פסק דין בית משפט השלום לתעבורה בנתניה (כב' השופטת ר. בן יששכר-שוורץ) הרשיע את המערער בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר (183 קמ"ש בדרך שבה מותרת מהירות מרבית של 90 קמ"ש) וגזר את עונשו לקנס, פסילת רישיון נהיגה בפועל של 11 חודשים, פסילת רישיון מותנית ומאסר על תנאי (ת 6552/05). הערעור סב על ההרשעה בדין ולחילופין על חומרת העונש (רכיב הפסילה בפועל). הערעור כנגד ההרשעה מהירות הנסיעה של המערער נמדדה במד מדידה לייזר (ממל"ז) שהופעל בידי שוטר מעמדה נייחת. השופטת קבעה כממצא את תקינות מכשיר המדידה, את מיומנות המפעיל ואת ההתאמה של פעולות המפעיל לכללי ההפעלה. על יסוד זה ועל בסיס "הודאה במקצת" של המערער נקבעה הרשעתו בדין. הטיעון נגד ההרשעה הטיעון נגד ההרשעה סב על תקינות הפעלת מכשיר הממל"ז בשתי נקודות: א) טווח המדידה; ב) בדיקת כיול. טווח מדידה -בא כוח המערער טוען כי השוטר המפעיל פיתח "שיטת הפעלה" מיוחדת לו שאינה תקינה. נהלי ההפעלה קובעים כי מדידת מהירותו של רכב נוסע צריכה להיעשות מטווח הנופל מ-300 מטרים. השוטר דידן התמקם בעמדה וסימן לעצמו נקודה בשטח (עמוד תאורה, כפל קרקע וכיו"ב) המצויה במרחק של 300 מטרים מן העמדה. מכשיר המדידה הופעל כאשר הרכב הגיע אל נקודה בכביש המקבילה לנקודת הסימון האמורה. משצג המכשיר הראה מהירות מופרזת הורה השוטר לנהג (המערער) לעצור את רכבו. בשלב הזה לחץ על לחצן "טווח מהירות" (Speed range) וכיון שהצג הראה מרחק מדידה שהוא פחות מ-300 מ' הצביע על המהירות שנמדדה בפני הנהג וערך נגדו דו"ח. שיטת פעולה זו, כך נטען, אינה עולה בקנה אחד עם נוהלי ההפעלה שכן כמוה כאי שימוש בלחצן "טווח מהירות"; שימוש שנהלי ההפעלה דורשים אותו. בדיקת כיול - בבדיקת הכיול, שהיא אחת מארבע בדיקות מקדימות שיש לבצע טרם הפעלת המכשיר, מצא בא כוח המערער שני פגמים. הפגם האחד נעוץ בכך שהשוטר העיד כי לחץ על לחצן "מבחן" (Test mode) לאחר שסיים את "בדיקת התיאום". לפי הנהלים, כך הטענה, יש ללחוץ על לחצן זה לפני בדיקת תיאום והלכה למעשה לא ניתן לבצע את הבדיקה בלי לחיצה על לחצן זה. הפגם השני נמצא בסדרי בדיקת "טווח מהירות" שהשוטר דנן נקט בהם, במסגרת בדיקת הכיול. לפי הנהלים מתבצעת בדיקת המכשיר על ידי שליחת קרן לייזר אל מטרה שנמצאת מרחק 60 מ' מפס דריכה מסוים. המפעיל לוחץ על לחצן מדידת מהירות ועם הופעת תוצאת המדידה (כיון שהמטרה אינה נעה התוצאה צריכה להיות - 0) מתבצעת לחיצה על לחצן "טווח מהירות". הדבר צריך להפיק תוצאה של מרחק 60 (מטרים) ו"נסבלת" סטייה של 20 (ס"מ) בלבד. השוטר דנן העיד כי ביצע את הבדיקה כמתואר ומכיוון שתוצאתה הייתה בתחום התוצאה ה"נסבלת" החליט לבצע בדיקה נוספת תוך הנעת גופו מעט על פס הדריכה כדי ליצור תוצאה של 60 מ' במדויק. פעולה אחרונה זו נטענת להיות בלתי תקינה. כך נקבע מפי השופטת בן ישכר - שוורץ בתיק אחר (ת 6203/05). בא כוח המדינה הגיב לטענות המערער בהסתמכות על ממצאי השופטת קמא שהם ממצאי אמון ועובדה. הוא גם ציין שכאשר עצר השוטר את רכבו של המערער והטיח בו את הטענה שנהג במהירות כה גבוהה ואף הראה לו את תוצאות המדידה על צג המכשיר, הגיב המערער באמירה המבטאת הודאה מלאה באחריות לנהיגה המהירה בתוספת הסבר לסיבת הנסיעה המהירה. הטיעון נגד העונש עונש של 11 חודשי פסילת רישיון הנהיגה נטען להיות מופרז בנסיבות. אמנם מדובר במהירות נסיעה גבוהה מאד (כפולה מן המהירות המותרת) אולם המדובר בדרך בין עירונית שבה מספר נתיבי נסיעה לכל כיוון ומעקה הפרדה מפריד בין המסלולים (כביש מס' 2). מהירות גבוהה בכביש זה בזמן הנהיגה הקונקרטית שבו לא היו כלי רכב בכביש אינה כל כך מסוכנת. המערער הוא סטודנט שנזקק לרישיון נהיגה לשם פרנסה ומימון הלימודים; הוא נוהג משנת 2000 (מגיל 18) ולחובתו שלוש הרשעות בלבד שאינן בעבירת מהירות. פסילת רישיון ארוכה כל כך היא פגיעה לא מידתית במערער. בא כוח המדינה הפנה להנמקה של השופטת קמא שראתה במהירות הנהיגה משום "מהירות אימתנית" שסיכוניה לנהג ולעוברי דרך מרובים. השופטת גם העידה על עצמה ששקלה את העונש תוך התחשבות בנסיבותיו של המערער (מיעוט הרשעות), עיון ברמת הענישה ובתכליות הענישה השונות. דיון ההרשעה לא מצאתי יסוד להתערבות בהכרעת הדין המרשיעה. לעניין הפעלת לחצן "טווח מדידה", השופטת קבעה כי היא מאמינה לשוטר כי הפעיל את המכשיר לפי הנהלים. קביעה זו נעשתה תוך מודעות של השופטת לכך שעדות השוטר הייתה מעט מבולבלת. מאחר שהעדויות לא נשמעו לפני לא אוכל לקבוע כי התרשמות זו של השופטת אינה מוצדקת. יתר על כן, השוטר העיד כי לחץ על הלחצן הרלוונטי וקיבל מופע מתאים על צג המכשיר. בא כוח המערער לא הציג לפני מסמך המראה את תהליך ההפעלה הנכון ועל כן אין לאיל ידי לקבוע כי השוטר לחץ על הלחצן שלא בהתאם לנוהל. לעניין בדיקת הכיול. אמנם נראה כי השוטר טעה בציון שלב הלחיצה על לחצן "מבחן". שכן בדיקת הכיול לא הייתה יכולה להתבצע אלמלא לחץ על לחצן זה בזמן הנכון. טעות זו היא חלק מן ה"בלבול" שאחז בשוטר ואינני סבור שיש לה משמעות מכרעת. בדיקת "טווח - מהירות" נעשתה כהלכה. שהרי השוטר העיד שבבדיקה קיבל טווח המצוי בתחום הסטייה המותר. לכן אין משמעות ל"תמרון" בגופו שביצע לאחר מכן כדי להשיג תוצאה מיטבית. עיינתי בפסק הדין הנוסף של כב' השופטת בן יששכר שבו פסלה תוצאות מדידת מהירות בממל"ז משום שבעת בדיקת הכיול ביצע השוטר (אותו שוטר?) "תמרון גופני" כדי לקבל תוצאה טובה. מצאתי שהנסיבות הכא והתם שונות. כאן, כאמור, הניבה בדיקת הכיול תוצאה בתחום הסטייה המותר. שם, ייתכן שמבצע הבדיקה לא השיג תוצאה בתחום המותר ולכן ביצע "תמרון" בבדיקה נוספת. השופטת סברה, שם, שהתמרון עלול לכסות על מכשיר שאינו מכויל כהלכה ולכן אין לסמוך על מדידה שבוצעה באמצעותו. כאן סברתה הייתה שכיון שמלכתחילה הראה המכשיר ממצא תקין בבדיקת הכיול, אין ל"תמרון" כל השפעה על אמינות מדידת המהירות שבוצעה באמצעות המכשיר. זו עובדה שכאשר השוטר עיכב את המערער בדרכו והצביע בפניו על ממצא המדידה, המערער לא השמיע כל הסתייגות. להיפך הוא אישר כי המהירות הנטענת ידועה לו וגם מסר את סיבת הדבר (הוא נחפז להגיע לביתו ולהסתגר בו מחמת צערו על כך שחברתו "זרקה" אותו). אילו לקתה המדידה בחוסר דיוק של ממש, חזקה שהמערער היה חולק על המהירות המדודה ומשמיע את הסתייגותו ממנה. נמצא כי ההרשעה מבוססת על אדני ראיות מוצקות כדבעי. העונש נוכח המתרחש בכביש ארצנו, יש צורך להחמיר בענישה של עברייני תנועה. השופטת קמא נהגה כהלכה בכך שהשיתה על הנאשם פסילת רישיון נהיגה לתקופה משמעותית ואף גזרה לו מאסר מותנה. אמנם בעברו של המערער, בשבע שנות נהיגה, יש רק מספר קטן של עבירות תעבורה (ואין בהן עבירת מהירות) אך מנגד ההפרזה במהירות הנהיגה שלו הייתה חריגה. לא בכדי כינתה השופטת את הנהיגה כ"אימתנית". בא כוח המערער טען שהמערער סטודנט וזקוק לרישיון הנהיגה כדי לממן את לימודיו. הדברים נטענו בעלמא ובמיוחד לא ניתן לומר שהתלות של המערער ברישיון הנהיגה לצורכי מציאת עבודה היא כה גדולה עד שאין לו אפשרות בלעדיה. ברור שאין הדבר כן. המערער ישא את עונשו וניתן להניח שגם ילמד את לקחו. במיוחד, כך התקווה, ילמדו מן הלקח, נהגים אחרים שהם אימת סביבתם. התוצאה הערעור על כל רכיביו נדחה. משפט פלילימשפט תעבורהעבירת תנועההרשעהערעור