ביטול גזר דין תעבורה שניתן בהעדר

להלן החלטה בבקשת ביטול גזר דין תעבורה: החלטה א. פתח-דבר 1. בפני בקשה לעיכוב ביצוע גזר-דינו של בימ"ש השלום לתעבורה ת"א (כב' השופטת אורנה שדמי) בתיק תעבורה 39434/05 מתאריך 25.4.05 לפיו הורשע המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ונגזרו עליו העונשים כדלקמן: א) פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק ברשיון הנהיגה במשך 12 חודשים; ב) פסילה על תנאי לתקופה בת 8 חודשים למשך 3 שנים; ג) קנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר. ב. טיעוני ב"כ המבקש 2. ב"כ המבקש עותר לביהמ"ש להורות על ביטול גזה"ד שבתיק הנ"ל אשר ניתן בהיעדרו של המבקש. הסניגור לא פירט בבקשה עצמה לעיכוב ביצוע העונש על מה ולמה לא התייצב מרשו בבימ"ש קמא במועד שזומן, אך מהודעת הערעור עולה כי המבקש היה מיוצג עובר לדיון ע"י עו"ד אחר שהשתחרר מייצוגו, וביום הדיון לא התייצב עורך הדין המייצגו כיום בבקשה, וזאת מאחר וחש ברע, ונעדר מעבודתו כבר יומיים לפני מועד הדיון, ואף שהה במיטת חוליו יומיים לאחר הדיון, כמפורט בתעודה רפואית שצורפה להודעת הערעור. 3. לטענת ב"כ המבקש, משרדו יצר קשר עם לשכת תביעות תעבורה על מנת להודיע להם כי הסניגור לא יוכל להתייצב, וכן לבקש את הסכמתם לדחיית הדיון, אך על אף הנסיונות הרבים לא הצליחו אנשי משרדו של הסניגור ליצור קשר עם התובע עצמו ולשוחח עמו במישרין, ועל כן השאירו לו הודעה לפיה ב"כ המערערת לא יתייצב בשל מחלה. על אף כל האמור לעיל, כך עפ"י הנטען, לא הודיע התובע לביהמ"ש כי התקבלו בלשכתו פניות ממשרדו של ב"כ המערער. 4. עוד מלין הסניגור על כך, שלאחר שהגיש בקשה לעיון חוזר הורה בימ"ש קמא על קבלת תגובת המשיבה, אך טרם זו התקבלה, ניתנה החלטה ע"י בימ"ש קמא הדוחה את הבקשה לעיון חוזר. 5. ב"כ המבקש אף מוסיף וטוען כי מרשו הינו נהג משאית, ופסילת רשיון נהיגתו למשך שנה תפגע קשות בפרנסתו. 6. לתימוכין בטענותיו צירף המבקש להודעת הערעור את ההודעות ששלח באמצעות הפקסימיליה לדחיית מועד הדיון הן לתובע והן לביהמ"ש. טיעוני ב"כ המשיבה: 6. לטענת ב"כ המשיבה, היה על ב"כ המבקש לצרף לבקשתו אישור רפואי המצביע על מחלתו, ואישור זה נשלח לביהמ"ש רק לאחר שנדחתה הבקשה. עוד טוענת ב"כ המשיבה, כי כל תכלית בקשת הדחייה היתה להביא לכך שהתיק יצורף לביהמ"ש בנצרת. לדבריה, סיכוייו של המבקש בערעורו אינם טובים, באשר קיימות עדויות עדים שפנו למשטרה ביוזמתם, והפנו תשומת לב השוטר - עורך הדו"ח לדרך נהיגת המבקש. דיון 7. כתב האישום נגד המבקש מייחס לו נהיגה בקלות ראש בכך שגרם מספר פעמים לסטיית רכבים, בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה. בדו"ח-כתב האישום התייחס עורך הדו"ח לנסיבות המקרה, וציין כי הבחין ברכב הנוסע בפראות ומשתולל כשהוא סוטה מנתיב לנתיב ללא איתות וגורם לכלי רכב אחרים לבלום, ובאופן זה נהג המבקש לאורך דרך בת 2 קמ"ש. איש המשטרה ציין כי הצליח לעצור את הרכב רק ברמזור של צומת גלילות, אך שמר על קשר עין רצוף במהלך כל הנסיעה אחר המבקש. המבקש לעומת זאת טען בתגובתו הכתובה לדו"ח כי נהג במהירות סבירה, אך כיום טוען מפי בא-כוחו לטעות בזיהוי. מהחלטת בימ"ש קמא מתאריך 25.4.06 (שם, עמ' 2) עולה כי ב"כ המבקש ביקש מהערכאה הדיונית לאפשר לו לצרף את כתב-האישום בתיק דנן לתיק אחר המתנהל בנצרת. צירוף תיק ניתן לבצע רק לאחר הודיית נאשם, ואם התכוון המבקש להודות בפני ביהמ"ש בנצרת כמבוקש ע"י ב-כוחו בבקשה שהוגשה לבימ"ש קמא, על מה ולמה טען בפני מותב זה לטעות בזיהוי נוכח דבריו כי נעצר מרחק רב מהמקום הנטען שם בוצעה העבירה. בימ"ש קמא שנדרש לדחיות בתיק דנן ע"י עורך הדין הקודם שייצג את המבקש לא היה מוכן להיעתר לבקשה דחייה נוספת של המייצג הנוכחי מאחר ולא צורפה תעודה רפואית. יחד עם זאת, נוכח העובדה כי קיימת תעודת מחלה לפיה ב"כ המבקש היה חולה, קיימת סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון. הערעור הינו על גזה"ד. אשר על כן ההרשעה תישאר על כנה, ולא ניתן יהיה להעביר התיק למותב אחר בנצרת. אני מורה איפוא על ביטול גזר-הדין, והתיק יוחזר לבימ"ש קמא לשמיעת הטיעונים לעונש. משפט פלילימשפט תעבורהפסק דין בהעדר (תעבורה)