החלטה השאלה בקליפת אגוז - דו"ח תנועה שנרשם לאזרח בכתב יד בלתי קריא לחלוטין, מה דינו? מותב זה של בית המשפט (כמו גם אחרים ( נתקל פעמים רבות בדו"חות תנועה בהם כתב היד איננו מובן. מה צריך להיות דינו של דו"ח תנועה זה שאזרח מן הישוב איננו מצליח לקוראו? והתשובה היא כי כתב אישום המבוסס על כתב יד בלתי קריא מקפח קשות את הגנתו של הנאשם ועל כן מן הראוי לבטלו. ובמקרים המתאימים, אין מנוס גם מהוצאות למדינה שכן זמנו של האזרח איננו הפקר. אשר על כן החלטתי לבטל את הדו"ח ובנוסף להטיל הוצאות בסך 800 ₪ על המדינה כפי שיפורט. ומכאן לעובדות שלפנינו. העובדות - איש לא מצליח לקרוא את הדו"ח ואין מנוס מביטולו הנאשם מר הרבסט יצחק (להלן "הנאשם"), הואשם כי נהג ברכב ללא חגורת בטיחות. הנאשם הגיש בקשה להישפט ונקבעה ישיבת הקראה ליום 11/10/07. במועד ההקראה טען לפני הנאשם טענה מקדמית כי אין כל אפשרות לקרוא את פרטי הדו"ח שניתן לו בידו. עיינתי אני בדו"ח ולא עלתה בידי לקוראו. אף נציג התביעה ניסה נואשות להבין את כתב היד בעותק שברשותו והעלה חרס בידו. אף ניסיונות אחרים לא הועילו ואין מנוס מקביעה עובדתית שהדו"ח בלתי קריא בעליל. אכן, כתב ידו של שוטר איננו צריך להיות אמנותי, אך יש מינימום שבו צריך לעמוד כל כתב יד שאמור להגיע להליך שיפוטי. כתב אישום שאין בו מינימום זה הוא כתב אישום אשר יש בו פגם ולכן אין מנוס מביטול כתב האישום. לאור החלטה זו מן הראוי לבדוק אם מגיעים לנאשם הוצאות בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין תשל"ז - 1977. השיקולים שיש לשקול לצורך קביעת הוצאות לפי סעיף 80 לחוק סעיף 80 לחוק קובע את הדרך בה זכאי הנאשם להוצאות אם זוכה במשפט. הסעיף מקים את הזכות לפיצויים וקובע מהן העילות הקמות לנאשם. " (א) משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות .....בסכום שייראה לבית המשפט" הסעיף בא לאזן בין שני אינטרסים חשובים לכשעצמם. הראשון, אינטרס הנאשם שהעמדתו לדין נמצאה בלתי צודקת; השני, האינטרס הציבורי בשמירת תקציב המדינה ובמניעת הרתעת יתר מפני הגשת כתבי אישום. נדגיש כי נקבע בחוק זיכוי לכשעצמו אינו מספיק בכדי שנאשם יזכה בהוצאות או פיצויים, מעבר לזיכוי נדרש שתתקיים לפחות אחת משתי עילות; "לא היה יסוד לאשמה" או "נסיבות אחרות המצדיקות זאת". ויודגש כי אין זו סמכות חובה אלא סמכות רשות (ראו רע"פ 960/99 -דני מקמילן נ' מדינת ישראל . פ"ד נג(4), 294, שם, עמ' 303-304). הפסיקה לא נקטה לשון אחידה לעניין ההוצאות אך העלתה את השיקולים השונים בהם יש להתחשב בחיוב המדינה בהוצאות. ככלל, נקבע כי על בית המשפט "ללכת... ממקרה למקרה, ולפסוק בכל מקרה על יסוד כלל נסיבותיו ובהתאם לחוש הצדק" (ע"פ 7826/96 - רייש נ' מדינת ישראל רייש נ' מדינת ישראל פ"ד נא(1), 481 ,עמ' 502-503). האם מגיעות הוצאות במקרה שלפנינו? והאם לא יצא חוטא נשכר? לצערי אין זו פעם ראשונה, שנייה, שלישית, או עשירית, שמותב זה נתקל בדוח שקריאתו היא בלתי אפשרית. צריך לזכור שמבחינה משפטית כל הזמנה לדין או הודעת קנס שרושם שוטר לאזרח שקולה לכתב אישום. ולא ייתכן שאזרח יהיה חשוף ללא כל יכולת להגן על עצמו. יכולה להישאל השאלה האם לא נמצא חוטא נשכר. קרי, ביטול כתב אישום ללא בדיקת הטענה לגופה, גורם לכך שיתכן ועבריין תנועה לא יבוא על עונשו. ולכך ישנן שלוש תשובות. ראשית, לכל אזרח יש זכויות וגם למי שנאשם בעבירת תנועה יש זכויות שאין כל אפשרות לפגוע בהן. בית המשפט הוא המוסד שעליו להקפיד הקפדה יתירה על זכויות האזרחים. במיוחד עליו להקפיד על זכויותיהם של אלו שלציבור אין סימפטיה מיוחדת אליהם, כמו הנאשמים בעבירות תנועה. שנית ואולי חשוב יותר, מבחינה פרקטית, היות והתופעה חוזרת על עצמה שוב ושוב, אין מנוס מתגובה הולמת. חוששני שאם לא תהיה סנקציה יעילה כנגד כתבי יד לא ברורים, תמשיך תופעה זו ללא שינוי. ושלישית, צריך לזכור שעדיין יכולה המדינה להגיש כתב אישום זה מחדש. אם תסבור התביעה כי הנושא חשוב עד כדי הגשתו מחדש, הזכות עומדת לה להאשים שוב את הנאשם לאחר שתתקן את כתב האישום כיאות. סוף דבר לאור כל האמור למעלה, החלטתי לבטל את כתב האישום. בנוסף, המאשימה תשלם לנאשם סך של 800 ₪ כהוצאות משפטו. הסכום ישולם תוך 45 יום מהיום. לא ישולם, ישא ריבית והצמדה כחוק. משפט תעבורהקנס תעבורה / דוח תנועה