פסק דין ערעור על הכרעת דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו (כב' השופט פאול שטרק) ח 113426/49 ח 462722/58 ח 405015/46 ח 416894/49 . לגבי כל אחד מהדוחות התנהל דיון בנפרד ולמעשה טענותיו של המערער הן שונות בנוגע לכל אחד מהדוחות. 1. תיק 405015/46 בתיק זה ניתן דו"ח למערער לאור העובדה שרכבו חנה באלכסון ברח' עולי ציון 18 והפריע לתנועה, הדו"ח ניתן על הפרעה בצומת. בדיון בבית המשפט לענייני מקומיים העיד הפקח שערך את הדו"ח ושרטט את הצומת המדוברת. המערער העיד באותו עניין שהיתה במקום מדרכה הרוסה והוא חנה עליה ולא הפריע לתנועה. הפקח העיד מתוך הדו"ח שהוגש בהתאם לסעיף 27 לפקודת התעבורה. השופט שטרק, לאחר ששמע את העדויות באשר לתיק זה, קבע כי לפי עדות הפקח אילו הנאשם חונה היכן שטען שחנה היה מקבל דו"ח חניה של 500 ₪ בגין חניה על המדרכה ולא 100 ₪ בגין הפרעה לצומת כפי שקיבל. בית המשפט קיבל את עדות הפקח שמכיר את האזור. בערעור חוזר המערער על טענה עובדתית לפיה חנה על אדמה חשופה ולא על אבני שפה וללא תמרורים. לא מצאתי מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא שנסמכים על חומר ראיות ועל כן אני דוחה את הערעור לעניין זה. אשר לעונש - בית המשפט הכפיל את הקנס שהוטל על המערער. גם בעונש לא מצאתי מקום להתערב. עונש זה הוא סביר בהתחשב בכך שבאזור הצומת כולו אין מקומות מותרים לחניה כפי שתיאר הפקח, ועל כן גם אם חנה המערער היכן שאמר שחנה הוא היה מקבל קנס אף גבוה יותר. על כן אני דוחה את הערעור בנוגע לדו"ח 405015/46 הן לענין ההרשעה והן לעניין העונש. 2. תיק 462722/58 ותיק 416894/49 בתיקים אלו הורשע המערער בכך שבשתי הזדמנויות החנה את רכבו ברח' הפלך ליד בית מס' 8, באזור המסומן לפריקה וטעינה. הפקחית שהעידה בבית המשפט ציינה כי הרכב חנה במקום למעלה מרבע שעה ולא נראו סימני פריקה וטעינה. הפקחית ציינה כי בפעם השניה שהמערער החנה במקום הרכב נגרר לאחר שעה לאור תלונות של משאיות שהיו צריכות לפרוק במקום. אין מחלוקת בין הצדדים כי הרחוב הוא דו סיטרי ולמעשה הרכב של הנאשם חנה בניגוד לכיוון התנועה. אין מחלוקת גם כי המערער לא פרק וטען. טענת המערער היא כי הוא לא ראה את השלט של פריקה וטעינה. בכל מקרה אבני השפה היו צבועות אדום ואפור שזה הסימון של פריקה וטעינה. בית המשפט קבע כי אם הנאשם חנה בניגוד לכיוון התנועה ומסיבה זו לא ראה את השלט אין לו אלא להלין על עצמו. בנוסף, סימון אבני השפה באדום אפור חייב את המערער לבדוק אם קיים תמרור המסביר את פשר הסימון. בית המשפט קבע כי מרגע שאבני השפה צבועות על הנהג לברר מה פשר הסימון. בערעור מאשר המערער כי חנה בצמוד לאבני שפה שהיו מסומנות אדום אפור אך ללא כל תמרור. לטענתו חנו מכוניות נוספות במקום, ועל כן, על אף שקיבל דו"ח בפעם הראשונה, חנה במקום פעם נוספת ואז רכבו נגרר. עוד טען המערער כי קיבל את הדו"ח בגין חניה באזור פריקה וטעינה בעוד שבית המשפט הרשיע אותו בשל העובדה שחנה בניגוד לכיוון התנועה. אין לקבל את טענות המערער. ראשית, המערער הורשע כיוון שחנה באזור של פריקה וטעינה והוא אינו טוען כי פרק וטען. שנית, בית המשפט ציין כי הנאשם חנה בניגוד לכיוון התנועה ומסיבה זו לא ראה את התמרור. צודק בית משפט קמא כי משחנה המערער לצד אבני שפה מסומנות היה עליו לבדוק את משמעות הסימון. כך פעם ראשונה, כך בוודאי וודאי בפעם השנייה שאז קיבל דו"ח שהבהיר את משמעות העבירה. גם לעניין זה השופט הכפיל את הקנס. אין מקום להתערב בעניין זה לא בהרשעה ולא בעונש. אכן היה על המערער לבדוק את משמעות הסימון. בנוסף, את דמי הגרירה הוא שילם בפעם השנייה כאשר אז היה עליו לדעת מה המשמעות של חניה באדום אפור וכי הדבר אסור על פי החוק. לאור האמור אני דוחה את הערעור בנוגע לדוחות 46272/58 ו-416894/49 הן לעניין ההרשעה והן לעניין העונש. 3. תיק 113426/49 בתיק זה הורשע המערער בכך שחנה עם רכבו על המדרכה ברח' קאופמן 10. הפקח העיד לעניין זה כי ראה את רכבו של המערער חונה עם 4 גלגלים על שטח המדרכה, הגיש דוח והרכב נגרר. הנאשם טען כי באותה שעה ביצעו עבודות שיפוץ של בית מלון ולכן היו פיגומים על המדרכה. לאור זאת טען המערער לא חשב שהמקום ישמש כמדרכה וחנה בצמוד לפיגומים. הפקח לא זכר שהיו פיגומים במקום. בית המשפט קבע כי גם אם היו פיגומים על המדרכה, הדבר אינו מבטל את העובדה שמדובר במדרכה. בעיקר שמדובר באזור כניסה לבית מלון, כך שבפועל גם עשו שימוש במדרכה. בערעור טוען המערער כי עמודי הפיגומים שהיו על המדרכה ממילא מנעו מעבר של הולכי רגל. המערער טען כי אמנם לא היה ברשותו תצלום של המקום אך: "ברור שניתן לברר את עובדות המצאות הפיגומים אצל הנהלת בית המלון ששופץ". המערער לא עשה זאת, לא בדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים ולא בשלב הערעור. גם לעניין זה אין להתערב בהכרעת הדין. המערער אינו מכחיש כי חנה על המדרכה. כל טענתו היא כי פיגומים שהיו על המדרכה ממילא לא איפשרו שימוש במדרכה על ידי הולכי רגל. משזו הטענה היה עליו לראיה לעניין זה, ולו אישור מהמלון שאכן נערכו במועד זה שיפוצים ואכן היו פיגומים על המדרכה, דבר שהפקח לא זכר ולא ציין בדו"ח. גם לעניין זה בית המשפט הכפיל את הקנס וגם לעניין זה לא מצאתי מקום להתערב. על כן אני דוחה את הערעור גם בתיק זה על הכרעת הדין וגזר הדין. 4. טענות המערער לעניין העונש מעבר לאמור לעיל, טוען המערער באופן כללי לענין העונש כי מדובר בעונש חמור יחסית וכי גזר הדין מכביד עליו ועל משפחתו כיוון שהוא מובטל וחי על קצבת אבטלה. בית משפט קמא החמיר בענישה לאור העובדה שמדובר בארבעה עבירות חניה חמורות יחסית בפרק זמן קצר יחסית, דבר שלדברי בית משפט קמא: "מעיד על נאשם שרואה עצמו חופשי לחנות לפי הבנתו של המותר, במקום לבדוק מה מותר ומה אסור". גם מהערעור מתקבל רושם דומה. הדוגמא הטובה ביותר היא החניה באזור פריקה וטעינה בפעם השנייה לאחר שהמערער קיבל דוח באותו מקום. לאור האמור, לא מצאתי מקום להתערב בקנס שהוטל על הנאשם שאולי יבהיר לו כי להסדרי החניה יש משמעות ואם הוא בחר להתעלם מהם עליו לשאת בתוצאות. עם זאת, בהתחשב במצבו הכלכלי אני מאפשרת למערער לשלם את הקנס בשיעורו היום בחמישה תשלומים רצופים שווים החל מיום 1.7.08. משפט תעבורהקנס תעבורה / דוח תנועהערעור