אורטיקריה כרונית בצבא

החלטה א. מושא הערעור 1. המערער גוייס לשירות חובה ביום 25.11.96 כאשר מצב בריאותו ללא דופי ונקבע לו פרופיל רפואי 97. המערער שוחרר לאחר תום שירות צבאי מלא ביום 23.11.95. 2. המערער טוען כי במהלך שרותו הצבאי לקה במחלת עור מסוג אורטיקריה כרונית (להלן: "המחלה") המתבטאת בתסמיני גרדת ופריחה ומלווה בהתקפי חום וזוקף את פריצתה לחובת תנאי שרותו הצבאי ובעיקר לתנאים ששררו בכלא 4 שם הושם במחבוש מיד לאחר קליטתו לשרות צבאי במשך 24 יום לאחר שסירב לפקודת שיבוץ לחיל התותחנים. 3. בהחלטתו מיום 30.12.98 דחה המשיב את תביעת המערער תוך שקבע, בהתבסס על חוו"ד מייעצת מיום 23.9.98 (ד"ר שירי) כי המערער לוקה במחלת אורטיקריה כוליאנרגית "שהינה ללא קשר עם תנאי שרותו". ב. טענות המערער בהודעת הערעור מיום 28.1.99 טען המערער כי "המחלה ארעה לראשונה כיומיים לפני שחרורו מן הכלא." בהודעת הערעור המתוקנת שנחתמה על ידי המערער והוגשה על ידו ביום 1.6.99 נטען כי המחלה פרצה אצלו לראשונה שעה שהיה עצור בכלא 4 בעת ביצוע עבודות ניקיון אינטנסיביות וכי מאז ועד היום בהיותו במצבי לחץ ובשינוי טמפרטורות הוא נתקף בפריחה מלווה בגלי חום. המערער הוסיף וטען כי עבד בסביבה תברואתית ירודה וכי היה שרוי במתח ולחץ נפשי בכלא. 3. נטעים כי הגם שבתביעתו בפני המשיב טען המערער כי נתקף בתסמיני המחלה לאחר שחזר מן הכלא, נחה דעתנו לאחר עיון בתצהירו של המערער ופרוטוקול עדותו בפנינו כי סימני המחלה ניכרו אצלו לראשונה במהלך תקופת חבישתו בכלא (סעיף 6 לתצהיר ועדותו בעמ' 10 לפרוטוקול ישיבת 7.12.00). ג. חוו"ד רפואיות 1. המערער הסתייע בחוו"ד רפואית של ד"ר יצחק כץ אשר קבע אבחנה של אורטיקריה כוליאנרגית שהינה מחלה יחודית בין תופעות האורטיקריה באשר משולב בה טריגר קבוע להפקת התופעה חום או התרגשות. ד"ר כץ טען כי הקשר בין מצב דחק נפשי ו/או חום כמעודד את המחלה מוזכר בכל סקירה על המחלה. כתימוכין ציטט ד"ר כץ מספרו של MIDDELTON על אלרגיה. בעדותו בפנינו (ישיבת יום 27.6.05) חזר וטען ד"ר כץ: "אשר לשאלת הקשר בין לחץ ובין האורטיקריות - אי אפשר לשלול שום דבר אך כאן יש קשר פוזיטיבי, פה במחלה הספציפית הזו שנובע ממצבי סטרס ודחק" (עמ' 4 לפרוטוקול). 2. ד"ר שירי שהעיד מטעם המשיב דבק בעמדתו לפיה מדובר במחלה כרונית אידיופטית אך הסכים כי גם בספרות עליה הוא נסמך (ספרו של בר הסמכא פיצפטריק) נזכרת החרפה בסימפטומים בשל דחק נפשי (שם בעמ' 5) והוא וסיף ומעיד: "סטרס הוא אחד הגורמים להתקף אקוטי במחלה הכרונית כמו מאמץ פיסי תנאי חום וכיוצ"ב" (שם בעמ' 6). למטה מזה, ובהתייחסות קונקרטית באשר לארוע החבישה בכלא הוא משיב: "כשאתה מפנה אותי לתצהירו של המערער על האירוע שמדובר שם ושואל אותי אם אראה קשר סיבתי רפואי בין השניים - לגבי אותו התקף כן אבל לא לגבי המחלה" (שם בעמ' 6). ד. הכרעה הגענו למסקנה כי בין אם מדובר במחלה כרונית אידיאופטית (כעמדתו של ד"ר שירי) ובין אם מדובר בתת קבוצה ספציפית של המחלה הכללית (על פי משנתו של ד"ר כץ) הוכח בפנינו כי המערער לקה לראשונה בתסמיני מחלת האורטיקריה במהלך שרותו הצבאי שעה שהיה נתון בתנאי מחבוש המלווה במתח ולחץ נפשי. די בכך לשיטתנו ועל פי ההלכה הפסוקה כדי לקבוע כי מחלתו של המערער, הגם שהייתה רדומה קודם לכן, התבטאה באופן גלוי בהשראת מצבי מתח ולחץ המתלווים כרגיל למצבי כליאה. השוו: ע.א. 472/89 קצין התגמולים נ. רוט (פד"י מה(5) 203). 3. אשר על כן אנו מקבלים את הערעור מבטלים את החלטת המשיב ופוסקים כי מחלתו של המערער פרצה תוך כדי ועקב השרות. המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסכום של 4000 ש"ח. הודעה זכות הערעור. צבאשירות צבאי