מינוי מפרק זמני במעמד צד אחד 1. בקשה לפירוק החברה ומינוי מפרק זמני, במעמד צד אחד, הוגשו ע"י חברת ב.ס.ר.א מימון והשקעות בע"מ (להלן: חברת ב.ס.ר.א) באמצעות עו"ד אורי סורוקר, בטענה שחברת ב.ס.ר.א היא נושה של החברה מכוח ארבעה שיקים המשוכים ע"י החברה בסכום נומינאלי כולל של 314,280 ₪. ב.ס.ר.א הגישה את השיק הראשון מבין השיקים לביצוע בלשכת ההוצל"פ ביום 23/9/09. החברה הגישה התנגדות לביצוע השיק שנדחתה ביום 30/12/09 (נספח ג' לבקשת הפירוק). 2. ביום 28/10/09 הגישה ב.ס.ר.א שני שיקים נוספים לביצוע בלשכת ההוצל"פ. החברה הגישה התנגדות לביצועם של שיקים אלה. ביום 19/2/10 נדחתה ההתנגדות (נספח ד' לבקשת הפירוק). את השיק הרביעי לא הגישה לביצוע מאחר וב.ס.ר.א סברה כבר אז שהחברה אינה סולבנטית. 3. ביום 17/1/12 מונה, במעמד צד אחד, עו"ד אורי סורוקר כמפרק זמני של החברה, והוענקו לו סמכויות לקבל לידיו, לאתר ולתפוס את כל הנכסים השייכים לחברה או שהחברה זכאית להם, וכן לקבל כל מסמך בקשר לחשבונותיה וכספיה של החברה. הנימוק העיקרי למינוי מפרק זמני בטרם פירוק, היה מידע שעלה מחקירתו הנגדית של בעל השליטה בחברה, שמעון בן חמו, בפני רשמת ההוצל"פ. לפי מידע זה הגישה החברה תביעה לביהמ"ש המחוזי מרכז נגד חייבת בשם טלי לוי (להלן - לוי). החברה הגיעה להסכם פשרה עם לוי, אלא שסכום הפשרה לא הגיע לקופת החברה אלא הועבר לשלושת אחיו של בן חמו ולאחד ממקורביו, מרגוליס, לו היה חייב כספים, ובסכום כולל שולמו לאלו 600,000 ₪. 4. בדו"ח הראשון מטעם המפרק הזמני (בקשה 2), תאר חליפת מכתבים בינו לבין עו"ד מלאך אשר ייצג את החברה בתביעה נגד לוי והסכם הפשרה (נספח 10 לדו"ח) שנעשה בין הצדדים. במכתב המצורף לדו"ח תאר ב"כ החברה דאז את התשלומים שבוצעו בסכום כולל של 600,000 ₪ בהעברה לחשבונות בנק של האחים ומרגוליס (נספח 11 לבקשה 2). 5. לפי בקשת המפרק הזמני הוצא צו המורה לאחים ולמרגוליס להשיב את הכספים שקיבלו, כל אחד לפי חלקו לקופת הפירוק. ביום 26.3.12 נחתם צו פורמאלי. בין לבין, ביום 1.4.12 ניתן צו לפירוק החברה והכנ"ר מונה כמפרקה. עו"ד סורוקר ששימש עד אז כמפרק זמני, מונה כמנהל מיוחד (להלן - המנהל המיוחד). 6. בקשה 5 הוגשה מטעם מנחם מרגוליס, בה הוא עותר לביטול ההחלטה המורה לו להעביר כספים לקופת המנהל המיוחד ו/או לעיכוב ביצועה. בתצהירו סיפר שהוא ושמעון בן חמו חברים טובים תקופה ארוכה. הוא נתן לשמעון בן חמו הלוואה בחודש אוקטובר 2007 וכי ביום 10/11/09 החזיר לו שמעון בן חמו סך 100,000 ₪ על חשבון ההלוואה. לטענתו, קיבל את הכספים בתום לב מבלי שידע מהו מקור הכספים או שאלו כספים של החברה. עוד נאמר כי להבנתו במועד ששולמו לו הכספים, החברה בבעלות שמעון בן חמו לא היתה חדלת פירעון. 7. בבקשה 6 טוענים שמואל, יצחק ואילן - יעקב בן חמו (המתוארים: "האחים") לבטל את ההחלטה ו/או לעכב ביצועה. שלושתם כאחד, בתצהירים שהוגשו על ידם, מתארים כי הכספים ניתנו להם מחסכונות של אביהם, שהינו קשיש בן 80, אותם אסף בעמל רב ובעבודה קשה. נאמר כי בסוף שנת 2009 ולאור גילו המופלג של האב, החליט לממש את הבטחתו לתת להם מתנה וכך עשה. כל אחד מהם הצהיר כי מעולם לא קיבל לידיו כל מסמך של החברה, אינם צד להליך הנוגע לחברה, והופתעו לדעת שהכספים ניתנו בעקבות הסכם פשרה שנחתם בין החברה לגברת לוי. 8. לטענת האחים, קיבלו כאמור את הכספים במתנה ועשו שימוש בכספים לצרכים שונים, בידיעה כי אלו שולמו ע"י אביהם, שכל השנים הביע בפניהם את רצונו לסייע להם. נטען כי משהושלמה המתנה לפני למעלה משנתיים וחצי, אין סמכות לדרישה שהם יעבירו את הכספים לקופת המפרק ולא התקיימו שלושת התנאים המצטברים לביטול ההעדפות המתוארות בסעיף 355 לפקודת החברות. 9. ביום 18.6.12 התקיים דיון בבקשות בו נחקרו מרגוליס והאחים. בחקירתם הנגדית בביהמ"ש דבקו האחים בגירסה לפיה קיבלו את הכספים מאביהם ולא ידעו להסביר כיצד עולה תשובתם בקנה אחד עם מכתבו של עו"ד ארמון שהיה בא כח החברה, ועכשיו הוא ב"כ שמעון בן חמו. אף אחד מהם לא בדק מהו מקור הכספים שהגיעו לחשבונותיהם, גם לא מרגוליס, אף שהסכום הוא סכום משמעותי והופקד ישירות בחשבונות הבנק שלהם. ההסבר שמסרו כ"מקהלה" אינו משכנע, אף כי אניח לזכותם שהדרישה לשלם את הכספים לקופת המנהל המיוחד היא הפתעה מבחינתם. 10. שמעון בן חמו הוא בעל השליטה והבעלים של 99 מניות רגילות של החברה. אהרון בן חמו, ככל הנראה האב (אם כי הנושא לא הובהר) בעל מניה אחת. בחקירתו של שמעון בן חמו בפני רשמת ההוצל"פ ביום 8/4/10 ע"י עו"ד סורוקר (שהיה אז ב"כ ב.ס.ר.א) סיפר כי החברה לא פעילה מזה 4-5 חודשים וכי הפסקת הפעילות נבעה מקריסתה הכלכלית בגין חובות של כ-3 מליון ₪. משנשאל אם יש מנהלים נוספים לחברה, או היו כאלה בשנים האחרונות, ענה שלא (אף שהרישום במסמכי רשם החברות מתאר שני מנהלים - שמעון בן חמו ואהרון). אז גם אישר שהשיקים שהוגשו לביצוע ע"י ב.ס.ר.א לא שולמו כי לא היה כסף בחשבון הבנק של החברה. 11. בחקירתו בהוצל"פ מ-11/1/12, סיפר כי הכסף ששולם ע"י טלי לוי הועבר: "ישירות לאנשים שהייתי חייב להם. לא במזומן אלא בהעברה בנקאית. ש. תפרט לי למי הועברו הכספים. ת. 3 אחים שלי ועוד אדם אחד קיבלו את הכסף. אחי בן חמו אילן לא זוכר כמה קיבל. אחי בן חמו שמיל אין לי מושג כמה קיבל. אחי בן חמו איציק אין לי מושג כמה קיבל. הם היו בקשרי מסחר עם קריזמה, הם קיבלו את הכסף כי זה חלק מהפשרה" (ההדגשה שלי-ב.ג.). 12. בכתב התביעה שהוגש ע"י החברה נגד טלי לוי, נרשם שהיא ערבה כלפי החברה להשבת סכומים העולים על 2 מליון ₪ אשר החברה הלוותה לקריזמה (נספח ט' לבקשה 1 למינוי מפרק זמני). בדברי שמעון בן חמו בחקירה שם, אין זכר לסיפור המתנה של האב הקשיש אלא מתואר קשר ישיר, מסחרי, בין האחים לבין קריזמה. 13. יודגש כי שמעון בן חמו לא הגיש תצהיר להסביר מהות התשלומים ששולמו לאחים ולמרגוליס. בבקשות 4 ו - 9 עתר לביטול ההחלטה ולעיכוב ביצועה כי עליו להתארגן בהגשת תגובה שכן קיום הצו משמעו חיובו האישי לשלם לצדדים אליהם הופנה הצו את הכספים אותם הוא חייב כלפיהם ואשר הועברו לידיהם זה מכבר. בבקשה 11, גם היא לא נתמכת בתצהיר, נטען כי במועד העברת הכספים לאחים ולמרגוליס היתה החברה שבבעלותו סולבנטית, והוא העביר את החומר הנוגע לחברה לידיו של רו"ח לצורך הכנת חוות דעת על יכולתה הכלכלית. 14. אקבע שהמנהל המיוחד הוכיח כי האחים ומרגוליס קיבלו מהחברה כספים מבלי שהיו נושים שלה. לא היו בינם לבין החברה כל יחסים עיסקיים. שמעון בן חמו דאג שכספים שהגיעו לחברה ישולמו לאחים ולמרגוליס ישירות, בין שהיה חייב כספים למרגוליס באופן אישי, בין שהיו יחסים כלשהם בין קריזמה לבין האחים, ובין שהאב התחייב לסייע כספית לאחים. אין בין כל אלה לבין קופת החברה כל קשר עיסקי, מסחרי, כלכלי שבא לידי ביטוי כלשהו עד אותה העברה. כספים שהיו אמורים להיות משולמים לקופת החברה שולמו לאחים ומרגוליס. העובדה ששמעון בן חמו לא קיבל באופן אישי, או באופן גלוי, סכום כלשהו מתשלומי הפשרה שהושגה עם לוי, אינה מכשירה את העברת כספי החברה לאחרים. 15. לאור הדברים שמסר שמעון בן חמו בחקירתו בהוצל"פ, הוכיח המנהל המיוחד כי בשלהי 2009, ואפשר גם קודם לכן, הפסיקה החברה את פעילותה בהיותה חדלת פירעון, אם בגלל העסקים הכושלים עם קריזמה ואולי מסיבות אחרות. 16. טענות האחים ומרגוליס בדבר מגבלות סעיף 355 לפקודת החברות הדן בהעברת רכוש לידי נושה בעת חדלות פירעון - נדחות. כפי שפורט, האחים ומרגוליס אינם נושים של החברה ולא היו נושים בעבר, ולכן העברת הכספים לידיהם אינה העדפת נושים, אף שתוצאתה של העברת הכספים אליהם פגיעה ממשית ומקפחת בנושי החברה. סעיף 355 לפקודת החברות, המושתת על סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל, מחייב להראות שלושה יסודות: א. בעת ההעברה החייב לא היה יכול לפרוע מכספו את התחייבויותיו בהגיע מועד קיומן; ב. ההעברה בוצעה בתוך שלושת החודשים שקדמו להגשת הבקשה לפתיחת הליך חדלות הפירעון; ג. העברה בוצעה בכוונה של החייב להעדיף את נושהו, או מתוך אילוץ החייב או שידולו שלא כדין ע"י הנושה. מגבלת שלושת החודשים נועדה לאזן בין הגשמת מטרת חדלות הפירעון בה יש הסדר משותף ודין קיבוצי לפירעון חובות הנושים בקופה אחת, לבין ההגנה הנדרשת לציפייתו של נושה לפירעון חובו, אותו נושה שקיבל כספים מהחברה והקדים פירעון חובו לפני הנושים הנמצאים כולם בהליך חדלות הפירעון של החברה, החייבת. 17. אף אחד מהצדדים לא התייחס בטיעוניו להוראות סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל בו בטלה העברת רכוש של החייב לידי אדם אחר שנעשית כדי להימנע מתשלום לנושה מסויים או לכלל הנושים באופן שיש בו דילול שווי רכושו. חירותו של החייב לחלק מרכושו חינם וללא תמורה או תמורה בת ערך, אינה בלתי מוגבלת אם היא פוגעת בזכויות משפטיות של אחרים. על פי אותו סעיף העברה לאחרים בטלה גם במקרה שלא הוכחה כוונת מרמה מצד החייב. 18. סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל מתייחס לשני פרקי זמן. האחד, כל הענקה של נכסים לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה ועד פשיטת הרגל, בטלה כלפי הנאמן. במקרה כזה אין בעל התפקיד נדרש להוכיח שהחייב היה חדל פירעון במועד הברחת הנכסים. המקרה השני, הענקת נכסים אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו 10 שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אלא אם כן הוכיחו התובעים מכח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק בעל יכולת פירעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה (בסעיף 96 הוחרגו ההענקות בשל נישואין; לטובת קונה או בעל שיעבוד בתום לב ובתמורה בת ערך; לאשת המעניק או לילדו או לטובתם של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו). 19. בעוד שהעדפת נושים המתוארת בסעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל מופיעה בסעיף 355 לפקודת החברות, אין בפקודת החברות סעיף המאמץ את ההוראה האמורה בסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל לפיה רשאי המפרק לבטל הענקה שבוצעה ע"י החברה מנכסיה, לפני פירוקה. התשובה לשאלה אם סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל חל גם בפירוק חברה - מורכבת. בבר"ע 86/89 פריצקי נ' ברגזון ועו"ד ארז מפרקיה של גני אביב, פד"י מ"ג(1) 424 (1989), נקבע כי הוראות סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל אינן חלות בהענקות שנעשו ע"י חברה. נסיבות המקרה שנבחנו שם היו בטענת המפרקים כי החברה העבירה נכס מקרקעין לידי אדם אחר כנגד תמורה בעד ערך נמוך בהרבה משוויים כ-8 חודשים לפני שהוגשה בקשת פירוק נגד החברה. 20. סעיף 353 לפקודת החברות הוא סעיף סל מכוחו הוחלו על פירוק חברה הוראות שונות מפקודת פשיטת הרגל, וזו לשונו: "בחברה חדלת פירעון ינהגו על פי דיני פשיטת רגל החלים על נכסיו של מי שהוכרז פושט רגל, בכל הנוגע לזכויותיהם של נושים מובטחים ושאינם מובטחים, לחובות הניתנים לתביעה, לשומת שוויין של אנונות ושל התחייבויות עתידות או מותנות, ולקבלת דיבידנד." הפרשנות של ביהמ"ש העליון לפיה יש לראות הוראות סעיף 353 כחלות על פירוק חברה בכל הקשור לזכויותיהם של הנושים ותביעותיהם, אך לא על דינים המגדירים את היקף נכסי קופת חדלות הפירעון (ר' ע"א 73/63 חברה ארץ ישראלית לתעשית כותנה בע"מ (בפירוק) נ' יונה אושפיז מנועי חשמל בע"מ, פד"י י"ז 2163 (1963)) - השתנתה במהלך השנים. ביטוי לכך נמצא בהחלת דיני פשיטת רגל על דיני הפירוק, שהתרחבה בהמשך גם להליכי הבראה שמקורם בסעיף 350 לחוק החברות, שאין בו כל הוראת יבוא המחילה את דיני פשיטת הרגל או הפירוק על הליכי הבראה. חרף היעדרה של הוראה כזו, מצאו בתי המשפט להחיל את הדינים של חדלות הפירעון גם על הבראה (ר' ע"א 3911/01, כספי נ' הנאמן על נכסי דיור לעולה, פד"י נ"ו(6) 752 (2002)). שם דובר על העברה לנושה לפי סעיף 98 לפקודת פשיטת הרגל שבעל התפקיד ביקש לתקוף אותה ולבטלה. מגמה פרשנית שונה, המצמצמת את תחולת הוראות פקודת פשיטת הרגל על הליכי חדלות פירעון מסוגים שונים בהיעדר סעיף חוק מפורש, באה מאוחר יותר בפסה"ד בע"א 1689/03 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פד"י נ"ח (6) 126 (2004). ביהמ"ש העליון שינה את פסיקת ביהמ"ש המחוזי וקבע כי כ.א.ל זכאית לקזז את הנזקים שנגרמו לה עקב השבת הכספים ללקוחות שחברת שירותי הנופש אוקיאנוס היתה אמורה לספק להם שירותי נופש וחלק מהלקוחות כבר שילמו עבור אותם שירותים. נפסק כי החלה של דין הקיזוז לפי סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל על הליך של הבראת חברה הוא עניין למחוקק. 21. כך או כך, ואף שלדעתי, יש מקום לפרשנות מרחיבה ולהחיל את הוראות סעיף 96 גם על חברה בפירוק, אין מגבלה על פעולות המנהל המיוחד באיסוף הכספים מהאחים ומרגוליס כי ניתן לומר שפעולות המנהל המיוחד במקרה שלפניי, בשעה ששימש עוד כמפרק זמני ובהתאם לסמכויות שהוקנו לו ככזה, נעשו במסגרת הוראות סעיף 307 לפקודת החברות בתוקף סמכויותיו הנרחבות לאסוף ולכנס את נכסי החברה, גם אם הנכסים האמורים לא הגיעו בעבר לקופתה. המנהל המיוחד אינו נדרש לפעולות ביטול הענקה אלא רק לפעולות גבייה. פעולותיו לאיסוף נכסי החברה וגבייתם מהאחים וממרגוליס אינה פעולה של הערכת היקף נכסי קופת הפירוק ולא מתעוררת בכלל שאלת בעלות נחזית כבמקרה של פסה"ד בע"א 73/63 לעיל. יש הבדל, ככל שנדרש, בין נכס מקרקעין, מטלטלין או זכות מוקנית על פי חוזה וכיוצ"ב שאז יש צורך בהצהרה דקלרטיבית על ביטול הענקה, לבין איסוף הכספים שהם כספי החברה והיו אמורים להשתלם לקופתה. 22. נדחית טענת האחים ומרגוליס שאינם צריכים להחזיר את הכספים כי כספים אינם נכסים ברי עקיבה. גם אם עשו שימוש בכספים למטרותיהם הפרטיות, אין בכך כדי לשלול חובתם להחזרת הכספים לקופת החברה. אפשר, ולאור טענתם כי סברו שהכספים מועברים אליהם מאביהם שהבטיח לסייע להם בעת זקנתו, שעכשיו, משידוע להם שהכספים הם כספי החברה, יפנו אליו כדי שיסייע בידם להחזיר את הכספים שקיבלו, כאמור. גם מי שמקבל מתנה צריך לדעת אל נכון את מקורה. הכספים הועברו לחשבון הבנק של כל אחד מהם במועד דומה. יש להניח היה על כך שיח בינם לבין אביהם, האח - שמעון בן חמו, ובינם לבין עצמם. אינני נותנת אמון בהתכחשותם למסמך של עו"ד הרטל המעיד על הפקדת הכספים בחשבונו של כל אחד מהם. 23. שמעון בן חמו, בעל השליטה בחברה, בחר מסיבותיו שלו, לחלק את הכספים שהגיעו לחברה לאחים ולמרגוליס. הוא לא ניסה אפילו להתמודד עם גירסתם בהגשת תצהיר מטעמו. גם אם אימץ גירסה זו בשתיקתו, הדברים נסתרו בעיקרם בחקירתו בפני רשויות ההוצל"פ. 24. אשר על כן אני מורה לכל אחד מהאחים ולמרגוליס לשלם לקופת הפירוק את הכספים שפורטו בהחלטה מיום 21/3/12 נשוא הצו הפורמלי מיום 26/3/12 באופן שאילן בן חמו ישלם 150,000 ₪, שמואל בן חמו 200,000 ₪, יצחק בן חמו 150,000 ₪, מנחם מרגוליס 100,000 ₪. בנוסף ישא כל אחד מהם בסך 10,000 ₪ הוצאות ושכר טרחת המנהל המיוחד (בסה"כ 40,000 ₪). הצו שניתן לעיכוב ביצוע ההחלטה מתבטל. בנסיבות העניין לא אקבע שהסכומים נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת הכספים על ידם, אלא ישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מ-1/8/12 ועד התשלום המלא בפועל. 25. המנהל המיוחד ישקול, בהתייעצות עם הכנ"ר, המפרק הזמני, להגיש בקשה לחייב את שמעון בן חמו, בעל השליטה בחברה ומנהלה, בתשלום חובות החברה. במעמד צד אחדמפרק (חברה)