בפני תביעה בסדר דין מהיר, לפיצוי התובע, בגין נזקים כספיים שנגרמו לו כתוצאה מכך שהנתבעים שמכרו לו דירה, לא גילו לו שקיימת חדירת מים מהגינה הצמודה לדירה, אל עבר חדר האשפה של הבית המשותף. הנתבעים לא גילו לו שקיים ליקוי באמבטיה שמונע אפשרות לעשות בה שימוש סביר. הנתבעים מכחישים ידיעה על קיום הליקויים עובר למכירתה. כיום אין עוד מחלוקת לגבי העובדה שהאיטום פגום מה שמאפשר חדירת מים מהגינה לחדר האשפה. גרסת התובע ביום 19.5.09 חתמו הצדדים על הסכם (להלן: "ההסכם") למכירת דירה ברחוב חרצית 4/4 במודיעין (להלן: "הדירה") הדירה נרכשה על ידי התובע למגורי אביו, מר צבי ויזל (להלן: "מר ויזל" או "האב"). מי שטיפל ברכישת הדירה הינו מר רועי ויזל אחיו של התובע. (להלן: "הבן"). מיד עם המעבר למגורים בדירה, גילה מר ויזל כי כאשר הוא עומד על האמבט, ישנה תחושה של עמידה על שלולית מים וחוסר יציבות. פגם זה נוצר בשל העובדה שקיימת היקוות של מים, שאין להם ניקוז, ברווח שבין האמבט הישן לאמבט החדש שהולבש עליו. הגיעו למר ויזל תלונות מוועד הבית לגבי חדירת מים מהגינה לעבר חדר האשפה של הבניין שנמצא מתחת לגינה. נאמר למר ויזל, על ידי השכנים, כי הנתבעים ידעו על קיומה של נזילה מהגינה במשך שנים, וסירבו לטפל בכך. היו תלונות חוזרות ונשנות, בעניין זה לנתבעים, הן מצד וועד הבית והן מצד השוכרים. מי ששימשה כחברת ועד הבית היתה גברת סבטלנה קזבצ'נסקי. (להלן: "נציגת הועד"). נזילות דומות היו בדירה ממול, אך הקבלן תיקן את הנזילות. עקב סירוב הנתבעים נמנע תיקון הנזילות בדירה. עובר להגשת התביעה פנה ב"כ התובע במכתב התראה שבו הוא מפרט את הליקויים שהתגלו בדירה. במכתב נאמר כי התנהלה שיחה עם הנתבעת וזאת התנערה מאחריותה. הנתבעת מתבקשת ליצור קשר עם מר ויזל במטרה להסדיר את תיקון הליקויים בהסכמה. בסופו של המכתב נאמר שבמידה שהנתבעים יתנערו מאחריותם לא יהיה מנוס מהגשת תביעה. מכתב זה נענה על ידי ב"כ הנתבעת ביום 6.12.09. במכתב התשובה נאמר, כי הנתבעת פעלה בתום לב, וכי בטרם חתימה על הסכם המכר, מסרה את כל המידע שהיה ידוע לה לגבי הדירה. בסופו של המכתב נאמר, שהנתבעת לא רואה את עצמה אחראית באופן כלשהו לפגמים בדירה. שתי חוות הדעת ההנדסיות, הן של התובע והן של הנתבעים, קבעו, כי הנזילות נובעות מליקויי האיטום בגינה ומהנזקים שגרמו עצי הפיקוס הנטועים בגינה. עדות מר ויזל מאחר שהתובע מתגורר בחו"ל, הופקד הבן על הטיפול ברכישת הדירה. הדירה הוצגה למר ויזל ולבן בשתי הזדמנויות שונות על ידי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") בנוכחות המתווכת גב' שריזלי. הנתבעת הצביעה על ליקויים פעוטים בדירה כגון בעיה בתריס ודלת יציאה לגינה שאינה נסגרת. מתאור התקלות המינוריות התרשם התובע שהנתבעת מכירה את הדירה על בעיותיה. הנתבעת לא ציינה כי קיימת בעיה כלשהי באמבטיה וכי הגינה לא אטומה, מה שגורם לחדירת מים מהגינה לחדר האשפה. הבן הסתמך על דבריה של הנתבעת והתרשם מהגינה שהיוותה שיקול מרכזי ברכישת הדירה. לאחר שעבר להתגורר בדירה, באוגוסט 2009, גילה, כי כאשר הוא עומד על האמבט קיימת תחושה כביכול הוא עומד על שלולית מים ותחושת חוסר יציבות. בסמוך לכניסתו לדירה, הגיעו אליו תלונות מוועד הבית לגבי עצי הפיקוסים, ששורשיהם גורמים לפגיעה באיטום. בעקבות התלונות, כרת את העצים והמית את שורשיהם. נציגת הועד מסרה לו, כי קיימת חדירת מים מהגינה לעבר חדר האשפה. נאמר לו כי הנתבעים ידעו שנים על בעיות אלו אך סירבו לטפל בהם. מר ויזל המתין לבוא החורף כדי להיווכח במו עיניו האם חדירת המים נמשכת. עם בוא החורף התברר לו כי מי הגשמים חודרים לתוך חדר האשפה. וועד הבית פנה אליו בבקשה לתיקון הליקויים. לאחר שנוכח בליקויים הקיימים בדירה, פנה אל השוכר, מר קרישטל ובירר עימו מה היה מצב הדירה בעת שהתגורר בה. מר קרישטל מסר לו כי בעת שהתגורר בדירה, לא ניתן היה להשקות את הגינה עקב חדירת המים לחדר האשפה. עוד אמר לו כי היו בעיות רטיבות באמבטיה, שבעקבותיהם הלבישה הנתבעת אמבט חדש על גבי האמבט הקיים. לאחר שנודע למר ויזל כי היו נזילת דומות גם בדירה ממול, שוחח עם השכן מדירה זו. נאמר לו כי היו נזילות דומות גם מדירה זו אולם הקבלן טיפל בהם. התיקון בדירה לא בוצע, בשל סירובם של הנתבעים להרים את האדמה בגינה ולאפשר את התיקון. במהלך הביקור בדירה עובר לרכישתה, לא נראו נזילות כלשהן. גם בביקור בחדר האשפה לא הייתה עדות לנזילות הקשות בעת ירידת הגשמים. את הליקוי באמבטיה ניתן לגלות רק כאשר עומדים עליה. עדות נציגת הועד העדה מתגוררת בבנין בו מצויה הדירה משנת 2001. הנתבעים השכירו את הדירה החל משנת 2003. הבניין לקה בפגמים וליקויים רבים אשר בחלקם הסכים הקבלן לטפל. מהגינה של הנתבעים היו חדירות מים לחדר האשפה. הפגם באיטום הגינה לא תוקן על ידי הקבלן, עקב חוסר שיתוף פעולה מצד הנתבעים. הנתבעים ידעו על הנזילות מהגינה אל חדר האשפה ולא טיפלו בכך. עצי הפיקוס חסמו את הנוף הנשקף מדירתה וחדרו לצינורות המים המשותפים, מה שגרם לסתימות. בקשותיה מהנתבע 1 (להלן: "הנתבע") כי יגרום לאיטום מהגינה, כמו גם בקשותיה לגזום את עצי הפיקוס הענקיים בגינה נותרו ללא מענה. עו"ד מטעם האגודה לתרבות הדיור, הוציא מכתב לנתבעים ביום 30.5.2005. במכתב ביקש כי יגזמו את עצי הפיקוס ויטפלו בשורשים שלהם אשר פוגעים ברכוש המשותף. גם למכתב זה לא הייתה התייחסות מצד הנתבעים. לאחר ישיבת ועד בית מיום 5.4.2006 פנתה לקבלן בבקשה שיתקן את הנזילות לחדר האשפה. הקבלן הסכים לתקן זאת, אך ביקש לוודא עם הנתבעים שהם מסכימים להרמת הדשא בגינה, לצורך ביצוע התיקון. בישיבת ועד בית מיום 11.5.2006 טען הנתבע, כי 6 שנים קודם לכן ביקש מהקבלן לתקן את האיטום. הקבלן לא הבטיח לתקן את הגינה. הנתבע מוכן שיבצעו את התיקון בתנאי שיחזירו את הגינה לקדמותה. לאחר ישיבה זו, פנתה לקבלן לצורך ביצוע התיקון. הקבלן ביקש שהנתבע ייצור עימו קשר לתיאום ביצוע התיקון. הנתבע לא יצר קשר עם הקבלן. בכל התקופה בה התגוררה בדירה החל משנת 2001, לא בוצע כל איטום בגינה. בישיבת ועד בית מיום 8.2.2007 הוחלט לפנות לאגודה לתרבות הדיור בבקשת עזרה לשם הגשת תביעה נגד הנתבעים בכל הנוגע למטרד הנגרם מעצי הפיקוס הנטועים בגינה. בשנת 2007 הופסקו הפניות לאגודה לתרבות הדיור, עקב הבנה שהאגודה סייעה ככל שניתן. במהלך שנת 2009 נציג פיקוח מטעם העירייה דרש מן השוכרים לגזום את עצי הפיקוסים. לאחר שהנתבעים מכרו את הדירה ומר ויזל החל להתגורר בה, פנתה אליו והסבירה לו שקיימת חדירת מים מהגינה לחדר האשפה. היא הסבירה לו שמדובר בבעיה אשר נמשכת לאורך שנים, והנתבעים ידעו על קיומה אך לא טיפלו בה. לאחר שהבהירה לו את הבעיות שיוצרים שורשי עצי הפיקוס, גזם אותם לחלוטין והמית את שורשיהם. עד עתה ממשיכות בחורף הנזילות מהגינה לחדר האשפה. הנזילות מציפות את חדר האשפה, עד כי לא ניתן להיכנס אליו. בחודשים בהם לא יורד גשם, לא ניתן לדעת כי קיימות נזילות מהגינה לחדר האשפה. עדות מר קרישטל מר קרישטל ורעייתו שכרו את הדירה מאת הנתבעים, למשך שנתיים החל מספטמבר 2007 ועד אוגוסט 2009, על פי הסכם שכירות מיום 24.6.2007. השוכרים עמדו בקשר עם הנתבעת בכל הנוגע לחוזה השכירות. במהלך השכירות התברר להם כי לא ניתן להשקות את הגינה עקב חדירת מים. בחורף היו מי הגשמים חודרים מהגינה לחדר האשפה. לא הובא לידיעת השוכרים בטרם החתימה על הסכם השכירות, דבר קיומם של הליקויים, ואלה התגלו רק כאשר עברו להתגורר בדירה. השוכרים הודיעו לנתבעת על הנזילות מהגינה לחדר האשפה, ועל כך שאינם יכולים להשקות את הגינה ולהנות ממנה. באמבט התגלו סדקים. לאור בקשותיו הלבישה הנתבעת אמבט חדש על האמבט הקיים. משפחת ויזל לא שוחחה עימו בטרם קנו את הדירה. מר ויזל יצר עימו קשר רק לאחר שעבר להתגורר בדירה. במועד מכירת הדירה, לא היה ידוע לנתבעים על קיומם של פגמים בדירה. גרסת הנתבעים במועד מכירת הדירה, לא היה ידוע לנתבעים על קיומם של פגמים בדירה. הנתבעים לא הצהירו מצידם שלא קיימים פגמים בדירה, כי אם הצהירו שלא ידוע להם על קיומם. התובע הצהיר כי הוא בדק בעצמו את מצב הפיזי של הדירה ושל הסביבה. התובע והאב ידעו שהדירה מושכרת והנתבעים לא מתגוררים בה בפועל. התובע יכול היה לשוחח עם השוכרים עובר לרכישה. התובע רכש דירה בבניין הסובל מבעיות רטיבות ונזילות חמורות ברכוש המשותף. לנתבעים לא היה ידוע על פגם באמבט שבדירה ועל היקוות מים בתחתית האמבט. בעקבות תלונת השוכרים על סדקים באמבט שבדירה, תיקנו הנתבעים את הליקוי על ידי כך ש"הלבישו" אמבט חדש על האמבט הישן. היקוות המים בין האמבט הישן לאמבט החדש, הינו פגם אשר אינו נראה לעין. הנתבעים לא התגוררו בדירה ולא עשו שימוש באמבט, ולא יכולים היו לדעת על פגם זה מבלי שהשוכרים יודיעו להם על קיומו. הן התובע והן הנתבעים לא ידעו כי עצי הפיקוס עלולים לפגוע באיטום מתחת לגינה. בשנת 1998 התגלו נזילות מהגינה אך נזילות אלו תוקנו על ידי הקבלן אשר בנה את הבניין. לאחר התיקון, התגוררו הנתבעים בדירה עד שנת 2003, השקו את הגינה באופן שוטף. המים לא חדרו לחדר האשפה. נציגת הועד הייתה היחידה שהתלוננה על הנזילה בגינת הנתבעים. יתר דיירי הבניין לא התלוננו. לטענתם, דרשה מהם להרים את הגינה כדי לבדוק את האיטום, וזאת מבלי שהציגה חוות דעת הנדסית שמצביעה על חדירה של מים מהגינה לחדר האשפה. גם מגינת הדירה השכנה היו נזילות אל שטחי הרכוש המשותף, ולכן לא היה לנתבעים יסוד להניח כי הנזילה מגיעה דווקא מהגינה. הנתבע טוען, כי פרוטוקול אסיפת הדיירים מיום 11.5.2006 לא נשלח לאישורו. באותה ישיבה אמר, שהוא מוכן כי תבוצע בדיקה לנזילה מהגינה, בכפוף לכך שהקבלן יחזיר את מצב הגינה לקדמותה. הוא ניסה לתאם פגישה עם הקבלן אך הקבלן לא יצר עמו קשר לצורך תיאום פגישה. וועד הבית לא הזמין בדיקה או חוות דעת לבירור מקור הנזילה, ואף לא הוגשה תביעה למפקח על הבתים המשותפים בעניין זה. מוכר סביר לא היה צריך לגלות לקונים את קיומן של התלונות מצידה של נציגת הועד שהועלו שנתיים קודם לכן. המדובר בתלונות אשר לא נבדקו ולא הוכחו. לטענת הנתבעים, מר קרישטל אינו עד אובייקטיבי שכן הוא מעונין לפגוע בנתבעים. השוכרים לא דיווחו על חדירת מים. לטענת הנתבעים, התרשל התובע בבדיקת הדירה באופן שהוא נושא באשם תורם בשיעור של 100%. התובע יכול היה לגלות את הליקויים בעצמו ולכן עליו לשאת בעלות התיקונים באופן בלעדי. התובע ידע שקיימות נזילות ברכוש המשותף, ולמרות זאת לא טרח לברר את מקור הנזילות. לו היה מברר ופונה לוועד הבית או לשוכרים, היה מגלה כי קיימות תלונות על חדירת מים מהגינה, לחדר האשפה. התובע גילה את הליקוי באמבט ואת הנזק שנגרם כתוצאה מעצי הפיקוס מיד עם כניסתו לדירה. התובע הודיע על כך לנתבעים רק שלושה חודשים מאוחר יותר במכתב מיום 20.11.2009. דיון והכרעה בדיון שנערך ביום 1.3.12 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יבצעו הנתבעים באמצעות בעלי מלאכה מטעמם את עבודות פינוי הגינה והאיטום. סכום העבודות הוערך ב- 12,000 ₪ בנוסף לסכום של 3,000 ₪ בגין עקירת עצי הפיקוס. אם יוחלט שהנתבעים לא צריכים לשאת בעלויות יוחזרו סכומים אלה לנתבעים. לטענת הנתבעים, לא ידעו על קיומה של נזילה מהגינה לחדר האשפה. אינני מקבל גרסה זאת. בישיבת ועד הבית מיום 11.5.06 שבה השתתף גם הנתבע נכתבו בפרוטוקול הדברים הבאים: "ביקש מהקבלן לפני 6 שנים לתקן איטום הקבלן לא הבטיח לתקן את הגינה. אהוד (הנתבע ד.ש) לא מוכן לתיקון אלא אם כן מחזירים את הגינה לקדמותה". הפרוטוקול מלמד שהנתבע ידע על בעיות איטום שגרמו להצפת חדר האשפה. גם מר קרישטל, התלונן פעמים רבות על הנזילה. לדבריו, קיבל פניות רבות מנציגת הועד שדרשה ממנו להימנע מהשקיית הגינה. הוא העביר את הפניות לנתבעים אולם אלה התעלמו מהפניות. מר קרישטל תאר שהנזילה מהגינה לחדר האשפה היתה משמעותית וגרמה להצפה בחדר האשפה (עמוד 10 שורות 15 - 18). הנתבעת הכחישה בתחילה כי ידעה על קיומה של נזילה (עמוד 17 שורות 19 - 22). בהמשך היא אומרת את הדברים הבאים: "ש. גלעד התלונן בפניך על נזילות. ת. גלעד אמר שיש שכנה סבטלנה שמציקה לו ומבקשת לדעת איך לפעול. היא מבקשת ממנו להודיע לי שהיא אוסרת עליו להשקות את הגינה, כל פעם שהיה יורד להשקות היא היתה מבקשת ממנו להפסיק כי הגינה גורמת לרטיבות בחדר האשפה. ש. למה את זה לא סיפרת. ת. למה אני צריכה למכור את הבית ולהגיד שיש פה שכנה טרדנית שיורדת לחיי ולכל חיי השוכרים שלי שמשנה לשנה מתלוננים שהשכנה הזו מציקה להם בכל דבר אפשרי. למה אני צריכה לספר מי השכנים. אני לא חושבת שאדם סביר מספר על השכנים הטורדניים במכירת הדירה . (עמוד 19 שורות 16-9) אינני מקבל גרסה זאת שיש בה מן ההתחכמות. אינני מקבל את הניסיון לטעון כי ידעה על תלונות של נציגת הועד אולם לא ידעה שהתלונות מוצדקות. אני מקבל את גרסת מר קרישטל ונציגת הועד שעשו עלי רושם מהימן. גרסתם נתמכת בפרוטוקול מיום 11.5.06 וגם הנתבעת מאשרת אותה בעקיפין. אין היגיון בכך שנציגת הועד תבקש ממנו לא להשקות את הגינה עקב הצפה, והוא לא יעביר את התלונה לנתבעים. גם הנתבעת מאשרת שמר קרישטל תאר בפניה את הפניות של נציגת הועד. לא יתכן שהנתבעת לא תשאל את מר קרישטל, האם אכן נגרמת הצפה כתוצאה מהשקיה של הגינה. אם לא נשאלה שאלה זאת, נובע הדבר מכך שידעה שזאת המציאות. קיומה של חדירת מים לחדר האשפה במהלך השקיה של הגינה, שוללת את האפשרות לפיה נובעת ההצפה ממקור אחר. הנתבעים ידעו בדיוק את המשמעות הכספית הקיימת לפתרון הנזילה, שכן הדבר כרוך בהוצאת האדמה מהגינה כולל הנטוע עליה, ביצוע עבודות איטום והחזרת הגינה לקדמותה. התובע לא יכול היה לדעת על קיום הנזילה מתוך סיור בדירה שכן הדירה נרכשה בחודשי הקיץ. הנתבעים הצהירו בסעיף 5.1.4 להסכם המכר כי לא ידוע להם על פגם בממכר וכי מערכות הדירה לרבות חשמל מים וביוב תקינות. הצהרה זאת אינה משקפת את המציאות. התובע ויתר על פי ההסכם על טענות אי התאמה למעט פגם נסתר (סעיף 5.2.1 להסכם). נאמר בסעיף 5.2.2 כי הוא רוכש את הדירה כפי שהיא, מבלי להסתמך על מצג כלשהו של הנתבעים למעט התחייבות והצהרה בהסכם. הצהרת הנתבעים היא שלא ידוע להם על פגם בממכר. הצהרה זאת אינה משקפת את המציאות כפי שקבעתי קודם לכן. הנתבעים עזבו את הדירה 6 שנים קודם לכן. הדעת נותנת שבמהלך תקופה זאת התגלו ליקויים שעשויים להיות רלבנטים למי שרוכש את הדירה. אילו היו משוחחים עם השוכרים היו יכולים לדעת מהם הליקויים. בוודאי שהיה נאמר להם, כי קיימת חדירת מים לחדר האשפה, שבעקבותיה קיימות תלונות של שכנים. הסבת תשומת לב התובע לליקויים פעוטים, יצרה אצל האב והבן את הרושם לפיו מעודכנת הנתבעת במצב הדירה במועד המכירה. אילו היתה הנתבעת מגלה להם על קיום תלונות חוזרות ונשנות מצד הועד בדבר חדירת מים, ובקשה להימנע מהשקיה, היו משוחחים עם השוכרים. מבחינת התובע, הפגם באיטום הגינה הינו בבחינת חוסר התאמה שלא ידע עליה, במובנה לפי חוק המכר התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק המכר"). לא היה על התובע לבדוק את חדר האשפה כאשר הוא קונה דירה. גם אילו היה מגלה כתמי רטיבות ברכוש המשותף, לא היה עליו להגיע למסקנה, לפיה נובעים כתמי הרטיבות מחדירת מים מהגינה אל חדר האשפה. התובע טען ובצדק, כי קיים הבדל ממשי בין פגמים ברכוש המשותף, שנגרמים כתוצאה מליקוי שקיים ברכושו, לבין פגמים שאינם קשורים אליו. ההבדל הוא ברור. כאשר הפגם לא נובע ממנו, מתחלקת עלות התיקון בין כלל דיירי הבית. במקרה כזה לא תופנה אליו ביקורת ברמה האישית. הליקוי באמבטיה הנתבעת טענה בכתב הטענות כי התובע יכול היה בבדיקה סבירה לגלות זאת. אם אלו הם פני הדברים, גם הנתבעת יכולה היתה לגלות זאת. אני סבור שהמדובר בפגם שהיה נסתר בפני שני הצדדים גם יחד. מר קרישטל לא טען בתצהירו ובחקירתו, כי דיווח על כך לנתבעת. לדעתי, לא הקונה ולא המוכר, צריכים לעמוד באמבטיה על מנת להתרשם מאותה תחושה שמתאר מר ויזל. אני קובע כי העלות הכרוכה בתיקון הפגם הינה 2,320 ₪. על פי הממוצע של חוות הדעת מטעם התובע והנתבעים. הדיון המשפטי הנתבעים מעלים את הטענה, לפיה יכולים היו התובע והאב, לגלות את הליקויים מתוך התבוננות ברכוש המשותף ומתוך שיחה עם השוכרים. בע"א 5939/03 אברהם פרג' נ' יעל מיטל ואח' פ"ד נ"ט(5) 337, 347 נקבע, כי הטענה לפיה היה על הקונים להיזהר לפי הכלל "יזהר הקונה" איננה פוטרת את המוכר מחובת גילוי של עובדות מהותיות שמצויות בידיעתו. בע"א 838/75 חיים ספקטור נ' יוסף צרפתי פ"ד ל"ב(1) 231 הורחבה חובת הגילוי, והיא כוללת מסירת מידע רלבנטי לשיקוליו של הקונה. על פי הוראות סעיף 16 לחוק המכר ניתן להעלות טענת אי התאמה, לא רק כנגד מי שידע עובדה כלשהי הנוגעת לממכר, ולא גילה אותה לקונה, כי אם גם כלפי מי שהיה עליו לדעת על עובדה כלשהי. די בהוכחת יסוד נפשי של רשלנות בדבר אי התאמה, על מנת לחייב את המוכר באחריות. ראו רע"א 7642/97 חנה שטרית ואח' נ' בלה נוסבאום פ"ד נ"ג(3) ,526,516. כפי שקבעתי קודם לכן, ידעו הנתבעים על הפגם באיטום הגינה. ההנחה של קונה סביר היא, שהמוכר ברר עם השוכר מה מצב הדירה ומהם הליקויים הקיימים בה. אני סבור שבמקרה זה דווח בעל פה על הליקויים לנתבעת עם גילויים. כפי שנאמר במכתב ההתראה מיום 20.11.09 שוחח התובע בתחילה עם הנתבעת וזאת התנערה מאחריותה. הבעיה הפכה למוחשית עם רדת הגשמים ובסמוך לכך נשלח המכתב. לפיכך יש לראות את התובע כפי שהודיע בהזדמנות הראשונה על קיומו של פגם בדירה. גם הבעיה באיטום בגינה, וגם הפגם באמבטיה, מהווים אי התאמה בממכר על פי ההגדרה הרחבה המופיעה בחוק המכר. התובע לא ויתר בהסכם על טענת אי התאמה בגין פגם נסתר (סעיף 5.2.1 להסכם). הויתור על טענות אי ההתאמה, מבוסס על ההנחה לפיה גילתה לו הנתבעת את כל הידוע לה. על פי סעיף 28 לחוק המכר יש לנכות את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי ההתאמה. אני סבור ששווי התיקונים של הליקויים הינו שווי אי התאמה. כיוון שהנתבעים טיפלו בבעית האיטום עליהם לשאת בעלות תיקון האמבט בסכום של 2,320 ₪. עלות גיזום עצי הפיקוס מתוך חוות הדעת של המומחים עולה הערכה סבירה, לפיה עצי הפיקוס שהיו נטועים בגינה הם אלה שגרמו לפגיעה באיטום. המומחה מתאר בחוות דעתו כי שורשי הפיקוס חדרו למירווחים ותפרים שבין יריעות האיטום ופגעו באיטום. אין מחלוקת כי עצי הפיקוס היו גלויים לעין. יחד עם זאת, העובדה שהם אלה שפגעו באיטום היא עובדה נסתרת. במקרה זה לא ניתן היה לגלות עובדה זאת גם בבדיקה סבירה. לא מצופה ממי שמוכר דירה, שיזמין בטרם המכירה, חוות דעת לגבי ליקויים נסתרים שמצויים בה. יחד עם זאת הגעתי למסקנה לפיה אין להפריד בין העלויות הכרוכות בתיקון האיטום, לבין עלויות הגיזום שהוערכו ב- 3,000 ₪. על הנתבעים לשאת במכלול ההוצאות. כפי שקבעתי קודם לכן, אי גילוי העובדות לפיה קיימת חדירת מים לחדר האשפה, מהווה אי התאמה והטעיה. פיצוי בגין הנזק, כולל את העלויות המלאות הכרוכות בפתרון הליקוי. העלויות המלאות כוללות גיזום העצים ועל הנתבעים לשאת בהם. נזק לא ממוני לטענת התובע הוא זכאי לפיצוי בגין עוגמת הנפש שגרמו לו הנתבעים בהתנהגותם. בע"א 3437/93 אגד נ' יואל אדלר פ"ד נ"ד (1) 817, 835 נאמר, כי פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני על רקע סכסוך שיסודו במחלוקת על קיומם של חיובים חוזיים, נתונה לשיקול דעת בית המשפט ושמורה למקרים מיוחדים. על הנפגע להוכיח בראיות, הן את עצם הנזק הלא ממוני, והן את הקשר הסיבתי בין הפרת החוזה לנזק זה. אני סבור שאין להקל ראש בעוגמת הנפש שנגרמה למר ויזל וגם לתובע. מר ויזל נכנס לדירה חדשה עליה שילם במיטב כספו. הוא ייחס חשיבות לקיום הגינה. עם כניסתו מצא את עצמו במצב שבו אם ישקה את הגינה ייכנס לעימות לא נעים עם שכניו, איתם ביקש לקיים יחסי שכנות טובים. השכנים מצידם, ראו בו את הכתובת למציאת פתרון לבעיה כאובה שמטרידה את דיירי הבנין במשך שנים. קל לתאר את מידת התסכול שלו, כאשר הוא מעלה טענה אמיתית בדבר הסתרת מידע, ומבקש כי הנתבעים יקחו על עצמם לפתור את הבעיה שהיתה ידועה להם. הוא נדחה בעל פה ואחר כך נדחה בכתב. נבצר ממנו להנות מהגינה במשך שנים. גם התיקון עצמו כרוך בעוגמת נפש לא מועטה. קיים צורך להוציא את האדמה מהגינה בשלבים, לבצע איטום, להחזיר את האדמה למקומה, ולשתול צמחים. הנזק נגרם כתוצאה מהצהרה לא נכונה בהסכם שבו נאמר, שהמוכרים מצהירים שלא ידוע להם על פגם בממכר, הצהרה שהתבררה כהצהרה שאינה משקפת את המציאות. לטענת הנתבעים היה על התובע לתקן את הנזק על חשבונו ולהגיש תביעה. על פי חוות הדעת מטעמו אין מדובר בסכום של מה בכך כי אם בסכום של כ- 50,000 ₪. העובדה שהנתבעת נעזרה לצורך ביצוע התיקון בבעל מקצוע אותו היא מכירה ובעלות של כ-15,000 ₪ אינה מלמדת על כך שהתובע יכול היה למצוא קבלן בעלויות דומות. אני מעריך את הנזק הלא ממוני בסכום של 10,000 ₪. סוף דבר אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע סך של 12,320 ₪ בנוסף לביצוע העבודות על חשבונם. אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד בהוצאות התביעה כולל שכ"ט המומחה בגין חוות הדעת, והפיקוח על ביצוע עבודות התיקון, ובנוסף לכך בשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום, י"ד אב תשע"ב, 2 באוגוסט 2012, בהעדר הצדדים. עירייה