בקשה לשלול רישיון נהיגה

להלן החלטה בבקשה לשלול רישיון: החלטה זו בקשה לפסילת המשיב מלהחזיק ולקבל רשיון נהיגה עד גמר ההליכים המתנהלים נגדו בת"פ 1120/05 בבית משפט זה. בקשה זו הינה המשך להחלטתי מיום 16.10.05, בה הוריתי כי המשיב יהא פסול מלהחזיק ברשיון נהיגה למשך 6 חודשים, או עד למתן פסק הדין נגדו, הכל לפי המוקדם. עוד קבעתי, כי במידה וההליכים בתיק הפלילי לא יסתיימו, תהא המבקשת רשאית לעתור להמשך הפסילה לתקופה קצובה נוספת, על פי הוראות סעיף 50 (ב) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א-1961. החלטתי באה, לנוכח כתב האישום החמור שהוגש כנגד המשיב, בו יוחסו לו עבירות חמורות של הריגה, מעשה פזיזות תוך נהיגת רכב, נהיגה בקלות ראש שגרמה לנזק לאדם ולרכוש ונהיגה במהירות מופרזת. נסיבות המעשה מפורטות בהחלטתי הנ"ל. כך גם חומר הראיות, לפיו הונחה תשתית ראייתית לכאורית, אשר נמצאה על ידי כדיה כדי להביא להרשעתו של המשיב בסופו של יום. בהתאם, קבעתי בהחלטתי, כי המשיב מסוכן לציבור משתמשי הדרך. למשיב עבר תעבורתי מכביד, הכולל 22 הרשעות קודמות, וביניהן הרשעות בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, התנהגות הגורמת נזק, נהיגה בכלי רכב לא תקין, נהיגה בצומת בניגוד לאור אדום ברמזור וכיוצ"ב. על כן, קבעתי, כי ריבוי ההרשעות הקודמות מלמד על כך כי המשיב אינו מקפיד על משמר כללי ההתנהגות הזהירה בכביש, ובכך הוכיח עצמו כמסוכן לעוברי הדרך. למרבה הצער, הסיכון הטמון במשיב התממש באירוע התאונה, נשוא בקשה זו, והביא לתוצאות קטלניות. בכך הוכיח המשיב כי קיים בו פוטנציאל מסוכנות, המצדיק את פסילתו מלהחזיק ברשיון נהיגה. עם זאת, לא מצאתי לנכון לפסול את המשיב מלהחזיק רישיון נהיגה, לתקופה העולה על 6 חודשים, וזאת לנוכח הוראת סעיף 50 (ב) לפקודת התעבורה, הקובע: "(ב) עברו ששה חדשים מיום שנפסל בעל רישיון לפי הסעיפים 46 או 47 ולא ניתן פסק דין לגבי המעשה או המחדל שבגללם נפסל - בטלה הפסילה, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת." וכן, על פי פסיקתו של בית המשפט בנדון. על כן, קבעתי כי אין מקום לפסול את המשיב לתקופה העולה על 6 חודשים, אלא אם עמדה המדינה בנטל להראות כי נתקיים טעם המצדיק את המשך הפסילה, לתקופה נוספת, תוך כדי ניהול ההליכים. בבקשה זו שלפני, טוען ב"כ התביעה, כי שמיעת המשפט בתיק הפלילי טרם נסתיימה, וכי מועד הדיון נדחה, בהתאם להחלטות בית המשפט. עד כה נשמעו שני עדים, ועד נוסף החל במתן עדותו. המשך הדיון נדחה לחודש יוני השנה. לשיטת המדינה, המעשים המיוחסים למשיב מצביעים על מסוכנותו לציבור עוברי הדרך, שעה שהוא אוחז בהגה. לנוכח החלטתי מיום 16.10.05, קיים במשיב פוטנציאל מסוכנות, המצדיק את פסילתו מלהחזיק רשיון נהיגה. הסיבות אשר הביאו לקבלת ההחלטה הקיימת, עומדות בתוקף גם עתה. מנגד, טוען הסניגור, כי אין עסקינן במקדמה על חשבון העונש. המשיב פסול מלהחזיק רשיון נהיגה זה כבר כ-9 חודשים, מיום 16.7.05. לשיטתו, התקופה שחלפה מאז מהווה "תקופת צינון" מספקת, וכי אין מקום להעתר לבקשה, שכן אין לדעת אי מתי יסתיים המשפט. עד כה נשמעו רק חלק מעדי התביעה. המשך פרשת התביעה נקבע לחודש יוני ולאחר מכן יעידו עדי ההגנה, וביניהם עדים מומחים. כאמור, קובע סעיף 50 (ב) לפקודת התעבורה "ברירת מחדל", לפיה, במידה וחלפו 6 חודשים מיום שנפסל בעל הרשיון, ולא ניתן פסק דין לגבי המעשה או המחדל שבעטיים נפסל - בטלה הפסילה. זאת, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת. בפסיקתו של בית המשפט העליון קבע בית המשפט, כי פסילה לתקופה בלתי קצובה מראש, אינה החלטה ראויה. על כן, ככלל, קבע המחוקק בסעיף 50(ב) הנ"ל, כי הפסילה תפקע כעבור 6 חודשים וכי , מן הסתם תקופה זו הינה תקופה סבירה לפסילת רישיון , ואילו פסילה לתקופה ארוכה ממנה, נדרשים לה נימוקים מיוחדים (דברי כב' השופט חשין בבש"פ 7647/00 חינוואי נ' מדינת ישראל, פד"י נד(4) 812 בעמ' 815). בפסק דין מאוחר יותר, בבש"פ 8514/05 אבו צעלוק נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 4/9/05, טרם פורסם) - בו נדון מקרה הנוגע לתאונת דרכים מחרידה, בה קפחו את חייהם 8 אנשים, קבע בית המשפט העליון, ביחס לפסילת רשיון נהיגה לפי סעיף 50 (ב) כדלקמן: "אכן, פסילת רישיון נהיגה על פי הוראה זו יש בה מימד של ענישה טרם הרשעה וראוי כי השימוש שיעשה בה יהיה מדוד וקצוב בזמן. פסילה טרם הרשעה שאינה מוגדרת בזמן אינה מידתית ואין לקבלה". עוד הוסיף בית המשפט וקבע, כי מקום בו בטלה הפסילה משום שנקף המועד שנקבע בהחלטה, הנטל מוטל על המדינה להראות, כי קיים טעם, המצדיק את המשך הפסילה לתקופה נוספת תוך כדי ניהול ההליכים. על כן, האיזון הנכון בין האינטרס של שמירה על שלום הציבור מזה, לבין זכותו של הנאשם שלא להענש בפסילת רישיון, טרם שהורשע בדינו מזה, מצדיקה קציבה של תקופת הפסילה. ומן הכלל אל הפרט: נכון אמנם כי קבעתי בהחלטתי מיום 16.10.05, כי אכן בנאשם טמונה מסוכנות, המצדיקה את פסילתו מלהחזיק רישיון נהיגה. עם זאת, יש לזכור את מהותו של ההליך, במסגרתו ניתנה החלטה זו. הליך זה לא נועד להענשתו של הנאשם קודם שהורשע בדין. מטרתו של ההליך הינה להרחיק את הנאשם מן הכביש, ובכך למנוע את הסיכון הטמון בו לציבור המשתמשים בדרך. משנקפו כ-9 חודשים מאז נמנע מן המשיב לאחוז בהגה, יש להניח, כי אכן חלפה על המשיב "תקופת צינון", כהגדרת הסניגור, ובהתאם פחתה המסוכנות הטמונה בו. מכל מקום, פסילה מלהחזיק רשיון לתקופה כה ממושכת,חורגת מעקרון המידתיות ומהווה ענישה מוקדמת, בטרם הרשעה. כאמור, הנטל מוטל על שכמה של המדינה, להראות כי קיים טעם המצדיק את המשך הפסילה לתקופה נוספת, תוך כדי ניהול ההליכים. במקרה שלפנינו מתארכים ההליכים, ואמורים אף לארוך עוד מספר חודשים. לא מצאתי כי בינתיים נתחדש דבר, המהווה טעם המצדיק את המשך הפסילה. שונה המקרה שלפנינו, מן המקרה אשר נדון בבש"פ 8442/05 אבו אל קיעאן נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם). באותו עניין, המשיך המשיב לעבור עבירות תעבורה חמורות אף לאחר התאונה נשוא כתב האישום. באותו עניין, האשם בהתמשכות ההליכים רובץ לפתחו של הנאשם, וכי הוכח, להנחת דעתו של בית המשפט, כי קיימים טעמים כבדי משקל, בעלי עוצמה השקולה כנגד פסילת רשיונו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו . לנוכח כל האמור, ומשלא הובאו בפני כל נימוקים חדשים בעלי עצמה, המצדיקים את הארכת משך הפסילה מעבר ל- 6 החודשים הקבועים בסעיף 50 (ב) לפקודה, סבורני כי אין מקום להארכת תקופת הפסילה, מעבר לתקופה זו. על כן, אני מחליט לדחות את הבקשה. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגהרישיון נהיגה