החלטה כנגד המבקש הוגש, ביום 22.12.05, לבית-משפט השלום לתעבורה באשקלון כתב אישום, המייחס לו עבירה של איסור לנהוג בלי רישיון נהיגה לפי סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן: פקודת התעבורה). בית-משפט השלום לתעבורה הרשיע, ביום 20.9.06, את המבקש - על-פי הודאתו - בעבירה המיוחסת לו. מתן גזר הדין נדחה, לבקשת הצדדים, לשם קבלת תסקיר מבחן בעניינו של המבקש. ביום 30.5.07 גזר בית-משפט השלום לתעבורה על המבקש את העונשים הבאים: פסילה לתקופה של 18 חודשים, פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים, 10 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, 180 שעות שירות לתועלת הציבור (של"צ) כאמור בהמלצת שירות המבחן, פיקוח קצין מבחן למשך שנה וכן קנס בסכום של 2,000 ש"ח או 25 ימי מאסר תמורתו. על גזר הדין של בית-משפט השלום לתעבורה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. המבקש ערער על חומרת רכיב פסילת הרישיון בפועל בלבד. בית המשפט המחוזי (כבוד סגן-הנשיא נ' הנדל) קיבל, ביום 11.11.07, את ערעור המבקש וצמצם את תקופת הפסילה, כך שהעמיד אותה על 13 חודשים בפועל בלבד. מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה סומך המבקש על שתי טענות מרכזיות: האחת, נסיבותיו האישיות של המבקש ונסיבות המקרה, המצדיקות לטעמו הקלה בעונש. והשניה, טענתו של המבקש, כי העונש שהוטל עליו חורג ממדיניות הענישה בעבירות דומות. לבסוף, מוסיף וטוען המבקש, כי מקרה זה טרם נפסקה בו הלכה על-ידי בית-משפט זה. דין בקשת רשות הערעור להידחות. עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הוא, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בעניינו בהתאם להלכת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). יתרה מכך. הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמן, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.97); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 11.12.97). במקרה שלפני, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הראוי בעבירות מהסוג שביצע ולא מצאתי כל מקום להתערבות בית-משפט זה. המבקש נעצר על-ידי שוטר שהבחין ברכבו יוצא מחוף דלילה לכיוון אשקלונה. לאחר שעצר את הרכב התברר, כי ברכב נהגה צעירה, ילדת 1982, אשר אינה מורשית לנהוג כלל. כפי שסברו הערכאות הקודמות, נהיגה בידי בלתי מורשה לנהוג בכבישים הינה עבירה חמורה, אשר לה השלכות על נושא הכיסוי הביטוחי לו הייתה מתרחשת תאונה. עבירה זו הפכה, לצערי, לנפוצה במחוזותינו ובמקרה דנן למרבה המזל, לא נגרמה תאונת דרכים. בית המשפט המחוזי נתן לתסקיר המבחן את מלוא המשקל בנסיבות המקרה דנן ואף הקל בעונשו של המבקש. לאור חומרת העבירה והזלזול העולה ממנה, יש לטעמי, להחמיר עם נהגים בעבירות מסוג זה, כך שלא מצאתי כל מקום להקל הקלה נוספת בעונשו של המבקש. כבר נאמר על-ידי בית-משפט זה לא פעם, כי יש להילחם בתופעה המסוכנת של נהגים, שהגם שאין בידם רישיון נהיגה, מזלזלים הם בחוק ואוחזים בהגה תוך סיכון חיי אדם (ראו למשל רע"פ 10424/06 אבראהים לודוויה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.2.07). אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משפט תעבורהרישיון נהיגה