פסק-דין 1. לפנַי ערעור על פסק-דין, שניתן כנגד המערער על-ידי כב' השופטת פראג (בית-משפט לתעבורה בתל-אביב) בתיק ת. 32133/04, ביום 14.11.2004. המערער הורשע בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת, 114 קמ"ש בִּמקום 90 קמ"ש. המערער קיבל דו"ח. בחר להישפט. כָּפַר בעובדות. נשמעו ראיות. הורשע. בית-המשפט גזר על המערער עונש של 1,000 ₪ קנס וחודשיים פסילה על-תנאי לתקופה של שנתיים. 2. על-פי עוּבדות כתב-האישום, ב-31.8.2002, בשעה 09:37, בכביש מס' 20 (נתיבי "איילון"), מכיווּן צפון לדרום, צוּלם הרֶכב בו נהג המערער כמְבצע העבירה המיוחסת לו. התצלום בוצע באמצעות ממא"ל המולטנובה F6 (להלן: "הממא"ל"). 3. טענות המערער הן בעיקר לגבי הוראות הפעלת מכשיר הממא"ל. טענתו הראשונה מתייחסת למִגבּלת הצבה: על-פי הוראות הפעלת הצבה של ממא"ל, סעיף 2, עמ' 5: "את הרכב יש להחנות במקביל, לאורך קטע הכביש הישר, ובמרחק של עד 4 מטר משולי הכביש, או משולי הנתיב, בצילום מאחור (של תנועה מתרחקת)." השוטר, עד-התביעה, העיד בעמ' 2 לפרטיכל בית-משפט קמא, ש' 10-5, כי הוראות ההפעלה מוּכּרות לו, והמרחק המקסימלי בו מותר להציב המצלמה משׁוּלי הנתיב הנמדד, הינו עד 4 מטר לגבי תנועה מתרחקת. טענתו השנייה של המערער מתייחסת למִגבּלת השמש: על-פי ההוראות, אין לצלם מול השמש. כך גם על-פי עדוּת השוטר בעמ' 3 לפרטיכל בית-משפט קמא, ש' 5, וכן עדותו בחקירה-נגדית, כי לא אינו יודע לציין מיקוּם השמש בִּשעת הבוקר בו נעברה העבירה (שם, עמ' 3, ש' 24). טענתו השלישית של המערער מתייחסת למִגבּלת המדידה: השוטר בחקירתו, עמ' 3, ש' 17-15, מוּדע למִגבּלת המדידה, בשעה שהצהיר כי מצב של "FAR", מבטא מִגבּלה מקסימלית של 15 מטר בין מיקוּם הממא"ל וּבין הרֶכב הנמדד. 4. מכאן, לטענת המערער, טעה בית-משפט קמא כשקבע כי הפּרשנות שניתנה על-ידי המערער אינה נכונה. המפעיל עצמו חרג מהוראות ההפעלה, וּבית-המשפט מתעלם מחריגה זו. עוד מציין המערער, כי המפעיל חסר-מיומנוּת, שכּן נמצא בתפקיד זה אך ורק שנה וּשׁמוֹנָה חודשים עובר למועד האירוע (31.8.2002-12.12.1999), וּבחקירתו אינו יודע לציין כמה פעמים הפעיל את מכשיר הממא"ל במהלך התקופה, אך מציין שהפעיל את הממא"ל כל אותה תקופה (עמ' 2, ש' 2-1). על חוסר-מיומנוּתוֹ של המפעיל, ניתן ללמוד גם מאי-מסוגלוּתוֹ ליתן הערכה, ולוּ בקירוב, לעניין רוחב הנתיבים בכביש, המרחק לנתיב הנמדד, רוחב ניידת משטרה (עמ' 2, ש' 12-11; 21-18). עוד מוסיף וּמציין המערער, כי בית-המשפט שייך לו אמירוֹת שלא נאֱמרו על-ידוֹ, וּבכך פוגע בשמו הטוב של המערער. בית-המשפט לא התייחס למהוּת טענות המערער, ועל-יסוד אֵלֶּה, יש לקבל את הערעור וּלזכּוֹתוֹ מכֹּל אשמה. 5. במהלך הדיון בעל-פה, נדרשה באת-כוח המשיבה ליתן הסבר למִגבּלת ההצבה בהוראות ההפעלה, וּבמיוחד לעניין "4 מטרים משולי הכביש". בפרטיכל בית-המשפט מיום 16.3.2006, הסבירה כי הכּוונה הינה, להנחיה שניתנה לשוטרים שהמכשיר יוצב במרחק של עַד 4 מטר משׁוּלי הכביש, וזאת לָמה?! משום, שהמכשיר יכול לקלוט רכב נמדד במרחק של עַד 15 מטר ממקום הצבת המכשיר. חישוב לכביש בן 3 נתיבים, כאשר כל נתיב הוא בן 3.5 מטר, סך-הכל רוחב הכביש במלואו הוא 10.5 מטר, העמדת הממא"ל בטווח של 4 מטר משׁוּלי הכביש, מצוי בתחום טווח המדידה של המכשיר. אין לקבל טענת המערער לעניין מִגבּלת הצבה של 4 מטר משׁוּלי הנתיב הנמדד, שכּן פרשנות זו הינה בלתי-סבירה, חסרת-היגיון, שקבלתה תחייב הצבת מכשיר באמצע נתיב נסיעה, במקרה של כביש בעל יותר משני נתיבי, כשרוחב כל נתיב 3.5 מטר. 6. הבהרה זו שבית-המשפט קיבל מאת באת-כוח המשיבה, תואמת וּמתיישבת עם הוראות ההפעלה של היצרן. 7. טענת המערער לפיה המפעיל אינו מיומן נדחית על-ידִי מכּל וכל. משמאשר המפעיל כי עד למועד האירוע מפעיל ממא"ל במהלך שנה וּשׁמוֹנָה חודשים, וּמפעילוֹ כל הזמן, שכּן זו עבודתו, שנה וּשׁמונָה חודשים הינם זמן ארוך, המקנה מיומנוּת. טענת המערער כי הממא"ל הוצב מול השמש, אף היא נדחית, שכּן ההוראה לא לצלם מול השמש הינה כדי שהתמונה לא תישרף, הא ותוּ לא. העובדה כי קיימת תמונה, היא ההוכחה כי הממא"ל לא הוצב אל מול השמש. כך גם לעניין טענת המערער אודות מעקה-הבטיחוּת. 8. טענת המערער לעניין אמירוֹת שלא נאֱמרו על-ידו וּפגיעה בשמו הטוב על-ידי בית-המשפט קמא, נדחית מכּל וכל, שכּן המערער, בחקירתו הנגדית, אמר לבית-המשפט קמא בזו הלשון: "אני נהגתי בנתיב השמאלי לפי התמונה. המכונית בתמונה היא מכוניתי, אלא אם כן מישהו פיברק לוחית זיהוי... לשאלת בית-המשפט מדוע אם הכביש פנוי לא נסעתי בנתיב הימני, אני אומר כי כנראה עקפתי. כנראה, אני לא יודע. דווקא כשהכביש פנוי גם בנתיבים ימניים אנשים נוסעים יותר מהר. אין קשר למיקומי בנתיב למהירות. אני נסעתי במהירות המותרת. אני לא הייתי מודע לכך שצולמתי באותו רגע. אין למכוניתי מגבלה להגיע למהירות." וּבישיבת ההקראה, ציין לבית-המשפט: "זה לא אני בצילום". 9. על-בסיס תשובות המערער לבית-משפט קמא, בניתוח עדותו וּכלל הראיות האחרות, הרשיע בית-המשפט קמא את המערער, מבלי חלילה לפגוע בשמו הטוב. הכרעת-הדין מנומקת היטב. מנתחת הראיות. טענתו של המערער כי נסע במהירות המותרת הינה טענה סתמית. הוּכח בבית-משפט קמא, מעל לכל ספק סביר, כי המערער נהג במהירות שיוחסה לו. המערער לא סתר טענה זו, לא הביא חוות-דעת. 10. הערעור נדחה במלואו. משפט תעבורהערעורמהירות מופרזת / דו"ח מהירות