המלצת שירות המבחן - הימנעות מהרשעה

המלצת שירות המבחן - הימנעות מהרשעה ביום 20.1.10 הרשיע כב' השופט מגד את הנאשמים, לאחר שמיעת הראיות בתיק, בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום. כב' השופט מגד קבע בהכרעת הדין, כי מהראיות שהוכחו מתקבלת התמונה לפיה המתלונן עבד כשומר בחברת בניה. הנאשמים חשדו כי הוא שוהה בלתי חוקי. הנאשם 1 היה שוטר במג"ב. הנאשמים ביקשו מהמתלונן להציג תעודה מזהה. המתלונן השיב כי התעודה נמצאת בקרוון. בשלב זה הם הכו אותו ללא סיבה באפו, בבטנו ובמקומות נוספים בגופו, ולא חדלו גם כאשר נפל על הארץ. כתוצאה ממכותיהם של הנאשמים נגרמו למתלונן שבר באף, שטפי דם ונפיחות בפניו וברגלו. כב' השופט מגד קבע כי גרסתו של המתלונן נתמכת במסמכים רפואיים היתה מהימנה ומשכנעת, ואילו בגרסאות הנאשמים התגלעו סתירות היורדות לשורשו של עניין. נקבע עוד בהכרעת הדין, כי למתלונן לא היה כל אינטרס לתקוף את הנאשמים כטענת הנאשמים, ורק החשד כי מדובר בשוהה בלתי חוקי, הביא את הנאשמים להפליא במתלונן את מכותיהם ולגרום לו את החבלות המתוארות במסמכים הרפואיים. לאחר גזר הדין, נתמנה כב' השופט מגד לבית המשפט המחוזי, והתיק הועבר אלי לגזירת הדין. הנאשמים הופנו לקבלת תסקירי שירות המבחן. התסקיר מיום 30.12.10 לגבי הנאשם 1 מפרט את עיקר נסיבות חייו. שירות המבחן התרשם כי מדובר בנאשם המתקשה בויסות רגשי בתנאי לחץ, בין היתר על רקע הפרעת קשב ממנה סובל. בעת שירותו הצבאי במג"ב ריצה מאסרים קצרים בגין סירוב פקודה. כיום עובד כחשמלאי בחברת טויוטה, ונמסר מכתב המלצה חיובי לגביו. הנאשם מכחיש את העבירה ואיננו לוקח אחריות על המעשה. עורך התסקיר מעריך כי ביצוע העבירה הושפע מסף תסכול נמוך ופגיעה בדימוי העצמי. בנסיבות אלה, נמנע שירות המבחן מכל המלצה טיפולית בעניינו. תסקיר שירות המבחן מיום 18.11.10 מפרט את עניינו של הנאשם 2. הנאשם הוא בחור צעיר בעל פוטנציאל נורמטיבי. עם זאת, הוא נושא תחושות של מרמור ותסכול שבאו לידי ביטוי בביצוע העבירה. הנאשם 2 לוקח אחריות על מעשיו. הוא ביטא צער על העבירה והבין את השלילה במעשיו. הוא ביטא נכונות להפגש עם המתלונן ולהביע בפניו חרטה. התסקיר מדגיש כי הרשעה עלולה לפגוע בהמשך עבודתו באבטחה, ולכן ממליץ לבטל את הרשעתו ולהסתפק בענישה של 200 שעות של"צ וצו מבחן לשנה. המאשימה טענה לעונש בחומרה. לגבי הנאשם 1 הדגישה המאשימה כי שירת כשוטר האמון על שמירת החוק, ותחת זאת, נקט בפעולה אלימה כלפי המתלונן ללא עילה. גם היום הנאשם איננו לוקח אחריות על מעשיו, והנזקים שנגרמו למתלונן מחייבים לדעת התובעת ענישה מחמירה של מאסר בפועל. באשר לנאשם 2, הסכימה המאשימה כי מדובר בתסקיר חיובי, אולם ציינה כי אין זה המקרה החריג המאפשר את ביטול ההרשעה. ב"כ הנאשם 1 ביקשה לבטל את הרשעתו למרות העדר המלצה של שירות המבחן. לטענתה מדובר באירוע נקודתי בחייו של הנאשם 1 שתרם רבות למדינה. היא הפנתה לפסיקה של העדר הרשעה במקרים דומים. ב"כ הנאשם 2, בקשה לאמץ את המלצות שירות המבחן לגבי הנאשם 2, ולבטל את הרשעתו בדין. מדובר במעורבות יחידה של הנאשם בפלילים. הנאשם משמש כמאבטח, והרשעה עלולה לפגוע בהמשך העסקתו באופן ממשי. שני הנאשמים הביעו חרטה, וביקשו להמנע מהרשעה. לגבי הנאשם 1 הוגשו תעודות משירות הצבאי ומהמוסך בו הוא עובד. לגבי הנאשם 2 הוגש מכתב המלצה מחברת האבטחה בה הוא עובד והמלצה לביצוע עבודות של"צ. סוגיית ההרשעה הכלל הוא הרשעת נאשם שנקבע כי ביצע עבירה פלילית. החריג הוא הימנעות מהרשעה. פסק הדין המנחה בעניין הקריטריונים לאותם חריגים בהם אפשר ליתן פסק דין ללא הרשעה, הינו הלכת תמר כתב, שם קבעה כב' השופטת דורנר כי שיקומו של נאשם הוא רק אחד משיקולי הענישה, שאליו מתווספים שיקולים אחרים הנובעים מאופיה של העבירה. הימנעות מהרשעה אפשרית רק בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם; שנית, כי סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 337 , 341-342 (1997)). מכאן שלפי הלכת כתב, ראשית יש להוכיח פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. אין מדובר בפגיעה קלה, אלא בפגיעה קשה וקונקרטית. שנית, גם אם מוכחת פגיעה קשה כזו, יש לבחון אם טיבה של העבירה מאפשר העדר הרשעה, מבלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים. שני השיקולים הם כמובן מצטברים, ואין די באחד מהם בלבד כדי להצדיק המנעות מהרשעה. כב' השופטת פרוקצ'יה קבעה כי רק בנסיבות חריגות ומיוחדות, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי לבין עוצמת הפגיעה הצפויה לנאשם באם יורשע, ניתן לעשות שימוש בסמכות אי ההרשעה. היא קבעה כי יש להביא בחשבון גם את המסר החברתי שאי ההרשעה טומן בחובו בנסיבות העניין (ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין, (2007)). בעניין קליין הנ"ל, מצא בית המשפט העליון להשיב את ההרשעה בעבירה של "תחבולה" חרף נסיבות אישיות מיוחדות של הנאשם. יצויין כי כאשר מדובר בעובד ציבור שעבר את העבירה תוך כדי מילוי תפקידו, המקרים בהם יתאפשר שלא להרשיעו בדין - יהיו עוד נדירים יותר. נקבע כי היותו של הנאשם עובד ציבור מהווה שיקול משמעותי לדחות את עתירתו להימנע מהרשעה, וכי המקרים בהם יזכה עובד ציבור לחסד יוצא הדופן של הימנעות מהרשעה הם נדירים (ת"פ (מחוזי ת"א) 40332/05 מדינת ישראל נ' אסנת אלון-לאופר, (2006)). עובד ציבור, ושוטר בכלל זה, אמור לשמש מופת, משום שאיננו מייצג את עצמו בלבד, אלא את המערכת הציבורית. לפיכך, ככל שמדובר בעובד ציבור בכיר יותר, כך יקשה לשקול העדר הרשעה. בית המשפט המחוזי בנצרת, הפעיל את ההלכה הנ"ל לגבי מורה שעשה שימוש בתעודה מזוייפת והודה בביצוע עבירות של הפרת אמונים, עדות שקר ושימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות, וציין כי עם כל הצער באשר לפגיעה האפשרית בעקבות ההרשעה, האינטרס הציבורי מחייב הרשעה, ואילו המנעות מהרשעה, יהיה בה כדי לשדר מסר שלילי לציבור (עפ"א (מחוזי נצ') 112/08 פרח בן פאיז סאלם נ' מדינת ישראל, (2008)). סוגיית ההרשעה נאשם 1 בענייננו, לגבי הנאשם 1 שירות המבחן עצמו איננו ממליץ על הימנעות מהרשעה. הנאשם 1 היה שוטר בעת ביצוע העבירה, והדבר מחמיר את העבירה ומקשה על הימנעות מהרשעה. הנאשם 1 איננו לוקח אחריות על העבירה ואין כל המלצה טיפולית לגביו. בנסיבות אלה, חרף הפסיקה שהגישה הסניגוריה (אשר איננה נוגעת לאלימות שוטרים לאחר ניהול הוכחות), אינני מוצא כי מדובר במקרה החריג בו אפשר להמנע מהרשעה לגביו, ואני מותיר את ההרשעה על כנה לגבי הנאשם 1. סוגיית העונש - נאשם 1 כפי שציינתי לעיל, הותרתי את הרשעתו של הנאשם 1 על כנה. כאשר מדובר בנאשם ללא כל עבר פלילי, עצם ההרשעה הינו בעל משמעות של ממש. לפיכך נראה לי כי ניתן להמנע משליחתו של הנאשם למאסר בפועל כבקשת המאשימה, חרף חומרת העבירה - אלימות חמורה כלפי המתלונן ע"י לובש מדים וגרימת חבלות של ממש על לא עוול בכפו. בנסיבות אלה, אני גוזר על הנאשם 1 את העונשים הבאים: ששה חדשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים מהיום, שלא יעבור כל עבירת אלימות. פיצוי למתלונן בסך 5,000 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט בחמישה תשלומים חודשיים שווים החל ביום 1.7.11, ויועבר ע"י המזכירות למתלונן, ע"ת 1 X X, ת.ז. X קנס כספי בסך 1,000 ₪ או שבועיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד יום 1.12.11. עניינו של הנאשם 2 לגבי הנאשם 2 הדברים מורכבים יותר: שירות המבחן ממליץ לגביו להימנע מהרשעה. הנאשם 2 לוקח אחריות מלאה והוא אף הסכים להתנצל בפני המתלונן. הנאשם 2 לא שימש כשוטר בעת ביצוע העבירה, מה שמקל על הימנעות מהרשעה. לדברי המתלונן, הנאשם 1 הוא זה שהחל באלימות כלפיו, והנאשם 2 רק נלווה אליו לאלימות לאחר מכן. לגבי הנאשם 2 יש גם פגיעה קונקרטית מעצם היותו מאבטח. יצויין כי לגבי הנאשם 2 ישנה המלצה לביצוע עבודות של"צ בהיקף משמעותי, כך שנראה לי כי תחת ההרשעה ניתן לגזור עליו עונש משמעותי של של"צ ופיצויים. לפיכך אני מחליט לבטל את הרשעתו של הנאשם 2, ואני קובע כי עבר את העבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות מבלי להרשיעו בדין. אני גוזר על הנאשם 2 את העונשים הבאים: 200 שעות של"צ ע"פ התכנית שהוצעה ע"י שירות המבחן. חתימה על התחייבות כספית ע"ס 2,500 ₪ שלא לעבור עבירת אלימות לתקופה של שנה מהיום. לא תחתם ההתחייבות, יאסר הנאשם 2 לשלושה ימים. פיצוי למתלונן בסך 3,000 ₪. הפיצוי יופקד בקופת בית המשפט בשלושה תשלומים חודשיים שווים החל ביום 1.7.11, ויועבר ע"י המזכירות למתלונן, ע"ת 1 X X, ת.ז. X פיקוח שירות המבחן לתקופה של שנה מהיום. הנאשם 2 מוזהר, כי אם יפר את צו המבחן או את צו השל"צ, יהיה בית המשפט רשאי להפקיע את המבחן ו/או השל"צ ולגזור על הנאשם עונשים נוספים. העתק פסק הדין יועבר לשירות המבחן למבוגרים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. משפט פלילישירות המבחןהרשעההימנעות מהרשעה