פסק - דין ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בגבעתיים, בב"ש 539/07, מיום 4.11.07. טענת המערערת בפני בית משפט קמא היתה, כי לא קיבלה את הדוח שנרשם ב- 2.5.00 וכן לא קיבלה תזכורות. על כן, ביקשה לבטל את הדוח. משכך, החליט בית משפט קמא ב- 4.11.07 כדלקמן: "כפי שכבר נפסק בפסקי דין רבים ובכללם פסק דין שנתתי בה"פ 201211/05, מנדלוביץ נ' עירית תל-אביב, הדיון היום יצומצם לבקשה לביטול פסק הדין בטענה שהמבקשת לא קיבלה כלל לידיה את הדוח, וכן בטענה להתיישנות העבירה, אך לא בטענה להתיישנות העונש שאיננה בסמכותו העניינית של בית משפט זה". החלה חקירה של העדה אהובה אשכנזי ובמהלך החקירה, אחרי שהעדה הציגה מסמכים לפיהם נשלחה הודעת תשלום קנס ב- 28.12.00 והיא ציינה את הכתובת מ"ג מס' 9 פתח תקוה, שזו הכתובת של המערערת, כפי שגם עולה מהודעת הערעור עצמה, הודיע מר לוין שסייע למערערת בניהול הדיון על פי בקשתה כדלקמן: "אנו חוזרים בנו מהטענה להתיישנות העבירה ומצמצמים את טענתנו להתיישנות העונש". בעקבות הצהרה זו החליט בית המשפט כדלקמן: "כיוון שכך, אני מוחק את הבקשה והמבקשת יכולה, כמובן, לפנות לבירור טענותיה בערכאה המתאימה". בהודעת הערעור טענה המערערת כי שגה בית משפט קמא שקבע, כי הסמכות להתיישנות העונש אינה בסמכות בית משפט לעניינים מקומיים וכי היא יכולה לפנות לבירור טענותיה בערכאה המתאימה". בערעור בפני הפנתה המערערת לע"א 8080/99 וקס ואח' נ. עירית תל-אביב (להלן: - "פסק דין וקס"), וטענה שאין לפצל את הדיון לגבי התיישנות העבירה והתיישנות העונש. בית משפט קמא בהחלטתו הפנה לפסק הדין המפורט והמנומק שנתן הוא עצמו בה"פ 201211/05 מנדלוביץ נ' עירית תל-אביב. באותו פסק דין התייחס השופט אטדגי הן לפסק דין וקס הנ"ל והן לפס"ד קודם של בית המשפט העליון, בע"פ 3482/99, פסי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(5) 715 (להלן: - "פסק דין פסי") כי בפסק הדין בע"א 8080/99 וקס ואח' נ' עירית תל-אביב, כי " אינני סבור, כי פסקי הדין וקס ופסי סותרים זה את זה, או כי וקס שינה את ההלכה שנקבע בפסי, אלא שמדובר במישורים שונים, ואבאר את דברי". בית משפט קמא הבחין בין שלוש טענות: - ביטול פסק הדין, ב - התיישנות העבירה, ג - התיישנות העונש. הוא ניתח את השוני שבין הטענות הללו ואת הדרך לדון בהן. מסקנתו היתה, כי בקשה לביטול העבירה וטענת התיישנות העבירה - יש לטעון בפני בית משפט לעניינים מקומיים. טענה להתיישנות העונש עניינה בהליכי גביה, כאשר העונש הוא קנס - יחולו לגביו הוראות פקודת המיסים (גביה) כאילו היה מס כמשמעותו באותה פקודה (סעיף 70 לחוק העונשין תשל"ז - 1977. מכאן, הקנס הופך לחוב אזרחי. על כן, טענות באשר לגביית קנס זה - מקומן בהליך אותו יש להגיש בפני בית המשפט האזרחי. אינני מוצאת כי שגה בית משפט קמא בניתוח ובאבחנותיו. שעל כן, אני דוחה את הערעור. עיכוב הביצוע - בטל. בית המשפט לעניינים מקומיים