להלן החלטה בסוגיית בדיקת שכרות של חולה אסטמה: החלטה ערר על החלטת ביהמ"ש לתעבורה בתל אביב (כב' השופט עופר נהרי) מיום 20.6.07, לפיה יפסל רשיונו של העורר עד לתום ההליכים נגדו לתקופה של שישה חודשים ויוחזר לו ביום 11.11.07. ביום 21.5.07 הוגש נגד העורר כתב אישום בגין נהיגה בקלות ראש ונהיגה בשכרות תחת השפעת משקאות משכרים. על פי הנטען, העורר סירב למסור בדיקת נשיפה ובדיקת דם לצורך בדיקת שכרות. רשיונו של העורר נפסל בפסילה מנהלית למשך 30 יום. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להארכת צו הפסילה המנהלי עד תום ההליכים, אף מעבר לשישה חודשים (לפי סעיפים 47(ט) ו-50(ב) לפקודת התעבורה). ביהמ"ש קמא קבע, לאחר שעיין בראיות, כי יש ראיות לכאורה נגד העורר. ביהמ"ש קמא דחה את טענות העורר וקבע, כי הלה לא תמך טענתו בדבר מחלת האסטמה ממנה הוא סובל כסיבה שמנעה ממנו ביצוע בדיקת הנשיפה, בראיה כלשהי וכי סירובו לביצוע בדיקת הדם נבע מהכוונה לערוך אותה בביה"ח איכילוב, המקושר עם טראומה מעברו, אינו עולה בקנה אחד עם העובדה כי הוצע לו לעבור את הבדיקה בביה"ח וולפסון. ביהמ"ש אף קבע כי אין בכוחם של תצהירי שני עדי הראייה, שהוגשו מטעם העורר כדי לכרסם בראיות התביעה. ביהמ"ש קמא קבע כי עברו התעבורתי של העורר, הכולל 29 עבירות קודמות שנעברו לאורך תשע שנות נהיגה בלבד, מלמד על מסוכנותו ומצא, כי האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי בהגנה לבין הגנה על העורר מפני ענישה בטרם הרשעה, מקבל ביטוי בהחלטה להאריך את פסילת הרשיון של העורר עד לתום ההליכים נגדו, אולם לא יותר משישה חודשים, עד ליום 11.11.07. נימוקי הערר הינם כדלקמן: - בקשת הפסילה שהגישה המדינה פסולה, משום שתוקנה מבלי שנתבקש אישורו של ביהמ"ש לכך וללא שניתנה הודעה בדבר לב"כ העורר. - הרצאת העובדות בכתב האישום אינה מפרטת דבר ביחס לאופן נהיגתו של העורר ומכאן שאין לייחס לו נהיגה במהירות וסטייה מנתיב הנסיעה בניגוד לתמרור, כפי שעשה ביהמ"ש קמא. - מרבית המאפיינים שנבדקו ביחס לחשד כי העורר שיכור, העידו כי הלה היה פיכח ויציב. כמו כן העורר לא סירב לביצוע בדיקת הנשיפה אלא שלא הצליח לבצעה כראוי בשל מחלת האסטמה. גם לבדיקת הדם לא סירב העורר והיה זה דווקא השוטר, שהתנכל לעורר, וסירב לקחתו לבדיקה, כפי שעולה מתצהירי שני עדי ראיה שהונחו בפני ביהמ"ש. לפיכך, אין להפעיל נגדו את חזקת השכרות בשל סירוב לבדיקה מכח פקודת התעבורה. - משמעות פסילת הרשיון הינה גדיעת מטה לחמו של העורר, העובד לפרנסתו ב"פיצוציה" וזקוק לרשיון הנהיגה על מנת להוביל סחורה לחנות וממנה. ב"כ המשיבה סמכה ידה על החלטת ביהמ"ש קמא, מן הטעמים הבאים: - יש לזקוף לחובת העורר את החזקה האמורה בדבר שכרות בשל סירוב להיבדק, משום שהלה הכשיל את בדיקת הנשיפה ואף טען בהודעתו כי הבדיקה לא צלחה משום שהוא מעשן כבד, דבר שאינו מתיישב עם הטענה הנשמעת כעת בדבר מחלת האסטמה וכך גם נימוקו לסירוב לבדיקת הדם היה כי הוא פוחד ממחטים. - בבדיקת המאפיינים שנערכה לעורר, נמצא כי הלה כשל בהבאת אצבע לאף וניתן היה לראות כי הוא נתון תחת השפעת חומרים משכרים. - מסוכנותו של העורר עולה בבירור מעברו התעבורתי ועבודתו ב"פיצוציה" איננה מצריכה נהיגה לביצועה. לאחר שעיינתי בראיות התביעה ובהחלטת בהימ"ש קמא לא מצאתי כל טעם המצדיק התערבות בהחלטתו. התרשמותי מחומר הראיות עולה בקנה אחד עם התרשמותו של ביהמ"ש קמא, הן בדבר קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לעורר והן לכך שאין בכוחן של טענות ההגנה שהעלה ב"כ העורר כדי לכרסם בהן. הדברים פורטו ונומקו בהרחבה בהחלטת ביהמ"ש קמא ואינני רואה להוסיף עליהם. לפיכך, עומדת לחובת העורר החזקה הקבועה בסעיף 64ד(א) לפקודת התעבורה וזו מצטרפת לאותם המאפיינים המעידים על שכורותו, כפי שעולה מדוחות הפעולה שרשמו השוטרים. כך, אף כי כתב האישום אינו כולל פירוט עובדתי ביחס לאופן נהיגתו של העורר, די בראיות הקיימות לכאורה בדבר נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים כדי להצדיק בחינת בקשתה של המשיבה להארכת פסילת רשיונו. גם בעניין המסוכנות הנשקפת מן העורר צדק ביהמ"ש קמא בהחלטתו, לאור עברו התעבורתי של הלה, הכולל 29 הרשעות לאורך תשע שנות נהיגה. משכך, ולנוכח העובדה כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה של נהיגה בשכרות, היה מקום להעדיף את השיקול בדבר הגנה על בטחונו של הציבור על פני זכאותו של העורר להמשיך ולהחזיק ברשיון כל עוד לא הורשע בדינו, אף לנוכח הפגיעה האפשרית בפרנסתו, כפי שעשה ביהמ"ש קמא בהאריכו את תקופת פסילת רשיונו של העורר לתקופה שקצב. גם הטענה בדבר הפסול שבהתנהגות המשיבה, בשנותה את נוסח בקשת הפסילה וטעמיה מבלי לקבל את רשות בית המשפט לכך, קיבלה מענה בהחלטת ביהמ"ש קמא ואינני רואה לשנות מהחלטה זו אף בהקשר זה. לאור האמור לעיל, הערר נדחה. משפט תעבורהשכרותאסטמהבדיקת שכרות (אלכוהול)