עם הנהג "הרחתי ריח חריף של אלכוהול מפיו ושאלתי אותו כמה שתה אלכוהול וטען כי שתה רק שתי כוסות, אחת של בירה אחת של וודקה". עוד מציינת השוטרת כי עיניו אדומות ובפרטי מבחן ביצוע אשר מופיע בטופס צוין: "הליכה על קו: לא יציבה. ריח אלכוהול מהפה: יש. התנהגות: עליזה." כמו כן, צוין כי "התהלך משמאל לקו ולא על הקו וכי מדבר לא לעניין, צוחק בלי קשר לדברים...". די בנסיבות לכאוריות אלה כדי להצדיק את מסקנת בית משפט קמא, "כי לאור חומרת העבירה, לאור הרשעותיו הקודמות הרבות, אני מקבל את הבקשה...". 6. שקלתי והתלבטתי האם לסייג את הפסילה לשעות הלילה בלבד. משקבע בית משפט קמא כי אחד מנימוקיו הוא, כי לעורר הרשעות קודמות רבות, אינני רואה מקום בשלב זה לשנות מהחלטתו, מחשש לבטחון הציבור. אולם באם התיק לא יישמע בהקדם ולא יסתיים בהכרעה ותקופת הפסילה הזמנית תתמשך מעבר לסביר - יהיה מקום גם לחזור ולדון בסיווג הפסילה כדי לאזן בין האינטרסים הנוגדים, הן זה של הציבור והן זה של העורר, לבל ייפגע מעל המידה הראויה, בטרם נגזר דינו. בשלב זה אין לי אלא להפנות לדבריו של בית המשפט העליון, כבוד השופט חשין, אשר אמר: "...על דרך הסתם תפקע כעבור 6 חודשים, מסתמא סבר כי משפטו של הנפסל יסתיים תוך 6 חודשים, או, לחלופין: כי תקופת 6 חודשים הינה תקופה סבירה לפסילת רשיון, ואילו פסילה לתקופה ארוכה ממנה, נדרשים לה נימוקים מיוחדים..." (בש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4), 812, 815 - 816). אשר על כן אני מורה להעביר את ההחלטה לבית המשפט אשר שומע את ההוכחות בתיק, בהמלצה כי יעשה מאמץ, ככל האפשר (ואני מודעת לעומסים של בתי המשפט), להקדים את הדיון ולסיים את התיק בהקדם האפשרי. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה