להלן פסק דין בערעור על דחיית בקשה להישפט על דוח תנועה: פסק דין 1. ערעור על החלטת ביהמ"ש לעניינים מקומיים בת"א (כב' השופט ספיר) מיום 18.3.07, בתיק מס' 03/07/0000733, אשר דחה את בקשת המערער להישפט על ברירות הקנס המפורטות בבקשתו. רקע עובדתי: 2. בין התאריכים 20.3.05 עד 7.5.05 נרשמו 5 דו"חות חניה אשר נעברו ע"י רכב הרשום בבעלותו של המערער. משהדו"חות הנ"ל לא שולמו במועדים הרלבנטיים לתשלום דוחות, פנתה המשיבה למערער שוב, ביום 20.5.06 בהתרעה לתשלום. בתגובה, פנה המערער למשיבה ביום 24.5.06 וביקש לבטל את הקנסות מכיוון שטען כי מכר את הרכב ובתאריכי דו"חות החניה הרכב כבר לא היה בהחזקתו. כמו כן ביקש המערער במכתבו הנ"ל להמציא לו את הודעות הקנס המקוריות ע"מ שיוכל להגיש בקשה להישפט. רק במכתב מיום 24.8.06 שקיבל ב"כ המערער מהמשיבה נמסר כי על פי רישומי המחשב, המערער פנה בעבר למשרדי המחלקה, אך לא יכלו להשיבו שכן פנייתו אבדה ולפיכך הוא נדרש לשלוח העתק מכתבו בשנית. המערער פנה לבית המשפט ביום 24.1.07 ובקשתו נדחתה כאמור. הערעור 3. בערעורו טוען המערער כי נודע לו לראשונה על קיומם של דו"חות החניה רק ביום 20.5.06 וכבר ביום 24.5.06 פנה אל המשיבה בבקשה לביטול הדוחות, שכן במועד רישום הדוחות, הרכב כבר לא היה בחזקתו היות ומכר אותו. עוד הדגיש, כי משהסתבר לו שבקשתו לביטול הדוחות לא נענתה על ידי העיריה, הגיש ביום 24.1.07 בקשה להישפט. לאור עובדות אלה, הוא טוען, כי עמד בתאריכים הנקובים בתקנות 229(א)(1) ו- א(2). 4. המשיבה מצידה הבהירה כי למערער נשלחו שני סוגי הודעות. הראשון - ההודעות לתשלום הקנס בגין דוחות החניה. השני - משחלפו המועדים והדוחות לא שולמו, נפתחו הליכי האכיפה שבמסגרתם נשלחו דרישות תשלום בגין החוב. לשיטת המשיבה, המערער קיבל למענו בדואר רשום, הן את ההודעות מהסוג הראשון והן את ההודעות מהסוג השני, הליכי האכיפה נפתחו רק לאחר שפסק הדין היה חלוט. דיון 5. עיינתי בחומר שהיה בפני בית משפט קמא. אכן, יש להבחין בין ביצועי מסירות בשני שלבים ובשני מועדים. אשר למועד המסירה של ההודעות בדבר תשלום הקנס בגין דוחות החניה (השלב הראשון), מתבססת המשיבה על תצהירה של הגב' רונית חורש (נספח 3(א). תצהיר זה מפרט באריכות את נוהלי העבודה של העיריה ומצורפת לו דוגמא לפלטי מחשב אשר חתומים על ידי רשות הדואר ומשמשים ראיה למשלוח בדואר רשום. אולם, המשיבה לא הראתה אסמכתא כלשהי מאת רשות הדואר בדבר אישור המסירה של דבר הדואר המרוכז הספציפי שבמסגרתו נכללו דוחות החניה שנשלחו למערער. לא די בהמצאת דוגמאות סתמיות באשר לנוהלי עבודה. יש להמציא את האישור לגבי צרור הדואר המרוכז שבאמצעותו נשלחו דוחות החניה למערער עצמו. במקרה דנן, לא הוצגה, איפא, ראיה קונקרטית לגבי צרור הדואר הספציפי שבו נכללו ההודעות למערער. בנסיבות אלה, משלא הוכחה המסירה, לא חלה החזקה הקבועה בחוק ביחס לביצוע המסירה. אי לכך, יש משמעות לפניית המערער לעיריה בשלב השני, שכן המערער הגיב מיד על ההודעה בדבר הליכי האכיפה, אך העיריה עצמה מאשרת כי איבדה את מכתבו ולא השיבה לו במועד. מדובר במחדל של העיריה הנזקף לחובתה ואין היא זכאית להבנות ממחדליה. 6. למעלה מהדרוש אוסיף לעניין הטענה כי לא המערער הוא שנהג ברכב, כי אני מפנה את הצדדים לעפ"א 80246/07, א.מ. טלפון אינטרקום בע"מ נ' עירית ת"א (טרם פורסם), שם ציינתי כי- "ככלל החוק מתייחס לרישום הרכב במשרד הרישוי כדרך המלך. דהיינו הוא יוצר ראיה לכאורה לענין הבעלות והחזקה. החוק מעוניין לעודד את הרישום הנכון, כדי למנוע פיקציות וקשיים בזיהוי. לפיכך טרח והוסיף חובות החלות על בעלי רכב עליהם מוטל לדאוג להעביר את רישום הבעלות, ולהודיע על כך. שם הוספתי ופרטתי בהרחבה את הוראות הדין השונות עליהן מבוססת מסקנתי. סיכום 7. בשל הכשל בהוכחות ביצוע המסירה לרשות הדואר, אין מנוס מקבלת את הערעור על נימוקי החלטתו של בית משפט קמא בעניין חזקת המסירה, ואני מורה על החזרת התיק לבית משפט קמא לשמיעת הדיון לגופו. משפט תעבורהקנס תעבורה / דוח תנועהבקשה להישפט